מסתורי צבי הנינג'ה, לי ולשיר

[חתול הצ'שר]

רצתי בין האנשים.
בסוף מצאתי את סטן.
הוא היה לעד דוכן פופקורן.
עמדתי לבוא אליו אבל אז ראיתי שסוכן אחד נועץ בי מבט.
הייתי חייבת נסעת דעת.
ואז מקאג'קט הגיע.
"בה בלו בי דו" הוא קרא וקפץ במקום.
כל האנשים הסתכלו עליו, אפילו הסוכנים.
מיהרתי אל סטן.
"יש.. סוכנים.. ללכת.. ביקתה.." אמרתי תוך כדי ההתנשפות מהריצה.
"מה?" הוא שאל.
"מייבל, דברי ברור יותר, אני לא מבין מילה"
"לרוץ!" אמרתי והצבעתי על הביקתה.
סטן הסתכל עלי רגע, ואז משך בכתפיו והתחיל לרוץ.
רצתי אחריו.
הגענו לביקתה, פתחנו את הדלת ונעלנו אותה אחרינו.
"אנחנו חייבים לעוף מכאן!!" אמר דיפר.
"אבל לאיפה?" שאל סטן.
ראיתי שמייקי עומד בצד וחושב אז באתי אליו, תפסתי לו ביד ובלי שאף אחד ראה משכתי אותו אחרי למרתף.
"אנחנו צריכים איך שהוא להפעיל את המכונה, וככה נוכל לצאת מכאן ולעבור למימד אחר" אמרתי תוך כדי הוצאתי מסטיק ולעסתי אותו.
מייקי הסתכל על איזה כפתור אדום גדול שבור.
"אם נלחץ עליו, מה יקרה?" הוא שאל אותי.
"אין לי מושג" אמרתי. "אבל לא נדע אם לא ננסה!"
שנינו לחצנו על כפתור יחד.
לפתע המכונה החלה לפעול.
"זה עבד!" קראתי בשימחה.
"מייבל!" שמעתי קריאה מאחורי וראיתי את כולם יורדים למרתף. "מה את עוש - "
לפני שדיפר סיים את המשפט המכונה שלחה מלא אור וברקים לכל מקום וכולנו נשאבנו פנימה.

....

אם בא לך, אפשר שנעשה שהם עוברים למימד של אווטאר. אבל אפשר גם למימד של הצבים.

[Dolphin]

התעוררתי.
ראיתי את כיפת השמיים מעליי.
דמותה המטושטשת של פסיפיקה רכנה אליי.
"דיפר! תתעורר!"
קמתי מהקרקע החולית.
"פסיפיקה?" מילמלתי. "מה את עושה פה?"
היא ענתה, אבל קולה נשמע מעומעם, ולא ידעתי אם זה בגלל שהשמיעה שלי לא בסדר, או שהיא פשוט מדברת בקול חלש.
"אני... ראיתי שהלכתם, ועקבתי אחריכם. ואז הרגשתי כאילו ברק פגע בי והתעוררתי פה."
"ריגלת אחרינו?" אמרתי בכעס. "ידעתי שאי אפשר לסמוך עלייך! מייבל, זאת הוכחה מספיק טובה?"
הסתובבתי כדי לראות את מייבל, אבל רק דונטלו ורפאל השיבו לו מבט.
"איפה מייבל?" שאלתי.
"אני לא יודעת," הודתה פסיפיקה. "יש פה רק את היצורים המגעילים עם המסכות."
רפאל שלף את הנשק שלו - זוג סכינים קצרים, והניף לעבר פסיפיקה באיום.
"דווקא אהבתי את הצעצועים שלכם," אמרה פסיפיקה ונגעה בחוד הסכין. "אאוץ'!"
היא ניערה את ידה.
"די חד יחסית לצעצועים," אמרה פסיפיקה.
"זה לא צעצועים," אמר דוני. "זה נשקים אמיתיים."
"זה לא הזמן להתווכח מה צעצוע ומה לא צעצוע!" התערבתי. "אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו!"
"דוני, הסבר יהיה מעולה!" ראף החזיר את הסכינים שלו למקומם.
"זה די דומה למה שקרה לנו פעם שעברה, עם האווטאר," אמר דוני. "אנחנו הגענו לממד אחר. השאלה היא לאיזה ממד."
עמדנו על שפת הים.
השמש קפחה על ראשי.
בקתות עץ ניצבו בשורה לאורך החוף, ועשן היתמר מארובותיהן.
"נמצא אנשים," אמרתי. "הם ידעו איפה אנחנו."

עלינו במעלה החוף.
אנשים לא התלהבו להשתזף על החוף הים, כנראה בגלל שבשעת הצהריים השמש עלולה לשרוף את העור יותר מדי - כבר התנסיתי במקרה כזה, וזה לא היה נעים במיוחד.
מחשבה די מוזרה עלתה בראשי כשדפקנו בדלת של הבקתה הכי קרובה - זה היה לא שגרתי לדפוק בבית של מישהו מממד אחר לגמרי.
אדם שזוף, עם שיער קצר, צווארו מקושט בשרשראות, עמד בפתח הדלת.
הוא הביט בתדהמה בנו, והאמת שלא יכולתי להאשים אותו.
שכחתי ששני צבים מדברים זה לא משהו שרואים בכל יום, ולא טרחתי לדאוג שלא ייראו אותם.
גם בלי הצבים, אני ופסיפיקה לא נראו כאילו התאמנו את עצמנו לסביבה.
האיש פער את עיניו כשהוא עבר ממני ולפסיפיקה, ואז לשני הצבים.
"אפשר לעזור?" הוא שאל.
"אל תדאג," אמרתי והצבעתי לעבר דוני וראף. "אלה רק תחפושות. אני עיצבתי אותן."
האיש התרשם, ונראה שדעתו הוסחה.
"זה ממש יפה, אני חייב להודות," אמר. "אני אשמח לשלם לך סכום רב של כסף כדי שתכין אחד כזה."
"אולי בפעם אחרת," אמרתי. "אנחנו צריכים לדעת איפה אנחנו."
"איפה אתם?" הוא שאל בתדהמה. "האי אמבר. אלא מה?"

...

האי אמבר זה בעולם של אווטאר למקרה שתהית.
אז מייבל, סטן ליאו ומייקי נמצאים בעולם שאת תבחרי.
אבל תשתפי איתי את הבחירה שלך לפני שאת מחליטה.

ודוד פורד לא בא איתם, טוב?

[חתול הצ'שר]

"מייבל!"
"מייבלללל!!"
"מייבל פיינס תתעוררי מיד!" שמעתי מישהו צועק וקיבלתי סטירה.
"פרפרים כתומים-ורודים עם נקודות כחולות מכוסים בנצנצים!!" קראתי והזדקפתי מיד.
"אוי.. מה קרה?" שאלתי.
מולי ישב דוד סטן עם הכובע שלו ביד.
"אנחנו עברנו למימד שלהם" הוא אמר והצביע על שני צבים גדולים אנושיים.
"מייקי!!"קראתי בשימחה וקמתי.
"ילדה קטנה!" הוא קרא וניגש לתת לי כיף.
החזרתי לו אחד.
"אז.. מעכשיו אנחנו תקועים כאן?" שאל סטן והסתכל סביבו.
הוא קלט את הספה ואת מגש הפיצה שהיה מונח עליה.
"אני סבבה עם זה" הוא אמר מיד, ורץ לשבת שם.
"ליאו היה היחיד שניראה מודאג.
ניגשתי אליו.
הדבקתי לו מדבקה של סמיילי על הפרצוף, ונתתי למייקי חמש מדבקות כדי שיהיו לו.
הוא הדביק את אחת מהן על הלחי של ליאו.
הצב עם הבנדנה הכחולה הסתכל עלינו.
ואז הוא חייך.
"אני אל דואג" הוא אמר.
"דוני הוא גאון, אני בטוח שהוא והאחרים יופיעו כאן ממש כל רגע".

[Dolphin]

היי, זה עדיין אני. רק שיניתי את הכינוי שלי סוף- סוף.

...

"האי אמבר?" שאלתי בבילבול. "איפה זה נמצא? מקסיקו? האוקיינוס האטלנטי?"
"מקסיקו?" אמר האיש בהפתעה. "לא. האי אמבר. אתה יודע, באומת האש!"
"אומת המה-?" קראתי. "טוב, לא משנה. תודה על העזרה."
האיש טרק את הדלת בפרצוף שלי.
האמת שלא יכולתי להאשים אותו.
לא בכל יום פוגשים חבורה מוזרה שכזו.
"אומת האש..." אמר ראף. "למה השם הזה כל- כך מוכר לי?"
"כי היינו פה!" קרא דוני. "העולם של האווטאר, זוכר? אומת האש, ממלכת האדמה, שבט המים ומקדשי האוויר!"
"נכון!" קרא ראף. "אוי, אבל זה ממש לא טוב. אנחנו נמצאים בשטח של הרעים!"
"על מה אתם מדברים?" התערבתי בשיחה.
"אנחנו כבר ביקרנו פה," אמר דוני. "מייקי או ראף - זה לא חשוב מי- "
"- זה היה מייקי," ציין ראף.
"אמרתי הרגע שזה לא חשוב מי!" קרא דוני בכעס. "בכל מקרה, מייקי הפעיל את שלט בין- ממדי שבניתי - זה היה עוד רק אב-טיפוס. השלט נשבר ברגע שהגענו לפה, ונשארנו בעולם הזה כמה זמן..."
"אוקיי," אמרתי. "אז אתם יודעים איפה אנחנו."
"פחות או יותר," אמר דוני.
לפתע צל גדול חלף מעל ראשינו.
משב רוח פתאומי העיף לי את הכובע מהראש.
התכופפתי להרים אותו, וכשהרמתי את מבטי הבחנתי בחיה פרוותית ענקית נחתה על חוף הים.
הרבה אנשים התקרבו לחיה הפרוותית, ולא נראה שהם נרתעו כלל.
"מה זה אמור להיות?" נבהלתי.
"אל תדאג," אמר ראף. "נראה לי שאנחנו הולכים לפגוש חברים ותיקים..."

[חתול הצ'שר]

מזל טוב על הכינוי החדש! תתחדש תתחדש.

------------------------

בשלב כל שהוא לי ולמייקי נמאס לשבת ולא לעשות כלום אז התגנבנו למעבדה של דוני.
"תיראי את זה!" אמר מייקי וזרק לי חפץ משולש סגול ומוזר.
"משולשים זה לא טוב" אמרתי במהירות.
"נכון" הסכים איתי מייקי.
המשכנו לחטט בדברים שהיו שם.
"בואי נשחק משחק" הציע מייקי.
"כל אחד בונה מפלצת מכל הדברים המוזרים כאן, ואז מי שבנה מפלצת מגניבה יותר הוא המנצח".
"ומי שנותן שם טוב יותר גם מנצח" אמרתי במהירות.
מייקי הינהן בשימחה.
הסתובבתי, תפסתי בשני חפצים מוזרים ושמתי על הריצפה.
לאט לאט המפלצת גדלה ובניתי ממנה יותר ויותר.
בסוף סיימתי לבנות אותה.
"זהו!" קראתי בדיוק כשגם מייקי סיים.
"אני בטוח אנצח. רוצה לדעת למה?"
"למה?"
"כי אני אפילו יכול להזיז אותה עם שלט רחוק!" הוא אמר, לקח שלט אקראי שהוא מצא ולחץ עליו.
נשמע פיצוץ, המקום רעד, ואני ומייקי נשאבנו לתוך מערבולת של צבעים.
הדבר הבא שאני זוכרת זה שמישהו ניער אותי ופקחתי את עיני.
גבר עם שיער חום פרוע וצלקת ענקית על הפרצוף שלו רכן מעלי בפנים מודאגות.
"אני צוקו" הוא אמר אחרי שקמתי וניקיתי את עצמי מאבק.
"רציתי לשאול, ראית כאן ביזון מעופף היכן שהוא? אני מנסה למצוא את האווטאר"

---------------------

זה בתקופה שצוקו מנסה להיות חבר של אנג.
אם אתה זוכר.

[Dolphin]

רצנו לעבר המפלצת הפרוותית.
ארבעה נערים היו על גביו.
"פנו מעבר!" רטן ראף.
ילדה מבוהלת פסעה הצידה כשהבחינה בצב ההולך לכיוונה.
ילד קירח קפץ מהחיה הפרוותית, ונעמד מול ראף.
היו לו בגדים כתומים דהויים בסגנון עתיק, ומקל מוארך.
קעקועי חיצים עיטרו את מצחו וידיו.
"רפאל! הצב עם המסכה האדומה!" קרא הנער הקירח. "מזמן לא התראינו!"
ראף לחץ את ידו של הנער.
"קוראים לך אנדי, נכון?" שאל ראף.
"אנג," תיקן אותו הנער. "גם דונטלו נמצא איתך. אבל איפה ליאונרדו ומיכלאנג'לו?"
"וואו," אמר ראף. "אתה טוב בשמות..."
"סליחה?" אמרתי. "מי אתה?"
"זה בדיוק מה שעמדתי לשאול אותך," ענה אנג. "למה אתה כל- כך נמוך?"
"ולמה לך יש חיצים על כל הגוף?" יריתי בחזרה.
"טוב, להירגע. מספיק," אמר דוני. "תכיר את אנג. זוכר שסיפרנו לך על הממד שביקרנו בו? אז אותו פגשנו במהלך הביקור שלנו שם, טוב?"
"חשבתי שאתה רגיל לדברים מוזרים," אמרה פסיפיקה. "הרי אתה תמיד מסתובב עם הספר המטופש שלך."
"אל"ף, הוא לא מטופש," קמצתי את אגרופי. "וב"ת, לא היה מוזכר שום דבר על ממדים אחרים בספר!"
"אוקיי, תירגע," אמרה פסיפיקה. "היי, הצב עם השכל. איך אנחנו יוצאים מפה?"
"הצב עם השכל?" אמר ראף. "ומה אני?"
"הצב בלי השכל, כאילו דא!" אמרה פסיפיקה כאילו זה מובן מאליו.
ראף קמץ את ידיו לאגרופים, אבל לפתע קרה משהו לא צפוי.
הן בערו.
"ראף..." אמרתי ברעד. "הידיים שלך..."
"הן חזקות?" צחק ראף. "אני יודע!"
"לא!" קרא דוני. "הן בוערות!"
ראף הביט בידיים שלו בחיוך מסופק.
"התגעגתי לכוחות האש שלי!" הוא קרא.
"תיזהר עם זה," אמר אנג.
החברים שלו קפצו מהחיה הפרוותית.
נער ונערה שנראו כמו אחים עמדו זה לצד זה.
לשניהם היה עור כהה ועיניים כחולות.
הנער אחז בידו בבומרנג, והנערה הניפה את ידיה, למרות שזה היה נראה מטופש, היה בזה משהו מאיים.
לילדה אחת היה צבע עיניים לא ברור, ופוני שמסתיר את רוב המצח שלה.
ראף כיבה את ידיו באכזבה.
"הצבים! כמעט שכחתי מכם!" קרא הנער עם הבומרנג.
הוא הביט בי ובפסיפיקה.
"מי אתם?" הוא שאל.
"אני דיפר," אמרתי. "והבלונדה המתנשאת זאת פסיפיקה."
"היי," נעלבה פסיפיקה.
"טוב, יש לכם שמות די מוזרים," אמר הנער. "אני סוקה. וזאת אחותי המתנשאת קטרה."
הוא החווה לעבר הנערה שדומה לו.
"אני טוף בייפונג," אמרה הנערה עם הפוני. "כשפית אדמה. אני גם עיוורת, אבל זה לא מונע ממני לראות."
הרמתי גבה.
כשפית אדמה?
מה זה אומר בכלל?
אבל לפחות הבנתי מה פשר צבע עיניה הדהוי.
"היי," אמרה לפתע הנערה שעונה לשם טוף. "זה אתם? הצבים? אבל איפה האחים שלכם?"
"זה מה שאנחנו מנסים להבין," אמר ראף.
לפתע נשמעו קולות מאחוריי.
"דיפר! דיפר!"
הסתובבתי, ומבטי פגש את מבטה של אחותי.
מייקי היה מימינה, ומשמאלה אדם לא מוכר.
צלקת עיטרה חלק גדול מראשו.
שערו השחור התנופף ברוח הים.
"צוקו!" קרא אנג ותפס במקל שלו.
הוא הניף אותו לכיוון הנער המצולק, שלפתע הועף בעוצמה.
קטרה הניעה את ידה, ונחשול של מים עלה מתוך הים ופגע בגופו של הנער.
סוקה העיף את הבומרנג לעברו, אבל תפס אותו ביד והניח אותו על הרצפה.
"עצרו," הוא אמר. "פניי לשלום".
הוא שילב את ידיו מאחורי גבו.
"אתה מוזמן לקשור אותי אם אתה רוצה, אנג."
אנג נראה מהוסס.
אנשים כבר התפזרו משם.
"מה אתה רוצה, צוקו?" אמרה קטרה. "כבר ניסינו לבטוח בך פעם אחת. חשבתי שאתה בן אדם טוב. שעמוק בתוכך יש בך משהו. אבל גיליתי שאתר חסר לב. אתה רודף אחרי כבוד. וזה כל מה שמעניין אותך."
צוקו התנשף.
"אני יודע שעשיתי דברים לא טובים בעבר. אבל הבנתי סוף- סוף ש- "
"- דברים לא טובים בעבר?" קטעה אותו קטרה. "אתה ניסית להרוג את חבר שלי! אם נבטח בך בסופו של דבר אתה תתקע לנו סכין בגב!"
"אבל הבנתי שטעיתי. ואני מוכן הצטרף אליכם כדי להביס את אבא שלי."
כולם השתתקו.
"הוא אומר אמת," פסקה טוף לבסוף.
לא הבנתי איך היא ידעה להחליט דבר כזה, אבל פשוט המשכתי להביט במתרחש.
"אנג," אמרה קטרה בטון רך יותר. "אנחנו ניתן לך להחליט. אחרי הכול, אתה האווטאר. אתה בוחר מה נכון ומה לא נכון."
אנג הינהן.
"צוקו," אמר אנג. "אנחנו ניתן לך הזדמנות להוכיח את נאמנותך."
"ואם תנסה אפילו למרוד בנו," הזהירה קטרה. "אנחנו שבעה על אחד."
"איתי, עם מייבל ועם פסיפיקה אנחנו עשר," תיקנתי אותה.
"ליתר דיוק, שמונה וחצי," אמר סוקה בקריצה.
פסיפיקה שלחה לעברו מבט זועף.
צוקו התיישב על הקרקע והושיט את ידיו.
סוקה שלף חבל משומקום, וקשר את ידיו.
"מאיפה השגת את זה?" שאלתי.
סוקה משך בכתפיו.
"תמיד שמרתי חבל למקרים מהסוג הזה. או שאני אצטרך לטפס על צוק..."

...

הקטע שצוקו עובר לצד שלהם שונה מאיך שזה קרה בסדרה בגלל שמתי שהצבים הגיעו לממד של האווטאר הם שינו את רצף הזמן וזה שיבש הכול, טוב?

[חתול הצ'שר]

אני מניחה שאולי לא כל כך אהבת את הרעיון אז אני אשנה אותו.
-----------
סוף סוף כולם עמדו ביחד.
אני כבר הכרתי את כל השמות של כולם בעל-פה.
דיפר עמד בראש המעגל, והתחיל להסביר דברים.
היו רק שלושה אנשים שבאמת הקשיבו לו.
דוני, צוקו ופסיפיקה.
אני ביינתים הסתובבתי בין כולם והדבקתי מדבקות על הפרצוף שלהם.
נתתי גם למייקי עוד מדבקות ויחד כיסינו את כל מי שהיה שם בחיוכים, נצנצים ועיגולים ורודים שכתוב עליהם "תן חיוך, והמצב יהיה הפוך!"
בסוף גם אני וגם דיפר סיימנו כל אחד את התעסוקה שלו, ואני ניגשתי לעמוד לצידו.
"הולכים להציל את העולם שוב?" שאלתי.
"לא בדיוק" ענה דיפר.
"בופ" אמרתי וצחקתי אחרי שנגעתי לו עם האצבע בלחי.
"די עם זה" הוא התלונן.
"בופ! בופ! בופ בופ בופ!" עשיתי לו מנקודות עם האצבע על הפנים.
"דייי" הוא קרא והתרחק, אבל ראיתי שהוא מחייך.

[Dolphin]

"... ואז פשוט הופענו פה ופגשנו אתכם," סיימתי את דבריי.
"מרתק!" אמר דוני. "זה בדיוק מה שקרה לנו. אני עדיין מנסה להבין את צירוף המקרים שבו כל הממדים השתלבו."
מייבל הביטה בי בשעמום.
"העולם שאתה מספר עליו נשמע כל- כך שונה מהעולם שלנו," אמר צוקו. "אין כשפויות? אין מלחמות כל הזמן? ומה זה הטנלוכוגיה שאתה מדבר עליה כל הזמן?"
"טכנולוגיה," תיקן אותו דוני. "היא תחום דעת העוסק בחיפוש פתרונות מעשיים כמענה לרצונות וצרכים, תוך ניצול חידושי ה- "
"- האא!" צרח ראף. "המוח שלי עומד להתפוצץ!"
"-מדע," השלים דוני. "זה לא אשמתי שהמוח שלך לא יכול לעמוד במעמסה של מידע, או שעליי להגיד במילים אחרות שאתה פשוט מטומטם."
ידו של ראף עלתה באש.
"תסתום את הפה שלך," אמר ראף.
"אוקיי, זה לא הזמן לזה," קראתי, והנפתי את ידי באוויר.
לפתע נחשול של מים עלה מתוך הים ופגע בפרצוף של ראף בעוצמה שהעיפה אותו על החול.
הוא ניקה את החול והביט בכולם בזעם.
"מי עשה את זה?" הוא נהם. "ילדת המים המשוגעת?"
"שלא תעז לקרוא לי משוגעת," קראה קטרה, ועשתה תנועה עם ידיה, ששילחה גל נוסף של מים לעבר ראף.
"מה הולך פה?" מילמלתי. "נראה לי שאני עשיתי את זה. אבל איך?"
כולם הביטו בי.
"יופי," אמרה פסיפיקה. "עכשיו הפכת למשוגע כמוהם..."
שלחתי לעברה מבט כעוס, והיא הסבה את עיניה.
"אווו, מגניב!" קראה מייבל. "אני יכולה לעשות גם מים?"
היא עשתה תנועות מוזרות עם הידיים שלה, אבל המים לא הגיבו.
רוח חזקה, כמו טורנדו, העיפה אותי באוויר.
"מייבל!" צרחתי. "תעזבי אותי!"
"מגניב..." אמרה מייבל, מוקסמת, והמשיכה לעשות תנועות עם הידיים.
בסוף הושלכתי על הגב, ובירכתי את החול שריכך את המכה.
"אוויר!" קראה מייבל. "אני יכולה לעשות אוויר."
"קבלי אותי," אמר מייקי.
הוא יצר כדור אוויר בין הידיים שלו.
"היי, גם אני רוצה לדעת מה הכשפות שלי!" קראה פסיפיקה.
"אוקיי, כולם להיות בשקט!" קראתי.
כולם השתתקו.
כיחכחתי בגרוני.
"אנחנו צריכים למצוא דרך לצאת מהממד הזה," אמרתי.
"וגם להביס את שליט האש אוזאי," הוסיף אנג.
"כן, גם את האיש הפסיכופת שיכול להפוך אנשים לפחם, או איך שלא תיארת אותו," אמרתי.
"והפירמדיה המדברת ההיא שסיפרת שנלחמתם בה נשמעת פשוט כמו בחור נורמלי לגמרי..."
התנשפתי.
"זאת לא הנקודה. אנחנו נעזור לכם להביס את הוד פסיכופתיותו, ואז נמצא דרך לשלוח אותנו הביתה, דיל?"
"דיל?" אנג הביט בי בשאלה.
"דיל זה עסקה," אמרתי.
"טוב," אמר אנג. "ביל."
"לא ביל. דיל."
"אה... דיל."

לחצתי את ידו.


הודעה זו נערכה ע"י Gabriel Agreste ב Mar 3 2019, 16:14 PM

[חתול הצ'שר]

דיפר ואנג לחצו ידיים.
ואז פתאום הכל הפך אפור.
כולם קפאו במקומם.
מהידיים של דיפר ואנג פתאום יצאה אש כחולה שונה לגמרי מהאש של ראף.
האש הכחולה טיפסה באוויר ואז הפכה לצורת משולש, ששינה את צבעו לצהוב.
עין גדולה הופיעה אלם במושלש, ואז ידיים, רגליים, כובע, מקל ופפיון קטן.
"כוכב נופל!!" קרא ביל.
"כמה טוב להיפגש שוב".
המשולש עשרה שני סיבובים סביבי.
הרגשתי מבועתת לגמרי.
"אז מה שלומך? מה חדש? איך תכננתם את מותכם הפעם?"
"אנחנו ניצחנו אותך פעם שעברה!" קראהתי באומץ מזוייף.
"הו באמת" אמר ביל.
"אז איך זה שאני שוב כאן?"
נסוגתי לאחור, אבל כשהתכוונתי להסתובב ולברוח הוא הופיע מולי.
"חכי רגע" הוא אמר.
"מה דעתך על.. עיסקה?"
"לעולם לא" עניתי לו.
"חכי! אל תשללי מיד. כל מה שאני רוצה זה את הכוחות שלו" אמר ביל והצביע על אנג.
"זה הכל?" שאלתי אותו.
"כן" הוא ענה וסובב את המקל באוויר.
כשהמקל הסתובב כל העולם התהפך איתו, ואז חזר להיות רגיל שוב.
"ומה אני מקבלת בתמורה?" שאלתי, עדיין פוחדת.
"אתם תחזרו הביתה" אמר ביל.
בלעתי רוק.
הסתכלתי על דיפר בעצב.
כל מה שרציתי היה לחזור הביתה.
"אני..."
נאנחתי.
"אני מסכימה" עניתי לו והושטתי יד קדימה.
ביל לחץ לי את היד, האש הכחולה עטפה אותי בכל מקום והכל נעשה לבן.

[Dolphin]

"מייבל, לא!" צרחתי.
הדמות של ביל הפכה לפסל מאבן, והוא יצא מתוך הפסל ונכנס אל תוך גופו של אנג.
לפני שהספקתי לעשות משהו נוסף, מייבל ופסיפיקה נעלמו בהבזק מסנוור.
אנג היה שכוב על החוף, ללא הכרה.
"אנג," קראה קטרה חלושות, והתיישבה לידו.
סוקה וטוף מיהרו אליה.
"מה היא עשתה לו," אמרה קטרה. "אחותך. מה היא עשתה לאנג."
"תתרחקו ממנו," הזהרתי. "תתרחקו!"
ראשו של אנג התרומם.
עיניו היו צהובות, ואישוניו צרים.
הוא הצליף עם ידו, וחבריו עפו לכל הכיוונים.
ביל, שדיבר מגופו של אנג, צחק.
"היי!" קראתי. "הבטחת שתחזיר אותנו לממד שלנו!"
"הבטחתי את זה?" אמר ביל בהפתעה. "אמרתי: 'אתם תחזרו הביתה'. לא אמרתי למי התכוונתי כשאמרתי 'אתם'..."
"רמאי!" קראתי.
רצתי לכיוונו עם אגרוף קמוץ.
בהינף ידו של ביל, סופת חול העיפה אותי משם אל המים.
ואז נזכרתי - אני יכול לכשף מים.
התרכזתי בגלים הנשברים על כפות רגליי, והזזתי את הידיים שלי בתנועה מעגלית.
המים עטפו את כפות ידי, ואז בתנועה הצלפה התזתי אותם על הפרצוף של ביל.
הוא נאנק, וירק מים.
חיוך הסתמן לפתע על שפתיו של אנג, שנשלט על ידי ביל.
"איזה הרגשה מעולה זאת!" קרא ביל. "מים! תמיד שמעתי את בני האדם מתארים את הדבר הזה, אבל אף פעם לא הבנתי בכלל מה זה אומר..."
"איך שרדת, ביל?" אמרתי. "מחקנו אותך מהזיכרון של סטן-לי."
"מחקתם אותי?" צחק ביל. "הזיכרון של סטן חזר! מה שאומר שאני חזרתי. הסכמתי לצאת מהראש שלו בתמורה לשחרורי. בפחד שאני אשלוט בו ואגרום לו לפגוע בכם, הוא הסכים. אבל עכשיו שום דבר לא ימנע ממני להתנקם בתאומי המסתורין!"

...

הדמות האהובה עליי בגרוויטי פולס: ביל !

[חתול הצ'שר]

הופעתי בבית לא גדול, מלא בחפצי הילדות שלי.
פסיפיקה הופיעה לידי.
"מה קורה כאן?" שאלה פסיפיקה.
"איפה אנחנו?"
התעלמתי ממנה והסתכלתי בציפייה לראות את דיפר.
אבל הוא לא היה כאן.
"דיפר?" קראתי.
שתי דמויות הופיעו במדרגות.
"מייבל? מה את עושה כאן?" שאל אותי אבא שלי.
"איפה דיפר?" שאלה אמא שלי.
"ומי זו החברה שלך?" שאל אבא שלי.
"אמא ואבא! אני עשיתי טעות.. לחצתי ידיים עם השד הצהוב המשולש שנקרא ביל, למרות שהוא הרס את גרוויטי פולס! כל כך רציתי להאמין שנוכל לחזור הביתה.. אבל הוא לא החזיר את דיפר והוא לא החזיר אותי הביתה..."
שמתי ידיים על הפנים.
"חמודה.. חשבתי שאת כבר גדולה לשטויות האלה" אמרו ההורים שלי.
"אני לא גדולה מידי! זה אמיתי!" קראתי.
אבל הם לא האמינו לי.
"טוב, אני לא צריכה אתכם!" אמרתי בכעס.
משכתי את פסיפיקה אחרי, נכנסתי למכונית של ההורים שלי, שיחקתי עם החוטים כמו שוונדי לימדה אותי לעשות ולחצתי על הדוושה.
לא באמת היה לי מושג מה אני עושה, ואני בטוחה שהתנגשתי לפחות בעשרים עצים ושלוש פחי זבל לפני שהגעתי לתחנת האוטובוס.

[Dolphin]

"אתה מטורף, ביל!" קראתי.
"מטורף?" צחק ביל. "מטורף זה השם השני שלי. מוזר זה השלישי."
ראף, דוני ומייקי הצטרפו אליי.
החברים של אנג עמדו בהיכון - קטרה וטוף בידיים מונפות לכשפות, סוקה מרים את הבומרנג שלו.
צוקו, שהצליח להשתחרר מהחבלים, העלה להבות מכפות ידיו.
"רגע!" אמרה לפתע קטרה. "אסור לנו לפגוע באנג. עלול לקרות לו משהו!"
עיניו של אנג החלו לפתע לזהור.
"מה קורה פה?" שאלתי את סוקה.
"הוא נכנס למצב אווטאר!" קרא צוקו. "הוא יהרוג את כולנו!"
החול מסביב לביל החל להתפזר לכל הכיוונים.
כיסיתי את עיניי, וניסיתי להביט במתרחש דרך חרך צר לעיניים.
אנג התרומם באוויר, עדיין נתון לשליטתו של ביל.
כדור של אוויר נוצר מסביבו, וטבעות של אש מים וסלעי אדמה הקיפו אותו.
"אני ביל צופן! איש לא יוכל לעצור אותי!"
לפתע הבזק אור סינוור את עיני, ושתי דמויות לא ברורות הופיעו על החוף.
"היי! דיפר!" שמעתי קול מוכר. "איפה אתה, טמבל?"
"סטן!" קראתי.
הקול שלי נשמע מעומעם.
שלח מטח של אש לעברי, ונסוגתי הצידה.
האש חרכה לי את החולצה.
טבלתי אותה במי הים כדי האש לא תתפשט.
שלחתי בתגובה למתקפה של ביל נחשול של מים, אבל המים ניתזו מכדור האוויר.
ראף, מייקי ודוני רצו לעבר הדמות שהופיעה בהבזק ביחד עם סטן.
"ליאו!" קרא ראף. "נחמד לראות אותך!"
"זה לא הזמן המתאים," הזכרתי לראף. "אנחנו צריכים להילחם פה בביל."
"כן," אמר ראף. "בואו נשמיד את הדוריטוס אחת ולתמיד!"
סלעי אדמה הומטרו על החול.
תימרנתי ביניהם, וניסיתי לא להפוך לחביתה על חוף הים.
צוות אווטאר בלי האווטאר ניסו לתקוף שוב ושוב בלי להצליח.
טוף הרימה סלע בגודל של הבקתה של האיש השזוף, והשליכה לעבר אנג.
הסלע התנפץ לאלפי אבנים זעירות.
אבן אחת פגעה לי בעין, ונאנקתי בכאב.
ידעתי שבספר של פורד אני אמצא משהו כלשהו כדי להביס את ביל - אבל שלושת הספרים נשרפו על ידי ביל כשנלחמנו נגדו.
אבל עכשיו - עכשיו אני אצטרך לעשות את זה לבד.
בלי שום עזרה מספר, או שום כישוף.
לבד.

[חתול הצ'שר]

אני ופסיפיקה נכנסנו לאוטובוס.
"היי אחוקיות" שמתי קול.
זה היה סוס שישב בכיסא הנהג.
"סוס!" קראתי בשימחה.
"ממתי אתה הנהג?"
"כשסטן חזר מהמסעות שלו בים אז פרשתי מתפקידי כמנהל ביקתת המסתורין, אבל נשארתי העוזר של סטן. למרות זאת סבתא שלי רצה שאעבוד בכמה עבודות ביחד אז הבטחתי לה שאהיה נהג" הוא הסביר.
"אני כל כך שמחה!" קראתי וחיבקתי אותו.
"טוב קדימה בנות, שמעתי מה קרה, ואנחנו חייבים לנסוע ממש מהר!"
סוס נתן גז, והאטוטבוס זינק קדימה במהירות הולכת ומתגברת.
אני חגרתי חגורה, ואז פסיפיקה התיישבה לידי בהיסוס וחגרה גם.
"אני עוד אשתפר" היא הבטיחה.
"ברור שתשתפרי!" אמרתי ונתתי לה מדבקה של לב.
פסיפיקה עמדה לומר משהו ציני, אבל אז היא רק חייכה והדביק את המדבקה על החולצה שלה.

הגענו לביקתת המסתורין, וכשנכנסתי ראיתי את פורד בדיוק עובר מאחורי מכונת החטיפים.
"דוד פורד!" קראתי אחריו.
הוא חזר.
"מייבל!" הוא קרא. "דאגתי לך ולדיפר!"
הוא כניראה שם לב להבעת הפנים העצובה שלי ולכן הוא הפסיק לחייך.
"מה קרה?" הוא שאל.
"דיפר לכוד בעולם השני עדיין. אה, וביל חזר" אמרתי והשפלתי מבט.
"נו, אז אין שמן לבזבז!" קרא פורד.
"קדימה, אחרי!"
כולנו ירדנו למרתף, ושם מצאנו את וונדי.
"בדיוק הצלחתי לתקן את השער" אמר פורד.
הוא סובב איזה כמה כפתורים, ואז משך בידית.
"אבל איך נדע לאיזה עולם זה יקח אותנו?" שאלתי את פורד מעל לרעש הברקים והרעמים שהשער יצר.
"חיברתי לו שלט בין מימדי!" קרא פורד.
הוא לחץ על כפתור כל שהוא בשלט ארוך ולבן, ואז כולנו נשאבנו פנימה.
הופענו על חוף.
ראיתי מרחוק את כולם.
רק שה היו פצועים, חבולים והרוסים.
"זה הכל בגללי" מלמלתי בצער, אבל וונדי תפסה לי ביד ומשכה אותי אחריה.
"אין זמן לב להתבכיינות" היא אמרה תוך כדי שהיא רצה אל הקרב.
פורד מיהר אחרינו.
"קדימה, הולכים לחסל את ביל!" קראתי.
"ועוד איך" אמר פורד, ושלף מהכיס שלו תרסיס צבע.
"והפעם זה יעבוד".

[Dolphin]

קפצתי על סלע גדול והנפתי את עצמי באוויר.
הוריתי לנחשול של מים להעלות אותי למעלה יותר בעזרת הידיים, וזינקתי אל כדור האוויר.
כשקמצתי את ידיי לאגרוף המים התקשחו והפכו לקרח.
כדור האוויר התנפץ, וההדף כמעט העיף אותי, אבל אזרתי כוח ותפסתי את רגלו של אנג.
העיניים שלו הפסיקו לזהור, ושנינו נפלנו על החוף.
קמתי במהירות, והתעלמתי מהחול והדם שהיו דבוקים על פניי.
העין שלי פעמה בכאב מהאבן שפגעה בה, וחולצה שלי הייתה חרוכה.
קפצתי על אנג ותפסתי את הידיים שלו מאחורי הגב.
השתמשתי בכשפות מים כדי לכרוך את המים סביבו כפות ידיו, ואז הקפאתי אותן.
החברים של אנג התקרבו.
טוף יצרה אזיק עשוי מאדמה שנראה הרבה יותר יעיל מאזיק מקרח.
"היי, דיפר!"
הסתובבתי למשמע הקול.
"מייבל!" קראתי באושר.
חיבקתי את אחותי התאומה.
מבטה השמח התחלף בהבעת אשמה.
"סליחה, דיפר," אמרה מייבל. "הייתי צריכה להקשיב לך. לא הייתי צריכה להקשיב לביל."
"זה בסדר," אמרתי.
אנג נאבק להשתחרר.
"עזבו אותי! או שתתחרטו!"
"אני מציעה לך לסתום, בלרינה במסווה!" קראה טוף.
היא דחפה סלע של אדמה לתוך הפה שלו.
ביל נאבק כדי להוציא מילים מפה, אבל כל מה יצא לו זה: "מממ! מממ!"
"יש לי רעיון!" קרא פורד.
הוא הוציא את תרסיס הצבע שלו, וצייר עיגול מסביב לביל.
הבנתי מה הוא מתכוון לעשות.
דוד פורד צייר את ביל צופן באמצע, ואז סדרה של סמלים.
"מה זה?" שאל מייקי.
"אי אפשר," פסק סטן. "גדעון, רובי ומקג'אקט לא נמצאים פה."
"אז נלך להביא אותם," אמר פורד.
"אני באה אתכם!" קראה מייבל.
"דיפר, אתה תישאר ותשגיח שביל לא הולך לשום מקום," אמר פורד. "אנחנו נשיג את החסרים כדי להשלים את המעגל."
"על מה אתם מדברים?" שאל ליאו.
"אנחנו צריכים ליצור מעגל של אנשים ספציפיים שמחזיקים ידיים. זאת הדרך היחידה להביס את ביל."

[חתול הצ'שר]

"רגע" אמרתי מיד.
משכתי את דיפר אל עץ האורן.
את פורד שמתי על היד עם שש האצבעות, את וונדי על הקרח, סוס על סמן השאלה ואני נעמדתי על כוכב נופל.
גם סטן נעמד על שלו, ופסיפיקה ניגשה לשלה.
"דוני" קראתי אליו.
"כן?" הוא שאל אותי.
"תעמוד רגע על המשקפיים"
דוני עשה כדבריי.
"עכשיו צוקו, תעמוד על הלב"
הוא עשה את זה.
"מי כאן ממש מציק לאחרים ויש הרבה בנות שרוצות לרצוח אותו?" שאלתי.
"הוא" אמרו קטרה וטוף והצביעו ביחד על סוקה.
"לך לכוכב" אמרתי לו.
כולם החזיקו ידיים, עכשיו, ואני עצמתי עניים בתקווה.