"אני מתגעגעת לרובי ואולי" "גם אני" "אז..?" "אז..!", לי ולגמבה

הנה טופס

יאיייייי :)


שם: רוברט פטינסון (רק נמוך יותר)
גיל: 15
אופי: נו.. רובי.. חמוד כזה, ביישן, מביך, חברותי, תמים, קצת חופר, רגיש, נראה שיכור בדרך כלל
מראה: מטר שישים ושלוש בערך (לא באמיתי), עיניים אפורות, שיער פרוע, רזה.. ופשוט יש תמונות בגוגל
תלמיד חדש\ישן:אממ.. חדש(?)

שם: אוליבר מרטין ג'ון פלפס (אולי פלפס)
גיל:16
אופי:נחמד, חברותי, מתעצבן ונפגע מהר, מצחיק, אוהב להציק, אה ויש לו אח תאום זהה
מראה:חתיך חמוד וחתיך מהמם איזה מתוקיםםם
תלמיד חדש\ישן:ישן

הווו התמונות
אני מהופנטת
========
מצאתי את עצמי בעוד יום מוזר, כמו תמיד, נרדם על איזה ענף של עץ. אך ברגע שהתעוררתי והתהפכתי לצד השני נפלתי על מישהו, וזה משהו שקורה לי דיי הרבה.
״אופס.. סליחה, מצטער.. זה קורה לי כל הזמן״, מיהרתי להגיד וניסיתי לקום. ברגע שהצלחתי לקום מעדתי ונפלתי עליו שוב. ״מצטער...״

נכוןןן

רוצה שאחפש לך תמונות יפות של רובי?
====================
הסתובבתי עם ג'יימס בחצר בית הספר כשפתאום נפל עלי מישהו, "מה אתה חושב שאתה עושה?"

חח רק אם בא לך
היו יכולות להיות מלא תמונות יפות אבל הזוויות שמצלמים אותו.. הורסות קצת
===
״אני ממש מצטער...״ אמרתי שוב בעצב. לפני שניסיתי לקום שוב בחנתי את גופו. ״וואו...״ מלמלתי לעצמי. ״איזה גבוה... שיט, כמה מביך. תסתום כבר, רוברט!״ ציוויתי על עצמי וסוף סוף הצלחתי לקום ממנו. ״אוף, אני ממש מצטער על זה.. לא התכוונתי...״

הנה כמה
רובי אני מתה אעא וגם ואוו
==============
גלגלתי עיינים "לא אכפת לי אם התכוונת או לא". לא ידעתי למה אני כלכך דוחה אליו, היה לי יום די רע, אבל זה לא היה נחמד

יאוו אני מכירה את התמונות האלה (סמיילי מאוהב)
===
״אבל אני מצטער...״ אמרתי בעצב והושטתי יד בשביל לעזור לו לקום. מזווית העין ראיתי שיש לו אח תאום. הם היו נראים מוכרים קצת מאיפשהו... אולי מאיזה סרט קסמים דבילי שראיתי רק סצנה אחת ממנו. ״בבקשה, תסלח לי״, עשיתי עיניי כלבלב בלי שהייתי מודע לזה בכלל. לא ידעתי למה כל כך איכפת לי ממנו.

כןכן, קסמ
=====
"זה לא קשור לסליחה" התעלמתי מידו המושטת ונעמדתי "פשוט תעזוב אותי"

״וואו, אתה נוטר טינה יותר ממני״, רטנתי והרכנתי את ראשי בעצב. ״כולה נפלתי עליך, אפשר לחשוב... מתנהג כאילו תיכננתי לפגוע בך. ילד מפונק ומעצבן...״ התכופפתי ולקחתי את התיק שלי שהיה שעון על גזע העץ. שוב הביריונים ה״חביבים״ עליי קרעו אותו בלי ששמתי לב אז כל המחברות נפלו לי.

"אני לא נוטר טינה, אתה נפלת עלי, כואב לי, אז לא בא לי לסלוח לך. תתמודד". הרמתי את התיק וסידרתי את השיער שלי שהתבלגאן והתלכלך, ואז הצמדתי אותו לעץ "ואל - תקרא - לי - מפונק -!" והלכתי משם

ג'יימס ממש שקט XD
====
לרגע עמדתי שם בהלם. מי הוא בכלל שיצמיד אותי לעץ כאילו אני איזה.. איזה... איזה מישהו שמותר להצמיד אותו לעץ?! (סליחה לא היה לי מה לכתוב..)
הנחתי את התיק על הריצפה שוב, גם ככה הוא היה הרוס, וצעקתי לעברו; ״היי! אם אתה רוצה ללכת מכות אז רק תגיד!״ הנפתי אגרופים, למרות שפעם אחרונה שהלכתי מכות הייתי מאושפז בבית חולים...

הוא כנראה בהלם :)
===========
הסתובבתי וגיכחתי "אני לא בטוח שתרצה, או שתיהיה מסוגל לעמוד בזה" והמשכתי להתרחק

חח כן
הגיוני :)
====
הסמקתי קצת מעלבון. זה לא היה נעים.
״או שאתה פשוט מפחד״, ניסיתי להתגרות בו.
בדרך כלל אנשים הסכימו ללכת איתי מכות... אז מה יש לו?

זה כל כך ג'יימס :)

יא שישבו ביחד...
===========
"אין לי סיבה לפחד, תראה את ההשוואה בינינו" משכתי בכתפיי, "אבל אם אתה ממש מתעקש, אני מוכן להתחשב בך ולהרביץ לך חלש"