חבל תולעת || כינוי בעברית, לטורניר הקווידיץ' של פורום פאנפיקים

בס"ד

שם הפאנפיק: חבל תולעת
דירוג: PG
שיפ: ג'ן
ז'אנר: אנגסט אני מניח
ויתור זכויות: ג'ואן רולינג
ביטוא עצמי.

סיריוס לא שמע דבר מלבד צלצול חד ופעימות לב, פעימות ליבו שלו. רק לפני רגע הוא היה שקוע בעימות אלים ומכוער עם פיטר פטיגרו, תולעוני הקטן, והנה עכשיו הוא שרוע על קרקע האספלט ברחוב אנגלי כלשהו. הוא לא היה צריך לחכות ששמיעתו תחזור אליו כדי להבין שהוא שרד פיצוץ עז, בניגוד לשנים עשר הגופות המדממות ששכבו סביבו ולאצבע שהייתה מנותקת מכל יד. אצבע שנראתה כמו תולעת שמנמנה, ושנחה לה על שפת הביוב, המקום האפל בו העכברושים שורצים.
שמיעתו של סיריוס חזרה אליו בהדרגה והוא שחזר במוחו את פרטי האירועים האחרונים. את דבר מותם של ג'יימס ולילי הוא לא היה צריך לעכל, הוא כבר ציפה לזה מהרגע שהפוטרים עברו לדירת מסתור. זה היה סימן מבשר רעות כבר אז, כשהבין שהם נידונים למוות ושחבל התלייה האכזרי של אדון האופל מתהדק סביב צווארם, וזה הלך והחמיר כשג'יימס התקשה במציאת אדם הגון מספיק שישמור את סוד מקום מגוריו החדש. מצפונו של סיריוס לא נתן לו מנוח מהרגע בו סירב להיות שומר הסוד של הפוטרים. לו רק היה מסכים לכך, ולא היה מהסס, ייתכן וחברו הטוב ביותר עוד היה חי. ג'יימס עמד לצידו של סיריוס כשזה האחרון הזדקק לו. הוריו של ג'יימס אפילו אירחו את סיריוס בשנתיים האחרונות שלו ושל ג'יימס בהוגוורטס. וסיריוס בתגובה הורה לג'יימס לסמוך על האיש הלא נכון, על העכברוש...
סיריוס חשב שרק מעשה נקמה ירגיע את המצפון המייסר והאכזרי שלו, ומעשה כזה פירושו לרצוח את האחראי על רצח לילי וג'יימס. להביא למותו של מי שהידק את החבל יותר מדי סביב צווארם. אלא שפיטר החלקלק כמו תולעת משי הצליח להערים על סיריוס. לא פלא שזנב תולע סיים את דרכו כאוכל מוות, עם כזו צורת חשיבה מעוותת. המעשה הקל היה להטיח בסיריוס האשמות שווא, ולפני שסיריוס הבין מה קורה הוא נפל קרבן לתחבולה האפלה של פטיגרו. לאחר שסיריוס חיבר במוחו את כל מה שעיניו הראו לו, המוגלגים המתים, האצבע הכרותה, ופיטר העדין שהאשים ברצח את בלק שנודע במעשי קונדס גבוליים ושכעת עמד שם לבדו, הוא הבין שכל אדם שיעבור שם יפרש את התמונה כמו שזנב תולע היה רוצה. אם קודם לכן סיריוס חש מאויים, עתה הוא הרגיש כמו נידון למוות שחבל מתהדק סביב צווארו, והיה זה אותו חבל שהתהדק סביב צווארם של לילי וג'יימס. ברגע שהבין זאת הוא פלט צחקוק עצבני, מה שגרם לאותו חבל סורר להתהדק סביב צווארו עוד יותר כשהילאים שהתעתקו לשם לקחו אותו איתם.

"הוא פשוט עמד שם וצחק! צחק! עד כמה שפל אתה צריך להיות כדי לצחוק מרצח של שנים עשר מוגלגים ושל קוסם צעיר ומבטיח?!" הטיח בסיריוס הילאי כלשהו בחקירתו במרתפי משרד הקסמים.
"שפל מספיק כדי לנסות לרצוח קוסם עלוב ולהיכשל," אמר סיריוס, "שפל מספיק כדי לסמוך על האדם הלא נכון, כי דעה קדומה ומטופשת גרמה לי לחשוב שירחוני יחבור לאתה-יודע-מי רק בגלל הזאביות שבו."
"תפסיק לספר סיפורים," זעף החוקר, "ותאמר לי איך הרצח שלך קשור לאתה-יודע-מי! אתה הזכרת אותו! למה צחקת?!"
"צחקתי כי הבנתי שרומיתי, כי הבנתי שתולעוני הקטן הצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהערים עליי. סוף סוף הוא קיבל את מה שרצה תמיד, לא? כבוד רב בקהילת הקוסמים על חשבון חבריו לשעבר, שכולם נמצאים היכן שהם היום באשמתו. אחד מהם כבר מריח את הפרחים מלמטה ומשמש מקור מזון לעכברושי האדמה, ואני עומד להתחרות עם העכברושים על האוכל באזקבאן, שלשם אני ודאי הולך. השלישי נחשב כמת בקהילה שלנו כי הוא איש זאב, ועכברושים תמיד היו אהודים יותר ממנו, אך עתה גם לא יהיו לירחוני שלושה נערים שיארחו לו חברה בכל ירח מלא. שלושתינו הגענו לשפל המדרגה, ופירוש הדבר הוא שהעכברוש החלקלק האמיתי הפך לנערץ יותר מכולנו, גם בקרב קהילת הקוסמים וגם בקרב אוכלי המוות. קרניים, ירחוני ורך כף לעולם לא יהיו עוד מה שהיו בעבר, כי זנב תולע הידק את זנבו סביבם כמו חבל תלייה, ונשיכותיו העכברושיות הקטנות ניצחו את האומץ של האייל, הידידותיות של הכלב והאצילות של הזאב."
"תפסיק לדבר ברמזים! זו ההזדמנות שלך להינצל ממאסר עולם באזקבאן!" אמר הילאי אחר, שכנראה היה ההילאי הטוב בחקירה.
"אין טעם, אזקבאן יהיה המקום האידיאלי עבורי," ענה סיריוס, "עדיף שאטבע ביגון ובייסורי מצפון על מותו של ג'יימס, שהייתי יכול למנוע, מאשר להשקיע את מאמצי בנקמה שלא תבוא לעולם. כולנו יודעים שלאזקבאן אגיע בין כה וכה כי גרסתי לאירועי אותו היום היא כה מופרכת ולא אמינה בעליל. הרי איך ייתכן שהקוסם העדין, לוחם הצדק והחופש, פיטר פטיגרו, יבצע מעשה נורא שכזה לסיריוס בלק החכם והמוכשר? קל הרבה יותר להאמין שבלק חסר הבושה חשש מכך שפיטר יחשוף את האמת ולכן פוצץ אותו, ורק האצבע נותרה מגופו העדין של העלם הזך וטוב הלב. או גרוע מכך, בלק פוצץ את פיטר כי הוא פשוט התעצבן עליו, או שהוא נהנה מזה. כן, תרשום את זה בפרוטוקול החקירה. זו יכולה להיות הסיבה שצחקתי."
שני הההילאים שחקרו אותו החליפו מבטים עצבניים. מה שסיריוס אמר כלל לא היה שקול להודאה בפשע, אלא ללעג למערכת אכיפת החוק. אבל נראה היה שלא אכפת לו. הוא השלים עם גורלו ועם ההפסד שהיה כמעט ודאי. הייאוש החל לכרסם בו בשיני העכברוש שלו עוד לפני שהגיע לאזקבאן. וכשהגיע לשם לבסוף, לא הסוהרסנים היו אלה שהטרידו אותו אלא העכברושים שהתרוצצו שם ושכל אחד מהם יכול להיות הרוצח השפל שבגד באמונו של סיריוס, זה שסיריוס נואש לחסל, זה שהידק את החבל סביב סיריוס וסביב ג'יימס ולילי. חבל ורוד וחלקלק שעשוי מזנב עכברוש. חבל תולעת.

וואו. אני לא אומרת את זה הרבה, אבל זה באמת וואו. חוץ מזה שאני ממש אוהבת את הסגנון כתיבה שלך באופן כללי, הצלחת להיכנס לראש של סיריוס בצורה הכי טובה שראיתי עד עכשיו בפאנפיק. כשכותבים את נקודת המבט של סיריוס בתקופה שהוא נכנס לאזקבן קשה מאד לא להישתפך עם האנגסט ולהפוך את זה למעיק, אבל אתה תיארת את הבגידה ואת הסבל שלו בלי להגזים ובלי לחרוג מהדמות שלו. הכתיבה עצמה הופכת גם את הקטע הטריוויאלי כביכול בו הוא חושב על איך פיטר בגד בהם לעוצמתית ומרתקת.
המונולוג של סיריוס בסוף היה מדהים. זה אפילו מאד מתאים לדמות שלו לשבת ולעשות הצגת יחיד לחוקרים שלו. החלק האהוב עלי בסיפור הוא בלי ספק איך שהצגת את זה כאילו במקום מסוים סיריוס רצה ללכת לאזקבן, כי הוא חשב שזה מגיע לו, אפילו שכן ניסו לעזור לו ולהוציא ממנו את האמת.
אולי זה מאד אישי, אבל אני חושבת שיעשה לך אוול אם אני לא אתן לך 10/10 על הפיקצר הזה.

היי, כל הכבוד על פרסום הפאנפיק, אך האשכול עובר על חוק התיוג:

ערכתי לך (עם הכינוי, אם אתה רוצה עם השם שלך עדכן אותי). שים לב להבא :)