✎ יומן \ חוזרים ללימודים ✎

ביומני בית הספר כותבים שיעורי בית, מבחנים ואת המערכת. אבל זה לא נגמר כאן. יש יומנים על מקומות לקשקושים, מדבקות, ציורים מגניבים, תוספות של בדיחות או ידע ומה לא. ללכת לקנות יומן זו משימה לא פשוטה, המבחר גדול וצריך לבחור יומן מתאים.

אבל יומנים הם לא רק בשביל לכתוב את שיעורי הבית שלנו, ובינינו רובנו בכלל לא עושים את זה. ביומנים רבים, שהם לא בהכרח יומני בית ספר, כותבים חוויות, רגשות ושופכים את הלב. זה מקום נפלא לרוקן אליו את כל מה שעוברים באותו יום או חושבים. אנחנו נמצאים בפורום בלוגוורטס, וזה המקום המתאים ביותר ליומנים.

אז גם אנחנו נצטרך לכתוב יומן?

בדיוק כך! כל ספר בסדרת הארי פוטר פותח בחופשת הקיץ ומשם לתחילת שנת הלימודים בהוגוורטס. זהו רגע מיוחד בעיקר עבור תלמידי השנה הראשונה, שעוברים את המיון שלהם לבתים. אני תוהה איך הדמויות מרגישות ומה עובר עליהם באותו יום, הרי לא מתרכזים ברובן. אז המשימה שלכם היא לכתוב קטע מיומנה של אחת הדמויות ביום הראשון שלה בהוגוורטס (כשהיא תלמידת שנה ראשונה) ולתאר מה עבר עליה באותו יום מיוחד ואיך היא מרגישה וחושבת.

על השתתפות בפעילות זו תזכו ביומן וב-14 נקודות בית. נחמד, לא? רוצו לכתוב!

שם:
[CODE]הדמות שבחרתי: הרמיוני
הדף מהיומן:
יומני היקר!
אני כותבת לך כאן מחדר המועדון של גריפינדור. אז היום היה היום הראשון שלי בהוגוורטס. אז הכל התחיל בבוקר. טוב ברור אחרת מתי זה יכול להתחיל?
אז בבוקר הגעתי לרציף 9 ושלושה רבעים ומשם עליתי על רכבת האקספרס. ברכבת נכנסתי לאחד התאים ושם פגשתי את הארי פוטר! כן כן הארי פוטר! הילד שניצל, זה שכולם התלחששו סביבו. בתא היה גם רון וויזלי. ילד ג'ינג'י נחמד. דיברנו קצת והתחברנו והם נראים לי ממש נחמדים. אני מקווה שאני יכיר כאן עוד חברים חדשים.
הרכבת נעצרה וירדנו ממנה. היא נראתה בהרבה יותר ארוכה מבחוץ.
הגענו עם סירות לתוך הוגוורטס והוא מקום פשוט ענק! זה היה נראה ממש כמו ארמון גדול ויש בו אין ספור חדרים וכיתות. אני עדיין לא מאמינה שאני הולכת ללמוד בו.
טוב אז מספיק עם התיאורים. נעבור לחלק המעניין, מצנפת המיון. אתה יודע, המצנפת שממינת את התלמידים לבתים שלהם. הפרופסור מקגונגל קראה לתלמידים לפי הסדר כדי שיתמיינו. כשהגיע תורי התיישבתי על הכסא וחבשתי את המצנפת. הייתי נורא לחוצה והתרגשתי. בהתחלה היא רצתה לשבץ אותי לרייבנקלו, אבל בסוף שובצתי לגריפינדור. שמחתי מאוד והלכתי להתיישב בשולחן של גריפינדור. התרגשתי שהמצנפת בכבודה ובעצמה חשבה שאני אמיצה.
רון השתבץ לגריפינדור ובטח שגם הארי כך שיש לי כבר שני חברים בבית.
אחרי הסעודה הלכנו למועדון שלנו, כאן. הוא ממש גדול ויפה.
עוד מעט אני אלך לחדר הבנות לישון אז לילה טוב לך!
הערות / הארות:

שם: אמה
[CODE]הדמות שבחרתי: דראקו מוחעאעחע
הדף מהיומן:
יומן, מתי תתחיל לתת לי קצת חופש? אז אני יודע שזה העמוד הראשון שאני כותב בך, אבל אני לא רוצה לכתוב יותר מדי כי אמא לבסוף תציץ.
יש. הוגוורטס. הבית ספר המהולל שבו לומד הקוסם הרב עוצמה בכל העולם - שיהיה בסלית'רין, אני בטוח בזה. והוא יהיה החבר הכי טוב שלי. נעשה הכל ביחד, אבל פתאום המצנפת הורסת לי את התוכניות. היא צועקת גריפינדור, בקול רם. היה אפשר לשמוע שאפילו היא מתלהבת מזה שהארי בגריפינדור. כל השולחן האדום הרים את הכובעים וזרק אותם, מחא כפיים להארי. איכ. קודם כל, המשקפיים המכוערים שלו. למה צריך להדביק משקפיים בסלוטייפ? ונראה בכלל שהוא לא יסתרק שנים. אני לא מרחם עליו - הוא בגריפינדור! גריפינדור - בית האמיצים בלה בלה בלה. סלית'רין - בית האמיצים מאוד, השאפתנים והכי טובים. זה לא ברור כבר, מצנפת? את צריכה לשים את פוטר במקום שמתאים לו!
אז גויל בא ונעמד לצידי. כבר נמאס לי מהריח הנורא שלו. נמאס לי מהכל. נמאס לי, נמאס לי, נמאס לי! אני רוצה כבר לחזור לאחוזה, שאבא יגיד לי מה לעשות. אני יודע יומן, אבל כבר ניסיתי להתחבר אליו והוא לא הקשיב לי. הוא נשאר עם הוויזלי ההעני והג'ינג'י הזה. אתה מאמין לזה שהוא באמת קנה גלימה שגדולה עליו בכמה מידות? למה הם עושים את זה לעצמם? שיקנו להם איזו אחוזה פה! אבל למי איכפת מהוויזלי הזה? תיסתכלו מבוצדמית הזאת. שחצנית. אני רוצה לזרוק עליה משהו. רק כדי שהיא לא תרגיש שהיא הטובה ביותר פה.
אבל למי איכפת ממנה? מחר אנחנו מתחילים את הלימודים בשיעור שיקויים עם גריפינדור. פרופסור סנייפ לחלוטין ירשה לי לעשות דברים רעים ולא ישים לב כלל לזאת. אני אעשה קללה על פוטר! לא, אני אגרום לבוצדמית לחלות! לא לא לא, אני אגדיל את הגלימה של הוויזלי! כל כך הרבה אפשרויות לעשות רוע. זה מרגיש טוב.
הערות / הארות:

שם: נעמה
הדמות שבחרתי: רון
הדף מהיומן: לפחות עשר שורות.
טוב, אמא שלי העירה אותי בחמש לפנות בוקר.
סליחה, הייתי אמור לכתוב "יומן יקר, שלום"?
טוב, עברו חמש דקות בינתיים, ובהן החלטתי לא לכתוב את זה, כי רק נרדים כותבים את זה. (נרדים = Nerds)
טוב, אז כפי שאמרתי קודם, אמא שלי העירה אותי בחמש לפנות בוקר, כי מסתבר ששכחנו ללכת לסמטת דיאגון לקנות ציוד ודברים.
ניסיתי לשכנע אותה להעיר את פרד וג'ורג', כדי שיהייה לי עם מי לדבר, אבל היא צעקה עליי. אני דיי בטוח שכשהיא צעקה היא דיי העירה את כל הבית.
אני אעבור על החלק של סמטת דיאגון שהייתה כמעט שוממת לגמרי (כי חמש לפנות בוקר) כי זה לא היה מיוחד.
חזרנו הביתה בסביבות שבע, ואמא נבהלה כשראתה את השעון, והלכה להעיר את כל הבית.
טוב, את כל הבית חוץ מאבא, שמבקשים ממנו להיות בעבודה מאוד מאוד מוקדם.
פרסי נבהל גם הוא (האדיוט... סתם רוצה תשומת לב ושאמא תמיד תתן לו מחמאות).
פרד וג'ורג' מייד התחילו לעשות רעש (אמא דווקא שמחה! כל הבית יתעורר יותר מהר).
התכוננו והגענו לרציף, שם ילד שאל את אמא שלי איך עוברים לרציף.
עליתי לרכבת ושום תא לא היה פנוי, אז ניגשתי לילד הזה ושאלתי אותו אם אפשר לשבת לידו.
מסתבר, שהוא היה הארי פוטר! וואו! איזה כבוד!!!
ואז כעבור כמה זמן, ילדה חצופה בשם הרמיוני גריינג'ר שאלה אם ראינו איזשהו צפרדע, וגיחכה על הקסם שפרד וג'ורג' נתנו לי.
לאחר מכן, בשתי שניות היא תקנה להארי את המשקפיים.
טוב, אני אסיים כאן כי אין לי כוח יותר לכתוב.
ואני לא אכתוב ביי ביי כי זה גם לנרדים.
ביי.
טוב בסדר! כתבתי ביי.
ביי.
הערות / הארות: באמת קיצרתי כי לא היה לי כוח לעוד XD אבל אם היה לי כוח הייתי מאריכה את זההההה

שם: ליה, בצד
הדמות שבחרתי: קולין קריווי
הדף מהיומן: יומן יקר, התעוררתי בבוקר ה-1 בספטמבר בהתרגשות. היום אני נוסע להוגוורטס!!! מאז שקיבלתי את המכתב דניס ממש חופר. "גם אני רוצה להוגוורטס... ", "אמרתם שהוא סקיב..."

אני ממש מקווה להיות בגריפינדור, גם הארי פוטר שם! רגע... שכחתי את המצלמה שלי! את שלושתן! אני חייב תמונה עם חתימה להראות לדניס... הוא יתפוצץ מקנאה! טוב, אמא קוראת לי לבוא עכשיו, ואנחנו נכנסים לאוטו. אבא ממש המום כשאמא מספרת לו איך עולים על הרציף.

אני עולה עכשיו לרכבת. מצאתי תא פנוי לקראת סוף הרכבת. שתי בנות שואלות אותי אם מישהו יושב כאן, אני עונה שלא. לאחת מהן יש שיער ג'ינג'י לוהט ולשניה שיער בלונדיני ועיניים חולמניות. היא מדברת על שמורקקים פחורי גרן, אם הבנתי נכון... אני הולך לרגע להחליף לגלימה, אני רואה את הוגוורטס .הילדה הג'ינג'ית שואלת אותי מה אני כותב שם. היא כל כך יפה.. אוקיי, אנחנו מתחילים להאט.

איש ענק קורא "שנה ראשונה אתם כאן הנה לכאן!". להוגוורטס שטנו בסירה, ואישה עם פני מלפפון חמוץ (רקוב), אני כל כך אוהב מלפפונים חמוצים.. מעניין אם יהיה להם כאן.. איפה הייתי? אה כן, באישה. היא באה לקדם את פנינו. הלכנו אחריה לאורך מסדרון שבסופו חדר קטן. "ברוכים הבאים להוגוורטס, סעודת פתיחת השנה תתחיל בקרוב, אבל לפני שתשבו באולם הגדול, אנו נצטרך למיין אתכם לבתים השונים. המיון הוא טקס חשוב, מפני ש..." אמרה המלפפון אה.. הפרופסור, ומפה כבר לא הקשבתי.

תהליך המיון היה ארוך ביותר, ואני הייתי מהאחרונים כשחמוצה קראה לי, נלחצתי כל כך שהרגשתי שאם אפתח את פי אתפוצץ כמו קולה שניערו אותה יום שלם. כשהצלחתי לבסוף להגיע למצנפת(זה לא קל כשהרגליים שלך עשויות מג'לי), המצנפת ישבה על ראשי שעה שלמה, או כך לפחות היה נדמה לי, ולבסוף צעקה :גריפינדור! אחד השולחנות פרץ בתשואות. לא ראיתי את הארי פוטר, אבדוק שוב בסוף הארוחה.

לאחר שנגמר המיון,דמבלדור נשא נאום קצר.. ולאחר מכן כל השולחן התמלא באוכל: בשר, ירקות סלטים גבינות, עוד כמה מאכלים שאני אוהב ו..מלפפונים חמוצים! (כמובן שחיסלתי חצי). קצת לפני סוף הארוחה ראיתי אותו! ראיתי את הארי פוטר! הוצאתי את המצלמה ואמרתי, בקול צייצני מהתרגשות:"היי, אני קולין קריוווי, גם בגריפינדור!" וצילמתי. הארי אמר:" אה... היי קולין!" בקול מעט מופתע. ברחתי משם. הקינוחים היו מעולים. חוץ מהסוכריות מנטה.

בסוף הארוחה ילד גדול קרא :"גריפינדורים לכאן!" והוביל אותנו לתמונה של אישה שמנה מאוד. כנראה שגם היא אהבה מלפפון חמוץ.. חשבתי. הילד אמר בקול בוטח את הסיסמה ואמר "חדר השינה של הבנים כאן... של הבנות שם... והמועדון למטה. לילה טוב" נכנסתי למיטה שלידה היו חפציי. הנחתי אותך על השידה, חשבתי 'לילה טוב קולין' ונרדמתי מיד.
הערות / הארות: זה פרק מפאנפיק שכתבתי, זה בסדר?

שם: אלכס :)
הדמות שבחרתי: לונה לאבגוד ♥
הדף מהיומן: היי יומן חדש, אני חושבת שאקרא לך נופי. אולי אתה לא יודע, כי רק אתמול נולדת מדפים גזורים, אבל נופי זה שם של זן של שנורקק פחוס קרן. לזן הזה יש אפילו כנפיים! זה ממש מגניב, שתדע, אני ממש רוצה לפגוש נופי אחד פעם.
בכל מקרה, נופי, שלום ונעים להכיר אותך גם כן. דרך אגב, אם אתה לא יודע, אני לונה לאבגוד. בדיוק הגעתי להוגוורטס ועבר היום הראשון שלי. היה קסום!
כשנכנסתי לרציף (דרך הקיר!) היה יפהפה. התיישבתי ברכבת ליד ג'יני - נערה ג'ינג'ית חמודה בגילי. היא התרגשה כמוני (אבל ברור שקצת פחות!) ומלמלה כמה דברים על דארי נוטר? לא ממש שמעתי אותה, הייתי עסוקה בלהביט בנוף הרחב שבחוץ. היה שם הכל. כשיצאנו ראיתי סוסים שחורים ומושלדים ענקיים, זה היה קצת מפחיד - אבל אף אחד לא ראה אותם חוץ ממני. החלטתי לחפש אותם אחר כך באיזה ספר, הם חייבים להיות באיזה מקום.
אחר כך פגשנו מישהו בשם האגריד, בן אדם ענקי! הוא הושיט אותנו בסירות ושם התמיינתי. יצא לי רייבנקלו, כמו אבא.
בבית בדרך כלל אין כל כך הרבה אוכל, רק קצת אוכל שאבא מכין ומדי פעם כמה דברים מוקפאים. הפעם, בארוחה, היה גדוש אוכל. כל כך הרבה! היו מלא סוגים של אוכל, אפילו טבעוניים. כל כך שמחתי. אבל לא הרכבתי אותך רק כדי לדבר על אוכל...
אז, לא ממש הכרתי חברים אבל היה יום ראשון נפלא בהוגוורטס, אני מקווה שאכיר אנשים בקרוב. גם אם לא, יש בחדר המועדון כל כך הרבה ספרים! אני יכולה להעביר כאן שנים שלמות בקלות... עכשיו קצת מאוחר אז אני חושבת שאלך לישון בקרוב, אני קצת מותשת מהיום שעבר, לילה טוב נפי :*
הערות / הארות:

כל הכבוד לכם! ננעל ^^