Ultimate Solution | הרשמה, מד"פ, הרפתקאות

Ultimate Solution
מ"ת זה נכתב ע"י קס\ניקו.

שמונת המפקדים עמדו בחדר הפיקוד. עלי כולם היו מופנות אל המסך התלוי על הקיר בצידו השני של החדר הקטן - ביחס לחדר פיקוד, הוא בהחלט היה מהקטנים שהייתם יכולים לדמיין. בעיקר בספינה בה כל כך הרבה מקום.
על המסך מצידו השני ניתן היה לראות את ספינת החלל מתקרבת אל כוכב הלכת, מאיטה באמצעות האדים שפיזרה מתחתיה, מהרגע בה נכנסה לאטומספירה.
הם לא בזבזו עליה מצנח. הם ידעו שתספיק להם תמונה אחת מתחת לענני הגז בשביל לדעת מה קורה שם מתחת.
הם היו שמונה אנשים צעירים שעמדו לראות אם מסע של שלושים ושתיים שנים - התזמון, כרגיל היה לא מספק. אם היו יוצאים רק שנתיים מאוחר יותר... - התבזבז לחינם או לא.
שלושים ושתיים שנים ומליארדי ביטקוין שאף אחד לא רצה לתת.
ניתן היה לראות את ההתרגשות והפחד בפניהם של המפקדים. בעיקר פחד.
הספינה המשיכה לרדת - לדאות אל עבר פני כוכב הלכת, עוברת בתוך ענני הגז שהסתירו את הכוכב ממפני עיניהם החוקרות של אלפי אנשים, שישבו יום ולילה וניסו למצוא את התשובה.
ובעוד הם עומדים בחדר, המסך החשיך. רק לרגע - אפילו צעקה לא הספיקה להשמע כאשר הוא נדלק מחדש. הספינה הסתובבה סביב צירה, התמונה הייתה מטושטשת - אבל מבעד לשאריות ענני הגז ניתן היה לראות דבר שאף אחד לא ציפה לראות.
מים.

השנה היא שנת 2064. בשנת 2032 יצאה הטיסה הלא מאויישת הראשונה אל הכוכב שהסעיר את הקדמה המדעית בעשור לאחר מלחמת העולם השלישית. לאחר שזו הסתיימה, התאספו מיטב המוחות ששרדו את רצח העם חסר המצפון ואת הרס הכוכב הגלובאלי, וריכזו את מאמציהם במציאה של מקום אליו יוכלו להעביר את האנושות.
כדור הארץ היה חורבה עם יותר מדי זכרונות רעים.

ומי אתם?
אתם שמונה בני נוער - ילדים שנבחרו עוד לפני הלידה שלהם. הוחלט ששמונה מתוך מיטב המוחות שנותרו בעולמנו ייעדו את הצאצא הבא שלהם למדע, וכך בשלוש השנים שלאחר ההחלטה נולדתם אתם. את השנים הראשונות לחייכם ביליתם בכדור הארץ - עם ההורה ה, איך לאמר, פחות מוכשר שלכם. זה שלא היה מדען פורץ דרך. אולי זה שהיה מדען רגיל, או - במקרה הרע והנדיר, מישהו שלא מצא את הרגליים והידיים שלו בסביבת המעבדות או חדרי הבקרה.
השנה הייתה 2060 כאשר נאספתם אל תוך "המכון של שארית העולם (בתרגום לקוי)" - The Institution of Global Remnant - או בקיצור: TIGR - טיג"ר. שם, במשך חצי שנה, בודדתם משאר האנשות. השיעורים שלימדו אותם היו לעיתים בזוגות או רביעיות, לעולם לא יותר מכך. רוב הזמן - הייתם לבד. ורק חצי שנה לאחר מכן, כל אחד מכם הושכב אל תוך מיטה קריונית שהותאמה במיוחד לגודלו ולצרכיו. אל הידיים שלהם נדחפו צינורות מיושנים, ועל ראשיכם הודבקו מדבקות חדשניות שאפשרו לחדר הבקרה למדוד את פעילות המוח שלכם ולהעיר אותכם ברגע הרצוי.
עכשיו, תעלו על ספינת החלל שתשנה את המסלול של האנושות - תרתי משמע. מי היה מאמין שהמיישבים של העולם החדר יהיו שמונה בני נוער שלא הוכיחו עדיין את יכולותיהם.

קצת יותר על העולם שלכם: ההיסטוריה משנת 2017
בשנת 2021 פרצה מלחמת העולם השלישית. הצדדים הלוחמים היו תחת שליטת ארצות הברית והאיחוד האירופי: לצידה של המעצמה האמריקאית עמדו בנות החסות הערביות, יחד עם צ. קוריאה ואוסטרליה. אירופה מהצד השני, נתמכה בעיקר מיפן וסין, כאשר הודו נכבשה ע"י שיתוף פעולה מלא של השתיים. המלחמה פרצה לאחר רציחתו של הנשיא האמריקאי ה-46. סגן הנשיא היה זה שהכריז על המלחמה.
המלחמה תמה בשנת 2030, לאחר תשע שנות לחימה בהן אוכלוסיית העולם הצמטמטמה מ-8.2 מליארד איש ל-80 מיליון. הרוב המוחלט מתו תחת פצצות האטום האכזריות שהוטלו ברחבי העולם, ורבים לא פחות מתו בעקבות השינויים הקיצוניים שחלו באקלים של כדו"א בעקבות פעולות בני האדם. הרוב המוחלט של 80 אלף האנשים הינם תושבי סין ויפן שהתגייסו לצבא האירופאי, תושבי מזרח אירופה - שספגה פחות מהאש האמריקאית והצ. קוריאנית, ומדענים מהצד המפסיד של המלחמה, שזכו בחנינה מוגבלת.
בשנת 2030 נבחר השלטון המקומי ו80 מליון האנשים עברו בצורה זמנית לאירופה, עד שאפשר יהיה למצוא מקום כשיר לשהות אדם מחוץ ליבשת ההרוסה גם היא. באותה השנה נבחרה הנשיאה לו צ'יוונג (Liu QiWeng) בבחירות סמי-דמוקרטיות להיות שליטת אומת השארים (The Nation of Remnants), והוחלט על הקמת תוכנית החלל טיג"ר. בשנת 2032 שוגרה תוכנית החלל פורטה, כולל כל 102 ספינות החלל הבלתי מאויישות שלה, אל החלל והחלה את חיפושיה אחר מקום מתאים לעתיד האנושות.
עד שנת 2064, אוכלסיית כדו"א קטנה בצורה משמעותית - בעקבות הרדיואקטיביות באיזורים רבים בכדו"א, אנשים רבים מתו מסיבות לא טבעיות ורבים נותרו עקרים. כיום, אוכלוסיית כדו"א מונה קרוב ל-4 מליון בני אדם.
לאחר חזרת התמונות מכוכב הלכת הראשון, הוחלט על הקמת תוכנית Libri ("ילדים"), בשנת 2044. באוגוסט של שנת 2064, ספינת החלל Forte משגרת את התמונות מכוכב הלכת β Rimor-22 (בטא רימור 22) אשר חושפות נוכחות מים. חודש לאחר מכן, משוחררת ספינת החלל המאוישת Libri 1 (ליברי; "ילדים") משוחררת את המסע לכוכב הלכת.

קצת יותר על העולם שלכם: התרבות
בעקבות מלחמת העולם השלישית, תושבי העולם עברו לגור באירופה. ניתן לראות שלוש קבוצות שונות של אנשים בעולם שלנו: מדענים ורופאים (אלו כוללים בתוכם את המדענים משני צדדי הלחימה), אנשי השירות (המורים והמחנכים למינהם, טכנאים ועוד) וילדים. המנטליות של העולם לאחר מלחמת העולם השלישית אומרת שמעל לכל, הילדים חשובים. חיי ילד אחד שווים יותר מחיי כל אדם בוגר, אדם שחי במהלך המלחמה או נולד בחמש השנים שאחריה.
החובה להביא ילדים היא חובה מוסרית - אלו שמתנגדים לה או מחליטים שלא להביא ילדים לעולם עד גיל 24, יאבדו את הזכות שלהם להצביע או לקחת חלק בקהילה עד ישר יביאו ילד לעולם. ילדים הנולדים עם מומים קשים נהרגים באמצעות המתות חסד, ואותו הדבר נכון לגבי מבוגרים שנפגעים בצורה קשה ויכולתם המנטלית לאחר ההבראה מוטלת בספק. התפקיד המרכזי של רופאים הוא לספק טיפולים למחלות אשר סיכויי ההבראה מהם גבוהים, והמתות חסד.
העולם מתנהל בצורת "כרטיסיות" - הכסף הוא דבר חסר משמעות באוכלוסיה של 4 מיליארד בני אדם, בה כל מבוגר העובר על החוק ונתפס זוכה להמתת חסד חסרת כאב. לא מדובר על אכזריות, אלא על נסיון להציל את האנושות. כל אדם זוכה לכרטיסיות בהתאם לכמות הנפשות במשפחתו. יחסים הומו-סקסואלים או פוליגמים אינם יוצאים מן הכלל, אך גם מהם מצופה להביא ילדים לעולם (באמצעות תרומת זרע\הריון חוץ-גופי).
שמות:
שמות נהוגים בעולם החדש הם בעיקר שמות המבוססים על שפות עתיקות - בפרט לטינית ויוונית עתיקה. נפוץ יחסית לראות שמות יהודים קדומים, מצרים ושמות המבוססים על השפה היפנית הקלאסית. אם זאת, שמות מודרניים יותר גם הם פופולאריים באופן יחסי, בעיקר במשפחות שמוצאן הוא אירופאי במקור. שמות אמריקאיים פופולארים נחשבים לטאבו, וגם התושבים האנגליים שנותרו בחיים מעדיפים שלא לקרוא לילדיהם בשמות הנשמעים אמריקאים.
חינוך:
על מנת לאפשר להורי הילדים לעבור בצורה היעילה ביותר, מערכת החינוך מאד מסודרת וברורה: הילדים מצטרפים אל מערכת החינוך בגיל של שנה (במהלך השנה הראשונה לחייהם, ההורים והם פטורים מלעסוק במקצוע שלהם, במידה והם מרגישים צורך בכך). עד גיל ארבע, הם נמצאים בגן הילדים עד השעה 2 בצהריים, ולאחר מכן נלקחים ע"י אחד ההורים לבית.
בהגיעם לגיל חמש, הילדים הולכים לבית הספר - בו, עד גיל 10, הם לומדים כקבוצה ובלי קשר למקצוע בו יעסקו בעתיד. בית הספר מלמד את הילדים את המקצועות הבסיסיים (אנגלית, מתמטיקה, מדע בסיסי ומחשבים) החל משנתם הראשונה בבית הספר. בהגיעם לגיל עשר, הורי התלמידים ומוריהם נפגשים על מנת לדון בעתיד שלהם. הפיצול הראשון הוא לבתי הספר המקצועיים לבין בתי הספר הפתוחים. בתי הספר המקצועיים מכשירים ילדים החל מגיל עשר ועד גיל שמונה עשרה - בו הם מסיימים את בית הספר - במגוון מקצועות כמו נגדרות, בניה, אדריכלות, כרייה, בניית נשק ותכנון, אנשי חוק (שופטים ושוטרים - שני המקצועות באים יחד) וכו'.
בתי הספר הפתוחים הם אלו שמכשירים את הרופאים, פסיכולוגים, פוליטיקאים ומדענים למינהם. מדובר על אנשים שכישרונם האינטלקטואלי ברור מגיל צעיר. עד גיל 12, ילדים יכולים לעבור בין בתי הספר במידה והמורים מרגישים כי בית הספר לא מתאים להם. עד הפיצול הראשון, התלמידים נמצאים בבית הספר עד השעה 2, אחריה הם יכולים לחזור הביתה או להשאר עם המורים בבית הספר עד שעות הערב.
החל מהפיצול, התלמידים נשארים בבית הספר זמן רב יותר, על מנת להשקיע יותר זמן בלימודיהם. הלימודים נגמרים בדרך כלל בשעה שלוש או ארבע בצהריים, ואחריהם התלמידים יכולים לחזור לבתיהם או להשאר עם המורים על מנת לתרגל או ללמוד שיעורי בחירה (כמו שפות או ספרות).
לאחר גיל 12, בהם הלימודים מתחילים להיות רציניים יותר, התלמידים יכולים להשאר בבית הספר עד שעות מאוחרות עד מאד, ואף מקבלים עידוד ממוריהם לעשות זאת. בגיל 12 התלמידים מתפצלים לפי מקצועם לעתיד, מה שמקטין את הכיתות ומאפשר למורים להיות קשוב לכל אחד מהתלמידים. התלמידים בבית הספר כולם זוכים לטיפול פסיכולוגי קבוע שמטרתו לאפשר להם להגיע לבגרות בלי להפגע מהעולם סביבם, שאכן יכול להיות מאד מגביל או פוגע.
בגיל 18, התלמידים מסיימים את מערכת הלימוד. הפרמטר על פיו התלמידים נבחנים בסיום השנים הוא הערכת המורים שלהם בלבד, ולא מבחנים או דברים דומים. תלמידים אשר לא מקבלים את אישור מוריהם, או במהלך שנותם בלימודים המורים והוריהם מחליטים שעתידם במערכת החינוך הינו לא מזהיר, עוברים ללימודי ערב בהם לומדים את מלאכות פיזיות למינהן על מנת לאפשר להם לתרום לקהילה בצורה הטובה להם.
לבוש:
הלבוש הוא אחיד לכל המינים - מדובר על בגדי טריקו, מכנסיים וחולצות, או בגדי בד: בדומה למה שניתן לראות במדים רשמיים וחליפות. המכנסיים ניתנים בכל האורכים (בין אורך מלא לאורך הברך), והחולצות: בגזרות פשוטות או חולצות מכופתרות.

קצת יותר על העולם שלכם: הסביבה
כפי שצוין, אתם גרים באירופה - בעיקר מזרח אירופה. החלק המערבי של אירופה כמעט כולו מוצף קרינה רדיואקטיבית והכניסה אליו אסורה בלי אישור רשמי. תושבי הערים חיים בתוך ערים אשר מוגנות באמצעות גדרות תיל מחושמלות, על מנת למנוע כניסה של חיות בר אל הערים. החשמל מופק בצורה בלעדית מקרינת השמש והרוחות.
קרינת השמש חזקה מאד בעקבות דלדול האטמוספירה, אך באמצעות חידושים מדעיים חלק גדול מהקרינה מוחזר בגובה של כ40 מטר מעל פני הקרקע. לכן, הטמפרטורה בערים בדרך כלל עומדת על כ22 מעלות צלסיוס, או פחות בחורף. מזג האוויר בדרך כלל גשום או עם רוחות חזקות - שוב, בגלל השינויים בהרכב האטמוספירה של כדו"א. חשוב לציין כי הרוחות החזקות מופיעות בכל חודשי השנה, ובקיץ רוב הגשמים הם גשמים חומציים ולכן מומלץ לתושבי הערים שלא לצאת מבתיהם כאשר יש חשש לגשם, כיוון שיש סכנה של כניסת הגשם לריאות במקרה של תאונה.
בכפרים מזג האוויר קיצוני יותר - הוא יכול לעלות לטמפרטורות גבוהות בהרבה ונמצא בטמפרטורות קרובות ל40 מעלות צלסיוס ברוב חודשי השנה. בנוסף, הכפרים ממוקמים במקומות שבדרך כלל לא מוגנים באמצעות גדרות (אלא אם הציבו כאלה בעצמם) ולכן הסכנה בהם גדולה יותר. הגשמים החומציים נפוצים פחות כיוון שהאזורים נקיים יותר מבחינה אקולוגית (היסטורית). האדמה ברובה אינה פוריה ולכן רוב החיים בכפרים הם משפחות מדענים שעובדים במעבדות מרוחקות מהערים, או אנשים שהמקום בעל ערך פסיכולוגי בשבילם.

קצת יותר על העולם שלכם: אתם
כפי שנאמר בקטעים הקודמים, נולדתם בין השנים 2044 ו-2047. הוכנסתם אל התאים הקריונים בשנת 2060. במהלך השהות בתאים הקריונים קצב הגדילה שלכם קטן פי 4 - על כל שנה אחת, הגוף שלכם מתקרב אל הזדקנותכם בכ-4 חודשים. כיוון ששהיתם בתאים הקריונים במשך 3 וחצי שנים, טווח הגילאים שלכם הוא 12 ועשרה וחצי חודשים עד 16 ועשרה וחצי חודשים, נכון ליום שיגור החללית. כאשר הועברתם אל החללית, טופלתם בצורה כימית אחרת אשר אפשרה לעצור את פעילות הגוף שלכם באמצעות סיפוק סוכר וחמצן ישירות אל מוחיכם, ובכך אפשרה לבקרה מכדו"א לפקח על פעילות המוח שלכם במהלך המסע, שאורך 4 שנים. ההתעוררות שלכם נקבעה ל20 יום לפני הגעת החללית ליברי 1 אל כוכב הלכת, בימים הללו תקבלו הדרכות לשאר המסע שלכם.

קצת יותר על העולם שלכם: TIGR
TIGR - The Institution of Global Remnant - או בעברית, טיג"ר, הוא הגוף האחראי על ההתנהלות בעולם. כיוון שהתקווה והמטרה היחידה של האנושות היא להציל את עצמה מכדור הארץ, כל אדם ואדם נדרש לתרום "מס" - כל חודש נשלחות ההודעות אשר מזמנות כל אדם בוגר, שסיים את הלימודים שלו, לחודש של שירות בשביל טיג"ר, בנוסף לאזרחים אשר עובדים בטיג"ר באופן סדיר.
טיג"ר מתמקדת בחקר החלל ופיתוח טכנולוגיות אשר מטרתן לאפשר מסע בחלל על מנת ליישב עולם שאינו כדו"א, לבסס את הביולוגיה והחיים בכוכבים אחרים או לאפשר את קיומם לזמן ארוך בלי יכולת לציור קשר לכדור הארץ. הם חלק אינטגרלי מהשלטון של העולם אחרי המלחמה.

חוקים
≷ יש לשמור על החוקים הגלובאליים וחוקי הפורום.
≷ אין לעבור על חוק השליטה.
≷ אין להעתיק דמויות.
≷ אין להגיב באשכול ההרשמה מעל פעם אחת בלי אישור - אם יש לכם שאלה, תשלחו לי אותה בה"פ.
≷ אם אתם לא מגיבים בתקופה שנקבע בתחילת המשחק, הדמות שלכם מתה. מאד קל להרוג דמויות בחלל.
≷ אם יש לכם שאלה, אני זמינה בפרטי. אם אתם רוצים להרשם אבל לא יודעים איך לכתוב טופס, אני זמינה בפרטי. אבל זה לא אומר שאתם יכולים לנדנד לי בלי סוף - אני אענה לכם כמה שיותר מהר.
≷ כיוון שיש הגבלת מקומות, כל שמירה תהיה לשבועיים בלבד.

הרשמה
על מנת להרשם, עליכם להגיב באשכול זה עם הטופס. שימו לב - טופס שלא יהיה ע"פ הכללים - לא יקבל תגובה ממני.
עליכם למחוק את ההערות שכתובות אחרי כותרות הסעיף, ועליכם להשאיר את ההדגשה על הסעיפים על מנת להקל על קריאת הטופס.

רשימת התפקידים האפשריים\רשומים:
≷ טייס וקפטן:
≷ רופא:
≷ ביו-כימאי: שמור לליל עד ה-17.7.
≷ מתכנת ומומחה תקשורת:
≷ מהנדס חומרה ומתמטיקאי:
≷ אדריכל ומהנדס:
≷ פיזקאי ומהנדס מכונות:
≷ היסטוריון ופסיכולוג:

שם + כינוי: ג'ורי, Daughter Of Pluto
שם הדמות: ג'ון-ליאן טאמסין מיי (Jun-Lian Tamsin Mei). ג'ון-ליאן פירושו "ערבה חיננית ואמיתית" בסינית, טאמסין הוא שם בריטי שפירושו "תאום", ומיי הוא שם משפחה (היום גם שם פרטי) סיני שהוא למעשה קיצור למילה מיי-יינג שפירושה "פרח יפה". בטופס אתייחס אליה כג'ון או ג'ון-ליאן, שזה בערך איך שהיא מתייחסת לעצמה במקום כל השם המביך הזה.
תאריך לידת הדמות: ה12 בספטמבר, 2047. בת שלוש עשרה ותשעה חודשים.
מין ומגדר: בעיקרון נקבה, אבל ג'נדר פלואיד בארון. אדבר עליה בלשון נקבה, כדי לא ליצור בילבול בטופס.
מראה: ג'ון היא הילדה המושלמת. לעזאזל, זאת בדיוק הבעיה שלה. מבחינת המראה היא *הילדה* המושלמת, כשלפעמים היא בכלל ילד או לא זה ולא זה. אבל מבחינת מראה היא ילדה, היא לחלוטין ילדה, והיא גם ילדה יפה. לאחר שסיימנו להביע את העובדה שג'ון שונאת את זה יותר ממה שהיא שונאת כל דבר אחר בחיים שלה בערך (עזבו אתכם מעולם מתפרק, אלה הבעיות שלה בחיים), נדבר על איזה ילדה יפה ומקסימה היא. השילוב הזה של איש סיני יפה במיוחד ואישה בריטית יפה במיוחד הביאו לה גנים מוצלחים ביותר, שמתחילים בראש שלה ונגמרים אי שם בקצות האצבעות שלה. אם זה היה תלוי בה היא קודם כל הייתה בוחרת להראות רק סינית או רק בריטית,
נתחיל מהשיער שלה. מה הכי חשוב בשיער שלה? לא ברור אם זה הצבע שלו או הצורה שלו. נדבר על הצורה שלו קודם - הוא חלק, כיאה למישהי שאבא שלה סיני. הוא חלק מהסוג הזה שגומיות מחליקות ממנו, מהסוג הזה שנראה כאילו היא עוברת החלקה סינית יום יום. הוא כל כך חלק שהוא גורר את המשפט "קשרים? אין מצב שיש לך קשרים!" כל פעם שהיא מתלוננת על השיער שלה, כאילו, אם היא הייתה עושה את זה ואם היא הייתה מדברת עם אנשים. בכל מקרה, הוא חלק, ואפשר לנחש בקלות את הגנים האסייאתים שלה דרכו, ודרך העיניים כמובן שעליהם כבר אדבר בהמשך. לגבי הצבע? טוב, כאן מתחילה הניגודיות הזאת שבין אדם לבן לבין אדם "צהוב" או איך שלא תבחרו לקרוא לאסייאתים. השיער שלה בלונדיני - כן, שמעתם נכון, הוא בלונדיני. הוא לא בלונדיני כל כך שאפשר לחשוב שהוא לבן והוא לא בלונדיני שאפשר לחשוב שהוא שטני או חום, הוא מאה אחוז בלונדיני. הוא לא מושפע מהשמש יותר מידי כיוון ש, וול, ג'ון לא בקטע של לראות אור יום. ככה שהצבע שלה הוא אחיד, ומאד מאד בלונדיני. מתוקף כך אין מה לדבר על גוונים, פשוט כי אין כאלה. למעשה, יש ממש קצת - כי מה לעשות, אף שיער לא אחיד בצבע שלו. אם תסתכלו ממש טוב תוכלו לראות שהוא קצת בהיר יותר בחלק מהשיער, ושהוא כהה יותר לכיוון השורשים. אבל זה לא משהו רציני, ומתוקף כך אפשר להתעלם מזה. השיער של ג'ון לא קצר - לצערה, היא הייתה רוצה שהוא יהיה קצר בערך כמו שהיא הייתה רוצה להיות לא ילדה יפה ומקסימה כמו שהיא - אבל הוא גם לא ארוך מידי, כי יש גבול לכמה שאמא יכולה לומר לך מה לעשות בכל מה שנוגע למראה שלך. ככה שהשיער של ג'ון מגיע כמעט עד המותניים שלה, ונגמר קצת מעליו. היא לא הסתפרה בכלל מאז הפעם ההיא שהיא ניסתה לעשות לעצמה קרחת (אבל על זה נדבר כבר אחר כך), ומתוקף כך הוא אומנם חלק ויפה ובלונדיני והכל, אבל הוא לא נגמר בקו ישר ומושלם כמו שאמא שלה הייתה רוצה שהוא יגמר. זה לא משנה, הצבע והצורה וכל השאר מחפים מספיק כדי שלא יתייחסו לפרט קטן כל כך. בדרך כלל היא אוספת אותו כדי שהוא לא יפריע ויכנס לה לעיניים בזמן שהיא עושה דברים חשובים באמת, ובגלל שהשיער שלה כל כך סורר לכיוון אני-לא-מוכן-להיות-אסוף היא אוספת אותו בדרך כלל כל כך חזק עד שזה עושה לה כאב ראש (זה אפשרי, מניסיון). למזלה השיער שלה גם דיי דק, ככה שהוא קצת פחות לוחמני ממה שהוא יכל להיות. בכל מקרה, היא בדרך כלל אוספת אותו עם סיכות, גומיות, וכל דבר שהיא תמצא ברחבי הבית, העיקר שהוא לא יכנס לה לעיניים. השיער שלה הוא תזכורת דיי עצובה לזה שהיא ילדה יפה ומקסימה בשבילה, בעיקר כי הדבר הכי אהוב על אמא שלה אחרי ללמד את הילדה שלה כמה שיותר זה להתעסק לה בשיער ולהרגיש כאילו היא משחקת בשיער של בובה - מה שדיי נכון, בנינו. ג'ון כל כך דומה לבובה, שהיא באמת לא מאשימה את אמא שלה שהיא מתבלבלת. אין לג'ון פוני, אבל השיערות שהכי סבלו מאותה פעם שבה היא ניסתה לעשות לעצמה קרחת עדיין לא התארכו מספיק כדי לעבור את האוזניים שלה - משמע, הן רוב מה שנכנס לה לעיניים בזמן שהיא מנסה לעשות דברים חשובים באמת. ככה שזה החלק שנאסף בסיכות, ואוי ואבוי לשיערות האלה אם הן יעזו לנסות לצאת משם, כי היא פשוט תתלוש אותן.
עכשיו נעבור לשאר הפנים המושלמות-באופן-מחריד של ג'ון ליאן. הייתם חושבים שעל פנים מושלמות אין יותר מידי מה לדבר, אבל אם תיתנו לג'ון לדבר על הפנים שלה היא תספר לכם כל כך באריכות למה היא כל כך שונאת את השלמות שלהם שתבינו שלא. המצח של ג'ון לא קטן ולא גבוהה - הוא בדיוק מה שצריך כדי להיות בעלת מראה של בובה. הגבות שלה גם מושלמות, לא עבות בצורה מעצבנת ולא דקות בצורה מעצבנת. הן בצבע של השיער שלה, של החלק הכהה יותר, ככה שזה גם לא נראה כאילו אין לה גבות או משהו (אולי אם לא היו לה היא הייתה נראת פחות מושלמת, מבחינתה זה רעיון נחמד). העיניים שלה הן כמובן מקור נוסף להתפלאות, ומקור נוסף שמדגיש את השוני הזה שבין שני סוגי אנשים שונים לחלוטין. לא קשה לנחש גם בלי שאני אומר, העיניים של ג'ון מלוכסנות. למען האמת, אם אנחנו מחפשים בכוח משהו לא מושלם בפנים של ג'ון, אז אפשר לומר שהן טיפה טיפה יותר מלוכסנות ממה שהן אמורות להיות. בצורה כזאת שאולי בעולם אחר, פחות רדיאואקטיבי, תחשבו שהיא חייזר או משהו כזה. חייזר, אבל חייזר יפה ללא ספק. והצבע של העיניים? שוב, יחי הניגוד. העיניים של ג'ון ירוקות-אפורות. מה זאת אומרת? רוב החיים הן ירוקות, אבל לפעמים, לפי מזג האוויר או סתם לפי איך שאתה מסתכל עליהן באותו הרגע, הן יכולות להראות גם אפורות. יש כאלה שיגזימו ויגידו שהם רואים גם כחול בעיניים של ג'ון, אבל לג'ון מספיק רק הירוק והאפור ולכן ככה היא מגדירה אותם. שני הצבעים מאד חזקים - הירוק כל כך חזק שהוא יכול להראות כמו דשא טרי, משהו ש...טוב, לא הרבה אנשים זכו לראות בהתחשב במצב הנוכחי של כדור הארץ. והאפור כל כך חזק שאפשר להטעות אותו לצבע אחר שדומה לו, או פשוט לענן מאד סוער - עוד משהו שכבר פחות קורה מכיוון וכל הגשם הוא חומצי. בכל מקרה, העיניים של ג'ון הן סיפור בפני עצמן, סיפור נוסף שהיא לא ממש נהנת לדבר עליו. האף של ג'ון, שנמצא, לצערה, במקום הנכון בין העינים שלה, קטן ומושלם באופן נוראי - כמו אף של בובה, כמובן. מסוג האפים האלה שאם תלחץ עליהם תשמע צפצוף כמו אף של בובה לילדים קטנים או משהו כזה. רק אל תנסו את זה, כי היא תכה אתכם. הלחיים של ג'ון לא נפוחות מידי, אבל גם לא שקועות מידי ככה שלא רואים לה את העצמות. טוב, אולי הן טיפה יותר נפוחות ממה שהן אמורות להיות, כי בכל זאת מדובר בבובה אנושית. זה לא משווה לה מראה של אוגר, ונראה שזה עוד משהו שאף אחד לא היה שם לב אליו אם היא לא הייתה אומרת לו. השפתיים שלה מלאות ואדומות כאילו היא שמה עליהם אודם באופן תמידי, שזה כמובן דבר שהיא לא עושה כי אין לה שום רצון להעצים את היותה אדם יפה. כל הפנים של ג'ון פשוט צועקות 1) ילדה ו2) בובה, והיא שונאת את זה וככל הנראה תשנא את זה עד יום מותה. היא לא מסוגלת להסתכל על עצמה במראה רוב הזמן, ובימים שהיא לא מרגישה בת... טוב, אם היא רק תראה את ההשתקפות שלה זה יוביל ככל הנראה להתקף זעם. האוזניים של ג'ון אפילו לא מיוחדות או משהו, סתם אוזניים קטנות ומשעממות שלא גורמות לה להראות פחות יפה ממה שהיא. יש כאלה שיגידו שאפילו האוזניים שלה יפות, אבל לדעתה הם סתם אנשים שממש מסתנוורים מהיופי שלה או משהו כזה.
עכשיו נעבור לשאר הגוף של ג'ון. משהו שהיא קיבלה מהגנים האירופאיים של אמא שלה, זה העובדה שהיא לא כל כך נראת בת שלוש עשרה. למה הכוונה? היא... ארוכה. טוב, לא ממש ארוכה, אבל לא הייתם מהמרים שהיא בת שלוש עשרה אם הייתם מסתכלים עליה. הייתם נותנים לה יותר, פחות, או שלא הייתם חושבים שהיא בן אדם. ג'ון כבר עברה את המטר שישים למרות היותה בת שלוש עשרה (כמעט ארבע עשרה אם אתם מתעקשים), ולמרות שקצב ההתפתחות שלה הוא יותר איטי ממה שהוא אמור להיות בגלל כל הסיפור של החלל. עצוב קצת, אבל ג'ון מודה על זה כי היא קצת מפחדת שהיא הייתה צריכה לעבור לבית עם תקרה גבוהה-גבוהה אם היא לא הייתה נכנסת לכל הסיפור של החלל ועוצרת את הגדילה שלה קצת. מבחינת התפתחות, טוב... קשה לומר שהיא לא מפותחת. אומנם היא לא מפותחת כמו אישה בוגרת, אבל היא מפותחת מספיק כדי שהיא תשנא את זה. וכן, יש ימים שהיא ממש שונאת את זה. מנגד יש ימים שהיא ממש מחבבת את זה. מי שמחבבת את זה כל ימות השנה זו אמא שלה, אבל אמא שלה נדבר כבר אחר כך. ג'ון דיי רזה - לא יותר מידי, אבל מספיק כדי שיגידו שהיא נראת טוב. הגובה שלה בשילוב עם ההתפתחות שלה הביא אותה מצב שהיא יכלה בקלות להיות דוגמנית - ותודה לאל, יש לה יותר מידי מוח בשביל שאמא שלה תשלח אותה לעשות דבר כזה. היא נקייה מפצעים, בערך - יש מספר צלקות ישנות שקרו באותה הפעם שהיא גם ניסתה לעשות לעצמה קרחת, אבל פרט לזה אין שום דבר. ג'ון היא האוצר הפרטי של אמא שלה, דבר שאפשר לומר על רוב הילדים שיש להם הורים נורמאלים, אבל במקרה של ג'ון היא באמת *האוצר* של אמא שלה. משמע? היא לא תיתן לה להפגע גם אם זה יעלה בפגיעה שלה. ככה שג'ון חלקה לחלוטין וחסרת פצעים פרט למספר צלקות קטנות עליהן דיברתי קודם. לגבי לבוש, טוב, תודה לאל שאמא שלה לא מלבישה אותה בשמלות ושמה אותה בחלון ראווה וזהו. לג'ון יש חופש בתחום הלבוש, ככה שהיא בדרך כלל מתלבשת לפי מה שהיא מרגישה באותו יום - אם היא מרגישה *היא* אז היא תלבש בגדים בצבעים עדינים ונחמדים, אולי אפילו חצאיות...ואם היא מרגישה *הוא* היא תלבש צבעים כהים ומכנסיים שנורא לא מתאימים למראה הבובתי שלה. ואם היא מרגישה לא זה ולא זה? ניטרלי, היא תלבש אפור ככל הנראה. הבגדים שלה נודדים בהתאם למצב רוח ולמה שהיא מרגישה, ואם אמא שלה הייתה מסתכלת קצת יותר טוב אולי היא הייתה מחברת את זה להתנהגות שלה בכל צורת לבוש, מה שאולי היה גורם לה להבין קצת יותר את הבת שלה. אבל היא לא, אז כאן בעיקרון זה נגמר.
אופי: אם צריך לתאר את ג'ון במשפט, כדאי לכם לבחור במשפט - גוש של ציניות וסרקזם. לא ברור במיוחד איך היא גדלה להיות ילדה כזאת, אבל היא גוש של ציניות וסרקזם. איך זה מתבטא? לא בקול רם רוב הזמן, כי היא לא ממש טיפוס שמדבר, אבל במוח שלה תוכלו למצוא את מאגר התשובות הציניות הגדול ביותר שאתם יכולים לחשוב עליו. נראה שהיא לא יודעת לחשוב בצורה שהיא לא צינית, ושאפילו כשהיא מתעסקת במשהו שבאמת מעניין אותה (כמו רפואה, לדוגמא) תמיד יהיה לה מאגר על ציניות וסרקזם על כל דבר שהיא קוראת, עושה או שומעת. כזאת היא, גוש של ציניות וסרקזם. למען האמת, יש משהו נוסף שמאד בולט בה פרט לשני אלה - שנאה. נראה שג'ון פשוט נולדה כדי לשנוא את כל מה שסביבה. מכירים את זה שאומרים שאסור לשפוט אדם או משהו מהר? אז היא ההפך. היא שופטת מהרגע הראשון, וסביר להניח שגם אם תהיה האדם הכי נחמד בעולם היא תשנא אותך. היא פשוט שונאת כל דבר שהיא רואה באופן אוטומטי, ואם היא תצטרך להסביר למה היא שונאת את הדבר הספציפי הזה סביר להניח שלא תהיה לה תשובה מעבר לזה שהיא שונאת את זה. לא ברור גם איך היא הגיעה להיות בן אדם ששונא כל כך הרבה דברים כל הזמן, ולא ברור איך היא לא משתגעת ו \ או מתפוצצת מרוב שנאה לכל דבר שקורה סביבה (פרט לדברים שהיא אוהבת לעשות, בכל מקרה. אבל גם לזה יש לה מה לומר). אבל למען האמת, אם צריך באמת לחפש ולהכנס לתוך הנפש של ג'ון, אז התשובה היא ככל הנראה שהיא פשוט לא יודעת לעשות משהו שהוא לא לשנוא. היא לא באמת למדה להיות חברה של מישהו, היא לא למדה לתקשר עם אנשים, כל מה שהיא למדה זה לשנוא את כל מה שסביבה וללמוד. כזאת ילדה היא. ואולי האשמה היא דווקא באמא שלה, שתמיד כל כך דחפה את הילדה שלה אף על פי שהיא לא באמת מבינה משהו בנושאים שהבת שלה מבינה בהם, ומרוב שנאה לאמא ג'ון-ליאן למדה כבר לשנוא את כל שאר הדברים שסביבה. בסופו של דבר ג'ון פשוט ילדה שלא למדה לתקשר באמת, ולא למדה לבטא שום רגש שהוא לא שנאה. היא לא זוכרת את עצמה אי פעם אומרת למישהו שהיא אוהבת אותו, או מחבקת את אמא שלה... לא לימדו אותה להיות ילדה כזאת, לימדו אותה רק ללמוד. ואולי בגלל כל זה שהיא כל כך שונאת כל דבר, ותמיד מוצאת משהו לומר על דברים - ואף פעם אין לה משהו נחמד לומר. היא לא ממש אדם שקל להתחבר אליו, אבל למזלם של האנשים, היא גם לא מעוניינת להתחבר לאף אחד, ככה שאף אחד לא באמת סובל ממנה.
למען האמת, בכל מה שקשור להתנהגות שלה ג'ון היא דיי... ילדה קטנה, אבל לא בדיוק. היא אומנם חכמה - גאון, אי אפשר להכחיש את זה - אבל היא לא יודעת להסתדר עם אנשים, והיא גם לא באמת יודעת לקבל לא כתשובה. אם משהו לא הולך כמו שהיא רוצה סביר להניח שהיא תתעצבן ממש, ואז היא תצעק. היא לא טיפוס שמדבר באופן כללי יותר מידי, היא מדברת... טוב, רק כשהיא כועסת. וכשהיא כועסת היא צורחת ומתעצבנת והיא גם מסוגלת להכות מישהו. כן, לא סתם אמרתי שהיא ילדה אלימה. אין לה בעיה להרביץ או לקלל או לעשות את כל הדברים האלה שילדה חמודה וקטנה כמוהה לא אמורה לעשות, ואם תעצבנו אותה - אתם תחטפו, אבל באמת. אף אחד לא לימד אותה שלהרביץ לאנשים זו לא הדרך ושאפשר לפתור דברים במילים, ומכיוון שהיא לא באמת יודעת לדבר עם אנשים היא מביעה את הכעס שלה בצרחות או באלימות. בכל הקשור לקשר בין בני אדם, ג'ון בערך בת חמש. כמובן שניסו לשנות את זה - הטיפול הפסיכולוגי והעובדה שהיא הייתה צריכה ללמוד בבית ספר היו אמורים לעזור איך שהוא, אבל זה לא עבד יותר מידי.
רקע: התייחסו לכל המידע שניתן לכם באשכול ההרשמה. אל תסתרו אותו, אבל אתם מוזמנים לנסות לכופף את הכללים בשביל ליצור דמויות לא צפויות.
מקצוע ההורה: רופאה.
הערות\הארות: לילי.
(במידה ורלוונטי) סטטוס התקדמות טופס: מראה גמור, נשאר אופי ורקע.

שם + כינוי: תמר Tinkerbel
שם הדמות:
תאריך לידת הדמות:
מין ומגדר:
מראה: זכרו, הדמויות מתבגרות בצורה איטית במהלך תקופת ההקפאה.
אופי:
רקע: התייחסו לכל המידע שניתן לכם באשכול ההרשמה. אל תסתרו אותו, אבל אתם מוזמנים לנסות לכופף את הכללים בשביל ליצור דמויות לא צפויות.
מקצוע ההורה: מתכנת ומומחה תקשורת
הערות\הארות:
(במידה ורלוונטי) סטטוס התקדמות טופס:

שם + כינוי: אליס, המלכה הרעה
שם הדמות:
תאריך לידת הדמות:
מין ומגדר:
מראה: זכרו, הדמויות מתבגרות בצורה איטית במהלך תקופת ההקפאה.
אופי:
רקע: התייחסו לכל המידע שניתן לכם באשכול ההרשמה. אל תסתרו אותו, אבל אתם מוזמנים לנסות לכופף את הכללים בשביל ליצור דמויות לא צפויות.
מקצוע ההורה: היסטוריון ופסיכולוג
הערות\הארות:
(במידה ורלוונטי) סטטוס התקדמות טופס: שמירוש? ^^

נשמר לכולם.
שימו ♥ - אני מעדכנת את האשכול הראשי בכל פעם שמתווסף מידע על העולם, בהתאם לשאלות שאני מקבלת. לכן, יותר מאשמח אם תשאלו אותי כל דבר על העולם שאינו ברור.

שם + כינוי: ראיין-באגס באני
שם הדמות:הורן טיילור
תאריך לידת הדמות:29.8(גיל 12)
מין ומגדר:לא בטוח
מראה: זכרו, הדמויות מתבגרות בצורה איטית במהלך תקופת ההקפאה.
ילד לא רזה ולא שמן, עיניים סגולות ושיער שחור. ידיים ורגליים חזקות, ראש גדול, אף נורמלי, אוזניים קטנות ושיניים ישרות.
אופי:פיקח, אמיץ, חכם, בעל תושייה אבל סגור, מנותק, מדוכדך אבל סקרן במיוחד, רגיש, אכפתי, סובלני וסבלני, לוחם צדק, עצבני ודי פסימי.
רקע: התייחסו לכל המידע שניתן לכם באשכול ההרשמה. אל תסתרו אותו, אבל אתם מוזמנים לנסות לכופף את הכללים בשביל ליצור דמויות לא צפויות.
מקצוע ההורה: אתם צפויים להמשיך את דרכם. את רשימת המקצועות תוכלו למצוא מיד אחרי הטופס. ההורים הם הומוסקסואלים:
אבא: רוג-אדריכל ומהנדס
אבא: ג'ק-טייס וקפטן
הערות\הארות:מגניב רצח(:
(במידה ורלוונטי) סטטוס התקדמות טופס:אפשר לשמור?

הטופס יכיל רמיזות לזנו.ת, פיעה בהריון והפלה, לתשומת הלב

שם + כינוי: יובל + len
שם הדמות: אגנס קנופלמכר, Agnes - המשמעות ביוונית היא טוהר, צניעות וקדושה.
תאריך לידת הדמות: 7 אפריל 2044. היא בת 16 וחצי כיום.
מין ומגדר: נקבה סיסיג'נדרית, פאן
מראה: אגנס לא יפה, היא לא מכוערת. יש שיגדירו אותה חיננית או חמודה, אבל רק קומץ יאמר שהיא יפה.
החצי גנים היפניים של אגנס מתרכזים בעיקר במבנה הגוף והגובה שלה. היא בעלת במנה גוף זערורי וקטן, נמוך-קומה ודקיק. איברים דקים ועדינים, סביר להניח שאם הייתה עולה במשקל מעט הגוף שלה היה נחשב להרבה יותר אטרקטיבי, אבל אגנס עודנה צנומה, על גבול הכחושה, אפשר להבחין בעצמות הבריח שלה בקלות, ואם תראו את אותה בגב חשוף בעודה מתכופפת סביר להניח שתבחינו מיד בעמוד השדרה שלה שיבלוט מהעור העדין מעלה-מעלה. אגנס עודנה צנומה וכחושה, גם בגלל שזהו מבנה הגוף שלה, וגם בגלל שהסופו של דבר, היא לא טיפוס אכלן במיוחד ולא נהגה לאכול ארוחות ענקיות. האיברים בגופה של אגנס מחודדים - הכתפיים הצרות, המרפקים של הידיים הדקיקות מידי, הברכיים הרזות. השדיים שלה זערוריים, ואפילו הם מעט שפיצניים, מחודדים. לא מבחינים בהם מייד, הם קטנים מידי, והיא גם לא מנסה להבליט אותם במיוחד ברוב הזמן, אבל בפעמים שכן יבחינו בהם - גם אם יבחינו מייד שהם קטנים. הזרועות שלה גם הן דקות, עצמות פרק היד בולטות הרבה יותר מהמקובל מרוב רזון, מסתיימות בכף יד קטנטנה ועדינה עם אצבעות ארוכות ודקות. יש שיגידו שיש לה אצבעות של פסנתרנית. יש שיגידו שיש לה אצבעות של מישהי שזקוקה לעלות במשקל באופן דחוף.
גם אם אין לה כמעט קימורים בגוף כן יש לה מותניים, מותניים צרים ודקים, מבחינים בהן, הן דקות יותר משאר הגוף שלה הדק ממילא, אבל לא בהרבה, ומהן האגן מתרחב רק במעט, הרבה יותר צר מהמקובל, מהגוף הממוצע ואפילו הגוף הרזה. אגנס הרבה יותר מסתם רזה, היא צנומה, ובהחלט יכולה להראות עמו מישהי שמקתרבת לאנורקסיה. מהאגן הצר שלה יורדות שתי רגליים, הירכיים שלה גם הן צרות ודקות הרבה יותר מירכיים נשיות מקובלות, למען האמת עובי הרגל שלה כמעט ולא משתנה, ואולי בגלל הדקיקות שלהן הן יכולות להראות ארוכות יותר, אם כי עדיין מבחינים בקומתה הנמוכה. אגנס באמת נמוכה - 1.54, אבל זה מעולם לא הפריע לה, הקומה הזו יכולה לרוב לגרום לה להראות בלתי מזיקה, וזה תמיד טוב למנוע מאנשים לחשוד בך, הרבה יותר קל תפעל אותם כשהם רואים בך יצור קטן שקל לגבור עליו בקלות. חלק נוסף מהחשיבה הזו היא העובדה שלאגנס אין שרירים - לא שרירים שמבחינים בהם - שרירים דקים מאוד שלא נראים לעין, אבל למעט האמת אגנס חזקה יותר ממה שהיא נראית, אם כי כמובן, היא לא חזקה כמו שהמוח שלה חד וחריף כל כך. היא גם לא שוקלת המון - 42 עגולים ומלאים של קילוגרם, ייתכן בהחלט שהיא בתת משקל, לא מופתעים לגבי זה לאור הגוף הצנום כל כך שלה.
גוון העור של אגנס היה במקורו חיוור מאוד, כמעט שקוף, אבל במשך הזמן היא השתזפה, וכעת גוון העור שלה כהה יותר, אבל עדיין נחשב לבהיר יחסית, תפזורת רכה של נמשים מכסה את האף הזערורי והמחודד שלה, הסולד במקצת. לא אף חזירי, אף קטן מאוד, אבל הוא כן סולד יחסית. הנמשים שמכסים בעדינות אותו ואת הלחיים שלהמוסיפים לה נופך צעיר, די חמוד, אבל ייתכן בהחלק שחלק מכך שהיא אינה נחשבת ליפה על פי רוב האנשים היא בגלל הנמשים הללו.
הפנים של אגנס קטנות ומחודדות, מוסיפות לה נופך שדוני, ערמומי במקצת. הסנטר חד ועצמות הלחיים גבוהות יחסית, בשילוב עם הפנים הקטנות נוצר מראה קצת מוזר, ויש שיגידו שלא לגמרי אנושי, משהו שמזכיר שדון או פיה מסיפורי עם קדומים.
שפתיה של אגנס משורטטות - הצורה שלהן עדינה וחיננית, הן דקות, אם כי השפה התתונה עבה במילימטרים ספורים מהעליונה. מתחת לשפתיים הדקות, הורדרדות-אדומות הפמתוחות כמעט תמיד לחיוך - שיכול להיות פתייני, ערמומי או כו כולו תמימות - מסתתרות שיניים קטנות וצחורות, ישרות מאוד. השיניים שלה הן בהחלט מתנה, שיניים ישרות ולבנות בלי שום טיפול, באופן טבעי. הלשון שלה ארוכה יחסית, ומחודדת קצת - אחרי הכל כל דבר בה כמעט מחודד.
הגבות שלה גם הן דקות, והמזל שלה הוא שאין לה נטיה לשעירות, בהחלט לא. ככה שהפנים שלה - והעור שלה באופן כללי - חלקים למגע. היא לא צריכה לבזבז משאבים רבים על טיפוח או להסיר כל מיני שיערות סוררות.
העיניים של אגנס מיוחדות, ולרוב תופסות תשומת לב רבה. הצורה שלה צרה ומוארכת, שקדית, צורה שיכולה להחשב ליפה מאוד או מוזרה מאוד, תלוי במי שרואה אותה. הצורה המיוחדת, בשילוב עם הריסים הארוכים והדקים שכהים בכמה גונים מהשיער שלה בהחלט יוצר מראה שמושך את העין. אבל מעבר לכך, הצבע שלהן מושך את העין; גוון העיניים הוא מעין אגוז, אבל עם גוונים כה בהירים שהעיניים שלה יכולות לפעמים להראות כאילו הן צהובות בהירות. שילוב הצבעים האלו בהחלט נדיר ומעורר מייד תשומת לב, לרוב בשילוב שם מעט חוסר שקט, מתח. עיניים בגוון כה בלתי שגרתי שבוהות בך - גם אם המביטה היא נערה זעוערית ומחייכת - יכולות בהחלט לטרוד מנוחה ולעורר חוסר שקט. אגנס מודעת לזה, ומשתמשת בזה כשהיא חשה שיש צורך.
השיער של אגנס גם הוא ירש גנים יפניים, לא בצבע שלו, אלא בצורה. השיער שלה ישר וחלק, סמיך. הוא נגזר במסודר בקו ישר סנטימטרים ספורים אחרי הסנטר שלה. האורך שלו והיותו חלק לא מריך איסוף שיער או טיפוח מושקע במיוחד, לרוב הוא פזור ומשוחרר, והיא לא צריכה להשקיע בו יותר מידי כדי שייראה מסודר. יש לה פוני ארוך - שמגיע לה עד סוף האף - כך שהוא לרוב מוסט אל מעבר לאוזן או מרוחק בסיכות, אבל לפעמים היא נותנת לחלקים ממנו ליפול בשובבות מטה, בעיקר כשהיא רוצה ליצור תדמית מסויימת. גוון השיער שלה הוא תערובת של גוונים של קרמל - בעיקר גוונים בהירים יותר, אבל יש גם כמה כהים. השיער שלה מבריק ומטופח. היא די מחבבת אותו. אגנס למעשה מאוד מחבבת את עצמה ואת המראה שלה. אין לה שום תקוות לחזה גדול יותר, שפתיים מלאות יותר או להיות גבוהה יותר. לא, אגנס אוהבת את המראה שלה, ובהחלט רואה בעצמה טיפוס מושך ואטרקטיבי. גם אם הנתונים שלה לא תמיד פועלים לגמרי לטובתה עקב כל מודל היופי - היא יודעת מה לעשות כדי לשנות את הכיוון - היא יודעת להתנוענע באופן הנכון, לדבר בנימה ובטון הנכונים, וגם להתלבש כמו שצריך בשביל האירוע. אגנס לרוב לובשת בדים פשוטים - אין לה יותר מידי כסף בשביל בגדים הדורים או מיוחדים, אבל גם את הבגדים הפשוטים, הבלויים לפעמים - היא יודעת לעצב ולגזור ולהתאים בשביל מה שהיא רוצה לשדר באותו הרגע. מראה חשוב מאוד לתדמית שאת רוצה לשדר, אגנס יודעת את זה ובהחלט משקיעה בכך מחשבה והתאמה.
אופי: מתחת לשיער הקרמלי והפנים המחודדות מסתירה אגנס מוח חד ומשוייף כסכין. יש בה אינטלגנטיות שלא ממש ניתן להסביר - לא החכמה של ספרים ומשוואות, חכמת רחוב כזאת, שלפעמים אף עולה על אותה חכמה של משוואות מדעיות. אגנס יודעת להפעיל אנשים, לסובב אותם על האצבע הקטנה שלה ולגרום להם לפעול כפי שהיא רוצה. לא מדובר בכריזמה אמיתית. ייתכן גם שאין לה באמת קסם אישי כמו שהיא יודעת להעמיד פנים שזה מה שיש לה. משהו בה בהחלט דומה למשרתת קולימבינה מקומדיית דל'ארטה. גם היא ערמומית ותככנית, מעמידה פני תמימה ומצטנעת. אבל בעוד את אותה דמות משרתת ערמומית הנוחה כל כך להשתחד ניתן להפעיל לרצונך בקלות על ידי מתן כסף ומתנות שונות, דומה שאי אפשר לדעת מה עובר אי פעם במוחה של אגנס, ואין ניתן להפעיל אותה. אגנס טיפוס עצמאי, היא לא חולקת את סודותיה ומחשבותיה אלא אם היא רואה שזה יביא לה תועלת לעתיד. אגנס לא פועלת על פי דחף הרגע, כל צעד, משפט, חיוך או רק מבט חולף נעשו אחרי סקירה מדוקדקת, בהחלטה קודמת. היא תהפוך במוחה כל דבר שיציעו לה - ממשימה הרת עולם עד כוס מים - תסקור לעצמה את היתרונות, החסרונות, ומה ההשתלשלויות שיגוזרו מהבחירה ובוחרת על פי זה. אולי בגלל זה כמעט ואין איש שחושד שהנערה הצנומה הזו חכמה ושווה יותר ממה שהיא נראית. הסקירות שלה גורמות לה לפעמים להראות איטית, בעל מחשבה ותפיסה פחות טובים משל השאר. אגנס באיזשהו מובן מעודדת את החשיבה הזו, זה מועיל לטעמה הרבה יותר. העובדה שיש אנשים שחושבים עליה ככה גורמת להם באופן אוטומטי להיות שאננים יותר ויהירים יותר. וברגע שאדם יהיר - הוא כורה לעצמו את הקבר במו ידיו. אם היו יודעים עליה את האמת היו נזהרים הרבה יותר, ועד כמה שאגנס מוכשרת, לסובב ולהפעיל אנשים שחושדים בך במפורש זה דבר מאוד קשה על סף הבלתי אפשרי. אגנס מעדיפה דרך קלה ובטוחה יותר, והדרך היא שלא יכירו אותה באמת, לא ידעו מי היא באמת. אגנס שחקנית, ולא בוחלת באמצעים. לא אכפת לה גם להשפיל את עצמה אם היא יודעת שלעתיד זה יביא לה תועלת. בכל מקום היא משחקת משחק אחר, כפי שהיא רואה שזה יועיל לה. פה נערה תמימה ועליזה, שם קבצנית, פה נערה חנפנית ופלטטטנית, שם נערה חסרת כל ידע בעולם הרומנטיקה או הנשיות. בכל מקום שבו היא נמצאת היא פועלת על פי מה שהיא חושבת שיועיל, שמתאים ויפעיל את אלו שסביבה כפי שהיא רוצה.
רקע: מיכה קנופלמכר היה מאז ומעולם בחור נלהב ורב מעללים. הוא היה גבר גבוה ורחב כתפיים עם עיניים בורקות, מה שתמיד גרם לו להראות מושך יותר, נאה ולגרום לאנשים לבטוח בו. היה בו מעין קסם אישי שגרם לאנשים להאמין לו ולהתרכז סביבו, מעין מנהיגות טבעית שגרמה לו להחשב למנהיג גם אם למעשה כושר השיפוט שלו לא היה משובח במיוחד.
כן, מיכה היה טיפוס שנטה יותר לחיי הרגע, לפעול על פי הדחפים ולא לחשוב לטווח הרחוק, וזה מה שהביא לו צרות.
הוא נישא אל אישה גרמנייה בעלת תלתלים זהובים בשם אווה אייזן. הוא אהב את אישתו, בהחלט, אבל מיכה לא היה טיפוס שחושב לטווח הרחוק, והוא אהב ריגושים - זה מה שגרם לו להיות טייס למעשה. הריגוש בסכנה, העובדה שכל כך הרבה אנשים תלויים בו לא גרמה לו להתקף חרדה, אלא לכל הורידים שלו להמתח בהתרגשות. מיכה אהב להיות על הקצה, להסתכן.
וכניראה זה מה שגרם לו ללכת אל הנערה הצעירה היפנית שעמדה בפינת הרחוב, דיעיה מוחלטת מה היא. הוא, גבר נשוי בן עשרים וארבע, אשתו עתורת התלתלים הזהובים המטופחים מחכה לו בבית, הלך בעקבות הנערה הצנומה בת השבע עשרה, עם השיער השחור החלק והקומה הנמוכה.
מיכה שכח ממנה אחרי זה, היא נדחקה לחלק אחורי בתודעה שלו, אחרי הכל, מדוע שישקיע מחשבה על פרוצה שפגש בה לערב אחד, היה איתה שעות ספורות? לא, היא לא הייתה חשובה, והוא חזר לאשתו ושניהם הלכו לישון מחובקים זה אל זו כבכל לילה, והכל היה נפלא, באמת. ואווה נכנסה להריון, וזה היה הדבר הכי משמח בעולם, עוד מקודם הוחלט שמיכה ייעד את את התינוק העתידי שלו למדע, למשימה החשובה מכל, ומיכה בהחלט התכוון לפעול כך. זה היה למען העתיד, ובנוסף לכך, התלווה לכך כבוד ויוקרה רבה, מבין כל העולם - הוא מבין 8 הבודדים שנבחר לכך, שהוא סווג ככה מיוחד ויוצא דופן שהילד שלו ייבחר. מיכה היה גאה מאוד בכך, וגם אווה. ושניהם טיפלו באווה ובעובר המתפתח בכל הזהירות והטיפוח האפשריים.
אבל הגורל רצה אחרת, והכל התנפץ. אווה הייתה בחודש השישי כשזה קרה, זו הייתה טעות טיפשית, אבל על טעויות טפשיות משלמים, נכון? היא מעדה ברחוב, ושם נגמר הסיפור. מיכה קיבל את ההודעה, גם אישתו וגם התינוק במצב נורא, הוא לא הורשה לבקר אותם. הגבר הצעיר חזר הביתה בצעדים רועדים, ראשו מתייסר בכאבים קשים ומחשבותיו סוערות. מה יהיה על אווה? על התינוק? ומה יהיה על המשימה? התינוק של אווה יועד לכך התינוק שלו, אם ייאלץ לבטל הכל הכל ייהרס, כבודו ייהרס. זה יהיה נורא.
ובדיוק כשעמד לפתוח את הדלת הוא ראה אותה, יפנית צעירה עם שיער ספוג-גשם, ובטן עגולה וגדולה של חודש שביעי.
טאהאקשי מירוקו לא הייתה טיפוס כנוע, לא עד כדי כך. אולי החיים הרעו איתה כל כך עד שנאלצה ללכת אל אותו גבר נאלח, לעבוד במה שהיא ועוד קומץ חסרות מזל כמוהה נאלצו לעסוק בו, העבודה הנוראית ביותר. אבל מירוקו לא תכננה לתת לעצמה או לתינוק להמשיך לסבול. אם אותו גבר עשיר יכל להרשות לעצמו לפנות אליה בעודו נשוי, הוא יוכל לדאוג לתינוק, התינוק שלו.
ומבחינת מיכה, באותו רגע היא הייתה הישועה שלו, הנס שהציל אותו.
היה ברור שהכל חייב להשמר מכל משמר, התינוק לא יהיה של מירוקו על פי כולם, הוא יהיה התינוק של אווה שניצל. מובן שלעולם לא יקחו תינוק שנולד מפרוצה, תינוק לא חוקי, ומובן שאם הדבר יתגלה כל הכבוד שרחשו למיכה יתרסק מטה. מיכה לא היה מוכן לדבר כזה, ומירוקו הסכימה לשתוק בתמורה להבטחה לקבל מספיק כסף, בית גדול וטיפוח - גם שלה וגם של התינוק שיוולד.
ובנתיים המצב של אווה המשיך להיות נורא, הרופאים עמלו סביב סביבה וסביב התינוק, אבל לא היה נראה שישי סיכוי. ומירוקו עברה לגור בבית קטן, עם אספקה קבועה שנשלחה אליה על ידי מיכה, שהצליח לשמור על הכל בסודיות מוחלטת. הצוות ידע על מצבה של אווה, טוב, לא לגמרי, הוא לא ידע שהתינוק שלה כבר מת, אבל הוא ידע שהיא במצב מסוכן, אבל מיכה הצליח לשכנע אותם שזה יסתדר, שיחכו.
ואז מירוקו ילדה את התינוקת שלה, התינוקת הזערורית עם העיניים הבהירות מידי. והיא החליטה לקרוא לה בשם שירחיק אותה מהגורל של אמה, לא, אגנס לא תיפול לטפרים של אותו מעסיק נאלח שלה ודומיו. הילדה הקטנה שלה תהיה תמצית הטוהר והקדושה, שום חטא לא יקרב אליה, שום לכלוך לא יכתים אותה. היא תהיה תמצית התניעות, הטוהר, ומכאן היא נתנה לה את שמה, בתכנון לסלול את חייה למסלול טוב שירחיק אותה מכל האסונות.
אבל בסופו של דבר, מירוקו לא יכלה להחליט, ומיכה לקח את התינוקת הקטנה, וכולם נשמו לרווחה שאין צורך לחפש מישהו אחר, התינוקת של אווה שרדה בסופו של דבר - גם אם אמה עודנה מחוברת לצינורות, וככל הנראה לעולם לא תנותק מהם. התינוקת בסדר, המשימה יכולה להמשיך.
התינוקת הזערורית לא הייתה יפה, אבל היא הייתה נבונה מאוד, ומוצלחת הרבה יותר מאשר התינוקות שטופלו גם הם באותו מקום. עד גיל שנה וחצי היא כבר דיברה שוטף - וכן, כמובן שעוד היה לה מבטא תינוקי, אבל היא דיברה, ונראה שהיא הבינה פשוט הכל. ואיכשהו, למרות שהיא לא הייתה תינוקץ מצודדת, היא גרמה לכלכ המטפלים והמטפלות להכרך סביבה, לחבב אותה ולפנק אותה.
מקצוע ההורה: קפטן וטייס
הערות\הארות:
(במידה ורלוונטי) סטטוס התקדמות טופס: רק בסופי שבוע (חמישי-שבת) אני פנויה עם מחשב, ככה שייקח לי זמן לכתוב את הטופס, אבל ממש אשמח לשמירה כי זה נשמע מדהים
מראה גמור, אופי ורקע מקווה להתחיל עד סוף השבוע

שם + כינוי: הודיה, This is who i AM.
שם הדמות:ריי לינג
תאריך לידת הדמות : 2047 ,14 באפריל ריי בת 13 ו 4 חודשים
[b][color=DRAKSTLATEBLUE]מין ומגדר:לא בטוחה
מראה: שער שחור חלק באורך הכתפיים. שני קווצות שיער קצרות יותר נופלות לה על הפנים.ויש לה קבוצת שיער מאחור שצבועה בצבע וורוד מרקר. יש לה פנים עם עצמות לחיים גבוהות, עיניים בצבע כחול עמוק. אף יווני מסותת שפתיים בינוניות, לא גדולות ולא קטנות בצבע דם. האוזניים שלה טיפה שפיציות למעלה אבל סבירות.ריסים ארוכים ושחורים. גבות מסודרות בזווית מדוייקת.שיניים ישרות ולבנות. יש לה נזם באף (לא חישוק ,נקודה קטנה) ואליקס.(קצת פריקית) בדרך כלל היא אוספת את השער בפקעת מבולגנת אך אלגנטית.היא רזה אבל לא יותר מידי והיא בערך מטר חמישים
אופי: למרות שהיא רק בת 13 יש לה אופי בוגר. היא שקטה ,אבל לא ביישנית. היא פשוט לא חושבת שצריך לבזבז כל כך הרבה אנרגיות בדיבור. היא מאוד רגישה אף שהיא לא מראה את זה כלפי חוץ. מתחברת לאנשים בקלות. אם היא תסמוך על אדם מסויים היא תסמוך עליו עד הסוף אלא אם הוא יעשה משהו שישבור את אמונה ויהיה לה קשה לסמוך עליו שוב. מסתכלת על הדברים הטובים שקורים ופחות על הרעים. פותרת תרגילים במהירות ומסוגלת להסתכל על כמעט כל בעייה בצורה מופשטת שעוזרת לה לפתור אותה.
רקע: אבא שלה הוא מטמטיקאי גדול, גדלה עם אמא שלה. היא נולדה בניו ג׳רזי- אחת מהערים שעדיין לא הוצפו בקרינה רדיואקטיבית. איבדה אח שהיה בן עשרים כתוצאה משינוי גנטי שחל בו (היה לו זנב)חושבת שזה נוראי שמכריחים אנשים להביא ילדים לעולם כי היא קוראת הרבה על העבר ושמעה על התקופה שהיה בה חופש.
מקצוע ההורה: אתם צפויים להמשיך את דרכם. את רשימת המקצועות תוכלו למצוא מיד אחרי הטופס.- מתמטיקה
הערות\הארות:
(במידה ורלוונטי) סטטוס התקדמות טופס:מה אני אמורה לשנות?

הודעה זו נערכה ע"י This is who i AM ב Jun 13 2017, 21:23 PM

שם + כינוי: בלי בצד. עוזול+גל
שם הדמות: שיר סיר
תאריך לידת הדמות: התאריך: ה-4.9.2051
מין ומגדר: נקבה
מראה: זכרו, הדמויות מתבגרות בצורה איטית במהלך תקופת ההקפאה. נערה יפה עם שיער בלונדיני, עינים כחולות. לובשת כמעט תמיד קסקט ואפודה(הרגלים מאבא)
אופי: דרך כלל זורמת, אבל יכולה להיות קשוחה מאד. מתה על חיות ובעיקר על זברות. בזמנה הפנוי לומדת ונבחנת.
רקע: התייחסו לכל המידע שניתן לכם באשכול ההרשמה. אל תסתרו אותו, אבל אתם מוזמנים לנסות לכופף את הכללים בשביל ליצור דמויות לא צפויות. לא יודעת נולדה בביתה, כשהיתה קטנה נשארה לבדה עם אביה, שלימד אותה תמיד ללבוש קסקט ואפודה. גילתה שהיא גאונה כשהצליחה לפתור את החשבונות של הקולנוע בגיל שנה.
מקצוע ההורה: אתם צפויים להמשיך את דרכם. את רשימת המקצועות תוכלו למצוא מיד אחרי הטופס. אבא- מנהל קולנוע. אמא- אדריכלית ומהנדסת
הערות\הארות:
(במידה ורלוונטי) סטטוס התקדמות טופס:

הודיה, גל, הטפסים שלכם לא עומדים בתנאים. שימו לב אליהם בבקשה, והסתכלו על טפסים של משתתפים אחרים על מנת להבין כיצד עליכם לפרט בכל אחד מהקטגוריות.

שם + כינוי: שקד, Darth Hader
שם הדמות: אריאדנה ספיטי (אריאדנה על שמה של אריאדנה מהמיתולוגיה היוונית, ספיטי זה בית (כמו home, לא house) ביוונית (לפחות לפי גוגל טרנסלייט)
תאריך לידת הדמות: 28.5.2046, היא בת 14 וחמישה חודשים.
מין ומגדר: נקבה
מראה: אריאדנה היא מהילדות המיוחדות האלו שאוהבות את המראה שלהן בכל מצב שבעולם, גם אם היא כרגע התעוררה משינה וכל השיער שלה מבולגן או אם יש לה המון פצעונים. מה שלא קורה הרבה, אבל לאריאדנה לא אכפת. היא אוהבת את הגוף שלה כמו שהוא, למרות שהוא לא הדוגמה האידיאלית למישהי יפה.
לשיער של אריאדנה, כמו שכבר ציינתי, יש נטייה מיוחדת להתבלגן. האורך שלו- עד הגב התחתון של אריאדנה- לא תורם לעניין, וביחד עם העובדה שהוא גלי על גבול המתולתל- שיערה נוטה להתמלא בקשרים, לכן כמעט תמיד שיערותיה הכהות (יש הטוענים ששיערה שחור מרחוק, אך מקרוב רואים שהוא חום כהה) קלועות בצמה ארוכה מאחורי גבה.
פניה של אריאדנה חלקות במידה מפתיעה יחסית לנערה מתבגרת. ההקפאה של גופה הועילה לעניין, כמובן, אבל גם לפני זה פניה היו חלקות ונטולות פצעונים. תוי פניה חדים, ובשילוב עם שיערה הכהה פניה יכולות להיראות מעט מאיימות בתאורה חלשה. מצחה גדול, בניגוד מובהק לאפה הקטן והסולד ולפיה הדק.
אופי:
רקע: התייחסו לכל המידע שניתן לכם באשכול ההרשמה. אל תסתרו אותו, אבל אתם מוזמנים לנסות לכופף את הכללים בשביל ליצור דמויות לא צפויות.
מקצוע ההורה: ביו-כימאית
הערות\הארות: אשמח לשמירה (:
(במידה ורלוונטי) סטטוס התקדמות טופס: כרגע בתחילת/אמצע המראה, אנסה להתקדם כמה שיותר מהר

שם + כינוי: אורי, הקוסם משנה הצורה
שם הדמות: ליוס(מבריק ביוונית לפי גוגל טרנסלייט) קוכלין.
תאריך לידת הדמות: 20ביולי, 2047 בן 13 ו11 חודשים
מין ומגדר: זכר סטרייט
מראה: קודם כול רוב מי שיסתכל עליו לא יחשוב שהוא עוד לא בן ארבע עשרה, הוא גבוה ובעל מבט רציני שמעניק לו מראה מבוגר. עכשיו דבר שני יש שיגידו שהוא נאה ויהיה ניתן להבין אותם. הוא הרי גבוה וחסון עם עור ללא פצעים או שערות רבות אך הרוב חושבים שאם הוא היה מטפל בעצמו מעט יותר הוא היה באמת ינאה. לא אכפת לו מזה, טוב לו אם איך שהוא נראה, טוב אולי חוץ מהאף הענקי שעליו שקל לעשות ניתוך פלסטי. יש לליוס עור לבן חיוור אבל חלק וללא פיצעונים. אין לא גומות לחיים ועצמות הלחיים שלו בולטות במקצת אך לא יותר מידי, רק אם תבחנו אותו מקרוב בכלל תשימו לב להבדל בעצמות הלחיים. הסנטר שלו עגול וקטן יחסית והוא לא פרט בולט בגופו. האף שלו ענקי ובולט, מה שאנטישמים מכנים אף יהודי כמו של גרגמל. השפתיים שלו לרוב יבשות ולפעמים אפילו מבוקעות מיובש אבל הוא מתעלם מכך. העיניים שלו חומות זית בגוון בהיר והן בגודל בינוני עם מבט החלטתי ובעל ביטחון שמעניק לו את המבט הרציני, והריסים שלו קצרים בצבע שחור חום. הגבות שלו נטולות יחוד, הן בגודל בינוני לא מחוברות בצבע שחור חום. השיער שלו בצבע חום מקצת וארוך וגם קצת מבולגן אבל ליוס לא חשב אף פעם לסרק אותו. מופתעים? אבא שלו גם הולך עם שיער מבולגן ולכן לא ניסה לגרום לו לסרק את השיער כול הזמן כמו שאר בני הנוער. הוא גבוה בערך מטר תשעים ומבנה גופו החסון מעניק לו חזות אפילו יותר גבוהה ומשרה אוירה של ביטחון. הזרועות שלו ארוכות ושריריות וגם רגליו כך. זאת מכיוון שאביו עודד אותו לעבוד רוב היום על גופו ועל שריריו מגיל שש וגם אוכל תזונה בריאה ולא תעשיתית מדי. אביו באמת אבא שמעודד לגדולות עבור בנו. הוא לובש מכנסי בד קצרים פשוטים עם כיסים כדי לשמור את הדברים עליהם הוא עובד בזמנו הפנוי, המכנסיים שלו רחבים במקצת והוא לא נוהג לשים חגורה. ליוס לובש חולצת טריקו קצרה פשוטה ואוורירית בגלל מזג האויר החם בצבעים שונים כמו כחול או חום ללא הדפס עליהם. .
אופי: קודם כול חשוב להדגיש ליוס לא "מלאך שומר" אבל הוא גם לא "הילד הרע" הוא באמצע יש שיגידו נוטה לטוב ויש שיגידו נוטה לרע. עכשיו אחרי שהדגשנו את זה נתחיל לתאר באמת את האופי. ליוס הוא חכם ומבריק כמו שמו: הוא טוב ברוב המקצועות ויודע ידע רב בחלל ובכלל, חשוב להדגיש הזיכרון שלו לא מצוין אבל הוא עבר מספיק על החומר כדי לזכור אותו, בהחלט מספיק.הוא מנהיג טוב:יודע לארגן דברים ולסדר הכול. הוא תמיד מארגן פעיליות ואנשים הולכים אחריו בגלל שהוא ממש נוטף כריזמתיות. הוא ספורטיבי: הוא חסון ושרירי ועמיד יחסית למכות והוא די טוב בריצה וגם בטיפוס וכדומה. הוא ידידודתי ודברן: הוא כמעט תמיד נהיה חבר של אדם חדש שהוא פוגש והוא סומך על אנשים, יש שיגידו שיותר מידי. אבל הוא קצת דברן. הוא מפטפט על שטויות ולא טוב בלשמור סודות. הוא נאמן ביותר וגם לרוב לא משקר: הוא מאמין שכול האנשים טובים ביסודם ועדיף לתת אמון ברוב מאשר לא לתת אמון באף אחד. הוא כמעט ולא משקר ושונא אנשים שכן משקרים, הוא מאמין שהאמת היא חשובה גם אם לפעמים היא כואבת. הוא רגיש: הוא נעלב יחסית בקלות אבל גם מבין מצבים חברתיים ויודע מתי מישהו עצוב או עצבני. הוא די אמיץ: הוא ילך לסכנה אבל רק אם יהיה בטוח שיש לו סיכוי כול שהוא לעמוד מולה אחרת הוא יברח. הוא מפחד מדברים שונים: הוא מפחד מזה שהוא יאכזב את אביו זאת מכיוון שחי תמיד בידיעה שצריך לרצות את אבא. הוא מפחד גם שהעולם יבוא לסופו וגם מהמוות. הוא היפר אקטיבי וחייב משהו שיעסיק אותו: הוא מקפיץ את הרגל בצורה כפיתית והוא לוקח איתו לכול מקום פרוייקטים שהוא עובד עליהם. מכונות קטנות או סרטוטים של אנשים וחפצים או סתם דברים להתעסק איתם.
רקע: הכול החל אם יורגן קוכלין איש חסון וגדול מגרמניה שלפני המלחמה החל ללמוד באוניברסיטה פיזיקה והנדסת מכונות והספיק לעשות תואר ראשון,תואר שני ודוקטורט בשמונה שנים. הוא מאז ומתמיד שאף לגדולות ותמיד דחק את כוחותיו הפיזים והנפשיים עד הקצה בשביל הטוב ביותר. כאשר פרצה המלחמה הוא נשלח מעבדה להנדסת נשק בסיביר שם פגש מהנדסת נשק צעירה גבוה, רוסיה בשם נטשה סרלין בת תשע עשרה סך הכול והוא היה כבר בין עשרים ושבע אבל זה לא פגע בקשר שלהם והם נהפכו לזוג והתחתנו בזמן המלחמה. הבסיס שלהם היה מרוחק ולכן לא נפגע מפצצת אטום או נשקים אחרים ולכן שניהם שרדו את המלחמה בשלום ונטשה נכנסה להריון. יורגן ואישתו נדחו מהחברה כי לא ילדו ילד, למרות שנטשה רצתה היא לא ידלה ילד בגלל הסירוב של בעלה ופתאום הציעו ליורגן תפקיד ממש בכיר בטיג"ר בתנאי שילד ילד אותו ייעד לתוכניתם. הוא סרב להחלטה אך נטשה הסתירה מבעלה שהיא נכנסת להיריון וכעבור שנה מבטן אישתו יצא תינוק קטן וחמוד ויורגן קודם והוחזר לחברה. אימו טיפלה בבנה בפינוק ורחמים אך אביו לא ממש אהב ילדים מפונקים וחלשים ועודד את בנו לדחוף את עצמו ולהוכיח לאביו שהוא באמת שווה את הטיפול. אימו של ליוס יצאה בוקר אחד למעבדה שהיתה במרחק מטרים אחדים מביתם אך לפתע החל לרדת גשם חומצי שפגע בה קשות. היא נלקחה לבית החולים ושם נקבע שאין לה סיכוי לשרוד והיא הומתה המתת חסד נטולת כאבים. ליוס שהיה קטן לא בידיוק הבין על מות אימו עד גיל שש, שבו הבין סופית שאימו לא הולכת לשוב "מהטיול" שלה. כשהגיע לגיל עשר הוחלט שליוס ילך לבית ספר מקצועי ושם ילמד פיזיקה והנדסת מכונות. כמובן שהוא נשאר אחרי הלימודים ללימוד לימודי בחירה וגם מקצועות שנלמדו בבתי ספר פתוחים שאותם החליט האב שהבן צריך ללמוד והצטיין בהם. ליוס גר בכפר מרוחק עם גדרות חשמליות תוצרת אביו, כמה מעבדות וביתי ספר. לאחר שנלקח לתוכנית libri למד את השיעורים בקבוצות אך לרוב לבד והצטיין בחומר שלמד. הוא הרגיש בודד ולא נהנה מהתקופה הזאת. כאשר הם הוכנסו למיטה הקריונית הוא הוכנס ללא חשש כי היה בטוח שיש לו סיכוי לשרוד.
מקצוע ההורה: פיזיקאי ומהנדס מכונות
הערות\הארות:
(במידה ורלוונטי) סטטוס התקדמות טופס:גמור