משאלות || נעם

לכוד בתוך מערבולת שלא נעה
מנסה לחוש את התקווה שאינה באה
מסרב לפקוח עיניים ומתכחש למציאות
יודע שלעולם לא ארגיש תחושת שביעות

מנסה להחלץ אך יודע שאין סיכוי
האור שבתוכי טרם הופך כבוי
רוצה להיות חופשי זה מכבר
מרגיש כמו עץ באמצע המדבר

מחכה שנים לרגע שבו יתברר
שהייתי בחלום ואז לפתע אתעורר
לחיים חדשים ולהמון שמחה
מצד חבריי ומצד המשפחה

אך בינתיים הכל נמשך כרגיל
חיי הם ההפך מחיי שמחה וגיל
התחושות האפלות עוד רגע מחלחלות
הלוואי וכבר יתגשמו המשאלות

--

לא יודע מה אני חושב על זה, יצא מקצת מוזה בנסיעה

וואו, איזה שיר יפה. די עצוב, אבל יפה. יש לי הצעה לשיפור ואז אדבר על השיר בכלליות.
אוקיי, אז בוא נתחיל :)

אמנם זה קצת ישנה את הסדר של השורות אבל אני חושב שבין המילים "הופך" ו"כבוי" צריכה להיות המילה "להיות" - זה קצת יותר הגיוני לדעתי ^^
חוץ מזה שאר המבנה ממש בסדר לדעתי - ובכללי השיר יפהפה, הוא עצוב אבל מלא תקווה ויפה והתיאורים שהוספת מהממים ומוסיפים ואין לי עוד מה להגיד ממש - השיר הזה מהמם. מקווה שלא פגעתי בך, אם כן אז סליחה ><
תמשיך לכתוב 3>