זכוכיות / ביאנקה

זכוכיות. כל כך הרבה זכוכיות. נמצאות סביבי בכל יום, מתנפצות כל פעם שאני מתקרבת אליהן. זה היה בכוונה ולא בכוונה - מעולם לא התכוונתי לשבור משהו בכוונה, אבל תמיד אהבתי לשחק עם זכוכיות. ועכשיו אני עומדת למות בתוך כלוב עשוי זכוכית. זה כנראה העונש שלי, מה?
אני צורחת וחובטת בקירות, לא מבינה למה זכוכית כל כך דקה לא נשברת. אני מטיחה את אגרופי בחוזקה בתקרה, ולרגע אני נותנת לעצמי להיות מרוצה מהסדק שיצרתי. אבל כשהייתי מבט שני על התקרה, הוא נעלם. לרוע המזל, הפצעים בידיים שלי לא.
אני בועטת, צורחת ודופקת כבר יום שלם, אז הגיע הזמן לעשות משהו אחר. אני מוותרת. אני לא יודעת בתור אחת שמוותרת. לא זכור לי מקרה בו אי פעם ויתרתי על משהו שרציתי, משהח שהייתי צריכה. תמיד השגתי אותו, ובכוחות עצמי. אבל אולי זה בלתי אפשרי. אולי לפעמים פשוט צריך לדעת... לוותר.
הזכוכית מתנפצת. אני נופלת.

\\

קצרצר, אמנם, אבל לא כתבתי מלא זמן ואני מנסה לחזור בהדרגה.
ת"ב?

ממש נחמד. אני קצת מנסה להבין אם זו מטאפורה או לא (אני מניחה שההתחלה כן והסוף לא או שהכל כן?) אבל בכל מקרה זה ממש מגניב כזה. הרעיון, בעיקר הסיום שהזכוכית נשברת ואז היא נופלת, ממש יצא יפה ואפילו שאני לא בטוחה במאה אחוז מה המטאפורה אליה כיוונת - הרגיש לי כמו משהו על הצלחה, כאילו כל שבירה של זכוכית זה הצלחה לעשות משהו כנגד הסיכויים, זה גם מתאים עם המשפט על זה שהיא לעולם לא מוותרת - אבל עדיין, העובדה שכשהיא מוותרת היא מצליחה אבל נופלת עבר ממש יפה בכל מקרה.
מה שכן, חסרו לי טיפה תיאורים של מראה. נגיד הכלוב של הזכוכית, רסיסי הזכוכית שהיא שוברת, פשוט עוד משהו להוסיף לקטע עומק.
בקיצור, זה ממש מגניב ואני באמת אוהבת את המחשבה והמטאפורה וזה שלוותר שובר את הכלוב אבל גם הורג אותה אבל אני כן חושבת שאולי להוסיף משהו כמו - זכוכיות. כל כך הרבה זכוכיות. לוחות שקופים שמקיפים אותי בכל יום, מתנפצים שאני מתקרבת, רסיסים מבריקים כמו יהלומים על הרצפה. כאילו להוסיף עוד תיאורי מראה בשביל לחזק את היופי של הקטע (כאילו שלקורא תהיה תמונה יפה בראש כשהוא קורא).

הרעיון בהחלט מאוד נחמד והקטע כתוב בצורה ממש יפה, ניהניתי מהמטאפורה ואני שמחה שהחלטת לפרסם. אני אשתדל לא לחזור על מה שדלפי אמרה, אבל אני כן רוצה לחזור על זה שהצלחת להעביר את המסר בצורה מאוד יפה וציורית כזאת דרך המטאפורה של הזכוכיות.

המשפט הזה הרגיש לי טיפטיפה קטוע כזה, כאילו היה חסר לפניו תיאור של מקרה מסוים שרצית להזכיר. זו כמובן החלטה שלך אם להזכיר מקרה כזה, אבל אני כן חושבת שזה היה חסר וממליצה לך להוסיף - זה יכול להקל קצת על הקוראים להבין את המשמעות של המטאפורה בקטע.

לא ממש הבנתי למה 'כשהייתי', זה אמור להיות 'מעיפה' או משהו בסגנון?

אני חושבת ש'ידועה' ישמע כאן קצת יותר הגיוני.

משהו בניסוח של המשפטים האלו לא ממש הסתדר לי משום מה, אני חושבת שזה ישמע הגיוני יותר אם תכתבי 'לא זכור לי אף מקרה בו ויתרתי על משהו שרציתי, משהו שהייתי צריכה. תמיד השגתי כל דבר, ובכוחות עצמי.'
בכל מקרה, זו רק הצעה וזו בחירה שלך בסופו של דבר, ואת כמובן מוזמנת לשנות גם למשהו אחר אם יש לך רעיון יותר טוב - פשוט משהו במשפטים האלו כמו שהם עכשיו טיפה לא הסתדר לי.
חוץ מזה, שימי לב שיש לך כאן שגיאת הקלדה קטנה - כתבת 'משהח' במקום 'משהו'.
לגבי הסוף, כמו שדלפי כבר אמרה, הצלחת להעביר בו בצורה מצוינת את התחושה של הוויתור (את האמת שזה טיפה הזכיר לי את מלכודת השטן משום מה), המטאפורה של הזכוכיות באמת ממש יפה.
אז בקיצור, זה קטע מצוין - אפילו שהוא מאוד קצר - ואני מאוד שמחה שפרסמת, הכתיבה שלך טובה ומיוחדת. אני ממש מצטערת אם פגעתי ומחכה לקרוא עוד קטעים שלך, וגם כאלו קצת יותר ארוכים.