מסתורי צבי הנינג'ה, לי ולשיר

[Dolphin]

שם:
מראה חיצוני:
אופי:
גיל:
הערות:

בהצלחה לנו!

[חתול הצ'שר]

שם: מייבל פיינס
מראה חיצוני: שיער חום מעט מתולתל, סוודרים בכמויות בלתי נגמרות (ביום הזה ספציפית יש לה סוודר עם צב), יש לה נעליים רגילות שחורות וחזיר כחיית מחמד.
אופי: מטורפת, קופצנית מאוד ונורא אוהבת קשת בענן.
גיל: 13
הערות: תורך!

[Dolphin]

שם: מייסון (דיפר) פיינס
מראה חיצוני: שיער חום, עור בהיר, די נמוך, לובש חולצה דהויה מעט וז'קט כהה, לראשו כובע עם איור של עץ, יש לו כתם לידה מאחורי הפוני בצורת קבוצת הכוכבים "הדובה הגדולה".
אופי: בשלוש מילים: סקרן, חכם והרפתקן.
גיל: 13. נולד חמש דקות לאחר מייבל.
הערות: בואו נתחיל!

[חתול הצ'שר]

"היי אח קטן!" אמרתי וזרקתי על דיפר מהצד שלי בחדר כדור פינג פונג.
אחר כך קמתי מהמיטה.
שמתי סוודר של צב.
פתחתי את הדלת של החדר, ירדתי למטה ונתתי חיבוק לרטט.
"יום שני זה היום הכי טוב בעולם!!" קראתי וזרקתי קונפטי לאוויר.

[Dolphin]

קמתי מהמיטה בזעף.
השלכתי את הכדור הפינג- פונג בחזרה למייבל.
רטט ריחרח לי את כפות הרגליים.
אין כמו קיץ בבקתת המסתורין.
הרמתי ספר בעל כריכה קשה מהשידה.
הסמל המוכר של היד בעלת שש האצבעות התנוסס עליו, ועל גבה הספרה שלוש.
הספר הזה הדריך אותי במהלך כל הרפתקאותיי בגרוויטי פולס, לאחר שמצאתי ביער שליד בקתת המסתורין.
הרמתי את מבטי אל אחותי, שהמשיכה לקפץ ברחבי החדר ולקרוא באושר: "יום שני! היום הכי טוב בעולם!"
"אז, למה את כל- כך אוהבת את יום שני?"

[חתול הצ'שר]

"כי.." נעצרתי באמצע הדילוג.
"אין סיבה מיוחדת!!" אמרתי והמשכתי לקפוץ להמשך המסדרון.
"בוקר טוב דוד פורד!" קראתי בקולי קולות לתוך החדר הנעול שלו מבעד לדלת.
אחר כך רצתי אל החדר של דוד סטאן ופתחתי את הדלת בתנופה.
"בוקר מושלם!" צעקתי, הדבקתי עליו מדבקה של שמש עם משקפי שמש ויצאתי.

...

יש עיניין כזה בשרשור שלא יודעים מה הולך לקרות ולא מתכננים, אז אולי נעשה ככה? ואז לא נדע מה הולך לקרות ולא נתכנן ומה שיקרה יקרה ונזרום עם זה? ככה בעיקרון אמורים לעשות.

[Dolphin]

ירדתי במדרגות.
"מי רעב?" קרא סוס מהמטבח.
"אווו!" קראה מייבל. "אני! אני!"
נאנחתי.
"גם בגיל ארבע עשרה את מתנהגת ככה?"
מייבל גירדה בראשה.
"טכנית, אנחנו עדיין בגיל שלוש עשרה. היום הולדת שלנו בסוף החופש, זוכר?"
"כן," אמרתי. "אבל אנחנו די מתקרבים לגיל הזה. פחות מחודשיים."
מייבל משכה בכתפיה.
התיישבנו ליד השולחן וזללנו פנייקס.
וונדי נכנס למטבח.
"היי, דיפר," היא אמרה.
גוש של פנקייק נתקע לי בגרון, והשתעלתי במבוכה.
"היי. שלום. בוקר טוב," מילמלתי.
וונדי כבר גילתה שהייתי מאוהב בה בחופש שעבר, ומאז זה תמיד היה לי קצת מביך בחברתה.
אבל לפחות מייבל כבר לא הציקה לי בעניין.
"אני והחבר'ה יוצאים הערב לפסטיבל לכבוד פתיחת הקיץ," אמרה וונדי. "אתה רוצה לבוא?"
"בטח," אמרתי.
"אווו, גם אני רוצה לבוא?" קראה מייבל.
"חשבתי שאת צופה בערב בעונה החדשה של הסדרה הזאת שאת רואה עם קנדי וגרנדה," אמרתי.
"כן, זה מה שתיכננתי לעשות," הודתה מייבל. "אבל דחינו את זה בגלל שקנדי וגרנדה לא רצו לפספס את הפסטיבל."
"טוב, בסדר," אמרה וונדי. "אז כולם יבואו. סוס, רוצה להצטרף?"
סוס הניד בראשו לשלילה.
"שכחתם שאני אחראי על בקתת המסתורין? אסור לי לעזוב אפילו לרגע!" הוא אמר בקול נוקשה.
"סוס, אתה קצת קשוח מדי עם עצמך בזמן האחרון," אמרתי. "אתה צריך לתת לעצמך קצת חופש. זה לא יזיק לך."
"לא," עמד סוס על שלו. "אני אשאר פה לבד עם סטנלי וסטן-פורד."
"טוב, שיהיה..." אמרה וונדי. "נתראה בפסטיבל."
היא יצאה מהמטבח.
גמרתי את מה שנשאר לי בצלחת והנחתי אותה בכיור.
יצאתי מהמטבח.
רטט התכרבל בספה, ולעס את הכרית.
יום שני באמת הולך להיות היום הכי טוב בעולם, חשבתי.

[חתול הצ'שר]

סיימתי את האוכל.
יצאתי גם אני אחרי דיפר החוצה מהמטבח.
לפתע ראיתי משהו מהחלון.
משהו שממש לא ציפיתי לו:
פסיפיקה.
היא ראתה שאני מסתכלת עליה וסימנה לי לצאת לחצר
פתחתי את הדלת.
"היי פסיפיקה" אמרתי.
פסיפיקה בעט באיזו אבן והשפילה מבט.
"אה!!" קראתי בהבנה.
"את רוצה לבוא לפסטיבל!!"
פסיפיקה תלתה בי מבט של "איך לעזאזל ידעת את זה ולמה יש לך סוודר של צב?"
"ברור שאת יכולה!" צעקתי, תפסתי לה ביד ומשכתי אותה אחרי לתוך הביקתה.
עלינו במדרגות עד החדר שלנו.
"דיפר!!!" צרחתי כדי שישמע אותי מלמטה.
"בוא מיד הנה, יש לנו מסיבה להתכונן אליה!!"
דיפר נכנס לחדר.
זרקתי עליו ועל פסיפיקה מלא קונפטי ונצנצים ואז לקחתי מדבקות של "יום טוב" ו"זמן לאהבה!" והדבקתי על כל אחד מהם.
"מוכנים להתחיל בהכנות?" שאלתי בהתרגשות.

[Dolphin]

"על מה את מדברת?" אמרתי. "הפסטיבל לא נמצא במקום אחר או משהו כזה?"
"לא," אמרה מייבל. "שאלתי את דוד סטן. הוא אמר שהפסטיבל ייערך ליד בקתת המסתורין."
"מה פסיפיקה עושה פה?" שאלתי בזעף.
"היי, חשבתי שהשלמנו," אמרה פסיפיקה. "הצלתי אותך מהרוח המשוגעת עם הגרזן."
"כן," נזכרתי. "אבל אני לא אסלח לך כל- כך בקלות על טעויות העבר."
"דיפר, תהיה נחמד!" אמרה מייבל. "היא באה במיוחד כדי לעזור לנו בהכנות!"
"באמת?" פסיפיקה נראתה מופתעת. "כלומר... בטח! אני אעזור!"
נאנחתי.
"טוב, שיהיה..." אמרתי לבסוף.

את שעות הבוקר העברתי בתליית קישוטים.
סטן ופורד תלשו עשבים שוטים, ובשעות הצהריים אנשים התחילו להגיע כדי לפתוח את התחנות שלהם.
פסיפיקה בעיקר ניסתה לשכנע את מייבל שזה ממש טיפשי להגיע לאירוע עם סוודר של צב.
"אני חושבת שזה נראה מושלם עליי," אמרה מייבל.
פסיפיקה גילגלה את עיניה.
הערב קרב ובא.
תלינו את הקישוטים האחרונים.
דוד פורד חזר הביתה בטענה שהוא עובד על משהו חשוב.
אני וסטן התעסקנו עם חוטי החשמל כדי להדליק את האורות הצבעוניים.
"אז..." פתחתי. "לא סיפרת לנו איך היו ההרפתקאות שלך עם דוד פורד. בסירה שלכם."
"זה היה משגע!" קרא סטן. "חששתי שלא תשאל. נלחמנו בהידרה תלת ראשית!"
"חשבתי שהידרות לא קיי- " נעצרתי.
"לא קיימות?" צחק סטן. "אחרי קיץ שלם בגרוויטי פולס - אחרי שפגשת יצור בצורת פרמידה, דינוזאורים, מפלצות, ומה לא, אתה אומר לי שהידרות לא קיימות?"
"חייזרים," הוספתי." פגשנו גם חייזרים אם אינני טועה. או שזה היה חללית עב"ם..."
"הנקודה היא," המשיך סטן. "שבגרוויטי פולס הכול יכול לקרות."
"אבל זה לא היה בגרוויטי פולס," אמרתי.
סטן גירד בראשו.
"כו..." הוא אמר. "זה באמת מאוד משונה."
שיחתנו נקטעה בקול פיצוץ רועם.
אני וסטן רצנו לכיוון הבית.
חיפשנו את מקור הפיצוץ.
עשן דקיק עלה מתוך מכונת החטיפים.
"זה בא מהמרתף!" קרא סטן.
הוא הקיש את הקוד הסודי של מכונת החטיפים, וזו זזה הצידה וחשפה את הכניסה למרתף.
ירדנו במדרגות במהירות.
דוד פורד היה שכוב על הרצפה, בהכרה, אך מבטו נע מאיתנו, אל הגורם של הפיצוץ.
השער הבין- ממדי זהר באור כחלחל.
"מה עשית!" דרש סטן לדעת.
"אני רק בדקתי משהו, ואז השער הבין- ממדי הופעל. אני חושב שהוא מוביל לממד אחר!"
"אז בואו ניכנס לשם!" קראתי.
"השתגעת?" צרח סטן. "אף אחד לא נכנס לשם! אתה יודע מה קרה לפורד!"
מייבל הופיעה במרתף.
"מה קרה?" היא שאלה.
"השער הבין- ממדי נפתח," אמרתי.
לפתע מתוך העשן הופיעו ארבע צלליות מטושטשות.
השער הבין ממדי נסגר באותה פתאומיות שבה הופיע.
השתעלתי, וניפנפתי בידי כדי להרחיק את העשן.
הדמויות הזרות יצאו מהעשן הסמיך, וחשפו את עצמם.
ארבעה צבים בגודל אנושי.

[חתול הצ'שר]

"אני לא מאמינה" אמרתי בפה פעור.
"אבל אנחנו בגרוויטי פולס, איך את לא מאמינה?" שאל אותי דיפר שניראה יחסית אדיש לסיטואציה.
"לא זה טמבל" אמרתי.
"זה!"
הצבעתי על הצב עם הבנדנה הכתומה על העניים.
אותו אחד שהיה לי על הסוודר.
"אתה קיים!!" צווחתי ורצתי לחבק אותו.
"מייבל חכי.." התחיל פורד אבל אני כבר קפצתי על הצב וחיבקתי אותו.
"היא מדהימה!!" קרא הצב וחיבק אותי חזרה.
"אתה תיהיה החיית מחמד שלי" אמרתי לו וקישטתי אותו במעט נצנצים.
הצב הוציא כלי נשק מוזר והראה לי אותו.
"תקשטי גם אותו בבקשה!!" הוא התחנן, וכמובן שהסכמתי.
"איך קוראים לך?" שאלתי בזמן ששאר הצבים הלכו אל דיפר והאחרים.
"מייקי" הוא ענה בהתלהבות.
שמתי לו מדבקה על המצח.
הוא לקח מדבקה אחת מהאוסף שלי שהיה לי ביד והדביק עלי.
עברנו ללשחק על מי יש יותר מדבקות ובסוף הלכנו אל השאר מחוסים לגמרי.
"אז.. מה העיניין המדעי כאן?" שאלתי וכשראיתי שאחד הצבים לא מחייך ורק ניראה זועף הדבקתי לו מדבקת חיוך על הפרצוף.
"ראף אתה ניראה מעולה" אמר ליאו בחיוך.

[Dolphin]

"אז, עוד יצורים באו לבקר בגרוויטי פולס, מה?" אמרתי באדישות.
"מה אתם בדיוק?" שאל דוד פורד בסקרנות.
הצב עם הבנדנה הכחולה פסע צעד קדימה.
"אנחנו צבי הנינג'ה," הוא אמר. "היינו פעם צבים רגילים, עד שנחשפנו למוטגן ששינה את הדי- אן- איי שלנו."
"מגניב," אמרתי. "אני דיפר. אחותי הייתה רגילה לחלוטין עד שהיא נפלה על הראש והפכה למשוגעת."
"מצחיק מאוד, דיפר," אמר מייבל, והדביקה לי אבטיח עם סמיילי דבילי על הפרצוף.
"מאיפה השגת את כל הנצנצים והמדבקות האלה?" אמרתי.
"יש לי דרכים משלי," ענתה מייבל בחיוך מסתורי.
סטן צעד לעבר הצב עם המסכה הכחולה.
"יופי, היה נחמד לפגוש אתכם. ביי- ביי!"
הצב הרים גבה.
"יש בעיה. אני לא חושב שאנחנו יכולים ללכת," אמר. "דוני, יש לנו דרך לצאת מפה?"
הצב עם המסכה הסגולה הרים את מבטו.
"לא. השער הבין- ממדי נהרס. אנחנו תקועים בממד הזה."
"אוי, לא שוב!" רטן הצב אדום המסכה. "בדיוק גמרנו להתעסק עם האווטאר, ועכשיו פשוט הופענו פה! מייקי, שוב התעסקת עם השלט הבין- ממדי.
"לא זוכר!" אמר הצב עם הבנדנה הכתומה.
"אני הפעלתי את השער הבין- ממדי," אמר דוד פורד. "כלומר, לא ניסיתי להפעיל אותו, אבל התעסקתי איתו יותר מדי בניסיון לבדוק את היכולות של השער הבין- ממדי."
"איך השגתם אחד כזה?" שאל הצב שעונה לשם דוני. "זה כמעט בלתי אפשרי לבנות את הדבר הזה. לקח לי חודשים לבנות רק את האב-טיפוס, ואז הייתה תאונה עם זה וויתרתי על הרעיון..."
"אני הכנתי את זה," אמר דוד פורד בגאווה. "ואני אהיה זה שיתקן את זה."
הוא פסע אל השער ההרוס, שאותו איתר בקלות רבה מפני שהעשן הספיק להתפזר.
"זה הולך לקחת לי כמה זמן, אבל אני אגמור עם זה בסופו של דבר," אמר דוד פורד.
"עם העזרה שלי זה ייקח לך פי שתיים פחות זמן," אמר סטן.
"אני אשמח להיעזר בך," אמר דוד פורד.
לפתע נשמעו קולות של צעדים בקומה העליונה.
"מייבל? מייבל! דיפר? איפה אתם?"
"זאת פסיפיקה!" קראה מייבל. "טוב, אני חייבת לזוז. בי, יצורי נינג'ה צבים!"
היא עלתה במעלה מדרגות של המרתף.
"אז..." אמרתי. "מכיוון שאתם הולכים לבלות פה הרבה זמן, כדאי שנציג את השמות אחד של השני."
"אני מיכלאנג'לו," אמר הצב עם המסכה הכתומה. "אפשר לקרוא לי מייקי, אם אתם רוצים..."
"דונטלו," אמר הצב סגול המסכה. "נעים להכיר אתכם".
"ראף," אמר הצב עם הבנדנה האדומה בזעף.
"אני ליאונרדו," אמר הצב עם המסכה הכחולה. "אני מנהיג את החבורה."
"אני דיפר פיינס," אמרתי. "הילדה המוזרה זאת אחותי, מייבל."
"סטן פיינס," אמר סטן. "אני הדוד- רבא של דיפר."
"ואני אח של סטנלי," אמר דוד פורד. "קוראים לי פורד."

[חתול הצ'שר]

לקחתי את פספיקיה אחרי.
"אוקיי, זוכרת ששנה שעברה נלחמנו במשלוש הצהוב הגדול?" שאלתי.
"קשה לשכוח" היא אמרה.
"אז עכשיו הגיעו עוד יצורים. אבל הם טובים".
ידעתי שדיפר ממש לא יאהב את מה שאני הולכת לעשות.
אבל לא ממש הכפאת לי מה הוא חושב.
"אני רוצה שתצטרפי אלי ואז המשפחה שלי כחלק מהצוות" אמרתי לה.
פתאום וונדי וסוס הופיעו.
"אז.." התחילה וונדי והסתכלה על פסיפיקה. "כבר אמרת לה שאת רוצה שהיא תצטרף?"
הנהנתי.
עכשיו רק חיכינו לתגובה של פסיפיקה.
"בסדר" היא אמרה. "אני אצטרף לצוות".
"ישש!" קראתי בשימחה וזרקתי נצנצים באוויר.
"מה השם שלנו?" שאל סוס.
"אמ.." הסתכלתי סביבי.
לפתע ראיתי את השלט שהיה כתוב עליו "בקתת המסתורין".
"חברים" אמרתי.
"צוות המסתורין יוצא לדרך!!"

[Dolphin]

הצמדתי את אוזני לדלת והאזנתי לכל מה שמייבל אמרה.
רתחתי עליה על זה שהיא מתכננת דברים בלעדיי.
פתחתי את דלת המרתף בתנופה, ונכנסתי לסלון.
מייבל הביטה בי בהפתעה.
"כמה מכל זה שמעת?" היא שאלה.
"למה אנחנו צריכים צוות?" שאלתי. "הרי אנחנו כבר יודעים שהצבים האלה טובים. דיברתי איתם למטה."
"אתה יודע ששום דבר לא עובר בצורה חלקה כשאנחנו בגרוויטי פולס," אמרה מייבל.
"כן, אבל פסיפיקה?" קראתי בכעס. "איך אנחנו אמורים לבטוח בה!"
"אני ממש פה!" ציינה פסיפיקה. "אל תדבר אליי בגוף שלישי!"
מייבל נאנחה.
"היי, אני זאת שצריכה לכעוס על פסיפיקה. היא עיצבנה אותי!" אמרה מייבל. "אבל סלחנו לה. פותחים דף חדש."
"דיפר, תניח לה," אמרה וונדי. "כולנו הסכמנו שהיא תצטרף. אנחנו יכולים לתת לה הזדמנות שנייה."
"הזדמנות שנייה?" נעלבה פסיפיקה. "כבר הוכחתי שאני בצד שלכם. ואף פעם לא הייתי רעה למישהו."
"טוב, בסדר..." אמרתי.
דוד פורד וסטן יצאו מהמרתף.
"אוקיי, אין צורך להיבהל," אמרה מייבל לפסיפיקה. "הם רק צבים."
"צבים?" אמרה פסיפיקה. "אני לא מתה על צבים, אבל אני יכולה להתגבר על זה..."
צבי הנינג'ה נכנסו אל הסלון.
פסיפיקה צרחה באימה.
"אמרת שאין לך בעיה עם צבים," אמרתי בחיוך.
"כן, אבל לא הזכרתם שהם בגודל של בני אדם!" צרחה פסיפיקה.
"מגניב!" קרא סוס. "אתם מוטנטים כאלה?"
"בדיוק," אמר דונטלו.
"וואו, מה קרה לכם?" תהתה וונדי.
"היינו צבים רגילים, ונחשפנו לנוזל זוהר שהופך אותנו לנינג'ות!" קרא מייקי.
"הוא לא הפך אותנו לנינג'ות, אידיוט!" אמר ראף. "הפכנו למוטנטים, ומאסטר ספלינטר לימד אותנו את אומנות הנינג'יטסו."
"מאסטר ספלינטר?" שאלתי. "לא הזכרתם אותו בשיחה למטה."
"האדם שקנה אותנו היה אחד בשם האמטו יושי," אמר ליאונרדו. "הוא גם נחשף למוטגן, והפך לעכברוש- מוטנט. הוא גידל אותנו בתור האבא הלא- ביולוגי שלנו, ואימן אותנו להפוך לנינג'ות."
"מרתק," אמר דוד פורד, וסידר את המשקפיים שלו, שסדקים נוספים הופיעו בהם כתוצאה מהפיצוץ של השער הבין- ממדי.
פסיפיקה נרגעה מעט, אבל ניכר עליה שהיא עדיין מפוחדת.
"ואיפה גרתם כל הזמן הזה?" היא שאלה. "הרי בטוח לא יכולתם להסתובב ברחוב. אנשים היו מקבלים התקף לב ממכם, ומתקשרים למשטרה או משהו כזה."
"גרנו בביוב של ניו יורק," אמר דונטלו.
"ביוב?" אמרה פסיפיקה בגועל. "זה ממש דוחה!"
"אוי, לא!" קראה מייבל והציצה בשעונה. "הפסטיבל בעוד חצי שעה, ואנחנו לא מוכנים!"
"אווו, פסטיבל?" אמר מייקי בסקרנות.
"יש פסטיבל לפתיחת הקיץ," הסבירה וונדי.
"אנחנו יכולים לעזור," אמר ליאו.
"ממש לא! אסור שייראו אתכם. זה יגרום לאי סדר!" אמרתי.
"יש לי רעיון!" קראה מייבל. "תחפושות זה הצד החזק שלי. תהיו בטוחים שאף אחד לא יזהה אותם!"

בזמן שמייבל הכינה תחפושות לצבים, יצאנו החוצה כדי לעשות סידורים אחרונים לפסטיבל.
האמת שכבר לא הייתי נרגש כל- כך מהפסטיבל.
כל המאורעות האחרונים היו הרבה יותר מרתקים.
לאחר רבע שעה אנשים כבר התחילו לבוא.
מייבל הייתה מוכנה עם התחפושות.
צבי הנינג'ה היו לבושים בחליפות שחורים עם צווארונים גבוהים, ולראשם כובע של בלשים.
התחפושות נראו מאוד מושקעות, יחסית לכאלה שנתפרו תוך רבע שעה.
שאלתי את מייבל איך היא הספיקה לעשות את זה, והיא ענתה שהיא הכינה כאלה לקיץ בגרוויטי פולס, רק למקרה חירום.
זה גרם לי לתהות, כמה זמן היא כבר תיכננה את כל העניין הזה של צוות המסתורין הזה.
אחרי עוד עשר דקות הפסטיבל המה אנשים.
אף אחד לא הבחין בצבים, למרבה המזל, אבל כמה מבטים ננעצו עליהם, כנראה בתהייה, למה הם לובשים בגדים מכובדים באמצע פסטיבל.
עם בוא הלילה, הרוח התחזקה.
הפסטיבל היה בעיצומו.
ביליתי עם וונדי והחברים, ומדי פעם הצצתי כדי לראות שהכל בסדר עם הצבים.
מייקי - זיהיתי אותו לפי קצוות הבנדנה שהשתרכו מתוך הכובע שלו, ניסה להרוויח בובה של דובי, וכדי להשיג את מבוקשו הוא היה צריך לעשות "סטרייק" בבאולינג.
ראף הסתובב ליד שולחן האוכל, ודוני וליאו שיחקו קרב זירה אחד נגד השני.
הכובע שלי עף ברוח, ונעלם בין ההמון.
התחלתי להידחק בין האנשים ולחפש את הכובע, אבל כשהצצתי שוב לכיוון של מייקי, הבנתי שיש בעיות רציניות יותר.
הכובע של מייקי התעופף גם מהרוח החזקה, וראשו הירקרק היה חשוף.
מיהרתי לעברו.
אנשים הביטו בו באימה.
"אופס," הוא אמר, והרים את כובעו. "זה רק..."
"הרבה מייק-אפ!" השלמתי אותו, כשהגעתי ברגע האחרון. "זה חבר שלי. הוא התחפש לצב, אבל התחרט, והמייק-אפ לא ירד לו, אז הוא שם את הכובע הזה!"
האנשים מסביבי נרגעו.
"בוא," אמרתי. "כדי שנחזור לבקתת המסתורין. תיקח איתך את האחים שלך. אנחנו לא לוקחים עוד סיכונים מיותרים."

[חתול הצ'שר]

"לה לה לה" שרתי ודילגתי בין האנשים השונים.
לפתע נתקעתי במישהו.
"סליחה" התנצלתי במהירות ופסעתי אחורה.
"אני מצטע - " מיד השתתקתי.
אלה היו הסוכנים.
"אמ, לא משנה" זרקתי אליהם ורצתי משם.
עברתי בין הדוכנים ומצאתי את דיפר וכל השאר כשהם מתקדמים לביקתה.
"גם אתה ראית אותם?" שאלתי.
"לכן אתה לוקח אותם לביקתה?"

[Dolphin]

"ראיתי את מי?" שאלתי. "על מה את מדברת?"
"סוכני הממשלה! הם היו פה בפסטיבל!"
"מה?" נבהלתי. "למה לא הודעת לי?"
"הרגע ראיתי אותם!" ענתה מייבל.
גירדתי בראשי בדאגה.
"הם כנראה מחפשים משהו," אמרתי. "אולי פתיחת השער הבין- ממדי הראה להם שמקורות אנרגיה חזקים מגיעים מפה. דוד סטן אמר שהוא הבטיח לסוכני הממשלה שהוא לא יתעסק עם השער יותר. אסור לנו להסתבך בצרות!"
"מה קרה?" שאל ליאו. "מי הסוכנים האלה שמחפשים אתכם?"
"נתקלנו בהם פעם אחת כשהם חקרו את דוד סטן," אמרתי.
"איך הם נראים?" שאל ליאו.
"אנשים עם חליפות שחורות ועניבות," אמרה מייבל. "ופרצוף של: 'אני ממש חשוד! אבל אני מנסה להיעלם בין האנשים וזה רק מבליט את עצמי עוד יותר!'"
"מייבל, החיקויים שלך לא עוזרים לנו," נאנחתי.
"לדעתי הם מצוינים!" אמר מייקי.
מייבל חייכה בסיפוק.
"סוף- סוף מישהו יודע להעריך אותי!"
"זה ממש איד- " נעצרתי לפתע. "ומה גורם לך לדעת שמייבל חיקתה אותם טוב? אתה אפילו לא נתקלת באחד מהם!"
"ברור שנתקלתי," אמר מייקי, כאילו זה מובן מאליו. "אחד מהאנשים האלה נעץ בי מבט כששיחקתי באולינג. הוא גם היה שם כשנפל לי הכובע."
"נפל לך ה-מה?" קראה מייבל. "אתה יודע מה זה אומר? יכול להיות שהסוכן ראה אותך!"
"וכנראה הוא לא קנה את הסיפור עם המייק- אפ!" המשכתי.
"איזה מייק- אפ?" מייבל הביטה בי בשאלה.
"לא משנה," סומק קל הופיע על פניי כשנזכרתי בסיפור כיסוי הלא- כל- כך משכנע שהמצאתי ברגע האחרון. "הנקודה היא שיש לנו בעיה... איפה סטן?"
"הוא כנראה בחוץ, בפסטיבל," אמרה מייבל.
"נו, אז למה את מחכה?" אמרתי בקוצר רוח. "תביאי אותו לכאן עכשיו! הוא יעזור לנו להיפטר מהסוכנים האלה. וזו רק הבעיה הכי פחות חשובה מבין הבעיות שלנו כעת!"

...

אשמח שתעשי את הקטעים שלך בשירשור יותר ארוכים.