אינסוף יקומים, פלג ואני. 26/03

[imagine it]

"אתה." אמרתי במהירות. "מובן ומקובל!" הוא ענה ולחץ על כפתור כלשהו. קרן אור דקיקה כמו קור עכביש נפלטה מהמכונה, פגעה במדען והוא נעלם. התקרבתי להסתכל על המכונה, אבל נראה שהגורל רצה אחרת. שתי קרני אור נוספות פגעו בי ובעוד מישהו שלא הספקתי לראות.
-----
שימי לב שהמדען מדבר בשפה גבוהה, זה צריך להישאר ככה :)

[Do good deeds]

בסדר גמור. אני אוהבת שפה גבוהה.
-------
פוף. קרן אור יצאה מתוך המכונה הענקית ולקחה אותי אתה. נחתתי על משטח מוזר שלא היה עליו שום דבר.
המדען המוזר כבר היה שם ושנייה אחריי נחת שם גם יונתן.
"ברוכים הבאים ליקום המופלא שלי" אמר המדען וחרק בקולו, "אני מאושר לראות עד כמה היטיבה לבצע המכונה שלי."

[imagine it]

"מה זה פה? מה עשית לנו? למה הכל פה שחור לגמרי?" שאלתי. "פה זה היקום הבא, יונתן. הבאתי אתכם ליקום הזה, והכל שחור בגלל שיש פה מימד אחד יותר ממה שאתה יכול לראות בתור בן אדם מיקום ארבעת המימדים. קח את המשקפיים האלה, זה אמור לסדר לך את הראייה." הוא אמר והרגשתי יד נוגעת בי. לקחתי את המשקפיים שהיו שם, שמתי על העיניים והכל חזר להיות רגיל.

[Do good deeds]

משקפיים הונחו גם על עיניי. היקום הואר. עמדנו באמצע מתחם דשא ענקי שמסביבו צמחייה מטפסת ופרחים בלי סוף.
המשקפיים הציקו לי. שאלתי את המדען אם אני יכולה להוריד אותם. "את מוזמנת לעשות את זה, אך זה לא האחריות שלנו מה שתראי." הורדתי אותם. הכל חזר להיות שחור.
"מה קורה כאן?" שאלתי.
"אני כבר שאלתי את זה," השיב לי יונתן.

[imagine it]

את לא יכולה לשלוט על הדמות שלי.
----------
"אפשר את זה בפירוט רב יותר?" שאלתי.

[Do good deeds]

אוחח, אתה תצטרך לסבול את כל הטעויות שלי בהתחלה. בסוף אני אלמד.
-----------
המדען הסתכל עליי בכובד ראש ואמר: "או, את זה תצטרכו לגלות בעצמכם. אני מאחל לכם הצלחה!"
המדען הישיר אליי מבט אחרון ונעלם בהבזק אור נוסף.
"יופי," לחשתי בעצבנות: "נחמד מאד." התחלתי להתקדם לכיוון הגבולות השחורים והבלתי ברורים.

[imagine it]

חחח הכל טוב
אגב המקום שאנחנו נמצאים בו נשאר אותו דבר, פשוט מספר המימדים משתנה
-------
"בואי ננסה לעשות פה סדר. הוא אמר שיש כמה יקומים, כל אחד עם מספר כלשהו של מימדים. מה זה אומר?"

[Do good deeds]

"לא יודעת..." השבתי, "אולי זה אומר שאנחנו בתוך עולם אחר? נשמע לי מוזר, כי נשארנו איפה שהיינו..."
התהלכתי וכססתי את ציפורניי: "חייב להיות לזה הסבר!"

[imagine it]

איש אחד עבר באזור. "היי!" צעקתי לו. נראה שהוא שמע והסתובב אליי.

[Do good deeds]

"אני לא סומכת על האיש הזה" מלמלתי ליונתן, "הוא נראה לי ממש חשוד. אני הולכת לבדוק את האזור בעצמי! אתה יכול לבוא איתי אם אתה רוצה..."

[imagine it]

"חכי, אני בא." אמרתי.

[Do good deeds]

הנהנתי והתחלתי ללכת סביב. שום דבר לא היה שונה לכאורה: הגינה הציבורית נשאר אותה גינה, הספסלים אותם הספסלים ורק המשקפיים הוכיחו שמשהו כאן שונה. החלטתי ללכת לבדוק אם בית הספר שלי נשאר כרגיל.

[imagine it]

"רגע, לפני שתתחילי להסתובב כאן. צריך להבין מה הולך פה." אמרתי וניסיתי להדביק את הקצב שלה.

[Do good deeds]

"אני לא יודעת מה אתך, אבל אני רוצה לראות נורמלי בלי המשקפיים האלה!" התעקשתי, "אז אם אתה רוצה - בוא עכשיו מהר..."

[imagine it]

"על פי מה שהוא אמר, פה זה יקום אחר. אני לא חושב שנצליח לצאת מכאן כל כך מהר, תחשבי בהיגיון..." ניסיתי לשכנע אותה.