מדינה נוסקת || אביטל, לפעילות "בראי הדורות"

בע"ה

"אני יוצא עכשיו," שמעתי קול מוכר לוחש, "היו שלום. תשמרו זו על זו."
"תשמור על עצמך!" נשמע קולה של אמא, "מה מתכננים?"
"את יודעת שאני לא יכול לספר..." היסה אבא את קולו עד שכמעט לא נשמע, "אני מקווה שדרכנו תצלח."
שמעתי טפיפות רגליים רכות ואת דלת הכניסה נסגרת בחריקה שקטה. המשכתי להאזין בשקט, אך לא שמעתי דבר - בשעה כזו של לילה כולם ספונים בבטחה במיטותיהם.
ירדתי חרש במדרגות, כפות רגליי היחפות נרעדו במפגש עם הרצפה הקרה אך התעלמתי מכך, רציתי לדעת לאן אבא הלך ומה קרה.
פתחתי את דלת חדר השינה של ההורים. אמא ישבה שם וראשה טמון בין כפות ידיה.
"אמא?" ניגשתי אליה, "הכל בסדר? לאן אבא הלך?"
אמא הרימה את ראשה וחיבקה אותי, דמעותיה נושרות על כתפי: "אוי, מתוקה שלי - התעוררת כשאבא הלך? שלחו לקרוא לו מהצבא, כנראה תפרוץ מלחמה."
אבא שלי רמ"א בחיל האוויר - אחראי להק. הכח שלו משתתף בכל פעילות מבצעית שמתרחשת. הבנתי שאם תפרוץ מלחמה הוא כנראה יהיה בחזית.
זו לא פעם ראשונה שאבי נשלח באמצע הלילה, אך לפעם הזו הייתה משמעות כבדה יותר, מלחמה. המדינה עוד צעירה, כיצד תתמודד עם מלחמה נוספת? פחדתי על אבא שלי, פחדתי על החיילים שלו, פחדתי על המדינה הצעירה שלנו שצריכה להילחם על קיומה.
חיבקתי את אמא בחזרה ונשכבתי לידה במיטה, מחכה שיגיע הבוקר ונוכל לשמוע חדשות. את שארית הלילה העברתי מכורבלת בשמיכת הפוך של אבא, מתהפכת מצד לצד ומלאה במחשבות.
"גילה?" שמעתי קול רך קורא בשמי. התעוררתי והופתעתי לגלות שכנראה בסוף כן נרדמתי.
הבטתי באמא, בפנים העייפות שהסגירו את העובדה שלא עצמה בלילה עין, אך עיניה זהרו בניצוץ מיוחד שהקפיץ אותי מהמיטה. "קרה משהו? שמעת חדשות מאבא? מהצבא?" שאלתי בהתרגשות והיא השיבה, כשהאור מעיניה מתפשט אט אט סביב ומקיף את כולה - "כן. בשעות הבוקר המוקדמות הכח של אבא התקיף את מטוסי הצבא המצרי והשמיד את כולם. אין נפגעים לכוחותינו."
הייתי מאושרת מכדי להגיב. הצבא המצרי היווה איום גדול על מדינת ישראל הצעירה ואף אני הרגשתי במתיחות שבאוויר כאשר דובר על הצבא המצרי.
"אז אבא חוזר?" שאלתי, שיכורה מאושר.
"לא, ייקחו עוד כמה ימים אני מאמינה," אמרה אמא, מסרבת להיכנע לדאגה לאבא, "אבל אני בטוחה שלעד נזכור את ההישג המרשים של הצבא שלנו - צבא ההגנה לישראל. הלב שלי אומר לי שהמלחמה הזו תייקר את כבודה של ישראל. עכשיו כולם יידעו שהעם היהודי שב לארצו ויודע להגן עליה."
פתחתי את דלת הבית ויצאתי החוצה, מביטה בהשתאות בעולם שנראה זורח ושמח יותר. רחש מוכר נשמע מעליי, הרמתי את ראשי והספקתי לראות מטוס קרב צה"לי נוסק מעליי. נופפתי לו לשלום וחזרתי בחיוך מקווה הביתה.

הי:)
קודם כל, ממש ממש אהבתי את הקטע. יש בו משהו קליל כזה ומדבק שממש בא לי לקרוא אותו שוב.
קראתי את הקטע פעם, פעמיים, שלוש... ובאמת, שהתלהבתי ממנו בכל פעם מחדש. תמשיכי לכתוב ככה:)
ועכשיו, לניחוש שלי:
לדעתי מדובר בעשור השני של מדינת ישראל, במלחמת ששת הימים (האבא יצא למבצע מוקד).
ושוב, הקטע הזה ממש ממש יפה! תמשיכי לכתוב:)

היי אביטל! אני ממש שמחה שפרסמת את הקטע, אך שימי לב שעברת על חוק התיוג:

ערכתי לך הפעם, אבל אל תחזרי על כך שוב ^^

*בקרוב תקבלי גם ת"ב, כמובן.