לפעמים זה כואב
כואב כמו סכין חד.
לפעמים העצב אורב,
לא נעים להרגיש כאחד.

לפעמים זו דמעה
שמופיעה על הפנים.
לפעמים זו אכזבה,
תפילה לאלוהים.

דמעות זולגות,
אכזבות שמגיעות.
אבל הכאב תמיד נשאר.
שמחות נעלמות,
מה שהמילים לספר לא יכולות,
תחושה של עצב, זה לא נגמר.

לפעמיפ זה קשה לטפס,
לפסגה שלא מחכה בה דבר.
לא קל לאנשים להתאפס
שהם יודעים שזה עדיין לא נגמר.

לפעמים זה רצון לתמיכה,
לא מגיעה אף פעם מהסביבה
לפעמים זה שום דבר פרט לבן אדם אחד,
שתמיד היה אחד ותמיד נשאר לבד.

דמעות זולגות,
אכזבות שמגיעות.
אבל הכאב תמיד נשאר.
שמחות נעלמות,
מה שהמילים לספר לא יכולות,
תחושה של עצב, זה לא נגמר.

השמש זורחת
מבעד לדמעות,
של האדם שבוכה
זה שמתקשה
להיות בלתי נראה.