הכת | הרשמה, מאושר ע"י חלי

מ"ת זה נכתב ע"י קס (Borderline) ושייך לה בלבד. קרדיט לפודקאסט Cults על הרעיון הכללי.

הכת
הסיבה היחידה לבוא לוינסבורג הייתה בשביל הכת. אף אחד לא קרא לה בשם אחר, פרט אולי לאנשים שהשתייכו אליה. בשביל האנשים בוינסבורג, היא הייתה הכת.
העיתונאים המזדמנים שהיו באים לבקר בוינסבורג ולסקר את המנהגים יוצאי הדופן של חברי הכת היו מתפלאים, שואלים את עצמם ואת צופיהם שבבית איך יכול להיות ששתי קהילות כה-שונות חיות אחת ליד השניה במשך שנים על גבי שנים.
בבתים הלבנים, בעלי שני הקומות והגינות המטופחות חיו משפחות רגילות. במרתפים היו שתי מיטות בשביל מסיבות פיג'מות, ובמוסך מכוניות משפחתיות מטופחות. המטבח, ערימות של ממתקים ומדי פעם הודו. הריח תמיד היה ריח של בית, ולא היה נדיר לפגוש אמא בסינר או עוזרת בית.
ומהצד השני של הכביש, היו הבתים של הכת. קומה אחת, קירות אפורים ועבים, ושלוש קומות של מרתפים מתחת לבית היו התכנון המקובל. החלונות ממסוגרים בסורגים וזכוכית חסינת הדף, ועל קירות המוסך היו תלויים רובים ותחמושת.
כשהעיתונאים היו באים לדבר עם המשפחות שבבתים הלבנים, כולם היו צוחקים כשנשאלו על סוף העולם. "סוף העולם זה מה שהמשוגעים מהצד השני מאמינים בו," הם היו עונים, או "סוף העולם? הוא כבר פה, לחיות לידם זה סוף העולם היחיד שנראה," וכשהעיתונאים היו שואלים למה הם לא עוזבים, הם היו מושכים בכתפייהם ומסלקים אותם מהפרבר האמריקאי.
בצד השני של הרחוב, בבתים האפורים, הם היו מברברים על סוף העולם, מספרים איך העולם יחרב על ראשם ורק הם ישארו בחיים, שהשכנים הטיפשים שלהם הולכים להקבר בחיים ולהרוג את עצמם בנסיון לנשום.

●◌●◌●◌●◌●

כשקוי הטלפון הפסיקו לעבוד, בבתים הלבנים משכו כתפיים. בבתים האפורים, הדליקו את הרדיו.
כשהטלוויזיה הפסיקה לשדר, הדליקו בבתים הלבנים את הרדיו. בבתים האפורים, קראו לכל הילדים הביתה.
וכשהרוח בחוץ החלה להרעיד את החלונות, שלחו את הגברת מילווסטון לקחת את כל הילדים הביתה. בבתים האפורים, אטמו את כל החלונות והדלתות שעוד לא נאטמו.
וכשהאופק שינה את צבעו לאפור-וצהוב-ושחור, בבתים הלבנים סגרו את כל החלונות והדלתות. בבתים האפורים, רוקנו את המוסכים מבלוני החמצן, הרובים והאוכל.
וכשהגברת מילווסטון והנערים מבית הספר דפקו על הדלת ונחנקו, בבתים הלבנים בכו ההורים ודפקו על החלונות מבפנים. היו כאלו שפתחו אותם ונפלו על הקרקע, אוחזים בגרונם.
בבתים האפורים, כולם חשו בסתר ליבם שמחה לעיד.

●◌●◌●◌●◌●

מי אתם?
אתם נערים מוינסבורג: ההורים של חלקיכם מהכת, וחלק מכם ילדים רגילים שחיים בוינסבורג. כאשר מגיע סוף העולם, אלו מכם שבכת מוצאים את עצמם מוגנים מתחת לאדמה, ואלו מכם שהוריהם לא התכוננו לסוף העולם, מצוידים במסכה ונשלחים להתחנן בפני אנשי הכת שיכניסו אותם לביתם, על מנת שלפחות אתם תוכלו לשרוד את סוף העולם.

●◌●◌●◌●◌●

וינסבורג: היסטוריה
וינסבורג היא עיירה קטנה בדרום טקסס, ארצות הברית, שהוקמה בשנות ה-30 של המאה ה-20. חיו בה בעיקר משפחות חקלאים פשוטות ואמריקאיות. מסביב לעיירה שדות עצומים, שהיו אותם השדות החקלאיים בהם טיפלו סביכם.
בשנות ה-50 הגיע אדם צעיר בשם דיוויד מקקיני (David McKinny) לעיירה, עם חמשת משפחות המאמינים שלו. מקקיני, נוצרי קתולי במקור, הקים את הכת שלו - "מאמיני נפילת השמיים" (The Believers of the Skyfall), זו שידועה בוינסבורג בתור "הכת". למרות שבהתחלה מנתה הכת רק חמש משפחות, עם הזמן הגיעו עוד ועוד - כך שכמעט מחצי מתושבי וינסבורג הם מאמיניו של מקקיני. בשנת 1981, מת מקקיני מסרטן, ובנו ג'ושוע ירש אותו בתור מנהיג הכת.
בשנת 2018, הגיע סוף העולם, ותושבי וינסבורג נותרו לכודים בביתהם.

וינסבורג: התושבים
כיום חיות בוינסבורג 106 משפחות. מתוכן, 54 הן חלק מהכת, ו-52 הן משפחות נורמטיביות. רוב המשפחות הנורמטיביות הן צאצאיות של החלקאים שהקימו את וינסבורג בתחילת המאה ה-20.
פרט לשלוש משפחות, כל המשפחות הנורמטיביות הן משפחות לבנות נוצריות המשתייכות לכנסיה הקתולית בעיירה. שלושת המשפחות האחרות ממוצא מעורב. רוב המבוגרים המשתייכים למשפחות אלו עובדים בחקלאות או במתן שירותים בתוך העיירה.
לעומת הרקע האחיד של המשפחות הנורמטיביות בוינסבורג, המשפחות שהיגרו לעיר בעקבות מנהיג הכת הן בעלות רקע מגוון בהרבה: חלק נכבד מהן היגרו רק בשנות ה-80 וה-90, חלקן אף ממדינות אחרות ברחבי העולם. רבים מאלו שהיגרו אל וינסבורג בשנים אלו אינם אזרחים אמריקאים ושוהים בה בצורה בלתי-חוקית, או נמצאים בתהליכי הגירה.

וינסבורג: כיום
וינסבורג, כפי שצוין, קטנה ביותר. היא נמצאת במרחב שטוח וצחיח למדי בדרום טקסס. העיר מחולקת ל-5 שכונות, כאשר שלוש מהן הן "בתים לבנים" ושתיים - "בתים אפורים". בבתים הלבנים גרים תושבי העיר הנורמטיבים, בעוד בבתים האפורים חיים מאמיני הכת של מקקיני.
פרט לבתים, מרכז העיר מכיל כנסייה, מספר חנויות, מרפאה, בנק וספרייה. מקום התפילה של בני הכת הוא ביתם של משפחת מקקיני, הבית האפור היחיד שאינו חד-קומתי. בעיירה שלושה בתי ספר - בית ספר בחסות הכנסייה בשם "בית הספר של הכנסייה הקתולית" בו לומדים רוב התלמדיים, בית ספר ציבורי דתי-למחצה בשם "בית-ספר וילנסבורג", ובית הספר של הכת, בו לומדים ילדי הכת.

●◌●◌●◌●◌●

הכת: היסטוריה
דיוויד מקיני נולד בשנת 1876, למשפחה פרוטסטנטית בניו-יורק. הוא התעניין בכתבי הדת עוד מילדותו, ובשנות ה-20 לחייו החל להתעניין בסוף העולם כפי שמתואר בברית החדשה. הוא הקים את הזרם הדתי שלו, שהוא היה מנהיגו - "מאמיני נפילת השמיים" (The Believers of the Skyfall). לאחר שלקח לאישה את רוזאנה טיילור (Rosanne Taylor) השיג את מאמיתנו הראשונה - אשתו. בשנות ה-30 החל להרחיב את מעגל מאמיניו. הוא הטיף להם על סוף העולם, וחיפש מקום לעבור ביחד עם מאמיניו.
כאשר ביקש ממאמיניו לעבור לעיירה המרוחקת וינסבורג, איבד כ-70% ממאמיניו, ורק חמש משפחות עברו יחד איתו. משפחות אחדות נוספות הפכו למאמיניו, ורק עם מותו בשנת 1981 ועליית בנו ג'ושוע לתפקיד מנהיג הכת החלה הכת להתרחב, כאשר כיום כל מאמיניה חיים בוינסבורג.

הכת: האמונה
הכת משתייכת לקבוצת כתות החוזה את סוף העולם כפי שהוא מופיע בברית החדשה. על פי אמונתם, כאשר יבוא סוף העולם רק המאמינים (בכת) ישארו בחיים ויחיו ביחד עם ישו בעולם המתוקן, כאשר כל הבוגדים והכופרים ימותו.
אמונתם דורשת כי יקדשו את גופם - הם לא שותים אלכוהול, לא מעשנים ואוסרים על קעקועים ופירסינג, כמו גם חשיפות הגוף. בני ובנות הנוער מופרדים אחד מן השני מגיל 10 ועד גיל 19, בו מחותנים ע"י הוריהם עם נערים אחרים בני גילם, באירוע משותף לכל המאמינים. אם מאמין או מאמינה עוברים על חוקי הדת, מצופה מהם להתוודות בחטאם למקיני.
בני הכת מאמינים כי יש להרוויח את אהבת האל ע"י תפילה, התכוננות לסוף העולם, עבודה קשה ושמירה על קדושת הנביא (מקיני). לכן, אסור להם להסתכל עליו ישירות והם נוהגים להסתיר את עיניהם עם בד לבן כאשר הם נכנסים לביתו של מקיני.

●◌●◌●◌●◌●

חוקים
1. אין לעבור על החוקים הגלובאליים.
2. אין להגיב באשכול ההרשמה יותר מפעם אחת.
3. אין להספאים.
4. אין לעבור על חוק השליטה.
5. יש להגיב באשכול המשחק תוך שבוע.
6. אם יש לכם שאלות, תשאלו אותי בפרטי. אל תמציאו פרטים על הכת\עיר לבד - רוב הסיכויים ששכתי לציין דברים.

●◌●◌●◌●◌●

הרשמה

ההרשמה תגמר שבועיים אחרי שיהיו ארבעה משתמשים רשומים.

שם + כינוי: חלי + Anne with an E
שם הדמות: אדריאל עדיין חסרת שם משפחה
* אוקיי אז במקור מצאתי את השם באתר באנגלית שטען כי מדובר בשם לבת, ואז כשהלכתי לעברית התברר לי שזה היה שם של בחור ושזה נכתב עם ע'. אני משאירה עם א' כי לכתוב עם ע' פשוט הורג אותי, מקווה שאפשר להחליק לי על זה.
גיל: 14
מין ומגדר: נקבה סיסג'נדרית, לא ממש חשבה לעומק על העניין של נטייה מינית.
מראה: שמונה שורות לפחות.
אופי: כפי שנאמר בסעיף הקודם, מי שמכיר את אדריאל יודע שאילו זה היה אפשרי, היא הייתה מרחפת כמה סנטימטרים מעל האדמה כל הזמן. היא ילדה מעופפת, ומכאן מגיעה ההרגשה הזו שהיא לא מחוברת לקרקע באמת. קשה לה להתרכז בדברים עד הסוף, והדבר היחיד שהיא באמת מצליחה לתת לו את מלוא תשומת הלב שלה הוא כתיבה, ואחותה הקטנה. היא מהטיפוסים שמרחפים בשיעורים, בוהים בחלון וחושבים על משהו שנמצא רחוק מהם, או לא באמת קיים. יש לה עולם שלם משל עצמה בראש, עולם שכולל הרבה מהדברים שהיא מאמינה בהם – כמו האמונה הנוצרית, לדוגמה – וגם הרבה דברים שהיא מניחה שהם לא באמת קיימים, כמו פיות טובות, רוחות, וכל הדברים שבדרך כלל תמצאו במחשבות של ילדים קטנים. כן, זה הזמן לציין שהיא קצת ילדותית באופי שלה. זה לא בכוונה, היא פשוט לא התבגרה עדיין עד הסוף מכל הבחינות. מתוקף כך היא עדיין לא חשבה על הנטייה המינית שלה, ומה היא באמת רוצה לעשות בעתיד שלה – זה מרגיש לה רחוק, ובלי קשר, העולם במילא יחרב לו לפני שהיא תגיע לגיל 19, היא חושבת. היא מהאנשים שאם הם יראו משהו שהם לא יודעים להסביר, הם ימציאו לו פתרון לא מציאותי, כמו לדוגמה, גמדים קטנים שסידרו את הבגדים בלילה (כי זה פשוט לא הגיוני שזו הייתה אמא שלה, יודעים). אפילו בהליכה שלה אפשר לראות עד כמה היא לא מרוכזת באמת, וכמה היא עסוקה בדברים אחרים כל הזמן. אל תופתעו אם היא תיתקע בכם, אפילו אם לפני רגע היא הייתה בצד השני של המדרכה.
כפי שאמרתי, ארדיאל עוד לא בוגרת באמת. היא עדיין ילדה במובנים רבים, וכמו רוב הילדים, היא גם מאד רגישה. היא לוקחת ללב ביקורת וקשה לה לסלוח, ואילו היה לה מעט יותר ביטחון, סביר להניח שהיא הייתה פועלת מאד בעקבות הרגשות שלה. קשה לה להתחבר עם ילדים בגילה בגלל שהיא לא באמת באותו קו מבחינת הדברים שמעניינים אותה והדברים שהיא חושבת, אבל עם אנשים כמו אחותה הקטנה, שקטנה ממנה בתשע שנים (כלומר, כרגע בת חמש), היא מסתדרת מצוין. אחותה תמיד אומרת לה שאילו אנשים היו נותנים לה קצת יותר הזדמנות, הם היו מצטערים שהם לא חברים שלה. אדריאל רוצה להאמין לזה, בעיקר כי אין לה כל כך הרבה ביטחון בעצמה. רוב הזמן תראו אותה שקועה במחשבות ולא באמת מחוברת למה שהולך סביבה, או שתראו אותה כותבת. היא אוהבת מאד לכתוב, ולמרות שהיא קרובה יותר לגיל עשר או אחת עשרה מבחינה מחשבתית, היא כותבת ממש לא רע. היא בדרך כלל כותבת סיפורים, אבל היא גם אף פעם לא מסיימת אותם, כי מיד יש לה רעיון לאחרים. היא פחות טיפוס של שירים או קטעים קצרים, אבל לפעמים יוצא לה לכתוב גם כאלה. היא משתדלת שלא לערב בסיפורים שלה יותר מידי מהאמונות שלה או כל הקטע של סוף העולם, גם כי היא לא ממש אוהבת לחשוב על סוף העולם כל הזמן מהסיבה הפשוטה שהוא דיי מלחיץ אותה, וגם כי היא רוצה שהסיפורים שלה יהיו ניטרליים.
זה אולי הזמן להסביר את הדעות של אדריאל על מה שההורים שלה מאמינים בו. היא מאמינה בנצרות וכל מה שהכת מאמינה בו כי זה מה שחינכו אותה כל החיים, אבל היא לא סוגרת את האפשרות שיש גם דברים אחרים. העובדה שהם חיים ממש ליד הבתים הלבנים, ושהאנשים שם כל כך מאמינים במשהו אחר ממה שהם מאמינים, מערערת קצת את האמונה שלה. קשה לה עם זה שיש אנשים שלא חושבים כמו ההורים שלה והכת, כי אם מה שהכת מאמינה בו כל כך נכון, איך יכול להיות שיש אנשים שלא חושבים כמוה? היא חושבת על הכל בצורה פשוטה, וככה היא רואה את זה. הרעיון של סוף העולם, יש לומר, מעט מלחיץ אותה. היא דיי מפחדת מכל הקטע הזה, בעיקר כי היא מרגישה כאילו זה יכול לקרות כל רגע. היא מעדיפה לא להתעסק בכל הנושא של סוף העולם כשהיא לא חייבת, שזה דיי בעייתי בהתחשב בזה שזו האמונה הראשית של הכת. אבל היא עושה את הכי טוב שלה לחשוב על דברים אחרים, גם אם זה דברים של ילדים קטנים כמו גמדים ופיות וקשת בענן ו"שטויות" אופטימיות כאלה.
הבן אדם שאדריאל קשורה אליו הכי בעולם היא אחותה הקטנה, קריסטי. למעשה, לפעמים היא לא זוכרת איך היו החיים שלה לפני שקריסטי הפכה לחלק מהם. אומנם קריסטי נולדה לפני חמש שנים וההפרש בינה לבין אדריאל גדול מאד, אבל היא עשתה שינוי רציני בחיים שלה. אדריאל מספרת לה הכל – על הסיפורים שהיא כותבת, על המחשבות שלה לגבי האמונה של הכת וסוף העולם, כל דבר אפשרי בערך. הן מאד שונות באופי, יש לציין. קריסטי היא פצצת אנרגיה קטנה, ממש כאילו היא לקחה לאדריאל את כל האנרגיה בעולם. זה לא משנה את העובדה שהן מסתדרות הרבה יותר טוב ממה שאדריאל מסתדרת עם אמא שלה, לדוגמה. אמא שלה, למען האמת, היא החלק שהיא מסתדרת איתו הכי פחות טוב במשפחה. היא לא מחבבת את העובדה שאדריאל מעופפת כל כך, והיא נוטה להאמין שאדריאל לא באמת מאמינה הדוקה של אמונת הנביא, ככה שהיא תמיד מוצאת איך להכניס את הנושא לשיחות שלהם ולהטיף לה אליו. לכן, אדריאל מעדיפה להמנע מלשוחח איתה – לא שהיא מדברת יותר מידי עם אף אחד פרט לאחותה. אבא של אדריאל וקריסטי הוא דמות דיי ניטרלית, מאמין שלא יורד יותר מידי לפרטי הפרטים של חיי הילדות שלו. פרט לזה אין לאדריאל באמת קרובי משפחה שהם קשורים אליהם, וחברים אין לה ממש, ככה שהדבר היחיד שנשאר לה הוא אחותה. אולי זו העובדה שאדריאל לא באמת בת 14 מבחינה נפשית, ואולי אחותה בוגרת יותר מבחינה נפשית (היא לא בטוחה לגבי זה), אבל הן פשוט מסתדרות.
עוד דבר שחשוב לציין על אדריאל, הוא העובדה שהיא מאד שקטה. היא לא עושה יותר מידי רעש בכיתה, אבל גם בבית היא לא עושה יותר מידי רעש. היא ילדה למופת ויכלה להיות גם תלמידה למופת, אילו היא לא הייתה שקועה כל כך במחשבות של עצמה. היא תלמידה לא רעה כשמדובר במקצועות הומניים, אבל בכל מה שקשור לריאליזם, לדברים כמו מדע ומתמטיקה, היא אבודה. היא פשוט לא מבינה את ההיגיון של הדברים האלה, אפילו שזה אמור להיות הדברים שההיגיון הכי קיים בהם. היא מעדיפה את הדברים שהיא יכולה לפרש לכיוון שהיא רוצה, שאין לה נוסחה מסוימת שהיא חייבת לנהוג לפיה. היא אוהבת חופש מחשבה וחופש תנועה, מתוקף כך, כל הריחוק בין הבתים הלבנים לבין הבתים האפורים והעובדה שהם יצטרכו להיות תקועים מתחת לאדמה כשסוף העולם יגיע הוא גם לא בדיוק כוס התה שלה. בכל מקרה, אדריאל היא לא ילדה שעושה צרות. היא נראת כמו מלאכית קטנה, מלאכית קטנה ולא מדברת במיוחד. לפעמים, זה נראה ממש כאילו היא לא שומעת אותך באמת. כמו כן, היא גם דיי חסרת ביטחון, מה שבעצם גורם לעניין של חוסר הדיבור. היא לא אוהבת להביע את דעתה, לענות בכיתה או ליצור קשרים עם אנשים, ואין לה כל כך הרבה ביטחון בנוגע ליכולות שלה, ואפילו לא במראה שלה, למרות שהיא נחשבת ליפה במיוחד. ממבט ראשון היא נראת כמו ילדה עדינה וחמודה שכל אחד היה רוצה, אבל אם מסתכלים קצת יותר טוב ניתן להבין שהיא יותר לכיוון של ילדה עדינה וחמודה, אך גם מעופפת ורגישה ביותר.
רקע: חמש-עשרה שורות לפחות.
בית לבן\אפור: אפור
הערות\הארות: שמירה? D: סוף סוף מ"תים אע

שם + כינוי: ראיין, בירצפת
שם הדמות: פיטר ג'וש.
פיטר = פטר = פטרוס.
ג'וש = ג'ושוע = ישו.
גיל: 14 וחצי
מין ומגדר: זכר, לא בטוח לגבי נטייה אז בינתיים סטרייט.
מראה: פיטר הוא נער בעל שיער שחור קצר וקוצני, יש לו עור בצבע בז' - שזוף קצת, הגובה שלו הוא 1.67 והוא שוקל 47 ק"ג (התכוונתי לממוצע ביחס לגובה ולגיל - אם טעיתי.). פיטר לובש כפפות בלי אצבעות בצבע כחול כהה, מעיל שחור מעור עם כיסי ריץ' - רץ', מכנסי ג'ינס ארוכים ולא לוחצים בצבע אפור כהה וקרוע במקצת. נעלי בלנסטון במידה 45 (ממוצע ביחס לגיל?). לפיטר יש שיניים לבנות, קצת עקומות בלסת התחתונה. לפיטר יש כובע גרב / כובע רגיל שהוא לובש כל הזמן. פיטר הוא קצת שחיף, אבל קשה לראות את זה עליו בגלל המעיל. לפיטר יש פגם לידה קטן, הוא נולד עם 2 זרתות עקומות בכל יד. לקרוס אין ריסים גדולים, האף שלו והאוזניים שלו נורמליות לגמרי (לול אין לי שמץ). אה, העיניים שלו הם בצבע ירוק כהה. האישונים שלו לא גדולים מדי, היד שלו לא רחבה מהזרוע וכנל לגבי הרגל. בכיס המכנס הימני שלו יש נשקים קטנים כמו אולרים או עפרונות קטנים ומחדד. בכיסי המעיל שלו יש כסף, אגרופן, דף כתיבה מקופל ממש וטלפון נייד. בכיס המכנס השמאלי שלו יש אוזניות נוחות בצבע שחור.
אופי: פיטר ממש לא כמו שהוא נראה. פיטר הוא בחור רגיש, ואם החיים היו פועלים על פי החלטותיו, העולם שלנו היה הרבה יותר מסובך מהרגיל. לעומת המראה שלו, פיטר הוא ילד שיודע לעודד, לתמוך ולהבין את 2 צדדי המטבע, ולא המון אנשים יודעים להבין. אפשר לקרוא לפיטר "ערס" אם לא מכירים אותו, אבל אם מכירים אותו יקראו לו "למדן" או "סקרן" - הסקרנות תמיד הייתה התכונה הכי בולטת של פיטר, הוא הסתקרן מכל מה שקשור ללבנים - אפילו איך נראים השירותים שלהם ביחס לשל הבתים האפורים. "למדן" זה בגלל שהוא אוהב ללמוד על היסטוריית הכת ולהבין עוד ועוד על עולמו.
העולם הזה שפיטר היה רוצה, היה עולם מדהים אבל מטורף בו זמנית. בתור ילד שתמיד היה אך ורק בענייני קסמים אמיתיים, העולם היה פועל ככה. לכל אחד בעולם היה מן "כת" קטנה שלו, שמורכבת ממשפחה אחת או מחברים בעלי אותם תחומים משותפים וכן הלאה. פיטר האמין שבעולם כזה הכת לא תפריד בינו לחברים חדשים.
80% מכל החלומות של פיטר הם סיוטים, ורובם על המשפחה שלו ועל הכת. הוא בן אדם מאוד לחוץ ומפוחד, בעיקר בגלל ההרגשה התמידית שמתישהו הכל ייגמר והכת צודקת.
פיטר לא אוהב להכיר חברים חדשים ובכללי לא להתיידד, לא מהפעם האחרונה שהתיידד.
פיטר היה מאוד בררני באוכל, הייתה לו מן פוביה מלטעום מאכלים חדשים, ולכן הוא מסתפק באוכל שמצליח להגדיל אותו בקצב נורמלי.
אחרי תקרית "הישיבה" הוא הפסיק להסתקרן, והתחיל להסתגר בתוך עצמו יותר ויותר. ולמרות זאת הוא עדיין סקרן קצת לגביי הבתים הלבנים.
אחרי שהוא פתח קצת את עצמו לילד מבית לבן - הוא ניסה להסתגר יותר, כדי לא להיפגע יותר.
רקע: פיטר הבין בגיל 10 שהוא לעולם לא יחיה ברוגע בין אם זו המשפחה שלו, הכת או המחשבות והאישיות שלו. פיטר לרוב חשב על האפשרות להיכנס לראש כלשהו, והראש המקורי ירגיש את מה שהוא ירגיש וההפך. כשהיה בן 12 פרצה קטטה בינו לבין ילד מבית לבן, והילד מהבית הלבן היה עם גבס לשבוע, אבל פיטר נחתך ביד מסכין ויש לו צלקת בזרוע. פיטר רוצה לדעת כמה שיותר על הכת, הוא תמיד היה סקרן בנושא הזה. היו לו מאות שאלות שרצה לשאול כמו "למה הצטרפנו לכת מלכתחילה?" או "למה אנחנו לומדים בלי ילדים מהבית הלבן?", אלו היו תמיד שאלות מתוך סקרנות ורצון לשאוב מידע, הוא היה החתול ולמזלו זה לא הרג אותו. בגיל 13 הוא כבר הפסיק להסתקרן. הוא ממש הסתקרן לדעת על מה מדברים חברי הכת בישיבות שלהם, ולכן הוא הציץ בחדר הישיבות של חברי הכת - כאלו צעקות ונזיפות חמורות לא שמע מעולם בכל חיו הקצרים. מאז הוא הפסיק להסתקרן בכל דבר שהוא הסתקרן בו בעבר.
שבוע לפני יום ההולדת ה - 14 שלו, הוא ביקש לא לעשות לו משהו מיוחד - הוא שנא להיות באמצע מאז התקרית עם הישיבה, כנראה בגלל כל תשומת הלב שניתנה לו - ולא במובן הטוב.
אין לו אחים - הוא ילד יחיד והוא אוהב את זה, הוא חושב שאחים זו מעמסה מעצבנת. אבא ואמא שלו עובדים בבית, כי לצאת החוצה זה מטריח וגם ככה אפשר להתכונן לסוף העולם יותר מהר. הוא לא אהב את ההורים שלו - כל כך מנותקים ממנו. הוא ניסה להתנתק איתם גם אבל זה לא הצליח - הרי הם ההורים שלו.
פיטר הוא תלמיד ברמה שהיא די מעל הממוצעת, אבל הוא - כמו כל התלמידים - לא אוהב בית ספר וללמוד. למרות זאת הוא מצויין, המקצוע הכי אהוב עליו הוא היסטוריה - תמיד יש מה לדעת על ההיסטוריה.
כל החיים שלו היו לו רק שני חברים - אבל הם נטשו אותו - כמובן. הם נטשו אותו בגלל השמועה שהוא אוהב אנשים בבתים לבנים, ומשם הוא זאב בודד. בתור זאב בודד הוא משתדל לא לחשוב הרבה על אפשרויות לחברים - כי הוא פחד שהם ינטשו אותו, כמו החברים הקודמים שלו. מאז הוא ניתק קשר עם כל ילד בבית הספר של הכת - והתחיל רק ללמוד או לעשות דברים שכוללים רק אדם אחד.
לפני שבועיים מההווה הוא הכיר ילד מבית לבן, כשראה שמישהו מצץ בשיח אל הבית שלו הוא בא אליו ושאל אותו שאלות. אז הכל התבהר. הוא לא ידע איך קוראים לו, בן כמה הוא ולמה הוא בכלל מדבר איתו, אבל הוא והילד נהיו ידידים. עד כמה שפיטר נותן לו להיות ידיד. עכשיו פיטר רק מצפה לפגישה הבאה איתו, הוא רצה לדעת על הבתים הלבנים יותר - להבין את שני הצדדים של המטבע.
בית לבן\אפור: אפור.
הערות\הארות: שמירה? אני אערוך עוד מעט ^^

הודעה זו נערכה ע"י Butterbeer ב Mar 1 2018, 00:28 AM

הטופס יכיל תכנים של טרנספוביה ומיסיג'נדרינג וכן הומפוביה

שם + כינוי: יובל + Len
שם הדמות: ליסה בייקר
גיל: 17
מין ומגדר: בת סיסיגנ'דרית, פאן בארון
מראה: ליסה נראית כמו מלכת קרח או עורכת הדין הקרירה והיפה.
מבנה גופה דקיק ואצילי. היא בעלת צוואר אצילי וחיוור, כתפיים מעוגלות וזרועות דקות בעלות אצבעות ארוכות כשל פסנתרנית. עצמות הבריח שלה בולטות ומוסיפות לב נופח שברירי. שדיה מעוגלים ונוכחים למראה, אם כי הם קטנים מהממוצע. בתוספת מותניה הצרים ואגנה שגם הוא צר ומתרחב אך במעט מהמותניים יש שיגידו שיש לה גוף של רקדנית או דוגמנית. רגליה גם הן ארוכות. כל איבר מה למעשה ארוך. כך גם אפה הישר להפליא, הנתון בפנים שגם הן ארוכות, בעלות סנטר חד ועצמות לחיים גבוהות.
אופי: ליסה היא הילדה הטובה. הוריה לא מפסיקים לזמר זאת תוך כדי ליטוף שיערה. וליסה משתדלת בכל כוחה להיות כזאת. יש שיגידו שהיא לא ילדה טובה אלא צנון מיובש: נערה שכל חייה סובבים סביב הלימודים וההתנדבות בכנסיה - מה יש בה? אבל ליסה ממשיכה להקפיד. היא רצינית מאוד וללא ספק אינטליגנטית למדי. את רוב האינטלגנטיות היא משקיעה באמת בלימודים והדבר ניכר: היא התלמידה המצטיינת ביותר בשכבה שלה, וללא ספק הפכה לאחד האנשים השנואים מצד התלמידים שננזפים 'מדוע אינם הם יכולים להיות כמו ליסה בייקר'
יש בהחלט אלה שיראו בליסה מתנשאת, ואי אפשר להאשים אותם. ליסה נותנת לכולם את התחושה שהיא חשה נעלה מהם, עם גיווה הזקוף ומבטה הקר והגאה. היא לא תפתח בשיחה עם אנשים סתם כך - היא בהחלט לא הטיפוס של שיחות בטלות. למעשה, סיכוי סביר שהיא לא תענה גם למי שמתחיל איתה שיחה בטלה ואם היא תענה היא תעשה זאת באופן שכולו 'אני עושה לך טובה שאני מתייחסת בכלל, אתה צריך בהחלט להעריך אותי.
ליסה לא האדם להתייעץ איתו ברגעי משבר או לפרוק את אשר על הלב, היא פועלת באופן קר והגיוני: שיקול דעת קפוא ומחושב. היא תענה את התשובות ההגיוניות והפשוטות ולא תציע תמיכה או עידוד-פשוט פיתרון לבעיה ותו לא. אם רציתם אוזן קשבת לעידוד - ליסה בהחלט לא הכתובת. היא לא נראית כמי שמבינה רגשות של אחרים, לא נראית כבעלת אמפטיה ורכות כלפי הזולת, עם כל תדמית נסיכת הקרח שלה. הדבר בהחלט נראה על מעגל החברים הלא-ממש-קיים שלה. היא לא ממש נראית יושבת עם נערות אחרות בחדר האוכל, לא משוחחת על יד הלוקרים השכן-לשולחן יפה-העיניים בכיתת הביולוגיה. כאמור, היא לא אחת לשיחות בטלות.האמת היא, שסביר להניח שהחברים שלה חברים מסיבות פרקטיות: אם מישהו צריך להזכר מה היו שיעורי בית או מקורות מידע לעבודה - ליסה היא הכתובת.כך שמי ששומר איתה על קשר קרוב יחסית עושה זאת מסיבות פרקטיות כאלו ואחרות. משתלם שנשיאת הכיתה קרובה אליך, הלא כן?
אבל לא צריך לרחם על ליסה, היא מביאה זאת במידה רבה על עצמה, ונראה שבאופן מכוון. ייתכן בהחלט שאם הייתה ידידותית יותר מעגל החברים שלה היה מתרחב, אנשים היו צחבבים אותה מעבר ליעילות שלה בכל הנוגע לחומרים ללימודים ועזרה בשיעורי בית, אבל נראה שליסה עצמה מחזקת את המוניטין הזה. היא לא יוצאת למסיבות, וגם לא לבילויים תמימים יותר. היא נשארת תמיד בבית, עובדת על שיעורי הבית או העבודות שלה, או לחלופין בהתנדבות בכנסייה. היא לא נוהדת לבלות עם שאר הכיתה שלה, ורואה בכך בזבוז זמן מחפיר. היא מרכזת את כל כולה סביב הלימודים, סביב להיות הילדה הנפלאה והטובה ביותר. נראה עד כה שהיא מצליחה: בבית ובבית הספר כאחד. אין תלמיד סורר שלא ננזף מדוע הוא לא שואב השראה מליסה, אין מתנדבת בכנסייה שלא התרשמה מהקפדנות והיציבות של ליסה. זו הדרך, נכון? הדבר הטוב ביותר הוא להיות ילדה טובה, אז ליסה ממשיכה להיות ילדה טובה, גם כשהחזה מתכווץ והגרון נחנק מזה. גם כשהיא רוצה לשבור הכל היא תייצב את עצמה בכל הכוח ותמשיך בתדמית המזוייפת, תמשיך כמעט לשטוף את מוחה שלה. להיות ילדה טובה. הדבר החשוב ביותר.
רקע: ליסה נולדה לאחת מאותן משפחות - לבנות - מודרניות ממוצעות בעיירה. היא הייתה הילדה השלישית - לפניה התאומים ג'ורדן ומייקל. ההורים של השלושה היו זוג לבן-נוצרי-מודרני טיפוסי: אביהם היה בעל משרה גבוהה במיוחד בבנק העיירה, ואמם הייתה מנהלת המרפאה ובנוסף לכך התנדבה בכנסיה כפעמיים בשבוע. מאז ומעולם ליסה גדלה לתוך ההבנה שעליה להיות ילדה למופת. הוריה קידשו את ההתנהגות למופת; צעקות היו אסורות בבית, ריצות וקפיצות היו אסורים בבית, לצפות בטלוויזיה לפני סיום שיעורי הבית והמטלות בהחלט אסור. ליסה גדלה לתוך ההבנה הזו, ומאחר שחיבבה תשבחות כילדה צעירה לקחה על עצמה בעמל רב את תפקיד הילדה הטובה: היא לא דחפה בתור למגלשה או לנדנדה בגן. היא לא חזרה הביתה עם נעליים מלאות חול, ולא טיפסה על עצים וקרעה את השמלה החדשה שלה. הגננת שיבחה אותה, ההורים שיבחו אותה, וליסה שמחה. היא צבעה את הציורים רק בקווים ישרים, היא שיננה את האותיות והתאמנה על כתיבתן באותיות גדולות ויפות ובשורה ישרה. ליסה העדיפה להיות ילדה טובה, לציית. היא ראתה את הסטירות, את הסימנים הכחולים על הלחיים של ג'ורדן לאחר שהתחצף פעם נוספת. היא ראתה את אבא מרים את החגורה שלו לאחר שמייק נכשל במבחן נוסף. ליסה לא רצתה סטירות או מכות בחגורה, היא רצתה להיות הילדה הטובה, ועד כה הצליחה בזה,אבל ככל שגדלה המצב הסתבך, ככל שגדלה היא תהתה לפעמים למה היא ממשיכה להיות ילדה טובה.
זה התחיל בג'ורדן, ג'ורדן שנעלם ליום כמעט שלם וחזר עם שיער בגוונים של ורוד וסגול ופנים ואוזניים מחוררות בפירסינגים שונים - הוא נסע עד לעיירה השכנה לעשות זאת. זאת היתה הפעם הראשונה שבה הוריהם צרחו. הם נזפו בו וציוו עליו להוריד את הפירסינגים מיד.ג'ורדן לא הקשיב, ליסה הייתה רואה אותו חוזר הביתה בשמלות קצרות ונעלי עקב, היא שמעה אותו קורא לעצמו ג'סמין. ג'סמין שאמרה לליסה שהיא אחותה הגדולה, שהיא אוהבת אותה כל כך והיא מתכוונת לעוף איתה מהעיירה המחורבנת הזו. לליסה עצמה לא היה אכפת: לא היה לה אכפת אם זו אחותה הגדולה ג'סמין או אחיה הגדול ג'ורדן, היא אהבה את שניהם. אבל הוריה רתחו: הם אמרו שג'ורדן ילד נורא וחוטא, עושה צרות ובושות גמורות. הם צעקו שיוריד את החצאיות והאיפור, יקצץ את השיער ויחזור להיות נורמאלי. הם איימו שאם הוא רוצה עזרה במימון קולג' ושכירת דירה הוא חייב להפסיק עם הצרות שהוא מחולל ולחזור להיות ילד נורמאלי. הם צעקו שהוא מקלקל גם את מייק; הוא מתחיל להדגיש את עיניו באליינר ולהעלם יותר ויותר לעיירות הסמוכות. הם לא הפסיקו לצעוק, הבית שבו היה אסור טון מעבר ללחישה קולנית הפך לרועם מצעקות וליסה שנאה את הצעקות. היא שמעה גם את הצעקות של ג'סמין, שלוו בעיניים פעורות וידיים רועדות. היא ראתה את גופה של ג'סמין הולך ומצטמק. ליסה עצמה הבינה שהעניין פה הוא מגדר: היה לג'סמין פין ולא רחם, זה מה שהפריע להוריה כלכך.מה שהפך אותה לשגויה ונוראה וחוטאת. היא בן, זה מה שהם טענו. בהבנה הזו הבינה ליסה שעליה להיות בת למופת כדי להיות ילדה טובה. אז היא סירקה את שיערה, לבשה יותר ויותר חצאיות ואפילו הדגישה את שפתיה בליפסטיק ורוד. הוריה היו מרוצים ממנה, הם ציינו זאת. היא הילדה הטובה שלהם. זו הייתה החלוקה: ליסה הילדה הטובה, ג'ורדן הילד הנורא והחוטא ומייק הטיפש הנגרר. ליסה הבינה שעליה להיות ילדה טובה וצייתנית אם היא לא רוצה להיות נוראה וחוטאת או טיפשה נגררת. היא השתדלה מאוד, אבל זה היה קשה. היה קשה לראות את ג'סמין חוזרת עם פנים מלאות חבורות, עיניים ריקות. העיירה כולה הכריזה על ג'סמין כנער חוטא. זה היה עניין של זמן: ועדיין זה הכאיב לה. היא שמעה לילה אחד בחדרה שוב צעקות. הוריה צעקו שוב, ג'סמין צרחה בחזרה, ומייק בעיקר בכה. ליסה עשתה מעשה שילדה טובה לא עושה ויצאה מהמיטה בפיג'מה, אל הסלון. הוריה, אחותה ואחיה עמדו שם. העין של ג'סמין הייתה כמעט עצומה: העור סביבה כחול-שחור מבהיל. ליסה רצה אליה וחבקה אותה, נמעכת אל הגוף הכחוש מידי של אחותה הגדולה. "שלא תעז לגעת בה!" זעקה אמה. "אל תטנף ותטמא גם אותה!"
"תעוף מפה מייד" נהם אביה גם הוא. "מפלצת, זה מה שאתה, יצור השטן. תתרחק מאיתנו מייד"
ליסה בהתה בעיניה של אחותה, בעין הפקוחה והעצומה. ג'סמין נראתה עייפה, אבל היא חייכה אליה. "אני מצטערת, פצפונת שלי. אני אוהבת אותך. תזכרי את זה בבקשה-"
"תתרחקי ממנו מיד ליסה!" זו הייתה אמה שזעקה ומשכה אותה לאחור בפראות. "מה את חושבת שאת עושה בכלל??" ליסה הייתה בת שתיים עשרה, היא צפתה באחותה מסתובבת באיטיות לעבר הדלת ועושה את דרכה החוצה.
"ג'אס!" מייק הוא זה שהתקרב עכשיו, הפנים שלו מוכתמים בדמעות אבל אביהם לא נתן לו להמשיך. "תכנס מיד פנימה, פרוץ קטן. אלא אם אתה רוצה להשאר כל הלילה בחוץ כמו הכלב שאתה ואחיך!" ומייק נסוג בחזרה לבית.
ליסה צפתה בדלת הנסגרת מבעד לגיווה הצנום של אחותה. השיער שלה עודנו היה ארוך, כעת שזור בתערובות של חום, ורוד וסגול. אוזניה מלאות עגילים שונים, ובידיה עודנו רעד עצבני. ליסה הרגישה משהו בתוכה נקרע. היא רצתה לרוץ אל אחותה, ללכת יחד איתה לאן שזו תלך. אבל היא הייתה צריכה להיות ילדה טובה, וזו הייתה הפעם האחרונה בה היא ראתה את אחותה. בימים הבאים היא שמעה אחרים מדברים: מי שראו את ג'ורדן בייקר עולה על אחד האוטובוסים ומתרחק לו. אבל מהר מאוד הרכילות גוועה: כולם ללא ספק שמחו מאוד שהחוטא הבין סוף סוף את האמת ועזב.
הזמן חלף, ליסה הגיעה לחטיבת הביניים, גופה החל לשנות צורה: שדיים הלכו והתעגלו, מותניה הלכו והוצרו, היא גבהה. היא הצטיינה בכל המקצועות ללא כל ספק. שוב הביאה גאווה להוריה. היא הייתה האוצר שלהם, כך הם אמרו. כל כך הרבה גאווה, וכמה חבל שמייק רק משפיל אותם. הם מעולם לא דיברו על ג'סמין, אבל דומה היה שהמצב כמעט וחוזר על עצמו עם מייק. מייק לא לבש שמלות והאריך את השיער. ההופעה שלו הסתכמה בשיער מרוח בג'ל, סקיני ג'ינס וצ'וקר סביב הצוואר הדק והאצילי שלו. הוריו רתחו וזעמו: נראה היה שבנוסף להכל החריד אותם החיוך שלו, שהם זעקו שהוא חיוך של פרוצה גמורה. אבל השנים עשו את שלהם: מייק לא היה יותר הטיפש הנגרר, הילד שבוכה אך חוזר כלעומת שבא להוריו: הוא היה חד וסוער יותר. לא, אני לא משוגע, אתם משוגעים, אבא ואמא שנטשתם את ג'סמין. אתם שנאתם אותה ואתם שונאים אותי עכשיו, כי אני מעדיף בננות על פני אפרסקים. כן, אני הומו, מה הביג דיל? היה ברור שגם הוא יעוף, אך נראה היה שבשונה מג'סמין, לו היה מי שייקח אותו. זו הייתה מכונית פאר ענקית שאיש בעיירה לא ראה מימיו. ליסה שבהתה מבעד לחלון ראתה איש שנראה מבוגר כמעט כמו אביה פותח את הדלת מבפנים, את מייק מחליק פנימה וכורך באופן שאינו משתמע לשני פנים את זרועותיו הדקות סביב כתפיו של האיש. ליסה, מתמלאת חרדה על החטא שהיא חוטאת בצפיה במעשה מגונה שכזה סגרה את הווילון ומיהרה להתעמק במשוואות שניצבו לפניה. בדיוק כמו עם ג'סמין, היא מעולם לא ראתה את מייק יותר.
היא גדלה, והמשיכה לגרוף מחמאות: התלמידה המצטיינת ביותר, אות כבוד שוב ושוב, מזגזגת בין לימודים, קורסי הכנה לקולג' והתנדבות בכנסיה ממש כמו אמה. זמן לחברים כמעט ולא היה לה, אבל בכל מקרה היא לא הרגישה שזה מה שחשוב. היא לא הייתה ביחסים רעים עם אך אחד כמובן, אבל לא ממש היו אנשים שיכלה להגדיר כחברים. בין כה וכה זה לא מה שחשוב, הלא כן? מה שחשוב הוא להיות ילדה טובה, וליסה קיימה את זה באדיקות רבה.
בית לבן\אפור: לבן
הערות\הארות: זה נשמע אדיר ביותר!!!! אני צריכה לגשש בין הדמויות שלי ולמצוא מי הכי מתאימה לשכתוב לכאן, ממש אשמח אם תשמרי לי. מאמינה שאתחיל לשכתב כבר לקראת אמצע השבוע
סוף סוף מתכוונת להתחיל! שכתוב של אוסי שלי, לא מישהי שהשתמשתי בה פה רקע גמור, נשאר אופי ומראה
סיימתי גם אופי, נשאר רק מראה!

אני אציין שאני ממש שמחה שנרשמת! אתחיל בזה שהמקום שמור לך, אבל יש לי כמה הערות קטנות לפני שאוכל לאמר שהתקבלת לחלוטין. (אני ממש שמחה שהחלטת להרשם ואני מקווה שלא אפגע בביקורת שלי! תאמר לי אם כן פגעתי, בבקשה)
מראה: התמקדת המון בבגדים שהוא לובש ופחות באיך כשהוא נראה. אמנם יש לי את הפרטים החשובים, "היבשים", אבל חסר לי קצת פירוט על המראה שלו. בעתיד, אשמח אם תנסה לקחת כל תכונת מראה ותנסה לכתוב עליה משפט שלם. משהו שהפריע לי אבל לא משפיע על התוכן היא הזרימה של המראה: במדריך הזה יש הסבר מצוין לגבי זה. בנוסף, משהו חשוב שלא הופיע היה העובדה שברקע הופיעה צלקת, אבל היא לא הופיעה במראה. דברים כאלה (שהם ייחודיים לדמות) חייבים להופיע גם במראה.
אופי: הכנסת המון מהאופי שלו במראה, ולכן האופי הרגיש לי דל. הייתה בעיה אחת של עקביות שמצאתי: באופי אתה אומר שהוא מאד סקרן, אבל ברקע אתה אומר שהוא הפסיק להיות סקרן.
הדברים שהופיעו ברקע ולפי דעתי היו צריכים להופיע באופי ולא ברקע הם: העניין עם האוכל, הפחד מחשיבה על חברים, השינויים באופי שלו (לפני ואחרי תקרית הישיבה).
רקע: אמנם הכנסת את האירועים יוצאי הדופן בחיים שלו, אבל חסר לי רקע כללי על הדמות. מה ההורים שלו עושים? האם יש לו אחים? מה התחביבים שלו? איך הקשר שלו עם המשפחה שלו? שאלות שהן אמנם פחות מעניינות, אבל מאד חשובות. מה היחס שלו ללימודים?
לגבי החברות עם הילד מהבתים הלבנים - איך זה קרה? הרי מדובר במשהו שלא אמור לקרות, אז הייתי רוצה לראות פירוט יותר ^^

לסיכום, הנקודות שהייתי רוצה שתתקן: להוסיף לרקע. את שאר הנקודות תזכור להבא

שם + כינוי: אמה, Tinkerbel
שם הדמות: מיילי לבסק.
גיל: 12
מין ומגדר: נקבה, לא בטוחה לגבי המגדר עדיין
מראה: שמונה שורות לפחות.
אופי: לא רשימת מכולת, שמונה שורות לפחות.
רקע: חמש-עשרה שורות לפחות.
בית לבן\אפור: לבן
הערות\הארות: הא אוקי אני אשמח אם תשמרי לי לבינתיים, מקווה שאמשיך את זה בקרוב ואסיים ~

צונזר
מצטערת התחרטתי ברגע האחרון

הקפצה.

שם + כינוי: יערה- Last Night On Earth


שם הדמות:לייט ברוס.

גיל: 19

מין ומגדר: זכר, וגבר (/נער/ילד ווטאבר) ביסקסואל, עדיין לא יצא מהארון.

מראה: לא סתם קוראים לו לייט, הוא נראה אירופאי לגמרי, עיניים תכולות, ממש כמעט לבנות, ומסביב לאישון עיגול של כחול כהה יותר, והעור שלו בהיר. הפנים שלו זוויתיות מעט, אולי קצת יותר מדי, האף שלו ישר ובגודל המדויק, אולי האיבר הכי מושלם אצלו, והסנטר שלו מכוסה זיפים עדינים, בצבע חום בהיר.
השיער שלו בהיר מאוד, כמעט לבן, וחלקים ממנו אפרפרים, כמעט כחולים, ככה שמדי פעם נראים בשיער שלו מן הבזקים קטנים של כחול.
התספורת שלו נראה כמו של בילי בתמונה הזאת (רק בצבע אחר, מן הסתם): http://communabuilder.tapuz.co.il/UsersFol...01200682210.jpg
הוא מטר שישים, מבנה הגוף שלו ממוצע, אולי יותר לכיוון הרזה, והוא מעט שרירי.
הגבות שלו די עבות אבל זה לא מפריע כי הן נורא בהירות ולא נראות מוזר כמו אצל אנשים עם שיער כהה.
מגיל קטן הוא שם אייליינר מסביב לעיניים, כי זה ממש מבליט את העיניים הכחולות שלו, וכי זה ניגוד לכל החזות הבהירה שלו.
השפתיים שלו דקיקות, כמעט בלתי נראות, ויש לו צלקת קטנה מתחת לשפה תהחתונה, בצד ימין.
יש לו קעקוע של חמוס עם כנפיים, היוצא אל החופשי מכלוב ציפורים, קצת מתחת לכתף, על הזורע.
בדרך כלל הוא לובש סווטשירט כחול כהה, שכבר בלוי לגמרי, וגורם לו להיראות כמו מן ילד נטוש, למרות שהוא בהחלט לא (ראו רקע), וג'ינס ארוך, בערך באותו מצב.
הנעליים שלו הן הדבר הכי מגונדר אצלו. אלו נעליים שאפשר להגדיר אותן כנעלי ספורט, בצבע שחור, ופס כסוף מקיף את הסוליה הגבוהה יחסית, שצבעה אפרפר.

אופי: הוא שונא סטיגמות, ממש, מאוד, ובעצמה בלתי יאומנת. לכן הוא תמיד אהב להתלכלך וליזום שיחות עם ילדי הכת (כשפגש בהם בעיתים נדירות) כשהיה קטן. מהסיבה זאת הוא שם אייליינר מסביב לעיניים, ועשה תספורת שבדרך כלל לא מתאימה לאנשים עם שיער בהיר, ובכללי, מתעקש אף פעם לא לנהוג לפי סטיגמות.
לייט גם חכם, לא חכם מאוד, אבל הוא יודע ללמוד, וכשהוא מתעמק במשהו, הוא נשאב לתוכו עד שהגיע למצב שבו למד את כל מה שאפשר לדעת על הנושא.
בדרך כלל הוא שקט, אבל עם אנשים שהוא סומך עליהם הוא משוחרר לגמרי וכיף להיות איתו.
למרות זאת, לפעמים הוא פוגע באנשים בלי להתכוון, מכיוון שקצת קשה לו לראות רגשות של אחרים, והוא לא תמיד מבין אותם., מה שגורם לו לחוסר טאקט.
הוא נאמן בצורה יוצאת דופן, מה שקצת מתנגש עם חוסר האמון שלו באנשים.
הוא סרקסטי, ממש סרקסטי, וציני ברמות, לפעמים נוצרים ויכוחים איתו רק בגלל הסרקזם שלו, אנשים פשוט לא מבינים שהוא ציני.
לייט לא היה מגדיר את עצמו כאמיץ, אך הוא עושה מה שהוא יכול אם הוא מרגיש מאוים, וזה יכול להתפרש כאומץ.
הוא מנגן על גיטרה, וממש אוהב לשיר, למרות שהוא שר נורא והוא יודע את זה.
קשה לו לראות אנשים מציקים לחסרי ישע, אבל אם הגיע לך לחטוף משהו, הוא היה לגמרי בסדר עם זה.
הוא יודע צרפתית, אבל לא מושלם, הוא עדיין לומד, והוא חושב שזו שפה מאוד רומנטית. הוא בעצמו לא כל כך רומנטי כי קשה לו עם רגשות של אחרים, אבל הוא מאוד מעריך את התכונה הזאת, וממש רוצה להיות רומנטי.
הוא צייר מדהים, והוא מצייר בכל הסגנונות, אבל רישום אהוב עליו במיוחד.
לעיתים קרובות הוא שוקע במחשבות פתאום, או מתעמק כל כך בציור שהוא מתנתק מהעולם, והתכונות האלו מקשות עליו ליצור קשרי חברה.

רקע: הוא נולד ב 10.2.1998, עד גיל 3 אמו נשארה לצידו, ולא עזבה אותו אלא כדי לישון, אך בשנתו השלישית נפטרה אמו מסיבוכים בלב, ואביו המסכן שעבד בשדה של המשפחה רוב היום, נאלץ לשכור מנהלת משק בית שתטפל בלייט. הודות לירושה ולשלל המשפחה, תמיד היה להם הרבה כסף, אך אביו של לייט נותר מעורער מעט, בשל הפחד שלו שיום יבוא והמטפלת לא תוכל עוד לטפל בלייט, ואביו יצטרך למסור את ניהול השדה לאדם אחר.
רוב הילדות שלו הוא חיי בשפע והתפנק תחת הטיפול המסור של קני ווטסון, המטפלת שלו, אז הוא לא ממש יודע מה זה מחסור.
כשהיה צעיר, בסביבות גיל 6, אביו מצא בשדה חמוס, והביא אותו ללייט, כדי שתהיה לו חברה.
יום אחד כשהוא היה בן עשר בערך, החמוס ברח החוצה, אל הכביש שנמצא מאחורי הבית.
לייט, שאהב את החמוס יותר מכל, ניסה לרוץ אל החמוס, אך קני תפסה בידו, ומהתנופה הוא נפל על אבן, שפצעה את השפה שלו, והשאירה צלקת.
החמוס נדרס, ובאותו היום לייט צייר ציור של כלוב ציפורים פתוח, שממנו מעופף החוצה חמוס עם כנפיים, החמוס בציור נראה קצת כמו דרקון סיני, מטיל אימה בגלל הפאר שלו והנוחכות שלו, אבל כל אחד היה יכול לזהות שזה החמוס של לייט, כי הוא היה צייר מחונן.
הוא תלה את הציור מול המיטה, וכשגדל קיעקע אותו.
הוא למד בבית הספר מטעם הכנסיה, ותמיד התקשה מעט עם החוקים, בגלל היותו אדם לא מאמין.
בסביבות גיל 13 הבין שבגילו הוא לא יכול להמשיך להתפנק, והחל לעזור לקני במשק הבית, ולאביו בעבודה בשדה.
בגיל 16 הוא התאהב בנער. זה נחת עליו בהפתעה, הוא כעס, הוא בכה, הוא ניסה לשקר לעצמו שהוא לא אוהב אותו, אפילו לא מחבב אותו, אבל כלום לא עבד. מובן שהוא שמר את זה בסוד, אך כשהודיעו בכיתה בחוסר רגש ש"ג'ייק וולף קפץ מהחלון, הוא היה נער חכם, אך עשה מעשה שטותי" והמשיכו בשיעור, הוא לא הצליח להסתיר את הדמעות שזלגו על פניו, וכל מה שנותר הוא לקוות שהנערים האחרים יניחו שהם היו פשוט חברים טובים.
לא פעם הוא חטף על העובדה שהוא מתלבש בצורה שונה ומתאפר, אבל הוא התעקש ללכת נגד הזרם, בטוח שמתישהו זה ישתלם לו, אך זה עוד לא קרה.
כאשר התחיל סוף העולם (התחיל סוף העולם, משפט יפה) הוא צייר, צייר את הנף הכתמתם שנשקף מהחלון כשלפתע פרצו לביתו אנשים עם מסיכות גז וצעקו עליו דברים לא ברורים.

בית לבן\אפור: בית לבן

הערות\הארות: פעם ראשונה שלי במ''ת, אל תרצחו אותי אם אעשה פאשלות. אגב הדמות המקורית הוא סטרייט, אבל הייתי חייבת לעשות אותו ביסקסואל, כי אני דרמה קווין קשה, ובכללי אני מתה על ביסקסואלים, זה פשוט מאגנוב. כתבתי ברקע את מה שקרה עכשיו כדי שיהיה לי מאיפה להתחיל... מקווה שזה בסדר.



בעריכה אולי אוסיף פרטים בעתיד

שם + כינוי: תמר, בצד
שם הדמות: אוריאן קולי
גיל: 13
מין ומגדר: נקבה סיסג'נדרית, כרגע בלי נטייה מינית מיוחדת.
מראה: לאוריאן יש מבנה גוף שברירי, והיא מאוד נמוכה יחסית לגילה.
העיניים שלה מעט מלוכסנות, והן בצבע חום בהיר.
השפתיים שלה קטנות ואדומות מאוד. האף שלה ישר, צר וקטן.
יש לה שיער שחור ארוך מאוד, שהיא אוספת בדרך כלל בצמה הדוקה.
העור שלה בצבע בהיר מאוד, כמעט לבן.
על הגב יש לה קעקוע קטן עם כל השמות של בני משפחתה.
אוריאן בדרך כלל הולכת עם בגד שחור או לבן, ארוך והדוק.
אופי: אוריאן היא מאוד יצירתית, עד כדי כך שזאת התכונה הבולטת ביותר שלה.
היא גם מאוד חכמה, ותמיד מוצאת פתרון לכל בעיה. לא שהיא אומרת אותו, כי היא גם ביישנית.
לפעמים היא אוהבת לדמיין לעצמה דברים, ולעיתים קרובות מעליבים אותה על כך שהיא "חולמת" בשיעורים.
היא הייתה מעדיפה לחיות בתור ילדה בכת, היא חושבת ששם יקבלו אותה יותר טוב, ולכן לפעמים היא מנסה ליצור קשר עם מישהו מילדי הכת שהיא רואה ברחוב. לא שזה עובד.
לאוריאן יש שיקול דעת חכם, היא תמיד מחושבת ותמיד מצליחה להבין את כל הצדדים בויכוח. כמעט תמיד.
כשהיא נעלבת או נפגעת היא מרגישה שכל גופה עולה בלהבות. אבל היא שומרת. עמוק בלב.



רקע: אוריאן נולדה כבת שנייה במשפחה עם שלושה ילדים.
יש לה אח בן 16 בשם ג'ק, ואחות בת 9 בשם ליה.
בית לבן\אפור: בית לבן
הערות\הארות:אדיר. אגב שרשור ראשון שלי!
בעריכה

CODE
שם + כינוי: דאב, Riva Ash
שם הדמות: במידה והדמות שלכם חלק מהכת, השם הפרטי שלה יהיה קשור לנצרות. ז'אן אקוויטניה.
ז'אן- על שם ז'אן ד'ארק, קדושה של הכנסייה. עשיתי תחקיר. יפה לי
גיל: בת 14
מין ומגדר: שימו לב - שתי הקהילות הן קהילות דתיות. במידה והדמות שלכם היא להט"בית מחוץ לארון, היא תזכה ליחס שלילי ביותר. ז'אן היא בהתלבטות אם היא סטרייטית או ביסקסואלית. כך או כך, היא לא משתפת מישהו עם תחושותיה.
מראה: שמונה שורות לפחות. לז'אן שיער חום בהיר ארוך מאוד שתמיד פזור ועור בהיר ועיניים בצבע הייזל (למתקשים: חומות ירוקות כאלה). היא נראית כמו העתק של ז'אן דארק ועל כן שמה.
היא נמוכה יחסית 1.54 וזה לא ממש מפריע לה. ובניגוד לשאר בנות הכת, היא לא שטוחה. כמו כל נערה בכת, אסור לה ללבוש בגדים שחורים אז בדרך כלל היא לובשת חולצה בצבע לילך וג'ינס בהיר וסניקרס שחורות. ז'אן בעלת מבנה גוף שברירי ועדין. העור שלה כל כך בהיר כך שהיא נראית כמו בובת חרסינה.
אופי: לא רשימת מכולת, שמונה שורות לפחות. ז'אן משתדלת להיות הילדה המושלמת, המאמינה המושלמת, התלמידה המושלמת, הבת המושלמת, החברה המושלמת. היא אהודה מאוד בקרב הבנות בכת ומגשימה את אידיאל היופי של הכת. היא חביבה אל כולן, טובת לב,צייתנית ושקטה אך לאט לאט היא מפתחת חשיבה עצמאית ומנסה להבין את עקרונות הכת ומאחורי הקלעים של הכנסייה. היא נעשית פחות כבשה המובלת לטבח אלא יותר עצמאית ואמיצה. היא מאופקת מאוד רגשית ובדרך כלל כשהיא מתפרצת, אף אחד לא יודע איך להתמודד עם זה. היא מזלזלת בבנות שלא בכת על התפתותן למאווים גשמיים ועל כך שאינן שומרות על הטוהר שלהן.
רקע: חמש-עשרה שורות לפחות. ז'אן נולדה ישר אל עולמה של הכנסייה ועל פי הדמיון שלה לז'אן דארק נבחר שמה. מגיל צעיר חינכו אותה בצורה דתית ועל פי ערכי הכת והטוהר הנצחי וכבר בגיל שש היא דיקלמה תפילות בצורה מושלמת.החברות הטובות שלה הן ברברה ומריה. יש לה כישרון מוזיקלי גדול והיא יודעת לנגן בפסנתר ובכינור וסולנית מקהלת הכת.
בגיל 13, מתחילים להתעורר אצלה ספקות לגבי נטייתה המינית, שלגביה היא לא בטוחה והיא מתעלמת מהמחשבות הללו.
הבנים שלא בכת מתחילים לעניין את ז'אן יותר ויותר והיא מוצאת אותם הרבנ יותר מושכים מבני הכת.
בגיל 14, היא מתחילה לתהות על מה מוסתר ממנה הקשר לכת.
בית לבן\אפור: האם הדמות משתייכת לכת? בית אפור
הערות\הארות: רק אני מדמיינת אותם לובשים גלימות כאלה לבנות?XD

כל הכבוד על תקופת ההיענות.
ננעל לבקשת פותחת האשכול.