"איפה אנחנו?" "כאן. זה לא ברור?", עם שיר

טופס:

שם דמות מלא: מלודי וורני
מה היא עברה בקצרה בחייה? ואופי:מתחברת נורא למוזיקה בגלל שהיא גדלה בפנימיה שאהבו להעיר אותם בבוקר (3 בבוקר) והדבר היחיד שעודד אותה היה מוזיקה. היא גדלה בפנימיה רק בגלל שאף אחד לא אהב אותה. יש לה אופי מתבודד והיא חשדנית אבל היא אמיצה. תמיד יש לה אוזניות קשת עליה עם אם-פי 3. הילדה הכי מוזרה בפנימיה והיא יודעת לנצל את זה. (זה גם כולל אופי אז איחדתי)
מראה חיצוני:עיניים כחולות, שער קצת יותר מהכתפיים בצבע שחור עם גוונים טבעים של צבע מנטה לא חלק ולא מתולתל, קצת גלי. השוקיים שלה קצת רחבות והיא לא ממש רזה. תמיד יש לה טבעת על האצבע המורה ביד שמאל של פרח שמשתנה צבעו לפי מצב הרוח של העונד אותה. היא נורא שומרת על הנראות שלה.
תחביבים:היא מסתרקת כל בוקר ולילה הרבה. היא אוהבת נורא הרפתקאות. היא מאוד אמיצה. היא גם אוהבת לשיר והיא רוצה להיות זמרת כשתיהיה גדולה.
כוחות על ויסוד חזק שהיא מתמחה בו: יכולה להוציא גלי קול ממש חזקים מהיד של מוזיקה והיא מתמחה באש.
הארות: אין

שם דמות מלא: שרלוט יפטורה (או בקיצור "שריף")
אופי: שקטה, אבל אם פוגעים בבעלי חיים היא ישר מגנה עליהם. נחישות היא התכונה הכי בולטת אצלה. היא מוכנה לעשות דברים בישביל מישהו אחר אבל היא תקריב את חייה רק בישביל מישהו שבאמת קרוב אליה (בטוח לא בישביל מנהל הפנימיה).
מה היא עברה בקצרה בחייה?: היא הגיעה יחסית צעירה לפנימיה ככה שהיא מכירה את המקום היטב. בכל פעם שתפסו עכבר במלכודת עכברים כל השנים האלה היא הוציאה אותו וגידלה בכלוב מתחת למיטה.
מראה חיצוני: שיער אדום לא ארוך ולא קצר מידי, עניים קצת משנות צבעים, בין אפור כחול וירוק. כל הידיים שלה והפנים מלאות שריטות מהעבודה בחוץ, ותמיד יש לה חתיכות של עץ בשיער. אין לה תכשיטים, ולא הכי הכפאת לה מה חושבים על המראה החיצוני שלה. תמיד יש לה נעלי ספורט.
תחביבים: היא מאוד אוהבת בעלי חיים ועצים, וגם היא די אוהבת לצייר. כשהיא תיהיה גדולה היא תחקור את משלש ברמודה ותיפתור אותו.
כוחות על ויסוד חזק שהיא מתמחה בו: להיעלם בעננת עשן ולהופיע במקום אחר, מתמחה באוויר.
הארות: אין כרגע.

קמתי ב2:30. יאי! רבע שעה לפני שמעירים אותי באופן רגיל. היה היום לילה קשה במיוחד בגלל הילדה המציקה ההיא, מלודי סוכריה. משום מה, רק עלי צוחקים בגלל השם משפחה שלי. וגלל השיער שלי. והאופי שלי. והכל. היא קלעה עלי טוטו כל הלילה. קמתי והתחלתי לשמוע מוזיקה.
--
לא קשור לסיפור: תוסיפי את הסעיף על כוחות העל.

האור המסנוור של הבוקר העיר אותי. אני שונאת בוקר.
בצד השני של החדר ישבה על המיטה שלה השותפה שלי, מלודי. "בוקר טוב" זרקתי לה, אבל היא לא שמעה אותי בגלל האוזניות.
זרקתי עליה כרית.

שריף זרקה עלי כרית. הורדתי את האוזניות וזרקתי עליה בחזרה. "משהו קרה לכן במוח?" שאלה סוכרייה שנשארה לידי יורה עלי טוטו.

הבטתי בעצבנות בסוכריה. אם יש משהו שאני ומלודי מסכימות עליו (וזה בכלל לא קורה הרבה), זה שסוכריה היא הכי מעצבנת בעולם.
תפסתי את המבט של מלודי וניסיתי לומר לה בלי מילים שכדאי שנצא מהחדר.

ידעתי שגם אם אני אצא אני אקבל יחס כזה. סימנתי לה שכן ויצאנו. ירדנו במדרגות העץ שנראות כאילו הם הולכים להתמוטט. מידי פעם קיבלתי כמה יריקות מילדים שעמדו בדרכנו. "אל תתרגשי מזה." אמרתי לשריף. ובדיוק חסמו לנו את הדרך שני ילדים.

"את אומרת לי?" שאלתי וחייכתי חיוך קטן. הנרי עבר מולינו וכשכל אחת זזה לצד אחר הוא התנגש בשתינו והפיל אותנו, במיוחד את מלודי.
הושטתי לה יד.

הנרי הפליק לשריף. קמתי בכוחות עצמי וידעתי שאם אני ארביץ לו הוא ילשין עלי למנהל המלון.

אני חייבת לומר שידעתי שאני אתחרט על זה, ובכל זאת לא התאפקתי.
הכנסתי לו אגרוף, ואומנם זה כאב, אבל ניראלי לו כאב יותר.

"מה את עושה לכל הרוחות? טוב, לא כדאי שתיהי בחברתי עוד. זה לא ישתלם לך."

"תירגעי, טוב?" אמרתי קצת בכעס. "אם לא הייתי רוצה בחברתך לא הייתי כאן עכשיו, אבל אני כן רוצה. אפשר ללכת לחדר האוכל? אני רעבה"

"אני ערה מ2:30. שאני לא יהיה רעבה?" עמדנו בתור לאוכל. כמובן שאותי דחפו לסוף. כשהגיע תורי אחרי שעתיים קיבלתי את האוכל סוף סוף. הוא היה דייסה. הסתכלתי לכל שאר הצלחות. ארוחה מלאה. אפילו דיגני בוקר בצד! אמ. לא נראה לי שאני אתרגל לארוחות האלה אי פעם.

התיישבתי ליד מלודי ושמתי לידה את קערת הדגנים והשוקולד ששמו לי.
"מה?" שאלתי למראה המבט שלה. "אני לא אוהבת שוקולד, והדייסה הזאת ניראת נורא. אני אוהבת חביתה וסלט".

וואו. איזה חברה מתחשבת. "תודה רבה." הודתי לה. "אני לא רגילה ליחס כזה.." אמרתי והסתכלתי על הדגנים והשוקולד ברצון אבל לא לקחתי. לא הייתי בטוחה שהיא לא עובדת עלי. לא רציתי להתנפל על זה ואז שכל הפנימייה תצחק עלי.