הוגוורטס לי ולMAROON, 14.2.17

[Blue And Red]

קיי אז אני איימי ואני בסלית'

[We were liars]

סבבה אני פיטר, עריכה: שנינו שנה שישית. גם איימי, דיברנו בינינו.
אני גם מתה על סלית'רין אז תשרדי שהוא באותו הבית כמוך......
מראה
--------------------------
תתחילי את

[Blue And Red]

המממ מתי?\
בוקר(ף
--
קמתי והתמתחתי. חבל שאין כאן שמש, אני רגילה לשמש שזורחת עליי בבוקר. למרות שגם גשם זה נחמד(:

[We were liars]

אני לא יודע למה, אבל מהרגע שסיימתי את הארוחת בוקר עמדתי במסדרון.
פשוט הסתכלתי על אנשים ונשענתי על הקיר.
"פיטר." שמעתי קול מימיני. סובבתי את הראש במהירות וראיתי אותך.
אבל לא שמת לב אלי. קראת לי בלי לדעת.

[Blue And Red]

אוקיי XD
--
הלכתי במסדרון. חבשתי על דמות מסדרת ילדים... נווו. איך קראו לו? אה. "פיטר!" קראתי.
"ידעתי שזה הוא."
המשכתי, והתבוננתי בצדדים. שיקרתי לגבי היות י טהורת דם, אני חצוית דם,ואני ראיתי סדרות טלויזיה בהיותי קטנה.
--
וואו ראיתי עכשיו איזה חתיך הדמות שלךXD
זו הדמות שלי(:
אני מתה על השחקנית שלקחתי תלוק שלה XD
אנחנו יפים מדי אבל. חיפשתי דמות שלא תהיה יפה מדי, אבל....

[We were liars]

"קראת לי?" שאלתי את הנערה.
"מה?" היא שאלה בבלבול.
"קראת לי. אמרת 'פיטר!', ואז מלמלת משהו שלא הבנתי."
"אה...." היא הביטה מסביב כמחפשת עזרה.
"אה.. אני.... רגע אתה מסליתרין?"
"כן. את מנסה להתחמק מהשאלה שלי?"
אני בטוח שגם היא סליתרין.
"אה... לא אני לא מנסה להתחמק... אני רק.... חייבת ללכת ביי!"
תפסתי בידה. והחלטתי להיות קצת חטטן.
"מה את מסתירה ממני?"

[Blue And Red]

הילד התנהג מוזר.
החלטתי שאני לא אתן לו להשפיע עליי.
משכתי את ידי. "מי הרשה לך לתפוס לי את היד? זה לא עניינך. תתחפף מפה."
המשכתי ללכת.

[We were liars]

אני לא רואה שום סיבה הגיונית לזה שהיא קראה לי ואז ברחה.
ובאיזה זכות בדיוק היא אומרת לי להתחפף?!

[Blue And Red]

הילד הזה נשאר במקומו.
למען האמת, לא אשמתו שקראתי בשם שלו ככה באמצע המסדרון. טיפשה שכמותי! למה הייתי צריכה לצעוק פיטר?
למרות זאת- הוא לא היה צריך להתנהג ככה בגסות.
ועכשיו אני גם יודעת עוד שם של מישהו מהבית שלי.
ולמען האמת, מישהו חתיך...

[We were liars]

אף פעם לא פגשתי סלית'רין כזאת מסתורית,
כאילו, רגע אחד היא צועקת את השם שלי.
ושנייה אחרי זה היא מגמגמת לי שהיא צריכה ללכת.
אחרי זה היא צועקת עלי לעזוב אותה.
בחיי, אני צריך לעקוב אחריה.

[Blue And Red]

הלכתי יותר מהר.
בחדר, התיישבתי וכתבתי ביומן שלי עם הדיו הנעלם.
"כמעט עלו עליי היום. בקשר למה שזה לא יהיה. למען האמת, ילד די חתיך. קוראים לו פיטר."
שיילין נכנסה בדיוק, ומילמלתי "הסתר." עמוד 56 של ספר הכשפומטיקה הופיע שם.

[We were liars]

כל הערב חיכיתי בחדר המועדון לנערה המוזרה,
מסתבר שלקראת שתיים-עשרה נרדמתי.
אבל זה לא גרם לי לפספס את קול הדלת הנטרקת, שהעירה אותי בשנייה.
הסתכלתי בשעון, ארבע בבוקר.
הבטתי בציפייה לכיוון המדרגות, ואז ראיתי אותה שוב.
מתגנבת אם כל המוזרות שלה החוצה.

[Blue And Red]

בארבע בבוקר קמתי לאחר לילה שלא הצלחתי להירדם.
התארגנתי, והחלטתי שאני יורדת למועדון.
לקחתי איתי את היומן שלי.
יש בו גם אופצייה של ראיית סדרות מוגלגיות.
למטה, ראיתי את הילד ההוא. פיטר.

[We were liars]

ברגע שראתה אותי, היא נעצרה במקום.
היא לקחה נשימה עמוקה, והלכה לקראתי.
"אפשר לשבת כאן?" שאלה והצביעה על אחת הספות.
"ברור." ניצלתי את ההזדמנות כדי לשאול אותה כמה שאלות.
אז בתור התחלה.
"איך קוראים לך?"

[Blue And Red]

ישבתי. התאפקתי לא לברוח משם ברגע שראה אותי, אך זה היה חשוד אפ זה היה קורה.
״איימי. אתה פיטר. תחזור לישון.״