פנימייה מגניבה ביותר, לי ולthe angelo

שם:תומי (תומאס) ריד
גיל:15
מראה:גובה די נמוך, עיניים ירוקות עם גוון טורקיז, שיער חום קרמל כזה, אף פיצי ואממ..זהו:)
רקע:אמא שלו מתה בלידה שלו ואבא שלו מסר אותו לאימוץ בגיל כמה חודשים ככה שהוא התגלגל מבית לבית עד שהוא הגיע בגיל שלוש עשרה לפנימייה
כוח\כוחות והחיסרון שלהם (חובה שיהיה חיסרון בולט אחד לפחות):קריאת מחשבות, החיסרון הוא שזה ממש מעייף אותו וגורם לו לעצבים
שנה בפנימייה:שלישית

שם: ליאונרד (ליאו) קיילם
גיל:16
מראה:שיער שחור, קצוץ ב"מרינס", עיניים כחולות, מט 80 בערך, מבנה גוף אתלטי
רקע: נמסר לפנימייה אחרי תקרית מצערת בגיל קטן מאוד, גדל שם מאז שהוא זוכר את עצמו, ההורים שלו מתכחשים לקיום שלו ולכל מה שקשור בו, בשנה הראשונה שלו בפנימייה הוא היה מקור להמון בריונות, אז הוא פיתח יכולת ללכת ולרוץ כמעט בדממה.
כוח\כוחות והחיסרון שלהם (חובה שיהיה חיסרון בולט אחד לפחות): 2 כוחות, מהירות מחשבה, וכוח פיזי על אנושיים, הוא יכול גם לספוג אנרגיה מהאוויר ולשחרר אותה בצורה של גלי חום, או מין סילונים מרוכזים
חסרון-
1- שימוש בעוצמה על אנושית מעייף אותו, ומהירות המחשבה גורמת לו לכאבי ראש בלתי נסבלים
2- הוא יכול להשתמש באנרגיה רק בזמן שלך חרדה עמוקה או פחד.
שנה בפנימייה: רביעית

תתחילי (:

אז נתחיל בהתחלה משעממת שכזו
====
הלכתי במזדרונות הפנימיה, ממהר לארוחת בוקר כשפתאום נתקלתי במישהו "תזהר לאן שאתה הולך" שפשפתי את האף שלי שכאב מהנפילה

הלכתי לכיוון הקפיטריה, כשפתאום שמעתי משהו, יותר נכון, מישהו, נופל, וקול גברי מוכר צועק "תזהר לאן שאתה הולך!", זה מה שחסר לי, לפרק קטטות, הפשלתי שרוולים והלכתי לכיוון הקול

נעמדתי על שתי הרגליים והתחלתי להתרחק משם "אוף, זה היה כואב"

הבחור שהפיל את הילד תפס בגב החולצה שלו "אתה תתנצל, עכשיו", הילד נראה מבוהל, "ג'יימסון!, שחרר אותו!" צעקתי לכיוון של הנער הגדול, הוא הסתובב אליי.

"כן זה יהיה נחמד אם תעזוב אותי" צפצפתי וניסיתי להשתחרר

הנער התקרב אליי, "יש לך מזל שליאו פה", הוא נהם לכיוונך, שחרר את החולצה (ה את התנועה בדחיפה קלה) והלך לכיוון השולחן שלו.
------------------------------------------------------
סבבה שהשרשור לא יהיה רומאנס?

יאפ, לגמרי סבבה
====
"תודה" מלמלתי "אני לא מכיר אותך"

"אז בוא נכיר, אני ליאו, ואני מניח שאתה.... תומי?"

"איך אתה יודע?" הרמתי גבה

"אני חושב מהר קצת" אמרתי, הולך לכיוון דוכן הקפיטריה, "אבל אין לי מושג ממה זה מורכב" הוספתי, מצביע על המאפינז שהעומדו בפירמידה והעלו עובש מחשיד.

"אני יכול לתאר לעצמי" חייכתי "בטח משהו מבחיל במיוחד"

התיישבנו, "אז... מה אתה יודע לעשות?"