נירוניקס||הרשמה, יש אישור מפיקצי (ג'ורי)

אמ, אוקיי, המ"ת הזה מתבסס על עולם שהמצאתי לסיפור שלי אף שפישטתי מעט, אז למען האמת אני אשמח לשמוע גם דעות על הרעיון עצמו.
ליליקה ואני כתבנו את זה ביחד והיא אחראית לזה שזה קריא (היא בטא שימושית) (הא, ויש לה יום הולדת היום אז זה מ"ת יום ההולדת שלה.

אישה בסוף שנות העשרים לחייה בעלת רעמת שיער כהה וגלי ישבה עם גבה לחלון היחיד במשרדה, סנטרה המחודד שעון על יד אחת ועיניה תלויות במחוגי השעון שהתקדמו בעצלות מתסכלת. השולחן לצידו ישבה סודר בדייקנות שגבלה בהגזמה - כל דף היה במקומו, העטים סודרו לפי צבעים בצנצנתם והטלפון הקווי – הפריט היקר ביותר בחדר – הבריק בבוהק עמום של ניקיון תחת מנורת החשמל היחידה.
המחוגים הגיעו לשעה אחת ועשרים ושלוש דקות. הטלפון צלצל.
הצלצול החודרני הקפיץ את האישה הצעירה משרעפיה והיא מיהרה להרים את השפופרת ולהצמיד אותה לאוזנה.
"שלום, אוירו מדברת," פתחה.
קול של גבר ענה מהצד השני, אבל המילים עומעמו ואף אחד מלבד אוירו לא יכל לפענחן.
"כן, אני מבינה," ענתה פתאום לאחר שהאזינה לקול הגברי במשך מספר דקות. "אני אקרא להם."
הקול אמר משהו ואוירו הנידה בראשה בדאגה.
"זה נשמע מסוכן..." היא הססה.
הקול קטע את המשך דבריה בפקודה חדה שנשמעה בבירור על אף העמעום שיצרה אפרכסת הטלפון – "תעשו את זה!"
אוירו הנהנה, נזכרה שאי אפשר לראות את הבעות פניה דרך המכשיר הצמוד לאוזניה ודיברה: "זה יטופל, אדוני."
השיחה נותקה בלי שלום.
האישה הצעירה הניחה את המכשיר חזרה בקנו והסתובבה להביט דרך החלון, קמט של דאגה נחרץ במצחה החלק. היא נשמה עמוק ועצמה עיניים, אוספת כוחות לדבר עם הצוות שלה. היא שחררה את האוויר שלכדה בריאותיה וקמה מהכיסא.
אוירו צעדה לעבר הדלת ופתחה אותה למסדרון קצר שמנורות בודדות האירו אותו באור צהבהב יציב. רגליה מיהרו לשאת אותה לדלת האחרונה במסדרון והיא פתחה אותה בעדינות. גל של רעש מיהר לקבל את פניה אבל נחלש לכדי שתיקה כשיושבי החדר זיהו אותה. היא חייכה בנוקשות מסויימת.
"יש לנו משימה חדשה," הצהירה לתוך הדממה.

הסברים:
כן יש הרבה, זה עולם קצת מורכב.

העולם:
ברוכים הבאים לארסינופור, המדינה שחולשת על כל היבשת המוכרת.
גיאוגרפיה:
ארסינופור מורכבת מארבע טבעות, כל אחת מקיפה את הקודמת. הפנימית ביותר היא טבעת האדמה - אפוטייל, עיר הבירה. הטבעת הבאה היא טבעת המים - היא רחבה ושופעת אגמים וחקלאות, מקור המזון היחיד בארסינופור. הטבעת השלישית היא טבעת האוויר - רצועת הרים גבוהים שבהם חיים האלסירירים - יצורי דמויי אדם מכונפיים בעלי יכולות לא ברורות שקשורות לחזיית העתיד - ושום דבר מלבדם. הטבעת האחרונה היא טבעת האש - מדבר רחב ולא חקור שהסיבה היחידה שיודעים על קיומו היא בגלל האגדות שמספרות על שבטים ברבריים וסופות חול איומות.
דת ותרבות:
הדת השלטת במדינה היא טיוריזם ואין לה אף תחרות משום שמפלגת השלטון כופה אותה. הטיוריזם פשוט בעיקרו - בעבר היה אל, הוא היה יחיד וחזק לאין שיעור, ובאחד הימים הוא החליט לשוטט על פני האדמה כאדם עם כוחות מדהימים, אך האנושות הכעיסה אותו. בזעמו, הוא קילל אותה ללדת שדים. השדים האלו נקראים אלומינטורים והם אנשים בעלי כוחות שמסומנים בקווים על חזם.
בצורה יותר מסודרת, הם מונוטאיסטים שמאמינים באל יחיד שיצר את העולם, והספר הקדוש שלהם מספר על המסע שלו בין בני התמותה ועל איך הם איכזבו אותו ומה היה עונש. העונש? האלומינטורים או אלרים בקיצור, אנשים בעלי כוחות יוצאים מגדר הרגיל שנחשבים לשדים ומסומנים בפסים שנקראים אפטינאם.
אלריות היא גנטית ואין המון אלרים - הם פחות מאחוז מהאוכלוסייה - אבל משום שהם מופיעים בקווי דם מסויימים, ימצאו יחסית הרבה אלרים באותו המקום ואילו במקומות אחרים לא תופיע התופעה הזו כלל. זה אומר שבכפרים קטנים או שכולם יהיו בעלי פוטנציאל להיות אלרים או שאין שם פוטנציאל כלל.
מלבד האפליה החמורה כנגד האלרים, התרבות של ארסינופור יחסית מקבלת - לא מפריעים להם זוגות חד-מיניים או דברים כאלו. נגד האלרים, לעומת זאת, יש רדיפה חמורה, בעיקר מצד הממשל אך לא נדיר שיש מלשינים.
פרט מעניין נוסף: שמות מתארכים ככל שבעל השם יותר קרוב לממשל. זאת אומרת, פשוטי העם יהיו בעלי שמות עם שתי אותיות ואילו חברי השלטון יהיו בעלי שמות באורך של שמונה או תשע אותיות.
לוח השנה:
השנה של ארסינופור בעלת ארבע עונות שמחולקות כל אחת לשתיים. העונות הגדולות הן: התמרה - עונה חמימה ונעימה (סוף אביב ותחילת קיץ), הצתה - עונה חמה (סוף קיץ ותחילת סתיו), הנשבה - עונה קרירה ונעימה (סוף סתיו ותחילת קיץ) והזרמה - עונה קפואה וקשה (סוף חורף ותחילת אביב).
כל עונה מחולקת לשני חודשים, כך שיש שמונה חודשים בעלי 45-46 ימים. כל חילוף של חודש נקרא יום מטריומוס, והוא יום חופש קדוש.
החודשים הם: יצירה, התמרה, הזנקה, הצתה, שיכנוע, הנשבה, הקפאה והזרמה.
השנים נספרות מאז העלמות האל ונקראות מצמיחת המגדל.
השנה עכשיו היא 803 מצמיחת המגדל ואזור אמצע תקופת ההתמרה.
שלטון:
השלטון בארסינופור הוא שלטון דיקטטורי טוטליטרי שמונהג על ידי קבוצה שנקראת טיורים.
מבנה השלטון:
מרכז השלטון יושב באפוטייל, שם ישנו ראש המפלגה הטיורית, שהוא גם הכוהן העליון. מתחתיו קיימות שלוש קבוצות: הכוהנים שמעודדים ומלמדים את הדת, הפקידים שאחראיים על גיוס כספים, בניית כבישים וכו' והשופטים. הרבה פעמים הקבוצות האלו חופפות ואפשר לראות פקיד שהוא גם כוהן או כוהן שהוא גם שופט וכל אפשרות שילוב אחרת (כל השלושה ביחד זה נדיר וקורה רק בערים הקטנות או באזורים שמיושבים בדלילות). מלבד שלושת הקבוצות הללו ישנה קבוצה רביעית קטנה שהיא תת קבוצה של הכוהנים ונקראת 'המטהרים' - הם בעצם שומרי הסדר, קבוצה שאחראית על "טיהור" האוכלסייה מגורמים מזיקים.
האידאולוגיה:
צריך לשים לב שהטיוריזם הוא דבר ראשון דת, ואי לכך, האידאולוגיה שלו מתמקדת בעיקר בפן הדתי ויחסית גמישה בכל המובנים האחרים, כך שלמען האמת, אין שם חוקים מטורפים בקשר לשום דבר שהוא אינו הדת.
אם כך נתמקד באספקטים של הדת: אלרים הם התחתית של הסולם החברתי ולרוב נענשים רק מעצם היותם אלרים. בעיקרון, הממשל רודף את האלרים וכל זכר למידע עליהם בקנאות.
לבוש:
טיורים קלים לזיהוי ברחוב משום שתמיד ילבשו חום וגלימות ארוכות ועתיקות.
הצבע משתנה בין תפקיד לתפקיד: פרחי כהונה לבושים בגוון אדמה כהה, שמתבהר ככל שעולים בדרגות עד שמגיע לכמעט צהוב בכהונה הגבוהה. השופטים ילבשו גוונים אדמדמים, והגלימות של הפקידים יהיו בגוונים אפורים יותר. מטהרים - בדומה לכוהנים - לבושים בגוונים של חום אדמה, אך משום שתפקידם דורש ריצה רבה הם לובשים מכנסיים וחולצה במקום גלימות ולרוב מצויידים בנשק - אקדח, טיזר ואף אלה.
מטהרים:
קבוצה יחודית ששייכת לכהונה. הם רודפי הצדק ואחראים על הסדר ברחובות - או במילים אחרות, הם אחראים לצוד את האלרים. מרבית הזמן ניתן לראות אותם צועדים בשלשות בפטרולים בערים הגדולות, אך הם מעטים מכדי להשתלט על כל הפרעות הסדר ונעזרים הרבה במשטרה הרגילה שנמצאת תחת שליטת הפקידים.
מטהרים מיומנים בלהשתלט על אלרים אבל אינם אלרים בעצמם.
טכנולוגיה:
ארסינופור נמצאת במצב טכנולוגי דומה לעולם שלנו לפני ארבעים או שלושים שנה - ישנן מכוניות וטלפון קווי ודברי נוחות שכאלו, אבל טלפונים ניידים ומחשבים זה דבר מאוד לא נפוץ כך שאין את רשת האינטרנט בכלל. הדבר היחיד שלא קיים הוא תחבורה אווירית - היא לא התפתחה כי ארסינופור לא מספיק גדולה בשביל שזה יהיה דרוש ואין מדינות מוכרות נוספות שאליהן אפשר לטוס.
השכלה:
דומה מאוד למה שמוכר כיום - ישנם גנים, בית ספר יסודיים ועילאיים ואף מכללות ואוניברסיטאות. הגדולה באוניברסיטאות היא פנוגנוסיס, האוניברסיטה של אפוטייל. מלבד לימודי הבסיס המוכרים לנו, יש התרכזות יחסית גדולה בדת ולימודה בשיעורי חובה שנקראים משל הטיוריזם ומועברים על ידי הכוהנים. בנוסף למוסדות המוכרים ישנם בתי ספר טיורים שהם בתי ספר חינמיים שמועברים בבתי התפילה ומלמדים בהם כתיבה, קריאה וחשבון בסיסי בנוסף, כמובן, לדת.
בחגים ישנם בתי ספר ברחוב שמועברים על ידי פרחי הכהונה ומלמדים רק את המשנה של הדת.
מחנות אחזקה:
כשמם כן הם - אלו מחנות אכזריים, בהם מוחזקים אנשים שמואשמים באלריות או בהפרעות סדר (זה פחות או יותר אותו הדבר). אף אחד מעולם לא ברח מן המחנות ולא ידוע מה קורה בהם - רק שאתה ממש, אבל ממש לא מעוניין להגיע לשם.
הדרך הכי טובה להגיע למחנות האחזקה היא להשתמש באלומינטוריה, אבל הרבה פעמים מוכנסים לשם אנשים שרק חשודים או הומלסים שאף אחד לא יטרח לחפש.
קאסירוס:
"המטרה שלנו די פשוטה, אנחנו לא רוצים את הטיורים." טייק הנהנה בהבנה - כמעט אף אחד לא רצה את הטיורים אם הוא היה מהקבוצות הנפגעות או פקפק באל. "הם אוסף של צמאים לכוח והשנאה שלהם לאלרים מעוורת אותם. זאת גם הסיבה שמרבית הקאסרים הם אלרים, או לפחות מכירים אלרי."
"אני עדיין לא מבינה מה אתם עושים," טייק הידקה את אחיזת המוות של ידיה זו בזו.
זאו נאנח והעביר יד בשערו. "בעיקר מפריעים להם, מראים להם שלאלרים יש ארגון וכוח." הקול שלו נחלש לשתיקה וזאו לקח נשימה נוספת ופתח את פיו, ואז סגר אותו.
"אתם מתנקשים." טייק השלימה אותו בקול שלהפתעתה היה יציב לחלוטין, גם אם מעט חסר נימה.
"כן," זאו אישר בקול שקט. "אנחנו מתנקשים בפקידי הממשל או גונבים מידע או מפריעים לשיירות מיסים, תבחרי נושא שמפריע לממשל וכנראה שניסינו אותו כבר." הוא נאנח, פניו הצעירות מתכערות ממבטו העתיק. "בכל מקרה, זה די מה שאנחנו עושים, כן."
- ציטוט מתוך טייקראון, ההסבר של זאו לטייק על הארגון.

כפי שזאו הסביר, קאסירוס (לרוב רק קאסר) הוא ארגון המרד - קבוצה של אנשים צעירים יותר ופחות שמטרתם היחידה היא להוכיח את כוחם של האלרים ולהפסיק את האפליה החמורה נגדם, ואם אפשר גם להחליף את השלטון. הקאסרים לא מאמינים בטיוריזם ולא רוצים במחילה על היותם מיוחדים.
ישנן קבוצות של קאסרים בכל אחת מהערים הגדולות, ולרוב כל קבוצה כזו היא גוף עצמאי. לעיתים, ישנן הוראות שמגיעות מראש הארגון, אותו אף אדם לא מכיר באופן אישי. כל קבוצה מנוהלת על ידי ראש הקבוצה - שלרוב הוא האדם המבוגר ביותר בה - והוא תמיד זה שמקים אותה.
הגיוס לקאסרים הוא לרוב הוא אפורנטיבי, כלומר - אנשים מגיעים לשם במקרה, ולא במבצעי גיוס גדולים.
המטרות של הקבוצות האלו משתנות מאוד בין עיר לעיר, אבל במרביתן הקאסרים מנסים לעזור לאלרים של העיר ולהפריע למטהרים כמה שאפשר. הם לא בוחלים באמצעים, ויפנו גם לרצח אם הם חושבים שזה יעזור לקדם את המטרה שלהם. הרבה פעמים המשימות של הקאסרים קשורות לשחרור האלרים ממרכזי כליאה בתוך העיר או מהשיירות שמובילות אותם למחנות האחזקה.

אלומינטורים:
בעלי הכוחות, לרוב נקראים בקיצור אלרים.
האלריות היא כישרון גנטי אשר דורש גם טריגר להופעה. זאת אומרת, שישנה אפשרות שלהורים יהיו כוחות, אך הם לא יופיעו אצל הילדים כי האלריות מעולם לא נדרשה להם, ולהיפך. משפחות לרוב יחזיקו באותה יכולת אלרית, אבל אם שני קווי דם של אלריות מעמידים צאצאים, הסיכוי להופעה של כל סוג של אלריות הוא זהה ואין סוג שהוא יותר רצסיבי.
הטריגר לאלריות הוא תמיד טראומה, ולרוב היכולת תופיע בזמן שצריך אותה או בשעה של משבר כבד.
האלרים מחולקים לארבע קבוצות: קווטרים - אלרי אש, טאריסים - אלרי אוויר (רגש), דוים - אלרי מים (נוזל) ואנומים - אלרי אדמה.
כל קבוצה של אלרים מסומנת על ידי מספר קווים שמופיעים באדום כהה (כמו סימן לידה) על עצם הבריח שלהם אחרי התפרצות הכוחות, ונקראים אפטינאם. קווטרים מסומנים בארבעה פסים, טאריסים בשלושה, דוים בשניים ואנומים בפס בודד.

כל קבוצה יסודונית מחולקת לשתיים:
קווטרים -
מזניקים: אלרים בעלי יכולת ליצור זרמי חשמל. הכוח של הזרמים ניתן לשליטה, אף שהוא נוטה להתחזק ולהיות בלתי נשלט כאשר הם תחת לחץ או כועסים. זרמי החשמל האלו אינם חזקים מספיק בשביל ליצור ברקים, והם עוברים רק דרך מוליכים, כאשר ההעדפה היא ישירות כנגד עור הקורבן. זאת אומרת, הם יכולים לפגוע אך ורק כשהם באים במגע עם הקורבן או עם חומר המוליך חשמל.
,מציתים או משלהבים (שני השמות קבילים אבל משלהב הוא המוכר יותר): מסוגלים לחמם נקודה כל כך עד שהיא נדלקת, אך אין להם שום שליטה על האש אחרי שהיא מוצתת. הם יחסית אמידים לחום, אף שעדיין ישרפו אם יעלו אותם באש.
טאריסים -
פרט חשוב - הטאריסים נחשבים לאלרים שאי אפשר לסמוך עליהם ומאוד לא אוהבים את חברתם, כך שלרוב הם ינסו להסתיר את היותם טאריסים גם מפני אלרים אחרים.
מנשיבים: כריזמטים טבעיים, הם האנשים שאתה רוצה שיעמדו בפני קהל. למנשיבים יש את היכולת ליצור מניפולציות רגשיות בתוך קהל גדול. הכוח שלהם לרוב משמש בעיקר בשביל להחליש חשדות ולעודד התרגשות על מנת ליצור אהדה בקהל, אבל מנשיב מיומן יכול גם לעודד רגשות מסויימים.
משכנעים: כשמם כן הם, דומים מאוד למנשיבים, אבל במקום לפעול על קהל גדול - משכנע יעבוד עם אדם בודד או קבוצה מאוד מצומצמת. הם דייקנים ומעודדים את הרגשות שהם רוצים. הכוח שלהם גדול מאוד אם האדם שמולם סומך עליהם.
דוים -
מקפיאים: שווי ערך למזניקים של אש, אבל במקום מכות חשמל הם יוצרים מכות קור. הכוח שלהם לרוב מוגבל למדי והם לא מסוגלים ליצור נזק רב יותר מאשר כוויית קור חמורה. מה שכן, יש להם עמידות יחסית טובה לקור והם יכולים להסתובב בחולצות קצרות גם בשלג בלי לסבול יותר מדי.
מזרימים: שולטים בכיוון ועוצמת הזרימה של נוזלים. יש די הרבה הגבלות, והתנועה לרוב עם תנועת הנוזל - לנסות להזרים בכיוון הנגדי לכיוון הזרימה המקורי או לעצור זרימה להרבה זמן זה כמעט בלתי אפשרי. שימוש מאוד לא נפוץ בהזרמה הוא החמרת פצעים והאצה של איבוד דם - הם יכולים לעשות את זה, אבל מעטים מיומנים מספיק וצריך סיבה טובה בשביל שמזרים ילמד לעשות את זה.
אנומים -
למען האמת, לא אכפת לכם מהם - אתם לא עומדים לפגוש אחד ואתם לא יכולים להיות אחד, הם נחשבים לאלים.
מתמירים: משנים את המהות של חומר. הם יכולים להפוך אדמה לזהב, אוויר למים וכו'. לרוב יעדיפו להתמקד ביסודות נקיים כי המולקולות המסובכות בעייתיות להם, אבל יש להם את היכולת.
יוצרים: משנים את הצורה של החומר. הם יכולים להפוך מגדל למשטח ולהיפך, או להפוך אבן לכדור וכו'.

מי אתם?
אתם קבוצה של קאסרים מהעיר נירוניקס שבטבעת המים. אתם חבר'ה צעירים שמאסו בממשל, רובכם אלרים - ואם לא, אתם מכירים אלרי - והגעתם לארגון.
לפני כמה שעות כינסה אתכם אוירו, המנהיגה של הקבוצה שלכם, והודיעה לכם על משימה חדשה שהגיעה מלמעלה - עליכם לעצור את השיירה שמובילה אלרים מהעיר התאומה שלכם, נירואורו. השיירה תקח את האלרים למחנות האחזקה במזרח המדינה - הכי רחוק שאפשר מהמשפחות שלהם - ואתם חייבים להצליח לשחרר אותם מבלי להתפס על ידי המטהרים שמשמשים כסוהרים וחוליית הגנה.
אוירו:
המנהיגה של קבוצת הקאסרים בנירוניקס. אוירו היא אישה נמוכה בסוף שנות העשרים לחייה בעלת שיער חום כהה, גלי ועבה שמגיע עד לשכמותיה ופנים רכות עם חיוך נעים. לא הרבה ידוע עליה מלבד היותה יתומה, אבל מניחים שמות הוריה הוא הסיבה שבשלה החליטה להקים את הקבוצה.
מבחינת המנהיגות עצמה - היא מנהיגה יחסית נעימה, כמעט אמא בשביל הקבוצה ולא מפקדת צבא, אף שהיא כן שומרת על דיסטנס מסויים וגם לוחמת לא רעה אם יש צורך.
פרט שמעט יודעים עליה הוא שהיא מנשיבה.
נירוניקס ונירואורו:
ערים תאומות במערב ארסינופור. הכוונה בכך היא שהן יחסית קרובות זו לזו וחולקות פקיד אחד שאחראי על שתיהן. הפקיד נמצא בנירואורו, שהיא הגדולה מבין השתיים, ולכן המטהרים מסתובבים שם יותר והקאסרים העדיפו להתיישב בנירוניקס.
נירוניקס יחסית קטנה - מונה כעשרים אלף תושבים - ולא מאוד עשירה. היא בנויה על גדתו של אגם ואנשיה עוסקים בעיקר בדייג ודברים הקשורים בכך, אף שיש לא מעט שעוסקים בחקלאות בקצותיה של העיר או במפעלים שנמצאים באזור התעשייה.
נתיב השיירה וסידרי הביטחון:
השיירה חוצה את האגם מהנמל הגדול בנירוניקס. היא תחצה בשלוש ספינות גדולות, שרק באחת מהן יהיו כלואים האלרים המובלים. לא תוכלו לדעת איזו ספינה היא הנכונה, ולכן תצטרכו להתחלק לשלוש ולפרוץ לכל הספינות. כל הספינות מוגנות בפלוגה אחת של מטהרים - כעשרים לוחמים מיומנים - ובצוות שכנראה לא יתערב. למיטב ידיעתכם, אין הגנה מיוחדת על הספינה שעליה מובילים את האלרים, אבל אתם יודעים שתצטרכו לחטוף אותה בשביל שתוכלו להביא את השבויים לחוף בביטחה.
המשימה:
לחטוף את הספינה שעליה כלואים האלרים ולהביא אותה לחוף לפני שהמטהרים יוכלו לקרוא לתגבורת. אחרי ההגעה לחוף, אוירו הבטיחה שיהיה מי שיקח את האלרים וידאג להם למקום בטוח לגור בו עם משפחותיהם.
לפני המשימה אתם תצטרכו לתכנן את דרך התקיפה - איך תגיעו לספינות ומה יהיו הקבוצות שאליהן תתפצלו. יש לכם שלושה ימים בערך להחליט ולארגן אסטרטגיה, אבל כדאי לסיים עם התכנון כמה שיותר מהר כי אי אפשר לדעת מתי בדיוק תעבור השיירה.

חוקים:
• כל החוקים הגלובאליים תקפים.
• כל החוקים בפורום תקפים.
• חוק השליטה - אתם יכולים לשלוט רק בדמויות שאתם יצרתם, תשאירו לי את האחרות.
• חוק הידע - שימו לב, מה שאתם יודעים, הדמות הרבה פעמים לא תדע, אז אל תעשו לה ספויילרים - זה לא יפה ומעצבן.
• תתנהגו יפה, אני יכולה לסבול ביריונות או אלימות כלפי דמויות, אבל במציאות ממש לא וזה גם לא מצחיק אותי.
• יש להגיב תוך חמישה ימים במשחק. לא תגיבו ולא תגידו לי מראש למה? הדמות שלכם מתה, זה לא קשה למות בארסינופור אז אל תפתו אותי לעשות את זה.
• אם אתם צריכים משהו, העולם לא מובן או שאתם רוצים משהו מיוחד, תשלחו לי ה"פ - אני זמינה רוב הזמן, רק אל תגיבו פעמיים באשכול.

הרשמה:
פשוט תמלאו את הטופס, ואם אתם צריכים עזרה אני פה.
רק דבר אחרון - מספר המשתתפים מוגבל לעד תשעה משתתפים, אז אם אני לא אראה התקדמות במשך שבועיים אני אוריד שמירה.

רשומים:

שם + שם משתמש: יובל len
שם: טאש Tash
גיל: 18.3
מין, מגדר ונטיה מינית: תתפרעו, לי לא אכפת.
אלומינטוריות: אחת משש האפשרויות.
מראה: תזכרו שאם הדמות שלכם אלרית יש לה את האפטינאם המתאים לסוג האלריות שלה, זה מספר פסים בצבע של סימן לידה בצד שמאל למעלה של החזה.
אופי: יש לכם יד חופשית, רק תזכרו שאתם משחקים מורדים שמסוגלים להרוג וכנראה כבר עשו את זה.
רקע: תכללו את הדרך שבה התפרצה האלריות (איזו טראומה?) ואיך הגעתם לארגון. אתם מוזמנים גם לדבר ביניכם על קשרים של הדמויות בתוך עצמן כי הן מכירות אבל זו לא חובה.
נשק: אלומינטוריות זה טוב ויפה אבל מעייף, אתם צריכים נשק. יש את כל סוגי הנשקים, כולל אקדחים ורובים, אבל מזניק לא יכול לסחוב נשק חם כי החשמל שלו הורס את המנגנונים.
צבע: טורכיז כזה?
הארות/הערות/יו ליצור מגדלים: נשמע ממש מגניב! מקווה שאוכל להתחיל בקרוב

שם + שם משתמש: הדס, Hidden Figures
שם: של הדמות שלכם. שימו לב להערה על השמות בחלק של התרבות.
גיל: בין 13-25 אבל תשאפו למעלה הם בכל זאת מתנקשים.
מין, מגדר ונטיה מינית: תתפרעו, לי לא אכפת.
אלומינטוריות: אחת משש האפשרויות.
מראה: תזכרו שאם הדמות שלכם אלרית יש לה את האפטינאם המתאים לסוג האלריות שלה, זה מספר פסים בצבע של סימן לידה בצד שמאל למעלה של החזה.
אופי: יש לכם יד חופשית, רק תזכרו שאתם משחקים מורדים שמסוגלים להרוג וכנראה כבר עשו את זה.
רקע: תכללו את הדרך שבה התפרצה האלריות (איזו טראומה?) ואיך הגעתם לארגון. אתם מוזמנים גם לדבר ביניכם על קשרים של הדמויות בתוך עצמן כי הן מכירות אבל זו לא חובה.
נשק: אלומינטוריות זה טוב ויפה אבל מעייף, אתם צריכים נשק. יש את כל סוגי הנשקים, כולל אקדחים ורובים, אבל מזניק לא יכול לסחוב נשק חם כי החשמל שלו הורס את המנגנונים.
הארות/הערות/יו ליצור מגדלים: תהיי נחמדה ותשמרי לי? :)

אני אף פעם לא נחמדה אבל אני בטוח אשמור.
כל כך שמחה שהחלטתן להרשם :)
הא אני לא רואה סיבה לא לשמור גם לך יובל אבל אני ממש ממש אשמח אם תוכלי להתקדם טיפה.
הא ואני פה אם אתן צריכות לברר משהו

שם + שם משתמש: שחר ש.א.ב123
שם: מיי
גיל: 15
מין, מגדר ונטיה מינית: נקבה
אלומינטוריות: משכנעים
מראה: למי יש שיער בלונדיני חלק שקצוותיו מגיעות לרוב עד הכתפיים אבל משום שהוא לא גזור שווה ישנן קצוות שמשתפלות עד מתחת לשכמותיה כשקווצת השיער הכי ארוכה שלה היא בערך באורך של 28 סנטימטרים וחצי. הגוון שלו בהיר והוא מעט בוהק בשמש בצורה שמשווה לו צבע זהוב. מי מעדיפה לשמור אותו מחוץ לפניה ולכן לרוב היא תשמור אותו אסוף כאשר התסרוקת החביבה עליה היא בקוקו מרושל שלא מושך אליה תשומת לב רבה ומאפשר לכמה קצוות קצרות במיוחד למסגר את פניה. ענייה שקדיות ירוקות כחולות מעין תורכיז קהה צבע זה משוה ענייה אדישות בעזרת הריסים הדקים והקצרים שצבעם זהוב אף שהוא יותר קהה משערה.. את עיניה מצלילות גבותיה שהן עבות בהתחלתן ליד גשר האף ודקות בסופן בגוון כהה אך במעט מהגוון המוזהב של שיערה. המבנה המיוחד למדי של גבותיה נוטה לתת לה חזות מרוכזת מעט או קצת כועסת גם אם זה כלל לא התחושה שהיא מרגישה באותה עת.
למען האמת, זה לא כל כך קשה להבחין מתי היא באמת כועסת משום שעורה החיוור נוטה להסמיק ואפה הקטן, דק בגשר ומתרחב מעט להכיל את נחיריה, להתקמט בהבעה דומה להבעת גועל.
הלסת שלה מרובעת וחזקה, עצמות הלחיים לא ממש בולטות אבל מודגשות מעט בשל לחייה השקועות.
צלקת שמתמשכת מהעין השמלית שלה ללכי. שפתה התחתונה עבה יותר משפתה העליונה, שיניים לבנות אבל היא לא מרבה לחשוף אותן. כתפיים רחבות, עצם הבריח בולטת. זרועות שריריות אבל לא יותר מידי. גוון עורה כמעט חיוור. כפות ידיהה מחוספסות מעבודה, גובהה מטר שישים. היא אוהבת ללבוש מכנסי ג'ינס שחורים עד הברך, חולצות משוחררות או גופיות בשלל צבעים, גופיות וג'ינס הם לבוש שיפה מאוד למי. מבנה הגוף שלה מזכיר יותר מבנה גוף של גבר צעיר ושרירי היא מקושי מזכירה אישה.למי חזות בטוחה בעצמה כאומרת לא משנה מה אני אצא מי זה ברווח, היא נעה בראש זקוף ומבט חודר ומחושב, כתפייה ישרות גבה מתוח. התנוחה הזו מקנה לה חזות נאה אף שאולי היא לא נאה באופן שמושך לתומת לב רבה מידי. היא משוג האנשים שתרצה בצד שלך כשהם החייכים חיוך ידעני מבטם קר שתהם עולה מעט כלפי מלעה, או כשהם מרימים גבה מבט מזלזל בעניהם או כשמבט כועס על פנייהם ענייהם מקווצות מעט.
אופי: שקטה אבל כשהיא מתפרצת אוי ואוי לא מנומסת ואוכלת עם הידים או בגינוני כלא
רקע: בילדותה אהבה לשחק משחקי תפקידים עם אמא שלה אבל אבא שלה לא רצה שזה ימשך אז הוא הרג את אמא שלה היא התעצבנה עליו והוא עשה לה צלקת מהעין עד הלכי הוא לא הסכים להביא מישהו שירפה את החתך ואז התפרצה האליריות שלה היא שכנעה אותו בעזרת עירור של הרגש חמלה אצלו והוא הביא מישהו שריפה את בחתך והיום יש שם צלקת היא ברכה מהבית לאחר מיכן בדרך היא פגשה כמה חברי ארגון שהסכימו לקחת אותה לארגון עד שתהיה גדולה מספיק כדי לחיות לבד כשמלאו לה 13 היא החלתה שהיא רוצה לעזור לארגון והצתרפה אליו
נשק: חץ וקשת וחרב
הארות/הערות/יו ליצור מגדלים: קיבלתי עזרה מFarseer

שם + שם משתמש: ליל mindfulness
שם: שירו
גיל: 17
מין, מגדר ונטיה מינית: נקבה, סיסג'נדרית
אלומינטוריות: מזרימה
מראה: עיניה של שירו שחורות כמו אבן הבזלת, עיניה הן חמות ועמוקות ומשתקף מהן מבט תמידי של רצינות. גבותיה הכהות דקיקות ודלילות ונראה כי חלק מגבת הימנית חסר. אפה בגודל ממוצע ואין בו משהו מיוחד. שפתיה הדקיקות בצבע ורוד כהה ונדיר שתראה אותה מחייכת, שיניה הבנות מסודרות אחת אחת אך אחת משיניה העליונות המרכזיות בולטות מעט מטה בעקבות תאונה שקרתה לה בילדות. צורת פניה עגלגלה וסנטרה קטן, לעומת זאת מצחה גבוה ונקי ללא רבב משעירות. שיערותיה השחורות מגיהות טיפה מעל כתפיה, לעולם לא תראו את השיער נוגע לה בכתפיים, וכשהוא יגיע זהו הזמן שבו היא תגזור אותו מעט. שערה תמיד אסוף בשתי סיכות כך שלא יהיה שיער על הפנים ושאר הקצוות הולכות מאחורי אוזניה המעט מחודדות בקצותיהן.
צווארה של שירו ארוך וצר בצד ימין האחורי של צווארה ישנו קעקוע קטן בעל צורה של גל. כתפייה נמוכות למדי ונותנות לצווארה מראה עוד יותר ארוך משהוא באמת. על צד שמאל של בית החזה שלה ישנם שני כתמי לידה בצורת פסים. את כתמי הלידה האלה מרחוק לא רואים וגם בקושי מקרוב, רק אם מחפשים אותם ואוד מתאמצים זאת בגלל עורה בצבע החום הבהיר של שירו וצבעם הכמעט זהה של הכתמים. דבר זה מהווה עבורה יתרון כי היא יכולה ללכת עם חולצות פתוחות ולא להביל את עצמה. ידיה דקיקות אך שריריות בגלל כל ההתרוצצות והדיג שעשתה כל חיה, כפות ידיה עם יבלות בגלל עבודת הדיג והכנת כלי הדיג, אך זה לא מפריע לה והיא התרגלה למראה ולהרגשה המתמדת שלהן. על כף ידה הימנית תמיד תראו צמיד דקיק בצבע כחול, שירו זוכרת שהוא על ידה מאז ותמיד אך היא לא זוכרת לה וממי היא קיבלה אותו ופשוט החליטה לא להוריד אותו כי הוא לא מפריע לה. גופה של שירו נראה צנום למדי אך האמת הא שהיא חזקה ושרירית ולא כל כך רזה כמו שהיא נראית, הקימורים שלה יושבים במקומות הנכונים. בצד השמאלי התחתון של בטנה נמצאת צלקת באורך ארבעה סנטימטרים, צלקת זו גם עבה למדי ועדיין חברה שם חתיכת בר ויש שם פצע שלא החלים מזה שבע שנים, זה קרה לה בתאונה בים כאשר היא וחברתה טבעו ונחבטו בסלעים.
רגליה של שירו מעט עבות יותר משאר גופה ושם ניכר כי יש חוזק רב, ברכיה כהות יותר בשילוב עם אדומיות רבה מכיוון ונראה שהן סבלו חבלות רבות עם השנים.
שירו הולכת בדרך כלל עם גופיית כותנה פשוטה בצבע לבן או שחור ומעל לובשת את סווצ'רט הדייגים שלה. את סווצ'רט זה קיבלה ליום הולדתה ה16 מאביה בסווצ'רט זה יש מספר רב מאוד של כיסים כולל כיס פנימי סודי בו היא יכולה להחביא דברים ובדרך כלל היא נושאת שם את סכין הדייגים שלה. היא נועלת מגפי עבודה גבוהות חומות שמגיעות עד אמצע השוק הסגורות בריצ'רץ' ארוך ובקליפסים השומרים על רגליה יציבות ומונעים ממנה כמה שיותר נפילות. אל המגפיים נכנס ג'ינס דקיק בצבע שחור המכסה את כל רגליה ומגן עליה מפני שריטות יבשות באם תיפול ומסתיר את חבלות העבר שלה.
אופי: שירו עובדת והולכת עם ההיגיון שלה, זה מה שמוביל אותה ומנחה אותה מאז שנולדה ולאורך כל חייה ובכל פעולה שהיא עושה. קשה לה לראות ולשומע על דברים שהיא לא רואה בהם היגיון וכאשר היא רואה דבר זה היא מנסה למצוא בו היגיון כלשהו כדי שזה לא יחרפן אותה. שירו היא עצמאית ובעלת רצונות וכל רצון אמיתי שיש לה היא תמצא דרך להגשימו גם אם הדרך תהיה מסוכנת, מסובכת ואולי תעלה למישהו בחיים. שירו אוהבת לשוטט זה אחד הדברים שהכי מרגיעים אותה, לצאת לאזור האגם ופשוט לבהות אל האופק ולדמיין איך היו נראים החיים שלה אם היא הייתה חיה שם.
מאז שהייתה ילדה אהבה מאוד שירו את הים ואת המים, היא הייתה נוהגת לצאת ולהסתכל על חיות הים שוחות להן והייתה עוקבת אחרי אותו הדג במשך ימים רבים ולומדת את התנהגותו, לכן כבר באזור גיל 12 החליטה שתלמד גיאולוגיה ימית וכך עשתה. בגיל 17 הלכה לאוניברסיטה ללמוד. שירו לא מפחדת לשקר, גם לא לממשל, היא שיקרה בקשר לגילה בכניסה לאוניברסיטה, שיקרה שם כל הזמן בקשר לדעותיה כי על ההתחלה הבינה שאם תגיד את האמת זה אולי יעלה לה ביוקר ואולי אפילו בחייה ושמרה על תדר נמוך, לא השתתפה במסיבות, לא נפגשה עם אף אחד רק למדה והסתובבה מידי פעם בחוץ. חיה בפחד. היא הרגישה כמו בכלוב בגלל חוסר היכולת לבטא את עצמה ולהיות חופשיה, דבר שלא הייתה רגילה לא ושנאה מאוד, היא הרגישה כמו דג שלקחו אותו ושמו אותו באקווריום.
מאז גיל צעיר שירו הייתה סומכת על אנשים מאוד בקלות אך כל זה השנה בעקבות התאונה שקרתה לה עם חברתה בגיל 10 שם כמעט טבעו למוות, במשך שנה היא לא נכנסה לים, היא הפסיקה לסמוך על הים למרות שבזמן זה היא גילתה על הכוח שלה, היא כל כך פחדה מהים שלא העזה להתקרב אליו, היא גם איבדה אמון בחלק מהאנשים שאמרו כי הם יהיו על שפת החוף אך הם לא הו שם כדי לעזור והיא הייתה במצב לא טוב, היא יצאה מזה כאשר יום אחד טיילה לה על חוף הים וראתה דג מפרפר וכדי להציל אותו הייתה צרכה להיכנס למים וכשראתה שהם א עושים כלום הבינה כי גם הכוח לא יעשה כלום נגדה. היא הבינה שהיא זכתה בכוח הזה שזה משהו מדהים ושהיא רוצה ושיש לה רצון ושהיא מכירה את עצמה ושכל מה שהיא רוצה היא תשיג והיא החליט ללכת וללמוד לשלוט בכוח שלה. מאותם ימים היא נהייתה קצת ותר חייכנית ואופטימית וזה בלט מאוד באופי שלה, כשהחליטה ללכת ללמוד הוריה ניסו לשכנע אותה לרדת מזה אך גם תמכו בה ורק כשהגיעה לשם הבינה למה כי כל שמחת חייה כאילו נעלמה ממנה.
הדת אצל שירו היא דבר מסובך, כמו במקום שבו היא גדלה היא מודעת לקיומה של האלוהות והדת אך היא מודעת לכך שקימות מספר קבוצות של אלים, היא שמעה על כך מסיפורים העוברים מפה לאוזן ותמיד נפעמה מהם היה לה קשה להאמין שבמקומות אחרים נחרדים מהמחשבה על אלים אחרים ומחשיבים אותם למפלצות, זה כאב לה לפעמים, תמיד היה חקוק בראשה שכל אחד יכול להאמין במה שהוא רוצה, וכל אחד יכול ללכת לפי העקרונות הראשיים שלו כל עוד זה לא פוגע פיזית במי שמולו היא חשבה שאם כל העולם היה כה זה היה יכול להיות עולם שלוותי ופשוט מושלם. אבל היא ידעה ראתה שזה לא ככה היא כבר שמעה סיפורים על אנשים שנפגעו במקומות אחרים, קרובים יותר לממשל בגלל שדיברו בטוב על אלים אחרים, היא מחה שהיא כל כך רחוקה מהממשל, זה היה אחד הדברים שגרמו לה להתלבט מאוד אם ללכת ללמוד או לא אבל היא חשבה שבאוניברסיטה יהיו כל כך הרבה דעות ושבלימודי דת ילמדו דברים טובים או לפחות דו צדדיים על כל האלים ושהיא לא תוכל לשבת בשקט בחושך עם חשש לחייה.
רקע: שירו נולדה במצוקים הרחוקים באחד מכפרי הדייגים הקטנים שם. היא נולדה למשפחה בת ארבע נפשות, הוריה שמשפחתם חיה מאז ומתמיד בכפר וכמעט לא יצאה מגבולותיו ואחיה הקטן שנולד כאשר הייתה בת שש. כבר מגיל קטן מאוד ראו הוריה שלשירו יש חיבה גדולה ליצורים ימיים, בתור תינוקת היא הייתה נוהגת לצאת מהבית שלהם שהיה אחד הבתים היותר קרובים לחוף וללכת לשבת ממש על שפת הים, היכן שהגלים מגיעים ומלחכים לה את רגליה הקטנות. היא הייתה אוספת צדפים וממיינת אותם לפי צורות וצבעים וחופרת בורות סודיים ברחבי החוף. שירו התפתחה בגיל יחסית מוקדם, היא הלכה מצוין כבר בגיל שנה ודיברה כמעט שוטף בגיל שנתיים, בזכות זה היא יכלה היות יחסית חופשיה ולהסתובב גם קצת לבד בלי המון השגחה צמודה מההורים שלה. בערך בגיל חמש לקח אותה אביה לדוג עמו בפעם הראשונה בחייה, ההחזקה בחכת העץ היפיפייה הדהימה את שירו, כל המנגנון של החכה והרגע שהדג נתפס והועלה מחוץ למים. מצד אחד היה קשה לשירו לראות את הדג מפרפר לו שם בזמן שאביה מחזיק אותו כדי שלא יקפוץ בחזרה למים ך מצד שני לראות את סנפירי הדג פועלים מקרוב הרשים אותה כי ז מאז ותמיד עניין אותה עוד בתור תינוקת היא לא הבינה איך ה"כנפיים" איך שקראה לזה אז עוזרים לדגים לנשום.
בגיל שש נולדה אחותה הקטנה נקו, שירו לא אהבה את זה שיש לא אחות קטנה כי דברים הספיקו להתרכז בה, אבא שלה הפסיק לדוג איתה ולהסביר לה על סוגי דגים ואמה פחות דיברה איתה, כולם התרכזו בתינוקת הקטנה, כמובן שעם הזמן זה עבר לה וככל שנקו גדלה שירו למדה לאהוב אותה ולהעריך את זה שיש לה אחות קטנה ועוד מישהי בבית לדבר איתה, לשחק איתה וכדומה. חייה של שירו המשיכו כרגיל, במקום מגוריה לא היה בית ספר והיא לא מש למדה פרונטלית רק מה שלימדו אותה הוריה ומבוגרים אחרים בכפר. פעם בשבוע היה שיעור לכל ילדי הכפר מאחד המבוגרים שהיה בוגר האוניברסיטה הרחוקה, סיפוריו על האוניברסיטה ועל מה שלמד תמיד קסמו לשירו. בכל מקרה חיה של שירו לא היה בעלי אירוע משמעותי במיוחד עד גיל 11. ביום סגרירי אחד יצאו היא ואחת מחברותיה לדוג בים, הן לקחו את הדוגית שלה ושטו למרחק של כ300 מטר מהחוף וישבו להן בשקט ודגו. לאחר כמה זמן ששהו שם החלו הרוחות להתחזק וסערה החלה בים, כשניסו לחתור בחזרה אל עבר החוף איבדו שליטה על הדוגית, שכבר מראש ידועה כסירה חלשה למדי שלא מתאימה לעומקים כל כך גדולים והם התהפכו, נפלו לים והחלו לטבוע. לפתע שירו הרגישה מתחתיה זרם מים שהחל למשוך אותה לכיוון החוף, כבר בלי להבין מה זה היא הצליחה לגשש ולהחזיק בחולצה של חברתה וביחד הם נסחפו עם הזרם אל עבר החוף, הן הגיעו אל החוף משתעלות ומשתנקות אך בחיים. שירו באותו הרגע הייתה באפיסת כוחות מוחלטת, היא הרגישה כאילו מישהו הוציא לה את הריאות מחץ אותן והחזיר לא אותן קטנות יותר אל תוך הגוף, הכלכל כך כאב לה, כל תזוזה הרגישה כמו דקירה. לקחו לה ימים רבים לקום ולהתאושש רק מהכאבים ממה שהלך שם, רק אז שמה שירו לב, לכתמי לידה על בית החזה שלה. הם נראו כמו שני פסים ובקושי ראו אותם. לאחר ששירו התאוששה מכאביה בא אליה אחד מאנשי הכפר לבקרה בביתה, הוא אמר לה שמחוץ לאזור שלנו אסור לה לדבר על הכוחות שלה ושפה ילמדו אותה לשלוט בהם, אך זה לא עניין את שירו הים הכעיס אותה באותו היום, הוא הפחיד אותה והיא החליטה שהיא לא תיכנס אליו עוד בחיים, היא לא רצתה להרגיש שוב כאב שכזה. זמן רב עמדה במילתה שירו ולא התקרבה לים, היא נהייתה לבנה וחיוורת ושמחת החיים יצאה ממנה, חברתה חזרה להיות במי ורק שירו לא החלימה, לא משנה כמה עזרו לה ודיברו איתה כלום לא עזר והשנים עברו. יום אחד בערך בגיל 14 יצאה שירו לטייל על שפת הים, נזהרת לא להתקרב יותר מידי כדי שהגלים לא יגעו בה לפתע מרחוק ראה ד ים מפרפר מחוץ למים אך לא היה שם שום דייג, שירו רצה אליו והרימה אותו, רגליה כבר היו במים עד הקרסוליים, ששמה לב לקח שמטה את הדג וברחה מטר אחורה בבהלה, כאילו קיבלה כוויה, אך לאחר שנייה התכופפה שוב הרימה את הדג נכנסה לים והחזירה אותו וצפתה בו שוחה משם. היא נזכרה איך שיחקה עם הדגים שהייתה קטנה וכמה אהבה לראותם היא נכנסה לים והלכה לשונית הרגיה שלה וראתה שהמו השתנה ושהדגים כבר לא זוכרים אותה ומפחדים ממנה זה הבהיל אותה והיה לה קשה לקבל את זה, היא הבינה את הטעות שיצאה ובאותו רגע היא החליטה שהיא תתחיל להתאמן לשלוט על הכוח שהיא קיבלה. כוח ההזרמה. היא תעבוד הכי קשה שלה כדי להצליח ולא תעזוב עוד את הים. היא הלכה לאחד מהאנשים המבגרים ביותר בכפר שהם בעלי הכוח והם שולטים בו היטב וביקשה שילמד אותה הוא חיבק אותה ושמח שהא החליטה להגיע לזה, מאז הם ישבו ביחד יום יום, שירו התקדמה לאט לאט אך יפה כל זה היה ככה עוד שלוש שנים. קצת לפני יום הולדתה ה17 הבינה שירו מה שבאמת תרצה לעשות בחייה זה ללמוד גיאולוגיה ימית, אהבה לחיים בים ולסובב אותם הייתה גדולה ממנה והיא ידעה שפה לא תוכל להשיג את זה, היא ידעה שעזיבה של הכפר אפילו למען לימודים לא כל כך נפוצה אצלם ולכן הלכה לדבר עם הוריה, אביה קיבל זאת בהבנה לאמה היה קשה אך בסופו של דבר שניהם תמכו למרות שניסו לשכנע אותה לרדת מזה, הם ענו שתרגיש כאילו היא חיה בכלוב, ושהיא לא תהיה חופשיה. היא ידעה שהיא תצטרך לשקר מלא (על מוצאה, על כוחותיה, על גילה) אך משום מה זה לא הפריע לה. וכך ארזה שירו תיק עם דברים ויצאה לה אל המסע לאוניברסיטה. כבר שהגיעה לאוניברסיטה הבינה כי הוריה צדקו, היא נהנתה בלימודים הפרונטליים אך לא יכלה להרוויח שום דבר חוץ מזה, לא הכירה חברים, לא הלכה למסיבות ולא יצאה כמעט מחדרה חוץ מלאכול וגם אז ישבה בשקט בפינה והתפללה שלא יתיישבו לידה, כל שיחת חולין שהתחיל הפחידה אותה, היא פחדה לומר משהו שגוי ושמרגל של הממשל ישמע אותה ושיעשו לה משהו או יותר גרוע יגיעו הרחק אי שם לכפר שלה ויפגעו במשפחתה. אחרי מספר חודשים מועט מאוד באוניברסיטה החליטה שירו שדי לה, היא קמה עוזבת וחוזרת הביתה, היא בקושי הלכה יום אחד עד שניגש אליה מישהו, קראו לו מק, הוא היה קצת יותר מבוגר ממנה והוא הציע לה להצטרף אליו, או ליתר דיוק אליהם, למורדים. בלי לחשוב פעמיים שירו הסכימה. היא כבר הבינה שהיא רוצה לעשות משהו אקטיבי כנגד הממשל ולא לשבת בחיבוק ידיים בבית ולהמשיך לדוג וללמד ילדים קטנים יותר, היא הבינה ששם תגשים את עצמה ותעשה משהו אמיתי עם חייה. וכך יצאה עם מק אל עבר המורדים ולחיים חדשים...
נשק: סכין דייגים עם אורך להב של 10 ס"מ בעלת להב משונן וכמו אותה היא נושאת תמיד צמוד אליה. כמו כן היא יודעת להפעיל נשק חם ולהשתמש בצלצלים.
הארות/הערות/יו ליצור מגדלים: נערך מקווה שעכשיו טוב

שם + שם משתמש: גיא, Bored forever
שם: מק
גיל: 23
מין, מגדר ונטיה מינית: זכר, סיסג'נדר.
אלומינטוריות: משלהב/ מלהיט
מראה: מק משרה על הסביבה תחושה עמומה של חוסר נוחות, למען האמת, זה יותר תחושה עמומה של לעזאזל, זה עומד להגמר רע ולרוב, התחושה העמומה הזו לא טועה. לא חשוב, העובדה שהוא באמת מסוכן פחות חשוב מהסיבה שמי שמסתכל עליו מבין מיד שמשהו פה לא בדיוק בטוח. יש לו הילה ברורה של טורף, נמר כורע במארב כל השרירים שלו דרוכים ועדיין הוא שלו לחלוטין.
חלק נכבד מהתחושה הזו באמת נובע מהגוף הצר והשרירים הברורים אבל חלק לא קטן נובע מהפנים שלו. למק יש פנים חזקות, הוא לא בדיוק נאה בצורה הסטנדרטית אבל העוצמה החבויה מאחורי התווים החדים והחזקים נותנת לו משיכה חייתית שלא משאירה הרבה אנשים אדישים אליו (לפחות אם הוא לא רוצה, אם הוא רוצה הוא יודע להעלם לא רע ברקע).
זה מתחיל בלסת שלו, היא רבועה ורחבה, מקנה לו חזות של עיקשות שלא מרוככת בסנטרו הישר או בשפתיו הצרות. לא שהן צרות מדי, הן מעוצבות בעדינות אבל אפילו שהשפה התחתונה שלו מלאה יותר והעליונה מסרטטת את הקשת הרצויה בשלמות הצורה שהוא מחזיק אותן – אף פעם לא מחייך ואם כן, אז רק חיוך ציני – גורמת להן להראות נוקשות, כמו פסל אבן, יפה אבל קר. זה ממשיך באף הישר שלו, הוא אצילי אפילו שיש לו את העיקום המרמז על שבר ישן ויש לו נטיה לו ברורה להסתכל על כל העולם מלמעלה (שזה מעט אירוני כי הוא לא באמת כל כך גבוה אבל הוא באמת יגרום לך להרגיש שאתה נמוך אם הוא ירצה בכך) ובמורד האף הזה זה יוצר אפקט די טוב. עצמות הלחיים שלו לא גבוהות מאוד אבל בולטות ובשילוב עם הלחיים השקועות הן נראות הרבה יותר גבוהות ומושכות תשומת לב לעיניים שלו – הן צרות, חתוליות, מוקפות בריסים זהובים עבים וקצרים אבל זה ממש לא מה שמיחד אותן, גם לא הגבות החזקות והעבות בגוון כהה יותר של זהב שמורדות מעליהן ומצלילות אותן. לא, מה שיחודי בעיניים שלו והדבר היחיד שמונע ממנו ממש להעלם ברקע כמו שלפעמים הוא רוצה, זה הצבע שלהן, הן חומות אבל חומות בהירות, כמעט מוזהבות, כמו קונייק יקר. הגוון שלהן משתנה באור ובשמש חזקה הוא כמעט צהוב מלבד הזהרורים הכהים שמונעים מהצבע להיות אחיד.
מלבד האף השבור והנמשים שמפוזרים לרוחב עצמות לחייו ואפו יש מעט פגמים בפניו, למזלו, פגמים מושכים תשומת לב, אבל יש לו צלקת דקה שנמתחת לצד האף מהיום שהוא נשבר ואוסף של תלאי עור פגומים בצבע חיוור יותר על לחיו השמאלית. קצת קשה לשים לב אליהם אם רואים רק את פניו אבל אם תופסים אותו בלי חולצה ומוצאים את הצלקות התואמות שנמתחות לכל אורך הצד שלו ומרבית הזרוע קל מאוד להבין שאלו שאריות ישנות של כוויה ואחת לא קלה.
השיער שלו מגולח קצר ונשאר ממנו רק הילה דקיקה של קוצים מוזהבים-חומים כמו שדה של חיטה קצורה. הוא שומר אותו ככה תמיד, מעדיף את הפשטות שבגילוח קצר מאשר את ההתעסקות בקצוות ארוכות. הבעיה היחידה עם הסגנון שיער הזה שזה מבליט למדי את אוזניו הגדולות שהן התו היחיד בכל גופו שיכול לעלות גיחוך על פניו של הצופה.
גופו כפי שצויין הוא גוף סטנדרטי של ספורטאי, הוא מספיק מבוגר בשביל שהוא לא יהיה רזה בצורה מוזרה אבל שנים של רעב וחיים לא מדהימים השאירו את הגובה שלו בממוצע בקושי ואת השרירים שלו מעוצבים אבל לא בולטים. הידיים שלו והרגליים שלו פורפורצונליות לגוף שלו ובלי שרירים בולטים אבל אפשר להבחין בכך שהוא פעיל בכתפיו הרחבות ובביטחון הברור שהוא מפגין כשהוא הולך, ביטחון של מישהו שיודע מה הגוף שלו יכול ואיפה הגבול שלו.
לרוב הוא לבוש בפשטות, חולצה ארוכה – לעולם לא תתפסו אותו בחולצה קצרה, הצלקות על זרועותיו בולטות מדי – וג'ינס ונעליים ספורטיביות שמפשרות לו תמיד לרוץ. אין לו ממש צבעים מועדפים אבל הוא לא ממש חובב של גוונים בהירים או צרחניים אז לרוב הוא די תקוע על כחול, שחור, אפור, לבן ובמקרים קיצוניים אדום כהה או ירוק.
מבחינת צלקות לא חסר לו, יש לו צלקות מפציעות של נשקים שונים על הידיים ועל החזה והבטן (דקירה שכמעט הרגה אותו השאירה צלקת עבה על בטנו בצד ימין, מאות שריטות דקות ולבנות מסכינים מהאימונים שלו וגם קצת מקרבות שבהם החליט שהידיים שלו הן מגן אפשרי ולגיטימי) וכמובן, התלאים החוורים של הכוויה הישנה, זו הפציעה הכי ישנה אבל השאריות שלה הן המכוערות ביותר, תלאים בהירים יותר ועבים על חזהו וזרועו שלפעמים מקשות על תנועתו. הדבר הטוב היחיד בפציעה שלו הזו היא שהצלקת המכוערת כמעט מסתירה את ארבעת הפסים הכהים שמעטרים את עצם הבריח השמאלית שלו, ממש מעל הלב. האפטינאם שלו.
אופי: אם המראה של מק הוא זה של טורף האופי שלו הוא עוד יותר דומה. הוא פשוט חתול גדול ושבע רצון מעצמו שמנסה להסתיר את התוקפנות והסכנה בתנועות לא מאיימות וישיבה שקטה כמו הנמר שמנסה להסתיר את הטפרים שלו בכפות רכות. זה עובד בערך באותה רמה, בסדר עד שמשהו קורה והטורף מרים את הראש. האופי שלו תמיד היה כזה, רך וחביב רוב הזמן עד שמשהו קרה ואז הוא נוטה לשכוח שהוא בן אדם ולא מכונה שיש לה מטרה אחת לבצע והדרך לא כל כך חשובה לה.
הוא באמת בחור נחמד מרבית הזמן, לפחות אם שוברים את הקליפה החיצונית שהשנים עם הקאסרים גרמו לו ליצור. זה לא שהקליפה רעה מדי, הוא פשוט פחות פלאפי ומתוק, יותר קר ולא מחייך אבל זה עדיין מאוד אנושי. הוא לא מנותק מהתחושות שלו אפילו שהוא פחות נוטה להראות אותם לאנשים שהוא לא מכיר. זאת אומרת, הוא מתגעגע כמעט תמיד למשפחה שלו, דואג למגוייסים החדשים ותוהה מה יהיה בארוחת הערב ממש כמו כולם אבל זה פחות חולף על פניו מהספר הפתוח שהיה בתור בחור צעיר.
למען האמת, חברים קרובים שלו (זאת אומרת, אוירו בערך כי השניים חברים ותיקים או האחים שלו אבל זה לא שהם בסביבה) יכולים לומר לך שהוא נאמן בצורה יוצאת מהכלל ויש לו חוש הומור לא רע אף שציני למדי ולרוב די אפל. הוא באמת נאמן, הוא נאמן לרמה של הקרבה עצמית והוא מוכן לעשות הכל בשביל שלמישהו אחר יהיה טוב בהנחה שהוא אוהב את האדם אליו הוא מגן או מרגיש שזו האחריות שלו. הנטיה הזו לקחת אחריות היא גם הסיבה שהוא הגיע לקאסרים אחרי השרפה והיחס של הטיורים הוא החליט שהם לא שליטים לגיטימים והוא חייב לעזור לגרש אותם מהשלטון.
זאת האידאלוגיה שלו באיזה שהוא מובן, הוא נלחם והורג בשביל שלמשפחה שלו יהיה טוב. אם הוא היה מוצא דרך לעשות את זה בצורה פחות כוללנית (הפלת השלטון היא דבר די רחב בסופו של דבר) יכול להיות מאוד שהוא היה מתמקד בזה ולא מצטרף לארגון המורדים אבל בגלל שאין דרך להגן עליהם שלא בהצטרפות לקאסרים הוא הפך להיות אחד המתנקשים היותר מיומנים שלהם. הוא כזה, עושה את הכל בצורה המיטבית כולל לשנוא את השלטון.
הוא ממש אבל ממש לא מאמין בדת, פשוט כי הוא לא מאמין שקיים משהו חזק כל כך ומושלם. הוא מאמין שהכל זה רק אינטרסטים ואין כוח מניע גדול ואמיתי ולכן צריך להלחם על מה שרוצים. זו לא ממש גישה פופלרית וגם לא ממש מומלצת (שלטון דתי דיקטטורי לא אוהב שלא מאמינים בדת שלו) והוא גם לא החזיק בה תמיד – בכל זאת, בתור ילד הוא האמין לנאומי הטיורים כמו כולם אבל השרפה שרפה את הגשר הזה והוא מעולם לא חזר להאמין יותר בכלום – אבל עכשיו אין שום דבר בערך שיכול לגרום לו להאמין שיש כוח חזק יותר וטהור יותר מאנשים קטנים והרצונות הקטנים והמגעילים שלהם. כן, הוא ציני ויש לו השקפת עולם צינית. אולי זה מה שמקל עליו להיות רוצח.
הוא באמת מתנקש טוב ותשעים אחוז מזה זה המצב הריגשי שהוא קורא לו דממת רגש (אנשים אחרים יקראו לזה סציופטיות נשלטת אבל השם שלו יותר מדוייק, בכל זאת, הרגשות שם הם פשוט נחווים בדיליי). זה מצב מוזר שהוא למד להכנס אליו אחרי השרפה, מין שקט ריגשי כזה שמאפשר לו לקבל החלטות לוגיות לחלוטין גם במצבים שהם פשוט לא לוגים וכל בן אדם אחר היה נשבר בהם. זה לא באמת חוסר ברגש אלא יותר השהייה, הוא שם את הפחד והרחמים והצער וכל שאר הרגשות שיכולים לעצור אותו מלרצוח בפאוז עד לרגע שהוא מסיים את המשימה ואז הוא יכול להתפרק. אלו הרגעים הכי נמוכים שלו, אחרי ההיי של הקרב יש נפילה מחרידה של רגשות שלילים.
לרוב זה רק משתק אותו והוא אדיש ותקוע בראש שלו במשך הכמה זמן שלוקח לו לעכל את הרגשות שעלו בו אבל לפעמים הוא מוצא את עצמו בוכה בטירוף או מרגיש כאילו הוא לכוד בתוך העור של עצמו. זה לא באמת ברור מה קורה מתי אבל לדעתו של מק זה תלוי כמה מהר הוא צריך להתאושש מזה, אם הוא אחראי על מישהו וצריך לדאוג שהוא יחיה אז זאת האדישות כי הוא יכול להמשיך לתפקד אבל אם יש מישהו אחר שיכול לדאוג להכל הוא מרשה לעצמו לבכות.
בקיצור, האופי של מק הוא קצת דו-צדדי אפילו שהוא יחסית בשליטה על הרגשות שלו תמיד. הוא מאוד מסוכן ויודע את זה אבל הוא גם מאוד נאמן וברגע שהוא מחליט שמשהו אחריותו הוא יעשה הכל בשביל שזה יתקיים. בקיצור, הוא מתנקש אידיאלוגי מצויין כי האידלוגיה שלו מספיק חזקה בשביל לאפשר לו להתעלם מהרגשות שלו.
רקע: תכללו את הדרך שבה התפרצה האלריות (איזו טראומה?) ואיך הגעתם לארגון. אתם מוזמנים גם לדבר ביניכם על קשרים של הדמויות בתוך עצמן כי הן מכירות אבל זו לא חובה.
נשק: מק משתמש בסכיני הטלה כך שיש לו קרוב לשלושה סכינים עליו בכל זמן אפשרי. בימים שהוא חושב שהוא יצטרך יותר מזה הוא מסתובב עם חרב קצרה שתלויה על מותניו אבל זה רק שהוא יוצא להתנקש כי מסוכן מדי להראות נשק בכזו צורה. בעיקרון הוא יודע להשתמש בנשק חם ומיומן באקדח (באופן מפתיע אין לו סבלנות מספקת לצלף או שהוא פשוט לא מעריך את זה) אבל בקושי תתפסו אותו מסתובב עם זה. למען האמת, זה גם קצת כי זה לא נהוג שקווטר יסתובב עם נשק חם, הכישרון שלהם להצית דברים לא מסתדר טוב עם נשק שמכיל בתוכו אבק שריפה.
הארות/הערות/יו ליצור מגדלים:

ליליום התקבלת למ"ת
האחרים, נסו להראות התקדמות


בבקשה תוסיפו את הצבע שאתם רוצים שאכתוב את הדמות שלכם

שם + שם משתמש: שלכם חבר'ה. חסוי+אומייגד
שם: טירה
גיל: 20
מין, מגדר ונטיה מינית:נקבה,הטרו סקסואלית
אלומינטוריות: מקפיאים
מראה: מאוד קטנה[נמוכה ורזה] נראית ילדה ממש,יש לה עור בהיר, שער אדום ועניים חומות גדולות,רוב מי שרואה אותה רוצה לגונן עלייה והיא השתמשה בעובדה הזו מספר פעמים יש לה שני פסים על החזה,כסימן לזה שהיא דווירית
בדרך כלל טירה הולכת עם מכנסי ג'ינס ארוכות,וחולצה ארוכה כדי להסתיר נשק[פיגיון וכאלה]

אופי: היא מאוד,וחכמה אין לה בעיה לבגוד גם באנשים שמאוד בוטחים בה, היא תעשה הכל כדי להשיג את המטרות שלה ולא משנה אם מישהו יפגע מזה,
טירה מאוד מגוננת ושומרת על הגב שלה,היא מעולה בלברוח ולהעלם אם מרגישה בסכנה היא תמיד נושאת עלייה נשק,לפחות פיגיון.
רקע: טירה הייתה בת 9 בערך,היה ברחה מהבית והיה מאוד קר בחוץ . הטמפרטורות צנחו במהירות,ואם לטירה לא היתה עמידות בקור, היא כנראה הייתה מתה. באותו בוקר מצא אותה אחד מהמורדים על פתח הדלת של מקום המיפגש. כשהוא הבין שהיא שרדה בחוץ בלילה הבינו שהיא אלמינטורית,ואימנו אותה.
אפחד לא יודע איך היא הגיעה לשם.
נשק: פיגיון. היא מאוד טובה גם אם חרבות וכאלה אבל הכי אוהבת פיגיון,כי קל להחביא אותו.
צבע שאתם רוצים שאני אכתוב את הדמות שלכם:COLOR]] [COLOR=indigo]אינדיגו

CODE
שם + שם משתמש: שלכם חבר'ה. פאנפיקית +
שם: של הדמות שלכם. שימו לב להערה על השמות בחלק של התרבות. אמנה
גיל: בין 13-25 אבל תשאפו למעלה הם בכל זאת מתנקשים. 15
מין, מגדר ונטיה מינית: תתפרעו, לי לא אכפת. נקבה
אלומינטוריות: אחת משש האפשרויות. מזרים ממומן
מראה: תזכרו שאם הדמות שלכם אלרית יש לה את האפטינאם המתאים לסוג האלריות שלה, זה מספר פסים בצבע של סימן לידה בצד שמאל למעלה של החזה.
גבוהה, בהירת עור.
עיניה ירוקות בהירות.
שערה חום כהה, גלי, משתפל לרב פזור על גבה.
שמנה מעט.
אופי: יש לכם יד חופשית, רק תזכרו שאתם משחקים מורדים שמסוגלים להרוג וכנראה כבר עשו את זה.
באופן אירוני היא עדינה. י שלה אופי קשוח מבפנים בלבד.
לא רוצחת אלא אם כן היא חסרת ברירה.
מחאה בנק כלפי הממשל.
חכמה, ומנצלת זאת.
ערמומית אך בצורה שבה היא מסתירה את זה.

רקע: תכללו את הדרך שבה התפרצה האלריות (איזו טראומה?) ואיך הגעתם לארגון. אתם מוזמנים גם לדבר ביניכם על קשרים של הדמויות בתוך עצמן כי הן מכירות אבל זו לא חובה.
אביה נמצא רצוח בלילה אפל אחד.
כשהכיתה בת 13 אנה החלה לגסוס 0תאום בלי סיבה וגילתה לה שאהיה נרצח ע"י הממשלה.
באותו לילה היא נפטרה.
כעבור כמה דעות, בעוד אמנה יושבת וממררת בבכי הגיעו פקידים לקחת את הגופה שלה. אמנה לא הבינה מה קורה.
היא ראתה שהם הורידו מאמה את החולצה וראו דם 'ני קווים.
הם הצביעו עליה.
אחד מהם הקרב והתחיל להרים לה את החולצה.
היא צרחה, וכל המים' היו בבית, במקרר, בכביסה, בכיור, בביוב עפו לעבר הפקידים.
אחד מהם שלף רובה ונסה לפגוע בה.
היא ברחה משם. הם נוצרו לבדם נוטפי מים.
לאחר יומיים היא פגשה ברחוב בחור שמד אותה לפינה.
הדבר הבא שהיא זכרה זה שהיא חלק מהמורים.
נשק: אלומינטוריות זה טוב ויפה אבל מעייף, אתם צריכים נשק. יש את כל סוגי הנשקים, כולל אקדחים ורובים, אבל מזניק לא יכול לסחוב נשק חם כי החשמל שלו הורס את המנגנונים. סכין, חץ וקשת
צבע שאתם רוצים שאני אכתוב את הדמות שלכם: סגול
הארות/הערות/יו ליצור מגדלים:

שם + שם משתמש: שחר רשחר195
שם: לילי/לי
גיל: עשרים20
מין, מגדר ונטיה מינית: נקבה
אלומינטוריות: דויה מזרימה
מראה: לי היא בחורה בעלת שער זהב ארוך גלי ועיניים ירוקות חומות גדולות המתוארות יפות על ידי אחרים, לי היא גבוה מעט מאחרים ורזה ויורה זוהר משיתוף עדין שהרוב מעט על חזה משני פסים אדומים
אופי: לי יכולה להראות מאוד רכה אבל עם תעשה לה משהו היא תהפוך לבן אדם שונה לגמרי קשוחה וחכמה, לי היא טיפה נקמנית אבל יכולה להיות ממש ילדותית היא נחמדה לחבריה וקטלנית לאויביה.
רקע: יום אחד לי הייתה עם חברתה הטובה אלי ושתיהן היה סוד היו לשתיהן שני פסים אדומים על החזה אלי הייתה ממש מצחיקה היא לבשה בגדים קצרים כל הזמן ולא הרגישה קור יום אחד בזמן שהלכו יחד על גדת נהר לי נפלה למים והתחילה לטבוע היא הזרימה את עצמה אל הגדה ביכולת שהיא לא ידעה אליה ומגלה של חברתה היה קפוא כאילו היה מקפיאה את לי פתאום הגיעו אנשים המכנסיים לחולצה חומים ופגע באלי לי ברחה היא א יכלה לחשוב כל מה שהיא רצתה לעשות היה לנקום
נשק: לי מחזיקה קשת קצרה וחרב קטנה
צבע שאתם רוצים שאני אכתוב את הדמות שלכם: כסף
הארות/הערות/יו ליצור מגדלים:

שם + שם משתמש: שלכם חבר'ה. שמעיה ובצד
שם: של הדמות שלכם. שימו לב להערה על השמות בחלק של התרבות. בר
גיל: בין 13-25 אבל תשאפו למעלה הם בכל זאת מתנקשים. 15
מין, מגדר ונטיה מינית: תתפרעו, לי לא אכפת. זכר
אלומינטוריות: אחת משש האפשרויות. מזרים
מראה: תזכרו שאם הדמות שלכם אלרית יש לה את האפטינאם המתאים לסוג האלריות שלה, זה מספר פסים בצבע של סימן לידה בצד שמאל למעלה של החזה. ניראה נמוך וחלשלוש אך הוא חזק ויש לו שכבת שומן שבעזרתה הוא יכול להסתיר את הפסים (כי זה צבע בולט)
אופי: יש לכם יד חופשית, רק תזכרו שאתם משחקים מורדים שמסוגלים להרוג וכנראה כבר עשו את זה. בעל ראיה טובה רגשות קיצוניים שקט בצורה מתגנבת זממן חשדני מאוד (עד כדי כך שאם בן אדם ממוצע היא סומך אל מישהו יותר מישהו חושב שהזרם יהיה באותו כיוון כול עוד לא יהיה משהו שישנה את זה הוא עדין לא מאה אחוז יסמוך עלו)
רקע: תכללו את הדרך שבה התפרצה האלריות (איזו טראומה?) ואיך הגעתם לארגון. אתם מוזמנים גם לדבר ביניכם על קשרים של הדמויות בתוך עצמן כי הן מכירות אבל זו לא חובה. כשהיה בגיל יומיים המטהרים טפסו את הוריו והוא הצליח לברוח בעזרת האלומינטריות ולהגיע ליער אל השביל המרכזי בין הערים ואז הוא גדל ושרד בטבע עד גיל שנתיים ואז כבר התחיל לעשוק בעוד כמה דברים חוץ מהישרדות כמו למשל ללמוד את שפת בני האדם להתאמן באלומינטוריות ועוד ואז כשהיא כבר בגיל ארבע הוא ראה מטהר טופס בן אדם הוא שמע קצת בנושא אבל עכשיו כשראה את זה קורה הוא היא חייב לעשות משהו הטראומה הזו דחפה את כול כוח האלומינטוריות שלו נגד המטהר והוא הצליח ליצור לחץ על וריד עד שהוא התפוצץ אחר כך הוא התחיל להתאמן בלזהות מטהרים דרך הדם ולהרוג אותם (הטראומות שחווה מאוד עזרו לו בזה) ובגלל הטראומה הזו הוא התחיל להתאמן בלצוד יותר מהר ועוד כמה דברים כאלה כך הוא חי עד שבגיל ארבע עשרה הוא אזר אומץ וניכנס לעיר שם ותוך זמן קצר מצא את הארגון
נשק: אלומינטוריות זה טוב ויפה אבל מעייף, אתם צריכים נשק. יש את כל סוגי הנשקים, כולל אקדחים ורובים, אבל מזניק לא יכול לסחוב נשק חם כי החשמל שלו הורס את המנגנונים. רובה הכנה עצמית מאוד טוב לזיהוי אלרים והשמדת אויבם
צבע שאתם רוצים שאני אכתוב את הדמות שלכם: תכלת
הארות/הערות/יו ליצור מגדלים:

שם דמות: מייאל
גיל: 16 וחצי.
מיו, מגדר וכו': נקבה.
אלומינטוריות: מקפיאה.
מראה: שיער שחור חלק ועיניים כחולות בוהקות. חיוורת, בלי הרבה טדמומיות בפנים. צלקת לאורך הגב, בנוסף לסימני האלומנטריות שבה.לא ממש אכפת לה איך היא נראית.
אופי: קרה וקשוחה, מקבלת החלטות מהר ולא מהססת להשתמש בכוח שלה ולנצל אותו. קשה להתחבר איתה, אבל מי שמצליח זוכה בנאמנות חזקה. היא לא נותנת אמון באף אחד, ומגוננת על אחיה הקטן, וויל. לא אכפת לה איך היא נראית, או מה חושבים עליה. היא כמה מאוד, ושונאת שקרים. היא מחושבת, ותמיד שולטת ברגשות שלה.
]רקע: מגיעה מערבות הקרח, שם חייה עם משפחתה האלומנטרית לפני שמטהרים הרגו את ההורים שלה. היא ברחה משם עם אחיה הקטן, וויל, שבאופן מפתיע דווקא מזניק. הכוחות שלה התגלו כשהייתה בקרח, רואה את המטהרים הורגים את הוריה. נשבעה להפיל את הממשל ולהגן על אחיה הקטן.
]נשק: חרב דקה וארוכה ואקדח. החרב שלה עשויה ממתכת עם ניצב מזכוכית מחוסמת וחזקה. האקדח שלה כסוף ודק.
צבע:כחול או תכלת.

שם + שם משתמש: טוביה + וויליאם אגנס
שם של הדמות: אֶד
גיל: בין 17
מין, מגדר ונטיה מינית: זכר. סיסג׳נדר
אלומינטוריות: משלהב.
מראה: רוב האנשים לא היו מתארים את אד כיפה, אבל בסך הכל הוא די נחמד. יש לו שיער חום שחרחר שהוא אוהב להשאיר מבולגן ואף יווני, והוא בגובה מטר שישים פלוס מינוס, ממוצע. אבל הדבר שבאמת מיוחד בו זה העיניים, עיניים בצבע חום עמוק שגורמים לך לכבד את האדם שמולך ולדעת שהוא יודע מה זה ואיך זה לחיות. על החזה יש לו 4 פסים שנראים כמו צלקת של חתכים. לבוש... בוא נראה... ג'קט ומכנסי טרנינג בצבעי שחור כחול אפור. אין הרבה מה להרחיב על המראה של אד, הוא בחור רגיל. אה! הוא יודע להרים גבה. זה חשוב.
אופי: אחת התכונות היותר בולטות בו היא המרדנות והשאיפה לצדק. לדעתו, אין שום סיבה שהאלרים יהיו בתחתית החברה. אד הוא נער מאוד כאוטי - הוא לא עושה דברים בלי סדר אבל הוא מבלגן אותם בכוונה. במשך הזמן עם הקאסר הוא למד שאפשר לצחוק על כל דבר, ככה שהוא ציני, אבל ברגעים עצובים במיוחד או משהו כזה, הוא יודע לא להצטנן (להיות ציני :)) ולדבר ברצינות. בתור חבר, הוא נאמן מאוד, אבל במקרי בגידה (כמו שקרה כבר כמה פעמים בקאסר) הוא יכול להפוך את פניו ולהיות רצחני. בראש שלו יש קצת שכל אבל הוא לא גאון. במידה מסוימת, אפשר להגיד שאד סקרן, אבל רק בדברים שיקדמו אותו או את האנשים הקרובים אליו. רוּ למשל (ראה רקע) לא הייתה מתקדמת כל כך באלריות שלה לולא אד, אד הוא זה שחקר על ההזרמה כל דבר שיעזור לחברתו.
רקע: אבא של אד, אוֹרוּר, היה משלהב ואמו, ג׳יין, הייתה טאסרית, ככה שאנשי הכפר (תמציאי איזה שם) לא כל כך אהבו אותם. אד, הבכור, נולד למשפחתו כשהם היגרו לנירואורו. שם נולד לו אח קטן בשם קאל. כשהיה בן 11 הוא ומשפחתו התחבאו באסם נטוש בקצה העיר. המידע הזה הגיע איכשהוא למטהרים ולאנדי העיר, ובעוד המוהרים מארגנים את השיירה, אנשי הכפר התקהלו סביב האסם ושרפו אותו. אד ומשפחתו נדחקו לפינת האסם שעוד לא נשרפה, ובינתיים ג׳יין ניסתה לצעוק להמון שבחוץ ולשכנע אותם שיעזבו אותם (היא הייתה טאסרית). אמו ואחיו נשרפו והוא ואביו שרדו, ככה הוא גילה שהוא חסין לאש ושהוא משלהב. שם לא נגמר הסיפור, הם עוד לא ניצלו, המטהרים הגיעו בינתיים ולקחו אותם בספינות למחנות האחזקה. הקאסר בנירוניקס פתחו בפעולה להציל אותם, אבל הם התקשו להשתלט על הספינה. אורור קפץ למים כדי לשחות לחוף וקרא לאד שיצטרף גם, אבל בזמן שחיכה פגז נורה עליו מהאוניה וגופתו צפה הרחק משם. יהי זכרו ברוך. בינתיחם קאי, משכנע מהשיירה, ורוּ, אחותו המנשיבה, שכנעו את אנשי הצוות שעל הספינה להפסיק להיללם בהם ולתת לקאסר את הפיקוד על הספינה. כשהגיעו לחוף, אד הצטרף לקאסר בנירוניקס והתאהב ברוּ. באחת הפדיטות על משרדי המטהרים, אד מצא פגיון שכנראה היה שייך לאחד המטהרים ובזז אותו לעצמו. הקת היתה מצופה כסף ומשובצת אבן שהם שעליה חרות - 'להבה'. הקאסרים לימדו אותו לשלוט באלמנטאריות שלו - שלהוב, ולשכלל אותה. עכשיו, אחרי האימונים והלחימות הרבות, אפשר לדרג אותו ברמה של 7 מתוך 10 בלחימה בפגיון שלו.
נשק: הפגיון של אד הולך איתו לכל מקום, אבל לפני שהוא מצא אותו הוא השתמש בחרב רגילה.
צבע שאתם רוצים שאני אכתוב את הדמות שלכם: חום כהה - saddle brown
[b]הארות/הערות/יו ליצור מגדלים:[/bd] התקבלתי?

B]שם + שם משתמש:[/B] שלכם חבר'ה. ניקס the fangirl
שם: מטריומה בייל (כשהיא בן היא תבקש שיקראו לה מט')
גיל: 14
מין, מגדר ונטיה מינית: ג'נדר קוויר ,בי
אלומינטוריות: אנומית
מראה: למטריומה יש שיער קצר וג'ינג'י שגזור בצורה לא אחידה בכלל ,עיניים אפורות והרבה נמשים ,היא מסתובבת עם סוודרים עבים כדי להסתיר את סימן האנומית שלה
[B][COLOR=Gold]אופי: י מאוד אופטימית ,נחמדה ,ביישנית ,לרוב היא תיתן לאחרים להוביל
רקע: מטריומה נולדה לפנלופי ואסטוון בייל .אמא שלה בעצמה הייתה אלרית ואבא שלה היה פשוט בן אנוש רגיל כשמטריומה הייתה בת שלוש היא חזרה הביתה ורצתה להראות לאמא את הציור שהיא ציירה בגן כשהיא נכנסה היא ראתה את שניי הורייה מתים על השולחן בסלון ,היא הייתה אז בת שלוש כן היא לא בכתה כי היא לא הבינה כלום ממה שקרה .אז נכנס לבית איש עם חליפה שחורה הוא הציג את עצמו ואמר ששמו הוא צ'ארלס ויקהים ושהוא הולך לאמץ אותה למשפחתו מטריומה הנהנה .כשהיא הגיעה לבית היא כבר לא אהבה אותו הכל היה בגווני לבן אפור ושחור ריח של חומרי ניקוי נדף בכל מקום אבל הכי גרועה הייתה האמא החדשה שלה
אשתו של ויקהים מרסייה הייתה אישה קפדנית קרה ומנוכרת על הבעתה תמיד הייתה כעוסה והדבר הראשון שהיא אמרה שראתה את מטריומה היה "צ'ארלס מה זה היצור המטונף הזה שהכנסת לבית שלו תוציא את היצורה הזאת עכשיו!" מטריומה סבלה במשפחת ויקהים יותר נכון היא לא סבלה את מרסייה ! כל פעם שמטריומה הייתה עושה משהו אפילו אם זה היה הדבר הכי קטן היא הייתה נשלחת לעשות את כל עבודות הבית . מרסייה גם הייתה מרביצה לה ,מקללת אותה קללות נוראיות , ופוגעת בה .
יום אחד שמטריומה לא הספיקה לעשות את כל המטלות שלה מרסייה לקחה אותה לחצר האחורית והחלה להרביץ לה .אז מטריומה כבר לא הייתה יכולה להמשיך ככה כשמרסייה הביאה לה גזע עץ בשביל לחטוב אז האילומנטריות פרצה מטריומה הרגישה איך בכל גופה זורם חשמל ואיך היא מעבריה אותו לגזע העץ באותו הרגע העץ הפך לנבוט ענק היא לא היססה והנחיתה אותו היישר לראשה של מרסייה וזו נפלה מתה על הארץ
כשהבינה שהיא כרגע רצחה בן אדם היא התחלחלה ומרוב בושה היא ברחה כמה רחוק שהיא יכלה מן המקום הארור הזה היא הלכה לה ימים ולילות לבד ביערות בלי מים ואוכל בלי כלום. ביום החמש עשרה להליכתה היא נפלה והתעלפה קבוצת המורדים מצאה אותה וראתה את הסימן שיש לה על החזה ומאותו היום היא אחת מהםנשק:[/B] נבוט
צבע שאתם רוצים שאני אכתוב את הדמות שלכם: צהוב
[B]הארות/הערות/יו ליצור מגדלים:[/B מתיי מתחילים כבר אעעע!