ג'אנגו ללא מעצורים / Django Unchained | המלצה

[Buffy Summers]

*הסיקור מכיל מילים בוטות ועלול להכיל ספוילרים קלים. שימו לב - הסרט מתאים לגיל שמונה עשרה ומעלה.

ג'אנגו ללא מעצורים
Django Unchained



O ז'אנר: מערבון ספגטי. סרט בלקספלויטיישן והרפתקאות.
O שנה: 2012.
O במאי ותסריטאי: קוונטין טרנטינו.
O הפקה: רג'ינלד הודלין.
O צילום: רוברט ריצ'רדסון.
O עריכה: פרד רסקין.
O שחקנים: ג'יימי פוקס, כריסטוף ואלץ, לאונרדו דיקפריו, סמואל ל. ג'קסון, קרי וושינגטון ועוד.
O דירוג: R. לגיל 18 ומעלה, מפורט למטה מה בדיוק הדירוג ולמה הוא גבוה.
O שפה: אנגלית.
O אורך הסרט: 165 דקות.
O תקציר: הסרט מנציח את סיפורו של ג'אנגו, בחור שבורח מעבדות ומתחבר לצייד ראשים גרמני בשם ד"ר שולץ, שבעברו היה רופא שיניים. שולץ, המטיף לעבדות וגזענות, מצרף אותו למסעותיו. העניינים מסתבכים כשהם יוצאים למסע חיפושים עבור ברומהילדה, אשתו של ג'אנגו, המוחזקת בשבי.



פיתוחו של הסרט
עוד בשנת 2007 טרנטינו החל לדבר על ג'אנגו ללא מעצורים, בראיון עם הדיילי טלגרף דיבר על הרעיון של מערבון ספגטי, "אני רוצה לעשות סרט על העבר הנוראי של אמריקה עם העבדות, אך לעשות את זה כמו מערבוני ספגטי".
טרנטינו סיים את כתיבת התסריט ב-26 באפריל 2011, והושיט את הטיוטה הסופית לחברת ויינשטיין. ב-2 במאי 2011 אושר שהכותרת של הסרט תהיה "Django Unchained" והסרט יציג את נקמתו של עבד לשעבר במעבידו.

אחת מההשראות הרבות לסרט היא סרט הספגטי המערבי, "ג'אנגו", של סרג'יו קורבוצ'י משנת 1966. השראה נוספת לסרט מגיעה מהסרט "מנדינג"ו, שיצא בשנת 1975, וכוללת בעלילתה עבד שמאומן להילחם בעבדים אחרים. טרנטינו כלל סצנות שלג כמחווה לסרט, "The Great Silence", גם כן של קורבוצ'י.
"הסרט של סילנצ'יו מתרחש בשלג, אהבתי כל כך את הפעולה בשלג, לג'אנגו ללא מעצורים יש קטע עם הרבה שלג באמצע הסרט", אמר טרנטינו בראיון. (תרגום חופשי).



פסקול הסרט
המוזיקה והפסקול של הסרט מונים מגוון רחב של שירים, חלקם היו קיימים קודם לכן וחלקם מקוריים, שכנתבו במיוחד עבור הסרט. שירים שהורכבו במיוחד עבור הסרטים כוללים את "מאה ארונות קבורה שחורים", "מי עשה לך את זה", "אנקורה קוי" ו"חופש". שיר הנושא, "ג'אנגו", היה גם שיר הנושא של הסרט "ג'אנגו" משנת 1966. (ושהכוכב הראשי של סרט זה גם התארח באחת הסצנות, זו שמקושרת כאן).
המוזיקאי פרנק אושן כתב שיר מקורי לפסקול הסרט, אך הוא לא שומש בסרט. טרנטינו הסביר כי, "אושן כתב בלדה נהדרת, אשר הייתה ממש יפה ופואטית בכל המובנים, פשוט לא היתה סצינה בשביל זה."
מאוחר יותר אושן שחרר את השיר בנפרד וניתן להאזין לו כאן. הסרט כולל גם כמה יצירות מפורסמות של מוסיקה קלאסית מערבית, כולל "Für Elise" של בטהובן ו- "Dies Irae" מתוך הרקוויאם של ורדי. החלק הלא-מקורי של הפסקול כלל בעיקר אמנים ושירים משנות ה-60 וה-70 ומספר מנגינות של אניו מוריקונה - מלחין וכותב מוזיקה נודע של סרטי מערבונים.



השירים המופיעים הם כדלהלהן:
1. "Winged" James Russo (Dialogue) 0:09
2. "Django" (from Django) Rocky Roberts & Luis Bacalov 2:53
3. "The Braying Mule" (from Two Mules for Sister Sara) Ennio Morricone 2:33
4. "In That Case Django, After You..." Christoph Waltz & Jamie Foxx (Dialogue) 0:38
5. "His Name Was King" (from Lo Chiamavano King) Luis Bacalov & Edda Dell'Orso 1:58
6. "Freedom" Anthony Hamilton & Elayna Boynton 3:56
7. "Five-Thousand-Dollar Nigga's and Gummy Mouth hportalches" Don Johnson & Christoph Waltz (Dialogue) 0:56
8. "La Corsa (2nd Version)" (from Django) Luis Bacalov 2:18
9. "Sneaky Schultz and the Demise of Sharp" Don Stroud (Dialogue) 0:34
10. "I Got a Name" (from The Last American Hero) Jim Croce 3:15
11. "I Giorni Dell'ira (Days of Anger)" (from Day of Anger) Riz Ortolani 3:05
12. "100 Black Coffins" Rick Ross 3:43
13. "Nicaragua" (from Under Fire) Jerry Goldsmith featuring Pat Metheny 3:29
14. "Hildi's Hot Box" Samuel L. Jackson & Leonardo DiCaprio (Dialogue) 1:16
15. "Sister Sara's Theme" (from Two Mules for Sister Sara) Ennio Morricone 1:26
16. "Ancora Qui" Ennio Morricone & Elisa 5:08
17. "Unchained (The Payback/Untouchable)" James Brown & 2Pac (Jamie Foxx, Christoph Waltz & James Remar Dialogue) 2:51
18. "Who Did That to You?" John Legend 3:48
19. "Too Old to Die Young" Brother Dege 3:43
20. "Stephen the Poker Player" Samuel L. Jackson (Dialogue) 1:02
21. "Un Monumento" (from The Hellbenders) Ennio Morricone 2:30
22. "Six Shots Two Guns" Samuel L. Jackson & Jamie Foxx (Dialogue) 0:05
23. "Trinity (Titoli)" (from They Call Me Trinity) Annibale E I Cantori Moderni 3:03
24. "Ode to Django (The D Is Silent)" RZA 4:58



לאילו גילאים הסרט מתאים
הסרט מיועד לגילאי שמונה עשרה ומעלה. אפשר לראות אותו גם קודם (כי סך הכל זו רק המלצה), אבל רק במידה ואתם רגילים לסרטים או סדרות המכילים אלימות קשה, אינספור קללות והמון תוכן בוטה (למשל, אם ראיתם מועדון קרב או כלבי אשמורת, בעצם כל סרט אחר של טרנטינו).
מומלץ לראות אותו בשלב כמה שיותר מאוחר לקראת גיל שמונה עשרה ובעיקר אחריו. הסרט מאוד אלים וקשה לצפייה, הוא מכיל תוכן המשקף את העבדות באמריקה ועל היחס המזלזל והאלים שננקט כלפי שחומי העור בשנים אלו. יש בסרט הזה אף שיא כל הזמנים של קללה מסוימת. בכל אופן, אני מניחה שאפשר להבין עד כאן שהסרט לא מומלץ לצפייה בגיל מוקדם והוא לא קל מבחינת תוכן. אבל הוא כן שווה את זה במידה ואתם בגיל הפיזי או הנפשי המתאים.

דמויות אהובות
O ג'אנג'ו פרימן - ג'יימי פוקס.



ג'אנגו הוא הדמות הראשית של הסרט. הוא בהתחלה סגור יותר, אבל איך שהסרט מתגלגל רואים את האישיות שלו מתפרצת החוצה ומעבירה הכל אל המסך הגדול. הוא הופך לעצמאי, שולט בגורלו ביד רמה (עד כמה שיכול) ומתעקש ללכת בדרך המובילה לאנשים שהוא אוהב, במקום להצלחתו האישית. הוא אדם טוב (לדעתי. יש החולקים עלי ביחס לדרך פועלו) שנכנס לאפלה שסחפה את כולם סביבו. אני אוהבת את הדמות שלו. היא תורמת המון לסרט ואני לא יכולה לדמיין את הסרט בליהוק אחר מג'יימי פוקס כדמות הראשית.

O ד"ר קינג שולץ - כריסטוף ואלץ.



תחילה, מציג לנו הסרט את שולץ כאדם אינדיבידואלי וליברלי שלא מפחד לעמוד על מקומו. זה נכון גם למשך שאר הסרט, אבל הוא מתגלה כרך יותר. הוא אכן לא מפחד להשתמש ברובה שלו, אבל הוא לא אכזרי כמו שניתן להאמין (לפי המקצוע בו הוא עוסק).
אני אוהבת את האינדיבידואליות שלו ואת המזג שלו והוא דמות מעולה. הוא שוחר צדק. האישיות שלו גרמה לי להתחבר אליו. בסך הכל אני מאוד אוהבת ומעריכה את הדמות שלו, למרות שאני לא מסכימה עם כל מה שעשה.
(למשל לירות בקנדי במקום ללחוץ את ידו. כי הוא עשה את כל המסע הזה והגאווה שלו גורמת לו לווותר על חייו).

O קלווין ג. קנדי - ליאונרדו דיקפריו.



קלווין ג. קנדי הוא דמות רעה שלוקחת שחומי עור והופכת אותם למכונות מלחמה בשביל הקהל. הקרב נגמר רק כשאחד מהצדדים מת. זה העסק העיקרי של קנדי והוא נאמן לו ביותר. יש לו אחות שעוזרת לו לנהל את העסקים (למעשה היא סתם פנים יפות) ועבד נאמן, יד ימינו של קלווין, בשם סטיבן (מגולם ע"י סמואל ל. ג'קסון). לקנדי אחוזה ענקית המכילה אינספור משרתים, אשר לכולם משותף דבר אחד - צבע עור כהה. קוונטין טרנטינו אמר כי מתוך כל הדמויות שהוא יצר בכל הסרטים שלו, קלווין ג' קנדי הוא הדמות היחידית שהוא מתעב לחלוטין. למרות שהוא דמות זוועתית שדורשת לשנוא אותה, אני אוהבת את הדמות. כמובן שלא הייתי מתחברת עם בן אדם כזה אכזרי וגזען במציאות, אבל דמות זו נותנת גוון נוסף לסרט - שמשפר אותו מאוד. נהניתי מאוד לחזות במשחק של ליאונרדו דיקפריו ולראות את הדמות המזעזעת הזו עושה דברים נתעבים על המסך. היא בהחלט שיפרה את הסרט ולא יכולתי לדמיין אדם אחר מדיקפריו מפשיט את רבדי הדמות במהלך הסרט כפי שאכן שעשה.

מה מיוחד בסרט
קודם כל, אני אוהבת את סגנון הסרטים של קוונטין טרנטינו. הוא מיוחד, מלא בפירושים סותרים למעשים שהדמויות נוקטות בהן, מלא באלימות ובדמויות מורעלות (באופן מטאפורי). הוא מציג את העבדות באמריקה מנקודת מבט שונה. המשחק של הדמויות מצוין ויש אילתורים נהדרים שנכנסו לסרט, כך שהוא גם מאוד ריאליסטי למראה. הכתיבה נהדרת והדיאלוגים מצויינים. הסאבטקסט, הדברים שנקראים בין השורות, נותנים עוד מידע על הסרט. כך שאפשר לצפות בו עוד ועוד וללגום כמה שיותר מידע בכל צפייה חדשה.
נקודת המבט לגבי העבדות בסרט אכן משתנה - יחד עם שינוי הדמויות והתבגרותן. מצד אחד, רואים את ג'אנגו העבד שכמה לחופשיות ולאשתו האהובה. מהצד השני, רואים את ג'אנגו כשהוא מתחזה לסוחר לוחמי מנדינגו. הוא נהיה קר רוח ונצמד לדמות שלו, בעוד שולץ לא עושה זאת לתפארת ונראה אף קצת מפוחד מפעם לפעם. בסופו של דבר, רואים את נקודת המבט של ג'אנגו לאחר שהוא סיים להעמיד פנים. הוא אכזרי לאנשים שפגעו בו, בחבריו ומשפחתו, יורה בכל מי שיכול ומפוצץ את הבית. לאחר מכן הוא גם בורח עם אהובתו. בשלוש נקודות מבט אלו מתחלק הסרט. ניתן להבחין בשלוש מערכות בסרט, המקיפות את נקודות מבט אלו: הראשונה, המטמורפוזה של ג'אנגו; השנייה, החלק בו פוגשים את הדמות של קלווין קנדי ונצמדים לקו העלילה הזה; והשלישית, הנקמה של ג'אנגו. המערכה הזו מתחילה ברגע ששולץ יורה בקנדי ושובר את כל מה שהוא וג'אנגו בנו עד עכשיו. למעשה, לחלק מהצופים המערכה השלישית התחילה ממש אחרי שהסוף של הסרט התקרב בעיניהם.



עובדות מעניינות
O זהו סרטו היקר ביותר של קוונטין טרנטינו. תקציבו נאמד בכ-100 מיליון דולר.
O במהלך ליהוק "ממזרים חסרי כבוד", סרט נוסף של טרנטינו, כמעט לוהק ליאונדרו דיקרפיו לסרט, אך טרנינו העדיף אדם בעל כישורי שפות. לאחר שלא קיבל את התפקיד, הובטח לו התפקיד של האנטגוניסט בסרט הבא של טרנטינו - ג'אנגו חסר מעצורים.
O טרנטינו הקדיש את הסרט לסאלי, עורכת הסרטים הקבועה של טרנטינו מתחילת דרכו. "ממזרים חסרי כבוד" היה הסרט האחרון אותו ערכה עבור טרנטינו. סאלי נפטרה בספטמבר 2010 בזמן שטיילה עם חברה וכלבתה לאגם שליד ביתה וחשה ברע. סיבת מותה לא ברורה, אך מעריכים שהתייבשה בגלל החום הקיצוני באותו יום.
O ויל סמית' היה הבחירה הראשונה של טרנטינו לשחק את ג'אנגו - ואף כשכתב את התסריט דמיין את סמית' - אך השחקן המצליח נרתע מאוד מהתסריט המציג גזענות בוטה, מה שהוביל לליהוקו של ג'יימי פוקס.
O במהלך הצילומים של הסרט ג'אנגו ללא מעצורים, לאונרדו דיקפריו הפסיק צילום של אחת הסצנות כיוון שהרגיש לא בנוח עם האמירות הגזעניות כלפי שחורים, בעיקר בגלל שהוא נאלץ להשתמש הרבה במילה Nig*er. אז סמואל ל. ג'קסון לקח אותו הצידה ואמר לו: "היי מאדר פאקר, בשבילנו זה רק עוד יום שלישי, בוא נמשיך".
O יציאתו של הסרט בסין עוכבה בכמה חודשים על ידי הצנזורה הסינית. הדרישות שלהם היו להכהות את הצבע של הדם, או למתן את השפרצות הדם בסרט.
O לאחר תאונה באימונים, שבה נזרק כריסטוף וולץ מסוסו ושבר את אגנו, ג'יימי פוקס נתן לו מתנה כדי לגרום לו להרגיש טוב יותר לגבי רכיבה על סוס: אוכף עם חגורת בטיחות.
O ג''יימי פוקס השתמש בסרט בסוס האישי שלו, אותו קיבל כמתנת יום הולדת כמה שנים קודם לכן. שמו של הסוס שלו הוא "צ'יטה".
O השם "Django" הוא שם רומני שמשמעותו "אני ער".
O בעת הצילומים בג'קסון הול, ויומינג, קוונטין טרנטינו שכר את בית הקולנוע המקומי והקרין כמות עצומה של סרטים מערביים וסרטי סמוראיים מאוסף האישי שלו.
O כריסטוף וולץ דחה תחילה את התפקיד כאשר ניתן לו התסריט הראשוני, כיוון שהרגיש שהדמות הייתה תפורה מדי לאישיותו. קוונטין טרנטינו התעקש ולא לקח "לא" כתשובה. וולץ הסכים בתנאי אחד: אופיה של הדמות צריך להיות טהור, והיא לעולם לא תפעל באופן שלילי או רע.
O הגברים אשר משחקים פוקר לקראת סוף הסרט משתמשים באוזניים כרותות של עבדים כשבבי פוקר.
O הסרט צולם במהלך 130 ימים. זה היה לוח הזמנים הארוך ביותר של קוונטין טרנטינו לצילומים של סרט בודד.
O הסרט מכיל את שיא כל הזמנים עבור השימושים המרובים ביותר של המילה Nig*er בסרט קולנוע. המילה נאמרת בסרט (בשינויים כאלה ואחרים) 116 פעמים!
O זמן המסך של כריסטוף וולץ בסרט הזה הוא הארוך ביותר אי פעם לשחקן משנה שזכה בפרס האוסקר. הוא מופיע על המסך למשך שעה, 6 דקות ו-17 שניות.
O ד"ר קינג שולץ בחלקו מבוסס על דוקטור הולידיי, אדם אמיתי שהיה גם כן רופא שיניים אשר הפך לאקדוחן.
O רבים מהשחקנים הראשיים מגלמים דמויות שנכתבו מלכתחילה במחשבה עליהם. ביניהם, כריסטוף שולץ, ליאונרדו דיקפריו וסמואל ל. ג'קסון.
O שקלו ללהק את ליידי גאגא לתפקידה של לארה לי קנדי-פיצווילי.
O כשקלווין קנדי מגלה על התחבולה של ג'אנגו וד"ר שולץ - הוא מגיע לחדר האורחים ומתחיל לצעוק עליהם. הוא מניף את ידו באקט של כעס ומנפץ כוס. למעשה, הכה השחקן לאונרדו דיקפריו על השולחן ולא שם לב שהוא מכה על זכוכית. היד שלו נחתכה, אך הוא המשיך את הסצנה ולא יצא מהדמות. לאחר שסיימו לצלם את הסצנה, דיקפרו קיבל תשואות מהקאסט - ובכן, וגם תפרים.
בסופו של דבר סצנה זו נבחרה להופיע בסרט כיוון שהייתה הריאליסטית ביותר.
O בערך במחצית הסרט, ד"ר שולץ מצהיר: "אני, למשל, לא מתכוון למות במחוז צ'יקסו, מיסיסיפי, ארה"ב". למרבה צערו, זה בדיוק המקום שבו הוא בסופו של דבר מת.
O קרב היריות בין נושאי הכלים של קלווין קנדי אל ג'אנגו לא היה במקור בתסריט. במקום זאת, הוא וברומהילדה עמדו להיתפס מיד אחרי מותו של ד"ר שולץ.
O כאשר ד"ר שולץ מכניס את הדינמיט לשן על העגלה, הוא למעשה שורק את שיר הנושא של ג'אנגו.
O הסצנה עם קרב המנדינגו וזו עם הכלבים התוקפניים - היו אמורות להיות ארוכות ואלימות יותר. טרנטינו נאלץ לחתוך אותן כיוון שלא רצה לעשות טראומות לצופי הסרט.
O שניים עשר אלף הדולרים ששולמו על חירותה של ברומהילדה, היו שווים קצת יותר מ-318 אלף דולר בזמן פרסום הסרט (משום שערך הדולר השתנה).



ציטוטים
O "מיסייה קנדי, בדרך כלל אני נוהג לומר "אוף וידרזן", אך כיוון שהמשמעות של "אוף וידרזן" היא "עד שנתראה שוב", וכיוון שאני לא מעוניין לראות אותך שוב, אני אפרד ממך במשפט "שלום ולא להתראות"."
O "...נאמרו המון שקרים סביב שולחן האוכל הזה הערב, אבל בזה אתם יכולים להאמין!"
O "אני אוהב את הדרך בה אתה מת, בחור."
O "אני סקרן לדעת מה הופך אותך לכל כך סקרן."

סרטונים נוספים
כתוביות הפתיחה של הסרט.


סצנה שמשקפת את הגזענות באותם הימים באופן הומוריסטי.


סצנה קלילה מהסרט שמשקפת את טיב היחסים של ד"ר שולץ וג'אנגו.


ראיון עם קוונטין טרנטינו, בו הוא מספר על הסצנות המחוקות.


כריסטוף ואלץ זוכה באוסקר על תפקידו בסרט.


טרנטינו זוכה בפרס האוסקר על התסריט הטוב ביותר.


ביקורות ופרסים
הסרט התקבל בביקורות חיוביות והיה מועמד לחמישה פרסי אוסקר, מתוכן זכה בשתי קטגוריות, התסריט הטוב ביותר ושחקן המשנה הטוב ביותר, כריסטוף וולץ. הסרט זכה גם כן בשני פרסי גלובוס הזהב ושני פרסי באפט"א.
באתר Rotten Tomatoes הסרט קיבל ביקורות חיוביות ברובן עם 87% ביקורות חיוביות מתוך 262 מבקרים, נכון לזמן כתיבת הביקורת. ביקורות הגולשים אף נתנו לסרט ציון גבוה יותר של 91%. ב-IMDB הסרט קיבל ציון של 8.4 מתוך 10, בממוצע מלמעלה ממיליון גולשים. רוב הביקורות, החמיאו על הסגנון של הסרט והתסריט השנון של טרנטינו, כמו גם על הפסקול. מבקרים כגון רוג'ר אברט, אמרו שמדובר באחד מהסרטים הטובים לשנת 2012. הסרט, נכון לעכשיו, הסרט ממוקם במקום ה-61 ב-250 הסרטים הטובים ביותר של כל הזמנים ב-IMDB.



למה אני ממליצה עליו
המשחק המרשים של השחקנים משך אותי, בפרט של הדמויות הראשיות. ליאונרדו דיקפריו נתן הופעה יוצאת דופן (ואם לא אהבתי אותו קודם כשחקן - עכשיו אני כן), ג'יימי פוקס ביצע את התפקיד שלו בצורה נהדרת ומקצועית ולא שללתי לרגע את האפשרות שהוא הפך לדמות שלו במהלך הסרט. גם כריסטוף ואלץ נתן הופעה מעולה שבסופו של דבר הובילה אותו לקבלת פרס אוסקר. העלילה הייתה מרתקת ומפתיעה ולא יכולתי להוריד את העיניים מהמסך. צפיתי בו עם כמה אנשים, אז כשמדי פעם עצרו את הסרט נהייתי חסרת סבלנות ורק רציתי להמשיך לצפות בו כמה שיותר. שמעתי שהוא היה ארוך מדי לדעת אנשים מסוימים, אבל לדעתי האורך היה מדהים ולא הייתי מחסירה פרט או סצנה בודדה מהסרט, שלדעתי שווה ליצירת אמנות. כל הפרטים הקטנים הם מה שהפכו אותו למה שהוא היום, לא הסיפור הגדול והמפואר - אלא הסצנות הקטנות, השורות הספציפיות שהכניסו וכל הדברים הקטנים.
מאוד אהבתי את האילתור של לאונרדו דיקפריו עם ידו השבורה (כפי שניתן לקרוא בעובדות למעלה) וזו אחת מהסצנות האהובות עלי בסרט. כמו כן, כל החלק השני של הסרט היה מדהים אף יותר. מהרגע בו פוגשים את קנדי העלילה מאיצה ונהיית בוגרת יותר ואלימה יותר. השינוי וההתפתחות של הדמות של ג'אנגו נהדר. מכירים אותו כשהוא עבד, אחרי התעללות קשה - ובמהלך הסרט הוא מתחזק ומתפתח בעזרת שולץ - המנטור שלו, עד שבסופו של דבר הוא כבר לא צריך אותו יותר, וזה הרגע בו שולץ מת.
זהו סרט מרתק שגרם לי לחשוב על דברים בצורה עמוקה יותר והמריץ לי את הדם. אני מאוד ממליצה עליו ואני חושבת שהוא מדהים ומפותח, אבל כמובן רק אם אתם בגיל המתאים להבין ולעכל את מה שקורה בו. אחד מסרטי המערבונים - ובכלל - מהסרטים הטובים ביותר שיצאו בשנים האחרונות. אז למה אתם מחכים? לכו לצפות בו.



תמונות נוספות

[Roland]

קודם כל הרשי לי להלל את הסיקור הפשוט מופלא.זה מסוג הסיקורים הנהדרים שהיו מעטרים בכבוד את פורום טלוויזיה וקולנוע בימי הזוהר המפוארים שלו. הכנסת בתוך הסיקור כל מידע שאפשר להעלות על הדעת שצריך, ציטוטים, השירים, מידע טריוויה, פרסים בהם הוא זכה וסרטונים. קבלי ח"ח פשוט ענק.
לגבי הסרט עצמו - קוונטין טרנטינו הוא ללא ספק במאי ענק. דושבאג רציני, אבל במאי ענק. "ג'אנגו" הוא אחד הסרטים היותר כיפיים שלו, סרט של שלוש שעות כמעט שטס ועובר מהר יותר מהרבה סרטים אחרים וקצרים ממנו. למרות שהוא עוסק בנושא קשה, כמו שטרנטינו עשה עם "ממזרים חסרי כבוד" ומלחמת העולם ה-2, גם הפעם הבמאי מצליח לשלב המון הומור וכיפיות יחד עם משהו שהוא מאוד לא נעים ושהוא כתם בהיסטוריה האנושית. הזכיות באוסקרים היו קצת מוגזמות, אבל לא נורא, סרט כיפי שמומלץ לראות, אבל מאוד מאוד אלים ומתאים לגילאים מבוגרים, אז הזהרו.