שרשור דיימוס חלוצי בהחלט, לי ולענן, הדינו השועלי

[כינוי בעברית]

"אני יודע פרופסור, אני אחזור קודם, אל תדאגי. אני רק מחפש את הרמיוני."

[Jataro Kemuri]

התיישבתי במיטה והורדתי את הכילות שמסביבה. החדר היה חשוך, ואני ישבתי וחיכיתי שדין יחזור.

[כינוי בעברית]

"אני לא ממליצה לך, היא רוצה להיות לבד עכשיו," אמרה מקגונגל.
"איך את יודעת?" שאלתי אותה.

[Jataro Kemuri]

רון נכנס לחדר, ואחריו הארי. הם נכנסו למיטות והלכו לישון - לא נראה שהם שמו לב לקונור הישן במיטה שלי, או שלא היה להם אכפת.

[כינוי בעברית]

"אני ראיתי אותה כשהיא יצאה, היא מרגישה לא טוב אחרי מה שעשית לה דין," אמרה מקגונגל.
"תודה, פרופסור, את לא עוזרת לי להרגיש טוב יותר," התלוננתי והתיישבתי על הרצפה.

[Jataro Kemuri]

כבר התחלתי לדאוג; דין היה אמור לחזור. כיבוי אורות אמור להיות בעוד חמש דקות.

[כינוי בעברית]

מקגונגל התיישבה על הרצפה לצידי. "אין הרבה רגעים שדורשים ממני להוציא את הצד האימהי, תומאס, אבל כשאני רואה כל כך הרבה תלמידים שבורים בבית שלי אני לא יכולה לעמוד מהצד. בוא תספר לי בדיוק מה קרה, בלי להחסיר אף פרט."
אז סיפרתי לה הכל, שיימוס בטח יסלח לי על זה. אבל אני לא בטוח שהוא ייסלח לי על מה שעשיתי עם הרמיוני לפני כן ועל מה שהוא נאלץ לעשות בגלל זה...

[Jataro Kemuri]

הלכתי לחפש את דין.
כן, אני יודע שזה מטופש - אם היו תופסים אותי, הייתי מת - אבל הייתי חייב לבדוק מה קורה ולמה הוא עוד לא חזר.
"דין?" שאלתי בהיסוס. מצאתי אותו יושב על הרצפה באחד המסדרונות יחד עם פרופסור מקגונגל. "משהו... קרה?" שאלתי בקול קצת לחוץ. אני בטוח שנראיתי מגוחך למדי, העיניים הירוקות שלי קרועות לרווחה, הידיים הפרושות שלי נבלעות בשרוולי הפיג'מה, השיער הכמעט לבן שלי, סימן ההיכר של המשפחה שלי, כמעט מפיק אור בחשכה.
~~~
הידעת שפיניגן באירית זה משהו בסגנון "לבני הראש"?

[כינוי בעברית]

"שעת כיבוי האורות עברה, פיניגן, לך למגדל גריפינדור מיד!" רעמה מקגונגל. מדהים איך האישה העדינה שראיתי קודם נעלמה פתאום.

[Jataro Kemuri]

שמחתי שחשוך, כי אז מקגונגל לא יכלה לראות כמה אדומות הפכו הפנים שלי. "אני..." מלמלתי. "אני אלך. רק רציתי לבדוק שהכול בסדר. לילה טוב," אמרה והסתלקתי משם.

[כינוי בעברית]

"זה קשור גם אליו," אמרתי.
"אני יודעת, הרגע סיפרת לי הכל," אמרה מקגונגל, "אני אדבר איתו ביחידות אם יהיה צורך... וכנראה שיהיה צורך."
"טוב, פרופסור, הרמיוני! מה אני עושה איתה? היא פגועה!" אמרתי.
"אז תתנצל," היא אמרה, "אני לא יודעת עד כמה זה יעזור, אבל תיגש אליה ותתנצל. אני אדאג שפרופסור סנייפ לא יעניש את שניכם על שוטטות במסדרונות לאחר כיבוי האורות, אבל רק בתנאי שתלכו אחר כך ישר למגדל גריפינדור! היא יושבת בכיתת שינוי צורה וממררת בבכי. לילה טוב."
היא קמה משם, ואני הלכתי לכיתת שינוי צורה.

[Jataro Kemuri]

נכנסתי דרך האישה השמנה, והתיישבתי בחדר המועדון. החלטתי שאני מחכה לדין.

[כינוי בעברית]

נכנסתי לכיתת שינוי צורה. הרמיוני ישבה שם, רועדת.
"היי הרמיוני," אמרתי לה, "כבר אחרי כיבוי אורות..."
היא הביטה בי. "אבל למה שיהיה לך אכפת? אני הרי הילדה שאפשר לשקר לה ולהוציא אותה מטומטמת מול כל גריפינדור, ועל הדרך גם הביכה את שיימוס, והכל בגלל... בגלל..."
"בגלל זה אני פה," אמרתי לה, "להתנצל. אני לא אשקר לך יותר. לפחות כל עוד... כל עוד זה קשור אליי ולא למישהו אחר."

[Jataro Kemuri]

בהיתי בדלת. זה היה מוזר; השעה התאחרה לאטה, ודין עדיין לא הגיע.

[כינוי בעברית]

"אתה לא יכול להתעלם מהאשמה שיש לי בעניין הזה," הרמיוני אמרה.
"נכון, אבל גם אני אשם קצת, וגם שיימוס אשם קצת, ושלושתינו היחידים שנדפקו מהפעולות שלנו. הכל יהיה בסדר הרמיוני, רק תחזרי למגדל גריפינדור. בבקשה."
"הכל יהיה בסדר?" היא שאלה.
"אני מבטיח," עניתי לה, וחזרנו למגדל גריפינדור.