אגדות וקש // שמואל

[I am Batman]

אז ראיתי את הציור לאתגר ופתאום הקטע הזה נחת לי לראש.
כתבתי אותו מעכשיו לעכשיו, אז אני מניח שתמצאו בו איזה שהם אי דיוקים, וגם בכל מקרה אשמח לקרוא תגובות והערות.
אה, והתקופה של הסיפור היא צרפת של המאה ה-17-18, אבל זה לא ממש משנה. אתם יכולים לקחת את זה לכל זמן ותקופה, מציאותיים וכאלו שאינם.
---------------------------------------------------------------------------

אגדות וקש

"היום אספר לכן את הסיפור על ההרפתקאה של הדרקון ושלושת המכשפות"

הבקתה הקטנה של האיכר ז'אק, בכפר הקטן הממוקם על הדרך משום מקום להיכן שהוא, בקושי ראויה לשם בית. לאחר יום קשה, בו הוא ושלושת בנותיו שנשארו לו שיברו את עצמותיהם בחרישה בעזרת שור זקן וכחוש ומחרשה עתיקה שקבל בירושה מאבותיו, הם חזרו בחזרה אל הבקתה. כעת היא שעת ערב מוקדמת של תחילת החורף והבית כולו שקע אט אט באפילה. הם פזרו את הקש על אדמת הבקתה שלהם והתכוננו ללכת לישון. אך על דבר אחד ז'אק לא דלג – על הסיפור שלפני השינה. לא לפני הרבה שנים, כשאמו עוד הייתה בין החיים ולו עצמו עוד לא היו ילדים, היא הייתה מספרת לו כל לילה סיפור לפני השינה. גם כשלא היה דבר לאכול, כמו בדרך כלל, על הסיפור היא לא דלגה. ז'אק ראה בכך גם חובה כלפי בנותיו, אולי הן ימצאו בסיפורים האלו את הנחת והנחמה שהוא מוצא בהן?

אליוט שנאה את "ההרפתקאה של הדרקון ושלושת המכשפות". היא שנאה בכלל סיפורי אגדות. הם נראו בעיניה כניסיון פתטי בו משתמשים אנשי הכפר כדי לברוח מהמציאות. אליוט בחלה בסיפור הפנטסטי, היא ראתה מול עיניה רק את החיים האמיתיים. החיים בהם עובדים קשה, ללא כל עזרה של קסם. חיים בהם לא קיים זהב נוצץ, או בשר שמן ומבושל בעיצומה של עונת הקציר. אבא שלה כעת החל בסיפור, אך היא הרגישה רק את הרעב המכה בה בעצמה. בעונה הקודמת שכב כאן לצידה גם אחיה הצעיר טים, גם הוא הקשיב לאותו סיפור, וכנראה גם הוא הרגיש את אותן עוצמות של רעב. אותו רעב שהרג אותו בסוף. אליוט הפנתה את גבה ונשכבה על צידה, מוחה את זרם הדמעות השקט שפרץ מעיניה אל תוך הקש.

אמילי שמעה את "ההרפתקאה של הדרקון ושלושת המכשפות" עשרות פעמים בחייה הקצרים, אך תמיד נהנתה להקשיב לו שוב ושוב. היא אהבה לדמיין את עצמה חוברת אל הדרקון האדיר, רוכבת עליו אל הלא נודע, יחד עם שתי אחיותיה - בדיוק כמו שלושת המכשפות מהסיפור. היא אהבה לחשוב על כל הריגושים שההרפתקאה תזמן לה, כמו מלחמות בקוסמים אפלים ואנשי זאב מרושעים המבקשים לקרוע אותה לחתיכות. היא דמיינה את עצמה מנצחת אותם בעזרת כוחותיה הקסומים, ובעזרת חברותיה למסע והדרקון האדיר. ויותר מהכל, היא אהבה לדמיין את כל מה שהיא יכלה לעשות עם האוצר הנוצץ שתשיג בסיומו של המסע. היא לא הפסיקה להתענג על הדמיונות של שולחנות ערוכים, עם בשר ודגים ושלושה סוגי לחמים. היא כמעט הריחה את הריח במו אפה. אבל רק עד שהתהפכה על צידה, אז הריח החריף של הקש הישן הכה בה ללא רחמים, ונתק אותה מדמיונותיה הנואשים.

אלכסה נמצאה על גבו של דרקון הרחק בשמיים, לצידה נמצאות אמילי ואליוט. הן ניו כעת בדרכן חזרה לאחר שניצחו את הקוסמים האפלים, ובידם האוצר העתיק של שבט הדרקונים. אלכסה הרגישה את הרוח נושפת בפניה ומפזרת את שיערה, שלפתע נפטר מקשריו האין סופיים ונעשה חלק, מבריק וקסום. היא הייתה מליאה בהרגשת סיפוק, היא הצליחה במשימה, היא אכן מכשפה ראויה לשמה. אך לפתע חשה בהרגשה המוכרת, התחושה של רעב מכרסם שלא נותן מנוח. היא נתנה לעצמה לחשוב שזה צפוי, לאחר מסע כל כך מפרך ומלא קרבות והרפתקאות, אין פלא בכך שהיא רעבה. היא נשכבה על גב הדרקון, אך כעת היא גם הריחה את הריח המוכר, הריח של הקש העבש עליו היא ישנה מדי לילה. היא ידעה זאת מההתחלה, היא לא באמת כאן. היא לא באמת מכשפה בעלת כוחות קסם, היא לא באמת יצאה להרפתקאה על גבו של דרקון עצום מימדים. היא סך הכל בת איכר פשוטה הגרה בין ארבע קורות עץ, עובדת קשה באדמה ואוכלת פעם ביומיים. היא התהפכה על בטנה ונאנחה, אין מנוס מפניה האכזריות של המציאות, גם לא כשהיא חבוקה בחיקו של חלום מתוק.

וכאילו הקשיב למחשבותיה האט הדרקון האדיר את מעופו, ונעצר על פסגת הר גבוה המתנשאת אל מעל לעננים. אלכסה פערה את פיה בהשתאות, המראה שנגלה לנגד עיניה היה מרהיב. המוני עננים פרוסים לכל האופק, מוארים בשמש חמימה, הם נראו כמו עדר כבשים שאין לו סוף. ומעליהם פרוסה הייתה כיפת השמיים הכחולה ללא רבב שהאירה כמו יהלום נדיר בגוונו.

"המכשפה אלכסה", פנה אליה הדרקון, כשהוא מפנה את עינו לכיוונה. "תזכרי תמיד, גם כשהכל נראה קודר ואפרורי – כאן, מעל לעננים, תמיד בהיר".

אלכסה פתחה את עיניה, קמה ממשכבה, ונעמדה אל מול החלון המשקיף אל האופק. השמיים היו מכוסים בעננים והכל היה קודר וחשוך, כאילו מצב רוחם של בני משפחתה צבע את פני היקום. אך היא הייתה בטוחה שמעבר לעננים אכן החלה לזרוח השמש.

[Farseer]

שלום שלום, איזה כיף שהשתתפת!
זה קטע ממש חמוד ואהבתי שנתת את כל הזוויות ראיה של כל שלוש האחיות וגם האבא. מאוד אהבתי את הצורה שבה השתמשת באותם מוטיבים או מוטיבים דומים בשביל להציג רעיונות וגישות כל כך שונות בלי להפוך דעה אחת למוטעת ואחרת לצודקת.
דרך אגב, לימדת אותי מילה חדשה, בחל :) כל הכבוד, לא קורה הרבה שאני לא מכירה מילים אבל אני תמיד שמחה ללמוד.
הסיום היה ממש נוגע ללב ומאוד התקשר לרעיון בתמונה במקום לציור, לזה שתמיד יש נקודת מבט מלמעלה ואז לא הכל גרוע כי אתה בשמש מעל העננים.
עכשיו, תסלח לי אבל אני קטנונית אז איפה הערות.
שים לב לבלוקים בכתיבה, חילקת את הקטע בצורה די גסה ויחסית לחתיכות כתיבה גדולות בלי אנטרים. זה לא שזה לא בסדר אבל זה מאוד מקטע, כאילו בלוק - בלוק - בלוק, וזה מנתק טיפה. אני חושבת שאולי עדיף לנסות לעדן את הפסקאות שזה לא יהיה נורא חזק זאת אליוט וזאת הפסקה שלה אלא יותר זאת אליוט, אלו הפסקאות שלה ובהן היא מעלה א' ב' וג'.
בכללי הרגיש קצת שאתה נורא מנסה להבהיר לנו מה הן חושבות, זה אחלה, קטעים לו ברורים זה קשה אבל שזה פשוט בלוק הסבר על הדמות זה קצת באסה. עם אלכסה זה קרה לך הרבה פחות וזה באמת היה מקסים איך שילבת את הדמיון של מה שהיא רואה עם המציאות של מה שהיא רואה ועם המצב שהיא סובלת.
קיצר, באמת אהבתי את הקטע ואני ממש מחכה לקרוא קטעים נוספים שלך!