יש מקום רק לתקווה|| אביטל, קטע קצר שכתבתי. אשמח שתגיבו

גילי שכבה במיטתה, משועממת מן הרגיל.
היום אף אחד לא בא לבקרה והיא לא מצאה שום דבר מעניין לעשות.
כבר תקופה ארוכה שגילי שוכבת במיטה. היא יכולה להסתובב, אבל אין לה כח.
אין לה כח לכלום- ללימודים כבר חודש אינה הולכת, לצאת מהבית גם לא בא בחשבון... רק שימצאו כבר את הבעיה שגורמת לכל זה!

גילי הסתובבה כבר בין רופאים, עשתה בדיקות מעבדה, בדיקות חיצוניות ופנימיות- את מקור הבעיה הם עוד לא גילו.

לגילי כבר נמאס להמשיך לשכב כך- כמה אפשר? מה כבר היא יכולה לעשות חוץ מאשר לקרוא?

אתמול היו אצלה החברות. באו לבקר אותה מיד אחרי בית הספר.
גילי נהנתה כשחברותיה היו אצלה. פתאום כמעט ולא הרגישה כאבים וחולשה! היה לה טוב!

מחר יש לגילי בדיקה רצינית.
בדיקה שאולי, סוף סוף, תאבחן את הבעיה.
ההכנות לבדיקה לא נעימות בכלל והחשש מהיום שלמחרת- גובר משעה לשעה.

משהו אחר התעורר פתאום בליבה של גילי.
התקווה שבלב התעוררה, מחליפה בכך את מקומו של הייאוש ששכן שם עד עתה.
'הפעם יש סיכוי!' חשבה לעצמה גילי, 'הפעם נמצא את הבעיה! חוסר הנעימות של ההכנות מתגמד ביחס לטוב שיהיה לאחר הבדיקה- לאחר שהבעיה תאובחן!'
'הייאוש לא ייכנס אליי עוד!' החליטה החלטה נחושה, 'מעתה יש בי מקום לתקווה ולשמחה בלבד!'

הלילה שלמחרת ירד במהירות ועטף את בית החולים בענן שחור ומאיים.
במחלקת טיפול נמרץ נלחמו על חייה של גילי הקטנה- ילדה מיוחדת שבמהלך הניתוח התגלתה בגופה מחלה נוראה, מסוכנת מאוד, עצובה וקשה.

בחדר ההמתנה חיכו ההורים המודאגים והחוששים. סניטר יצא ממחלקת טיפול נמרץ כשהוא מגלגל מיטה שעליה ילדה קטנה וחיוורת מול קשיים רבים שעתידים לעבור עליה. ההורים הצטרפו אל המיטה, נמצאים משני צדדיה של גילי, מלטפים ומנחמים, כל הדרך למחלקה האונקולוגית.

גילי הרימה את ראשה במאמץ רב, אך הוא צנח מיד. זה הספיק לגילי.
היא עוד הספיקה לראות מבעד לחלון כוכב קטן ומנצנץ, שהרים את רוחה.

גילי תנצח- כי בפנים יש מקום רק לתקווה.

טוב, אני אתחיל בזה שהרעיון הכללי מאוד נחמד, אהבתי שבחרת להתמקד בתקווה ובהתמודדות עם המחלה ולא בחלקים השליליים יותר. הצגת לנו את הדמות של גילי בצורה טובה, וזה בהחלט מצוין לקטע ראשון.
מה שכן, קצת חסרו לי בקטע תיאורי רגשות - אמנם הקטע כתוב בגוף שלישי וקצת יותר קשה לתאר ככה רגשות פנימיים של דמות, אבל בגלל שכתבת אותו מנקודת מבט של מספר יודע כל, את כן יכולה לתאר את הרגשות האלו קצת יותר או אפילו לתת לנו להבין אותם דרך ההתנהגות של הדמות.

בגלל שלא תיארת הרבה את הרגשות של גילי ואת המחשבות שעברו לה בראש, המעבר הזה והתקווה שהתעוררה בה פתאום אחרי הייאוש הרגישו קצת פתאומיים מדי. בעיקרון זו בחירה שלך, אבל אני כן ממליצה לך להוסיף תיאורים של הרגשות היותר פנימיים וההתחבטויות שלה בין הייאוש לתקווה, כי זה יאפשר לנו להבין בצורה טובה יותר את המהפך הזה שחל בגילי פתאום ואת ההחלטה שלה, וכך נוכל גם להכיר בצורה טובה יותר את הדמות.

בעיקרון כשאת משתמשת במקף (-), את אמורה לשים רווח גם לפניו וגם אחריו - לא רק אחריו. זה דבר ממש קטן וטכני וזה באמת לא עד כדי כך קריטי, אבל זו כן טעות וראיתי שהיא חזרה על עצמה כמה פעמים בקטע אז רציתי להפנות את תשומת לבך.
עוד דבר שהיה לי מאוד חסר לי בקטע, הוא תיאורי מראה. הרבה פעמים כשכותבים סיפור מה שקורה זה שבמקום להראות לקוראים את ההתרחשות ואת המקום והכל, מספרים את העלילה כמו שהיא. זו כמובן לא טעות או משהו, אבל הרבה יותר קל לקורא להתחבר ולהבין את הסיפור כשממש מראים לו מה קורה ונותנים לו להרגיש כאילו הוא נמצא בתוך הקטע. אני אתן לך דוגמא לזה:

כאן, לדוגמא, במקום לספר לנו שגילי הייתה משועממת, את יכולה לכתוב משהו בסגנון של "גילי הניחה את ראשה על הכרית, הרכה כנגד רעמת תלתליה הכהים. היא הביטה על התקרה בציפייה, כאילו אם תנעץ את עיניה מספיק חזק - הן יוכלו לחדור את הבטון העבה ולהבחין בכוכב מנצנץ."
זו כמובן רק דוגמא ואת ממש לא חייבת להשתמש בה (אני סומכת עלייך שתצליחי למצוא משהו טוב יותר), אבל את יכולה לראות שככה אפשר לתת לקורא להבין בעצמו שגילי משועממת ומחכה שיקרה משהו מיוחד בלי ממש להגיד את זה פשוטו כמשמעו.

השימוש במוטיב הכוכב כסמל לתקווה היה מצוין לדעתי, מאוד אהבתי אותו. אני כן חושבת שאת יכולה לנצל אותו אפילו יותר ולהשתמש בו עוד קצת - אולי להזכיר אותו גם בתחילת הקטע בצורה הפוכה, כאילו היא עדיין לא ראתה את הכוכב הזה שנותן לה תקווה - אבל בכל מקרה, זה מצוין.
בקיצור, זה בהחלט קטע נחמד וניהניתי לקרוא. אני שמחה שהחלטת לפרסם וממש מצטערת אם פגעתי, זו ממש לא הייתה הכוונה שלי והתגובה נועדה רק כדי לעזור לך להשתפר בהמשך. מחכה לקרוא עוד קטעים שלך - שאני בטוחה שיהיו מצוינים - ומקווה שתמשיכי לפרסם.

כמובן שהעליתי את הסיפור רק בשביל לקבל הערות ולשפר אותו... זו ממש הייתה המטרה שלי ולרגע לא נפגעתי... (הוסיפה לזה גם הנימה הנעימה שבה נאמרו ההערות - תודה!)
בזכותך אוכל לשפר אותו עוד יותר.

ד"א - שימי לב שאת ה"מקף" שמתי עם רווח לפניו ואחריו, שזה כבר משהו שעזר לי (: