האגדה של מרלין || kimimiki 
0 חרמשים
|
     
|
HPortal - פורטל הארי פוטר -> כל ההודעות שפורסמו על ידי המשתמשקפיצה לעמוד (2) [1] 2
| Kimimiki | פורסם ב: May 24 2020, 18:07 PM |
תגובות: 6 צפיות: 1019 |
רוצים המשך? |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #8070539 |
| Kimimiki | פורסם ב: May 19 2020, 08:15 AM |
|
תגובות: 3 צפיות: 611 |
https://harrypotter.fandom.com/he/wiki/%D7%...%98%D7%95%D7%9F |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #8059086 |
| Kimimiki | פורסם ב: Mar 21 2020, 20:43 PM |
|
תגובות: 6 צפיות: 1019 |
דירוג: PG13 ז'אנר: מתח, ויתור זכויות: ג'יי. קיי. רולינג בטא: raindrops (תודה רבה!!) קישור: האגדה על מרלין פרק 1 את המסמך הבא אני כותב לכם 76.4 קילומטר מתחת לפני הקרקע. כאן, מתחת לאלפי טונות של אדמות סיד ושכבות אבן וחמר שחדרנו, חבריי ואני מנסים לפרוץ את השער האחרון שמגיע אל קברו של הקוסם האגדי מרלין. על פי האגדה, אנחנו עומדים לגלות כאן את מה שחיפשנו: קסם עתיק שלא נראה בערך 900 שנה בעולם הקוסמים. כאן, בפתח הקבר, כשעמיתי מכים בקלשונים ומנטרלים את קללות ההגנה בלחשי נגד, אכתוב את קורותינו עד לנקודת הזמן הנוכחית. כך, שבמקרה שמשהו יקרה לנו כשחדר הקבורה ייפתח, המגילה הזאת תישאר בעולם כהוכחה וזכר למסע שעברנו. אתחיל מהפגישה עם גברת אוסטן: הסיפור - »המשרד שלי בלונדון נקרא "גרג העיוור ומייק - חוקרי פשע ומגשימי בקשות שונות". את השם הקצר והקולע הזה גרג בחר לנו (אני לעומת זאת, קיבלתי את תפקיד הכנת השלט לכניסה ותלייתו. גרג העיוור טוב רק בדברים שלא מצריכים מאור עיניים או יציבות על סולם עץ). בשעות הקבלה שלנו (בין 10:00 ל17:00 אחר-הצהריים, ימי פעילות שני עד חמישי וללא צורך בקביעת תור), גרג ואני יושבים מאחורי השולחנות במשרד, שותים יין דבש, מסדרים גיליונות או מעשנים פאקטים זולים במרפסת הקטנה מעל סמטת דיאגון. הסמטה הארוכה והעמוסה הזו היא מקור העברת הזמן העיקרי שלנו, ושם אנו ממתינים ללקוחות מזדמנים. כך כשלקוח מזדמן אכן מגיע, אנחנו מתיישבים במקומות ומחכים לראות למי מאיתנו יפנה ראשון. תמיד הוא בוחר בי. אני טוען שזה בגלל הקסם האישי שלי, אך גרג העיוור חושב שזה בגלל שהוא לא יודע לאן להפנות את הראש כדי ליצור "קשר עין". חלקם מגיעים למשרד משום שאנו מגדירים את עצמנו כ"חוקרי פשע", וחלקם בשביל החלק השני והמאתגר יותר- "מגשימי בקשות שונות". רוב הבקשות ה"שונות" הן לא באמת כל כך שונות, אלא בעצם צורה אחרת, יפה יותר, לדרוש מאיתנו קסמי וקללות נקמה... אשה שרוצה לנקום בבעלה הבוגדני, ילד המרוגז על הוריו, זקנה מרוטת שיער שהייתה רוצה שהשכנים הצעירים שלה ירעישו פחות כשהיא מנסה לישון... ללקוחות זה לא באמת משנה, הם סומכים עלינו שנעשה בשבילם את העבודה, כך שבקשות הנקמה האלה הם החלק העיקרי והמשעמם של המקצוע (במקרה ואת קוראת את שורות אלה, אין לנו כל כוונה להעליב את הבקשות שלך, גברת פריימהר. היית מאוד נדיבה והשכנים באמת עברו כל גבול). רק מעט מאותן בקשות שונות הן חריגות באמת, והם מפתיעות אותנו כל פעם מחדש. את ההרפתקה הנוכחית שהובילה אותנו לכאן, לסף קברו של מרלין הזקן, התחילה בקשה אחת כזו. זאת הייתה אישה צעירה, לבושה מעיל ארוך ויוקרתי, שנכנסה למשרד ב24 בינואר האחרון בשעה 16:52, 8 דקות לפני הסגירה. על פי הנוהל הקבוע, גרג העיוור ואני היינו ישובים מאחורי השולחנות וחיכינו לראות במי היא תבחר. היא בחרה בגרג העיוור. |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7960952 |
| Kimimiki | פורסם ב: Feb 22 2020, 22:07 PM |
|
תגובות: 0 צפיות: 840 |
✎ שם הפאנפיק + קישור לפאנפיק: דרקונים בלונדון ✎ שם הכותב.ת : kimimiki ✎ פאנדום ותקופת התרחשות - הארי פוטר. בשנה הרביעית אורך הפאנפיק - כרגע חמישה פרקים. יהיו בין עשרה לשלושים פרקים ✎ דירוג - pg13 ✎ ז'אנר - רומן הרפתקאות ✎ דמויות ראשיות - הארי, הרמיוני, והאחים לבית ויזלי ✎ שיפ - הארי וג'יני ✎ שפה - עברית ✎ הערות - פרקים קצרים יחסית תקציר הפאנפיק ודעה אישית מתקפת דרקונים של סוחר דרקונים אכזרי על לונדון מובילה לאירועים בלתי צפוים להארי וחבריו (זה פאנפיק שלי( evil.gif ) אז אתאר אותו בעין משוחדת למכביר -) אירועים כיפים ומצחיקים עוברים על הארי והחברים, הפאנפיק מובן , והאירועים מקוריים. כל פרק יש בו התקדמות ככה שיהיה מעניין לכם כל פעם לקרוא את הפרק הבא. עד כאן תשבוחות. עכשיו למי הוא מיועד סה"כ וכאן יש הגבלה כלשהיא - הוא מיועד לאנשים שקולטים מהר. אני פשוט לא חוזר על משהו שכתבתי פעמיים ככה שצריך לתפוס ראש. יש הפתעות בתכנון, כלומר אם קראתם את התקציר וחשבתם שהבנתם את כל הסיפור אני אגלה לכם שיש עוד בכיס. לגבי צורת הכתיבה - תשפטו לבד. ואשמח שתתנו לי הערות חיוביות, במה אני טוב שאמשיך לעסוק בו (הערות רעות רק מדכאות אותי ולא עוזרות). אני אישית נהנה לכתוב את הסיפור הזה וזה קל לי מאוד, אשמח לדעת שגם אתם נהנים. פרק חדש יצא לאור כל יום/יומיים.  |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7923893 |
| Kimimiki | פורסם ב: Jan 11 2020, 23:50 PM |
|
תגובות: 0 צפיות: 1125 |
✎ שם הפאנפיק + קישור לפאנפיק: הארי פוטר והמלחמה על לונדון ✎ שם הכותב.ת : kimimiki ✎ פאנדום ותקופת התרחשות - הארי פוטר. שנת הלימודים השלישית ✎ אורך הפאנפיק - בתהליך כתיבה ✎ דירוג - pg13 ✎ ז'אנר - רומן ✎ דמויות ראשיות - הארי, ג'יני ופרד ✎ שיפ - הארי וג'יני ✎ שפה - עברית ✎ הערות - הפאנפיק לא נאמן אחד לאחד לכל מה שכתוב בספר, ייתכנו שינויים תקציר הפאנפיק מלחמה עומדת להתחיל, זן של יצורים עתיקים ברח מהכלא השמור שנקרא "מרתף אזקבן" ורוצה לנקום בקוסמים. בידי הארי עומדים גורלם של יצורים רבים. דעה אישית זה פאנפיק שלי(  ) אבל אני יגיד עדיין מה אני ניסיתי לעשות כשכתבתי אותו, ומצד שני מה הם החסרונות לדעתי:אני משתדל שכל פרק בפני עצמו יהיה סיפור טוב עם עלילה והתרחשויות, וגם שהסיפור הכללי של כל הפרקים ביחד יהיה מתקדם ומעניין(זה העיקר בסוף  ) .הסיפור מספר על הדמויות האהובות מהארי פוטר, יש בו אקשן והומור ציני. מצד שני - הבעיה היא קצת בפרטים הקטנים. בגל חוסר בזמן (בסופו של דבר אני בצבא) קשה לי לערוך את הסיפור לרמה שהייתי רוצה לערוך אותו בכללי, וגם קשה לי לחשב במאה אחוז שלא יהיה בו פרטים סותרים. אז למה כן לקרוא? כי הסיפור מעניין, עמוס, וזורם. ומגניב. וכמובן - אהבתם - תגיבו. לא אהבתם - יום טוב לכם. חצי חצי - באסה לי. |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7886637 |
| Kimimiki | פורסם ב: Aug 9 2018, 20:24 PM |
|
תגובות: 3 צפיות: 1016 |
תודה על התגובות! לקחתי לתשומת לב את ההערות - תודה. וללונגה - התכוונתי שזה יהיה בתקופת חדר הסודות, (כתבתי שוולדמורט נראה צעיר, כאילו הוא יצא מהיומן), אבל אני מבין למה התבלבלת😉 |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7486064 |
| Kimimiki | פורסם ב: Aug 7 2018, 00:28 AM |
|
תגובות: 4 צפיות: 1084 |
כל הכבוד! פאנפיק יפה וכיפי. היו פה הברקות חזקות. אחלה ביצוע. (#אם זה חמש מאות שנה אז השנה שהוא מת היא 1492) אבל ביאסת אותי... רציתי לנצח..😥 |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7481024 |
| Kimimiki | פורסם ב: Aug 7 2018, 00:02 AM |
|
תגובות: 3 צפיות: 1016 |
שם וכינוי: מייקל שם הבטא שביטא את הפיקצר: Daughter of Hades מספר מילים: 600+- דירוג: pg הארי רץ במסדרונות החשוכים, מפחד, מזיע ונושם בכבדות. המפלצת של חדר הסודות שוחררה, היא מסתובבת כרגע חופשי במסדרונות והורגת תלמידים. כנראה שיסגרו את בית הספר. אם ישאר ממנו משהו. "הארי!". הקריאה בשמו גרמה לו לעצור בהפתעה. בגומחה משמאלו התחבאו לי ג'ורדן ואליסה ספינט. "בוא מהר, יש פה מקום גם בשבילך". הארי הניד בראשו, והמשיך לרוץ על אף מבטיהם הנדהמים. זה לא הזמן להתחבא. הוא לא ידע איפה רון והרמיוני. הוא לא ידע איפה ג'יני. הוא לא ידע איפה אף אחד, וכל כך הרבה כבר מתו... המורים כרגע נלחמו בנחש במשותף, אבל הם לא יכלו לו. אולי אם דמבלדור היה נמצא הם היו מביסים את המפלצת, אבל המנהל גורש מבית הספר לפני כמה שבועות ואף אחד לא ידע איפה הוא נמצא. הארי הגיע לפיצול מסדרונות ועצר. כמה תלמידי רייבנקלו עברו על פניו בריצה. המסדרון נראה כאילו עברה בו סופה - השריונות היו שבורים, התמונות קרועות, החלונות מנופצים, והרצפה מוכתמת בדם. הארי ידע שמה שעבר שם היה הרבה יותר גרוע. הוא הרים את השרביט גבוה והחל לפסוע במהירות ובזהירות לכיוון ההרס. כמעט לפני שהגיע לקצה המסדרון חלפה על יד ראשו קללה ירוקה, והוא נפל אחורה. מעבר לפינה הימנית נשמעו צעקות של מספר מהמורים, ואורות מהבהבים השתקפו על הקירות. הארי שמע את הלחישות "דם, דם טרי, שיניי מגואלות..." ועכשיו, בפעם הראשונה, הוא שמע קול מסתורי נוסף עונה לו. הקול היה גבוה וקר יותר מהקול הקודם. "כן, תשסע אותם, אל תרחם על אחד.. ." הקול העביר בו צמרמורת. הוא זחל קדימה והציץ מעבר לפינה. שישה מורים נלחמו בנחש הענקי באחת. אף אחת מהקללות שלהם לא הצליחה לעבור את העור העבה שלו. והוא ראה - וגם ידע בעקבות האזהרות - שהם כולם מוגבלים. אסור להם להביט בעיניו, אחרת הם ימותו במקום. הוא קם מהרצפה, נשם עמוק, הידק את אחיזתו בשרביט ועמד לרוץ קדימה. אבל ברגע האחרון הוא קיבל מכה חזקה בראש, הסתחרר ונפל. בשניות האחרונות שלו בהכרה הוא ראה מעליו דמות של גבר צעיר ונאה עומד מעליו ומחייך. . . . הארי התעורר בחדר המנהל עם כאב ראש נוראי. השרביט שלו לא היה עליו, ומחוץ לחלון היה חשוך. הוא נעמד והביט סביבו. לא היה אף אחד מלבדו בחדר, ואף הדיוקנות היו ריקים. הוא רץ מיד לדלת וגילה שהיא נעולה. הוא הלך לחלון והביט מטה. הכל היה שומם. השקט צרם באוזניו. הוא ניסה למדוד את המרחק למטה, אבל הוא לא היה צריך להיות גאון כדי לדעת שקפיצה תהרוג אותו. אין דרך לברוח. "פוטר! התעוררת!". מאחוריו בתוך תמונה עם מסגרת פליז הופיע פרופסור פיניאס ניגולוס. "הנחש הובס?" שאל הארי מיידית. פיניאס הניד בראשו. "הנחש לא הובס, אתה הנושא עכשיו ידידי." הארי לא הבין. "הם עומדים למטה, במשא ומתן. יורש סליתרין מדבר עם דמבלדור..." "הוא הגיע!" "כן, הוא הגיע. הם דנים בתנאי הכניעה שלנו". "למה? למה דמבלדור לא נלחם בו?" "בגללך, פוטר". "מה?" "וולדמורט מאיים שהוא יהרוג אותך אם רק ינסו לתקוף". "שיאיים! אני בסדר פה..." "אבל דמבלדור לא יודע את זה. וגם לך תדע איזה מלכודת וולדמורט הכין לך". "חייב להיות משהו לעשות..." "או... כנראה אתה צודק.." "יופי..", הארי התחיל לחשוב. "התכוונתי שכבר עשו משהו", פיניאס הצביע על החלון. הארי הסתובב וראה שם את פוקס, מעופף לבדו. "פוקס!" הארי קרא לו, אבל פוקס התעופף והלך משם. "לא! פוקס אני כאן!" הארי הביט עליו מעופף עד שהוא נעלם מעיניו. "למה הוא הולך?" בדיוק כשאמר את זה נשמע קול קירקוש מפתחות והדלת נפתחה. לחדר נכנס הנער הגבוה שהארי ראה לפני שהתעלף. "מי אתה?" שאל הארי. "לא עכשיו" הוא ענה. השרביט של הארי היה אצלו. הוא הצביע על ידיו של הארי אשר נכבלו באזיקים. "אחריך..." הוא סימן להארי לצאת. הארי הביט בו במבט חשוד. יכול להיות שהוא... "נו..." האיץ בו הבחור. הארי יצא מהחדר והבחור אחריו. הם ירדו במדרגות והתחילו ללכת במסדרון. הארי שם לב שעל פניו של הנער היה נסוך חיוך קטן. "דמבלדור קנה אותך", הוא הסביר להארי פתאום, "הוא הסכים לכל התנאים שהצבתי לו. אני יעביר אותך אליו ולא תעשה בעיות". אז זה כן וולדמורט - הבין הארי. הם הגיעו לאולם הכניסה ווולדמורט לחש "בא, אנחנו הולכים מכאן ". מתוך האולם הגדול הגיח הנחש העצום והתקרב אליהם. וולדמורט חייך ופלט צווחת אושר. "היי", נשמע קול מאחורים. הם עצרו והביטו אחורה. האגריד עמד שם לבדו. "אתה נראה לי מוכר מאיפושהו..." קימט וולדמורט את מצחו. "כנראה, יכול להיות שאתה מכיר אותי, כי אני האשימו אותי במה שאתה עשית", האגריד הצביע עליו בידו הענקית, "ועכשיו הוא הגיע הזמן להחזיר את מה שמגיע לך". ומהמדרגות מאחוריו הופיע עכביש ענקי ושעיר ומאחוריו עדר של עכבישים קטנים ממנו, אך מספיק גדולים כדי להבהיל טרול. האגריד לא אמר מילה והעכבישים הסתערו. וולדמורט המפוחד הסתבך בגלימתו ונפל, והשרביט של הארי החליק ממנו הלאה לאולם הכניסה בזמן שהעכבישים הסתערו על הנחש. מדלת הכניסה נכנס פוקס והסתער על ראש הנחש. הארי ראה את המורים מתקרבים לשער בריצה, אבל הנחש הצליף בזנבו והשער התמוטט וחסם את דרכם. הלורד וולדמורט נעמד במקומו והביט מסביב. הארי לא היסס ורץ לחדר אוכל אחרי השרביט. וולדמורט רץ אחריו ותפס לו בצווארון. הארי דחף אותו מעליו, אבל וולדמורט היה חזק ממנו והפיל אותו לרצפה. הארי צפה בו מתקרב וכמעט מגיע לשרביט. "הארי..." הוא שמע צעקה מאחוריו, "תתפוס את זה..." האגריד מסר לו את המטריה שלו, והארי תפס אותה וצעק "אציו שרביט". וולדמורט בדיוק תפס את השרביט, אשר העיף אותו הישר על הפנים של הארי. הם שניהם נפלו והתגלגלו. המשקפיים של הארי נשברו והוא לא ראה דבר. הוא הרכיב את השאריות שלהם וראה דרך השברים את וולדמורט מאיים עליו עם שתי שרביטים. בזוית העין ראה הארי שהעכבישים ופוקס עמדו להביס את הנחש, אבל זה לא עומד לעזור לו. "אם אני לא אנצח את כולם לפחות אני אנצח אותך," שאג וולדמורט, " 'הילד שנשאר בחיים', לא עוד. אבדה קד ..." לפני שהספיק לסיים את הקללה נשמע קול צרחה מפי הנחש, אשר נטה הצידה ונפל. וולדמורט הביט למעלה על גוש הבשר העצום, והארי קפץ אחורה בדיוק בזמן. בקול מעיכה וולדמורט חזר לאבדון. |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7480962 |
| Kimimiki | פורסם ב: Jul 30 2018, 07:38 AM |
|
תגובות: 3 צפיות: 779 |
כל הכבוד! דבר ראשון- זה פאנפיק מדהים. באמת שאני לא זוכר מתי פעם אחרונה נהניתי ככה מפאנפיק. אני לא יודע בדיוק מה זה - אבל ממש הייתה לי ציפיה להמשך, מה עומד לקרות? נשאבתי פנימה. כתיבה מעולה. דבר שני - לגבי העלילה היו קצת חורים - איך הנחש יצא כשאף אחד עוד לא פתח את חדר הסודות? וגם בספר כתוב שרק מירטל המייללת מתה... כל הכבוד. יש לך כישרון |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7462051 |
| Kimimiki | פורסם ב: Jul 27 2018, 14:00 PM |
|
תגובות: 5 צפיות: 870 |
אהבתי מאוד, הפתעת אותי ולקח לי זמן למצוא את המקום. זה הנחש בדו קרב נכון? לא נגיני... |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7455727 |
| Kimimiki | פורסם ב: Jul 24 2018, 10:06 AM |
|
תגובות: 1 צפיות: 685 |
שם וכינוי: מייקל שם הבטא שביטא את הפיקצר: אביטל do good deeds מספר מילים: נראה לי באזור 700 דירוג: דירוג pg13 הפיקצר: לא הייתי ממליץ לך לרדת משם, זה יביא אותך לקבל כרטיס חד צדדי הביתה..." "בחיים לא יסלקו אותנו, לא עשינו שום דבר...". "את זה תספר למקגונגל..." "נו, באמת... היא לא תהיה ערה עכשיו," ג'ורג' הציץ בשעונו, "מה עם גברת נוריס?" בסמוך אליהם עיין לי ג'ורדן במפת הקונדסאים. "היא..." הוא פתח קיפול במפה, "עדיין במסדרון שם, ליד המשרד של מקגונגל..." "יופי. אז יוצאים!" ג'ורג' רץ למדרגות בלי לחשוב פעמיים ושני האחרים עקבו אחריו בגלגול עיניים. אף על פי שאת הסיבוב הלילי הזה הם קבעו בהחלטה של רגע, הם הרגישו בליבם תחושת שליחות. בתחילת אותו ערב התפשטה הידיעה שהאגריד ודמבלדור סולקו מבית הספר על ידי ההנהלה ומשרד הקסמים ועל עוול שכזה הם לא יכלו לשתוק - בית הספר שלהם הוא לא הפקר בידי כמה עריצים עם כרס וגלימה, מישהו צריך לקחת עליו את האחריות ולבצע פעולת תגמול. מלבד זאת, עבר זמן רב מידי מאז הפעלול האחרון שלהם. אפילו פרופסור פליטיק סבר כך - הוא הפתיע את ג'ורג' הבוקר כששאל אותו בפרצוף מודאג אם הכל בסדר. ג'ורג' לא נראה חולה ולכן השאלה כנראה נבעה מהעובדה שפשוט כבר זמן רב לא היו פעלולים במסדרונות, בערך מאז ש... "כל הווגורטס משותק מאז שהתחיל הסיפור עם חדר הסודות," זרק ג'ורג' לחלל האוויר. זה היה נכון. אפילו מבחינה פיזית, כולם משותקים. הם הגיעו לתחתית המדרגות ולפניהם נפרש מסדרון חשוך למחצה. במפה היה מסומן שגברת נוריס נמצאת קצת מעבר לפינה. פרד סימן ללי ג'ורדן בשקט, ולי הנהן חזרה. הוא העביר לפרד את המפה ופסע בזהירות צמוד לקיר. כשהגיע אל הפינה עצמה, הוציא מכיסו חפץ שנראה כסמרטוט מקומט. פרד הביט במפה וסימן לו בארבע אצבעות - ארבעה מטרים. לי נשם עמוק וג'ורג' כיסה את עיניו. הייתה ללי רק הזדמנות אחת. והוא קפץ. תוך שנייה אחת פרצה מפיו קללה, החפץ נזרק ומקצה המסדרון נשמעה יללה בתגובה. פרד וג'ורג' רצו קדימה במהירות ושמחו לראות את החתולה כלואה בתוך הרשת המתקפלת שבנו במו ידיהם. "יופי, מהר!" אסף פרד את החתולה המייללת בזרועותיו, "עוד מעט יגיעו לכאן מורים!" הם התכוונו לחזור אל המדרגות, אך שמעו את דלת חדרה של מקגונגל נפתחת, ובצל האור החלוש שיצא משם ראו את צלליתה מביטה סביב. בלי לחשוב פעמיים הם הסתובבו ורצו לקצה השני. "כאן," לחש פרד כשהגיעו לשטיח קיר גדול ומקושט. הוא הזיז אותו הצידה וסימן להם בידו להיכנס אל הפתח החשוך שנפער שם. ג'ורג' ולי נכנסו בשקט ופרד נכנס במאסף, בעודו מסדר את השטיח, בלי לדעת איזו הפתעה מחכה לו בפנים. "איי..." נשמעה צעקה מוכרת כשדרך על רגל מונחת בכניסה, "אתה כבר השלישי ש..". "שקט! רון!" היסה קול של ילדה. פרד הביט בהם בהפתעה גלויה. "מה אתם עושים פה?" הוא הבחין בהארי המחייך בביישנות כשהוא יושב על הרצפה בין הרמיוני לג'ורג', ובמקביל אליהם ישבו לי-ג'ורדן ורון. הרגליים של כולם היו מקופלות בצפיפות כדי שיהיה מקום בחדר הצר. קול צעדים מתקרבים נשמע מהמסדרון. פרד נכנס פנימה וגרם לכולם להחניק צעקות כשדרך על רגליהם. הוא התיישב ליד לי וירה מבטים משתקים לכיוון השלישייה הצעירה ששאלה למה לעזאזל הוא מחזיק את החתולה של פילץ'. הצעדים התקרבו והתבררו כשני זוגות רגליים שבאו מכיוונים שונים. "פרופסור! פרופסור! תלמידים מסתובבים פה!" סינן פילץ' בכעס. "ייתכן בהחלט, אך גם שמעתי יללה של החתולה שלך... " פרופסור מקגונגל ופילץ' עצרו ממש מחוץ לשטיח הקיר, "ראית את התלמידים בעיניך?". "לא צריך לראות אותם, אני יודע שהם פה..." פרד חשב שהוא שומע רחרוחים עזים מעבר לשטיח. "טוב, אני סומכת עליך שתסייר איפה שצריך, ואם תמצא תלמידים תביא אותם אליי. ברשותך, אסרוק את הקומה הזו בעצמי..." פילץ' הימהם כמה דברים לא ברורים וחזר כלעומת שבא, כשהוא קורא מידי פעם בשמה של גברת נוריס. כולם חיכו בשקט עד שגם פרופסור מקגונגל הלכה וצעדיה כבר לא נשמעו. "למה היא אצלך?" הצביעה הרמיוני על גברת נוריס. פרד גילגל עיניים. "לא עניינך..." "טוב, בואו!" נעמד לי, "יש את המעבר הסודי ליד הפסל של האריה, הוא יקדם אותנו כמעט עד המעונות." "אדיר!" חייך רון וקם. "לא אתם, אידיוט!" קמו פרד וג'ורג', "אתם תעשו יותר מידי רעש..." "מה רעש?" גימגם רון, אבל הוא לא הספיק להמשיך, כיוון שלי ג'ורדן הסיט את השטיח וקפץ אחורה בבהלה. "לא ייאמן!" נשמע קול מבחוץ ופרופסור מקגונגל חשפה את הפתח לרווחה. המבט על פניה גרם לחצי מהם לרצות להשתין ולחצי השני לעשות זאת באמת. "אחריי למשרד! עכשיו!" |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7448829 |
| Kimimiki | פורסם ב: Jul 23 2018, 17:09 PM |
|
תגובות: 2 צפיות: 744 |
תודה! כן באמת ככה תמיד דימיינתי אותה... יכול להיות שאני יעשה המשך - תלוי מה יהיה המשימה השניה |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7447446 |
| Kimimiki | פורסם ב: Jul 22 2018, 13:44 PM |
|
תגובות: 2 צפיות: 906 |
שם/כינוי: מייקל בית (לבעלי תפקידים): מי זה בעלי תפקידים? אני בריבנקלו בלי קשר קישור לפיקצר/המלצה: שיעור בשיקויים תגמול בחרמשים/נקודות בית: חרמשים [B]הערות/הארות/ הלוואי שלעולם לא ימצאו את פוקס כי אני מעדיפ/ה ג'ילי:[/ סחטיין ללונגה |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7444831 |
| Kimimiki | פורסם ב: Jul 22 2018, 13:43 PM |
|
תגובות: 2 צפיות: 744 |
שם הפאנפיק: שיעור בשיקויים שם הכותבת: kimimiki דירוג: pg סוגה (ז'אנר): לא יודע. שיעור שיקויים בטא: לונגה! תודה רבה ויתור זכויות: j.k.rolling "ובדיוק כך..." סלגהורן פיזר בקדרה הלוהטת קומץ עלי ורד כתושים, "רוקחים שיקוי אהבה." הוא חייך והביט בתלמידים שישבו בשקט מופתי. זה היה אחד משיעורי השיקויים הראשונים שלהם, ואף אחד מהם לא ראה מעולם שיקוי מורכב כל כך. שיקוי אהבה היה בהחלט הרבה מעבר לרמה שלהם. רוב הבנות בכיתה הביטו לכיוון הקדרה בחולמניות, מדמיינות את עצמם מוזגות אותו לכוס ספציפית לה חיכו הרבה זמן. הבנים צפו בהם בשקט וגיחחו למראה ההבעות שלהם. "אז... מה תעשו היום?" שאל סלגהורן בניסיון לרענן את העירנות, "לא לא... אל דאגה, אתם לא תצטרכו לרקוח את שיקוי האהבה בעצמכם. אבל בכל מקרה תצטרכו להתאמץ קצת. בעמוד 32 מופיע המתכון המלא של שיקוי סחרור, שיקוי קל ובלתי מזיק, ובמקרה גם בנוי על אותם שלבי פתיחה של שיקוי האהבה. את שיקוי הסחרור תצטרכו להכין בשלמותו, החומרים הנדרשים לו נמצאים בארון שם." הוא הצביע בשרביטו על ארון הציוד, שנפתח בחבטה. "מאזניים, קדרה וספר הבאתם מהבית. אני מקווה. בכל שאלה אפשר לבוא אלי. בעצם, תבואו רק אם זה ממש חשוב..." הוא התיישב במקומו ושלף מכיס פנימי בגלימתו ספר דק. מכל רחבי הכיתה נשמעו אנחות מאוכזבות. חלק מהתלמידים שמעו על שיקוי אהבה כבר קודם והשיעור העלה אצלם ציפיות. כולם החלו לגרור רגליים לארון ולפתוח את הספרים בכבדות. "למה הראת לנו את כל זה פרופסור?" סלגהורן הרים את מבטו מהספר. הוא סקר את כולם עד שמבטו נתקע על תלמיד פרוע-שיער. "מה שאלת, מר..." "פוטר. ג'יימס. שאלתי למה הראת לנו איך לרקוח שיקוי אהבה אם אנחנו לא מבשלים אותו עכשיו בעצמנו?" סלגהורן נראה מופתע. "טוב, מר פוטר. כשראיתם אותי מבשל שיקוי כל כך מורכב, למדתם על שילוב יכולות ושימוש נכון במרכיבים תחת לחץ זמן. חוץ מזה, הבישול של השיקוי היה גם דרך להשיג את תשומת ליבכם, ולהלהיב ולסקרן אתכם על השיעור. אמנם, אני מופתע, זאת לא אחריותך לדאוג לסדרי השיעורים." "אבל זה אחריותי להסתקרן וללמוד, כמו שאמרת, פרופסור," ענה ג'יימס. סלגהורן עיקם את מבטו, "כן נכון, אז תתמקד בבישול, לא בביקורת." הוא עצר והביט סביב. כולם היו בשקט. "עמוד שלושים ושתיים!" צעק, וכולם חזרו לזוז. לילי אוונס הביטה לעבר הספסל של פוטר. חברו ארוך השיער דפק לו מרפק והם צחקו שניהם. "זה סיריוס בלק, זה שסיפרתי לך עליו..." סנייפ ישב על ידה ושיחק בעט הנוצה שלו. השיעור היה משותף לתמידי סליתרין וגריפינדור והתיר ללילי וסוורוס לשבת יחד. "ברכבת הוא ניסה לעצבן אותי, והראתי לי כישוף קטן. הוא עדיין מפחד ממני." ואכן, מבטו של סיריוס בלק לא פנה אפילו לרגע אחד לכיוונם. נראה שהוא מתעניין בהכל חוץ ממה שמאחוריו. פוטר, לעומת זאת, לא יכל להמנע מלהביט אליהם כל כמה שניות. לילי נאנחה בעצבים והראתה זאת לסוורוס, אשר התעלם כליל. היא מעולם לא אמרה לו, אבל זה היה אחד הדברים שהיא הכי אהבה בו - הוא מעולם לא נדחף לשטח הפרטי שלה. גם כשהיא ראתה שהוא קצת חושש, הוא מעולם לא אמר מילה על מה הוא חושב שטוב לה. "גם את פוטר נראה לי אני יכול להפחיד די בקלות," המשיך סנייפ בנושא הקודם, "לו ולבלק יש יותר אגו משכל..." "שקט!" צעק סלגהורן וקם, "מי זה מדבר ב... אה, אלה אתם..." הוא התיישב בזמן שלילי וסוורוס קמו בזריזות להביא את המרכיבים מארון השיקוים. אף על פי שבמקרה של סלגהורן הם לא היו צריכים להתאמץ לעשות רושם טוב - הם העדיפו לשמור על המוניטין שלהם בתור שני חביביו. בכל שיעורי השיקויים מתחילת שנה הם גילו כישרון יתר על כל שאר חברי הכיתה, והצליחו לבצע את כל המשימות בזמן קצר. אם לומר את האמת - הם היו הכי טובים כמעט בכל שיעור. אולי מלבד קווידיץ'. סוורוס התבדח פעם שהם השאירו אותו לפוטר כדי שלא ייעלב. אחרי כמה דקות של עבודה שניהם סיימו את כל השלבים של שיקוי הסחרור. סוורוס סיים ומלל לתוך הבלילה שלו את צואת הפיות. הוא הביט על לילי אשר החזיקה את הצואה בידה. היא היתה קפואה והביטה לקדמת הכיתה, שם פוטר וחבריו היו עסוקים בלזרוק כדורי נייר ולהציק למרגריטה, תלמידת גריפינדור לא מקובלת, בלשון המעטה. (ממקורות פנימיים לילי שמעה שהיא גם מאוהבת בפוטר). "איזה גועל..." לילי מלמלה לעצמה וכתשה את צואת הפיות באגרוף. ופתאום עלה לראשה רעיון. "מה את עושה?" שאל סוורוס כשהיא זרקה את אבקת הפיות לפח ופנתה לכיוון ארון הציוד. היא חזרה אחרי דקה כשידיה מלאות ברכיבים והניחה ספר משומש על השולחן. "מה זה? רקיחת שיקויים למתקדמים, מקלות סוף, ביצי תוכונים, עלי ורד... אה..." הוא חייך לשנייה ואז עטה פרצוף מבולבל, "למה שיקוי אהבה?" לילי וידאה קודם שסלגהורן לא מסתכל, אבל הוא היה שקוע בספר שלו. "לפוטר..." היא חייכה חיוך ממזרי. סוורוס נראה כמו מי שקיבל בעיטה בין הרגליים. "פוטר?" כנראה הוא אמר את זה יותר מידי בקול. "צריך משהו סוור-מאוס?" פוטר הסתובב אליהם. "לא ממך..." סנייפ מיהר להפנות את פניו אל לילי ולחש, "למה פוטר? את באמת רוצה אותו?" "לא אני, אדיוט..." היא כבר התחילה להכניס את המרכיבים לקדרה, "אתה רוצה לעזור?" "את רוצה להסביר?" היא הצביעה בסנטרה קדימה, "אתה יכול להביא לי תלתל מהשיער של מרגריטה?" לסנייפ לקחו כמה שניות, ואז הוא צחק. "זה מרושע לגמרי." "הו... אתה לא מדמיין עד כמה." |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7444825 |
| Kimimiki | פורסם ב: Apr 19 2018, 00:39 AM |
|
תגובות: 7 צפיות: 640 |
שם + כינוי: מייקל המקום המד"פי שבחרתי: מצודת הלם בשר הטבעות האזור שבחרתי בארץ ישראל ומדוע: מצדה. אמנם זה לא דומה מבחינת המיקום הגאולוגי, אבל שתיהם מצודות בסוף, וקשות לביקוע. הערות: |
| פורום: מדע בדיוני ופנטסיה · תצוגה מקדימה: #7242614 |
| Kimimiki | פורסם ב: Apr 19 2018, 00:30 AM |
|
תגובות: 7 צפיות: 652 |
שם + כינוי: מייקל האיש: יאיר לפיד הדמות המד"פית: פרופ' גילדרוי לוקהרט הערות: שלכם, הפרופסור גילדרוי לוקהרט, מסדר מרלין מחלקה שלישית, חבר כבוד בליגה להתגוננות מפני כוחות האופל וחמש פעמים חתן פרס החיוך המקסים של השבועון למכשפה, וחבר כנסת |
| פורום: מדע בדיוני ופנטסיה · תצוגה מקדימה: #7242576 |
| Kimimiki | פורסם ב: Apr 13 2018, 15:16 PM |
|
תגובות: 3 צפיות: 1110 |
כל הכבוד! אהבתי מאוד את תיאור הפעילות! יש לך את זה.. בעז"ה אשתדל להספיק לכתוב |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7229726 |
| Kimimiki | פורסם ב: Apr 12 2018, 21:35 PM |
|
תגובות: 1 צפיות: 772 |
שם הפאנפיק:הארי פוטר - סיפורים שקרו מאחורי הקלעים שם הכותב: kimimiki דירוג : pg13 שיפ: חסוי ז'אנר: מתח, קומדיה, הרפתקאות ויתור זכויות לג'יי. קיי. רולינג תודה רבה ל"לונגה" שביטאה את הפיק תיאור - סיפורים והרחבות, דמיונות ומעשיות נחמדות... החל מדרקון-ערבי שתוקף את הטירה, וכלה בשוק השחור של גרינגוטס.. חלק ראשון - פרק ראשון - בהשקפה מירבית אל קו האופק ג'יני ויזלי הרימה את ידה הרדומה מהשולחן ונפנפה אותה. היא הביטה סביבה, חייכה וחיכתה שפרופסור בינס יבחין שמשהו אינו כשורה. אך הוא המשיך בחקירת נדידת הדרקונים הגדולה של שנות העשרים ותיאר את הקרב הגדול בעמק השטן בו נספתה מחצית מקהילת קוסמי איפושהו, ומשם צלל אל זיכונותיו העמוקים, כאילו מדבר לעצמו . "... כן, אף אחד לא ידע שבלילות הייתי קורא בשקיקה את דפי הכרך החדש בסיפרייה הכפרית של וילינגטון, ומזל שכך. הרי הספר היה ידוע בחדשנותו הלא תקינה..." "אה... פרופסור?" הפרופסור החזיר את עיניו מהחלון אל הכיתה, והופתע למצוא מולו רק תלמידה אחת. "אהמ..." הוא סידר את עניבתו. "איפה כל הכיתה, יקירתי?" "השיעור נגמר לפני חמש דקות." "ומה את עושה פה?" "הרגע התעוררתי..." . . . לג'יני ויזלי היה לוח זמנים צפוף, אז היא יצאה מהכיתה ועלתה לינשופיה במהירות. היא הביטה סביב, מנסה להיזכר למה באה, וחזרה מטה. היא עברה בחדר הנחיצות, חדר האוכל, חדר המועדון וחדרה הפרטי ולא מצאה שום דבר שיעניין אותה. אז היא הלכה לישון, קמה, העבירה את זמנה ביעף עד סוף השבוע, ואז עד סוף עוד שבוע, ובסוף נכנעה והלכה לשבת ליד האגם ולחשוב על משמעות החיים. . . . בצד השני של הסיפור היו היה דרובי גרובל - זהו שמו, תלמיד בבית הספר לכישוף וקוסמות הוגוורטס תובב''א, אשר היה סייר-טייל ברוחו ובמקצועו המתוכנן לכשיהיה גדול, והרבה לשוטט. עוד בשנתו הראשונה הספיק להכיר כמו את כף ידו את מסדורונות הוגוורטס הרבים. בשנתו השניה חקר את סבך היער האסור, בשנתו השלישית כבר פרץ ומיפה את מחצית ממשרדי המורים בהצלחה יפה, ועכשיו בשנתו הרביעית כבר לא נותר לו שום יעד לצלוח. לכן ביום בהיר אחד הלך והתיישב על יד האגם באנחת מועקה. . . . "היי. אני ג'יני ויזלי," אמרה לו ג'ינג'ית שישבה שם. "אני דרובי גרובל," אמר לה. "הממ... יפה," אמרה. היא לקחה מקל והחלה לשרטט על הקרקע. "הממ... יפה," אמר כשהביט בציור שלה. "אתה משחק בקבוצה של הפלפאף, נכון?" "לא, זה התאום שלי," ענה. "אה." "סתם צוחק. אני רודף. אממ.. תהני ממה שאת עושה, וכולי." היא שיעממה אותו. הוא קם והלך לבלי שוב. בעצם הוא קפץ רגע לחדרו כדי לקחת תיק וחליל ואז יצא אל המרחבים. החוצה. לאויר הצח של שדות אנגליה הנאווה. עם חיוך על פניו ומותניו משונסים יפה- יפה, יצא דרובי גרובל לטייל. הלאה הימים המשעממים והידד לחופש. בואי שמש על פניי ומרחבי ארץ גלי, בואי רוח מהים וגשם לשדות המטירי, הידד לתרמילאי שאת רגליו מכותת, לגמוע דרך כבימי קדם, לגלות בעיניו מקור כל קסם, אשרי שיאחז בשרביט דלוק ורוח באפיו, אשרי שידע לאן הם מועדות פניו. . . . כל הבית ספר סער וגעש בימים הבאים. תלמיד הפלפאף בשם דרובי גרובל נעלם בלא להותיר זכר. הוריו באו, חוקרים באו, אורחים וחברים למיניהם באו. אבל לא. הוא בשלו. לא מופיע ולא שולח רמז על הימצאו. ג'יני ויזלי הרגישה אשמה. היא היתה האחרונה שראתה אותו, וכל המורים שתיחקרו אותו הופתעו ואפילו צחקו כשתיעדה את השיחה הסתמית איתו. אבל הוא לא הגזים בעילמון. אחרי שבועיים הוא חזר, רוכב על היפוגריף גדול. . . . הארי פוטר היה במקרה במדשאות. בזה הרגע חזר מאימון קווידיץ' ולא ציפה לשמוע קול קורא אליו מהמרחק השמימי. "הצילו!!!" הוא הסתובב וראה את גרובי דרובל מעופף כלפיו מכיוון ההרים על גב היפוגריף. "הצילו!" קרא שוב דרובי. ואז - מאחורי ההרים, בקול שאגה מרעידת בניינים, ובנפנוף כנפיים אדירות מימדים, עם אש בלוע וחוסן בשרירים, הגיח דרקון-מדבר-ערבי. הארי ציפצף בשקט וברח בצעקות. אחד אחד יצאו הפרופסורים בריצה, והביטו לשמים באימה. "הסתבכת בצרות, דרובי," סינן לעצמו סנייפ. "שרביטים הנף!" פקדה אל כולם מקגונגל. "היכון ל'שתק'... חמש, ארבע, שלוש..." "חכו!" פרופסור דמבלדור הגיע בריצה. "לא צריך לעשות שום דבר. תנו לו להתקרב." "אבל פרופסור, לא כדאי לקחת סיכונים... הדרקון יגיע עוד רגע." "כן, ודרובי אי שם בשמים... סבלנות, מקגונגל." ... בפרק הבא - מי הוא בעל הברדס שדופק על שערי בית הספר בחצות? מה גילתה ג'יני ויזלי על עולם הקסם? ומה יקרה בסוף עם הדרקון?. חושבים שזה צפוי? דמבלדור יטיל עליו לחש מסתורי ומרשים? הדרקון ייתקע בחומת המגן הקסומה של בית הספר? ההיפוגריף יתקוף אותו? ספרו בתגובות למטה את דעתכם.. התגובה המקורית ביותר תתוגמל בסמיילי בראש הפרק הבא😀 קישור לפאנפיק - הארי פוטר - פרקים שקרו מאחורי הקלעים |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7228095 |
| Kimimiki | פורסם ב: Apr 9 2018, 08:41 AM |
|
תגובות: 25 צפיות: 2139 |
כינוי: kimimiki שם (לא חובה): מייקל בית: ריבינקלו אני מתחייב להשתתפות בטורניר הפאנפיקים המשולש על אף הסכנות הצפויות: ואני מצהיר בזאת חגיגית שאני מחפש צרות |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7220352 |
| Kimimiki | פורסם ב: Mar 25 2018, 23:12 PM |
|
תגובות: 2 צפיות: 936 |
היי סיפור יפה, את האמת אני כבר מכיר קצת את הסגנון שלך מסיפורים אחרים אז לדברים שאתה טוב בהם כבר התרגלתי ואני לא תמיד שם עליהם את האצבע כגון - ציניות מתובלת, סיפור צבועני ועשיר.... והרעיון עצמו של הסיפור הוא נחמד מאוד. אבל אני יתן כמה דברים שהפריעו לי - מקווה שיעזור לך - 1) המעברים בין הנושאים חדים מידי - כל הסיפור מרגיש קצת באויר ולא הכל ברור, ככה שיש דברים שאתה לא מסביר בשלב מסוים (ואתה מסביר מאוחר יותר) אבל עד שאתה מסביר זה מפריע לקורא. לפי דעתי מה שעדיף זה לתת סימן או רמז לקורא שזה בסדר שהוא לא מבין, לדוג' - שגם הדמות בסיפור לא מבינה, ואז זה נותן לקורא תחושת נוחות. (עוד דוג' - לקח לי זמן להבין שחזרנו חזרה בזמן עם אותם דמויות בתחילת הפרק) 2) הדמויות לא מתאימות את עצמם למצבים בהם הם נמצאים - דוגמאות - המפקד שומר על דיסטאנס וריחוק אפילו כשהוא שולח חייל להתאבד. המורה צוחקת על תלמיד שאבא שלו מת. הילד מקבל בהבנה את כך שאמא שלו צוחקת על המורה ושולחת אותו לבית ספר אחר כאילו זה הדבר הצפוי ביותר. כל הדברים האלה - הם דברים שייתכנו בסיפורים, אבל בכל זאת צריך לשים לב ולחשוב מה עובר על כל דמות שבנית ומה היא באמת היתה עושה בסיטואציה ששמת אותה בה. לאו דווקא לעשות את מה שיהיה טוב להמשך הסיפור. בהצלחה בהמשך הסיפור מקווה שהועלתי. |
| פורום: סיפורת ושירה · תצוגה מקדימה: #7192532 |
| Kimimiki | פורסם ב: Mar 25 2018, 22:43 PM |
|
תגובות: 1 צפיות: 703 |
יפה מאוד! ביקורת טובה, והתחלתי לקרוא. |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7192467 |
| Kimimiki | פורסם ב: Feb 21 2018, 03:00 AM |
|
תגובות: 3 צפיות: 1040 |
תודה על התגובה! רק עכשיו שמתי לב... המשכתי ביינתים עוד שתי פרקים - הם בקישור הבא http://hportal.co.il/index.php?act=fanfict...9496&showchap=1 ועל מה אני צריך בטא? אני פשוט לא יודע את הכללים וכו' |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7145973 |
| Kimimiki | פורסם ב: Feb 7 2018, 17:26 PM |
|
תגובות: 3 צפיות: 1040 |
**עבר עריכה ושיפוצים** לפני שמתחילים - 1) זכויות שמורות לגיי קיי רולינג 2) רוז המתוארת כאן - אינה קשורה לשום רוז אחרת מהארי פוטר או מכל סיפור אחר. 3) הסיפור עוד בתהליך כתיבה ובנייה עלילתית, אמנם מה שכבר ידוע הוא זה - זהו סיפור על שתי בנות ועל הרפתקאתם בנבכי עומקה של טירת הוגוורטס. כל השאר - בהמשך. תרבחו ותסעדו - או בלשון דמבלדור - בלאגן קוקו שפיץ! .....................~~~~~~~°°°°°°°°°~~~~~~~~~................. פרלוג - (יומיים אחרי הפרק הראשון) "פיות, דרקונים, מעגל-קסם, שדונים" ספרה בל באצבעותיה "והכל תוך יומיים. מה עוד לא קרה לנו? שאני אדע למה לצפות..." רוז שמרה על שתיקה. דמעות עמדו בעיניה, והיא העדיפה שבל לא תראה אותה כך. על ידם יורי הביט קדימה בשקט, סורק את אפילת המערה. הוא ריחרח את האוויר ואפו התכרכם. כנראה שיתווסף לבל עוד יצור לרשימה, משהו מסריח מתקרב. בל שלא שמה לב לדבר המשיכה להרהר בקול "את חושבת שהמורים ימצאו אותנו אי פעם?". עכשיו רוז שתקה במכוון. עדיף לא לחשוב על זה. שניה אחר כך נשמע לפניהן קול צעדים בחשיכה. .....................~~~~~~~°°°°°°°°°~~~~~~~~~................. פרק 1 - בל קסנדרה והפיות הכל התחיל ברכבת האדומה שיצאה בקול שריקה צורמנית מרציף תשע ושלושה רבעים. ברגעים בהם הארי פוטר נפגש לראשונה עם רון, והרמיוני עברה בין התאים במצוד אחר טרבור הקרפד, התחילה בצד השני של הרכבת עוד הרפתקה - רוז קלרש - ילדה קטנה ומתולתלת למדי, ילדה שנמשים רבים הסתעפו על לחייה - דפקה בחוזקה על דלת הכניסה לתא הקטר, מקווה שדוד מוריס יפתח לה לפני שמאלפוי והמלוים האינפנטילים שלו יחזרו. אפילו שאמא חייבה אותה - רוז לא הרגישה צורך לבקר את דוד מוריס , שהיה הנהג של הרכבת. אולי רק לבקש ממנו לפוצץ את מאלפוי לחתיכות בקללה יפה עם זיקוקים. היא דמיינה את עצמה יושבת כל הנסיעה על שרפרף ומקשיבה לו מספר על תעשיית הקסם וצייד דרקונים לא חוקי ועוד ועוד אל האינסוף ומעבר לו... לא, היא העדיפה פשוט לחפש תא ריק להרדם בו. היא דפקה על הדלת בשנית, לוודא סופית שאף אחד לא שם. קול תרועת הרכבת נשמעה בפתאומיות - רוז קפצה והחתול שבידה יילל - ודלת הקטר נפתחה ושיחררה עננת עשן סמיך. תוך כדי שהיא משתעלת פסעה רוז פנימה. היא לא העלתה על דעתה שבעוד כמה שעות כשתרד במדרגות של הוגוורטס, דרקון-מערות-שמן יקיא את נשמתו מרוב טילטולי מזוודתה הקופצת. היא גם לא ידעה שהילדה הראשונה איתה תתיידד תתגלה בסופו של דבר כבת של מפלצת. כך היא פסעה אל תוך התא ואל תוך גורלה המעורפל. .....................~~~~~~~°°°°°°°°°~~~~~~~~~................. "דוד מוריס?... אתה פה?" התא הקטן היה ריק מאדם, אבל הרבה מכשירים - כפתורים, ידיות פליז, מאבקי קיטור וכו' פעלו בו את פעולתם בבלאגן. היא גמרה בדעתה לחכות רק עד שמוריס יחזור, לשאול לשלומו בקצרה ולצאת בטוענה שחברותיה מחכות לה. בחזית החדר היה חלון עגול וממנו נשקף הנוף המדהים של יורקשייר. "אוהו- חיכיתי לך! חן חן לך עלמת חן!". רוז נבהלה והפילה מידה את הכלוב, בקול יללה החתול ברח. היא חיפשה מי הדובר - הקול בוודאות לא היה קולו של מוריס. היא מצאה נער צעיר לבוש בגדי קרב, מחזיק בידיו חרבות ומגינים - וממוסגר בתוך ציור קנבס. הוא חייך אליה חיוך מלא שיניים. רוז חייכה חזרה בנימוס. ופתאום שמה לב למה שהוא אמר "חיכית לי? אתה מכיר אותי?". "אוהו כן וודאי, יש לך תפקיד מיוחד אצלנו היום" רוז לא ציפתה לזה "מי זה אצלנו? אתה חייל?". במקום לענות הוא התפקע מצחוק "חחח חייל, אין בפי מילים הווחח" הוא נפל על ברכיו ותפס את בטנו "אני? חייל? חחח". רוז נעלבה והביטה בו במבט כועס, אבל הוא היה עסוק מידי בהתפתלות על הרצפה. כשראתה שהוא לא מתאפס פתחה את הדלת כדי להביא את החתול, אבל מתוך התמונה נשמע קול תקיף שגרם לנער להעמד דום בקפיצה. "אלכסנדררר" לתמונה נכנס מלך עם שרביט קסמים זהוב מונח בידיו על גבי כרס מבהילה "ירדת מהפסים? תחזור למשמרת! אנחנו צריכים להיות בהיכון!" "סליחה, אני פשוט דיברתי עם..." אלכסנדר ה'לא חייל' הצביע והמלך שם לב אליה. "הו הו הו! מה יש לנו כאן!" רוז הנהנה בראשה לשלום, ומיד פנתה לצאת. "הו ילדתי חכי! חיכנו לך.. כלומר..." רוז הרגישה מבולבלת "מאיפה שניכם מכירים אותי?" המלך חייך "לא מכירים" הוא נראה חוכך בדעתו מה לומר, ואז עלה לו רעיון "אם את כבר פה - אני צריך טובה קטנה - תוכלי בבקשה לפתוח את החלון שם?" הוא הצביע על חלון צדדי קטן, שהוצב על יד כסא הנהג "יש פה הרבה עשן, לא?" הוא חייך ועיניו נצנצו. רוז לא הבינה מה הם מתכננים לה, או למה עשן מפריע למלך אם הוא מצויר על קנבס, אבל היא פתחה את החלון. שיקול דעת הגיוני, לכאורה. והחלון נפתח בקלות. לכאורה, כן. החגיגה התחילה עוד לפני שהספיקה לצאת מהדלת. לחדר נכנסה להקה גדולה של פיות כחולות ומנצנצות, והמלך צחק בקול רם, נהנה מהתכסיס שעולל. לשתי שניות רוז חשבה שהפיות הם יצורים יפים ביותר. אבל אז הם התחילו לקרוע ולהרוס כל דבר שלא היה מחובר לקירות בקסם קיבוע, חוטים העלו ניצוצות ואזוועקה נשמעה בתא. היא שינתה את דעתה לגביהן במהירות ועשתה את הדבר ההגיוני הראשון שעלה לה לראש. היא צרחה. .....................~~~~~~~°°°°°°°°°~~~~~~~~~................. כשראתה שהצרחה לא כל כך עוזרת היא החלה לרוץ לכיוון השני "מוריס! מווריייסס!!!" הפיות גם כן החלו להתקדם, והחזיקו בידם דברים כבדים או חדים מכוונים הישר אליה. אחת הדלתות שלידם עברה נפתחה אחריה בתנופה, היא הסתובבה וראתה את מוריס יוצא בזקנו הארוך וצעדיו הגמלוניים. הוא הביט בפה פעור על הפיות. רוז סובבה את ראשה חזרה קדימה בדיוק בזמן כדי להתנגש ברעמת שיער של ילדה אחרת. הם שתיהם נפלו על הרצפה, ובעודה אוחזת בראשה הכואב, ראתה את מוריס צועק "אקסנדה אליפטוס" וכל הפיות קפאו באוויר בבת אחת. זה היה קסם מרהיב. בראש סחרחר היא הסתובבה אל הילדה בה נתקעה "סליחה, לא התכוונתי להתקע בך..". "לא חשבתי אחרת.." ענתה הילדה והתיישבה לאט. רוז הופתעה לשניה, ואז הושיטה לה את ידה "אני רוז..." הילדה סילקה קווצת שיער שחורה מעל עינה הימנית והושיטה ידה חזרה "בל". רוז הביטה בה ושמה לב למשהו מוזר בהופעתה של הילדה. כל צד גופה השמאלי היה מכוסה. מקצות אצבעותיה העטורות כפפות עד פניה המכוסות בשיער. "את לא...?" החלה לשאול. הילדה נרתעה. "כן" אמרה בקול אטום והלכה במהירות לצד השני. רוז היתה בהלם. היא לא חשבה שתלמד בבית הספר יחד עם... לא זה לא ייתכן. דוד מוריס הגיע ועזר לה לקום. רוז התלבטה אם לשאול אותו... אולי הוא יעשה משהו... את מחשבותיה קטע המלך השמן שראתה בקטר. כרגע הוא עמד בתוך תמונה יחד עם זקנה סורגת על כסא מתנדנד, ושניהם חייכו אליה חיוכים מסתוריים. דוד מוריס אמר "רוז, יש לי משהו מיוחד להראות לך, בואי.." רוז עקבה אחריו בראש מבולבל חזרה אל תא הקטר. המשך- סודות הוגוורטס תחתית |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7131929 |
| Kimimiki | פורסם ב: Jan 10 2018, 10:45 AM |
|
תגובות: 3 צפיות: 749 |
יפה! רעיון נחמד, וכתוב בצורה מעולה. אבל קצת מעייף שרוב הפרק הוא חזרה על דברים שכבר ידענו, אז קצת הרצתי. אשמח להמשך! |
| פורום: פאנפיקים · תצוגה מקדימה: #7108780 |
| Kimimiki | פורסם ב: Dec 27 2017, 11:33 AM |
|
תגובות: 2 צפיות: 675 |
וואו, שאלה מצוינת. את האמת, לא קראתי את מיס פרגרין, אבל מקריאה של כל ספר פנטזיה שיוצא בעשרים שנה האחרונות(סתם הכללה, אבל יש כל כך הרבה כאלה) אפשר לתפוס את אותו רעיון - ילד שחייו הרגילים כבר הורגים אותו, הם חסרי משמעות לגמרי, ואז מגיע איזה משהו חיצוני לו (שלא קשור בשום מאמץ פנימי שלו, אלא רק מגלה כוחות שהיו קיימים בו כבר) והופך אותו למיוחד מהרגיל. האם זה אומר שלהיות רגיל זה רע? לא. אבל זה אומר שלהיות רגיל זה חסר כל משמעות. שתי מסרים שיוצאים שיוצאים מזה - והם שתי דברים שדי מבטאים את הדור שלנו - 1) לאנשים יש ציפייה לגאולה מהמצב בו הם קיימים. הם יודעים שדברים יכולים להיות יותר טוב, רק שהם לא יודעים מאיפה זה יקפוץ עליהם (אם זה קוסם שפוגש אותך ברחוב, או מאורה של דרקונים שגילית מתחת לבית שלך). הרעיון זה עולם נסתר, שנמצא במקביל לעולם שלנו, ואנחנו רק צריכים למצוא אותו. 2) זה צריך לבא ללא כל מאמץ. אלא רק מתנה שחנן אותך האל. לפי דעתי הגישות האלה לא נכונות, כי באמת השינוי צריך לבא על ידי מאמץ ומתוכנו. |
| פורום: הפאנדום המתחלף · תצוגה מקדימה: #7098423 |
קפיצה לעמוד (2) [1] 2
אשכול פתוח (תגובות חדשות)
אשכול פתוח (אין תגובות חדשות)
אשכול חם (תגובות חדשות)
אשכול חם (אין תגובות חדשות)
סקר (תוצאות חדשות)
סקר (אין תוצאות חדשות)
אשכול נעול
אשכול שהועבר
| ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים | |||||||
| גריפינדור | הפלפאף | רייבנקלו | סלית'רין | ||||
|
|||||||
|
|||||||
 |
קיצורי דרך מיוחדים: הארי פוטר | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס עוצב על-ידי Design by JBStyle © כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal 2024 - 2007 |