סיקור|| ג'יין אייר

[Masha Rostova]

ג'יין אייר

_________

שם הספר באנגלית: Jane Eyre

סופרת: שרלוט ברונטה

מתרגמים: חנה בן דב, יצחק לבנון, טלה בר, ליאורה הרציג, עשי ויינשטיין, שרון פרמינגר

שנת הוצאה: 1847

מוציא לאור: Smith, Elder and Co

מוציא לאור מתורגם פרוזה, ידיעות אחרונות

זאנר: ספרות אנגלית תקופתית

תקציר : "מה הדבר המרתק מיליוני קוראים לרומן גדול זה מאז המאה ה-19 ועד היום? לכאורה סיפור עלילה פשוט לתקופתו ג`יין אייר, היתומה והענייה מופקדת בבית דודתה הנוהגת בה בגסות ובאכזריות. היא נשלחת לפנימייה המיועדת לילדות עניות ומנוהלת בתנאים מחרידים . מאוחר יותר היא מתקבלת כאומנת בבית האחוזה של רוצ`סטר, המעמיד פנים של מי שמאוהב באחרת, אבל בסופו של דבר מתוודה בפני ג`יין על אהבתו לה. וכאן מתחילה העלילה להסתבך: ג`יין התמימה בת התשע-עשרה, נחותה לאין ערוך מבחינה חברתית וכלכלית מרוצ`סטר בן הארבעים, האמיד ועתיר הניסיון. נסיבות מיוחדות מונעות את הנישואים הצפויים וג`יין קרועה בין אהבתה הנואשת לרוצ`סטר לבין צו מצפונה, המונע ממנו להשיב לו אהבה. ג`יין אייר נחשבת לפסגת הפרוזה האנגלית וזכה לאין-ספור פרשנויות מנקודת ראות חברתית, היסטורית דתית ופמיניסטית. מעבר לכל אלה, זהו רומן הנוגע ללבם של דורות רבים של קוראים, מאז שנכתב ועד לימינו אלה ממש."

"קצת על ג'יין אייר"



מכל ספרי הספרות התקופתית האנגלית, אם מוציאים את "אנקת גבהים" ו"טס מדאוברוויל", אחד הספרים שזכו להכי הרבה פופולריות הוא בוודאי "ג'יין אייר". נכתב במאה ה-19, שרלוט ברונטה שמה עצמה במקומה של הגיבורה הצעירה ג'יין, נערה יתומה שהפכה למורה מוערכת וזכתה באהבתו של בעל אחוזה עשיר, ומספרת סיפור רומנטי, גותי, מותר ומסעיר, שעליו אני אספר לכם מעט.

"רקע"

ג'יין אייר, נערה יתומה שהוריה נפטרים שניהם זמן קצר לאחר לידתה, נשלחת לגור אצל דודה, מר ריד, והוא אוהב אותה כבתו, ומגן עליה מאישתו, הגברת ריד, ושלושת ילדיו, ג'ון, אלייזה וג'ורג'יאנה.

אך לאחר זמן מה נפטר מר ריד, והיא נשארת לחסדיהם של בני המשפחה, שאינם רוצים בה ומתעללים בה. באחד מהימים, בהיותר בת 10, תוקף אותה בן דודה, ג'ון, והיא נפצעת. דודתה, הגברת ריד, מאמינה לבנה שאומר שג'יין היא האשמה בפציעתה, וכעונש, שולחת אותה ל"חדר האדום", חדר חשוך באחוזת הבית, שממנו מפחדת ג'יין עד מוות, משום שבמיטה שבחדר הזה נפטר דודה האהוב, שאומרים שרוחו עוד מצויה בבית.

במשך שעות נותרת ג'יין בחדר, ורק בסי, אחת המשרתות בבית, לבסוף נשמעת לצעקותיה ובודקת את מצבה. לאחר שהיא פותחת את הדלת היא נחרדת לראות את ג'יין הקטנה חולה מאד, ומיד- רופא מגיע לאחוזה.

הרופא מבין ללבה של ג'יין ואף מקשיב לדודתה. לאחר שמצבה משתפר, שואל הרופא את ג'יין אם תרצה ללכת לבית ספר לילדות הנמצא בכפר הרחק מהבית. ג'יין עונה מיד שכן.

לאחר מספר ימים מגיע כומר אל בית ריד, שמו מר ברוקלהרסט. הוא כומר חמור סבר ואכזר, ששואל מה הסיבה לכך שילדה כמו ג'יין צריכה להישלח מביתה, והדודה ריד עונה בפשטות, שג'יין ילדה שקרנית וכי אינה יכולה להסתדר עם ילדה כזו.

הכומר שואל את ג'יין- "את יודעת לאן נשלחות ילדות שקרניות?" וג'יין הקטנה עונה- "לגיהינום, מר ברוקלהרסט."

הכומר מקשה ושואל- "ומה את צריכה לעשות בשביל לא להגיע לגיהינום, ילדה?"

ג'יין עונה לו- "להיות בריאה ולא למות, אדוני."

מתשובה זו מסיק הכומר כי ג'יין היא ילדה תחמנית ושקרנית, כמו שאמרה דודתה, ופונה לעזוב כדי להתארגן להרשמתה של ג'יין לבית ספרו ולהעביר אותה "חינוך מחדש".

באותו רגע עולה זעמה של הילדה, והיא מטיחה בדודתה- "אמרת לאדוני שאני ילדה שקרנית, אבל אני לא. אם הייתי שקרנית הייתי אומרת לו שאת טובה אלי, ושאני אוהבת אותך. אבל אני לא, אני לא אוהבת אותך. אין אדם ביקום שאותו אני אוהבת פחות."

בתגובה עונה לה גברת ריד שהיא ילדה מרשעת, ושלאחר מות בעלה היא נהגה בה בחסד שנתנה לה להישאר בבית, ולכך עונה ג'יין- "עכשיו הדוד ריד בגן עדן. וכך גם אמא ואבא שלי. הם רואים מה את עושה לי, והם ישפטו אותך."

זה המשפט האחרון שאמרה ג'יין לפני שנשלחה לבית הספר.

"חיי ג'יין"

ג'יין אייר מגיעה לבית הספר "לווד" לילדות, שם לומדות ילדות יתומות או ילדות פנימיה. המקום אכזרי מאד וחסר חיים. המורות קשיחות, מענישות בחומרה ומתאכזרות לבנות. האוכל בלתי נסבל והבגדים לא חמים על גופן של הילדות.

למרות קשיי ההסתגלות של ג'יין, היא מכירה חברה אחת, אחת ויחידה, שמה הוא הלן ברנס, והשתיים הנן בלתי נפרדות. חברותן עומדת למבחן כאשר המורות בוחרות להעניש את הלן בגזיזת שערה, וג'יין מתעקשת לשאת באותו עונש של חברתה.

מעשה החסד של הלן בא גם הוא לידי ביטוי. באחד מהימים מגיע מר ברוקלהרסט האכזר לבית לווד, שם הוא מעמיד על כסא את ג'יין, ומניח על צווארה שלט האומר "שקרנית". הוא אומר בקולו העמוק והרע כי ג'יין היא ילדה הנגועה בשטן, וכי לאיש אסור להתקרב אליה, להתחבר אתה או להישמע לה. הוא מצווה כי עד יום למחרת עזיבתו אין להאכיל את ג'יין ולהשאיר אותה עומדת על כסא בבושה.

למרות כל זאת, הלן מסתכנת בכך שמגניבה לג'יין מעט לחם אכיל בקושי.

הימים שלאחר מכן קשים. האוכל נורא והחורף מכה בבית הספר בעוצמה. ועם הקור והחולשה מגיעות המחלות. מחלת השפעת מכה בבית הספר, ובבנות, ורבות נוסעות הביתה רק בשביל למות. אחת מהבנות שנדבקת במחלה נוראית היא הלן, אמנם היא נדבקת בטיפוס כתוצאה מהאוכל המזוהם, ולא משפעת.

ג'יין מבקשת לבקש את חברתה הטובה בחדר הבידוד, והיא אכן מגיעה אליו. שם שוכבת הלן, וזו אומרת לה כי טוב לה שהלן באה לבקר אותה. השתיים מתחבקות ולאחר זמן קצר מתה הלן.

כעבור שנים, ג'יין היא מורה המחפשת עבודה. כשהיא שולחת בקשה למשרה בדואר, היא מקבלת תשובה, שמורה מתבקשת להגיע לאחוזת ת'ורנפילד, כדי ללמד ילדה צרפתייה בשם אדל.

ג'יין נוסעת לאחוזה, שם מקבלת אותה אם הבית, הגברת פיירפקס. היא מציגה לה את אדל, שנקשרת אליה מאד, ואף אומרת לה שאב הבית, מר אדוארד רוצ'סטר, עלול להגיע.

באותו ערב, בעודה הולכת לשלוח מכתב, כמעט נרמסת ג'יין על ידי רוכב על סוס, שמסתבר להיות מר רוצ'סטר. מר רוצ'סטר, גילו נושק ל-50, הוא אדם מלנכולי וקר, שתחילה בוחן את ג'יין בעיניים עקומות.

יחד עם זאת, הוא קורא לה מדי ערב ויושב אתה לאחר השיעורים. עד מהרה מתאהבת ג'יין במר רוצ'סטר אהבה עזה, אך הוא נראה אדיש לאהבתה, ואף לועג לעתים לתום ולצעירות שלה.

בנוסף לכל הצרות, נדמה לג'יין שהיא משתגעת כשהיא שומעת צחוק ויללות מעליית הגג, שנאמר לה שתפוסה על ידי אישה שיכורה בשם גרייס פול.


בריחתה של ג'יין מאחוזת "ת'ורנפילד"

כעבור זמן לא רב, מכריז מר רוצ'סטר שהוא מקווה לשאת אישה בשם בלאנש אינגרם. בלאנש היא אישה יהירה ושחצנית, שבזה למשרתות, לאומנות ולאלו מהמעמד הנמוך. ג'יין מתעצבת מאד, משום שהיא יודעת בלבה שהוא אינו אוהב את ארוסתו אך מבקש לשאת אותה בגלל קשריה.

ג'יין נוסעת באחד הימים להלוויתה של דודתה ריד, שחלתה, ולפני מותה מספרת לה ריד כי קרוב משפחה מצד אמה ביקש לאמץ אותה, אך משום שנאתה לג'יין על כך ש"הקימה עליה את המתים", ענתה במכתב לקרוב משפחה זה שג'יין חלתה ומתה. המשפט האחרון שג'יין אומרת לדודתה הוא, "אני סולחת לך, למרות שאת לא מוכנה לבקש את סליחתי."

בחזרתה לאחוזת ת'ורנפילד, אומר לה מר רוצ'סטר שיתחתן עם בלאנש, ובתגובה פורצת ג'יין בבכי של שברון לב, שלאחריו מתוודה רוצ'סטר שהאירוסין הנם אלה פיקציה. הוא אינו רוצה בבלאנש, אלה בג'יין, והכל היה אלא מאמץ נואש לגרום לקנאתה.

בהתחלה ג'יין כועסת, אך לאחר מכן מגלה כי כוונותיו ורגשותיו כנים, ומסכימה להינשא לו בהקדם. סוכנת הבית, הגברת פיירפקס, מתנגדת מאד לנישואין ומתחננת בפני ג'יין שתשקול.

ביום חתונתם מופיע אדם בשם מייסון, וכשהכומר שואל אם מישהו מתנגד לנישואין הוא מתפרץ ומרים את כולו. "מר רוצ'סטר לא יכול לשאת לאישה את הנערה הזו!" הוא מצטעק, "וזאת משום שהוא נשוי לאחותי!"

ההלם גדול מאד, ג'יין שבורה ומבולבלת, ומר רוצ'סטר נאלץ להסגיר את סודו. הם שבים לאחוזה ועולים לעליית הגג, שם מגלה ג'יין את האמת. הייללות והצחוק בקעו מאישה כלואה בעליית הגג, אישה בשם ברת'ה מייסון, שעוד חיה, והיא אשתו החוקית של רוצ'סטר. זוהי אישה חולנית ולא שפויה, ובמקום לשלוח אותה למוסד לחולי נפש השאיר אותה רוצ'סטר באחוזה מתוך חמלה. גרייס פול הופקדה לשמור עליה ומחרדה ודיכאון פרשה לאלכוהול. זו הסיבה שגרייס פול הייתה כה ממורמרת והפחידה כל כך את ג'יין.

הסוד מתגלה, ומר רוצ'סטר אומר שאין זה משנה באמת, משום שהאהבה שלו לג'יין כינה, וכי עכשיו הם יוכלו לברוח יחד רחוק משם. אמנם ג'יין אומרת שמצפונית היא לא תוכל להיות פילגשו של גבר נשוי. למרות שהוא מנסה למנוע ממנה זאת, ג'יין בורחת את גורל לא ידוע.



"ביקורת אישית"

ג'יין אייר היא ללא ספק, יצירת מופת. כבר עשרות גרסאות אם לא יותר יצאו לסיפור האהבה הגותי הזה, שלא ניתן להניח לו כבר החל מהרגע הראשון.

ג'יין אייר הוא ספר שמלא בקונפליקטים שגם היום אנחנו עדים להם- מיקומה של האישה בתא המשפחתי, עצמאותה של האישה לצאת לעבודה, המעגל המשפחתי במקרים ואין קשר בין איש לרעהו, הסתירה המצפונית בין הערכים המוסריים הנכונים (לא להישאר פילגש לגבר נשוי) ובין מה שהלב כל כך חפץ בו.





יש סוג מסוים של ספרים שאתה גומע אותם בלילה, ויש את הסוג השני של הספרים שנמצאים אתך במשך חיים שלמים.

הפעם הראשונה שקראתי את הספר, הייתה בגרסה הפשטנית לילדים שלו. מאז קראתי אותו בכל מהדורה אפשרית, בעברית כמו באנגלית.

כמישהי שקשה לרצות אותה, הרי ספרות אנגלית קלאסית היא עניין כבד מאד, אני אומרת בלי בושה שזה סוג הספרים שגרם לי לבכות מהתרגשות. השפה קולחת, מרתקת את הקורא שנכנס לנעליה של ג'יין על כל התלאות שהיא עוברת, ונותנת לנו לנבור בנבכי אהבה שלא מתייחסת להבדלי מעמדות ושהיא אנוכית ונותנת כמו שרק ברונטה יכולה לספר עליה

אם יש איזשהו ספר תקופתי שאפשר לומר שחובה לקרוא אותו, זה יהיה ללא ספק "ג'יין אייר". ספר שכולו השראה מחייה של סופרת העל שרלוט ברונטה, יתומה שהתאהבה בבעל אחוזה שלא השיב לה אהבה והיה נשוי בעצמו, זהו אחד מהרומנים הקלאסיים ששום אדם לא צריך לפספס.

[הבחור האפל]

טוסיף גם ביכורט, טכזיר, פרתים וכו'. היצה מן סיכור צא ?! אני לא יכול להבין כלום =[.
0.223/10
עריכה: אה אוספטה יופי. אני טחף אקרע.

[Paper Towns]

לפני כמה שנים קראתי את המהדורה לילדים (זאתי עם הציורים והכול, אתם יודעים) של ג'יין אייר ודי חיבבתי את זה, אבל אף פעם לא חשבתי לנסות את הספר ה"אמיתי". טוב, מהבחינה הזאת הצלחת לגמרי - שיכנעת אותי לנסות לקרוא את הספר המקורי, גם מפני שהוא נשמע פשוט מקסים וגם בשביל לראות עד כמה הוא דומה לגרסה שקראתי.
הסיקור שלך סופר מושקע ועמוס במידע על הספר, אבל שימי לב שהוא לא עומד בכל התנאים המופיעים במדריך לכתיבת סיקור ספר, כגון הרבה פרטים שחסרים בתעודת הזהות שלך ותקציר מגב הספר. כשאת גומרת לתקן את האשכול תשלחי לי בבקשה הודעה פרטית \ תגיבי כאן ^^

[Paper Towns]

כל הכבוד שתיקנת את הסיקור ולא ויתרת! יצא סיקור מקסים ומפורט מאוד :) מתווסף ללינקייה.