"אני יכולה להפוך לנמלה!" מגניב!" "אני יודעת!", השרשור השני שלנו

[חתול הצ'שר]

הפכתי לבנאדם וסחבתי את הילדה המעולפת לבפנים. המקום היה כמו שהשארנו אותו. כמעט.
היה שם מישהו.

[פרח נתתי לנורית]

שלפתי גז פלפל והייתי מוכנה לרסס עליו

[חתול הצ'שר]

"חכי!" אמרתי. "אני חושבת שהוא.. אני חושבת שהוא ישן"
ובאמת, הנער שמולינו לא זז אפילו סנטימטר למשמע בקול שלי.

[פרח נתתי לנורית]

"מה אנחנו עושות איתו?"

[חתול הצ'שר]

"אני אעיר אותו, ואת תיהי מוכנה לרסס אותו אם הוא יתקוף, מוסכם?"

[פרח נתתי לנורית]

הינהנתי והתכוננתי להתקפה

[חתול הצ'שר]

הערתי את הנער, אבל כשהוא ראה אותנו הוא ראה פער את עיניו בפחד וזחל אחורנית מעט.
"אל.. אל תפגעו בי" הוא לחש.

[פרח נתתי לנורית]

"מי אתה?" שאלתי אותו בטון עצבני

[חתול הצ'שר]

הוא הפנה מבט אליה, ואז הפך לנחש מיד והתחיל לברוח משם.

[פרח נתתי לנורית]

זינקתי עליו ותפסתי לו בזנב. "מי אתה?" חזרתי על השאלה.

[חתול הצ'שר]

"די! די!" הוא לחשש והתפתל בניסיון להכיש את לוריא.

[פרח נתתי לנורית]

"תענה לי קודם!"

[חתול הצ'שר]

"בסך הכל חיפשתי מקום לישון בו!" הוא לחשש בכעס.

[פרח נתתי לנורית]

עזבתי אותו. "נגיד ש." מילמלתי

[חתול הצ'שר]

הוא הפך חזרה לנער ונעץ בנו מבט מפוחד.
"טוב, אנחנו תקועות בקרוון נטוש, עם ילדה-ציפור מעולפת ונער-נחש שצץ משום מקום. מה עכשיו?"