שרשור ה"פ, לי ולאיימי

תמלאי

בהצלחה

שם: הרמיוני
מראה: שיער חום, שיניים בולטות, לא גבוהה במיוחד, מעט נמשים, עיינים חומות ויפות.
גיל: 15
אופי: חכמה,מעט מתנשאת, יודעת הכל כזאת, קיצר הרמיוני...

שם: דראקו מאלפוי
מראה: גבוה, שיער בלונדיני
גיל: 15
אופי: מרושע, רשע, אכזר, אכזרי, גאון

אין לי כ"כ איך להתחיל....
-----------------
הלכתי במסדרונות של הוגוורטס, ממהרת לשיעור, עמוסה בהמוני ספרים, פתאום נכנסתי במשהו כל הספרים עפו מידי ואני נפלתי על הרצפה

"מה הבעיה שלך?!" צעקתי על תלמידה שפשוט נתקעה בי. "תסתכלי לאן את הולכת." ואז ראיתי שזו הרמיוני.

שמעתי קול של בן, הוא נשמע כועס אבל לא היה לי אכפת, כאב לי הראש והרגשתי כאילו עוד רגע הוא מתפוצץ, ניסיתי להעמד ונפלתי ואז קלטתי של מי היה הקול, דראקו מאלפוי

"אני אתלונן על זה לדמבלדור." אמרתי. איזו תלמידה חצופה. שתסתכל לאן היא הולכת!

לא הבנתי מה הוא אומר, הוא נשמע כועס, כאילו זאת רק אשמתי, זה ממש עצבן אותי אבל לא הצלחתי לקום, הרגשתי כאילו עוד שנייה אני מתעלפת, בטח כשנפלתי הספר היסטוריה עף לי על הראש, הוא איזה אלפיים ע"מ, שיט.

"את מתכוונת לקום?" שאלתי.

כל הגוף שלי כאב, הראש שלי התפוצץ, והספרים שלי התפזרו והוא שואל עם אני מתכוונת לקום?! ניסיתי לצרוח עליו תשובה זועמת, אבל לא הצלחתי להוציא מילה מהפה, המאמץ, גרם לפיצוץ נוראי בראש והכל נהיה שחור

"נראה שהבוצדמית העלובה הזו לא יכולה לדבר!" קראתי.

הזדקפתי בבת אחת, הכאב נעלם, החולשה נעלמה, הכל הלך
קפצתי על רגלי והנחתתי סטירה על לחיו של מאלפוי
סיננתי, "אל תקרא לי ככה לעולם" בטון הכי ארסי שלי.

"יש לך מזל שאני לא מרביץ לבנות!" קראתי.

"המפ" מלמלתי לנוכח הגועליות שבקולו.

"מה אמרת?" שאלתי.