אחות גדולה || לולה

[Sophie Foster]

"אה! אני מאושרת בחיי!"
אני צווחת אל הטלפון, ומדברת עם תנועות ידיים מוגזמות למרות שלא צריך. אני תמיד, כאשר אני מדברת בטלפון, חייבת להסתובב בבית. אין מה לעשות. אני היפראקטיבית. החברה שלי, נויה, נאנחת.
"מה קרה הפעם?"
היא שואלת בנימת ה'נובמאת' שלה. טוב, אני רגילה לזה. אני ממשיכה לצווח לטלפון, וגם לקפץ במקום בלי סיבה. אמרתי לכם. "ההורים שלי שכרו אולם לבת מצווה שלי! עומד להיות די ג'יי, וריקודים-"
בקטע הזה אני מסמיקה.
"איפה האולם??"
נויה מצילה אותי משתיקה מביכה ונדבקת בהתלהבות שלי. הבת מצווה שלי היא הראשונה בכיתה.
"אממ..."
אני מגמגמת.
"בהרצליה... או משהו כזה...."
אני מסיימת את דברי, והפעם באמת משתתקת שתיקה מביכה. אני יודעת שנויה שנאת כל עיר שהיא לא תל אביב, הבית שלי. "בסדר בסדר, אני אוותר לך, רק בגלל הבת מצווה"
היא אומרת לבסוף, ומדגישה את המילים האחרונות:
"גברת אלי ינקוביץ'"
אני שוב מגלגלת עיניים. שם המשפחה שלי כל כך מטומטם, עד שנויה וקסמן, עם שם משפחה נורמלי, אוהבת לצחוק על שם המשפחה שלי, כל הזמן.
"די!"
אני אומרת בכעס, ורוקעת ברגלי.
"איי?"
אני שומעת קול קטן וחמוד, שלא יודע לבטא את האות ל. אני רצה לחבק אותו. תאמינו לי, הוא חמוד מדי.
"אכוי בסדה?"
אני מתמוגגת ומנתקת את השיחה שלי עם נויה למרות תלונותיה הנחרצות. מה? למה יש חברות?. אני מתכופפת אל איתי, אחי הקטן והמתוק.
"כן, תחזור לשחק בלגו"
אני אומרת לו, לוקחת את ידו וצועדת איתו אל הסלון.
"תודה ששאלת, הכל בסדר." אני אומרת לו בנימוס, ומתיישבת לידו. הטלפון בחדרי מצלצל בקול שמעיר את כל הבית, ואני רצה לנזוף בנויה על זה. אני חוזרת לדבר איתה על הבת מצווש הקרבה ובאה שלי, כאשר מאיה נכנסת לחדר. היא לובשת ג'ינס קרעים שגדול עליה בשתי מידות, חולצת בטן צמודה, לועסת ברעש מכוון מסטיק בפה, והאוזניות שלה עדיין על כתפיה. אני צועדת צעד אחד אחורה.
"גברת אלי." היא פותחת ואומרת. "חסר. לך. אם. עוד. פעם אחת, תפריעי לי לשמוע מוזיקה."
אה, כן, תכירו את אחותי הגדולה. המבט על פניה הוא כזה של 'אהרוג אותך', והאמת, זה ממש מבהיל. עינייה הכחולות סורקות אותי בלעג, ושערה הבלונדיני, המחומצן לורוד, קשור בראסטות כולו. מבטי הופך מפוחד. כן, אני לא מסוגלת להסתיר את הפחד שלי. אני ממהרת לטרוק את הדלת של החדר שלי, כדי שמאיה לא תכנס עד הסוף. עד עכשיו היא עמדה על סף הדלת. אני מגלה בפחד כפול, שלא ניתקתי את השיחה עם נויה, והיא שמעה הכל.
"תגידי, הכל בסדר שם בבית שלך?"
היא אומרת לי ברצינות, ואני מהנהנת אל האוויר.
"יאפ. אה, ביי"
אני אומרת ומסיימת במילים אלו את השיחה כאשר אני שומעת דפיקות חזקות ולא פוסקות על הדלת. אני מתחבאת מתחת לשולחן כמו ילדה קטנה. אני פותחת את הטלפון שלי, והזמן דוחק. סיסמה ארורה. אני פותחת בשתי לחיצות מהירות ומנוסות את הוואצפ, ומסמסת לנויה, 'מצב חירום. אני יכולה לבוא אלייך?' תוך כמה שניות אני מקבלת תשובה נחרצת של 'כן', ומחכה שהדפיקות יפסיקו. אני כותבת 'אהיה אצלך. ביי', ושוב מחכה שמאיה תלך. אחרי כמה דקות אני פותחת באיטיות את הדלת של החדר, וממהרת לצעוק,
"ביי! הלכתי לנויה!"
לאמא ואבא שלי, וטורקת את הדלת של הבית. אני ממשיכה ללכת בדרך באיטיות וסיפוק, כאשר אני מביטה בדמות רצה מכיוון הבית שלי. חשבתי שהתחמקתי ממנה. היא רוצה כנראה להרביץ לי. אני נכנסת ומסתתרת באחד הבניינים, ומנצלת את זה שאני מכירה את השכונה. אני יוצאת מיציאה אחרת, וממשיכה בדרכי. אני מזמזמת לעצמי שיר, ומוצאת את עצמי נתקעת בילדה עם ג'ינס קרעים רחב. מאיה. היא מרימה אותי מהכובע של הסווטשירט. כמה גרוע זה כבר יכול להיות?, אני אומרת לעצמי במוח, ומרימה את ראשי.
====================
אני מודעת לכך שיש בעיות עם האנטרים, פשוט כרגע אני מעלה את זה ואתקן עוד מעט. 538 מילים

[Farseer]

הבטחת שתשימי אנטרים אז אני מחכה ולא מעירה על זה אבל תעשי את זה, זה באמת בלוק אחד ויש לך לפחות שתי דמויות מדברות.
אוקיי אז זה קטע ממש מוצלח! השיחה של שתי הבנות גאונית, הכנסת את האתגר ממש בקלות ובצורה חלקה כל כך שאפילו לא שמתי לב שהוא שם עד שלא בדקתי שוב את הקריטריונים של האתגר, זה ממש טוב!
בכללי, כל ההתחלה ממש ממש מצויינת, השיחה שלהן סופר אמינה והמפגש עם האח הקטן כזה חמוד :)
באמת, אין לי תלונות על ההתחלה בכלל (חוץ מאנטרים כי הצילו, זה מבלבל שאין הפרדה בין דוברים) אבל ההמשך - לקראת הסיום - היה לא ברור, לא הבנתי איך הגענו לשם ברצף העלילתי והאמת שלא הבנתי גם למה. איך תרם הקשר הרע עם אחותה לשיחה עם נויה ולמה הוא לא לפחות הוזכר קודם אפילו במשפט חולף? זה פשוט היה ממש ממש פתאומי. בכללי, כל הקטע עם מאיה פתאומי להחריד - למה היא כל כך כועסת? איך יכול להיות שההורים לא יודעים ולא מתערבים? אלו רק מספר שאלות שעלו לי שהגעתי לשם, את צריכה שהקטע שלך יענה עליהן בשביל שהקורא יבין את העלילה.
בכל מקרה, באמת שזה קטע ממש טוב ואני ממש שמחה לראות אותך עומדת במספר המילים הנדרש ומשתתפת כמעט בכל אתגר.
אני אתן לך טיפ לאתגרים האלו - תכתבי שאת יודעת במאה אחוז מה תהיה העלילה שלך ותדאגי שיהיה בה איזה שהוא קונפליקט, זה מקל על כתיבה של קטע ארוך אם אתה יודע לאן אתה מתקדם.
ממש ממש שמחה לראות קטעים שלך ומחכה לעוד!