חברה הכי טובה לנצח! ||אלכס

אני יושבת מול החלון ומסתכלת על השממית. היא מביטה בי, או אולי במשהו אחר בעיניה השחורות הקטנות והכדוריות.
"מה נשמע?" שאלתי. לא קיבלתי תשובה.
"את יודעת, אני מאוהבת." אני אומרת לה.
"וזה ממש מייאש כי הוא שבר לי את הלב ונמאס לי." המשכתי.
השממית לא זעה.
"ויש לי טונות של אנשים שמתעלמים ממני!" החמצתי פניי.
"מה הצרות שלך?" שאלתי את השממית.
היא לא ענתה לי. "בסדר, אל תעני, סנובית." הסתובבתי עם הגב אליה. אז היינו ברוגז.
אחרי כמה דקות חזרתי והסתובבתי.
"בגלל שהיית חברה כזאתי טובה למרות שלא התנצלת, אני אתן לך עוד הזדמנות." אמרתי לה ושילבתי ידיים.
היא פיתלה את זנבה סנטימר ימינה.
"גם אני אוהבת אותך!" קפצתי וחייכתי.
"את יודעת, רק כשהייתי בגן היו לי חברים." אמרתי לה והחיוך ירד מפניי.
נשמעים תקתוקים מאחורה על הדלת. "מיס ביאנקה, בואי בבקשה לאכול ולקחת את התרופות שלך."
"אני באה!" עלצתי.
הסתובבתי אל הדלת ואז אל השממית. "תחכי לי!" אמרתי ויצאתי מהחדר.
ירדתי אל חדר האוכל. מיהרתי לבלוע את הכדורים שלי ולאכול את האורז עם הרוטב הצהוב.
עליתי מהר חזרה ו... השממית לא הייתה על החלון.
הסתכלתי מסביב לחדר. בחרדה. איפה היא? איפה חברה שלי?
"חרדון! שממית! איפה את?" לפתע ראיתי אותה מתקדמת לאורך הקיר שקרוב למיטה שלי.
באתי והסתכלתי עליה. "חיכית לי!" ישבתי על האדמה בשילוב רגליים מולה.
היא הפסיקה לזוז שוב.
"וואו, את טובה במשחק הפסלים!" מחאתי כפיים.
הזמן שלנו עבר ביחד.
הערב הגיע, הלכתי לישון. השממית עמדה ליד החלון המסורג שלי.
האישה עם הבגדים הירוקים נכנסה לחדר והביאה לי את התרופות שלי.
היא ראתה את השממית ונבהלה.
היא הרימה מטאטא - "לא!" קראתי בזעם.
"אל תסלקי אותה! היא חברה שלי!" קראתי וגירשתי אותה מהחדר.
לקחתי את התרופות ואמרתי לשממית "אני אגן עלייך!"
קמתי בבוקר. אחרי שהתיישבתי במיטה הסתכלתי על החלון. השממית שלי שם!
קמתי והסתכלתי עליה.
לפתע נחתה על אדן החלון, ממש מעל השממית, ציפור.
היא סקרה איתי לכמה רגעים אותה, ואז חטפה את השממית במקורה.
היא בלעה אט אט את החברה הכי טובה שלי.
"איזה כיף! עכשיו גם את באת לבקר אותי?" הציפור עיקמה את ראשה והביטה עליי כאילו בתימהון.
"את באת לבקר את ביאנקה גם!" התלהבתי. היא אישרה את זה ועיקמה את הראש!
"את החברה הכי טובה שלי לנצח!" מחאתי כפיים וצחקתי.
ובכן, כן. ברוכים הבאים לחדר מספר 54, המעון של קאט לנוער ובוגרים משוגעים.

--
אני יודעת שכמעט אין תיאורים, אבל מצאתי את הקטע הזה למשעשע ונותן קצת חומר למחשבה...
אם תשימו לב להתייחסות של ביאנקה (המטופלת) לכל תזוזה של הציפור או השממית...

זה נפלא. אכן חסרים תיאורים, למשל איך השממית נראית? גודל החדר? ומה עם הציפור? אבל הקטע באופן כללי מאוד משעשע (ועצוב). כתבת אותו מצוין, תמשיכי לכתוב :)

וואווווו זה מקסים
אין צורך בתיאורים, קראנו את זה וזה פשוט מקסים
התחלנו לקרוא ואז הפציצה אותנו מוזה אז עצרנו וכתבנו בטרפת
ועכשיו קראנו שוב
המוזה נעלמה אבל עדיין יש ניצוצות
הקטע הזה מדהים, הוא נותן משהו
זה מושלם לגמרי
יש מדי פעם מקומות שלא היית צריכה לרדת שורה או שהיה עדיף אם לא היית שמה פסיק או נקודה או שגיאות הקלדה
אבל תעברי על זה וזה פשוט יקפוץ לך לעין אנחנו בטוחות
זה מקסים, באמת. ריגשת ♥

וואו זה ממש טוב!
אהבתי שאין תיאורים, שהמשפטים ממש קצרים, כאילו ביאנקה משתוקקת להגיד כבר מה הדבר הבא שהשממית עשתה.
תמשיכי לכתוב מדהים!

טוב, זה קטע ממש יפה והוא אכן משעשע וקצת עצוב, ניהניתי לקרוא אותו. הרעיון מצוין לדעתי ואהבתי את הסוף, שהיה החלק היחיד שנתן הסבר ישיר כזה לקטע, וסגר אותו בצורה ממש טובה לדעתי. גם לי די הפריע שהיו חסרים תיאורים, ואני באופן אישי חושבת שזה כן יכול להוסיף אם תוסיפי יותר כאלו - גם תיאורים של המראה של המקום, שירמזו על הסוף ויכניסו אותנו לאווירה של הקטע יותר, וגם כאלו של הרגשות שלה. הרגשות והמחשבות שלה היו לי קצת חסרים, ולדעתי כדאי לך לעבור על הקטע ולהוסיף את המחשבות שלה מדי פעם כדי שהן ישמשו רמזים לסוף, כי ממילא כבר נתת את הרמז עם הכדורים, אז הוא כבר לא הפתעה מוחלטת, ולכן אני חושבת שאין סיבה לא לרמוז בעוד דרכים.
חוץ מזה, עברת זמנים בקטע המון פעמים - היו בו חלקים שכתבת משפט בעבר ואז משפט בהווה, וגם אם עשית את זה בכוונה, זה כן די הפריע לי וזה היה מבלבל אז אני ממליצה לך לעבור על הקטע ולשנות את כולו לזמן אחד.

חסר לך כאן פסיק אחרי ה'אחר'.

את המשפט כאן שהיא אמרה אני חושבת שכדאי לך לנסח קצת אחרת, כי הניסוח הזה טיפה הפריע לי. 'בגלל שהיית חברה כזאתי טובה אני אתן לך עוד הזדמנות, למרות שלא התנצלת.' יהיה יותר טוב לדעתי.

יש לך כאן שגיאת הקלדה, רשמת 'והחיוך' עם ן' במקום ו'.

הנקודה כאן לפני ה'בחרדה' מיותרת.

כאן אני חושבת ש'התיישבתי' יתאים יותר מ'ישבתי', כי כשאת אומרת 'ישבתי' זה נשמע כאילו היא ישבה כבר מלפני, ו'התיישבתי' מתאר את הפעולה של ההתיישבות עצמה. חוץ מזה, רשמת שהיא ישבה על האדמה, אבל לא כתבת קודם שהיא בתוך חדר?

המקף לא מתאים כאן, אני חושבת שנקודה תהיה יותר מתאימה.

אני חושבת שכאן יהיה מתאים להוסיף עוד סימן קריאה או פסיק אחרי ה'היא חברה שלי'. חוץ מזה, קצת הפריע לי שהיו מקומות - כמו כאן, לדוגמא - שנתת לנו לראות שהדיבור שלה קצת משובש, אבל ברוב המקומות לא נתת לנו לראות את זה. אני חושבת שאם את רוצה שנראה את זה כדאי להדגיש את זה יותר ולעשות את זה בצורה רציפה, ולא רק במשפטים מסוימים.

כאן לא ממש הבנתי מה הקשר של ה'איתי'. חוץ מזה, בחלק השני של המשפט אני ממליצה לך להחליף את ה'את השממית' ב'אותה', כי כבר התייחסת לשממית בחלק הראשון של המשפט אז אפשר להבין שאת מדברת עליה.
אהבתי מאוד שהוספת את החלק עם הציפור בסוף, הוא מאוד הוסיף לקטע לדעתי ונתן לנו להבין אותו בצורה טובה יותר. מה שכן, קצת הפריע לי שלא ממש נתת לנו להכיר את האופי של ביאנקה בקטע - כן, כל הקטע דיבר עליה והיה מנקודת המבט שלה והיו בו הרבה דברים שמאפיינים אותה, אבל עדיין אני לא חושבת שהצלחתי להכיר את האופי שלה מהקטע מספיק. נתת לנו להכיר מהקטע רק חלקים מסוימים בה, ולי באופן אישי זה די הפריע כי אני חושבת שחשוב שנצליח להכיר את האופי של הדמות יותר בקטע כזה, בעיקר כדי שנוכל להתחבר אליה יותר. היו עוד כמה דברים שקצת הפריעו לי בפיסוק אבל אלו דברים קטנים ואני חושבת שאם את רוצה את יכולה פשוט לעבור ולתקן אותם, אבל באופן כללי זה באמת קטע מצוין.
בקיצור, את כותבת יפה ואהבתי את הרעיון, והסוף באמת ממש טוב ואהבתי שהוא סוג של מנקודת מבט חיצונית. אני מקווה שתתייחסי להערות ותנסי להוסיף תיאורים, כי אני חושבת שהם באמת יוסיפו, וגם יכניסו אותנו יותר לאווירה של הקטע, שהייתה לי מאוד חסרה. אני ממש מצטערת אם פגעתי, באמת לא התכוונתי ואני פשוט יודעת שאת יכולה ומסוגלת להפוך את הקטע הזה לעוד יותר טוב. אני ממש מחכה לקרוא עוד קטעים שלך, את כותבת טוב.

אוקיי, אני יכול לומר בכנות שזה אחד הסיפורים היפים באמת שיצא לי לקרוא. באמת תיארת באופן ממש חמוד את הילדה ואיך היא מתייחסת לכל העולם שמסביבה כחברים שלה (מה שבאמת מתאים, אם לפי התיאורים היא סגורה בחדר ורופאה מביאה לה תרופות), וכשאין אז היא מתייחסת לשממית כחברה. ומאוד אהבתי איך בסוף כשהציפור אוכלת את השממית (אגב אני די בטוח שציפורים לא אוכלות שממיות אבל לא משנה), במקום לשקוע בדיכאון היא מתייחסת אל הציפור כחברה חדשה, זה היה ניסוח מאוד חמוד.

כמו שלילי אמרה, באמת צריך להוסיף איזשהו מקף או פסיק אחרי "היא חברה שלי". ונראה לי שה ש' של ה"שהכי טובה לנצח" מיותרת.
והמשפט הבא הרגיש לי טיפ - טיפה עילג, אני הייתי מפסק אותו, כלומר "לקחתי את התרופות, ואמרתי / הודעתי לשממית - וכו'".

וגם, במשפטים האחרונים היא אומרת "באת לבקר את ביאנקה גם!" זה מכוון שהיא מדברת על עצמה בגוף שלישי? אם כן אז סבבה, אולי זה עוד אות לשגעון שלך, אבל אם לא, שימי לב לזה.
בכל אופן, זה קטע ממש ממש יפה:) כל הכבוד:)

תודה על ההערות, אני לא אשנה את הקטע עכשיו (מלבד השיגאות) כיוון שכבר פירסמתי אותו.
אכן, ביאנקה בסוף מדבר על עצמה בגוף שלישי. הרבה מאוד מהקריאה הייתה מקוטעת כיוון שיש לה סוג של בעיה והקטע הוא מנקודת מבטה.
בכל אופן, קומאו!
(תודה)