Zodiac \ קירה, סיפור בהמשכים, בערך

[Deep Space Nine]

סיפורים מספינת החלל U.S.S Zodiac

© הזכויות יוצרים לדמויות ולעולם שלי וכאלה אז אם תרצו לעשות משהו בעולם הזה או אם הדמויות פשוט. תדברו איתי. אל תעמידו פנים שזה שלכם ואל תהיו הומופובים\גזענים\טרנספובים בתגובות. ©

ז'אנר: מדע בדיוני אבל החלק של המדע חפיף אז זה יותר פנטזיית חלל.
דירוג כללי: כרגע לא מתוכנן משהו יותר מG או אולי PG, אם זה ישתנה אני אודיע.
תקציר: במאה העשרים ושלוש מסע בין כוכבים הוא עניין של מה בכך. האנושות נחשבת רק עוד ממשלה אחת בין קבוצות רבות ומגוונות שקשורות בקשרי מסחר ותרבות. הU.S.S זודיאק היא ספינת מדע קטנה שיצאה מכדור הארץ ועל סיפונה 87 אנשים צוות. אלה הם סיפוריהם.
הערות: בינתיים זה הולך להיות אוסף של רגעים שעוברים בין כל מיני דמויות שונות על הספינה, אבל יום יבוא ואולי אני אשכרה אכתוב עלילה.

------

על סיפון הU.S.S זודיאק אף פעם לא שקט. כמעט תמיד יש אי שם במבוך המעבדות איזה חוקר עקשן עם כמות לא בריאה של קפאין בעורקים ושקיות מתחת לעיניים. כמעט תמיד מסתובב אי שם במסדרונות לפחות מהנדס ממורמר אחד שמתלונן בקול על הספינה הארורה אבל נוגע בה בעדינות של מאהב ועם חיוך בעיניו.
ואם נס סטטיסטי כלשהו מתרחש וכל המדענים הקטנים והמהנדסים הטובים ישנים בבטחה במיטות החמימות, תמיד יש את הטייס הפראייר שנדפק לקבל משמרת לילה.

קצין הראשון מוגרבי ישב מול המסך הגדול וצפה בתמונות המתחלפות. גרפים של פעילות המנועים, מפות דרכן טסה נקודה מהבהבת, דפים על גבי דפים של נתונים מסובכים בכתב אדום: כולם בסופו של דבר העבירו את אותו המסר בדיוק. הכל בסדר גמור, הטייס האוטומטי יודע מה הוא עושה ומוגרבי יכול באותה המידה להיות כבר במיטה שלו.

אבל הקצין הראשון עבאס מוגרבי הוא לא אדם שמתחמק מחובות. עיניו המשיכו לסרוק את הנתונים בדייקנות, מחפשות כל פגם קטן. משמרת הלילה הטוטאלי* הייתה עבודה בודדה ומשעממת. הטייסים הצעירים שעליהם פיקד מוגרבי שנאו אותה וניסו תמיד להתחמק ממנה, אבל מוגרבי תמיד מצא בבדידות הזו משהו מרתק. ברגע הזה, כשספינתו שטה דרך החלל השומם האינסופי למראה בין מערכות שמש, וכל חברי הצוות שלה נמים על משכבם, הוא היה האדם הער היחיד במרחק קילומטרים. הידיעה הזו עוררה בקרבו תחושת שלווה משונה. כל מה שהתקיים סביבו ברגע זה כאילו התקיים רק בשבילו. כאילו אם יעצום את עיניו, אף מוח ביקום לא יחוש יותר את פיסת החלל הזו, והיא תפסיק להתקיים.

אף אחד לא השתמש בחלונות בנסיעה בשממה. לא היה כלום לראות, והשחור העמוק הלא משתנה שבולע את הספינה מכל הכיוונים יצר תחושת חוסר נוחות בכל מי שהביט בו.
"מחשב, כבה הקרנת נתונים," הורה מוגרבי. בלי התמונות הזוהרות חדר הבקרה שקע בחצי-החשכה המנחמת שאפיינה את הלילה המלאכותי בספינה. המסך הגדול ממולו חזר להיות רק חלון פשוט שהראה את הנוף הצפוי והמאכזב- כלום מכל הכיוונים עם נקודות במרחק, קטנות יותר מכוכבים בלילה ארצי.

מוגרבי נשען אחורה בכיסאו והביט בחלון במבט מהורהר שמאפיין לרוב אנשים מלומדים בגלריית אומנות. השממה הבין-מערכתית לא הייתה יותר מעניינת כרגע יותר משהייתה בכל זמן אחר, ובכל זאת הוא רצה להביט בה. היא הייתה השממה שלו, תלויה בו, כי אף אחד אחר לא יראה אותה ולא יזכור אותה ויבדיל אותה מהשממות האחרות. והוא היה האדם שלה, מוקף בה מכל הכיוונים, מבודד משאר היקום, ברוא יחידי לרגע.

אחת הסיבות שאף פעם לא השתמשו בחלונות בנסיעה בין מערכתית היא שבגלל חדגוניות הנוף קל היה ליפול תחת האשליה שאתה עומד במקום. למעשה הזודיאק עשתה את דרכה במהירות הגבוהה ממהירות האור, מעקמת את מימד החלל עצמו במסעה רב התחנות.
לא הבנת בכלל שאתה זז עד שפתאום הנקודות ברקע נראו שונות לגמרי. ככה זה בחיים- חשב עבאס מוגרבי לעצמו. אדם צומח ומשתנה בלי לשים לב עד שפתאום הוא אחר לגמרי ממי שהיה, והוא לא יכול להצביע על הנקודה בה זה קרה.
אנשים מתייחסים יותר מדי לנקודות.
החלק החשוב במסע הוא לא המעבר עצמו מנקודה א' נקודה ב'. המסע הוא החוויות שאתה עובר בדרך,תחושת השינוי. מחרתיים תגיע הספינה לכוכב מים והוא יצטרך לנהל משימת העברה מסובכת, אבל כרגע עבאס נע דרך החלל במהירות שנתפסה פעם כבלתי אפשרית, במרחק מאות אלפי שנות אור מהפלנטה שבה גדל, וברגע של שקט הוא הבין כמה זה מופלא.
המחשב ציפצף בשקט, בהתנצלות קלה, ועל המסך עלתה התראה מתוכנת בקרת המסלול. חזרה לעבודה.

----
משמרת לילה טוטאלי- יש חלון זמן של שעה וחצי בו רק אדם אחד על הספינה אמור לעבוד בו, להשגיח שלא מתנגשים עם אף אחד. כמובן שאם מישהו רוצה או צריך למשוך שעות נוספות אז מותר.

----
אני עדיין לא ממש מרוצה מאיך שזה יצא, לכן אני ממש אשמח לתגובות בונות ותיקונים. אני לא רגילה לכתוב דברים בלי דיאלוג ><

[Sophie Foster]

אני ממש אהבתי את הכתיבה שלך, ומחכה להמשך, התיאורים ממש יפים וטובים.
אני רק ממליצה לך לכתוב את הדברים באיזה צבע אחר, ואנחנו נגיב בשחור, כך שיהיה קל להבדיל.
שוב, ממש אהבתי ומחכה להמשך, ולראות לאן זה יתפתח, הדמויות נראות ממש טובות (דמות אחת) ותדעי שאת כותבת ממש טוב גם בלי דיאלוג:) מקווה שזה נתן לך מוטיבציה!