חולשה|כינוי בעברית, לפעילות "שיפ לא הגיוני"

[כינוי בעברית]

שם הפאנפיק: חולשה
שם הכותב: כינוי בעברית
דירוג: R
ז'אנר: רומאנס
ויתור זכויות: ג'יי. קיי. רולינג
בטא: אנוכי

לפלר דלאקור יש חולשה לגברים. היא אוהבת אותם גדולים ובשרניים, משופמים, עומדים על שלהם. חזקים. מה שפלר רוצה בגבר זה שיהיה גבר-גבר בזמן שהיא תוכל להיות אישה...
נשיות. ניגוד לגבר-גבר שפלר תמיד חשקה בו. בתוך תוכה היא כבר השלימה עם העובדה שארגוני נשים היו תוקפים אותה לו היו שומעים את דעותיה, אבל פלר הייתה בטוחה שהיא לא האישה השוביניסטית היחידה.
מה שהדליק אותה בביל וויזלי, הארוס שלה, היה העבודה שלו - קריירה אפית של התמקחויות ממולחות עם גובלינים ומלחמה באיתני הטבע של המדבר המצרי בידיים חשופות, יחד עם השיער הארוך והפראי שהיה לו והעגיל שנראה כמו שן של חיית טרף מורעבת.
בכל פעם שפלר ראתה את העגיל הזה, היא חשבה שהוא אומר לה, "אני כיסחתי חיית פרא בידיים חשופות, ועכשיו תני לי לקרוע אותך."
הו כן, זה עשה לפלר חולשה. וכמובן, העובדה שהוא ננשך על ידי אדם זאב רק הוסיפה למראה הגברי שלו. את פלר זה גירה בכל פעם מחדש.
אבל מה שהפריע לה במראה החיצוני של בעלה היה העובדה שהוא גבוה ורזה, כמו שרוך כתום של נעל מלוכלכת. היא תמיד דמיינה את הגבר שלה עב בשר ומשופם, חזק וצועק. נפשו של ביל הייתה עדינה מדי לטעמה, אבל זה מה יש. זה מה שאנגליה הציעה לה וזה מה שהיא לקחה. אילו זה היה תלוי בפלר היא הייתה בוחרת בגבר אמריקאי וחזק. הגברים האירופאים היו עדינים מדי לטעמה. משום מה, רק העדינים התאהבו בה. אולי זה כי היא הקרינה עדינות מסויימת, אבל בתוך תוכה פלר תמיד חיכתה למישהו חזק והחלטי, עב בשר ומשופם. מישהו כמו הגבר ההוא שפגשה יום אחד...

היא תיצפתה על הבית של הארי, ממש יום לפני קרב שבעת הפוטרים המפורסם. בכל יום מישהו מהמסדר היה נשלח לדרך פריווט מספר ארבע כדי לראות שהארי לא עושה שטויות או שאין אוכלי מוות שמנסים לתקוף אותו, והיום פלר שומרת על הארי לראשונה בחייה. היא מעולם לא ראתה פרוור מוגלגי אנגלי לפני כן, והיה במראה המצועצע של המקום משהו מבחיל. כל חצר וחצר ברחוב ההוא הייתה מטופחת להחריד, כאילו גרות בבתים האלה עקרות בית חטטניות במיוחד שכל הזמן נמצאות בחצר. פלר הרגישה שהיא עומדת להקיא לאחר ששהתה שם כמה שעות וחיכתה שמישהו מהמסדר יבוא להחליף אותה.
היא התקרבה לדלת ביתו של הארי. השם "דרסלי" היה רשום על הדלת, בדיוק כמו שהדריכו אותה לפני שהגיעה לשם. הנוף ההוא עשה לפלר חולשה, אבל מסוג שונה. חולשה שנבעה מייאוש ותסכול ולא מגירוי מיני. פלר הרגישה שהיא עומדת להתעלף מהבית הפלמבוייאנטי להגעיל של הדרסלים, ותיארה לעצמה שבטח בפנים אפשר למצוא עשרות אדניות של פרחים ורודים וסגולים כאלה, פרחי פטוניה, שמטרתם להנעים את השהות בבית אבל בפועל הם רק גרמו לפלר להצטמרר. בטח בבית השכן, שהיה כתוב על תיבת הדואר שלו "פיג", אפשר למצוא תמונות של חתלתולים שמקשטות את הקירות. הו, האיבה! כל מה שפלר רצתה היה לראות איזשהם פנים מוכרות לפני שתשרוף את כל הרחוב בתסכול, ולכן, מבלי לחשוב יותר מדי, היא ניגשה ודפקה בדלת הבית כדי לפגוש את הארי. זה, כמובן, היה מעשה חסר אחריות ואף מסוכן, אבל היא לא הייתה יכולה לעמוד בזה יותר. היא הייתה חייבת לראות פרצוף מוכר.
והפרצוף המבולבל שפתח לה את הדלת היה אפילו טוב יותר מפרצופו של הארי, לא רק בגלל השפם שהיה לו.

לוורנון דארסלי יש חולשה לבחורות צעירות. הוא אוהב את הבחורה שלו עדינה, נשית להפליא שזקוקה לגבר-גבר כמוהו. יש לו חולשה במיוחד לבחורות רזות ודקיקות, כאלה שהבלונד הרך שלהן מבליט את חוסר האונים שלהן, ואת הצורך שלהן בגבר חזק ובשרני כמוהו. הוא חינך את דאדלי שלו להיות גבר כזה, חזק ותקיף. כשהארי סיפר פעם לו ולאשתו על כך שדאדלי הוא למעשה בריון שכונתי, פטוניה כעסה על הארי שהוא משקר. ורנון כמובן חיזק את דבריה של פטוניה, אך זה היה רק כדי להציג איתה חזית אחידה נגד הארי. בתוך תוכו הוא היה גאה בבן שלו, הגבר-גבר.
פטוניה. האישה שאיתה הוא התחתן. הוא היה בטוח שהיא אהבת חייו, והיום הוא כבר השלים עם עצמו שהסיבה שהוא עוד גר עם האישה הבנאלית הזו היא שהוא כבר התרגל אליה ואל המניירות שלה. הוא ידע שאם יעזוב את פטוניה, זה יעשה לו חולשה, ולא חולשה טובה אלא חולשה של תסכול. פטוניה של היום היא אישה חזקה יותר מאשר פטוניה שהכיר לראשונה, והוא הניח שזה כך בגלל בן אחותה. הוא ופטוניה גידלו אותו ביד קשה כדי שיהיה אובסקורל - או מה שלא הייתה המילה הזו שפטוניה השתמשה בה כדי להסביר לו את מטרתה - ולא היה לוורנון כל צל של ספק שזה הקשיח את פטוניה והיא כבר לא הבחורה העדינה שאיתה התחתן. הבלונד שלה הפך לצהוב לא טבעי, והגיל עשה את שלו.
בזמנו, הייתה לו חולשה גדולה למבטא האריסטוקרטי-משהו של פטוניה, מהמבטאים הבריטיים האלה ששומעים בטלוויזיה. טון הדיבור האלגנטי שהתלווה למבטא הזה רק חיזק את החולשה שלו לפטוניה. אך עם השנים היא נהייתה חסרת סבלנות, וזה גרם לוורנון לחשוב על מבטאים אירופאים אחרים. לא פעם הוא מצא את עצמו מדמיין את אשתו במבטא צרפתי ומהיר, יפהפה, סקסי. לא סתם צרפתית היא שפת האהבה.
לכן, באותו יום קיצי שבו פטוניה יצאה לה לבית קפה עם כמה מחברותיה, דאדלי יצא עם כנופיית הבריונים שלו לגן הציבורי והארי נשאר בחדר שלו והשד יודע מה הוא עשה שם, הדפיקה בדלת הקפיצה את ורנון מנמנום של ארח הצהריים על הכורסה בסלון. לפי הדפיקה, שהייתה בה גם בהילות וגם עדינות איכשהו, הוא נזכר בפטוניה שבעבר הייתה דופקת כך על דלת. הוא קיווה שפטוניה לא חזרה הביתה כל כך מהר, לא היה לו כוח או רצון לשמוע את כל סיפורי הרכילות שלה מהמפגש שלה בבית הקפה. בתוך תוכו, למרות שידע שזה לא הגיוני, הוא קיווה שפטוניה הצעירה והיפה כמו ביום חתונתם תעמוד במפתן הדלת.
הפרצוף שעמד במפתן הדלת היה אפילו טוב יותר מהפרצוף של פטוניה הצעירה.

ורנון ופלר נעצו זה בזו מבט ארוך ושתקו. הם לא ידעו זאת, אבל לשניהם בראש רצו אותן המחשבות. שניהם חשבו על כמה הם בני מזל שהאדם העומד מולם תואם בדיוק למה שחשבו לפני רגע קט, ועל החולשה זהם מרגישים פתאום, ועל כמה שהם רוצים שפלר תתעלף ישר לידיו של ורנון, אם כי הם כמובן לא ידעו את השמות אחת של השני כך שהם לא חשבו זאת במדויק. לאחר מכן הם חשבו שהסיכוי שמשהו כזה יקרה הוא אפסי, הרי הפרש הגילאים ביניהם לא קטן, לורנון הייתה טבעת נישואין על האצבע ולפלר טבעת אירוסין, ושניהם הבחינו בטבעות זה של זו. ובכלל, מה הסיכוי שאדם שפגשו הרגע במקרה, ומן הסתם גם בטעות, ירגיש חולשה עזה כזו בדיוק כמו שהם חשו את החולשה הזו? לו רק היה אפשר לקרוא מחשבות באופן חד צדדי...
ואז קרו כמה דברים שונים מהר מאוד.
פלר שאלה, "אתה ורנון דארסלי?" והמבטא הצרפתי שלה גרם לוורנון לעוויתות בשפם. החולשה של ורנון למבטא צרפתי, יחד עם החולשה של פלר לשפם, היו המניע העיקרי לחולשה החדשה שהייתה להם באותו הרגע. הם לא היו בטוחים מי בדיוק יזם את מה שקרה, אבל הנשיקה שהשניים החליפו ביניהם מיד לאחר מכן הייתה הנעימה, המתוקה והפראית ביותר שהייתה לכל אחד מהם זה זמן רב. והם כל כך היו זקוקים לזה, כל אחד ואחת מסיבותיו שלו, או שמא הייתה זו אותה הסיבה?
החולשה ששניהם הרגישו הייתה חזקה מהם, והם נכנעו לדחף היצרי ששלט בהם והחליש אותם. הידיים שלהם טיילו על הגוף של האדם שעמד מולם, נוגעות במקומות שלא העזו לחשוב עליהם.
רעש מוזר שהארי השמיע מחדר השינה שלו הבהיל אותם והם התרחקו זה מזו במהירות. הם הביטו אחד בשנייה במבוכה, ואז כבשו את מבטיהם ברצפה.
"אשתי צריכה לחזור..." מלמל ורנון.
"כן, אני רואה ש'ארי א'ו בסדר גמור," ענתה פלר.
הם הביטו זה בזו, שוב.
"שלום," הוא אמר לה.
"שלום," היא ענתה לו.

וכשפלר ביקרה בדרך פריווט למחרת, כדי לקחת את שיקוי הפולימיצי ולהפוך להארי פוטר יחד עם עוד שישה אנשים, נהייתה לה שוב חולשה כשנזכרה בדייר האחרון של הבית ההוא שעזב אותו אך לפני שעה קלה.

[Kaladin]

וואו זה היה מדהים. ההתחלה הייתה מבלבלת ולא היה ברור מי הוא האיש הזה. כשהבנתי מי זה ממש צחקתי, זה בהחלט שיפ לא הגיוני ומצחיק מאוד. הפיקצר בהחלט מתאים לפעילות והוא מהנה במיוחד.
אתה כותב נפלא, תמשיך כך!