"יש לי מבוך מלא בדברים רעים. רוצה להיכנס?" "ברור", לי ולעומר

בהצלחה לנו! (:

שם מלא של הדמות: גרג'וריוס יחינצ'טיקוב טיבס
גיל מדויק: עשרים ושש (תאריך לידתו הוא ה20.4
מגדר: זכר
כמות כסף נוכחית: אלף מאתיים דולר.
משפחה (אפשר גם מורחבת, אבל לא חייבים): סבא מצד אבא: גרג'וריוס סבתא מצד אבא: לטיביה. אבא: וולארי. אין אמא, גרג'ריוס מאומץ.
כלי נשק (אם יש): כרגע החפץ היחיד שיש לו שיכול לשמש כנשק זהו מכוש ופטיש אוויר.
מראה חיצוני: מטר 80. שיער חום, גלי, מבולגן, המגיע עד לכתפיו. עורו שחום ועיניו ירוקות כצבע מי נהר. סנטרו חד ולחייו רזות. כתפיו רחבות והוא רזה יחסית לבן אדם ממוצע. ציפורניו ארוכות מכיוון שהוא לא גזר אותן הרבה זמן. רגליו דקות ומלאות יבלות וצלקות המעידות על ריצות ואירועים רבים.
חפצים: טלפון נוקיה ישן המשמש רק לשיחות, שאתר העבודה שלו הרשה לו. מכוש ופטיש אוויר. קסדה צהובה, מספר חולצות משבצות, טרנינגים אפורים, נעלי ספורט שחורות קרועות של אדידס וסרבל של מקום עבודתו. ארנק עור ותיק צד קטן מבד בו ישנו עט קטן מעץ בראשו מגולף ראש דוב. סכין וקצף גילוח. משחה ומברשת שיניים. פנס רעוע המשמש לעבודה במכרה. שלושה גזרים, עגבנייה וכיכר לחם. שתי סכיני קצבים. בזמן משמרות הלילה במכרה הוא משאיל סכין קטנה מחדר האוכל. שלושה בקבוקי מים. את כל חפציו הוא מאחסן בתיק הצד.
קסם (אם יש): כרגע ולפי מה שאנחנו יודעים אין.
קצת על החיים של הדמות: נולד בעיירה ששמה "יאקוצק" ברוסיה, העיירה הכי קרה בכל העולם. אימו מתה בבית החולים ואביו הביולוגי שבור הלב החליט להשאיר אותו בבית החולים. אביו הנוכחי היה מנתח בבית החולים והוא מאוד ריחם על התינוק הנטוש והחליט לאמץ אותו. הוריו הביולוגים של גרג'וריוס בכלל באו מאמריקה ועברו לרוסיה מטעמי עסקים, אך אביו המאמץ של גרג'וריוס קבע לו את שמו הרוסי ולימד אותו רוסית ואנגלית. עם השנים גרג'וריוס קיבל מבטא רוסי. גרג'וריוס חקר עוד על העבר שלו וגילה שלמשפחתו היה מכרה מפורסם בארצות הברית והוא החליט לעבור לשם בגיל 20 ולעבוד במכרה. כך הוא ירגיש שהוא קרוב למשפחתו הביולוגית. גורג'ריוס לא גילה לאביו הביולוגי שניהל את המכרה שהוא בנו, זו הייתה נקמה קטנה מבחינתו. הוא קיבל קצת כסף כשעבד במכרה (שכר מינימום) אך כסף זה הספיק לו כדי לחיות את החיים. הוא ישן בבקתות הקטנות שהוקצבו לפועלים במכרה והתגורר שם עם הפועלים האחרים בצפיפות. לגורג'ריוס אין השכלה, הוא לא למד בבית הספר בילדותו ברוסייה אלא עזר בעבודות הבית בעיירת ילדותו. עד עכשיו לגורג'ריוס לא היו שום ציפיות או שאיפות לחיים, הוא רק זרם עם החיים וחיכה שייקחו אותו למקום מעניין.
הערות/הארות/משהו להוסיף/מבוכים ודרקונים זה כיף: ייאי שרשור ראשון.
משהו להוסיף: מספר נקודות פגיעה נוכחי במימד המבוך: 215

שם מלא של הדמות: מכיוון שהוריה נטשו אותה בגיל 4 ולא היה מי שידע את שמה האמיתי, היא קראה לעצמה בסתת על שם האלה המצרית הכי אהובה עליה.
גיל מדויק: בת 15, נולדה ב 3.11
מגדר: נקבה, ביסקסואל.
כמות כסף נוכחית: יש לה מקסימום 5 דולר, לא יותר.
משפחה (אפשר גם מורחבת, אבל לא חייבים): ידוע לה רק על שני שמות של אנשים מהמשפחה שלה. אמא - הלן, ואח - ארנון.
כלי נשק (אם יש): סכין קטנה וחלודה.
מראה חיצוני: לבסתת יש שיער ממוצע באורכו, בצבע שחור-אפור ופס אחד לבן מקדימה. העניים שלה בצבע צהוב בוהק, העור שלה בהיר יחסית והיא לא גבוה מידי. היא לובשת חולצה מעור בצבע חום, חגורה עם מקום לחרב (לא שיש לה כזאת) ומכנסיים חומות כהות. היא יחפה תמיד.
חפצים: היא מגדל עכבר לבן כולו שנקרא רטט. יש לה בסך הכל תיק קטן שבו היא שומרת את החפצים הנחוצים לה. בתוך התיק יש ספר בעל 154 עמודים שבסתת כבר יודעת בעל פה, פנס מקולקל, גזר חצי אכול בשביל העכבר שלה ובקבוק מים מלא. היא תמיד מחזיקה את הסכין שלה ביד ובכיס היחיד במכנסיים היא שומרת על העכבר. זה כמובן לא מפריע לו לגור בכיס.
קסם (אם יש): אני אלך על אין, אבל נגיד שכשהיא הייתה קטנה והייתה סיטואציה של סכנת חיים היא פתאום הופיעה במקום אחר, לא חייב שהקסם יהיה שלה. יכול להיות שמישהו העביר אותה בקסם שלו.
קצת על החיים של הדמות: ההורים של בסתת נטשו אותה על שוליי הכביש ליד יער בגיל 4 (הסיבה לא ידועה). היא הצליחה להגיע לעיר הקרובה, ושם היא חייה מאז. היא גונבת תמיד אוכל, וכבר מאז גיל 10 היא עזבה את הרעיון של לחפש עבודה. היא מיומנת בלפרוץ מנעולים וטובה בלגנוב, לכן עד עכשיו לא תפסו אותה. היא מעולם לא מצאה מקום שיהיה הבית הקבוע שלה. פעם אחת היא ניסתה לישון באיזו חנות חיות סגורה רק לאותו לילה, ובבוקר כשהיא ברחה היא ראתה ששמו עכבר בכלוב של נחש כדי שיוכל לאכול אותו, אז היא הצילה את העכבר.
הערות/הארות/משהו להוסיף/מבוכים ודרקונים זה כיף: יאייי יהיה כיף ממש!
משהו להוסיף: מספר נקודות פגיעה נוכחי במימד המבוך: 155

הלכתי לי ברחבי מחנה הפועלים ליד מחסני האוכל, כשהפנס הישן מאיר את דרכי. זאת הייתה עוד משמרת לילה רגילה בשבילי, אך פתאום חריקת דלת נשמעה ודלת מחסני האוכל נפתחה לאט לאט. בטח זה עוד שועל חשבתי לעצמי.

נכנסתי למחסן בשקט, ובטעות הדלת חרקה קצת. היה בפנים מלא אוכל, אבל ידעתי שאסור לקחת יותר מידי.
התחלתי להכניס לתיק קצת גזרים ותפוחים.

צעדתי בזהירות לכיוון הכניסה, התכוננתי למקרה ששועל נמצא בפנים, חשפתי שיניים ופרסתי ידיים לצדדים כמו שהדריכו אותנו לעשות בכוננות שועל. אולי זה נראה קצת מגוחך אבל שועלים זה יכול בהחלט להפחיד. הצצתי פנימה ורעיתי בחורה צעירה עם חולצת עור ושיער בצבע אפור. נבהלתי ופלטתי קללה ברוסית, ציפיתי לשועל...

הוצאתי את הסכין וכיוונתי על האיש שנכנס.

"עצרי עכשיו, אני לא עומד לעצור אותך או לפגוע בך רק עצרי, תסמכי עליי" צעקתי.
נזכרתי בדלת של המבוך שמצאתי אתמול במכרה בלי לספר לאיש.אולי היא מתאימה להיכנס איתי פנימה
"יש לך מה להפסיד בחיים האלה?" שאלתי אותה בתור התחלה.

טוב, הוא התחרפן החלטתי.
"תן לי לצאת החוצה, ואני לא אפגע בך" איימתי עליו.

"רק על תברחי!" צעקתי. עשיתי את תנועת השבועה ואמרתי "אתן לך אוכל, מים ומקום לישון אם לא תברחי, אני נשבע!". "ולא אני לא אומר לך את זה בגלל אהבה, את פשוט נראית מסוג האנשים שלא אכפת להם להסתבך בצרות. תאמיני או לא אבל אני עובד כאן במכרה ובמהלך העבודה שלי מצאתי דלת מאבן המובילה למבוך ענק מתחת לאדמה, בואי אחריי ואני יראה לך אותו. אני צריך שותפים לחקור את המבוך."
"אולי זה נשמע מגוחך, בואי אחריי ואראה לך".

"אוקיי.." אמרתי בחשד. הורדתי את הסכין לאט, אבל עדיין החזקתי אותה בכוננות.

סימנתי לה בידי לבוא אחריי וצעדתי לכיוון העבודות במכרה. נשארתי בכוננות למקרה שהיא תתחיל לתקוף. אי אפשר לדעת מה יקרה. הסתכלתי אחורה כדי לראות אם היא עדיין אחריי או שהיא ברחה.

ברגע שהאיש יצא הכנסתי לתיק במהירות עוד שני תפוחים, ויצאתי אחריו. התלבטתי מאוד אם באמת לעקוב אחריו או לברוח, ובסוף החלטתי שלא תזיק לי הצצה קטנה במבוך שהוא מדבר עליו. מקסימום הוא משקר - אני יודעת לברוח.

ראיתי שהיא הולכת אחריי, אך ראיתי אדם נוסף מאחוריה, קסדה על ראשו ופנס בידו, עוד אחד מהשומרים במשמרת הלילה. "היי, מה אתם עושים שם?!" הוא צעק והתחיל לרוץ לכיוונו. "תזרמי איתי" לחשתי לנערה מאחוריי. פלטתי את השקר הראשון שעלה בראשי:" אני עורך לה סיור במכרה, היא קרובת משפחה מרוסייה והיא נחתה באמצע הלילה ולא יכלה להתאפק שלא לבקר במכרה, נכון נטשה?". לאחר מכן לחשתי לה:" תשתדלי לדבר במבטא רוסי...

לא ידעתי מה לעשות. לא הייתי רגילה לסיטואציות כאלה, שבהן מישהו בצד שלי.
"כ.. כן" עניתי במבט הכי טוב שהצלחתי לגייס.