דרארי לי ולפופקורן, לי ולפופקורן, 5.9

אז אמגגג

-------
טופס:
שם: הארי פוטר
שנה: שמינית
אופי: צנוע, אמיץ ואת יודעת
מראה: עיניים ירוקות, צלקת, גוף טיפה שרירי,שיער שחור
הערות: ארר טופס זה כזה מייאש

יעאייי

שם: דראקו מאלפוי
שנה: שמינית
אופי: הדראקו שכולנו מכירים- מתנשא, חמוד ועוקצני
מראה: שיער בלונדיני- לבן, עיני סערה שפתיים ממש דקות ועור שבהיר רק בקצת מהשיער שלו
הערות: שרשור ראשוןןן :)

מי תהיי ג'יני שלנו?
אני אתחיל מרכבת
----------
תפסתי תא עם רון , הרמיוני, לונה , נוויל וג'יני. התיישבנו והתחלנו לדבר על השנה המתקרבת לנו.

האמת, התא הרגיל עם פנסי, קראב וגויל נדמה משעמם מעט אחרי כל השנים. "בואו נלך לעשות קצת כיף" חייכתי
----------------------
נראלי אני ג'יני

אה סבבוש
איך את סובלת אותי?
-----------
ג'יני קבעה שהרמיוני תעזור לה עם מבחני סוף שנה. ורון שני צריך להשלים את אותם מבחנים.

"מה אתה רוצה שנעשה?" שאלה פנסי
"אני מציע שאולי נתעלל קצת בגריפינדורים." אמרתי והעפתי מבט על התא החצי נטוש. בית סלית'רין כבר איבד מגדולתו, אך צריך לנסות לשמר את מה שנשאר ולעמוד על העקרונות טוהר הדם הגובל בגזענות שכל כך חשוב לנו.
---------------
מסתדרת נהדר :) איך את סובלת אותי (או איתי)?

"הרמיוני" הבטתי בה. " תעזרי לי ולרון גם?"
הרמיוני גיחכה והסכימה איכשהו.
------
מצויין
בואי נהיה קבוצה הלא נסבלות אבל סובלות את השניה

בסדר:)
-------------------
"רון, איך זה ששנינו באותה השנה?" חייכתי והבטתי אליו במבט מתנשא מעט- הרי תמיד אהב לצחוק עליי שהוא לומד חומר מתקדם יותר והנה, הוא משלים את שנתו השביעית בזמן שאני לומדת אותה גם. "מסתדר עם זה" הוא אמר והחמיץ פנים "יותר טוב מהעובדה שחזרת לדין ההוא, לפחות." פניו התכרכמו רק מעצם המחשבה.
---------------------
זה באמת כיףףף :)

אגב ,תוכלי לכתוב מי מדבר זה יעזור לי?
--------
" מוח אצה, אל תדבר על זה" אמרה הרמיוני והכניסה לו מרפק ואני חייכתי למה שקורה. "מישהו בא", אמרתי.
-----
כן (:

דראקו
-------------------
דפקנו על דלת התא של הגריפינדורים, והארי פתח.
"שלום, אוכלי מוות קטנים. באמת להשלים שנה בהוגוורטס? או שסתם באתם להציק?" שאל אותנו.
"מה, פוטר? לא מעריך שיחה ידידותית?" שאלתי ועשיתי פרצוף נפגע מדומה.

" מעריך מעריך " חייכתי חיוך ציני. " אבל לא ממך".

ג'יני
------------------
חייכתי חיוך מזויף ונעמדתי. "אז, בוכים הרבה, סלית'רינים?" שאלתי ומאלפוי והפנה אלי מבט מבולבל קמעה. "הרי אדונכם הובס. איך אתם מתמודדים עם האובדן? בטח קשה לכם," חייכתי חיוך מבין מזויף "אתם צריכים תמיכה נפשית, לא? למי הלכתם מאוכלי המוות שנשארו בחיים ולא נזרקו לאזקבאן?". הארי חייך אליי חיוך קטן ופניו של הנער הבלונדיני שלפנינו האדימו מעט.

"כן מאלפוי", אמרתי. "שכחתם איך זה לשרת מישהו? הו , בואו אני אזכיר לכם. תשרתו אותי ולכו מפה". אמרתי וחייכתי לג'יני.

דראקו
---------------------
"בוגדי דם..." מלמלתי כאילו בייאוש ונכנסתי לתא הרכבת במהירות. "אתם עדיין חבורת החננות הרגילה, אני רואה." אמרתי וסקרתי בזלזול את יושבי התא. "לפחות כולנו נשארנו בחיים" מלמלה לונה בסהרוריות והפכה דף בפקפקן. "אצלנו לפחות נלחמים עבור האמונות שלנו." סיננתי דרך שיניים חשוקות "אתם סתם חבורת רכרוכיים שמפחדים להילחם." או, הנה התגובה המצופה- פניו של הארי האדימו מזעם.

"מי נתן לך אישור להיכנס?" שאלתי עצבני. " אבל איזה אומנות יש לך? שגורמים לאי שיווין מוחלט?"