סדרה של צרות || משחק, ...Look away, look away

יובל, Len - ברנדן קלאן:

OOG: אבהרה: מדובר באותה הדמות. לצערי, עשיתי טעות. חשבתי שהשם ברנדיס הוא שם שמיועד לבנים כשלמעשה הוא לא. ברנדן הוא אותה דמות, והוא עדיין נער טרנסג'נדר. השינוי היחיד זה השם שלו - שהוחלף לשם שבאמת מיועד לבנים.

IG:
הגבר כמעט ולא מוסר פרטים בתגובה לשאלה שלי, כאילו כל מילה שהוא מוציא מפיו תגרום לחום הגוף שלו לרדת בעוד טמפטורה. אני חושב שיש פתגם - ואני חושב שזה פתגם רוסי - שמבטא את הרעיון הכללי שלי. ואולי בגלל הקמצנות הרבה שבה הוא נוהג, אני מאזין בריכוז לכל מילה שהוא שולף מפיו. "אני ואחותך... סוג של עבדנו יחד לפני שהוא נהרגה,"
נהרגה. העולם קופא למאית שניה, מאית שניה אחת. אני לא חושב שהעיניים שלי אפילו הפסיקו להיפער לפני שאני מבין את המשמעות, והעולם חוזר לנוע כתמיד, למצבו הטבעי.
זה די עצוב, למען האמת, שלא חשבתי אפילו על אנדריאה. לא חלפו כל כך הרבה שנים, ועדיין, לא העלתי בדעתי לחשוב עליה. אני מנסה לסקור את הגבר במבט, לנסות להזכר בפרטים - משהו שאולי יאותת לי מהעבר. אבל בסופו של דבר, לא הכרתי את אנדריאה, היא הייתה ספר חתום מבחינתי. ואני מניח שגם אני הייתי מבחינתה. לא יכולתי לדעת עליה שום דבר. אין לי המון ברירה, חוץ מלסמוך על הגבר הזה, שטוען שהוא מכיר אותה. אפילו לא ידעתי שהיא עבדה במקביל ללימודים בתיכון. נהרגה. זו מילה שונה ממה שהשתמשו בו עד כה לתאר מה שקרה לאנדריאה. היא נהרגה, מישהו גרם למוות שלה, ויכול להיות, שהגבר המדובר יודע על המוות שלה יותר משאני ידעתי, אולי אפילו יותר מהשוטרים שסיפרו לנו.
אני בוחן את הגבר במרוכז, כל המחשבות הללו מתרוצצות במוחי, ומאזין להמשך דבריו. "הייתי רוצה להסביר לך כמה דברים אם אפשר, במקום קצת שקט יותר."
באפן אוטומטי, אני מרים גבה. אני אפילו לא צריך להחוות בידי כדי להראות לו את מה שהוא רואה בעצמו. אמצע הלילה עכשיו, אנחנו באמצע מקום נטוש, יותר שקט מזה אולי יהיה רק המוות עצמו. המבט שהוא מחזיר אל הרמת הגבה שלי מבהיר שהוא רציני בעניין, ורציני ביותר. תהא אשר עומדת השיחה להיות - מדובר במשהו סודי, ויד ביד עם סוד, כמו תמיד ישנה סכנה.
אני חובק את המרפקים שלי, ומעבד את הנתונים בכל המהירות שאני מצליח לגייס בשילוב של המידע החדש, והמתח שלי. ככל שהגבר לא איים עליי, ולא נקט כלפיי שיטה אלימה עד כה, יחסי הכוחות ברורים לו ולי. אם אני אחליט לברוח, הוא לא יצטרך ללכת שלושה צעדים כדי לתפוס אותי. ואם אנסה להאבק - הוא לא יצטרך יותר מחמש דקות להכניע אותי. גבר בוגר לעומת... מישהו כמוני, אין לי שום סיכוי נגדו. הוא לא פעל כלפיי באלימות; הוא חסם לי את הדרך, וברור שבכך הוא מבהיר לי משהו - אבל ככל הנראה, הוא לא מתכנן לפגוע בי, כל עוד אני אתן לו אפשרויות אחרות.
אני מזדקף באיטיות ממקומי, עדיין חובק את המרפקים שלי. "אני אשמח לשוחח איתך." אני מקווה שהקול שלי לא רועד, משתדל לנסוך בו את מלוא הביטחון שאני יכול לגייס בסיטואציה. אסור לי להראות חלש מידי מולו. "אבל אני מקווה שתבין את ההיסוס שלי להצטרף לאדם זר לי לחלוטין." הקול שלי מנומס, מוקפד. אני מקווה שאני לא עושה טעות, אני לא רוצה להסתבך בצרות. אבל אני לא יכול פשוט להצטרף אליו, לא לפני שאני אקבל פרטי מידע ברורים יותר. אני רק מקווה שגם הוא יבין את זה.

הילארי ג'ף:

הוא אומר משהו על זה שהתינוקת ממש חמודה. מאיפה הוא יודע שזה בכלל תינוקת ולא תינוק? אי אפשר לדעת כל כך בגיל הזה.
"לחנות הכי קרובה עם חיצים לקשתות." אני אומרת. לאחר שהוא שואל אותי לאן שיביא אותי. אולי נפלתי על מונית פסיכית, אבל אין מה לעשות. אני חייבת לקנות חיצים. אולי הוא פשוט ממש רוצה שאני אתייחס קצת לתינוק. תינוקת, לפי מה שהוא אומר. אולי אחר כך הוא יעזוב אותי. הסתכלתי על התינוקת במהירות.

אנדרו בת':

"הכל בסדר", אמא קבעה. הבטתי בהבעת פניה לרגע והיא לא היתה נראית רגועה במיוחד או כמו שהיא אמרה 'שהכל בסדר', מה קרה לה? היא בדרך כלל לא מסתירה ממני דברים. היא הניחה את מגש האוכל על השולחן ויצאה במהירות, רציתי לצעוק לה את זה ולהגיד לה שתגיד לי בכנות אם יש לה קשר כלשהו לרעש ושלא תתחמק ממני ככה אבל היא כבר סגרה את הדלת מאחוריה. קמתי מהכיסא אבל שניה אחר כך כבר התחרטתי, הייתי רעב נורא וגם יש לי הסכם עם עצמי שבו אני לא עוזב ציור לא מושלם, מעין נוסח 'לא נוטשים חיילים בשדה הקרב' רק אותו הקטע עם ציורים כי ציור לא מושלם הוא חיים שלא נוצלו, הרבה פעמים אמרו לי שאני מגזים עם ההתייחסות שלי לציורים כאל בעלי חיות אבל אלו דברים שמי שלא מבין לא ידע את ההרגשה.הסתכלתי אל המגש והושטתי אליו יד, לקחתי מלפפון אכלתי והמשכתי את הציור שכמעט וקיבל צורה ברורה. 'אני אלך לדבר איתה אחר כך', הבטחתי לעצמי כדי להשקיט את הסקרנות הבוערת.

כאשר אבא שלי חוזר הביתה, הדבר הראשון שעובר לי בראש הוא התקווה שהוא במצב רוח טוב/יתעלם ממני. זה כמובן לא קורה וכאשר הוא מתקרב אליי ושואל אותי מה אני עושה, אני מבואס ומעט מפחד.
"לומד שפה נוספת..." אני עונה לו בחשש. בעיקרון אין דבר פסול בלימוד שפה, אבל אצל אבא שלי אין שום דרך לדעת. פעם אחת למדתי סינית והוא בדיוק רב עם איש עסקים סיני, אז הוא הוציא את העצבים שלו עליי.
"אגב, היה איזה רעש משונה קודם. בטח סתם חיה או משהו, אבל אולי כדאי שתבדוק במצלמות," הצעתי.

"אה, לא," הנהג ממלמל, אבל הוא נראה מאד מרוצה מהעובדה שהתייחסתי לתמונה שכמעט הוציאה לי את העיניים.
"מצאתי את התמונה שלו כאן, הלוואי וזה היה התינוק שלי!" הוא ממשיך בחיוך.
בזמן שהוא מחזיר את התמונה ככל הנראה למקום שממנו הוא הוציא אותה, אני מביטה בתנועותיו ומכינה את עצמי נפשית לעוד איזו תמונה מזורה או התנהגות הזויה.
"אז לאן את צריכה?" הוא ממלמל.
הוקל לי. זה נגמר. עכשיו הוא יותר נחמד ורגוע. כנראה שצריך אצלו לאהוב תינוקות זרים... אני שותקת לעוד שנייה שתיים כדי לוודא במאה האחוזים שהוא גרוע.
"אני צריכה לחנות המחשבים הקרובה, ג'וני קומפיוטר", אני משיבה. "זה ברחוב יורק 103".
אני נשענת על המושב ורק מחכה לרגע שהנסיעה המוזרה הזו תהיה מאחוריי.

אני נאנחת אנחת רווחה קלושה ברגע שהנהג מחזיר את התמונה למקומה, ומקווה שהוא לא שם לב אליה. אבל גם אם הוא כן שם לב, משום מה פחות אכפת לי מבדרך כלל. רק אכפת לי שהוא חזר להתמקד בנהיגה. טוב, אלא אם יש לו עוד תמונות של תינוקות להראות לי.
אני מנסה לקחת נשימה עמוקה ולחזור לחשוב אופטימי, אבל אני לא מצליחה. יש לי תחושה לא ממש טובה בנוגע לנסיעה הזו, אבל אני מניחה שזה רק בגלל הנהג. הוא באמת קצת מוזר, אבל כנראה שגם אני הייתי משתגעת מלהיות כל כך הרבה זמן בתוך מכונית, כמו הנהג הזה. ואם עדיין נותנים לו לנהוג, כנראה שהוא לא משוגע לגמרי ושהוא יודע מה הוא עושה. או, לפחות, זה מה שאני מקווה.

תם, Nico Di Angelo - שקד שבחון:
ניסיתי לעשות כל מה שאני יכול כדי לא להראות לנהג הזה כמה הוא מלחיץ אותי. הדבר המוזר בו היה שזה בכלל לא נראה לו שהוא עושה משהו לא הגיוני או לא נורמטיבי. בדרך כלל, כשאנשים עושים משהו מוזר, גם אם הם ממש מנסים להסתיר את זה שזה מוזר, התנועות שלהם והישיבה שלהם והחוזק שבו הם מחזיקים את ההגה מצביע על אי-נחת מסויים. פה לא. הנהג נראה מאוד... שלו. זאת אומרת, הוא היה מאוד קופצני, אבל לא בצורה שנראתה מוזרה. קיוויתי ממש חזק שהנסיעה תהיה קצרה.

סורי סורי על העיקוב, תסלחי לי?

אורטל, קטנטנה - הארלי קמיל אנלרט:
תהיתי מה האותיות הללו אמורות להביא, אני מרגישה כאילו הן רודפות אותי כבר.
לאחר שפתחתי את המכתב הבחנתי בכתב מפואר הנכתב בצבע אדום דם שגרם לי לצמרמורת קלה. כאשר גמרתי לקרוא את תחולת המכתב חשבתי רק על דבר אחד, לנה. ידעתי שאעשה את הכתוב במכתב, למרות החסרונות בזה, הפחד והחשש, אבל הסקרנות אוכלת אותי מאז אותו היום שלנה נעלמה. לפני שהבנתי שחברותי כבר המשיכו וכדי לי לרוץ אליהן לפני שלא אמצא אותן העברתי את מבטי שוב על המכתב ונתקלתי בשלושה שמות שלא יחסית להם חשיבות עד לפני רגע, "ויולט, קלאוס וסאני בודלר", אלו היו השמות שלהם שלא אמרו לי כלום, אבל גרמו לי להיות עוד יותר סקרנית.

ראיין, Motivation - ג'ושוע בל:
הגענו לסמטה הצרה ונשענתי על קיר הלבנים עם ידיי בכיסים, מחכות לראות לאן ישתלשלו האירועים. אני נועץ בו מבט חודר ומעט מאיים ומחכה שיפצה את פיו.
הרגל הימנית שלי עלתה להישענות על הקיר - גם בשביל הנוחות, וגם למקרה שאצטרך לבעוט בו.
"מי שלח אותך? מה אתה רוצה לבשר לי?" שאלתי בקרירות בנעיצת מבטים חודרנית אף יותר. הבטתי שוב לכל הכיוונים, לבדוק שאין אף מצותת בקרבתנו.

דאב, Riva Ash- אסטריאה דה גוורה

"אין בעיה" מילמל הנהג והניח את התמונה על ברכיו.
איזה אשור שהוא סוף סוף הניח לי עם התמונה הזאת. אני שמחה שיש לך נכדה/בת/אחיינית חדשה אבל, בחיי שלהטריד את הנוסעים שלך עם התמונה שלה זה לא רעיון טוב. העפתי מבט בטלפון שלי, השעה 18:40. אולי אני אספיק להגיע בזמן.
נעצרנו ברמזור וכשעמדתי לשים את האוזניות באוזני ולשקוע בשירים, הנהג הרים שוב את התמונה.
"היא ממש חמודה, לא?" שאל הנהג בחיוך.
"מה נסגר איתך ועם התמונה הזאת? זאת הבת שלך או משהו? אני לא יודעת איזה מסר 'סמוי' אתה מנסה להעביר פה אבל הוא ממזמן לא מסר סמוי" התעצבנתי.
שיט.
אני מקווה שלא העלבתי אותו או משהו והוא יעיף אותי מהמונית ויתחיל לבכות. יש לי כישרון מיוחד להעליב אנשים.

יונתן, george weasley - אדוארד קלארק:

לא הייתי בטוח מה אני צריך לעשות.
הבוט - זה כנראה מה שהוא היה - כתב לי שהוא ידיד של אבא שלי ויש לו מידע עליו ועל הסיבה שנהרג. מצד אחד הייתי מלא בסקרנות, אבל מצד שני ידעתי שאמא שלי לא היתה רוצה שאדבר אתו. לאחר מכן כתב לי הבוט שעלי לבצע מספר הוראות, ואז התחלתי לחשוד שזו אולי סתם הודעת ספאם שמנסה למשוך אותי.
לא הייתי בטוח מה לעשות, דבר שהפחיד אותי מאד. תמיד הייתי בטוח בעצמי, היה לי סדר יום שהייתי מבצע בדיוק כמו שהיה כתוב, וההודעה הזו יכולה לשנות לי את החיים. לטוב - או לרע.

נ.ב. מצטער על התגובה המאוחרת.

איימי, Lady Stardust - אמה לוינסון
אני מסתכלת עליו, הוא נראה לי מוכר, אני בהחלט בטוחה שפעם ראיתי את האיש הזה. הוא נראה כל כך מוכר אבל אני לא יודעת מאיפה, אני מנסה לחשוב שוב ושוב על מאיפה אני מכירה אותו ואין לי שמץ של מושג. כל מה שאני זוכרת זה את הפנים שלו, מה שאומר שהוא בטח אף פעם לא דיבר איתי כי אחרת הייתי זוכרת כל מילה ומילה מהשיחה שלנו.
אני מאמינה לו, הוא לא נראה כמו בן אדם שישקר לי בפרצוף ויזרוק אותי בחזרה לבית היתומים. או לי זו רק התמימות שלי, אבל אני החלטתי הולכת איתו. בואו נקווה שהוא לא יזרוק אותי בדרך. "אם אתה לא הולך לקחת אותי לבית היתומים, מה שאני מאמינה לך שלא תעשה ומקווה שאכן לא תעשה אני הולכת איתך ועם המונית שלך לאן שאתה רוצה לקחת אותי."


כ"כ מצטערת על העיכוב

OOG: ראיתם את הטריילר לעונה החדשה של הסדרה??? אעאע אני מתרגשת.
ותשתדלו להגיב בזמן. זו פעם אחרונה שאני אחכה לתגובות של כולם כל כך הרבה זמן, בפעמים הבאות אני פשוט אמשיך.

ראיין, Motivation - ג'ושוע בל:
"אני מעוניין לגייס אותך לאירגון שההורים שלך היו בו," האיש קובע, ולפתע מחייך, כאילו הוא נזכר בזיכרון ישן.
"אתה לא חייב להסכים, אבל אני מאמין שזה יפתור את כל ה...מיסתוריות בחיים שלך," הוא ממשיך.
"כדי להסכים, כל מה שעלייך לעשות הוא ללכת ולתפוס מונית. יחכה לך שם נהג שיראה לך תמונה של תינוק, ולאחר שתתייחס לתינוק, עלייך לומר את המילים - אני מתנדב." הוא קובע, בנימה רצינית לפתע.
"אני לא יכול לפרט מעבר כרגע. בהצלחה." הוא קובע, ונעלם כאילו מעולם לא היה.

איימי, Lady Stardust - אמה לוינסון:
OOG: לצטט את התגובה שלי, אם אפשר
IG:
"אמרתי לך, אני נוסע לאן שאת מעוניינת," הוא אומר ומתיישב במקומו במכונית. את נכנסת אחריו, לפתע קצת יותר בטוחה ממה שהייתה הבוקר, ואז הוא מרים תמונה של תינוקת.
"חמודה, לא?" הוא מממלמל בחולמניות.

מאיה, Ice Cream - הילארי ג'ף:
הנהג נרגע ברגע שאת מתייחסת לתמונה של התינוק.
"אין בעיה," הוא ממלמל ומתחיל לנסוע.
במשך כמה דקות יש שקט, ואת נותנת למחשבות שלך לנדוד. כאשר אתם מגיעים לרמזור אדום ממש לפני החנות שאת צריכה, הוא מרים את הראש, ולפתע הבעתו משנה לגמרי - תקווה, אולי? נחישות במטרה? לא ברור.
"הילארי ג'ף, אם תסכימי להצטרף לאירגוננו כל המיסתוריות בחייך תסתיים. המשפחה שלך גם לקחה חלק באירגון זה, ואנו מחפשים מגוייסים חדשים. האם את מתנדבת?" הוא שואל בקול יציב.

יובל, Len - ברנדן קלאן:
"אני מבין, אבל לצערי אין לי יכולת לספר עוד על עצמי כרגע," הוא אומר בשלווה.
"כמו שאמרתי, ברנדן, עבדתי עם אחותך. היינו יחדיו באירגון סודי, וכעת הוא מחפש מגוייסים חדשים. מדובר באירגון שפועל לטובת הסביבה, מבצע פעולות האמורות לשפר את העולם." הוא מדבר כל כך מהר, שאתה כמעט ולא מצליח לעקוב.
"בעוד מספר דקות תשמע צליל. עלייך לשאול מה זה הרעש הזה, ואני אענה לך שזה שום דבר. לאחר מכן אלייך לשאול - אם זה שום דבר, מדוע היה רעש?" הוא ממשיך באותה המהירות, כאילו הוא חוזר על טקסט שהתאמן עליו הרבה.
"במידה ותבצע את ההוראות, סימן שאתה מסכים להצטרף לאירגון. אנו לא מכריחים אותך, אבל אנחנו זקוקים לך." הוא קובע באיטיות, ולאחר מכן מחייך - חיוך לא מלחיץ, על אף הסיטואציה המלחיצה.

אורטל, קטנטנה - הארלי קמיל אנלרט:
הרגליים שלך לוקחות אותך אל חנות הבגדים הקטנה בקצה הקניון. זו הליכה לא קצרה, אבל את ספורטאית אחרי הכל.
המוכרת מחייכת ברגע שאת נכנסת, וברור לך שאין אף אחד בחנות מלבדך. בכל זאת, קצת אחרי שאת מתחילה לשוטט בין הבגדים בסגנון הישן שסביבך, את שומעת רעש - כמו מישהו שמפיל המון קופסאות.
"מה זה הרעש הזה?" את שואלת, בדיוק כמו שהמכתב ביקש.
"שום דבר," המוכרת עונה בשלווה, והחיוך שלה גדל עוד יותר.

אורי, Louis Litt - היינריך פון בראון (היין):
OOG: לכתוב את השם בצבע בהתחלה כמו שאני כותבת, בבקשה :)
IG:
אבא שלך מסתכל עלייך, ומסתכל עלייך עוד קצת. לרגע אתה תוהה אם אמרת משהו לא בסדר - מה לעזאזל אמרת לא בסדר?! - ואז הוא מתנער, ממש כאילו הוא שקע לרגע בחלום.
"אני אבדוק. מה היה הרעש הזה? ראית מישהו?" הוא שואל.

חוי, Trellis - אנדרו בת':
OOG: לצטט את התגובה שלי, אם אפשר
IG:
אחרי שהחלטת שתדבר עם אמא שלך אחר כך, אתה שקט יותר. אתה מתעסק בציור ואוכל במקביל עד שהקיר הופך לציור אמיתי של ממש, וזה מרגיע אותך אפילו יותר - אין כמו ציור שחי במחשבותייך וכעת חי גם במציאות.
לאחר שאתה מסיים ומתנקה, אתה הולך לדבר עם אמא שלך. היא יושבת בסלון ומדפדפת בספר גדול שאף פעם לא הרמת כי לא הצלחת - ההיסטוריה הלא גמורה של האירגונים הסודיים.

יונתן, george weasley - אדוארד קלארק:
"יש לך שתי אפשרויות, אבל אני חושב שהאפשרות הראשונה עדיפה יותר." הבוט ממשיך וכותב.
"בעוד מספר דקות תשמע רעש, כל רעש. עלייך לשאול 'מה זה הרעש הזה?' ולאחר מכן לומר שמדובר בשום דבר. לאחר מכן, עלייך לשאול את עצמך בקול רם - 'אם זה שום דבר, מדוע היה רעש?' ומשפט זה יבהיר לנו שאתה מעוניין להצטרך לאירגון." הבוט קובע.
"אם אתה מעוניין לשמוע את האפשרות השניה, כתוב כאן." הוא ממשיך.

תם, Nico Di Angelo - שקד שבחון:
אתה מתעלם מהשאלה של הנהג, והוא ממשיך בנסיעה בשקט. כשאתם מתקרבים ליעד שלך, הוא עוצר ברמזור אדום ומרים את הראש שוב.
"שקד שבחון, במידה ותסכים כל המיסתוריות בחייך תסתיים ותפתור את תעלומת מוות אחותך. האם אתה מתנדב?" הוא שואל בקול יציב ונחוש, ומשהו בהבעה שלו גורם לך לרצות לענות כן - אפילו שאין לך מושג על מה מדובר.

שקד, Darth Hader - קיארה ריס-גפלר
"קיארה ריס-גפלר, אני מאמין כי בחייך יש תעלומות רבות," אומר לפתע הנהג, ואת מרימה את הראש.
"אני מניח שאת מעוניינת לפתור אותן, ואני שמח לבשר לך שיש לי פיתרון לכך." הוא ממשיך.
"המשפחה שלך גם לקחה חלק באירגון זה, ואנו מחפשים מגוייסים חדשים. כל מה שעלייך לעשות זה לענות בחיוב. קיארה ריס-גפלר, האם את מתנדבת?" הוא שואל, וההבעה שלו גורמת לך לרצות להסכים.

הדס, Violet Baudelaire - אוליביה ג'ונסון:
הנהג מהנהן ומתחיל בנסיעה. כאשר אתם מגיעים לרמזור אדום, הוא עוצר ומרים את הראש.
"אני מאמין שיש בחייך תעלומות רבות, ולאירגון שלי יש דרך לסיים אותן," הוא מציין בשלווה.
"המשפחה שלך גם לקחה חלק באירגון זה, ואנו מחפשים מגוייסים חדשים. כל מה שעלייך לעשות הוא להסכים. אוליביה ג'ונסון, האם את מתנדבת?" הוא שואל באותה שלווה, אך המבט שלו נחוש - כאילו הוא בטוח שתעני כן.
ואת מעוניינת לענות כן, למרבה ההפתעה.

דאב, Riva Ash - אסטריאה דה גוורה:
OOG: לצטט את התגובה שלי, אם אפשר
IG:
"לא, סתם מצאתי את התמונה הזאת," הוא קובע בקלילות.
"אני מאמין שיש מיסתוריות ותעלומות רבות בחייך, אסטריאה דה גוורה." הוא ממשיך. מתי אמרת לו את השם שלך?
"האירגון שלי יכול לפתור לך אותן," הוא ממשיך.
"גם המשפחה שלך לקחה חלק בו, ואנו מחפשים מגוייסים חדשים." הוא ממשיך.
"כדי להצטרף כל מה שעלייך זה לענות בחיוב. אסטריאה דה גוורה, האם את מתנדבת?" הוא שואל, ולמעשה, את מרגישה שאת מעוניינת לומר כן. מעוניינת לומר שתתנדבי.

הילארי ג'ף:

סוף סוף הוא נרגע. מה היה לו אכפת מהתמונה הזאת? זה לא שזה משהו מיוחד. לפחות ככה אני חושבת.
הוא מתחיל לנסוע לחנות שאני צריכה, ואני בינתיים חושבת על מה שקרה. איך זה יכול להיות שחיה קטנה ושמנה אחת יכולה לבזבז לי עשרות חיצים. או שאולי מישהו בכוונה שלח את החיה בשביל שאני ארצה לצוד אותה, ואילף את החיה כדי שאני לא אצליח לצוד אותה.
נעצרנו ברמזור אדום בדיוק מול החנות. פתאום הפנים שלי התחלפו למשהו שנראה כאילו הוא מביט בי בתקווה, או אולי זה היה נחישות במטרה? זה היה ממש לא ברור. ורגע לפני שהרמזור התחלף, הוא אמר משהו על ארגון, ועל מסתוריות, אבל כשהוא אמר שגם משפחתי לקחה חלק בארגון הזה, מייד היה לי ברור שאני גם צריכה.
חשבתי על זה כמה דקות. בסוף החלטתי. "אני מתנדבת." והיה לי ברור שמעכשיו החיים שלי יהיו הרבה יותר מסובכים ממה שהם היו עד היום.

יובל, Len - ברנדן קלאן:


הוא נשמע שליו. לא זועף על השאלה ולא מתוח. מצד שני, הוא לא מתכוון למסור יותר מהמידע שהוא כבר סיפק. הוא מדבר במהירות, ואני משתדל בכל כוחי לעקוב אחרי דבריו ולעבד אותם כמו שצריך. טובת הסביבה? לשפר את העולם? אלו דברים שמפתים אותי מאוד, ארגון שכזה נשמע דבר נעלה - אז למה מגייסים אליו באישון לילה, לאחר שעקבו בדממה אחרי האדם במשך חדשים? משהו לא מוצא חן בעיניי, כל העקיבה הזו אחריי, לתפוס אותי באמצע הלילה, כאנחנו לבדנו ברחוב, כל זה לא מרגיש לי כמו ארגון לטובת העולם. מצד שני, כמה ארגונים לטובת העולם אתה מכיר, ברנדן?
הגבר ממשיך לדבר במהירות, במידה מסויימת נשמע כאילו הוא חוזר על טקסט שהתאמן עליו בעל-פה. למעשה, זה די הגיוני ששלחו אדם עם טקסט מוכן, לרוב גיוס עובד באופן הזה.
"בעוד מספר דקות תשמע צליל. עלייך לשאול מה זה הרעש הזה, ואני אענה לך שזה שום דבר. לאחר מכן עלייך לשאול - אם זה שום דבר, מדוע היה רעש?"
המוח שלי עובד במהירות, ממשיך להאזין לאדם ולנסות להגיע למסקנות משל עצמי באופן תואם.
הגבר מאט את קצב המילים שלו עכשיו. "במידה ותבצע את ההוראות, סימן שאתה מסכים להצטרף לאירגון. אנו לא מכריחים אותך, אבל אנחנו זקוקים לך." כשהוא מסיים את דבריו הוא מחייך. הוא לא מחייך באופן מאיים או מפחיד, אין איזשהי הילה אפלה סביב החיוך שלו. זה די מפתיע, שעל אף כל הסיטואציה המערערת הזו - עדיין אין משהו שכזה בחיוך שלו.
המוח שלי עובד במהירות, מנסה לסקור יחד את כל השאלות ולענות עליהן תשובות מסודרות. האם לקבל את ההצעה? היא נשמעת מסקרנת במידה מסויימת, אם הם מה שהם באמת טוענים שהם, אני בהחלט אשמח להשתתף בארגון שכזה. חוץ מזה, ככה תהיה לי אפשרות לברר עוד על מה שקרה לאנדראה. על מי היא הייתה, בעצם.
מצד שני, כל תמרורי האזהרה במוחי פועלים למשמע ההצעה הזו. למה לארגון שכזה לגייס בכזו סודיות אנשים? ועוד כאלו שהם תלמידי תיכון? ארגון שכזה לא אמור להיות מוכר לעולם? משהו פשוט מרגיש לי לא בסדר.
הזמן שלי מוגבל ביותר, יש לי רק דקה או שתיים עד שהרעש המדובר יתחיל, ואני אצטרך להחליט באופן סופי אם אני מקבל את ההצעה או שלא. הקול שלי שקט כשאני מבטא את השאלה, נותן לה לפרוץ מבעד לשפתיי אל אוויר הלילה הקר. "מה האלטרנטיבה אם אני מסרב להצעה?"