לא ילדה//להב

קם בבוקר וניגש למראה.
מולי ניבטת נערה רזה, יש שיאמרו שיפה, עם שיער אדמדם ועיניים גדולות, חומות ומזמינות.
אני מתלבש. לובש חזיית ספורט הדוקה, חולצה רחבה, מכנסיים רופפים, ואז חוזר להביט במראה; ושוב, מולי, ללא רחמים, אותה נערה.
אני מסתכל עליה בזעם. אולי תסתלקי כבר? אני נוזף בה במחשבתי, אבל היא רק מביטה עליי בעיניים גדולות, לא מבינה.
אני מושך בקווצת שיער, מתפלל להוריד אותו, אבל אמא אומרת "את תיראי כמו בן, זה לא יפה לך!" כן אמא, אני יודע. את יודעת?
את שגידלת אותי, שאמורה להכיר אותי הכי טוב, האם את מרגישה שאני לא הילדה שלך?
ואבא בא לעזרתה. "יש לך שיער חלק, זה יצא מכוער, ובכלל, אני לא אוהב את התספורת הזאת" ושוב, אין לי דרך להתחמק מהנערה עם העיניים הגדולות.
אני הולך לבית ספר, תוקע את הראש באדמה, את האוזניות באוזניים, ומשתדל לא לפנות לאף אחד.
כשהחברות המעטות שלי פונות אליי, "יערה, את שומעת אותי?" הלב שלי נסדק עוד טיפה.
אני רוצה את האומץ לעשות הכל בבת אחת, את האומץ לתת לכולם לדעת עליי.
את האומץ לומר אחת ולתמיד, "היי, אני להב, ומה שבטוח הוא שאני לא ילדה"
=================
אני יודע שהקטע קצר נורא, ואני יודע שזו לא המיטב שלי, אבל זה מה שאני מרגיש והייתי צריך להוציא את זה איכשהו, אתם מוזמנים לקטול אותי אבל תגידו לי איך להשתפר.

הערה: רציתי לקרוא לקטע "הילדה עם העיניים הגדולות" ואז קלטתי שג'וני כבר כתב קטע בשם "הילדה עם המשקפיים השחורים" שעוסק (בערך) באותו נושא, אז שיניתי את השם כדי לא להעתיק, אז אם תרצו לקרוא לקטע "הילדה עם העיניים החומות" זה עדיף.

מה רע בשיער קצר חלק? (לא קשור לקטע, אני באמת תוהה, מה רע בשיער קצר חלק?)
זה קטע מצויין, הוא קצר ולפואנטה. הרגש של הדמות (שלך?) עובר בצורה מצויינת. אני אוהבת את החלקים המודגשים, זה במידה ובמקום ולדעתי מוסיף, כאילו זה יותר ריגשי וקרוב. יותר אישי איכשהו.
בכללי, השפה היומיומית והחוויה של ללכת לבית ספר שהיא דבר כל כך מוכר לכל בן נוער שהרבה יותר קל להתחבר לדמות ולהרגיש את הרגשות שהוא חווה גם אם כקורא אתה לא חווה את אותו הקושי.
מאוד אהבתי גם את המשפטים של האמא ואת העובדה שאפילו שהיא נחמדה ואוהבת היא פשוט לא מבינה. זה יוצר עומק נחמד מאוד לקטע, הרעיון הזה שלפעמים הורים שאמורים להיות מי שהכי מבין אותך לא באמת רואים מי אתה באמת.
יש קצת בעיות עם פיסוק (נגיד לא שמים ו אחרי פסיק ברשימה ולדעתי בשורה הזו אפשר בכלל היה לשים נקודה במקום פסיק או ו וזה היה מקצר את המשפט והופך אותו ליותר קל לקריאה [אני אוהבת משפטים קצרים, הפרעות קשב וריכוז, אני מתבלבלת :(]) והסוף טיפה מהיר, כאילו אפשר היה לתאר עוד שניה את החברות או משהו. אני מבינה שזו לא הייתה המטרה של הקטע אבל אני חושבת שיהיה נחמד אם תכתוב יותר "סיפור" כזה.
בכללי, אני ממש אשמח לקרוא סיפור שלך, אני ממש מחכה :)
קיצר, אני נהנתי מהקטע ואני מחכה לקרוא עוד דברים.

וואו, קטע מעולה! ממש מעולה. ממש הרגשתי את הרגשות שלו מתוך המילים. הייתי מאוד רוצה לקרוא המשך של זה.

שימי לב שזה נחשב ספאם.