סיקור ספר | פרחים בעליית הגג

[Zuko]

הסיקור מכיל גילוי עריות וניסיון הרעלה, אם קשה לכם לקרוא את זה - אז עדיף שלא.

פרחים בעליית הגג



שם הספר - פרחים בעליית הגג. השם המקורי של הספר הוא flowers in the attic.
שם הסופר - ו. ס. אנדרוס.
שנת הוצאה - 1979.
גוף הוצאה - אור - עם
ארץ ושפת מקור - אנגלית
שם המתרגמ\ת - נורית פלד - אלחנן
ז'אנר - אני באמת לא יודעת מה הז'אנר של הספר הזה. אין לי מושג וקראתי אותו פעמיים.
סדרת ספרים - בעיקרון הוא חלק מסדרת ספרים שנקראת "סדרת הפרחים" שכוללת חמישה ספרים:
- פרחים בעליית הגג
- עלי כותרת עפים ברוח
- פרחים הצמיחו קוצים
- פרחים נבלו קמלו
- גן של צללים

תקציר העלילה

תקציר מגב הספר:
כעס צדקני... פחד תמים... מאחר שזעמה של הסבתא לא יצא עדיין מן הכוח אל הפועל, נעשינו, כריס ואני, חסרי זהירות. לא תמיד שמרנו על צניעות בחדר המיטות. היה קשה לחיות יום אחר יום, תוך הסתרה מתמדת של חלקי גופך האינטימיים ביותר מעיני בן - המין האחר. ואם נהיה גלויי לב עד הסוף, לאיש מאיתנו לא אכפת היה מי יראה מה. היה צריך להיות לנו אכפת. היה עלינו להיזהר. היה עלינו לנצור את דמות גבה השפוף, הארור, של הסבתא, לנגד עינינו, ולעולם, לעולם לא לשכוח. מפתח הסתובב בחור המנעול. במהירות הבזק ניסיתי ללבוש את השמלה ולמשכה למעלה, בטרם תיכנס. אך היא כבר ראתה אותי במערומיי; היו אלה עיני האבן האפורות, הנוצצות. "כך!" ירקה הסבתא, "סוף סוף תפסתי אתכם... חוטאים! את חושבת שאת נראית יפה? את חושבת שהחמוקים הצעירים הללו מושכים? את אוהבת את שיער הזהב הארוך הזה, שאת מברישה ומסלסלת? ואז חייכה. החיוך הנורא ביותר שראיתי מעודי...

תקציר שנכתב על ידי:
אחרי שאב הבית מת, מחליטה אם המשפחה לחזור אל בית ילדותה, לאחר שלא דיברה עם משפחתה במשך זמן רב. אך יש תנאי לחזרה אל ביתה שאותו עזבה שנים רבות קודם לכן - עליה לכלוא את ארבעת ילדיה בחדר הצפוני ביותר באחוזה, כך שהסבא לא ידע על בואם או על יוולדתם.


חוות דעתי:

[מכיל ספויילרים שאסמן אותם בצהוב]
טוב אלוהים ישמור למה אני עושה את זה לעצמי.
את הספר הזה קראתי בגלל שחלי הזכירה אותו באיזה שיחה שלנו באחת לפנות בוקר, ופשוט ישבתי וקראתי את התקצירים בויקיפדיה ופשוט ירדתי על העלילה - היא נראתה לי מופרכה מידי, מוזרה מידי.
ובכל זאת, לקחתי את הספר הזה מהסיפרייה בידיעה שאני הולכת לעשות לעצמי צלקות נפשיות וכנראה אצטרך פסיכולוג.
התחלתי את הספר ספקנית מידי - וכל מה שרציתי זה שהעלילה תתקדם. התיאור המוקדם של חיי המשפחה בתחילת הספר מעט הפריע לי - כלומר.... כן, אתם משפחה עם ארבע אחים ו - 2 הורים.
ואז האבא מת בתאונת דרכים. והאמא מחליטה לכלוא את הילדים שלה בעליית גג כי זה דבר כל כך לגטימי לעשות.
לא בכיתי ממנו, אפילו לא פעם אחת. כן כעסתי, התעצבנתי, ולא הבנתי איך אמא יכולה לעשות דבר כזה לילדים שלה. הוא ספר מאוד מאוד פסיכולוגי, לא קל לקריאה, אבל בהחלט פסיכולוגי. ככל שעובר הזמן האמא מפסיקה לבקר אותם - וכך האמון מתנתק. וגם האמון שלי באמא התנתק באיזשהו שלב, כי בהתחלה עוד האמנתי שהיא תוציא אותם משם, שהסבא ימות. ושזה לא קרה.... כל מה שרציתי היה שהם יברחו. שהם רק יצאו משם וישיגו את הנקמה שמגיעה להם.
ובכל זאת.
אני ארצה לעבור על הדמויות (רק ארבעת הילדים כי אני יכולה לכתוב שעה מה אני מרגישה לגבי האמא ואין לי כוח נפשי יותר) -
קאתי - הילדה השנייה במשפחה והמספרת הראשית של הסיפור. גם יש לה קטע לאח שלה "להגנתה", היא הייתה כלואה עם אחיה במשך איזה 4 שנים אבל מה לעזאזל הקטע הזה היה אלוהים ישמור הוא פשוט אנס אותה ואח"כ היא הייתה כזה........................ הו כריס אני אוהבת אותך לנצח, והיחידה שיש לה מוח שם. היחידה. כל כך אהבתי שהיא התעמתה עם האמא בכל הזדמנות שניתנה לה זה היה זהב. תודה לך, קאתי, שהבנת ראשונה שלאמא שלך אכפת יותר מכסף מאשר ממך ומהאחים שלך.
כריס - האח הגדול במשפחה. כריס הוא........ קשה לי לאפיין אותו כי חצי מהספר הוא ממש עצבן אותי וחצי מהספר הוא היה מתוק אמיתי....... כמו בקטע ההוא שהסבתא שמה זפת על השיער של קאתי והוא גזר לה אותו ככה שלא יהיה לה זפת בשיער, או שהוא בנה לילדים הקטנים מגרש משחקים בעליית הגג ונדנדות בגלל שהם לא יכולים לצאת החוצה, ובכללי מאוד עצבנה אותי ההתנהגות שלו כלפי האמא והעובדה שכל מה שהיא אמרה זה קדוש וכאילו. זה כל כך התיש אותי.
קורי - הילד שלי שמת מרעל עכברים כי האמא הזונה שלו הרעילה אותו. היחיד שאהבתי שם ורציתי שיהיה לו חיים טובים.
קארי - אין לי מושג מה לומר עליה. היא פשוט מעצבנת.
אני......... בעיקרון אני עדיין עם טראומה מהדבר הזה ואני יודעת שזה החלק שבו אני אמורה להגיד כזה "וואו אהבתי את הספר ואני ממש ממליצה לקרוא אותו" אבל זה החלק שאני אומרת שלא אהבתי את הספר ואני לא ממליצה לקרוא אותו ואני אשמח אם בכלל יורידו אותו מהמדפים.

תיאוריות:
טוב אני לא יודעת אם יש על הדבר הזה תיאוריות כי מי לעזאזל יקרא ספר משנות ה - 80 על גילוי עריות חוץ ממני אבל משום מה נתפס לי במוח שאולי הכותבת באמת עברה את זה כי אוקיי תקשיבו תקשיבו.
יש כמה סיבות שאני חושבת ככה -
1. בעמוד הויקיפדיה שלה כתוב שהיא החלה לכתוב סיפורים קצרים והסיפור הקצר הראשון שלה היה "שכבתי עם דודי בליל כלולתי" או משהו כזה ואוקיי. בספר מסופר שהאמא שכבה עם בן דודה ואפילו התחתנה איתו והוא היה בעלה ואני............ אחלה דרך ללכת.
2. למה שמישהו יכתוב ספר של 400 עמודים על גילוי עריות ועל ארבע אחים שנעולים בעליית גג בלי אור שמש. אני באמת...... מנסה להבין.
3. הדבר המוזר הוא שהסופרת מתה בסדר? היא מתה. אבל אח שלה עדיין מוציא ספרים על הסדרה הזאת ותאמינו לי אולי היא הייתה רווחית בשנות השמונים אבל אני לא בטוחה שאנשים הולכים וקונים את הדבר הזה מזמנם החופשי בסדר? תודה.
כאילו......... מה עם כל הספר הראשון זה היא מספרת את הסיפור שלה ואז ראתה שזה משתלם ושאנשים אוהבים את זה אז היא החליטה........ לכתוב ספרים נוספים יותר הזויים מהראשון.
תחשבו על זה.

[Felis Fuscus]

הסיקור ממש נחמד D:
וגם אהבתי שהוספת את התיאוריות. אני לא באמת מתכוונת לעבור עכשיו על כל הסיקורים בלינקייה אבל באמת שמהסיקורים שאני ראיתי לא הוסיפו תיאוריות, אז זה רעיון ממש מגניב 3:
רואים שאת... הממ... לא... אהבת את הספר? טוב את זה אני באמת לא הבנתי, כי זה נראה שאת לא אוהבת את הספר, אז למה לסקר אותו? אבל אולי זאת טעות שלי.
רק כמה דגשים בנוגע לסיקור: עלייך לכתוב את שנת ההוצאה לאור גם בעברית וגם במקור, כנל על גוף ההוצאה, וגם להוסיף את השם של הסופרת באנגלית. בנוסף תצטרכי להעריך את התקציר שלך בשביל שיגיע לחמש שורות, כי זה לא עומד במדריך לכתיבת סיקור.
אבל באמת היה נחמד (לא?) לקרוא את הסיקור הזה ולמדתי כמה אני לא רוצה לקרוא עכשיו את הספר 3: