לי ולברנש בסמלש, שרשור ראשון שלנו וזה ממש נחמד

[כינוי בעברית]

"אחלה, אז אנחנו לא צריכים לפחד," אמרתי בזחיחות, ואז אדון גרזן הפיל אותי לרצפה באגרוף.

[חתול הצ'שר]

קפצתי עליו, אבל לפני שהספקתי לתקוע בו את הסכין הוא תפס בי והעיף אותי כמה מטרים מהקרב.

[כינוי בעברית]

האיש לקח את הגרזן בחזרה. "לא תיכננתי לתת לך אותו, גידם שכמותך," הוא אמר בקולו המחוספס.

[חתול הצ'שר]

קמתי לאט והבטתי באיש גרזן. הסכין שלי נפלה לידו, וממש רציתי את הסכין בחזרה אז התקדמתי אליו בצעדים כועסים.

[כינוי בעברית]

נעמדתי. "היי, ספק מוטציה, זוכרת שדיברנו על לברוח?" שאלתי אותה כשהרמתי את הסכין מהרצפה וחטפתי לו את הגרזן מהיד, "אז פתאום זה נראה לי כמו רעיון ממש טוב!"

[חתול הצ'שר]

נעצרתי, נועצת בו מבט חושד. ראיתי שהוא מחזיק את הסכין ככה שבכל מקרה לא הייתה לי בררה. "בסדר" אמרתי והושטתי יד כדי לקבל את הסכין. "אני מאחוריך, גידם"

[כינוי בעברית]

התחלנו לרוץ. יש לי את הסכין שלה, ככה שהיא תלויה בי עכשיו. אם אשתמש בזה נכון, אולי אצליח להבין מה מוטנטי בה, והאם אני רוצה מוטציה כזאת להיות חברת הצוות הראשונה של הספינה שעדיין אין לי.
המשכנו לרוץ בין סמטאות הנמל עד שהרגשתי שהוא איבד אותנו.

[חתול הצ'שר]

נעצרנו מאחורי פח זבל גדול וכל החתולים ברחו במהירות. "אפשר את הסכין שלי?" שאלתי מתנשמת ומתנשפת.

[כינוי בעברית]

"רגע רגע רגע, קודם תעני לי על כמה שאלות."

[חתול הצ'שר]

"ברצינות?" שאלתי בזעף. "תעשה את זה זריז. ואז תחזיר לי את הסכין!"

[כינוי בעברית]

רשמתי לעצמי שהיא מתעצבנת בקלות. "למה שאחזיר לך את זה זריז?"

[חתול הצ'שר]

"זו אחד מהשאלות שלך?" שאלתי. העפתי לרגע מבט אחורה כדי לראות שלא עקבו אחרינו ואז חזרתי להתכל עליו.

[כינוי בעברית]

"עכשיו זו כן. בכל מקרה, למה אדון גרזן קרא לך מוטציה?"

[חתול הצ'שר]

הסמקתי שוב, אבל אם רציתי את הסכין חזרה הייתי חייבת לענות. הרמתי את היד והראתי לו את שש האצבעות שלי.

[כינוי בעברית]

שש אצבעות. מעניין. איך אני יכול להרוויח משש אצבעות? האם זה יכול לעזור לי איכשהו? נו, מילא אם היא הייתה יכולה לעוף או להפוך לבלתי נראית או אם היה לה זנב, היה אפשר להוציא מזה משהו. אבל שש אצבעות?...
"זה הכל?" שאלתי באכזבה, "חשבתי שאת מסתירה קרניים או עוד עין או עוד יד. אבל עוד אצבע? באמת? זהו?"