זרזיף של דם || לולה, יום קצר

אני מתנשמת בבהלה כאשר אני מבחינה בו על רקע הנוף ההררי.
עיניו האדומות מביטות בי בשנאה.
אני מחזירה לו מבט דומה. אם מבטים היו יכולים להרוג, שנינו היינו מתים ברגע זה.
אני עוצמת את עיני.
אני מרגישה במשב רוח חולף על פני. הוא טס לידי, ונעצר מאחורי.
אני יודעת שהוא שם מבלי לראות אותו.
עיני מבחינות לפתע בנצנוץ כסוף שעומד לפגוע בגבי.
במהירות אני מתחמקת.
עכשיו החרב מכוונת אל צווארי, ואני מבחינה בזרזיף של דם אדום.
הוא לא מפסיק לחייך.
הוא עובר לצד שאני אוכל לראות את פניו.
הוא מכסה את עיני בבד שחור בעזרת נפנוף קטן, ואני מרגישה את החרב ננעצת בבטני.
ואז נפילה. כמו בור ללא תחתית.


^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

הממ. 109.

הו וואו, זה קטע מאוד אפל ומסתורי. הצלחת להעביר את ההתרחשות במעט מאוד מילים, והפירוט של הפעולות שמתבצעות בהחלט הכניס אותי לאווירה המסתורית ותרם בהעברת הפחד של הדמות. אני כן חושבת שיש מקום לתאר קצת יותר את התחושה הפנימית שלה - בעיקר בשניים-שלושה משפטים האחרונים, בהם הצגת אירועים מאוד קשים ומלחיצים בצורה כמעט אובייקטיבית וללא תיאור רגשות - אבל אני מניחה שלא עשית את זה כדי לא לעבור את מספר המילים המותר. באופן אישי אני כן ממליצה לך להוסיף תיאור תחושות קצר, אפילו של כמה מילים, ואם יש צורך פשוט לוותר על חלק מהאירועים המתוארים - כי אני כן חושבת שחשוב למצוא את האיזון בין תיאור האירועים החיצוניים לבין תיאור התחושות הפנימיות של הדמויות. כן, תיאור של אירוע בצורה אובייקטיבית יכול להיות מאוד חזק לפעמים, אבל צריך לזכור שהדמות היא בת אדם (או כל יצור חי אחר) ויש לה תחושות ורגשות, וכדי שהקוראים יוכלו להתחבר אליה - חשוב להראות להם את התחושות והרגשות האלו. לא צריך ממש לספר לנו שהיא מרגישה פחד או לחץ, אפשר לתאר את זה אפילו בעזרת אירועים חיצוניים אם זה יותר מתאים לדעתך - תחושת דגדוג בעורף או רעד, לדוגמה, או התגברות של קצב הנשימה.
חוץ מזה, היה לי מעט לא מובן כל החלק של המיקום שלו ביחס אליה. בהתחלה הוא היה מולה, במיקום שהם יכולים לראות זה את זה, ואז פתאום הוא טס (הכוונה לרץ מאוד מהר או שהוא באמת טס?) לידה ונעצר מאחוריה. איך זה הגיוני? ואם הוא הספיק להגיע עד לשם, למה היא לא ברחה או משהו בזמן הזה? אני חושבת שאולי כדאי להוסיף שם טיפה הסברים, רק כדי שיהיה קצת יותר ברור איפה הם נמצאים והכל ויהיה קל יותר לדמיין את הסיטואציה.

ממש אהבתי את המשפט הזה ואני חושבת שהוא מאוד הוסיף לאווירת המתח של הקטע.

ה'מרגישה במשב רוח' משום מה הרגיש לי טיפה מוזר. יכול להיות שזו רק אני, אבל משהו לא הסתדר לי כאן -
אולי בגלל המשלב הלשוני שקצת גבוה יותר משאר הקטע ואולי כי אני פשוט לא רגילה לשימוש בצירוף 'מרגישה ב'. ממליצה לך להסתכל על זה שוב ולראות אם זה מתאים לדעתך, יכול להיות שזו סתם אני אבל תמיד טוב לעבור שוב על דברים. אני חושבת שאת יכולה פשוט להוריד את ה-ב' ולכתוב 'אני מרגישה משב רוח...'.

באופן כללי, המשלב הלשוני בקטע הרגיש לי קצת לא אחיד - בחלק מהמשפטים, כמו במשפט הקודם שציטטתי, השתמשת במשלב לשוני גבוה, ובאחרים השתמשת במשלב קצת יותר נמוך. לי אישית זה כן קצת הפריע, זה לא עד כדי כך קריטי אבל אני כן ממליצה לך לעבור ולשנות טיפה כך שהמשלב יהיה אחיד. אם את רוצה משלב גבוה, את יכולה לשנות את ה'עכשיו' כאן ל'כעת', לדוגמה.

אותו הדבר כאן לגבי המשלב הלשוני. אני חושבת שאת יכולה להוריד את ה'אני' ולהוסיף פסיק לפני ה'שאוכל', אבל זה כמובן נתון לשיקולך.

קצת חסרה לי כאן ההתנגדות של הדמות. קודם היא התחמקה, למה עכשיו היא לא מנסה לעשות כלום כדי לברוח או משהו בסגנון? כן הגיוני שהיא קפאה במקום בלי יכולת להגיב או משהו כזה, זה כן משהו שקורה לפעמים במצבים כאלו, אבל זה גם משהו שחשוב לציין ולתאר אם זו הכוונה שלך.
הסיום מאוד חזק ואני חושבת שהוא מתאר בצורה טובה את התחושה של נפילה כזו [לא שניסיתי ליפול פעם אחורה על הקרקע, כן? אבל התיאור ביטא הרגשה שזמן הנפילה פשוט נמתח ונמתח עד אינסוף, ואני חושבת שזו הרגשה הגיונית בנפילה כזו (אני מניחה לפחות שזו הנפילה שהיא מתארת כאן, תקני אותי אם אני טועה)].
בקיצור, קטע חזק שמציג אירועים קשים בצורה מתוארת ומפורטת ובמעט מאוד מילים. כל הכבוד, בהחלט הצלחת לעמוד באתגר. אני ממש מצטערת אם פגעתי, זו בהחלט לא הייתה הכוונה שלי והסיבה היחידה לכל ההערות היא שאני מאמינה בך ויודעת שאת מסוגלת לקחת אותן לתשומת לבך ולהשתפר - וכבר ראיתי את ההשתפרות שלך במהלך חודש הכתיבה, אז אני בטוחה שאת מסוגלת לעשות עוד צעד ולהשתפר אפילו יותר. ניהניתי לקרוא ואני שמחה לראות את הקטעים שלך בפורום, תמשיכי לכתוב.