לי ולברנש בסמלש, שרשור ראשון שלנו וזה ממש נחמד

[כינוי בעברית]

"לא מתבלבלים כשזה מגיע לראש העיר!" הוא התעצבן, "קחו אותה!"
משום מקום, הגיעו שני מאבטחים ותפסו בזרועותיה של רובי.
"תוליכו אותה לתא המעצר!" ראש העיר קרא.

[חתול הצ'שר]

"היי! תורידו ממני את הידיים שלכם!" צעקתי וניסיתי להשתחרר אבל הם לא נתנו לי. "זה לא הוגן!"
"זה גם לא הוגן לשקר!" קרא ראש העיר. "לא הייתה לי שום פגישה!"
"כן?" שאלתי בכעס. "אם זה לא הוגן לשקר, למה אתה משקר לכל התושבים שהשיער שלך אמיתי?!"
פעם שמעתי תאורייה שכל ראשי העיר לובשים פאה. מה הסיכוי שזה לא נכון.

[כינוי בעברית]

"מה? אני, אה," התבלבל ראש העיר, ואז התעשת ואמר, "עוד שקר!"

[חתול הצ'שר]

"לא נכון!" אמרתי, אבל אף אחד לא הקשיב לי והמאבטחים התחילו לגרור אותי בכוח משם.
"תנסה לראות בעצמך!" אמרתי למאבטח שמימני. הוא לא הגיב. "ראש העיר שלך לובש פאה!"
המאבטח העיף מבט אל חברו, ואז שניהם נכנסו לתוך סימטה צדדית ושחררו אותי.
"את צודקת" הם אמרו. הסתכלתי עליהם בבלבול.
"לראש העיר יש פאה. אנחנו מנהלים מחתרת כדי להוריד אותו מהשלטון, אבל כל מתנגד שאי פעם נתפס הוצא להורג, וחסרים לנו אנשים."
"כמובן" אמרתי, כאילו הכל היה ברור לי עוד מהתחלה. "אז... עכשיו אתם פשוט נותנים לי ללכת או משהו כזה?" ניחשתי שזה לא עומד לקרות, אבל היה שווה לשאול.

[כינוי בעברית]

ראש העיר הביט בי, וקדתי לעברו בכבוד. הוא קד בחזרה מנימוס, והפאה שלו החליקה מראשו וחשפה קרחת מבריקה.

[חתול הצ'שר]

"את באה איתנו" הם אמרו. אחד מהם לחץ על כמה לבנים בקיר, ושם נפער לפתע חור לא גדול.
"זה מוכר לי מאיפה שהוא" מלמלתי, בזמן שהם סימנו לי להיכנס. התכופפתי מעט, עברתי את הפתח ומצאתי את עצמי בצינור ביוב, שקועה עד המותניים מים.
"אין לכם פה מקלחת במקרה, נכון?" שאלתי, אבל הם התעלמו.

[כינוי בעברית]

"לא ראית את זה," הוא מיד ציווה עליי.
"לא ראיתי את מה?" היתממתי, "את שיערך השופע?"
"בדיוק כך," הוא ענה בחיוך, הניף את גלימתו במלכותיות והלך לו משם.
טוב, זה הזמן להמשיך בסיבה שלשמה חזרתי העירה.

[חתול הצ'שר]

אחרי חצי דקה של עמידה במים, הבנתי שהם רוצים שאמשיך אל עומקי הצינור. התקדמתי באיטיות, ואז הרגשתי משהו נתפס לי ברגל.
לא, לא נתפס.
משהו תפס בי, והרגשתי אותו מתחיל לעלות לי על הרגל.
"אאהאההה" צעקתי, קפצתי במקום ונפלתי אל תוך המים.

[כינוי בעברית]

הגעתי הביתה וניסיתי לפתוח את הדלת שהייתה נעולה כמובן. לא היה לי מפתח, אבל אני יודע תמיד שומרים מפתח ספייר אצל יוכבד השכנה. מצד אחד רציתי שהיא תהיה בבית כדי שהיא תוכל לפתוח לי את הדלת, אבל מצד שני תמיד כשהיא פוגשת אותי היא מתחילה להציק לי עם שאלות של שכנות חטטניות. בהיסוס קל, ניסיתי לפתוח את דלת הבית של יוכבד, והדלת נפתחה בקלילות.

[חתול הצ'שר]

"תירגעי, זה בסך הכל אחד מהשומרים שלנו" אמר המאבטח השמאלי, הכניס את היד למים והוריד ממני את הדבר המוזר. כשהוא הוציא אותה החוצה, ראיתי שהוא מחזיק בדג קטן, זהוב, בעל שבע רגליים ופרצוף עצבני למדי.
"את רואה?" שאל המאבטח, ונופף בו מולי. "זה סתם דג."
הוא זרק את הדג חזרה למים, וב"בלופ" קטן הוא נעלם בתוך הזרם.
"סתם דג?" שאלתי, אחרי שהמשכתי ללכת.
"כן. זרמגון אוסף מלא.. אמ.. מוטציות" אמר המאבטח, ולכסן מבט אל כף היד השמאלית שלי.
"אה, כי הוא אוהב להתעלל בהם והוא רשע מרושע, נכון?" שאלתי, אחרי שנזכרתי במה שסיפר לנו האיש-ספינה.
"לא לא, חס וחלילה," אמר המאבטח במהירות, "זרמגון הוא איש טוב לב. הוא אוסף מוטציות כדי שיעזרו לו להפיל את ראש העיר שלובש פאה. לכן הוא גם קנה את החומר ההוא שגורם למוטציה."
"ופיזר אותו בכל מקום אפשרי" אמרתי ברטינה.
--------
אוקיי היה לי חשוב לומר משהו. אני מתכוונת לחפור עכשיו בשרשור הזה, בעיקר כי זה השרשור החי היחיד מבין השרשורים שקראתי, אז אני מתנצלת (מותר לי להתנצל) מראש שאני כותבת מלא.