אינסוף יקומים, פלג ואני. 26/03

[imagine it]

"אם לא שמת לב, יש כאן אותם אנשים בדיוק, אותם נופים, מקומות ובניינים. אנחנו באותו יקום, אבל בראייה שונה."

[Do good deeds]

"טוב, אז בסדר - נלך לבית שלי? הוא קרוב יותר מהבית שלך..."

[imagine it]

"אוקיי." אמרתי. "אמממ... תובילי?"

[Do good deeds]

הלכתי בזריזות אל הבית שלי, תוהה לעצמי אם יונתן צדק והכל נשאר כרגיל. חלפתי על פני שדרת העצים ונעצרתי בכניסה לבית.

[imagine it]

הלכתי אחריה את כל הדרך.

[Do good deeds]

דפקתי על הדלת לפני שנכנסתי, לא יודעת למה - אבל הרגשתי קצת מוזר. הורדתי את המשקפיים ולא ראיתי דבר, כמובן. תהיתי לעצמי אם גם המשפחה שלי עם משקפיים כאלה.

[imagine it]

ספויילר: הם לא
------------------
נשארתי מאחורי הדלת, גם כשהיא נפתחה.

[Do good deeds]

ידעתי את זה!
----------------------
נכנסתי פנימה ובליל של קולות וצרחות מילא את אוזניי. "תהיו קצת בשקט!" גערתי באחים שלי, "איפה המחשב?"

[imagine it]

לפחות לא צעקת עליי שספיילרתי לך
--------
נשארתי במקום, מחכה להזמנה כלשהי.

[Do good deeds]

"תיכנס," הזמנתי את יונתן ומיד הלכתי לכיוון המחשב הביתי, אבל לצערי הוא היה תפוס. אח שלי ישב שם והקליד את העבודה שלו.

[imagine it]

נכנסתי. "במה העבודה?" שאלתי אותו. שמתי לב שהם בלי משקפיים, ואני עם. אפילו אביטל הורידה אותם. למה?

[Do good deeds]

אביטל החזירה אותם. פשוט שכחה לכתוב את זה...
--------------------------
"זה לא ממש משנה במה העבודה," אמרתי לאח שלי בחוסר סבלנות, "אנחנו צריכים את המחשב עכשיו ונחזיר לך עוד מעט. גם אני מקווה שזה יהיה מהיר."

[imagine it]

אה
אופס
-------
"טוב נו.." הוא אמר ואחרי כמה שניות נעלם.

[Do good deeds]

"וואו, זה היה ממש מהיר," ציינתי ופיניתי ליונתן את הכיסא המסתובב. מזווית עיני ראיתי את אח שלי מצביע על המשקפיים שלי ומגחך.

[imagine it]

"איך הוא נעלם ככה?" שאלתי בלחישה. "הוא פשוט... נעלם."