ללי מתקרבת אל הנערה (הייתי מוסיפה פה תיאור של הנערה מבחינת מצב ריגשי - או משהו כמו המבוהלת או משהו כמו פעורת העיניים/מתנשפת וכו'. בקיצור, משהו שיזכיר לנו מה המצב של הנערה הזו), מניחה על-(שוב, על מה היא מניחה את היד? אני מניחה שהכתף אבל למה לא ציינת את זה?) את ידה על מנת להרגיעה (שוב מרגיש שחסר פה משהו והכל קורה מהר מדי. היא רק ניסתה להרגיע אותה עכשיו היא מסתלקת בלי לומר כלום, בלי לעשות עוד משהו, בלי להגיב?) ואז יוצאת מהחדר. למראה גבה הנעלם במורד המסדרון יוצאת (שוב, תיאור רגש כן היה מועיל פה. כאילו איך היא יצאה, מהר, לאט, בבהלה, בחוסר בררה) הנערה (להוסיף מהמשרד יעזור למקם אותנו חזרה איפה אנחנו במלון [ זה היה משרד, כן?]) ואחריהן (גם פה, איך הן יוצאות? כאילו הן נמשכות בחוט?) יוצאות גם סקרלט ואני (סתם לידע כללי, כאשר גוף ראשון נכלל ברשימה הוא צריך לבוא אחרון, אז סקרלט ואני ולא אני וסקרלט).

הא, סורי שזה יצא קצת חופר... את ממש לא חייבת לקחת את כל הערות שלי ללב בקשר הזה, סימנתי בבולד את הבעיה שאליה התכוונתי להתייחס, כל מה שיש בסוגריים אלו הצעות והשאלות שאני שואלת את עצמי כשאני כותבת בשביל לא לשכוח תיאורים.
האמת שזה טריק ממש נוח, כאילו אם את מתקשה לדמיין סטואציה אז תשאלי את עצמך את כל השאלות של איך משהו קורה - איך הוא יוצא מהחדר? איך הוא מדבר? איך הוא הולך? וכו'.

התיאורים פה באמת ממש מוצלחים, אני יכולה לדמיין את המחזה הזה של הבחורה שוכבת על הרצפה ומפרכסת.
מה שכן, למה שלוש נקודות פתאום? איך הן קשורות, את לא משאירה פה מקום למחשבה לקורא, את לא מצפה שהוא ישלים כלום אז למה לתת שלוש נקודות? עדיף לשים ו לפני האני הראשון, אין טעם בקטיעה החזקה הזו של השלוש נקודות.
האמת שגם לא ממש הבנתי את החזרה על המשפט - 'אני רואה' - זה אמ, גורם לה להשמע כמו חוזה וזה לא ברור בהקשר הזה של תיאור. כאילו, אני מניחה שהמטרה שלך לא הייתה לגרום לה להשמע כמו נביא שמספר נבואה...

שוב, משהו נורא מנותק בין שני המשפטים האלו הם קצרים ולי נתנו הרגשה של רשימה. א) היא מוציאה בקבוק ב) היא שופכת מים. זה שהפתיחה של שני המשפטים זהה רק מחזק את התחושה הזו.

זאת יופי של פסקת תיאור. יש דימוי במקום, תיאור של העצבנות במקום ציונה ובקיצור, באמת עבודה טובה.
רק שאלה, למה היא נזכרה בהן? כאילו, הן לא לפניה? היא לא רואה אותן כל הזמן?

זה יופי של תיאור :) באמת ממש אהבתי.

באופן כללי על הפרק, הוא באמת נשמע ממש טוב. לא ברור במיוחד, אני גם לא בטוחה במאה אחוז שאני מצליחה לעקוב אחרי כל הדמויות וכל המצבים, אבל כן מושך.
יכול להיות שהייתי ממליצה לך להאריך אותו, להכניס איזו חלופת משפטים (אפילו חד צדדית) בין ויקטוריה לסקרלט, כי כרגע סקרלט שם כקישוט שזה טיפה מוזר. להוסיף עוד טיפה תיאורים על מוניקה המפרכסת וללי שמטפלת בה. פשוט משהו שיתן יותר בשר לקטע ודברים יתרחשו טיפה יותר לאט כי זה לא סיפור פשוט ואני מרגישה שאני טיפה מאבדת אותך לפעמים כי אני לא בטוחה מי הדמויות או מה בדיוק קורה ולמה.
אני יודעת שאני ממש לא אמורה להבין הכל, וזה בסדר, זה קטע של מתח שלא אמורים להבין הכל מיד, אבל אני כן ממליצה שתקראי שוב את כל הסיפור ותראי אם את מוצאת קטעים מבלבלים שאין טעם שיהיו מבלבלים (נגיד, לא משהו כמו ההתנהגות של סקרלט או היחס לחדר שמונה) ותנסי לתקן אותם. לקרוא את מה שכתבת שוב אחרי כמה שבועות או חודשים שלא התעסקת עם זה זאת באמת שיטה מצויינת למצוא את הנקודות החלשות, אני עושה את זה המון ואני יכולה להבטיח לך שזה עובד (או שאני באמת ממש כושלת בלהיות ברורה... לפעמים אני לא מבינה מה אני רוצה חמש שניות אחרי שכתבתי שורה).
בקיצור, אני חושבת שזה סיפור ממש נחמד ואני באמת מחכה להמשכים :) בהצלחה ומקווה שלא תקחי אותי קשה, את יודעת שאני לא פה להעליב אלא רק לנסות לעזור.