סיפורים בלי שם || מיקה, אסופת קטעים

התגעגעתם אליי? הרבה זמן לא פירסמתי כאן משהו. גם הרבה זמן לא הצלחתי לכתוב, היה לי מחסור במוזה. אז החלטתי לעשות אסופת קטעים קצרצרים על דמויות בלי שם, פשוט כדי לכתוב. אני מקווה שעם הזמן יווצר לי כאן מאגר של מגוון דמויות שאני אוכל אולי להשתמש בהן בדברים יותר ארוכים, ואולי חלק מהן יהפכו לסיפורים עם שם. ואני כמובן אשמח מאוד לת"בים. אזהרת אנגסט!

הקטעים שפורסמו
- ציפיות
- בוקר גשום
- מים עמוקים
- דחיפה

ציפיות

יש מעלייך ציפורים, נקודות שחורות על רקע של כחול מוכתם בקצת לבן ואפור. הן עפות בקבוצה, יוצרות דפוסים באוויר, נוסקות למעלה למעלה ולא מפחדות ליפול. פעם גם הציפיות שלך היו כאלה, חגות אי שם מעלייך. מחוץ לטווח ידך. אבל הרשית להן לנסוק גבוה גבוה, עד לכוכבים, החלומות שלך הזוהרים, תקוות שהתמימות שמרה שלמות.
הן לא היו ציפורים, הן לא באמת יכלו לעוף. גילית את זה בדרך הקשה, כשהן התרסקו. השמיים נפלו והתנפצו עלייך. הכוכבים נחו לרגלייך, כבר לא נוצצים. ואת קרסת לרצפה והדמעות שלך זלגו בלי סוף כשישבת שם בין השברים. נשארת שם עד שהפכת לריקה, כל כך חלולה מבפנים שחשבת שאולי עכשיו שאת כמו בלון תוכלי לעוף, לתת לרוח לסחוף אותך למקומות נפלאים.
אבל ציפיות הן לא דבר שמתגשם ותקוות הן מותרות שלך כבר אין ואת עומדת בין השברים שפעם היו נוצצים ומנסה למצוא את הניצוץ בחיים, רק עוד ילדה שהתבגרה מהר מידי.

~.~
אמרתי שאלה יהיו קטעים נורא קצרים. כן, לא נגמלתי מהאנגסט ואני עדיין כותבת בגוף שני. ת"בים?

אני שולחת אותך לסדנת גמילה (מכון גמילה? rehab center איך שזה לא מתרגם לעיברית) מאנגסט וגוף שני. טוב, כאילו גוף שני זה נחמד אבל אבל אנגסט זה לא (גם אם ליליקה הולך לומר שאני צבועה כי אני כותבת אנגסט גם אבל פחות אז אז מותר לי).
עכשיו לקטע (הפרעות קשב וריכוז, מישהו?)
(היי, חתול!)
טוב אז כרגיל התיאורים שלך ממש מקסימים, ההתחלה הייתה לי טיפה ארוכה מדי? לא בדיוק ארוכה, כי זה היה טוב אבל משהו במשפטים היה לי טיפה מסורבל. באמת ממש אהבתי את התיאור נוף של הציפורים העפות בשמיים, בעיקר עם הנקודות השחורות והמבנה, זה תיאור ממש יפה.

יש פה קצת הרבה מההטיות של המילה מעל אז אולי אפשר להחליף את זה פה לביטוי עם אותה משמעות, משהו כמו מחוץ לטווח ידך (ככה כותבים את זה?).

זה ממש נחמד, שני המשפטים האלו. הרעיון של הבלון והרוח יפה, זה גם מטאפורה נחמדה לשני מצבים - מוטיבציה להשגת מטרה (ציפורים) ולתת לחיים לקרות (רוח) ויש סיכוי שאני מפרשת דברים לא קשורים :)
דרך אגב *עכשיו ונראה לי שזה אמור להיות עם כ? אבל אני לא יודעת

טוב, אז זה משפט סיום מצויין (והייתי נותנת לו לעמוד בתור משפט ולא בתור חלק במשפט [כאילו עם נקודה והכל]) וסיכם את הקטע מאוד יפה. תיאור עצוב ועגום של התבגרות ואני מקווה שאת לא מרגישה ככה אבל זה בהחלט מעביר את המסר וזה טוב.

עכשיו לקצת נדנודים, נו ילדה אני יודעת שאת יכולה, מוזה זו המצאה! תחפשי אתגרים באינטרנט (יש מיליארד אתרי prompt שיתנו לך רעיונות אם זאת הבעיה), תבקשי מחברים אבל אבל סיפור :( אין לי למי להציק חוץ מלך בערך אז את חייבת לכתוב לי סיפור.
את יכולה אפילו לשלב את הקטעונים שלך בתוכו, נגיד לקחת את הדמות הזו שחקרת את ההתבגרות שלה ולכתוב מה החוויות שלה, לא בתיאור כללי של תחושה אלא ממש רגע. הרגע שהיא מסתכלת למעלה על הציפורים והן רק ציפורים שהיא לא יכולה להגיע אליהם (אוי, זה נשמע דרמטי להחריד אבל אני מקווה שהכוונה עוברת).

הא, ןאני חייבת להודות שאני די סתומה אז השם בלבל אותי, את מבינה שחשבתי שמדובר פה בכריות? לא חשוב, מידע שלא היית צריכה כנראה אבל חשבתי שישעשע אותך.

בכל מקרה, אני מקווה שלא טרחת להעלב כי את יודעת שאני אף פעם לא אפגע בך בכוונה (אני גונבת לליליקה משפטים, ואוו אני מבלה בדיבור איתה יותר מדי זמן) ואני תמיד שמחה לקרוא קטעים שלך (מה שמזכיר לי, עדיין לא קראתי את אייקון ומזל טוב את מלכה!!!) גם אם הם אנגסטיים ואני שמחה שפירסמת כי לא פריסמת הרבה זמן וכיף לקרוא משהו שלך.

לול אני לא חושבת שיש מכון גמילה מאנגסט וגוף שני
תודה רבה רבה על התגובה! תיקנתי את שגיאת ההקלדה ב'עכשיו' ואת צודקת לגבי הקטע עם ההטיות של המילה מעל, אני אחליף את זה כמו שהצעת.
לגבי משפט הסיום, באמת התלבטתי אם לשים אותו לבד או לא, בסוף החלטתי שיהיה ככה, הרגיש לי קצת יותר מתאים.
בקשר לנדנודים, אני בתהליכי פיתוח רעיון למשהו גדול. הבעיה היא שקשה לי להתמיד עם דברים ארוכים ואני לא אוהבת לנטוש באמצע, אז אני בכלל לא בטוחה שאני אפרסם כשאני אתחיל לכתוב את הרעיון...
לול אופס לא התכוונתי שהשם יבלבל
כמובן שלא נעלבתי, שוב המון תודה על התגובה 3> אני מקווה עכשיו לפרסם בקביעות קטעים קצרים כאלה, אולי בהמשך אני אנסה לקחת איזשהי דמות ולהפוך את הקטע שכתבתי עליה למשהו ארוך יותר.

ייאיי, סוף סוף פרסמת קטע! אז כן, כמו שאת יודעת (וזה בכלל לא כי אני חופרת לך כל הזמן בערך), אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך וניהנית לקרוא את הקטעים שלך, הם מדהימים והתיאורים מצוינים ואת מצליחה להעביר מסר במעט מילים, שזו באמת מיומנות חשובה ואת מבצעת אותה ממש טוב. אני לא ממש יודעת על מה נשאר לי להעיר (כי דלפי גנבה לי את כל ההערות), אז אני קודם כל אגיד שאני מסכימה עם ההערות שלה (ועם זה שאת צריכה מכון גמילה מאנגסט) ואנסה להגיד דברים שהיא לא אמרה.

המשפט הזה מאוד יפה, אבל הוא לא מנוגד למשפטים הקודמים, אז את לא צריכה את ה'אבל' בהתחלה. אני חושבת ש'אבל' במשפט הבא יתאים יותר. חוץ מזה, את האמת שהפסיקים במשפט הזה קצת בלבלו אותי ואני חושבת שאולי כדאי לך לנסות לפצל אותו.

חסרה לך כ' ב'כשאת' - רשמת 'שאת' במקום. חוץ מזה, אני חושבת שה'כשאת כמו בלון' צריך להיות כלוא בין שני פסיקים.

זו כמובן החלטה שלך, אבל גם אני חושבת שהחלק האחרון של המשפט יהיה עדיף בתור משפט בפני עצמו. הוא באמת סוגר את הקטע בצורה מצוינת ומאוד אהבתי אותו, ואני פשוט חושבת שהוא הרגיש טיפה לא קשור לשאר המשפט, אז יהיה עדיף אם הוא יעמוד בתור משפט בפני עצמו.
חוץ מזה אין לי הערות, התיאורים שלך מהממים כרגיל - גם אלו של הציפורים וגם של הרגשות שלה - והדימוי של הבלון והמטאפורות של הכוכבים והרוח מדהימים.
בקיצור, זה קטע ממש יפה ובאמת ניהניתי לקרוא, ואת כרגיל מצליחה להעביר את המסר שלך בצורה מדויקת וממש ממש טובה. אני מצטערת אם פגעתי וכמו תמיד, מחכה לקרוא עוד קטעים מצוינים שלך.

תודה רבה על הת"ב 3> תמיד אפשר לסמוך עלייך ועל דפנה שגם כשהקטע כל כך קצר התגובה שלכן תהיה ארוכה
אני חושבת שאני אתקן לפי ההערות שלך, ואולי באמת אפריד את הסיום ככה שזה יהיה משפט בפני עצמו
והנה עוד קטע, קצת פחות טוב מהקודם בעיני

בוקר גשום

מים נוזלים על החלון. הם משאירים על פני הזגוגית הקרה נתיבים רטובים, נקיים, יוצרים דוגמא שעוד רגע תישטף. הנוף המוכר חולף בכתמים מטושטשים שנראים מעוותים בגלל הגשם, ציור מרוח בגוונים אפורים. הנשימה שלך יוצרת אדים שמתחילים לכסות את החלון, יוצרים עוד הפרדה בינך לבין העולם. את תוהה אם אפשר לשים חוצץ בינך לבין המציאות. (אולי את עושה עבודה טובה מספיק בהכחשה).
הגלגלים מתקדמים על פני הכביש הרטוב. בלמים חורקים וצפירה נזעמת שולפים אותך מהמערבולת הפנימית שאת שקועה בה אל הבלגאן של החיים. האוטובוס עוצר, והנוסעים שירדו ממהרים להימלט מהגשם. בתחנה הבאה את צריכה לרדת. את מתעטפת במעיל השחור שלך כאילו יש בכוחו להגן עלייך מהעולם (ומעצמך), מהדקת סביב הצוואר את הצעיף הכחול כאילו יוכל למנוע ממך להגיד דברים טיפשיים. (כאילו כאילו כאילו. אולי גם את רק בכאילו נמצאת כאן?).
האוטובוס מתגלגל אל התחנה ומחליק לעצירה. את קמה בלי ליפול, לוקחת את התיק, מחזיקה את המטרייה בכוננות ונפלטת דרך הדלתות אל עוד יום (למרות שאת לא מוכנה אליו בכלל).

~.~
הסוגריים ככה זה משהו חדש שניסיתי, אשמח לת"בים איך יצא

אז, טוב, אני לא מסכימה איתך ממש, הקטע הזה מוצלח. בעיקר החל מהפסקה השניה והלאה. אני מסכימה שמשהו בהתחלה טיפה נוקשה וקצת פחות זורם אבל אני חושבת שזה יותר קטע של המילים שבחרת לתיאור מאשר מה שאת מתארת. זאת אומרת, המשפטים יצאו ארוכים וקצת מסורבלים ופחות מציירים תמונה מהרגיל שלך אבל הם עדיין באמת ממש סבבה.
האמת שאני לא ממש יכולה להניח אצבע על מה בדיוק הפך את התיאור פה ליותר נוקשה אבל אני חושבת שאם תעברי עליו שוב את תפתרי את זה.
בסוגריים הראשונים, הם ממש מתאימים שם אבל חשבת אולי להפוך את זה לשאלה. כאילו, '(אולי אם תעשי עבודה טובה מספיק בהכחשה)' כי המשפט לפני הוא הרהור על אפשרות ואז זה משפט שהוא עובדתי וזה טיפה יוצר סתירה. אוקיי, כנראה לא העברתי את מה שהתכוונתי... הכוונה שלי היא שהסוגריים מתייחסות למשפט לפני ולכן צריכות להיות דומות לו במבנה (לדעתי, כן?) ולכן בגלל שהוא מציג תנאי/אפשרות מתאים שגם בהן תהיה תנאי.
כמו שאמרתי מפה והלאה אין לי הערות. המשפטים זורמים והתיאורים במקום ועשיתי שימוש מצויין בסוגריים וזה סגנון נחמד שמאוד מתאים ומוסיף לקטע (הסוגריים של - כאילו כאילו כאילו... לדוגמא ממש מצויינים) והסיום ממש נחמד. דבר אחד שאולי הייתי עושה זה להפריד את הסוגריים האחרונים. זאת אומרת, לתת להם שורה משלהם בשביל לחזק את המשמעות שלהם וגם בשביל שהם לא יבואו מיד כך שהם יהיו טיפה יותר מפתיעים וחזקים.

טוב... אז זו פחות חפירה מפעם קודמת :)
תמשיכי לכתוב.
גשם זה טוב!

זה קטע ממש ממש יפה, מאוד אהבתי אותו ואהבתי את הסגנון עם הסוגריים, הן באמת ממש הוסיפו לדעתי. את האמת שגם אני לא ממש מסכימה איתך, אהבתי את הקטע הזה יותר מאת הקודם (לא שהקודם לא טוב, כן? שניהם מצוינים, פשוט משהו בקטע הזה הרגיש לי כאילו רציף יותר ויותר התחברתי אליו).

ספיציפית בסוגריים האלו אני לא בטוחה שהבנתי ממש למה התכוונת. אם הכוונה היא כמו במה שדלפי (שכרגיל גונבת לי את כל ההערות) הציעה, גם אני ממליצה לך לשנות טיפה את הניסוח למה שהיא אמרה, כי זה לא ממש ברור ככה לדעתי. גם אם התכוונת למשהו אחר, אני בכל מקרה חושבת שכדאי לך לנסח את המשפט הזה מחדש כדי שיהיה יותר מובן.

אני לא בטוחה שזו ממש טעות, אבל לרוב כותבים 'בלגן' או 'בלאגן' והא' אחרי הג' לא הסתדרה לי ממש.
חוץ מזה אין לי ממש הערות, הצלחת להעביר את המסר שלך בצורה מצוינת כמו תמיד והסוגריים באמת התאימו. הסוף סוגר את הקטע בצורה טובה ולגבי ההתחלה אני כן קצת מסכימה עם דלפי אבל את האמת שאהבתי מאוד גם אותה - משום מה הדבר הראשון שעלה לי לראש כשתיארת את המים היה דמעות, וזה התקשר לי איכשהו לקטע וזה יצא מאוד מתאים לדעתי.
בקיצור, כמו שכבר אמרתי יותר מפעם אחת, התיאורים שלך מצוינים ואת כותבת מדהים ואני ניהנית לקרוא את הקטעים שלך. אני מצטערת אם פגעתי וכמובן מחכה לקטע הבא.

תודה רבה על התגובות 3> אני אנסה לתקן את הבעייתיות בהתחלה, ואתן צודקות לגבי הסוגריים הראשונים, אני אשנה שם.
הנה עוד קטע~

מים עמוקים

כחול וירוק מתערבלים סביבך. קרניים של אור עמום חודרות את השכבות, מתערבבות עם הצללים. הגוף שלך רפוי, את מנסה לצוף מעל לגלים, אבל הפעולה הכביכול פשוטה דורשת ממך כוחות שכנראה אין לך. את מתפתה להרפות, להיבלע בתוך המרחב הכחול-ירוק המזמין, לשקוע לתוך שלווה נצחית.
השעון המעורר שלך מצפצף, מאותת על תחילתו של יום חדש. את שולחת יד מתוך קן השמיכות שלך ומגששת לעברו, מנסה להשתיק את הצליל המעצבן ולזכות בכמה דקות נוספות של מנוחה. את תמיד כל כך עייפה, במיוחד בזמן האחרון, אבל יש לך יותר מידי דברים לעשות. ואת רק רוצה לתת לעצמך לשקוע, להפסיק להיאבק להחזיק את הראש מעל למים. הכל יותר מידי, ומצפים ממך לעשות את הבלתי אפשרי ולשחות כאילו זה הדבר הטבעי ביותר לעשות אחרי שזרקו אותך בהפתעה לתוך המים. את לא מישהי מיוחדת, את לא שום דבר. את לא מסוגלת.
היד שלך מוצאת את השעון המעורר ואת מצליחה להשתיק אותו. את מהדקת סביבך את השמיכות הכחולות-ירוקות ומתכרבלת בתוכן, מייחלת שתוכלי להפסיק להילחם בשביל לענות על הציפיות. שיעזבו אותך בשקט, ויתנו לך לטבוע.

~.~
אני לא בטוחה מה דעתי על זה. ת"בים?

אוי, התיאורים כאן ממש יפים. הם באמת מהממים וזורמים כאלו והמטאפורה של המים מצוינת. אמנם הקטע הזה הוא בעיקר תיאורים ואפיון של הדמות ולא ממש עלילה, אבל הוא באמת מצוין לדעתי וניהניתי לקרוא ואני אשמח לקרוא גם קטע ארוך יותר על הדמות הזו, היא נשמעת מעניינת. דרך אגב, התיאור של המרחב הכחול ירוק קצת הזכיר לי את התיאור של המרחב מ'לקפוץ', סתם חשבתי לציין.

קצת הפריע לי שהשתמשת כאן שוב במילה 'מים', אחרי שהשתמשת בה בסוף המשפט לפני. אני חושבת שאולי את יכולה פשוט להחליף אותה ב'פנימה', אבל זו החלטה שלך כמובן. חוץ מזה, 'דחפו' יכול להתאים יותר מ'זרקו' לדעתי, אבל שוב - זו כמובן בחירה שלך.
חוץ מזה אין לי ממש הערות, זה באמת קטע מאוד יפה והתיאורים מהממים, והסוף מצוין וסוגר אותו בצורה ממש טובה (אבל לא אופטימי, אני רוצה אופטימי. כן, סליחה, אני אפסיק).
בקיצור, את כבר יודעת שאני ממש אוהבת את הכתיבה שלך ותמיד שמחה לקרוא קטעים שלך. אני ממש מצטערת אם פגעתי וכרגיל מחכה לקרוא עוד קטעים מדהימים שלך.

תודה על הת"ב 3> ההערות נשמעות נכונות, אני אנסה לתקן לפי ההצעות שלך ^^
הנה עוד קטע, פחות אנגסטי

דחיפה

הרוח שואגת סביבך, סוערת וחזקה. היא פורעת את שערך, קצוות חומים כהים ממלאים את שדה הראייה שלך ואת כל פעם צריכה להרחיק אותם מפנייך.
את עוצמת עיניים ופורשת ידיים, מדמיינת שאת עלה שנח על האדמה והרוח תכף תרים אותך, תיקח אותך איתה. העולם כמו נמוג סביבך, את הדבר היחיד שחשוב והאוויר מתערבל סביבך, מוכן להדוף כל דבר שינסה להתקרב אלייך. את מרגישה בנוח ככה, בטוחה ומוגנת.
זמן ארוך את עומדת בלי לזוז, שם במקום הגבוה, לפני שאת פותחת עיניים. מכל צדדייך נפרש העולם, שלא עצר רק כי את לקחת הפסקה, ואת יודעת שאת צריכה להתקדם. לקחת קפיצה, כדי שתוכלי להגיע לאן שאת רוצה. אבל את מפחדת. נפלת כל כך הרבה פעמים בעבר, למרות שחשבת שיהיה בסדר. מה הופך את הפעם הזאת לשונה?
הרוח משנה כיוון וכעת הולמת בגבך, כאילו מרגישה בהיסוס שלך ומנסה לדחוף אותך קדימה. ואולי זה כל מה שאת צריכה, הדחיפה הזאת בזינוק שתישא אותך יותר רחוק ממה שאת יכולה להגיע אליו בעצמך. את מחליטה לקחת את הסיכון, ולנסות.

~.~
אשמח מאוד לת"ב גם על זה וגם על קטעים קודמים (אם עוד מישהו שהוא לא לילי (ואולי דפנה) קורא את זה ובא לו להגיב, זה יהיה נחמד מצדכם)

אולי דפנה? אאוץ'!
לא הייתי בארץ, זה תירוץ ללא לקרוא קטע. (האמת שקראתי אבל אני שונאת להגיב מהטלפון).

אני מתחילה בקטע הקודם - אז... מים עמוקים:
האמת, שזה קטע חמוד להפליא. יצאת מתיאורי רגש ציורים לתיאורי סביבה בצורה חלקה וזו יופי של עבודה. ההקבלה החוזרת לאוקיינוס ומים בתור שלווה מעניינת, גם כי היא יכולה לשחק על בריאה (רק אני והמטאפרות המוזרות אבל בזאת אני מאשימה את המורה שלי לתנ"כ, היא התעקשה שמים מסמלים חיים) וגם כי היא יכולה לשחק על בדיוק ההפך - מוות או טביעה. בקיצור, זה עבד מצויין גם אם אני מפרשת דברים בצורה מוזרה להחריד...
אני חייבת להסכים עם ליליקה על המשפט שהיא העירה עליו, הוא מסורבל מדי וטיפה פוגם במקצב של הקטע. אני לא יודעת אם זו החזרה על המילה מים או סתם משהו במבנה אבל הוא פחות זורם, גם אם המשמעות שלו מצויינת. בעיקרון לא הייתי מתעקבת על זה מדי אבל זה סוג של משפט המפתח של הקטע (הסיבה למלחמה - הזריקה שלה לתוך החיים) אז חשוב שהוא יהיה ממוצה עד תום.

זה יופי של משפט, באמת שכן ואני מבינה את העובדה שהשתמשת בכל שלושת המשפטים בצירוף את-לא אבל המשפט של את לא שום דבר, נשמע קצת מוזר. וגם הייתי מפרידה את כל השלושה בנקודות, הם שווי כוח אז אין סיבה שאחד מהם יהיה פסוקית או אם את מעדיפה משפט מורכב, שיהיה בנוי מכל השלושה (או שזה משפט מאוחה? בלע, שונאת לשון).

בקשר למשפט הראשון (אוקיי, אני יודעת שזה לא היה מכוון אבל הראש שלי מוזר. ממש הצחיקה אותי המילה ציפיות כי מיד חשבתי על כריות והרי כל הקטע היא במיטה. לא חשוב, אסוציאציות מוזרות זה שמי השני), משהו ב-לענות על ציפיות הרגיש לי מוזר. אולי כי הביטוי בדרך כלל הוא לעמוד בציפיות ואולי כי חסר שם ההמשך - של אחרים (טכנית לא חייב אותו, היא יכולה לא להצליח לעמוד בציפיות שלה מעצמה, כן?). בכל מקרה, הוא קצת היה מוזר.
בקשר לסיום. הוא מצויין, באמת. חזרת למטאפורת המים שלך אחרי שפירשת אותה בכוונה שבה היא מופיעה בקטע ונעזרת בה בשביל להעביר את היאוש של הדמות. יופי של סיום :)
בקיצור, זה קטע ממש חביב ומאוד נהנתי ממנו.

ו... עברנו לקטע הבא (ואני מגיבה לפני ליליקה אז היא לא תוכל לגנוב לי הערות) - דחיפה:
אני מתחילה בפרטים ואחר כך דעה כללית, אני חייבת לשנות סגנון מדי פעם אחרת אני אמות משעמום :)

הו! (תכניסי פה פרצוף המום) תיארת מראה של דמות! חחח האמת, זה התאים שם בול והקל לדמיין את התמונה. מה שכן, משהו בביטוי כל פעם פשוט לא זרם לי שם. אני לא בדיוק מצליחה לחשוב על ניסוח חלופי שזורם כמו שצריך אבל זה הרגיש פתאום הרבה פחות ציורי מהתיאורים הרגילים שלך, כאילו השפה פשוטה מדי או משהו. אולי תנסי לסדר את המשפט אחרת? או אולי תתעלמי ממני כי אני קטנונית ומוזרה... אבל להגנתי, זה רק כי אני יודעת שאת כותבת ממש ממש טובה אז אני מרשה לעצמי להציק.

סביבך, סביבך, יותר מדי סביבך בקטע הזה... זה מילת תיאור מצב ויש לה חברות שיכולות להחליף אותה ובקטע קצר כזה מגוון המילים שלך חשוב (אלא אם המטרה היא לכתוב במעט מגוון, גם קורה, יכול להיות מאפיין דמות מאוד מעניין ומוצלח).
התיאור פה הוא באמת מצויין ואני פשוט אוהבת את המילה נמוג (זה מוזר, תמודדי) אבל כן הייתי מחליפה את הסביבך, אחד כי כמו שאמרתי המילה מופיעה הרבה ושתיים כי אני חושבת שאת יכולה למצוא פה תיאור שיתאים יותר ויחזק את המשמעות במשפט. אני לא בטוחה במאה אחוז מה בדיוק הרגש שחתרת אליו אז אני אציע פה לפי מה שהבנתי - 'העולם כמו נמוג מאחוריך. את הדבר היחיד שחשוב והאוויר מתערבל רק בשבילך (את יכולה להוסיף פה אולי את המוקד או משהו אם המטרה היא תיאור של הבחורה הזו בעין הסערה)...
בקיצור... אמ, תחשבי על זה?

טיפה חסר לי תיאור אחרי המשפט הזה. משהו על הצורה שבה הוא נפרש, המראה החזותי שלו או לפחות התחושתי אם הכוונה פה היא לתיאור של מצב בחיים ולא לעמידה אמיתית בראש צוק (שמיד גרמה לי לחשוב על פנטזיה ואנשים עפים, מיד).

זה באמת סיום ממש נחמד ואני אוהבת את הצלצול האופטימי ואת העזרה שמוענקת בסוף. זה נחמד שהדמות מקבלת את הדחיפה לה היא זקוקה מהסביבה, מחזק את התחושה שהיא לא לבד. זה באמת היה סיום מאוד חביב.
אוקיי, אז עכשיו בקשר לקטע בכלליות. מבחינת מסקנה ורעיון? קבלי לדעתי 99 מתוך 100 (סורי, אני בmode של מורה לתנכ אז 100 עגול יש רק לאלוהים :) ) זה באמת היה ממש נחמד ועם סוף אופטימי ומטאפורה - עדיין לא משוכנעת שזו לא פנטזיה... - יפה לעובדה שלפעמים צריך אחרים בשביל להגשים את מלוא הפוטנציאל שלך. מבחינת תיאורים? טוב, קצת פחות מהרגיל שלך. הרבה דברים הרגישו לי קטועים, כאילו לא ניצלת את מלוא הכוח של התיאור שלך. התמונה מראש צוק עם העולם הפרוש לרגלך והרוח בשיער יכלה לקבל פה חיזוק.
בכל מקרה, קטע ממש ממש נחמד ומאוד נהנתי לקרוא :)

תמיד מחכה לקטעים חדשים שלך (ושקט, אני קוראת! מזלזלת שכמותך) ומקווה שלא תפגעי.
תגידי מה דעתך על לכתוב מראש של בחור? אני מכירה את ההעדפה לגיבורה נשית (עושה את זה גם) אבל לפעמים לשחק עם דמות שרחוקה ממך זה דווקא אימון כתיבה טוב.

אוקיי, הפעם דלפי באמת לקחה לי את כל ההערות. מרושעת. כן, סליחה, לקטע.
טוב, אז זה קטע ממש ממש יפה לדעתי, המסר מצוין והעברת אותו בצורה ממש טובה (וייאיי, אופטימי! אני גאה בך). התיאור של השיער של הדמות שמתנופף ברוח מהמם והוסיף המון, הוא באמת ממש עזר לי לדמיין את כל הסיטואציה.
אני אגיד קודם כל שאני מסכימה (כמעט) עם כל מה שדלפי אמרה, אז אני אשתדל לא לחזור על אותם הדברים.

אז כאן אני כן מסכימה לגבי ה'סביבך' - גם לי טיפה הפריע שהשתמשת באותה המילה די הרבה פעמים בקטע - אבל אני חושבת שכדאי לך להחליף דווקא את ה'סביבך' השני במשפט, ולא את הראשון. זו כמובן החלטה שלך, אבל לדעתי הראשון מאוד התאים והתיאור של העולם שנמוג סביבה יצא ממש יפה, אז חבל להרוס אותו.

טוב, זה ממש ממש קטנוני, אבל אני חושבת שיהיה עדיף אם תכתבי 'פוקחת' במקום 'פותחת'.

משהו בניסוח של המשפט הזה טיפה הפריע לי, בעיקר בחלק השני שלו ('שלא עצר רק כי את לקחת הפסקה'). יכול להיות שזו רק אני, אבל אני חושבת שכדאי לך לנסות אולי לנסח אותו טיפה שונה.
התיאורים שלך מהממים כמו תמיד וגם הדימויים - בעיקר זה עם העלה, ממש אהבתי אותו - וכמו שכבר ציינתי, הם באמת גרמו לי ממש לדמיין את כל הסיטואציה ואת הסביבה. הסוף מצוין גם ומעביר את המסר שלך בצורה ממש טובה (ודי אופטימי! כן, אני אתלהב מזה עוד, מותר לי) ואהבתי את המטאפורה לפניו של ההשפעה של הרוח על ההחלטה שלה.
בקיצור, זה קטע ממש ממש יפה ומאוד ניהניתי לקרוא אותו, את כבר יודעת שאני אוהבת את הכתיבה שלך (אבל אני עדיין אמשיך להזכיר את זה בכל הזדמנות) ותמיד שמחה לקרוא קטעים (ושירים! מזמן לא פרסמת שירים) שלך. אני ממש מצטערת אם פגעתי ומחכה שתפרסמי עוד (הבטחת לי קטע עם נצנצים!).