סיקור ספר | הזיה 1 - הזיה

הזיה
סיקור ספר



שם הספר: הזיה, Delirium
שם הסופרת: לורן אוליבר, Lauren Oliver
שנת הוצאה: מקור - 11 בינואר 2011, ישראל - ספטמבר 2016
גוף הוצאה: ישראל - כנרת, זמורה ביתן. ארץ המקור - הרפר קולינס.
שם המתרגמת: אביגיל בורשטיין
ז'אנר: מדע בדיוני ופנטזיה
הספרים בסדרה:
הזיה
עלטה
דמויות ראשיות: לנה הלואי.
לקריאת הפרק הראשון של הספר: לחיץ

תקציר העלילה

על גבו

הם אומרים שאחרי הטיפול למניעת אהבה
אהיה מאושרת ובטוחה לעד.
תמיד האמנתי להם.
אבל עכשיו הכול השתנה.
עכשיו אני מעדיפה להידבק במחלת האהבה,
ולו רק לשבריר שנייה,
מאשר לחיות מאה שנים
בכבלים של שקר.

ללנה נותרו 95 ימים עד יום הולדתה השמונה־עשר, אז תעבור את הטיפול נגד המחלה הנוראה מכול. אמא שלה חלתה בה כמה פעמים, ואחרי שאף טיפול לא עזר, שמה קץ לחייה. לנה לא מוכנה שזה יקרה גם לה. בגיל שבע־עשרה ותשעה חודשים היא סופרת את הדקות עד היום הגדול שאחריו שוב לא תצטרך לחשוש מפני מגפת האהבה.
אבל ביטחונה העצמי מתערער כשהיא פוגשת נער מסתורי עם בלורית פרועה ועיניים תכולות כים. משהו בו מטלטל את לנה ואת האמת שהכירה, ומושך אותה לעבר גבולות אסורים. מה תגלה אם תחצה אותם? האם תבחר לצלול אל ההזיה המשכרת של האהבה או לשוב לשלוות חייה הקודמים?

תקציר עלילה שלי

לנה עומדת לעבור את הטיפול למניעת ה"הזיה".
לנה חיה בעולם בו הנשיא והמועצה קבעו באופן מפורש שאהבה היא מחלה מסוכנת מאד. כל המחלות המוכרות (הפרעה דו קוטבית, מתח, מחלות לב, חרדה ודיכאון) הן למעשה תופעות לוואי של אהבה. המדענים מצאו תרופה למחלה וכל אזרח בהגיעו לגיל 18 מקבל טיפול מיוחד המונע אותה. בעוד 95 ימים לנה תחגוג את יום הולדתה ה- 18.
בעולם של לנה, המדענים הם אלו שמתפקדים כשדכנים (לכל אדם יש מבחני הערכה, מנסים להימנע מפערים באינטליגנציה, באופי וברקע החברתי). לזוג שנוצר אין אפשרות לקבוע כמה ילדים יהיו להם. הדבר לא נתון בכלל לשיקול דעתם. הכל תלוי בציוני היציבות שלהם. מדובר בעולם מסוכן מאד בו אנשים שנחשדים באהדה, מוצאים להורג או נכלאים למאסר עולם. גבולות המדינה סגורים, אין יוצא ואין בא, אין מלחמות, כמעט אין פשיעה, על פניו הכל פשוט יותר. לנה ממתינה לתורה לקבלת הטיפול עד שהיא פוגשת מישהו שהולך לשנות את כל מה שידעה על עצמה ועל העולם בו היא חיה.

חוות דעתי

סיימתי את הספר הזה בלילה אחד. כן, לילה אחד. לקחתי את הספר הזה מהספרייה כשראיתי את הספר השני בסדרה במדף של הספרים ה"חדשים" (למרות שהוא לא חדש בכלל, השני.) וישר לקחתי אותו ואת השני.
כן, הספר נחמד, הסוף לא צפוי והדמות הראשית היא לא הבחורה היפהפייה ומלאת הביטחון שכולנו כה רגילים לראות ועדיין קצת מאסתי בספרים כאלה. וזאת עוד טרילוגיה! משמע, מחכה לי עוד ספר (שלא יצא עדיין בישראל).
העולם בו מתרחש הסיפור מוכיח כמה איינשטיין צדק – הטיפשות האנושית היא אכן אינסופית. נניח רגע שכל הטענות שמוצגות בספר נגד "מחלת האהבה" נכונות: שממנה נובעות כל המחלות האחרות, ממחלות לב (שכמובן שלא קשורות בשום צורה לתזונה או עישון) ועד מחלות נפש (שכמובן לא קשורות בשום צורה לגנטיקה או סמים), ואם לא תהיה אהבה כולנו נהיה בריאים (שזה הגיוני בדיוק כמו הרעיון שגייז גורמים לרעידות אדמה ואסונות טבע אחרים, אבל נניח). נניח שאהבה היא גם הגורם לכל המלחמות (ולא, למשל, לאומנות קיצונית או דת פנאטית), וללא אהבה כל בני האדם יחיו בשלום ובאחווה (ובאהבה, מוחע.חע). אבל מכאן ועד לבצע באנשים ניתוח שמונע מהם לאהוב – הכל! כל דבר וכל אחד! הכל! לא שוקולד לא פיצה כלום!
הספר הזה כאילו אומר לנו שלא משנה מה, הכל נוצר ממשהו אחד! כאילו שכל המחלות האחרות נוצרות מאהבה, וזה אומר לנו משהו לגבי החיים האמיתיים! זה אומר לנו שתמיד משהו יגרור משהו!
אז זהו, זו הייתה חוות הדעת הארוכה מאוד שלי.
מקווה שנהנתם מהסיקור!

כריכות הספרים

כריכות בשפה האנגלית
Delirium 1 - Delirium
Delirium 2 - Pandemonium
Delirium 3 - Requiem

כריכות בשפה העברית
הזיה 1 - הזיה
הזיה 2 - עלטה

--------------------

ת"ב?
אה ויכולתי להוסיף מלא ציטוטים אבל לא היה לי כוח לבחור בין כל הציטוטים האהובים עליי אז תשרדו (:

ואוו, סיקור יפה, בחיים לא שמעתי על הספר הזה, שמחה שהמלצת לי! (מתווסף לרשימת הספרים שצריך לקרוא - ביחד עם עוד מאה אלף ספרים) . בהחלט סיקור יפה ומשוקע! רק לי הציק בעיניים בצבע הצהוב בכיתוב של התקציר.
חוץ מזה אהבתי!

יפה

תודה
הצהוב זה לפי הספר - המאחורה של הספר בצבע צהוב, מה שעשיתי גם אני בצהוב.

איזה יופי לראות סיקור מושקע ואסתטי!

אהבתי מאוד איך שעשית את הסיקור. רואים את ההשקעה.
לגבי הספר - אני קראתי אותו לא מזמן. הספר הראשון שבה אותי לחלוטין ולו רק בגלל שאני מזמן שבויה בקסם של הסופרת לאחר "לפני שאפול", אם כי הספר השני הוריד אותי קצת מזה. בסופו של דבר את מתחילה להרהר לעצמך האם הספר הזה הוא ספר נוסף ברשימת הספרים לבני נוער שבזמן האחרון התחילו ללעוס את הרעיונות האלה שוב ושוב. איכשהו נותן לך תחושה ממוחזרת.
עם זאת, כמו שאמרתי - אני אוהבת את סגנון הכתיבה של לורן אוליבר. בסה"כ היא כתבה ספר נחמד מאוד.
בקשר לדעה האישית שלך - אכן, הרחבת הרבה ויכולתי להבין את הטענה שלך. אם זאת לא התמקדת בדעתך על הספר עצמו. לא הצלחתי להבין מחוות הדעת שלך אם בסוף אהבת את הספר או לא (העובדה שנשארת כל הלילה לקרוא את זה רימזה על כך, אבל לא מספיק). לכן כדאי לכתוב גם על הספר עצמו - איך הייתה הכתיבה? האם התחברת אל הדמויות? יש לך רצון לקרוא את ההמשך? בסופו דבר האם את ממליצה? וכיוצא בזה.

לסיכום, סיקור טוב, דרושה עריכה נוספת בחוות הדעת (לעניות דעתי כמובן). ח"ח (: