בואו לאכול איתי

חשבתי על זה בזמן שראיתי פרק של הסדרה בואו לאכול איתי. זה נכתב ב00:00. תתחשבו בי. הסימן < מסמל קריינות. 

בגרסת הפאנדומים,כל זוג חושב שהשניים האחרים הם בני תמותה/מוגלגים/ אזרחים לא אילאים

"טוב, אז היי! אנחנו ג'יני וויזלי והארי פוטר" אמרה במבטא בריטי וחייכה אישה ג'ינג'ית יפה אל המצלמה כשבן זוגה מחבק את כתפה, "אני בת 18 והוא בן 19 ואנחנו מאורסים!" ג'יני מציגה לקהל טבעת יהלום יפהפייה. "אנחנו במקור מאנגליה ואנחנו קוסם ומכשפה"

<מעניין מה חשף אותם, המבטא בטוח לא>

"ואנחנו אוהבים לבשל" מוסיפה, "למרות שבישול זה בעיקר החלק של הארי" אותו הארי מחייך אל המצלמה בביישנות, "היי"

"אנחנו הולכים לבשל אוכל אנגלי-" מסביר הארי.

"עם נגיעות מודרניות, אל תשכח את זה" אומרת ג'יני.

<מסכן! תני לו לדבר!>

"עם נגיעות מודרניות ואנחנו מקווים לזכות" אומר הארי.

<ועם הרוח הלוחמנית הזו, בואו נעבור לזוג הבא שלנו>

"אני אמריקה שרייב ואני מלכת איליאה" אומרת עוד אישה ג'ינג'ית.

<מלהקים, מה נסגר איתכם? למה רק ג'ינג'יות?>

"ואני מקסון שרייב ואני מלך איליאה" מחייך בחור רגוע ובלונדיני אל המצלמה, "אנחנו בני 19 ואמריקה אוהבת לבשל אז היא גררה אותי לתוכנית הזאת"

"אתה מוציא אותי שתלטנית!"

"זה לא מה שאת?"

"שתוק"

<מלכה או לא מלכה?>

"אנחנו הולכים לבשל אוכל של מדינת המוצא שלנו, איליאה,אז יהיה טעים!" קוראת אמריקה בשמחה.

"אלא אם אתם לא אוהבים לאכול חמוסים. אצלנו אוכלים הרבה חמוסים" מעיר מקסון.

<שיט, אני לא אוהב חמוסים, מה אני אעשה?>

אמריקה דוחפת את מקסון קלות, "אתה לא מצחיק" מתלוננת, "ואנחנו רוצים לנצח"

<מפתיע>

"את יודעת שכל מי שפה רוצה לנצח, קפטן-מובן-מאליו"

"אם אתה לא רוצה להיות קפטן-מעוך-ונעלב אז שקט" מאיימת.

<אחרי השיחה שלנו עם קפטן-מובן-מאליו וקפטן-מעוך-ונעלב נעבור אל הזוג הבא שלנו>

"היי, זה ניקו והוא הדבר הכי חמוד בעולם!" קורא גבר בלונדיני גבוה ומחבק בחור בעל שיער כהה זועף.

"וזה ויל, והוא מעצבן וחונק אותי למוות עכשיו" רוטן הגבר ששמו ניקו במבטא איטלקי קל.

<מצא את ההבדלים>

ויל מרפה מניקו בחיוך, "שנינו בני 18 ואנחנו אוהבים לבשל"

"אתה מתכוון שאתה אוהב לעודד אותי בזמן שאני מבשל" מזכיר ניקו.

"גם טוב, ואנחנו הולכים לבשל אוכל איטלקי קלאסי"

"כן, בלי כל טמבלים שמנסים להמציא את המטבח האיטלקי מחדש" אומר ניקו, "תעזבו אותו, הוא מושלם"

<נעלבתי בשם כמעט כל המסעדות בעולם>

"כמעט כמו החבר שלי, שגם הוא איטלקי" אומר ויל ומחבק את ניקו.

<תיזהר שלא תכווצ'ץ' אותו!>

"אתה חמוד ואם תמשיך ככה אז אני אצטרך לנשק אותך ולצאת דביק מול כל האומה" אומר ניקו, "ואז כל ההומופוביים יסגרו את הטלוויזיה, אחוזי הרייטינג של התוכנית יצנחו והיא תבוטל"

<די כבר עם כל האופטימיות הזאת!>

"אוף,בסדר" אומר ויל ומשחרר את בן זוגו, חיוך מסנוור מופיע על פניו, "וגם קצת אוכל מטקסס. אני בן אפולו וניקו בן האדס;  ואנחנו נשמח לנצח!"

"'נשמח לנצח'? ויל, אתה חביב מדי" אומר ניקו ומיישיר מבט מוות אל המצלמה, "אנחנו הולכים לנצח. קפצו לי"

"שפה!"

<בזמן שויל מחנך את ניקו נחזור אל ג'יני והארי, הזוג המארח הראשון שלנו>

"טוב,אז כמו שאמרנו, אנחנו הולכים לבשל אוכל אנגלי עם נגיעות מודרניות" אומרת ג'יני, "קדימה למנה הראשונה!"

<קרפדה במאורה: נקניקיות מרגז פיקנטיות אפויות בבלילת פודינג יורקשייר עם גבינת צ'דר מותכת וקארי הולנדי מעל>

"נשמע טוב" אומר ויל, "זה גבינה, נקניקיות ולחם. מה רע בזה?"

"כן, הגבינה נשמעת טוויסט מעניין אבל מה זה קארי הולנדי?" שואל ניקו, "אני אגגל את זה אחר כך"

<אשמח אם תעדכן גם אותי>

"וואו, אני כבר רעב" אומר מקסון בחיוך, "נשמעת ארוחת שחיתות. אני אוהב ארוחות שחיתות"

"יש מישהו שלא אוהב ארוחות שחיתות?" מחייכת אמריקה, "אבל זה נשמע גם מאוד משביע, אני חושבת שכדאי להם לעשות את זה בגודל של עוגות אישיות כאלה"

<שמענו והפנמנו>

המצלמה חוזרת אל הארי וג'יני.

"קרפדה במאורה זה מאכל אנגלי מסורתי והצ'דר והקארי ההולנדי הם טוויסט מעניין שמוסיף רעננות למנה" אומרת ג'יני.

<בליבי שאלה בוערת, ג'יני, מה זה קארי הולנדי?>

"אנחנו נעשה אותן קטנות כאלה, כמו עוגות אישיות" אומר הארי.

<תעצרו הכל! הארי דיבר!>

"יהיה כיף,טעים ומושחת!" קוראת ג'יני בחיוך.

<מנה עיקרית: פאי רועים, פאי עשוי מחית תפוחי אדמה במלית בשר בקר טחון בציר ויקון. מוגש עם סלט ירקות וביצים כבושות>

"אוקי, פאי רועים זה חלום" אומר מקסון, "אני רוצה להתחתן עם הזוג הזה"

<חשבתי שאתה נשוי לאמריקה>

"פאי רועים זה הצלחה מסחררת אם לא טועים בו והוא נאפה מושלם ויש פה משהו שקוראים לו 'ויקון', זה בטח בריטי" אומרת אמריקה, "יש לנו פה זוג בריטים"

<כל הכבוד, שרלוק>

"פאי רועים זה מדהים!" קורא ויל באושר, "אתה זוכר שהיו מכינים לנו במחנה?"

"ברור! היה לזה טעם אלוהי"

ויל וניקו צוחקים מבדיחה משותפת.

<אני מרגיש מחוץ לעניינים>

"אם הציפוי יהיה קריספי והבפנים רך והבשר מבושל, אני כבר אומר לך,ניקו, אני רוצה שהם יהיו חברים שלנו"

"הא, אין לנו מספיק חברים?" מגלגל ניקו את עיניו.

<יישר כוח על רוח החברותיות!>

"נשמע אחלה בינתיים. בריטיים, אני אוהב בריטיים!" קורא ויל.

"תיזהר שהם לא יגישו לנו מנה אחרונה ג'לי צלופחים"

"מה??"

<אין סיבה לפאניקה, ויל, הם לא יגישו לכם ג'לי צלופחים. הבה נעבור למנה אחרונה>

<מנה אחרונה: מלכת הפודינגים, פודינג אפוי טובל ברוטב קרמל ועליו מרנג בטעם שוקולד-הל וריבת וורדים>

"יש פה ריבת וורדים. אני כבר אוהב אותם" אומר ניקו בשביעות רצון.

"אני לא בטוח אם השילוב של קרמל,שוקולד,הל וריבת וורדים יצליח אבל זה תמיד נחמד לנסות דברים חדשים!" קורא ויל.

"אהמ,אהמ, קלישאה" משתעל ניקו אל מרפקו.

<ויל? קלישאה? מה הקשר?>

"ריבת וורדים? כאילו לקחו וורד ועשו ממנו ריבה?" תוהה אמריקה, "הם יכולים להבטיח לי שלא תהיה שם איזו תולעת תועה?"

"אני דווקא חושב שהתולעים יעשו את כל הטעם" אומר מקסון, "אבל ברצינות, הקינוח קצת מתפלסף ומשלב דברים שלא בטוח שהם יהיו טעימים ביחד"

"אני מסכימה"

<עכשיו הארי וג'יני ניגשים אל המטבח להכין את המנה הראשונה>

"טוב, קנינו נקניקיות בוטיק מיוחדות כי אי אפשר להגיש בתחרות בישול נקניקיות קפואות" אומרת ג'יני בזמן ההכנה של פודינג היורקשייר, "אני אחראית לבלילה של הפודינג והארי מכין את רוטב הקארי ההולנדי"

<הכינו את עצמכם, תכף נדע מה זה קארי הולנדי!>

הארי מכין בינתיים את רוטב הקארי ההולנדי מסביר למצלמה מה זה קארי הולנדי, "טו,,אז קארי הולנדי זה בעצם קארי,מיונז,חמוצים וסאטה"

<אנחנו עכשיו יודעים מה זה קארי הולנדי אבל מה זה סאטה?>

"לכל התוהים מה זה סאטה, זה רוטב בוטנים הולנדי" אומרת ג'יני, "הרוטב מריח טוב!"

בינתיים, ג'יני מניחה את בצק פודינג היורקשייר בתבניות מלבניות בגודל בינוני.

"יש לי הפתעה, פודינג יורקשייר זה לא פודינג כמו שאתם מכירים, אלא סוג של מאפה שמשמש בדרך כלל כקערה לבשרים" מסבירה ג'יני ומתחילה להניח את נקניקיות המרגז בפודינג היורקשייר לקראת האפייה. הארי מצטרף ועוזר לה.

"זה נראה טוב" אומר הארי ומניח את התבנית במקרר. שעתיים לפני הגעת האורחים, המנה הראשונה תיאפה ותהיה מוכנה כשאחרון הסועדים יגיע. בזמן ההגשה יתווסף רוטב צ'דר לוהט אל המנה יחד עם רוטב הקארי.

הזוג עובר להכנת המנה העיקרית בשמחה, "איזה יום שמח לי היום! איזה יום שמח לי היום! מי שטוב לו ושמח, מי שטוב לו ושמח, מי שטוב לו ושמח, כף ימחא!" שרה ג'יני ומוחאת כפיים לעצמה, היא אחראית על הסלט והארי על פאי הרועים.

<מתוכניות בישול ג'יני תעבור לאירוויזיון>

"אני אוהב פאי רועים, זה מאכל מחמם ומנחם" אומר הארי כשהוא מכין את הפאי, "הוא גם מאוד יפה, אתסטי,יש לו סדר"

המצלמה עוברת לג'יני, שמסיימת לקצוץ את הסלט ומעבירה את הביצים הכבושות לצנצנות פוטוגניות, "אוכל צריך גם להיות טעים וגם להצטלם יפה" אומרת ג'יני, "זה יגיע לאינסטגרם"

<יאאא, תתייגי אותי!>

פאי הרועים נשלח לתנור ויעבור חימום נוסף לפני ההגשה.

"הארי, אני הולכת להתארגן, תכין את הקינוח" אומרת ג'יני ויוצאת מהמטבח.

<ככה לנטוש את החבר שלך לחסדי המטבח?! לא יפה!>

הארי מכין את הפודינג בזמן שהמרנג בטעם שוקולד הל נאפה בתנור, "פודינג זה טעים, במיוחד עם קרמל ומרנג"

<אל תשכח את הסכרת בצד>

"ג'יני הכינה כבר את הרוטב אתמול אז אני לא ממש דואג" אומר הארי ומזמזם את 'Happy'.

הפוודינג מתווסף למרנג בתנור והארי מחכה עד להכנתו, כלומר משחק בקנדי קראש. התנור מצפצף והארי עוצר את השלב 776 ומוציא את הפודינג והמרנג. הקרמל והריבה יתווספו בעת ההגשה. הארי הולך להתארגן לקראת הערב.

ערב

הארי וג'יני מתחילים לערוך את השולחן בצלחות זכוכית עם שולי כסף מעוטרות וסכו"ם ומקשטים אותו בזר פרחים יפהפה יחד עם נצנצי זהב על המפה הלבנה.

"אני אוהבת נצנצים נקודה" אומרת ג'יני ומפזרת נצנצים לכל עבר, "זהב זה צבע יפה, עוצמתי ואחד הצבעים היחידים שהולך עם השיער שלי" מוסיפה ומחווה על שמלתה הזהובה.

<מסכנה, חשבת לדבר על זה עם מישהו?>

השולחן מוכן והארי וג'יני רק מחכים לזוג האורחים הראשון שיבוא. ואכן,מקסון ואמריקה לא מאכזבים ומגיעים ראשונים. אמריקה מיטיבה את האוברול הכחול החגיגי שלה ונוקשת בדלת בעודה מחכה לבעלה.

<מקסון פדלאה שכמוך>

מקסון מואיל בטובו להגיע וג'יני פותחת את הדלת בשמחה.

"ג'ינג'יות!" קוראות ביחד ומתחבקות.

מקסון ואמריקה מתיישבים על הספות בצבע הבורדו.

"אז, אני מקסון" אומר.

"ואני אמריקה"

"אני ג'יני וזה הארי" אומרת ג'יני ומתיישבת לידם.

"אתם בריטיים נכון?" קוראת אמריקה.

מקסון דופק על מצחו בייאוש מהול בשעשוע, "יש להם מבטא בריטי, למה שהם לא יהיו בריטיים?"

"אולי הם בריטיים במסווה!" 

נשמע צילצול בדלת והבריטית במסווה ניגשת לפתוח לויל ולניקו את הדלת.

"היי!" מחייך ויל, "אני ויל וזה ניקו!"

"היי גם לך! אני ג'יני ואלה מקסון,אמריקה והארי!" אומרת ג'יני ומצביעה לכיוון הספות.

ויל,ניקו וג'יני מצטרפים אל היושבים על הספות.

"אז מאיפה אתם?" שואלת אמריקה, "אני ומקסון מהאזור של סנטרל פארק"

"אנחנו ממנהטן, כמו שאתם יודעים" אומר הארי, הבריטי במסווה.

"ואנחנו גם ממנהטן" מוסיף ויל בחיוך זוהר, "אני לומד עכשיו רפואה וניקו קרימינולוגיה"

"קרימנולוגיה זה נשמע מעניין" אומר הארי בהתפעלות.

"זה באמת מעניין" ניקו מזדקף ו-ויל מחבק את כתפו.

"הארי לומד עכשיו-אה-אה" ג'יני יודעת שהם מארחים מוגלגים והם לא יכולים להגיד הילאות.

"אני לומד משפטים" חירטט הארי בכישרון.

"משפטים זה קול" אומרת אמריקה, "ואני ומקסון לומדים לימודי ממשל"

ניקו מקמט את מצחו, "לא שמעתי על זה בחיים"

"לומדים את זה בהארווד" אומר מקסון במהירות.

המצלמה עוברת לחדר אחר ובו הארי וג'יני נמצאים.

"יש לנו זוגות נורמליים! יש!" קוראת ג'יני בשמחה.

"אמריקה ומקסון הם זוג נורא שמח" אומר הארי, "הם שניהם דומיננטים וחברותיים אבל מקסון יודע לתת לאמריקה לזהור"

"הם חמודים" אומרת ג'יני, "ויל וניקו הם פשוט שני הפכים, ויל מדבר וחברותי וניקו שקט ומסתורי"

"הם גם שונים במראה מאוד" אומר הארי, "אבל את רואה שניקו אוהב את המתיקות של ויל"

"גם הם נורא חמודים" מודה ג'יני.

המצלמה חוזרת אל הסלון.

"קדימה בואו לאכול!" אומרת ג'יני בחיוך. שלושת הזוגות מתיישבים בשולחן.

"אני חייב להגיד, אני ממש אוהב את הנצנצים" אומר ויל בשמחה.

ניקו מגלגל עיניים, "ברור שתאהב אותם"

ויל מחייך אל ניקו חיוך רחב ומדביק לו נצנץ על הפרצוף.

"אוף, מה עשית?" רוטן ניקו ומנסה לקלף את הנצנץ מפניו.

"זה מתאים לך,סאנשיין"

ניקו מחייך חיוך דק ומקלף את הנצנץ ומדביק אותו על מצחו של ויל, "זה מתאים לך עם השיער"

המצלמה עוברת לאזור אחר בו אמריקה ומקסון יושבים.

"הם קיטשיים ברמות" אומרת אמריקה, "זה נורא"

"גם אנחנו היינו כאלה שהתחלנו לצאת" מזכיר מקסון.

"באותו זמן יצאת עם 34 בנות אחרות" אומרת אמריקה בזעף.

<יאיי! פוליגימיה לא חוקית!>

"בכל אופן, הם התחילו לצאת לא מזמן אז הם מפציצים אותנו בפלאפיות" ממשיכה אמריקה, "והקטע שזה לא מזויף"

"אבל הם חמודים!" קורא מקסון, "היי,ויל וניקו, כשאתם רואים את זה, תדעו שאתם מתוקים"

המצלמה חוזרת אל חדר האוכל והארי וג'יני מגישים את המנה הראשונה:

<קרפדה במאורה, נקניקיות מרגז פיקנטיות אפויות בבלילת פודינג יורקשייר עם גבינת צ'דר וקארי הולנדי מעל>

"זה מריח מעולה" אומר ניקו.

"תודה!" מחייכת ג'יני והיא והארי לכל אחד את המנה שלו. כולם מתחילים לאכול.

ויל אוכל עם הידיים, למרבה חרדתו של בן זוגו.

"ויל! נימוסים!" נחרד ניקו.

הארי צוחק, "אמורים לאכול את זה עם הידיים, שהרוטב ינזל לך על האצבעות" הוא מחייך ונוגס במנה.

המצלמה עוברת לחדר בו ויל וניקו יושבים.

"וואו, זה היה טעים!" אומר ויל בשמחה, "נהניתי מכל ביס מושחת"

"הצ'דר היה רעיון מעולה" מסכים ניקו, "באמת מנה ראשונה מעולה"

המצלמה עוברת אל החדר בו אמריקה ומקסון נמצאים.

"מה אני אגיד? זה היה מופלא, הטעמים,הריח, השילוב והנועזות" אומרת אמריקה.

"מנה מ-צ-ו-י-נ-ת" אומר מקסון, "שמציבה רף גבוה לשאר המנות שלהם"

המצלמה חוזרת אל חדר האוכל.

"אז, מה דעתכם?" שואלת ג'יני.

"מדהים וטעים" מתמצת ניקו.

"זה אחד מהדברים הכי טעימים שאכלתי" אומר מקסון.

"אני צריכה את המתכון" מוסיפה אמריקה.

ויל מחייך, "גם אני צריך אותו!"

הארי וג'יני מחייכים אחד לשני, אוספים את הצלחות והולכים להביא את המנה הבאה.

הארי שולף מהתנור את פאי הרועים ופורס אותו לחתיכות דשנות בזמן שג'יני מצלחתת את הצלחות.

"שיחקנו אותה עם המנה הראשונה" מחייך הארי.

"אני מקווה שהם אמיתיים" אומרת ג'יני ומניחה את פרוסות פאי הרועים על כל צלחת.

<פאי רועים, פאי עשוי מחית תפוחי אדמה במלית בשר בקר טחון בציר ויקון. מוגש עם סלט ירקות וביצים כבושות בצנצנת>

הארי וג'יני מגישים את המנה העיקרית על השולחן והזוגות מתחילים לאכול.

"טעים מאוד" אומר ויל.

"אני מסכימה עם ויל" מוסיפה אמריקה בעודה טועמת מהביצים הכבושות.

המצלמה עוברת לחדר בו ניקו ו-ויל נמצאים.

"הפאי היה נפלא, באמת, עם ציפוי קריספי ומלית מבושלת היטב אבל לא הרגישו בכלל את הציר ויקון, בכלל" אומר ויל, "הסלט היה נחמד, טעם של סלט, והביצים הכבושות זה היה מעניין לטעום, די אהבתי"

"אני מסכים עם ויל לגבי כל מה שאמר חוץ מהביצים הכבושות" אומר ניקו, "הן לא היו גרועות אבל גם לא מדהימות. היה אפשר לוותר עליהן"

המצלמה עוברת לחדר של מקסון ואמריקה.

"הפאי היה טעים מאוד, לא מדהים של להתעלף כמו המנה הראשונה אבל טעים" אומרת אמריקה, "הסלט ירקות היה סלטי כתמיד-"

<סלטי? יש מילה כזאת?>

"והביצים הכבושות-" הנידה אמריקה בראשה, "איו! אני לא אוהבת דברים כבושים אבל זה היה נוראי! אני ודברים כבושים זה פשוט לא"

"הפאי היה נחמד, טעמתי טובים יותר, הסלט לא היה משהו מיוחד והביצים היו סבירות" אומר מקסון, "מנה טעימה אבל לא מיוחדת"

המצלמה חוזרת אל חדר האוכל, הארי וג'יני לא נמצאים שם אלא מכינים את הקינוח.

"מה חשבתם על המנה הזאת?" שואל מקסון.

"טעימה מאוד אבל לא אהבתי את הביצים הכבושות" אומר ניקו.

"אני יודעת! זה לא טעים" מסכימה אמריקה.

"היה אפשר לוותר על זה" אומר ויל.

"היה עדיף אם הם היו מוותרים על זה" אומר מקסון.

<בזמן שהזוגות מרכלים, הארי וג'יני מכינים את המנה האחרונה>

"אני חושבת שהולך לנו טוב מאוד עד עכשיו" אומרת ג'יני.

"אני גם" אומר הארי בעודו מושח על הפודינג ריבת וורדים, "מוכן להגשה!"

הארי וג'יני מגיעים לחדר האוכל ומגישים את הקינוח:

<מלכת הפודינגים, פודינג אפוי טובל ברוטב קרמל ועליו מרנג בטעם שוקולד-הל וריבת וורדים>

כולם מתחילים לאכול. ניקו מסתכל על הפודינג הטובע בקרמל שלו בחשש ומתחיל לאכול.

"מה חשבתם?" שואלת ג'יני.

"אני,אישית, פחות אהבתי" אומר ניקו, "יותר מדי תוספות מתחכמות, זה מכביד על הפה"

"אני מסכים עם ניקו" אומר מקסון.

"אני חושב שהקינוח טוב" אומר ויל.

"גם אני" מסכימה אמריקה.

המצלמה עוברת אל מקסון ואמריקה בחדרם.

"אני לא אהבתי את הקינוח" אומר מקסון בפשטות, "התוספות לא התחברו וזה היה מתאמץ לחדש ולרגש אבל זה היה לא ממש טעים, במיוחד המרנג. פשוט אכלתי את הפודינג נטול תוספות"

"אני חושבת שהקינוח היה סביר. היה עדיף אם הכל היה בטעם וניל והריבה הייתה ריבת וורדים ואז יש פה טוויסט אבל לא טוויסט חונק" אומרת אמריקה ומסתכלת על מקסון, "אני אוהבת את ויל וניקו. אני רוצה שהם יהיו זוג החברים החדש שלנו"

מקסון מחייך אל אמריקה באהבה, "את כזאת חברותית ומקסימה"

<ועכשיו נעבור אל ניקו ו-ויל שהתקבלו בלא ידיעתם אל הסקאווד של אמריקה ומקסון>

"הקינוח לא היה טעים" אומר ניקו.

"כמה טאקט בבן אדם אחד" מגלגל ויל את עיניו הכחולות.

"סתום, זה לא היה טעים. יותר מדי תוספות שהתנגשו וזה היה מתוק מדי ולא השתלב בצורה הרמונית"

"אני אנסח את זה עדין יותר, היה לזה פוטנציאל אבל זה הלך לאיבוד בין כל התוספות" אומר ויל.

"יש לנו טוויסט בבית?" שואל ניקו.

"ניקו!" קורא ויל.

המצלמה חוזרת אל הכניסה לביתם של ג'יני והארי ושם שלושת הזוגות נפרדים ועולים למוניות. 

"אני חושב שהלך לנו טוב" אומר הארי, "האוכל היה טוב, האירוח היה טוב"

"בוא נקווה לציון טוב" מחייכת ג'יני והשניים נכנסים לביתם.

<הבה נעבור למקסון ואמריקה ולציוניהם>

"אני נותן להם 7, על אירוח כיפי וארוחת ערב טעימה בסה"כ" אומר מקסון.

"גם אני" אומרת אמריקה ומציגה את הדף עליו מצויר המספר 7.

"היה כיף" אמר מקסון, "פעם הבאה אצלנו!"

<ובואו נקפץ לראות את ציוניהם של ויל וניקו>

"אני נותן להם 8, הייתה אווירה חיונית וכיפית וארוחת ערב טעימה מאוד" אומר ויל בחיוך זורח.

"אני נותן להם 7, כי באמת אירוח טוב, מנה ראשונה מעולה ומנה שנייה טובה רק הקינוח היה זוועתי-"

"ניקו!" קורא במחאה ויל.

"החמאתי!" הצטדק.

<ואחרי שעברנו את המחמאות של ניקו, נתראה בפרק הבא אצל אמריקה ומקסון!>

אני מקווה שיאשרו לי את זה ושהקריינות הייתה מצחיקה וקולעת כמו של הקריין בתוכנית!

עוד שלוש תגובות ואישור ממשיכה!