האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

מפגש קהילת HPortal בפסטיבל אייקון 2019: זיכרונות

20% הנחה לגולשי HPortal בהרצאות וחוגי העשרה לחובבי הארי פוטר בתל אביב-יפו!


חוקי הפורום 


 
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 הלברדור ההוא||דרקון, סיפור בהמשכים
פורסם ב: Oct 2 2019, 07:41 AM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 5937
חרמשים: 24504
מין:female
משתמש מספר: 63732
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.08.2017


אוקיי, אני רק חייבת לציין כמה דברים מאוד קטנים.
א. הרבה זמן לא פרסמתי משהו שהוא.. איך לומר? מקורי. אז בוא נחליט שאם יש לכם ביקורות ממש רעות, תגידו אותם כי זה חשוב, אבל תזכרו שאני לא משהו בלכתוב. אז אני אשמח שתתחשבו בזה לפני שאתם כזה צועקים "עירפו את ראשה!" או דברים בסגנון.
ב. כן, קראתי את כל 102 הויקיפדיות שכוללות בתוכן את המילה כלב (אולי יש יותר, לא באמת ספרתי), ובכל זאת אני לא זוכרת הכל לפרטי פרטים. אז אם מישהו פה מבין ממש בכלבים ורוצה לתקן אותי על איזה פרט שבטעות המצאתי, אני אשמח. (כלבים יכולים לעוף? קראתי כמה ויקיפדיות נורא משונות).
ג. העובדה שכאן אני מתארת כלב כ"שחור" וכלב כ"לבן" לא הופכת אותי לגיזענית, רק רציתי להבהיר לכולם. זה בסך הכל תיאור. כנ"ל על בני אדם כמובן כי הצבע לא משנה אבל ממש לא בא לי לפתוח את זה פה.
חפרתי.
זה סיפור בהמשכים אגב (אם מישהו אי פעם יגיב כמובן)
אז.. תהנו

----------------
פרק 1

הכל התחיל כשמרקוס פקח את עיניו, ונוכח לדעת שהדבר הרטוב והדביק שזלג על ראשו היה הריר של הכלב הישן בכלוב שמעליו. הוא הרים את ראשו, ניער אותו וניסה לקום. הוא גילה, די מהר, שהסורגים שתחתיהם שכב היו נמוכים מהרגיל וגבו נחבט בהם בכוח.
"אווץ'!" הוא ילל, אבל כשסובב את ראשו לבדוק למה התקרה כל כך נמוכה, הוא ראה שאין הרבה לאיפה להסתכל. גופו היה דחוק בין הקיר האחורי אל דלת הכלוב הסגורה, ולא היה לו מקום לזוז מלבד להתגלגל על גבו ולתת לריר לנטוף גם על פניו.
היה רק הסבר אחד הגיוני למקום המצומצם, הקירות המאיימים כמעט מכל הכיוונים והסורגים ששימשו כדלת, כתקרה וכרצפה. למרות ההסבר הזה, מרקוס סירב להכיר בכך והמשיך לנסות למצוא את החלק הגדול יותר, את החלל הרחב שהיה לו רגע לפני כן בכלוב הקודם.
הוא קם, בזהירות, עד שהרגיש את הסורגים שמעליו נוגעים בגבו מבלי שיכאיבו לו ואז הוא קלט שעד פה, הוא עשה כל מה שיכל לעשות. להסתובב כדי שהפנים יהיו מול הקיר האחורי יקח לו בערך שעה, ומלבד הכלב שמעליו, לא היה לו עוד מישהו לדבר איתו.
הכלבלב הזעיר שישן שם התעורר פתאום, כנראה מהחבטה של מרקוס, ואז הביט מטה אל מרקוס ופניו הזדעפו.
"אתה הכלב הגזעי החדש?" הוא שאל. "טוב, תמיד שמים אותי עם החדשדושים. כאילו שאני איזה בייביסיטר או משהו.."
הוא הפנה את מבטו ממרקוס והסתכל אל מחוץ לכלוב. מרקוס הביט לשם גם, וראה שבין הכלוב שלו אל הכלוב שמולו יש שורה של מרצפות גדולות, כחולות, ומלוכלכות. שקית של אוכל כלבים עמדה באמצע המסדרון, סגורה, וכל הכלבים שהיו בתאים שלהם הביטו בה ברעב קשה.
"טוב, קדימה שאנזי. תפתחי לו את הכלוב" אמר הכלבלב מלמעלה, ומרקוס קלט שהוא פונה אל שכנתו שמצד שמאל. רגל לא קטנה בצבע חום הופיע פתאום מחוץ לדלתו של מרקוס, ובתוך שניה הכלוב היה פתוח.
מרקוס לא זז. הוא העיף מבט למעלה, אל הכלבלב הזהוב, וחיכה ליתן לו פקודה.
"נו, למה אתה מחכה?" נשמע קולה של שאנזי. "צא כבר ותביא אוכל! אני גוועת מרעב כאן!"
מרקוס פשוט התכווץ ככל שיכל בתוך הכלוב שלו.
הוא לא ידע איפה הוא נמצא, הוא לא הכיר את הכלבים שהיו מסביבו והכי גרוע – כל הכלוב שלו היה מלא בריח של חתולים. הוא התגעגע לכלוב הרחב שהיה לו, ומהר מאוד כל ראשו התמלא במחשבות על מיה.
"חדשדוש, צא כבר! האוכל לא יחכה לך ככה סתם!" הכלבלב התחיל לרטון, ונהמות נוספות נשמעו מהמשך המסדרון.
"מה אתה רוצה שאני אעשה?" שאל מרקוס בחוסר הבנה. "הרגע הגעתי לכאן, ובכלל לא הסברת לי מה המטלה שלי!"
שכנו מלמעלה נאנח.
"אוקיי, תקשיב לי ותקשיב טוב, כי אני אסביר רק פעם אחת" הוא אמר. "כאן, המקום הזה שהגעת אליו, נקרא 'מכלאה' או משהו כזה. פה האוכל שמקבלים מספיק בקושי לעכבר קטן, ולכל אחד יש כמה שניות לשתות לפני שלוקחים לו את קערת המים.
כולנו פה רעבים. שאנזי, זאת שבכלוב שלידך, יודעת לפתוח כלובים מבחוץ, הבעיה היא שחסרה לה רגל ו – "
"מה?!" ילל מרקוס. "מה קרה לה??"
"תשתוק, כלב חדש, ופשוט תן לסקורפיו להמשיך עם הסיפור! אני רעבה ואם בגללך אני לא אקבל היום אוכל, אני אהרוג אותך!" שאנזי נהמה, ומרקוס הפנה אליה מבט.
למרות שהוא נזכר יחסית מוקדם שיש קיר שחוצץ בינו לבינה, הוא לא הספיק לעצור את עצמו וקיבל מכה באף.
"איה!" הוא ילל שוב, וכשקפץ אחורה מתוך אינסטינקט גופו נחבט בקיר הנגדי.
"היי!" נבח סקורפיו. "היי, תעצור. תפסיק לחבוט בעצמך עם כל מיני דברים, ותן לי לגמור להסביר!"
מרקוס נעצר במקומו, מתנשם, מתנשף, וליבו פעם בקצב מסחרר.
"כמו שאמרתי קודם, לשאנזי חסרה רגל. מה שאומר שיש רק כלוב אחד שהיא יכולה לפתוח מהמיקום שבו היא נמצאת, וזה הכלוב שלך. אתה מבין לאיפה אני חותר?"
מרקוס הניד בראשו לחיוב, למרות שלא באמת הבין.
"יופי, אז קדימה, לך תביא לנו אוכל!" הכלבלב הקטנטן התיישב על רצפת התא שלו, והביט במרקוס שיצא ברעד, והעיף מבט כמה פעמים אל שני צידי המסדרון.
כשכל גופו של מרקוס היה בחוץ, הוא הרגיש לפתע משוחרר. סוף סוף יכל להניע את רגליו וזנבו בחופשיות, ליבו התמלא שמחה עזה כל כך שהרגיש שיכול היה לעשות הכל.
"תגמור עם זה כבר!" נשמעה נביחה עזה, ומרקוס הרים מבט.
מול שורות הכלובים בצד אחד של המסדרון, הייתה עוד שורה זהה לחברתה בה אוכלסו עוד כמה כלבים נוספים. בדיוק מול הכלוב של מרקוס היה כלב גדול, שחור, עם אוזניים שמוטות כמו של מרקוס ומבט מזרה אימה – שלא דמה לכלב המשוחרר כלל וכלל.
"למה אתה מחכה?" שאל הכלב השחור, ומרקוס שם לב לשיניים חדות במיוחד מבצבצות מתוך פיו, כמו ניבים קטנים שרק התחילו לצמוח.
"תקרע את השקית!" נשמעה נביחה נוספת מהכלובים שלמעלה יותר, ובעוד שמרקוס הפנה מבט כדי לחפש את מקור הקול, גם שאר הכלבים התחילו לנבוח.
"תגרור אותה אלי!"
"נו כבר, אפילו חתול היה עושה את זה מהר יותר ממך!"
"למה אתה מחכה לעזאזל?! שיתפסו אותך?"
"תפסיק לעמוד במקום!"
"איזה מין כלב אתה??"
הוא התכווץ במקומו, מסוחרר מהרעש הכביר שמילא את ראשו וכפות רגליו רעדו כל כך שהיה בטוח שעוד רגע הוא יקרוס על הרצפה.
מרקוס לא יכל לשאת את זה עוד. הוא עמד, רועד, בין כל עשרות הכלובים וכולם נבחו עליו ונהמו לעברו, והלחץ היה גרוע יותר מאי פעם, הרבה יותר גרוע מהכלוב.
הוא עשה פניה אחורה, נכנס לתוך הכלוב מהר ככל שיכל וסגר עם שיניו את הדלת. נשמע הקליק שלה כשהיא ננעלה, ופתאום שרר שקט במסדרון, ואף כלב לא השמיע ציוץ.
"ננעלת בפנים?" שאלה פתאום שאנזי, וכף רגלה הופיעה שוב בשדה ראייתו של מרקוס. "אני יכולה להוציא אותך שוב."
"לא!" הוא התעצבן לפתע. "אני רוצה להישאר בפנים, אל תפתחי לי בבקשה."
לרגע אחד שאנזי קפאה במקומה, ואז לאט לאט קצה כפתה נעלמה.
מרקוס ראה את כל הכלבים מתיישבים בכבדות, חוזרים להביט ברעב בשקית האוכל שנצבה באמצע המסדרון, בודדה.
----------------

טוב, הפרק הזה פשוט לא נותן שום דבר מלבד הקדמה מטופשת
ת"ב זה נהדר, וגם מי שלא מגיב זה בסדר
בכל מקרה תודה על הקריאה 3>


--------------------
קוראים לי דרקון ואני אחות של גיגאנוטוזאורוס

User Posted Image

"Nothing personal - "


מוזמנים לשלוח לי גיפ וציטוט שקשורים אחד לשני, ואני אשים אותם בחתימה (:

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 2 2019, 11:41 AM
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 13656
חרמשים: 16377
מין:male
משתמש מספר: 68239
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 05.07.2018


וואו זה ממש יפה. כאילו ממש ממש יפה.
אהבתי מאוד את הנקודת מבט שממנה מסופרת הסיפור, לקח לי רגע להבין מי זה מרכוס.וכשהבנתי אז הסיפור נהפך לממש טוב.
גם אהבתי את התיאורים שלך על הלחץ שבו מרכוס נתון וזה.
את כותבת ממש מדהים, תמשיכי לכתוב ולכתוב...
אני מחכה כבר להמשך של הסיפור 3>


--------------------

אפי
User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 2 2019, 12:15 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: סלית'רין
הודעות: 6630
חרמשים: 18902
מין:female
משתמש מספר: 69745
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 24.03.2019


זה מדהים ממש ממש
באמת אהבתי את איך שזה כתוב
הכל מתואר באמת טוב ממש
בהתחלה לא אחזתי מי זה מרקוס כאילו לא אחזתי שהוא גם כן כלב
לול כן אבל זה בגלל שאני מהאלה שחסרי הבנה בגדול...
ואז כשאחזתי הכל הסתדר לי
זה כתוב בצורה באמת באמת טובה
ואין לי שום דבר נוסף להגיד חוץ מ... תמשיכי כבררר3>


--------------------
- רות - 💚 - Ruth -
User Posted Image
?Mind if I slither in
#מחשב_כי_אפשר המצפון שלי לא איפשר לי להוריד את זה מהחתימה לנצח, אז הנה זה חזר
#הגיון_פלג אוף הוא גאון מידיי
"חברים שלי מנסים להסביר לי כבר בערך 4 שנים מה זה התחכמות ועדיין מתלוננים שאני מתחכם" כבר הערתי משהו על זה שאתה גאון? אז פלג, אתה גאון מתחכם3>
"שימי קצת צ'ילי על העצבים שלך" עוד משפט גאוני של דולפין
"כשאת מרוצה מהופעה של מישהו את זורקת עליו עגבניות?" שאלה של איתמרמר לשירשיר... הבנתם למה זה מצחיק?! כי כאילו שירשיר אוהבת עגבניות... לול... עזבו...
"לא מצאתי מלפפון כי כולם היו במדיח." דולפין שוב בחתימה...
"eifoshehoo" איתמרמר הגאון
"אבל השאלה החשובה היא מאיזה צד אתם אוכלים את הקרמבו" יאפ, שאלה חשובה ליאם. אחת הגאוניות ששמעתי.
"ר''ת של ר''ת זה ר''ת" דרקון הגאון שלי אוהבת את העובדה הזאת
"וקחו משפט לחיים: לימון מוסיף המון. אני רצינית. לימון זה מדהים." אפילו לא ביקשתי אישור משקד לשים את זה כאן... אבל אני מניחה שלא יהיה לה בעיה עם זה?
"אעע כמה דביקיות אני עוד רגע מקיאה מרשמלו" לול נו... אביב הזאתי... (היי, אביב, קראתי את השרשור שלנו מההתחלה בערך!! וכן... זה מה שמצאתי... ולול הייתי חייבת לשים בחתימה... מקווה שזה בסדר... ותאהבי דרארי וג'סטין ביבר כברר)
 "~אנוכי" אביב הזאת תהרוג אותי בסוף
"תפעילי את הדינדיניפאוור" כן... אני דיןדין ואני יכולה להפעיל את הדינדינפוואר אז להיזהר!! אוהבתותך יוני3>
אולי הדבר הכי חשוב שאני משתתפת בו

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 2 2019, 08:07 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: הפלפאף
הודעות: 6775
חרמשים: 10606
מין:female
משתמש מספר: 63149
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 23.06.2017


הו וואו
זה כל כך יפההה
אהבתי ממש את הדרך שבה זה כתובבב
ואת מתארת מהמםםם
פשוט וואוווווווו


--------------------


הרמיוני👩‍🎤תולעת ספרים👩‍🎤לונה השלמותתת👩‍🎤יובל דיין

User Posted Image


הרמי היא השלמות שלי ואך ורק שלי♡ אהובתי♡ לונה פרצה לפה כי היא חמודה3: סגדו לשלמות הנקראת הרמי♡ 
----
לוני את שלמותתתתתת

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 7 2019, 09:10 PM
צטט הודעה




Treat People With Kindness
****

פרטי משתמש
קבוצה: הפלפאף
הודעות: 2452
חרמשים: 10038
מין:female
משתמש מספר: 59256
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 26.09.2016


אני אתחיל מזה שהסיפור מקסים. ממש הצלחתי להרגיש את האווירה במכלאה, לדמיין את המקום, את הכלבים, ואני חושבת שזה נפלא שהצלחת להעביר לי את ההרגשה הזאת. התיאורים מצויינים לדעתי ומוסיפים המון, ופשוט עוזרים להבין את הסיפור טוב יותר. אני מאוד אוהבת את הכתיבה שלך (ואותךך 3>) וגם ממש מוצא חן בעיניי השם של הסיפור, ואני מצטערת, אבל איאלץ להתעלם מכך שאמרת שאת לא משהו בלכתוב, כי זה פשוט לא נכון.
העלילה באמת ממש מעניינת ומקורית ואני כבר סקרנית לדעת איך הסיפור ימשיך.
יש לי כמה הערות קטנטנות, אני מצטטת כאן את כולן פשוט למקרה שתרצי לערוך משהו, ואז יהיה לך יותר קל. אבל את מוזמנת גם להתעלם מהן, אלו באמת דברים קטנים ואת לא חייבת לשנות כלום.
QUOTE
"טוב, תמיד שמים אותי עם החדשדושים. כאילו שאני איזה בייביסיטר או משהו.."

QUOTE
"מה קרה לה??"

QUOTE
"איזה מין כלב אתה??"

אז האמת היא שקראתי על זה קצת ומסתבר שזה לא ממש נכון לכתוב שתי נקודות או שני סימני שאלה, האפשרויות הן נקודה אחת\סימן שאלה אחד או שלוש נקודות\שלושה סימני שאלה (אותו דבר גם עם סימני קריאה).
QUOTE
הוא העיף מבט למעלה, אל הכלבלב הזהוב, וחיכה ליתן לו פקודה.

טעות קטנטנה, הש' התחלפה בל'.
QUOTE
רגל לא קטנה בצבע חום הופיע פתאום מחוץ לדלתו של מרקוס, ובתוך שניה הכלוב היה פתוח.

חסרה ה' במילה "הופיע".
QUOTE
"אוקיי, תקשיב לי ותקשיב טוב, כי אני אסביר רק פעם אחת" הוא אמר.

בסוף המשפט שבתוך המירכאות חסר פסיק.
QUOTE
"אווץ'!" הוא ילל, אבל כשסובב את ראשו לבדוק למה התקרה כל כך נמוכה, הוא ראה שאין הרבה לאיפה להסתכל.

QUOTE
"כמו שאמרתי קודם, לשאנזי חסרה רגל. מה שאומר שיש רק כלוב אחד שהיא יכולה לפתוח מהמיקום שבו היא נמצאת, וזה הכלוב שלך. אתה מבין לאיפה אני חותר?"

אני חושבת שבשני המשפטים האלו המילה "לאן" יותר מתאימה מאשר "לאיפה", אבל אולי זאת רק אני :)

אני ממש מקווה שלא פגעתי ואם כן אז אני באמת מצטערת, זו בכלל לא הייתה הכוונה. את כותבת מקסים ומאוד מאוד אהבתי את הסיפור, מחכה להמשך 3>


--------------------
אני אוהבת את שירשיר 3>

User Posted Image

וזה כל מה שאתם צריכים לדעת.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 8 2019, 05:39 PM
צטט הודעה




קוסם מתקדם
******

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 5937
חרמשים: 24504
מין:female
משתמש מספר: 63732
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.08.2017


תודה רבה רבה על התגובות 3> אתם מדהימים 3>
אמ.. אני רוצה לדעת האם אתם רוצים שאני אתן תמונות/ויקפדיות/פשוט הסבר על כל אחת מהדמויות, וגזעים וכזה, אז תגידו אם בא לכם. כי אני לא משהו בתיאורים.
מקווה שהפרק הזה יצא קצת יותר... מפותח.
תהנו (:

----------------
פרק 2

עברו שבועיים, שבועיים שלמים מאז שמרקוס נלקח בכוח מביתו החמים, מזרועותיה הרכות של מיה, ונזרק במקום הקודר והעצוב הזה שבו גר, כבר כמעט חמש עשרה ימים.
זה לקח טיפה זמן, כי בשבוע הראשון מרקוס עוד ישב והביט יום וליל בדלת בקצה המסדרון, מחכה שהבעלים שלו יפרצו משם ויקחו אותו, יקחו אותו מהמקום הנוראי הזה. אבל בסופו של דבר, ביום התשיעי, מרקוס התחיל לאבד תקווה.
המראה של מיה היטשטש, ואת מקומו תפסו פניו של בעל המקום, איש נמוך, עם שיער אפור בהיר קצרצר, בעל זקן קטן בקצה סנטרו וכובע בלשים אידיוטי קרוע שנח על ראשו כמעט כל הזמן. הוא עישן, תמיד, ואת המקלות הלבנים הבוערים הוא נהג לזרוק על הרצפה, לדרוך עליהם ולהמשיך בדרכו.
את המקלות האלה מרקוס כבר הכיר היטב, והוא היה רגיל לריחם המזעזע, כזה ששורף לך באף וגורם לך להתקף התעטשויות קשה ומתמשך. המנהיגה בלהקה של מיה תמיד עישנה, בעודה יושבת ליד השולחן הגדול ומפטפטת בלי הפסקה עם מכשיר ריבועי קטן, שהחזיר לה תשובות.
כשמרקוס איבד את תקוותו סופית, הוא גילה דבר אחר שיכל להסתמך עליו. בתא שמעליו, ובתא שמשמאלו, גרו שניים מהחברים הכי טובים שלו במכלאה – או בעצם היחידים.
פעם ביום, הייתה שעה אחת שבה הבעלים פתח את הדלת, ונתן לכולם לרוץ החוצה אל הפתח הקטן שבקיר, שהוביל לחצר די גדולה מכוסה בדשא ירוק.
השעות האלה תמיד היו השעות המוצלחות ביותר מבחינתו של מרקוס, כי תמיד הבעלים השאיר את שאנזי סגורה בתא שלה, והוא וסקורפיו נשארו איתה בדרך כלל, וקיבלו קצת שקט מכל שאר הכלבים.
"אז רגע, למה הוא משאיר אותך פה?" שאל מרקוס שוב, כי לפני זה סקורפיו התפרץ לדבריו ולא נתן לו לגמור לדבר.
"כי הוא חושב שאני חלשה יותר, ושאם כלבה כמוני, כלומר, עם שלוש רגליים, תצא החוצה, אני אפצע" ענתה שאנזי בתסכול, ומרקוס ראה אותה משנה תנוחה בקושי רב בתוך המרחב מצומצם שהיה לה.
הוא ריחם עליה, והיה לו עצוב שזה היחס שהיא מקבלת. למרות זאת, הוא חשב שעדיף ככה, כי היו כלבים מאוד לא ידידותיים ב'מכלאה', והוא חשש שהיא באמת עלולה להיפגע, או אפילו גרוע יותר.
כמובן שהוא לא אמר לה את זה. מרקוס ידע והכיר כמעט את כל סוגי הכלבים שיש, וכלבת הקולי הזו הייתה עצבנית, נחושה ועקשנית הרבה יותר משאר הגזע שלה – וזה לא שהם גם ככה הכי רגועים בעולם.
לשאנזי יש פרווה שחורה, ורגליה כולן חומות ובהירות יחסית. החזה שלה לבן, ומדובלל, וזנבה שחור אף הוא, בדומה לפרוותה. למרות שרוב גופה מחולק בצורה נורמלית, ויש גבולות לצבע, הפנים שלה לאומת זאת מכוסות בכתמים שחורים, חומים, ואפילו לבנים ביחד, ומרקוס תמיד היה בטוח שהיא תהיה מעולה בהסוואה.
"אל תתלונני שאנזי, לפחות את זו שמקבלת אוכל!" אמר סקורפיו בעצבנות. "אנחנו צריכים לחכות בסבלנות 24 שעות בערך כדי לקבל מנה קטנה שלא מספיקה ל – "
" – לעכבר קטן" השלים אותו מרקוס. הוא כבר הכיר בעל-פה את השפה שבה השתמשו חבריו, ובדרך כלל נהג להשלים אותם. זה היה משחק שאהב לשחק עם עצמו – הרי לא היה מי שיזרוק לו מקל ויבקש אותו חזרה.
"כן, זה מה שהתכוונתי" רטן סקורפיו, והעיף מבט כועס במרקוס.
הצ'יוואווה הקטן תמיד היה כועס, וחייך רק כאשר צחק על כלב כל שהוא, בדרך כלל מרקוס. הוא היה חום, קטן, עם שתי אוזניים זקופות ופרווה קצוצה וקצרה שהשוותה לו מראה של עכברוש עצבני ורעב. מהצוואר, בין אוזניו, ועד אפו, היה לו פס לבן, ורגליו גם היו בהירות כאלה. זנבו הדק היה חום אף הוא, וסביב גרונו נראו בברור סימני קולר, שאותו מרקוס עזר לו להוריד.
"אז מה שאתה מנסה לומר, זה שהיית מעדיף להתחלף איתי. כן?" שאלה שאנזי את סקורפיו, וניצוץ של זעם ניצת בעיניה. "אתה חושב שלהיות תקועה בתא הדפוק הזה עדיף על פני החופש שלך? כן, באמת?"
"לפעמים כן!" קרא סקורפיו, ומרקוס פירש את הוויכוח כסימן שהזמן ללכת, אולי לשאוף קצת אוויר, אולי לשתות מהברז המקולקל בחוץ, ואולי סתם למצוא פינה בחדר שמעבר לדלת ולתצפת על הבעלים של המקום.
הוא קם, ואוזניהם של סקורפיו ושאנזי מיד קפצו לעברו. למרות זאת, אף אחד מהם לא הפסיק עם הנביחות הרועשות שלו, ומרקוס מיהר ללכת משם לפני שזה יהפוך ממש למלחמה נוראית, שבמהלכה הוא היה בטוח שזו לא תהיה שאנזי שתאבד רגל נוספת.
הוא יצא מהמסדרון, ונכנס אל החדר המואר באור חלש, כשבצד שמאל נמצא דלפק גדול ומכוסה בניירות מכל הכיוונים, בצד ימין היה פתח קטן שהוביל החוצה, אל החצר הגדולה, ומולו בקצה השני, הייתה דלת שקופה עם ידית מתכת, שהובילה אל רחוב אפלולי ורחב.
מרקוס הביט ביציאה אל החצר בחוסר חשק בולט, ואז העיף עוד מבט אחורה חזרה אל המסדרון. הוא ראה שם את סקורפיו ושאנזי שעוד התווכחו, וכשפנה שוב אל החדר, הוא הבין שהאפשרות היחידה שלו היא פשוט להישאר כאן, ולמצוא מקום נוח מספיק לבלות בו את הזמן שנותר לו מחוץ לכלוב.
הוא התקדם בשקט ככל שיכל, ולפני ששם לב, הוא כבר ניצב פנים אל פנים מול הדלת השקופה הגדולה.
ריח שונה, ולא מוכר, חדר אל אפו של מרקוס. הרחוב שבחוץ היה עטוף בריחות של בני אדם שונים, מאכלים מכל הסוגים ובנוסף להכל – ריחות של כלבים שלעולם לא יזכה לפגוש.
מרקוס נשם שוב דרך האף, ונתן לכל הריחות האלה לשוב ולהתערבב אצלו, כמו שאהב לעשות כשהיה משועמם במיוחד.
הוא ישב שם כמה דקות, מביט החוצה, ולשונו השתרבבה מחוץ לפיו. הוא נשם בקצב מהיר, ומידי פעם הפנה את מבטו אל חתול אחר שחצה את הכביש שם ברחוב, ואז מיהר להיעלם בתוך פח הזבל.
לפתע נשמעה קול נחירה, ומרקוס הסתובב מיד. הבעלים התעורר לפתע, וכשהוא קם, הוא העיף מבט בשעון שעל כף ידו וכמעט נפל מהכיסא שלו.
"היי, לא, לך משם מיד!" צעק הזקן המריר על מרקוס, עקף את הדלפק ותפס בכוח בפרווה שעל צווארו של מרקוס.
הלברדור הבהיר יילל מרוב כאב, אבל נתן לבעלים למשוך אותו באכזריות חזרה אל המסדרון, ולדחוף אותו בכוח חזרה אל הכלוב. הוא סגר את הדלת, נעל אותה, ואז הרים את סקורפיו שבדיוק החל לברוח, וזרק גם אותו אל התא שמעל מרקוס.
בן האדם יצא מהמסדרון, וכעבור דקה חזר כשמלפניו רצים בבעתה חבורה של שלושים כלבים בערך, כולם ממהרים לחזור אל הכלוב שלהם כדי לא לקבל מכות מהזקן.
כשכולם סיימו להינעל חזרה במקום הקטן שלהם, הוא שלף את המפתחות שלו, יצא את מחוץ למסדרון ונעל אותו.
צעדיו האחרונים נשמעו, ואז גם דלת הכניסה נטרקה מאחוריו ושקט מוחלט שרר ב'מכלאה'.
עברה דקה, ועוד אחד, ובמהלכה אף אחד מהכלבים זז או הניע שריר. כולם נעצו מבט בשקית האוכל הגדולה שעמדה שוב באמצע המסדרון, גלוייה לעיני כולם אבל קשה כל כך להשגה.
כעבור עשר דקות, כשכולם כבר היו בטוחים שהזקן הלך, התחילו להישמע נביחות קלות של כלבים רעבים, ואז סקורפיו לקח שליטה.
"שקט!" הוא נבח בקול צייצני, ואיך שהוא כולם פתאום סתמו.
שאנזי, אם תועילי בטובך..." אמר סקורפיו. כף רגלה של שאנזי הופיעה שוב מול כלובו של מרקוס, אבל הפעם הלברדור היה מוכן. ברגע שהדלת הייתה פתוחה, הוא זינק החוצה, והסתער בזנב מקשקש משמחה על השקית, קורע אותה לגזרים.
----------------

מקווה שיצא יותר טוב.
תגובות יתקבלו בברכה, ואני אמשיך כנראה במוצ"ש או בשישי. תודה לכל מי שקורא, אני הייתי כאן 3>


--------------------
קוראים לי דרקון ואני אחות של גיגאנוטוזאורוס

User Posted Image

"Nothing personal - "


מוזמנים לשלוח לי גיפ וציטוט שקשורים אחד לשני, ואני אשים אותם בחתימה (:

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Oct 13 2019, 10:14 AM
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 13656
חרמשים: 16377
מין:male
משתמש מספר: 68239
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 05.07.2018


וואו החלק הזה ממש יפה
הצלחת לגרום לי להתחבר לכלב ולהבין שגם לו יש רגשות.
יש לך תיאורים מדהימים ואין לי שום הערה על הסיפור.
אהבתי שבסוף החלק הזה מרכוס מסכים ללכת לקחת אוכל.
וואו תמשיכי לכתוב.


--------------------

אפי
User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
1 משתמשים צופים באשכול זה (1 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושא
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 



HPortal מאחל חג סוכות שמח!



  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
1382 1613 1365 543


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2018 - 2007