חיים || אנונימית, עוד קטע אובדני ללא פאנדום. בהצלחה ^^

חיים? מה זה חיים?
חיים זה רק השם לכל מה שבן אדם עובר בכל הזמן שהוא חי.
חי? ממש לא.
לכל אחד יש חלק בתוכו שמת.
וכל עוד אתה תמשיך להתנהג כאילו לא לא קרה בינינו כלום, גם אני וגם אתה נמשיך למות מבפנים עד שלבסוף נמות מבחוץ.
אז תשים לב אליי.
אני לא עוד פרט מיותר בחייך.
אני בן האדם הראשון שאתה היית כל החיים שלו.
בן האדם הראשון שחשב שאתה אמיתי והגון.
בן האדם שהקריב את חיו בשבילך.
בשביל שאיזה חרא איש יחייה חיים שלווים.
ולא באמת רציתי את זה.
אז תפסיק להתנהג ככה.
אני עדיין בחייך.
ואני אהיה שם.
עד יום מותך.
הממ, מעניין.
מוות? מה זה מוות?
מוות זה לא סוף. זו התחלה.
כשאתה חי, אתה אוהב.
כשאתה מת, אתה שונא.
זה מסביר למה אני כל כך שונאת אותך.

*שימי לב שעברת על חוק התיוג:

תיקנתי לך הפעם, אך קראי שוב את חוקי הפורום לפני שאת ממשיכה לפרסם ושימי לב להבא ^^

ועכשיו לקטע:
קודם כל, זה קטע מאוד מעניין. הצגת בצורה טובה את ההשקפה שלך (או לא שלך, אלא של הדמות בקטע) לגבי משמעות החיים והמוות.
באופן כללי אני מאוד אוהבת קטעים שעוסקים בנושאים פילוסופיים, כך שבהחלט ניהניתי מהקריאה.
יש לי רק כמה הערות קטנות, בעיקר תחביריות:

ה'אתה' הראשון הרגיש לי קצת מיותר. אם את רוצה אותו שם לשם הדגשה זו כמובן בחירה שלך, אבל אני אישית חושבת שהוא טיפה מסרבל את הניסוח.
חוץ מזה, אני חושבת שאת החלק האחרון של המשפט - 'עד שגם נמות מבחוץ' - כדאי לך להפריד משאר המשפט ולהפוך אותו למשפט בפני עצמו. בנוסף, אני ממליצה לך לשנות את המיקום של ה'גם' ולהוסיף 'לבסוף' - 'עד שלבסוף נמות גם מבחוץ.'

השתמשת כאן ב'אז' בתוך מילית שמציינת זמן או במשמעות של 'אם כן'? כי אם התכוונת למשמעות השנייה, הפסיק מיותר.
אם התכוונת למשמעות הראשונה, אני חושבת שאולי כדאי לך לעשות אנטר אחרי השורה הזאת - כי השורה שאחריה לא בדיוק קשורה, ונוצר מעבר טיפה חד מדי.

אני ממליצה לך להוסיף במשפט הזה את המילה 'היחיד', רק כדי ליצור הדגשה. אגב, חסרה לך י' אחת במילה 'חייו'.
חוץ מזה, די בטוחה שאמורים לכתוב 'בן האדם' ולא 'הבן אדם'. בגלל שהקטע הוא רצף מחשבות של דמות אני מניחה שכן הגיוני לכתוב את זה ככה - כי אולי ככה הדמות הייתה אומרת את הצירוף המיודע - אבל בכל אופן רציתי לציין, כדי שתוכלי לתקן אם תרצי.

מאוד אהבתי שבחרת להכניס כאן את ההרהור הזה ואת השאלות, הדברים האלו מאוד מאוד הוסיפו לקטע לדעתי. בנוסף, אהבתי את ה"ניגוד" בין השאלות כאן לשאלות בתחילת הקטע - בהתחלה שאלת על החיים, ואז גם על המוות.

עכשיו אני סתם קטנונית, אבל אני חושבת ש'זו' ישמע קצת יותר טוב מ'זאת'.
הסיום של הקטע מצוין לדעתי. הוא מציג בצורה ברורה את ההשקפה של הדמות ואת המסקנה שהיא הגיעה אליה בעקבות כל המחשבות שלה על הנושא, והוא נותן לקטע את רוב המשמעות שלו. אני לא יודעת אם עשית את זה בכוונה, אבל זה נראה כאילו כל הקטע נבנה במטרה להגיע לתובנה שבסוף - ואני אישית מאוד אהבתי את זה.
בקיצור, זה באמת קטע מאוד נחמד ומעניין. הוא עורר בי סקרנות, ובמהלך הקריאה התעוררו בי הרבה שאלות כמו - מה סוג הקשר בין הדמות לבין האדם שהיא מדברת עליו? למה היא נאלצה להקריב את החיים שלה בשבילו בניגוד לרצונה? ולמה היא חשבה שהוא אמיתי והגון, ופתאום הוא התחיל להפנות לה גב?
מצטערת אם פגעתי, ומחכה לקרוא עוד קטעים מעניינים שלך. מצפה גם לקטעים שמחים ואופטימיים יותר, אבל נושאי הכתיבה שלך הם כמובן בחירה שלך בלבד.