אבני דרך || שלב רביעי, אבן דרך רביעית!

שלום, משתמשים נחמדים! מה שלומכם? אני מקווה שטוב, ושאתם מוכנים לשלב הרביעי של הפעילות הרב שלבית שלנו - אבני דרך!
נו, אז אתם מוכנים?

בהחלט מוכנים! ושלומנו מצוין.

שמחה לשמוע! זה אומר שאני יכולה כבר לגלות לכם איזו אבן דרך תצטרכו לכתוב הפעם?
מצוין, אז אבן הדרך שאני רוצה שתכתבו הפעם היא...
אבן דרך מספר 4!

קדימה, רוצו לכתוב! ולמקרה ששכחתם מה אני רוצה מכם בכלל, הנה קישור לאשכול ההרשמה של הפעילות, בו נמצא הסבר על כל השלבים. אם אתם מעדיפים הסבר מקוצר, מוזמנים לקרוא את ההסבר המופיע בשלב הראשון במקום.

קראנו את שני ההסברים! אפשר להתחיל?

את שניהם? מתי הספקתם?
כמובן, אני כבר אתן לכם להתחיל - רק כמה דברים קטנים שרציתי להזכיר לפני כן:
קודם כל, אני מזכירה שאבן הדרך שלכם - כלומר, חלק הקטע שתכתבו בשלב - צריכה להיות באורך 150 מילים לפחות!
דבר שני, השלב פתוח רק לאלו מכם שנרשמו באשכול ההרשמה, כמובן.
ודבר אחרון - התגמול שלכם! על ההשתתפות בשלב הזה תקבלו לא פחות מ-200 חרמשים ו-4 נקודות בית!
אז יאללה, רוצים לקבל את הטופס?

מאוד רוצים! איפה הוא? איפה, איפה, איפה?

איזו התלהבות.

אל תדאגו, לא החבאתי לכם אותו - הוא נמצא ממש כאן, ואתם מוזמנים למלא אותו עד ה-12.6 (כלומר, יש לכם שבוע מהיום):

בהצלחה!

* שימו לב - את חלק הסיפור שלכם (אבן הדרך שהתבקשתם לכתוב) עליכם לכתוב בתוך הטופס עצמו, ולא לפרסם כאשכול חדש בפורום!

קול צעדים מפלסים את דרכם על עלים יבשים העיר את שרי מהנמנום החמים ששקעה בו לצד שאי. היא פקחה עין אחת, מוכנה כבר לפסול את הצעדים כאיזה חתול הרפתקן שיצא ליער או תן עירני להפליא בצהרי היום. אבל לא היה זה חתול הרפתקני וגם לא תן.
זוג עיני שקד חומות כהות בפני ירח חיוורים הביטו בה בחזרה, שפתיים ורודות מלאות נפסקו בהפתעה.
זה היה בן אדם.
אוי ווי.
היא זינקה על רגליה והתייצבה בעמידת מוצא - רגל אחת מעט קדימה, השנייה מאחוריה, שתיהן כפופות מעט והידיים מאוגרפות מול החזה.
"אני יודעת קפ"פ!" הצהירה בפנים חלקים מהבעה. שאי הרים את ראשו והפנה אותו לעבר האנושי החדש, בין שיניו החדות התחילה לרצד אש. "והוא דרקון!"
"למדתי קצת קרטה היסודי?" האנושי החדש הציע. הוא ניסה גם לחייך אבל השפתיים שלו קצת רעדו מדי בשביל זה. "הוא יפיפה," הוא הוסיף במלמול מאוד לא ברור.
שרי בחרה להתעלם מהמשפט האחרון.
"זה היה איום, אני לגמרי יכולה לקרוע אותך במכות." האנושי (אוי, שאי התחיל להשפיע עליה, עוד מעט תתחיל לקרוא לאנשים אדמים) העביר את מבטו בינו לבינה. הידיים שלו היו נודלים חיוורים בוקעים משרוולי חולצה משובצת והרגליים שלו היו נודלים חיוורים נוספים בסנדלי שורש, שרי לעומת זאת הייתה הרבה שריר במגפי אופנוענים כבדות.
"כן," הוא הסכים. "אני יכול להתקרב?"
"אתה פשוט אידיוט, נכון? כרגע אמרתי לך שאני מאיימת עליך!" שרי אמרה אבל העמידה שלה נרגעה והידיים שלה נדדו לנוח מאוגרפות על מותניה. שאי, דרקון בוגדני שכמוהו, החזיר את ראשו למצב הנוח - סנטר מחודד שעון על כפות קידמיות. גם הייתה לו את החוצפה לגחך.
'אדמים טיפשים. הוא לא מסוכן.'
"זה בדיוק מה שאמרתי!" האנושי המוזר מחא כף יחידה. "איך קוראים לך?"
'שאי.'
"לי קוראים סמפטי, אבל תקראו לי סם." הוא היה הרבה יותר מדי נלהב. הוא גם לקח כמה צעדים לפנים כך שעכשיו הפרידו בינו לבין שרי ושאי כמה עשרות סנטימטרים בודדים. מקרוב שרי הבחינה שהפנים החיוורות שלו מנומשות וברעמת השיער המפוזרת מסתתרים הבזקי כתום.
"שרי. אתה לא הולך לרוץ לספר לראשויות שיש פה דרקון?" היא עיקמה את מצחה, הגבות שלה התחברו נמוך מעל האף. "ואיזה מין הורים קוראים לילד שלהם סימפטי?"
"ההורים שלי ולא, אני חלק מאגודת שומרים על דרקונים כנגד סכנות והראשויות, או שעדכס"ר אבל זה לא ממש מתנגן טוב."
"זה נוראי."
סם צחק. "כן."





הינה

שם + כינוי: ראיין בירצפת
חלק הסיפור הכתוב על פי אבן הדרך הרביעית שלכם: קארו נפל מענני הלידה אל אדמת מאדים הקשה, וכאשר כפותיו נגעו בקרקע, בורי לבה התפרצו משום מקום מסביבו, כמו במופעים ישנים עם זיקוקים מתפרצים - רק הרבה יותר מפחיד, כואב וחזק. כשהלבה נרגעה קצת הוא הצליח לעבור דרכה בהצלחה.
ואז הוא ראה פיצוצים של טוקאלס אחרים. כל טוקאל שהיה בסביבתו של קארו התפוצץ אחד - אחד מבלי סיבה הגיונית. קארו לא הבין כלום, והוא חשב שגם לא יבין - לכן הלך בסביבה וניסה ללמוד דברים חדשים על עצמו, על הכוכב שלו ועל הטוקאלס.
הוא התהלך רחוק מהלבה, אך עדיין טוקאלס התפוצצו בסביתו - אבל למה? אחרי הליכה קצרה הוא הסב מבט לאופק ו - תקפו אותו. יצור בצבע ירוק - איזמרגד ניסה לירוק עליו חומצה, אך ללא הצלחה. קארו הבין למה הוא לא הצליח לתקוף, זנבו האלסטי, הקרחוני והגמיש זהר בצבע תכלת, ויצר מן מגן בלתי - נראה על קארו. קארו ניסה להתמקד בטפריו המוחבאים, ולבסוף הצליח לשלוף אותם מן הרגל.
ואז הוא תקף בצורה יוצאת דופן. הוא שרט את האדמה סביב היצור בחוזקה - והתרכז בדברים שקרו מאז שנולד. בום! זרם ענקי של לבה התפוצץ מסביב היצור - והוא התאדה למוות והשאיר אחריו מן תליון בצבע עורו - קארו שבר אותו.
כנראה שקארו גם ישבור את מאדים 5 אם ימשיך כך. כל זה בגלל צבע אחד.
הערות/שאלות/הארות/אבני דרך:

כל הכבוד לשניכם על ההשתתפות! ננעל, השלב הבא כבר ייפתח ^^