HPortal - פורטל הארי פוטר -> האקדמייה לערפדים על שם סנט קרול || משחק

האתר והפורומים · מדיה · הספרים · הדמויות · הסרטים · השחקנים · שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים

מממנים

הבית הזוכה בתחרות הבתים לשנת ההיפוגריף 2024 הוא...

HPortal - פורטל הארי פוטר -> עולם המוגלגים -> שרשורים ומשחקי תפקידים

קפיצה לעמוד (3) [1] 2 3 קפיצה לעמוד

( עבור להודעה החדשה ביותר שלא קראת )

האקדמייה לערפדים על שם סנט קרול || משחק, יש אישור משניצל

Sebastian Michaelis

פורסם ב: Jun 15 2013, 14:31 PM

קוסם בינוני

פרטי משתמש

קבוצה: סלית'רין
הודעות: 3055
חרמשים: 5032
מגדר: female

משתמש מספר: 43957
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 29.04.2013

לא דרוש ידע קודם

QUOTE

"אבל באלי מורוי קוריאנית אבל מילא, יש אישור."

האקדמייה לערפדים על שם סנט קרול

מריה דמטריה עברה במסדרונות הארוכים והחשוכים, שנצצו מהיותם כה חדשים, כה... מפוארים. מגורי המורוי תמיד יותר מפוארים מאלה של הדמפירים. היא עברה ליד מנורה קטנה שמעוצבת בצורת נר מזכוכית. היא המשיכה ללכת. כל נר היה כמו נקודת חשיבה בשבילה: האם יבואו הרבה אצילים? האם הדמפירים יהיו חצופים? ועוד מחשבות מורויות בנוגע לנושאים פוליטיים.
ואז, היא הגיעה לנר האחרון. "האם יהיו התקפות סטריגוי? האם יהיו מקרי מוות?" היא שאלה בשקט והתקרבה אל נר הזכוכית שהיה בטוח בזכות קסם. היא רכנה אליו מגובהה המורויי, ונשפה. כיבתה את הלהבה. "נותר רק לקוות שלא." היא אמרה, והמשיכה בדרכה במסדרונות. המשיכה לבדוק את מעונות המורוי - המקום היחידי שהייתה צריכה לבדוק לפני הפתיחה הרישמית של האקדמייה במרילנד.
מריה דמטריה סיימה לעבור במעונות, וחזרה למשרדה. היא הביטה בשלוליות בדרך וראתה את דמותה החיוורת שרק אור הירח האיר את הכל - הרי מורוי לא מסוגלים להיחשף לאור יום.
"נקווה שדבר לא ייקרה." אמרה והביטה בירח, פוסעת למשרדה בשקט.

רגע רגע, מה את רוצה מחיינו?

אוקיי, אוקיי. אתם המורוי והדמפירים שבאים ללמוד במרילנד.

יש פה גם אנשים שלא מכירים אקדמייה לערפדים. אז לפני כל הקישקושים שלך, תואילי בטובך להסביר.
בסדר, מלודי, בסדר!

אוקיי, כמה הסברים - בעולם יש ערפדים. יש אבל כמה סוגים של ערפדים:

מורוי - הם הערפדים הטובים. טוב, בערך. כל המורוי גבוהים ורזים בלי יוצא מן הכלל. צבעם בהיר, ועורם תמיד חיוור. יש להם ניבים. כל הבנות שם שטוחות לחלוטין - אפילו לא מידה B. אבל הם יפהפיים בצבעם הבהיר. והם חתיכת סנובים.
רובם בנים ובנות לשושלות מלוכה ושושלות אצילים, אבל יש גם את 13 משפחות האצולה (שאני לא אכתוב לכם אותן כי אתם צריכים להיות מקוריים). המורוי שותים דם, וכשהם שותים דם, זה לא כואב - יש אנדרופינים ברוק שלהם שממכרים כמו סם. לכן יש אנשים בעולם שנקראים "מאכילים", והם שומרים בסוד את הידע על הערפדים, אבל מכורים לחלוטין לנשיכות שלהם. מורוי לא מסוגלים להיחשף לאור שמש, והם לא הכי אתלטיים - הם מעדיפים לדבר בלי סוף על ענייני פוליטיקה ודברים מפגרים כאלה.
כל המורוי מתמחים בקסם (אני אעדיף לשמור פה על מצבים שלא יהיו כמו של וסיליסה, אני מעדיפה לא להתעסק עם נשמה) - מים, אדמה, אש או אוויר. הם מאמינים שזה דבר קדוש שאסור להילחם בו. מורוי לא יכולים להיחשף לשמש.
מורוי + מורוי = מורוי
מורוי + אנושי\דמפיר = דמפיר (לרוב יוצא שזה גבר מורוי ואישה דמפירית\אנושית).

דמפירים - דמפירים הם שילוב של מורוי ודמפיר\אנושי. אפשר לומר שהמפירים לקחו את כל התכונות הטובות - כוחות אנושיים (הכוונה בגופניים. אבל הם משופרים כל המהירות והכוח וזה), מראה אנושי (ואפילו יפים יותר מבני אדם בעזרת המורוי) ואת היכולת לעמוד באור השמש. אבל, מעמדם של הדמפירים נמוך מזה של המורוי, בגלל שבגלל הכוחות שלהם וזה שהמורוי בעלי הקסם צריכים להיות שוחרי שלום, הם מתחנכים להיות מגינים של המורוי - לכל מורוי מוצמדים בערך 2 מגינים כשהוא מגיע לגיל בגרות, והמגינים הולכים איתו לכל מקום ושומרים עליו מהסטריגוי המרושעים.
אבל יש גם דמפיריות שלא נלחמות, והן לרוב זונות דם - משמע, מורוי זכרים שותים מהן, והן מקיימות איתם יחסי מין ונכנסות להריון, ואז המורוי נוטש את הדמפירית. הדבר הכי סוטה שידוע אצלהם זה לקיים יחסי מין ולשתות את הדם בו זמנית.

סטריגוי - הסטריגוי הוא הסיבה שיש מגינים. סטריגוי הם יצורים נוראיים, חסרי לב לחלוטין, ששותים דם מורוי כדי להיות חזקים יותר. הם רוצים להשמיד את כל המורוי בעולם. אפילו אחד עם השני הם לא מסוגלים להסתדר. אפשר להרוג אותם בעזרת שריפה\עריפת ראש\תקיעת יתד כסף בלב.
הם די בני אלמוות, אבל השמש מסוכנת להם יותר מלמורוי.

למה, לכל הרוחות, זה תקוע במרילנד, בחור הזה?
מלודי, יש סיבות, אז תסתמי ותקשיבי.
זה נמצא במרילנד בגלל שהדמפירים, המורוי וכל מה שלא אנושי, הוא סודי, וזה צריך להיות בחורים שאין סיכוי שיגלו אותם.

קצת על האקדמייה

האקדמייה נמצאת בחור סודי על הר סודי במרילנד. המתחם ענקי, וסביבו יש יער שאסור לצאת אליו. יש מגורי מורי, מגורי דמפירים, אולם הספורט ואימוני הדמפירים, וכמובן כיתות לימוד המורוי (והמקצועות בהם נמצאים הדמפירים). בגלל הבעיה של מורוי עם השמש, הלימודים מתקיימים בלילה, וכולם ישנים ביום. החלונות כהים\עם ווילונות כהים.
המנהלת היא מריה דמטריה - מורוי מבוגרת עם פנים רציניות.

וטופס, כמובן
מלודי, אני לא סנילית. עדיין.

הבהרה - הדמויות לא יכולות להיות אסיאתיות! הדמויות חייבות להיות מזרח אירופאיות, אבל יכול להיות שהמשפחות עברו לאמריקה. דמפירים יכולים להיות חצי אמריקאים\חצי לא מזרח-אירופאים (אם הם חצי אנושיים + מורוי\דמפיר)

למורוי -

CODE

[COLOR=Silver][B]שם:[/B][/COLOR] אל תמציאו לי שמות מפגרים.
[COLOR=Silver][B]גיל:[/B][/COLOR] [בין 15-18]
[COLOR=Silver][B]מראה:[/B][/COLOR]מפורט ומסודר
[COLOR=gray][B]אופי:[/B][/COLOR] כ"נל
[COLOR=gray][B]רקע:[/B][/COLOR] כ"נל
[COLOR=gray][B]שושלת (אם יש. אולי הם לא אצילים):[/B][/COLOR]
[COLOR=gray][B]התמחות:[/B][/COLOR]
[COLOR=gray][B]הארות\הערות\דם:[/B][/COLOR]

לדמפירים -

CODE

[COLOR=Brown][B]שם:[/B][/COLOR]
[COLOR=Brown][B]גיל:[/B][/COLOR] [בין 15-18]
[COLOR=Brown][B]מראה:[/B][/COLOR]מפורט ומסודר
[COLOR=Brown][B]אופי:[/B][/COLOR]כ"נל
[COLOR=Brown][B]רקע:[/B][/COLOR]כ"נל
[COLOR=Brown][B]הארות\הערות\רוז האתווי:[/B][/COLOR]

חוקים
- אין להספים
- יש להקשיב לכל מה שאני אומרת - אני האלוהים, השטן או אפילו השכנה ממול
- אם לא קיבלתי אתכם סימן שאתם לא מספיק טובים. אני מוזמנים לשאול אותי בפרטי, ואני אענה לכם.
- יש להשקיע
- חובה להנות
- ו... לא צריך ידע קודם.

רשומים:

יובל -

QUOTE (luna_ron @ Jun 17 2013, 04:34 PM)

שם: ורוניקה ג'ורג'יה אנאבל [ורו]
גיל: 18
מראה: ורו יפיפייה, בצורה כמעט מעצבנת. מושלמת. כואבת.
עורה חלק לחלוטין, ללא כל פגם, עדין ורך. חוץ מצווארה - שמלא בצלקות מהמורוי ההם [מפורט ברקע]. בגוון שחום-זהוב די מוזר, אבל אקזוטי. היא גבוהה - 1.78 ודקיקה במיוחד, חטובה מתניה צרים וחזה גדול במיוחד. בטנה שטוה ויש לה פירסינג בטבור. רגליה ארוכות ורזות. אצבעות ידיה ורגליה דקיקות וארוכות. כתפיה עגולות וצווארה דק וארוך. היא מעט שרירית, אבל לא בצורה מכוערת. הפנים שלה ארוכות, מחוטבות בעלות עצמות לחיים גבוהות וסנטר חד ועקשני. העיניים שלה בצורת שקד ובצבע כחול-ירוק-קרח. והן מוקפות במסגרת שחורה של ריסים ארוכים ועבים. גבותיה דקיקות, מעוצבות להפליא וקמורות - מה שגורם לה להיראות ביקורתית וצינית, וזה לא רחוק מהאמת. אפה קטן, בובתי ובו יש פירסינג. שפתיה עבות, אדומות. שיניה מושלמות; ישרות, לבנות ובוהקות. יש לה גומות חן. אזניה קטנות, מעט מחודדות בקצותיהן ומלאות לחלוטין בעגילים. השיער שלה הוא גלים-גלים של שחור-משחור שגולשים בחן עד תחילת ירכיה. אי אפשר לנסות להגיד שהוא רק חום-ממש כהה או עם גוונים חומים. כל כולו אך ורק שחור בוהק. חוץ מפס הטורכיז שצבעה.
יש לה קעקוע מוזר, שמתחיל בכתף הימנית ומתפתל בכל מיני ספירלות עד לפרק כף היד ודרך השכמה הימנית עד תחתית הגב.
לא משנה מה היא תלבש היא לעולם לא תיראה זולה.
אופי: למרות כל החינוך שקיבלה היא דיי... מיוחדת. כן, כך מגדירים אותה המנומסים. הפחות מנומסים משתמשים באוצר נרחב יותר. זונה, מוזרה, מפחידה, ביץ'.
ורו מרדנית, ממש מרדנית, בצורה שתגרום לכם פשוט לדפוק את הראש בקיר עד שהמוח יצא החוצה. היא תמיד תצא נגד מה שלא ימצא חן בעיניה, לא משנה במה יאימו עליה כדי לגרום לה לסתום, היא תצא ותתמרד תמיד. היא גם עקשנית, בצורה מזוויעה שתגרום לכם לתלוש לעצמכם את הראש מהמקום. אם נכנסת איתה לויכוח - אין סיכוי שתצא ממנו חי, ואם יקרה נס ותצא ממנו חי - המוח שלך יפסיק לתפקד. כי היא תעמוד יומיים ולילה ותתעקש ותתווכח עד שהיא תנצח. היא מתרגזת בקלות, אבל ממש בקלות. מצמצת לידה - והיא תוריד לך את הראש, לכן היא לא חביבה במיוחד, בלשון המעטה על הסובבים אותה והם מעדיפים להתרחק ממנה. היא ממש קשוחה, שום דבר לא ישבור אותה, והיא לא תירתע בפני אף אחד, זה גם מה שמוכיח את אומץ ליבה הרב. היא בעלת תושייה ותמיד תמצא רעונות, גם אם הם הכי הזויים שבעולם, ולעולם לא תתיאש כמעט. היא פרלטטנית, זנותית ולא מתביישת להשתמש ביתרונותיה כדי להשיג מה שהיא רוצה. אבל היא בחיים לא תיתן למישהו לנצל אותה, מספיק היא הייתה בעבר זונת דם, היא לא מוכנה למשהו דומה כזה שוב. שהיא תרצה - היא תאמר בפרצוף את מה שבא לה, בלי שום מעצורים והיא גם תשקר, תלוי מה יהיה לה יותר נוח באותו רגע. ושהיא משקרת - אי אפשר לדעת, היא משקרת בצורה מעולה, אמינה כל כך. היא די פזיזה - היא עושה מעשים בלי לחשוב מה יקרה אחר כך, ולכן הרבה פעמים מתחרטת אחר כך. היא עוקצנית, צינית ומסוגלת רק בעזרת מילה אחת לגרום למישהו לחפור לעצמו מחילה ולברוח לשם לתמיד. היא כועסת מאוד על העובדה שדמפרירים חייבים לשרת את המורוי, היא לא מסיכמה עם העובדה הזאת והרצון הכי גדול שלה זה להוציא את כל הדמפירים לחופשי, והיא פועלת למען זה, עד כמה שהיא יכולה.
היא תקפוץ ותגן בחירוף נפש על מי שזקק לכך, לא משנה לאן זה יוביל אותה.
רקע:נולדה לאמא מורוי ואב אנושי. הילדות שלה הייתה נחמדה, אבל היא לא התחברה לדרכם של הוריה, במיוחד אחרי שגילתה שאביה הוא מאכיל. כשהייתה בת שתיים-עשרה סטריגוי התפרצו לדירתם בשעת לילה מאוחרת, אמה נרצחה ואביה נלקח להיות המאכיל שלהם, היא הצליחה לברוח, בקושי. היא חיה ברחוב, בתקיימה מגניבות עד שחברות מורוי זכרים מצאו ואתה, ולקחו אותה כזונת דם. ההיא איבדה את בתוליה עבוריהם, ננשכה וחיה ככה, עד שלא יכלה יותר וברחה, בגיל חמש-עשרה. היא החליטה לצאת מהעיר וחיה כך, הולכת, אוכלת בקושי וממשיכה במנוסתה, יום אחד ראתה לפניה הר. ובלי יותר מידי מחשבה החליטה לטפס עליו. זו הייתה טעות, הטיפוס היה קשה אפילו לה, למרות הזריזות והגמישות שלה. היא טיפסה ימים שלמים, מחליקה ומנסה שוב, עד שלבסוף, סוף סוף הגיעה לפסגה - וגילתה יער. היא נכנסה אליו, גששה את דרכה עד שלבסוף הגיעה למבנה ענקי.
היא נכנסה, זה היה מקום מפואר, מקסים וריק. היא החליטה לשהות שם.
אבל אז היגעה מורוי מבוגרת. חקרה אותה וגילתה שהיא דמפירית והסכימה לה להישאר שם.

נחום פוטר -

QUOTE

שם: אלכסיי ניאורקיידו גאוטוסר מירקהילד פון-לוונה (בקיצור אלכס)
גיל: 16
מראה: למרות שאלכס הוא מורוי הוא שונה משאר המורוי במראהו, גובהו הוא 1.65 מטר ולכן הוא נחשב לנמוך. צבע עורו הוא חיוור ובהיר מאוד, אבל חיוור ובהיר הרבה יותר מכל אחד שבני האנוש קוראים לו לבקן, ולכן הוא רגיש לקרני השמש יותר מכל מורוי אחר, אפילו כמעט כמו סטריגוי. על ידו הימנית יש כתם לידה שדומה לצורה של מדורה(אבל בלי העצים) כמו שיש לכול אחד ממשפחת פון-לוונה. הוא רזה כמו כל המורוי, פניו צרים, וגם לו יש ניבים לבנים ובוהקים אשר צבעם דומה לכסוף תחת אור הירח אבל הוא לא אוהב להשתמש בהם. אלכס אולי לא נחשב לשרירי בקרב אותם בני האנוש או הדמפירים, אבל הוא נחשב אתלט די טוב יחסית לשאר המורוי. זרועותיו צרות ודקות, אבל כפות רגליו גדולות מאוד מלשאר המורוי ולכן הוא מתבייש בהם. שיערו קצת ארוך ומגיע כמעט עד הכתפיים וצורתה חלקה אבל קצוותיה גליים, שיערו שחור בוהק ומפוזר כולו. עיניו של אלכס בצבע חום זהבהב, והן בוהקות כמו קרני השמש. ואפו של אלכס די גדול וארוך, דבר שהוא מתבייש בו עד מאוד ולכן לא אוהב להראות את פניו. אלכס לובש תמיד מכנסי ג'ינס כהים וחולצת טריקו שחורה ועליה ווסט צבאי, והוא תמיד חובש על ראשו כובע מצחייה בדוגמאת להבות ובזווית שהצל מסתיר את פניו.
אופי: אלכס הוא בחור אשר יהיה נחמד, אדיב ומתחשב, רק לאלה אשר יתנהגו אליו כך בהדדיות. הוא יעזור ויגן על חבריו, אף פעם לא ינטוש אותם, ויעשה ויקריב בשבילם הכול. אבל הוא אדיש לכל אלה שאינם יתחברו אליו וינסה שלא להתקרב, להיפגש או להתעסק איתם. הוא לא כל כך חברותי, ובגלל המעברים הרבים שלו אין לו הרבה חברים. הוא פחות שוחר שלום משאר המורוי, והוא לא מפחד להילחם לבדו באחרים. הוא לא ידידותי במיוחד וגם לא אוהב להתיידד עם אחרים, אבל בכל זאת הוא מכבד את כולם (כל עוד לא פגעו בו ובחבריו). הוא לא תחרותי במיוחד ואף פעם לא מנסה להתחרות עם אחרים, אלא אם כן הם מזמינים אותו ואז הוא הופך להיות יותר מדי תחרותי והוא לא יפסיק עד שינצח או שיוכיח שהוא צודק. הוא יותר מדי עקשן והוא אף פעם לא מוכן לוותר. הוא פחות אוהב להקשיב לאחרים אבל גם בדרך כלל לא אכפת לו שאחרים יקשיבו לו, והוא חושב שהוא תמיד צודק. הוא אינו אוהב לריב אבל גם אף פעם לא מנסה להתפשר על דבריו. בנוסף לאלכס יש בעיה, והיא קשורה להתמחות שלו בקסמים, ההתמחות שלו היא אש, אבל בגלל עורו הבהיר עד כדי כך(מפורט ברקע) האש שהוא יוצר פוגעת ומחלישה אותו, ובגלל טראומה שקרתה לו בילדותו(מפורט ברקע) הוא גם מפחד מלהבות, ושני אלה הם דברים שמקשים עליו עד מאוד בשימוש באש. בנוסף לכול תכונותיו, אלכס הוא גם דיסלקט, ולכן הוא אינו יודע לקרוא או לכתוב.
רקע: אלכס הוא מורוי, אביו הוא האחרון לשושלת האצולה(לשעבר) פון-לוונה. אימו היא מורוי ממשפחה שנחשבה למעמד נמוך מאוד, כמעט כמו של הדמפירים. אימו ואביו נפגשו בצ'כיה(שם גר אביו של אלכס) והתאהבו בזמן התקפה של חבורת סטריגוי על אחת מערי המורוי בצ'כיה. אביו ואימו של אלכס התחתנו לבסוף למרות הלעג שזה יצר לאביו של אלכס ולמשפחת פון-לוונה כולה(שכבר נחשבה לשושלת הנחותה ביותר מבין שושלות האצולה), ולכן לאחר שהתחתנו, שושלת פון-לוונה כבר לא נחשבה עוד לשושלת אצולה וכספים רבים נאבדו לאביו בגלל מקרה זה. בסופו של דבר נולד להוריו של אלכס אחיו הגדול, לאחר שנתיים נולד אלכס. שושלתו של אביו הייתה ידועה בכך שכוחם בקסמים תמיד היה קשור לאש והם היו מוכשרים בכוחם. כשאלכס נולד, צבע עורו היה בהיר יותר משל כול מורוי נורמלי, ולכן היה רגיש יותר לשמש ולקרינה הנוצרת מאש, לכן כשהשתמש ביכולתו ליצור להבות הוא החליש את כוח חייו. אימו של אלכס עבדה בבתי חולים כדי לספק לאלכס, לאחיו ולאביו דם, אבל מבלי לעורר את החשדות של הסטריגוי בגלל המאכילים. בגלל שהשושלת פון-לוונה הייתה ידועה במלחמתה כנגד הסטריגוי, הם תקפו את אלכס והוריו פעמים רבות ולכן הם ברחו ועברו דירה פעמים תכופות לכול מיני מקומות. וכאילו התקיפות של הסטריגוי לא הספיקו, בגלל שאביו המורוי ממשפחת האצולה התחתן עם מורוי ממעמד נחות, אז שאר השושלות לקחו ממנה את תואר האצולה. לכן, משפחתו של אלכס לא הייתה עשירה ולא גרה עם שאר המורוי, אלא עם כפרים דמפיריים ומורויים מנודים. כשאלכס היה בן 5, אחיו של אלכס ניסה ללמוד לשלוט בכוחו הקסום(אש) אבל איבד שליטה וכמעט הרג את אלכס מהלהבות אם אביו לו היה מגיע. לאחר מכן כשאלכס היה בגיל 8 הוא ניסה ללמוד מאחיו ליצור אש אבל גם אלכס איבד שליטה והרג את אחיו. בהמשך השנים אביו של אלכס ניסה ללמד אותו לשלוט באש אך בכל פעם אלכס איבד שליטה ושרף, הרס והרג ערפדים שהיו באזור(כולל אימו ואפילו כפרים שלמים). כל הבעיות האלה והפגיעות שיצר גרמו לו לפחד מאש ולכן הוא לא היה מסוגל יותר להשתמש בכוחותיו הקסומים. למרות כל המעברים מהכפרים הרבים בסופו של דבר נידו את אלכס ואביו כמעט מכל כפר גם בגלל השריפות שאלכס יצר כשאיבד שליטה באש וגם בגלל התקפות הסרטיגוי, ואז החליט אביו של אלכס לשלוח אותו לפנימייה לערפדים ושם הוא יהיה מוגן. באותו יום(למען האמת זה קרה בלילה) ליגיון שלם של סרטיגוי תקפו את הכפר שבו הם שכנו וכולם מתו, חוץ מאלכס, בגלל שהוא יצא מוקדם יותר בלילה לפנימייה, אבל כשהוא ראה מרחוק את הכפר עולה בלהבות והרוס לגמרי בגלל ההרס והחורבן שהסרטיגוי יצרו הוא הבין למה זה קרה. כי מה שקרה זה שאותו כפר לא היה ידוע לסרטיגוי, ושגרו שם הרבה מורוי ודמפירים שלחמו בסרטיגוי. ולילה לפני הוא ואביו התאמנו על כוחותיו של אלכס, האש יצא(שוב) מכלל שליטה והסרטיגוי שראו את הלהבות הבינו שנמצאים שם מורוי ולכן תקפו אותם, סיבה זו גרמה לו להתייאש לגמרי מכוחות השליטה שלו באש.
שושלת : פון-לוונה
התמחות: אש ואנרגיה(חום ואור)

ליה -

QUOTE

שם: מריה סטרנדובה ( Maria Sternadova)

גיל: 17

מראה:
למריה יש עור חיוור ולא מאוד חלק, כי יש לה צלקת על הבטן, שנראית כמו עיגול. פניה חמודות: סנטר מחודד, אף קטן ובובתי, שלמרות גודלו, מבחינים בו בקלות.
יש לה שפתיים אדמדמות ומלאות, אך לא יותר מדי.
עינייה ירוקות-אפרפרות, בצורת שקד. יש לה ריסים עבים וגבות יפות- מעוקלות מעט. שיערה בצבע חום וקצוותיו בצבע ג'ינג'י-זהוב שכזה, והוא מגיע לה עד האגן, והיא שונאת שגוזרים לה אותו. היא 1.77 בערך, והיא אוהבת את זה. היא די מפותחת, נו,קצת פחות מרוז האתווי (הסגידה, אני חייבת לומר), אבל עדיין לא מעט. לרוב היא תלבש מכנסי טרנינג, נעלי ספורט וגופייה תואמת. יש לה עגילים קטנים שבקושי מבחינים מהם שעשויים מזהב טהור, וקעקוע פרח על הרגל.

אופי:
מריה אדישה, מרדנית, עקשנית ומעט אלימה וקרה. היא גם חכמה, אבל מסתירה זאת לרוב. היא מאוד אוהבת להילחם. ולשיר, אבל נגלה על זה בהמשך. יש כאלה שמכנים אותה "Ice Tower" בגלל שהיא קרה, וגם בגלל גובהה. יש לה אחות קטנה שאם תראו אותה לידה, תחשבו שיש למריה אחות תאומה עם אופי שונה, אבל לא. למריה יש אח גדול, והיא והוא במין יריבות-חברית שכזאת. היא שרה מגיל 7, וקולה הוא קול מלאכי. היא בכלל אוהבת מוזיקה- היא גם מנגנת בנבל, כינור, גיטרה ספרדית, פסנתר ו-ויולה. כשהיא תכיר מישהו טוב-טוב, היא תזניח את הקליפה האדישה, ותראה את אופיה האמיתי- נערה שלא יודעת מה קרה ואיך היא לעזאזל דמפירית.

רקע:
מריה נולדה במוסט (Most) שבצ'כיה, ועברה לאמריקה בגיל צעיר. אביה מורוי נאה- יש לו שיער שחור ועיניים כחולות שעורו החיוור מדגיש אותן. אימה הייתה דמפירית חטובה עם שיער חום וקצוות חומים-ג'ינג'יים שאותו מריה ירשה, עיניים ירוקות-אפורות, והיא לרוב תלבש שורט וגופייה. אביה התאהב באימה עוד בזמן שהם למדו בפנימייה, ולקח אותה לאישה כשהם היו בני 23. הייתה לה אחות קטנה ממנה בחמש שנים, ואח גדול בחמש. כשהיא הייתה בת 5, הוריה הפכו עשירים, ומריה דווקא שמחה מזה, כי היא סוף-סוף קנתה את הבובה שהיא רוצה, כי קודם לא היה להם כסף והיא לא יכלה לקנות אותה. כשהיא הלכה לגן הילדים, היא הפכה להיות אדישה מבחוץ, והיא נפתחה רק לפני ילדה אחת שקראו לה דינה. הן הסתובבו יחד כמה שבנות 6 יכולות, כשלפתע, התגלה שדינה דמפירית. מריה שמחה מאוד, אבל הייתה מתקפת סטריגוי באותו הערב, והוריה שלה והוריה של דינה מתו. אחיה לקח אותה, את דינה ואת אחותן לטיסה לאמריקה, קרוב למרילנד, בדיוק לפני יום ההולדת של מריה. מריה לא דיברה מאז חודש. כן, היא לא דיברה אלא עם כן זה אחיה, אחותה או אחותה החורגת, דינה. בגיל 7 וחודש, היא התחילה לאהוב מוזיקה, ואחיה רשם אותה לתחרות מוזיקה עירונית כשהיא הייתה בת 8. היא, כמובן, בגלל שהיא עושה את עצמה אדישה, לא הראתה שמחה, אבל מבפנים היא פשוט התפוצצה מאושר. היא שרה שיר של אלביס, JailHouse Rock, וניצחה. כמובן שהיא הייתה גם עם דינה, אבל דינה נתנה לה את התהילה. הפרס היה גביע, כסף רב, מיקרופון והופעה עירונית. כולם התלהבו ממריה ודינה, שתי הבנות שהפכו בין-לילה לכוכבות העיר הצעירות, והזמניות, כי אחרי שנה בן אחר, אריק, גנב את לב הצופים, ומריה קיבלה ממנו חתימה. למרות זה, כולם עדיין יזכרו את מריה ודינה, לא אכפת מה יקרה.
זהו, מריה ודינה כבר היו בנות עשר, והן התחילו להתפתח. מריה הייתה מעט יותר מפותחת, ובנים רדפו אחריה, אבל גם אחרי דינה, למרות שפחות בנים. מריה ברחה מהם, אבל דינה להפך- היא זרמה איתם. בערב אחד, כשלמריה נמאס, הן רבו, ולא דיברו זו עם זו שבוע שלם. לואי, אחיה של מריה ואחיה החורג של דינה, היה מאוד מודאג, וחלה ביום שאחרי אותו שבוע. הוא חלה נורא, ומריה ודינה היו צריכות לעבוד ולשמור. יום אחד דינה הלכה לעבודה ומריה שמרה על אחותן, וביום האחר להפך. המעסיקים שלהן הבינו את המצב ולא אמרו כלום, אבל שילמו כפול. מריה ודינה גרו בקושי, אבל היה להן טוב. בגיל 11, מריה פגשה במורוית ששמה אליסה, והיא התידדה אתיה. היא ודינה שמרו עליה ועל אחותה התאומה, ועשו הכל בשבילן, ובשביל משפחתן. פתאום, אחיה חלה כל-כך עד שהוא מת. מריה החליטה שלא לצאת מהבית, ושתי הבנות, שהוריהן היו בחופשה רחוק מאוד, החליטו להישאר זמנית אצלה. כל זה היה עד גיל 13, שבו היא שוב התחילה לשיר, וסופסוף נמשכה לבנים. היא יצאה עם אותו אריק, ודינה מצאה לעצמה חבר. החיים שלהן היו נורמליים, ובגיל 17 הבנות נשלחו לפנימייה.

ענבל -

QUOTE

שם: אליס קלאודה בנור

גיל: אז 15 וחצי

מראה: אליס מוזרה, אפילו בשביל מורוי. יש לה עור בצבע שמנת-חיוור, צבע שערפדים לא מקבלים הרבה. הצבע הזה עוזר לה להטמע בסביבה, אבל לא לגמרי מכפר על המוזרות שלה. יש לה עור דווקא יחסית נורמאלי, כשחושבים על זה. שום דבר מיוחד, עור כמו שיש, מושלם כאילו הוא פוסל בידי אמן. עור חלק, ולמען האמת, די קר. אבל היא מעולם לא קיעקע את עצמה, או משהו בסגנון. יש לה פנים מאד מהורהרות, כאילו כל הזמן היא מתעמקת בבעיה מעניינת, מה שלרוב נכון,למען האמת. אבל, הכוונה היא שיש לה פנים רציניות, ויפות. יש לה סנטר די מעוגל, ועצמות לחיים גבוהות, עם פנים די ארוכות כאלו, אבל בצורה יפה, לא מעוותת. יש לה אף קטן ובובתי, לא משהו מיוחד, גם כן. לא מאד גדול, או דומיננטי, רק אף רגיל באמצע הפנים. יש לה שפתיים מלאות בצורה מסקרנת, לא מעוותת אבל, קיימת... שמים לזה לב. יש לה שפתיים שבניגוד מהמם לעורה מאד אדומות, אף על פי שהיא לא נוהגת למרוח עליהן ליפסטיק, אבל לרוב היא מורחת שפתון מבריק, פשוט כי בגלל הצבע הטיבעי שלה זה ניראה מוזר כשזה לא מבריק. יש לה עיניים עמוקות מאד, בצבע ענבר, זהוב כמעט, כמו זהב מותך. יש לה עיניים די קטנות, שקצת ניראות כאילו היא מתביישת, גם אם היא לא. יש לה ריסים צפופים וארוכים שיוצרים מסגרת עבה לעיניים שלה. הצבע הכהה של הריסים בה בניגוד מושלם לעיניים ולעור שלה, ויוצר הפרדה מדהימה. יש לה גבות דקות, שלעיתים רחוקות מאד מאד היא מסדרת,מ אבל לרוב הן די ישרות, דקות אבל לא מדהימות. יש לה שיער מדהים, שיער בצבע פחם שחור ומבריק, שיוצר וילון עבה סביב הפנים שלה,וממסגר אותם. הוא גלי, מגיעה לה עד סוף הישבן, וניראה תמיד מבריק וחי. הוא רך מאד, נעים למגע וקל לסירוק. היא בדרך כלל נותת לו להיות פזור ומתבדר ברוח, אך לעיתים אוספת אותו לצמה עבה. השיער שלה יוצר ניגוד יפהפה עם העור שמנת שלה ומדגיש את הגוף שלה. היא, כמו כל מורי, דיי גבוהה, אבל יחסית למורוי קצת נמוכה, בערך 1.63. לאליס יש גוף שמתעגל בחן באופן קליל בירכיים ובחזה, ובטן שטוחה לגמרי, וחזקה כמו שיש. אין לה שרירים עגולים של רקדנית, למרות שניראה לפעמים שיש לה. זה מודגש בעיקר בכתפיים ותנועות קלילות, עד כדי הליכה מרחפת. היא פשוט בתת-תזונה נוראית, אבל היא ניראת כמו דוגמנית חולנית. היא לבושה לרוב בסטרפלס שמדגיש את החזה הגדול שלה, או בכתפיות קצרות. היא אוהבת בד קל ואוורירי, או אפילו רשת. לרוב היא לובשת שמלות קיץ, אך לעתים גם חולצה וחצאית, או מכנסיים. קשה לה להבין שהגוף שלה הוא דבר אישי, אבל אבא שלה מחזיק אותה קצר, וברור שסומכים עליו.

אופי:
מוזרה: אין מה לעשות, היא פשוט מיוחדת, שונה, תגדירו את זה איך שאתם רוצים. היא מוזרה. כנראה זה בגלל אבא שלה, שהפך למטורף על כל הראש. אולי זה בגלל שהיא ראתה איך האח הבכור שלה נהרג לה בין הידיים. וגם השני. והשלישית. ואולי זה בגלל שהיא ראתה איך הסטריגוי הורגים את אמא אט אט, או בכללי מחריבים את משפחתה. אולי זה בגלל שדרשו ממנה לעמוד בכל זה בלי להוציא מילה. בלי לבכות, להיות חזקה. עכשיו לעשות רק את הדברים הטכניים. אחר כך אפשר להישבר, לפרוץ בבכי. אולי זה בגלל שהיא ראתה איך אביה אונס, אם קוראים לזה לאנוס, דמפריות אחת אחרי השניה תוך כדי שהוא שותה את דמן. ואולי זה סתם כי היא פריקית. אני מנחה שאותם המניעים גרמו לה להיות שקטה: כנראה בגלל כל מה שעבר עליה, היא הבינה שעדיף להיות בשקט. לסתום עכשיו, לבכות אחר כך... עכשיו, צריך לציית. לעשות מה שאומרים לך בלי לחשוב. באופן אוטומתי, לקרוא לדמפרית הבאה שתעלה על המיטה הלבנה, להושיט יד. להקפיא. להוציא את המיים. לשלוט. להרוג. בלי לחשוב, עדיף פשוט לסתום את הפה.
כן, אפשר לקרוא לזה גם קרת-רוח: היא לא מאבדת עשתונות,לא צורחת בפחד, או משהו כזה. כמו שהיא למדה לסתום את הפה, היא למדה שעדיף לשמור על קור-רוח, ולעשות מה שנכון לעשות.
היא בטח יודעת שעדיף לעשות את זה בגלל שהיא באמת כל כך חכמה: אפשר לומר שזה מתבטא גם בזה שהיא ידעה מה לעשות. או בזה שהיא מוכשרת. היא פשוט גאון קטן. פריקית לגמרי, כן, אבל גאונה. היא פשוט מבינה . היא פשוט סותמת, מסתכלת, מעקלת, ועושה. היא יכולה לצפות בתרגיל הכי מסובך בעולם, ובלי שום הסברים, לעשות. היא לא יודעת שזה מיוחד, או שזה כישרון, לאבחן דברים, פעולות ולדעת להעתיק אותם, היא פשוט עושה את זה. בלי לחשוב, יותר מהר, יותר יעיל, יותר טוב.
אבל למרות הכל, היא עדיין די רגישה: כן, היא חזקה, אבל היא לא עומדת בכל. היא לא עשויה מפלדה, למרות שהיא בהחלט הייתה רוצה. אבל שתבינו, די קשה לשתוק כשאחרון אחיך מת בזרועותיך. עם השנים היא נעשתה לחוצה, כמעט פאנואידית. היא לא ממש מפחדת, אבל... נלחצת. זה כמו שכשלא הכנת שיעורים, אתה לא מפחד, אבל לחוץ. (אני, לפחות...). היא לוקחת דברים ללב, עמוק ללב, והיא לא כועסת עליך, בכלל לא, היא כועסת על עצמה.: כל רגע היא מנצלת להלקיה עצמית, פעם היא ניסתה להתחיל לחתוך, אבל היא גילתה שלערפדים זה קצת קשה. היא יכולה להתחיל לבכות מי "אויש נו..." או משהו בסגנון, פשוט כי במשך 15 שנה היא הדחיקה את זה...
אבל כמובן כדי להיות כל כך יעילה צריך להיות מאד אמיצה: נכון, היא פרנואידית, אבל היא אמיצה. לא מתחבר? אצלה כן. עוד פעם, טכני. היא לא חושבת, לא מרגישה, רק עושה. היא יודעת מה לעשות ברגע הנכון, בזמן הנכון. היא פשוט שומעת, עוברת למצב "חסרת רגשות" ועושה הכל ביעילות מרבית. היא יכולה להפגין אומץ מדהים, בלי להניד עפעף.
בנוסף, היא מאד רצינית: היא לא מתבדחת, לא צוחקת, בקושי מחייכת, כי היא לא יודעת שזה מה שהיא צריכה לעשות. כמובן שזה קשור לזה שהיא בודדה: היא לא פגשה פגשה אף אחד לפני שהגיעה לבית הספר. היא לא למדה מאף אחד שלא חייבים להקשיב בתשומת לב לכל מילה שמישהו מוציא מהפה, ולכן היא קשובה: היא מאד צייתנית, וגם יכולה להקשיב למישהו במשך מלא זמן. חינכו אותה ככה, להיות יעילה, וקשובה.
אבל זה שהיא בודדה גרם לה להיות גם חסרת אמון: אחרי כל הדברים שהיא עברה, לא פלא שקשה לה לסמוך על אחרים. כל"כ הרבה אנשים איכזבו אותה, עזבו אותה, קשה לה לסמוך על אחרים.
היא אולי חסרת אמון, אבל היא כן נאמנה: היא נאמנה לאחרים. לא הייתה לה ממש הזדמנות לבדוק את זה, כי היא כל"כ בודדה, אבל היא ממש נאמנה. אם תרכוש את אמונה, היא לעולם לא תאכזב אותך. היא פשוט רגילה שמאכזבים אותה, ולא סובלת את זה, לכן כל דמעה שתזלוג מעינך, אם היא סומכת עליך, תתן לה תחושה שהיא ניכשלה במשימתה, ותגרום לה ייסורים רבים.
אחד הדברים הנורמליים היחידים אצלה זה שהיא פילוסופית: כמו כל מורוי, היא מתעמקת בכל דבר. אבל לא כמו כל מורוי, היא גם נורא נורא חכמה. ולכן יוצא שלפעמים היא פותחת שיחה עם מישהו, ויכולה להריץ את כל השיחה שתהיה בראש שלה, ולפעמים היא פשוט מדלגת על קטעים משעממים, ומגיעה ישר לעיקר. זה ממש, אבל ממש, מגניב. ובכלל, היא יכולה לשבת שעות, ופשוט לחשוב. להתעמק יותר מדי: זאת היא... וזה גם נובע מזה שמנעו ממנה להתעמק בדברים כל כך הרבה זמן, (כשאבא המשוגע שלה הכריח אותה להילחם, י"ב) אז היא מתעמרת על כל דבר שנים.
אבל למרות כל הדברים הטובים אצלה, היא ממש, אבל ממש, צנועה: טוב, זה לא שהיא ממש צנועה, פשוט, היא לא ממש מכירה ביכולות של. היא לא מבינה שהיא משהו מיוחד, היא אף פעם לא פגשה ערפדים אחרים לפני שהגיעה לבית הספר, אז היא לא יכולה להתפאר במשהו שהיא חושבת שכל אחד עכול לעשות. היא אמנם ממש חזקה: היא יכולה לעשות מלא דברים בעזרת היכולות שלה, אבל היא לא מתפארת בהם או משהו כזה.

רקע:
לאליס קלאודה בנור היו חיים קשים, נוראיים, זוועתיים. היא נולדה לתוך רוע וכאב, במשפחה מוזרה ומעווטת. אבל המשפחה שלה לא הייתה ככה תמיד, הסטריגוי הרסו את משפחתה, ואת חייה. אליס נולדה למשפחה חיה ואוהבת, הילדה הקטנה ביותר לשני אחים גדולים ואחות גדולה, אבא ואמא, כולם מורוי, כמובן. לאביה קוראים טנרוס, ולאמא קראו גרנדה. לשני אחיה קראו אלכס ודייויד, ולאחותה מרינה. היא אהבה אותם, מאד. אבא שלה היה מאושר, אמא שלה מסוחררת משמחה, ואחיה ואחותה ואף היא עצמה, שמחים על פינוקם כיאה לילדים קטנים. היה ברור שהכל טוב מדי, שהסטריגוי יקחו ממנה את זה, אבל אז היא לא ידעה, לא ידעה כלום. היא הרגישה בטוחה, אביה התעקש להצמיד לכל אחד מילדיו שלושה שומרים נועזים, כדי לשמור על בטחונם, אף על פי כי עליו שמר רק דמפר אחד. אבל כמו שכבר אמרתי, הכל נהרס. הסטריגוי לא יכלו להרשות שלאצילים המיוחסים ביותר (אם מה שאביה אמר לה היה נכון) יהיו ילדים חזקים שכאלו, כל אחד מתמחה ביסוד אחר. אמה נלקחה ממנה ראשונה. זה היה לילה קר, כולם היו שלווים בטוחים, ואז זה החל. הסטריגוי פלשו אל האחוזה שלהם, והחלו לתקוף. הדמפרים לא הכזיבו והשיבו במלוא הכח, אך הם לא הצליחו למנוע את הנורא מכל.
אליס הייתה בחוץ, לבושה רק בכותונת, היא באה רק לראות מה קורה בחוץ, מה כל הרעש, אבל במקום זה היא זכתה לראות את משפחתה נלחמת על חייה, ואת אמא צונחת ללא רוח חיים. אמה התמחתה באוויר, כמו אחיה, דייוויד. היא ומשפחתה, וכמובן, השומרים, נלחמו על נפשם, ונצחו. הסטריגויס הסתלקו, אבל לא לתמיד. בשביל אביה זו הייתה מכה קשה מנשוא, והוא השתגע, פשוטו כמשמועו. הוא החל להיות רודף בצע, והרג חפים מפשע על אף שהוא מורוי. הוא החל להעביד את ילדיו, כאילו הוא מאמן צבא. דייויד, שמתמחה באוויר, לו היה הכי קשה; לא רק שהוא מורוי, ככה שזה נוגד את הטבע שלוף הוא גם כשף אוויר ושוכן שלום, ככה שזה נוגד גם אתו. מרינה, שמתמחה באדמה, הייתה האחות הקטנה ביותר מלבד אליס. אלכס, הבן הבכור ומתמחה באש, הוא הוא היה החזק ביותר, הוא החל להרים את המשפחה, גם אם לא הצליח לגאול אותה מאביו, שהעביד את ילדיו בפרך. הסטריגוי שוו לתקוף, ומרינה הלכה לעולמה. היא מתה בזרועותיה של אחותה הקטנה. היא הייתה מאד קשורה אליה, דיברה אליה בלילה, נתנה לה לשכב במיטתה, היא הייתה תחליף לאמא שקלאודיה איבדה בגיל 3. היא זוכרת רק הבזקים, אבל אלו זיכרונות שלעולם לא עזבו אותה. היא החלה להשתגע גם היא, להיות עבד של אביה. רק פרצי רגשות הופיעו אצלה, אבל רק כשהייתה רחוקה מאביה, שסירב לקבל כל רגש כמשהו אחר חוץ מחולשה. הוא אהב, לא, לא אהב, היה מרוצה רק מדברים טכנים. מהרג. מדם. מורי? לא בדיוק. גם לדייוויד היה קשה לאבד את אחותו הקטנה, אבל הוא התמודד עם זה הרב יותר טוב מאיך שהתמודדה עם זה אליס. למשך יומיים תמימים היא לא הסכימה לשתות דם, אך לבסוף היא הסכימה, כי הצמא שבר אותה.
אביה החל לדרוש ממנה למצוא לו דמפריות להביא למיטתו, והיא הייתה רק בת 10. פעם היא הלכה אל חדר השינה של אביה רק כדי להביא אחת נוספת, אבל כנראה שהוא לא גמר עם הקודמת. היא הייתה לבנה עוד יותר ממה שהייתה כשבאה, כנראה בגלל שתיית דמה. היא הייתה עירומה לגמרי, וכך גם אביה. היא נשכבה במיטה למשך שאר היום, חושבת על מה שראתה. ואז הסטריגוי תקפו שוב.היא הייתה בת 12, יכלה להילחם, וזה בדיוק מה שאבא שלה דרש. היא הייתה אמורה לצאת לשדה הקרב ולתקוף אותם, וזה גם מה שאלכס עשה. היא תמיד תזכור את היום הזה כיום שבו אלכס בוגד. זה היה אחד הזכרונות האחרונים שלה ממנו, זיכרון נוראי. אלכס רץ לעבר אחד הסטריגוי ושרף את ראשו באחת, אך דייוויד ייבב. כאב לו לראות את הסטריגוי נהרג, גם אם זה היה סריגוי. אליס רצה לעברו, ותפסה אותו בזרועותיה כשזה קרה; לאף אחד לא היה ברור למה הוא עשה את זה, אבל הוא עשה את זה. פגיון נשלח אל לבו של דייוויד, פגיונו של אלכס.
אחיה השני של אליס מת בזרועותיה, בעוד אביה בורח מהמקום. היא ואחיה נלקחו אל הבית, בידי הסטריגוי. הם לא עינו אותה, אלה את אחיה, כדי גלות היכן אביה כדי להוציא את כולם להורג. הם, כמובן, לא ידעו היכן הוא, וגם אם הייתה יודעת, אליס לא הייצתה מספרת ולו בשביל שיהרגו את אחיה, אחיה שהרג את דיייוויד. את דייוויד האטוב, האוהב, השחצן, את המורוי שכלכך אהבה...
שושלת (אם יש. אולי הם לא אצילים): בנור

אביש -

QUOTE

שם: אוגוסטה ג'יין פיי סאלומיה גארט-פופובה (Augusta Jane Fay Salomeya Garrett-Popova). היא אוהבת את כל השמות שלה (וואו, דמות שלי שאין לה בעיה עם השמות שלה? כמה מוזר!), אבל בפני אנשים רוסים\אוקראינים היא תמיד מציגה את עצמה כסאלומיה, שזה שם אוקראיני, ובפני אנשים מחו"ל היא מציגה את עצמה כאוגוסטה. ג'יין ופיי אלא כינויים השמורים רק לאנשים שקרובים אלייה באמת.
גיל: 16
מראה: אמ... אז איך לקרוא לה?.. טוב, גוג'פיה (שילבתי את כל השמות שלה. אולי כדאי כבר לקרוא לה פשוט ג'יין וזהו?..) נראית בדיוק כמו הנערה הרוסייה (או האוקראינית, במקרה שלה) הטיפוסית. נו טוב, לא בדיוק, אבל כמעט. יש לה שיער בלונדיני, אבל לא בלונד צהוב או בלונד פלטינה, אלא יותר בלונד בכיוון של חום\ג'ינג'י בהיר מאוד. הוא מאוד ארוך - הוא מגיע לה עד התחת, והוא חלק לגמרי, רך למדי, ונראה כאילו היא עושה מחליק כל בוקר. אבל היא לא, הוא ככה אצלה טבעי לגמרי.
פניה עגולות ובובתיות מעט, כמו הפנים שתמיד מציירים על הבבושקות שיש אותם לכל רוסי או אוקראיני (לי יש שתיים! אבל קטנות). יש לה אף קטן ובובתי, והשפתיים שלה גם הן קטנות ובובתיות, צבען ורוד בהיר מטבעו. הן קטנות אך מלאות מעט, לא יותר מדי.
היית מצפה שהעיניים שלה יהיו כחולות או אפורות, כי הרי היא רוסייה (אוקראינית). אבל לא, העיניים של ג'יין (כן, אני אקרא לה ג'יין) ממש לא כחולות, לא אפורות ואפילו לא חומות. ממבט ראשון אפשר לחשוב שהן ירוקות, אך באמת זה לא ממש נכון. הצבע שלהן הוא יותר צהוב מאשר ירוק, והוא ירוק באמת רק בטבעת החיצונית של העין. ככל שמתקרבים יותר לאישון הצבע נע מירוק בהיר עד לצהוב-זהב כזה, ובעין הימנית שלה יש שני כתמים חומים קטנים בקצה הימני העליון של העין.
היא רזה מאוד, אבל לא רזה מדי, לא בצורת המקל האנורקסי, אלא יש לה מעט שרירים, ממש קצת, כמו לרקדנית. היא ממש לא שטוחה, אך אין לה חזה גדול מדי, והיא מעוגלת הכל המקומות הנכונים במינון הנכון. היא גבוהה מעט מהממוצע, אך עדיין יחסית נמוכה - גובהה הוא 1.67.
עורה חיוור מאוד, כי למרות שהיא דמפירית ויכולה להיחשף לשמש היא עדיין עושה את זה לעיתים רחוקות מאוד. היא תמיד לובשת בגדים בהירים, לבנים, ורודים או צהובים, והיא אף פעם לא תלבש טייץ, אף פעם. היא אוהבת ללבוש נעלי עקב או נעלי אולסטר גבוהות, וכמעט תמיד עונדת עגילים ארוכים מכסף.
אופי: ג'יין היא נערה עקשנית מאוד, אולי יותר מדי לדמפירית. היא תמיד עומדת על שלה, והיא אף פעם לא תסכים לעשות משהו שהיא לא רוצה. היא תמיד מתווכחת עם אנשים בכל מיני נושאים, והיא תמיד תמשיך להתווכח גם אם תדע שהיא טועה. היא מאוד גאה ובעלת ביטחון עצמי מופרז מעט, היא אפילו יכולה לפעמים להיראות סנובית, אבל היא לא. היא פשוט יותר מדי צינית, ותמיד אומרת לאנשים בישירות את כל מה שהיא חושבת.
היא מאוד סגורה בעצמה. היא יכולה להראות כלפי חוץ כמישהי חברותית וידידותית, אך היא אף פעם לא תספר לאף אחד שום דבר על עצמה ועל משפחתה. היא לא רוצה להתחבר עם אנשים, כי היא מפחדת שאנשים יפגעו בה. אין לה חברים אמיתיים, אף פעם לא היו לה, גם בגלל שהיא תמיד עברה ממקום למקום ביחד עם אימה (ברקע). אם היו לה חברים הם היו מגלים שיש לה חוש הומור טוב מאוד, אבל... אין לה חברים.
למרות שהיא לא אוהבת לשקר, היא שקרנית מעולה. יש לה כישרון לשקרים, והיא יכולה לשקר לבן אדם שעה והוא לא יחשוד בה לרגע. אפשר להסביר את זה גם בכך שיש לה דמיון מאוד מפותח, והיא יכולה לשכנע את עצמה שמה שהיא אומרת זו באמת האמת. אך לא משנה מה ההסבר לכך, העובדה היא שהיא יכולה לשקר בקלי קלות. למרות שהיא לא מוכנה להודות בזה, היא מתייחסת לשקר כאל אומנות, ובאמת היא די נהנית לשקר, ממש כמו לשחק בהצגה. אך היא מכחישה את זה, ומשכנעת את עצמה שהיא לא אוהבת לשקר. והיא מאמינה לעצמה, כי הרי היא שקרנית מעולה.
ג'יין שונאת גברים. היא שונאת את כל המין הגברי בגלל קשר לא מוצלח אחד, ובגללו היא גם די הפכה ללסבית, למרות שלא היה לה ממש קשר עם בת. אך עדיין, היא שונאת גברים ומגדירה את עצמה כלסבית.
יש לג'יין הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות, אך מנת ההפרעות קשב וריכוז שלה גדולה מאוד, ובגלל זה קשה לה מאוד להתרכז במשהו אחד לאורך זמן. היא יכולה לדבר על משהו ואז באמצע היא תגיד "או, חתול!" ותתחיל לדבר על משהו אחר. בגלל זה היא מאוד אוהבת כל דבר שדורש ממנה הוצאת אנרגייה ולא נותן לה לחשוב על שום דבר אחר. היא אוהבת לירקוד ולרוץ, לקפוץ לגובה ולטפס על עצים, לסייף ולרכב על סוסים.
היא גם מציירת מעט, אך לא הרבה מאוד, ולא בצורה טובה מאוד. היא אוהבת לצייר כי זה משחרר, אבל היא אף פעם לא מצליחה לצייר ציור עד הסוף בגלל ההק"ר שלה.
רקע: ג'יין נולדה בתנאים לא הכי טובים. אימה, דארינה פופובה, הייתה דמפירית זונת דם, ואיזה מורוי אחד בשם רנדאל גארט ניצל אותה, וכשהיא נכנסה להריון הוא זרק אותה מיד. לא היה לה כסף, היא הייתה בעיר שבה היא לא הכירה אף אחד (ואם לדייק - בדנייפרודזרז'ינסק. אני יודעת שלא הצלחת לקרוא את זה וזה לא אומר לך כלום, אבל הייתי חייבת להכניס את העיר הזאת לפה), ואף מורוי אחר לא רצה לקחת אותה בגלל שהייתה בהריון. היא נאלצה לגור ברחוב ולהתחיל לגנוב אוכל וכסף, עד שפעם אחת היא כמעט נתפסה בזמן שגנבה. היא החליטה שעליה לעבור לעיר אחרת, בה יש לה קרובים, ולכן כשהיא אספה מספיק כסף היא נסעה ללבוב, עיר בה גרה אחותה, לוסיה וסתם לידע כללי, לוסיה זה קיצור, והשם המלא הוא ליודמילה). אחותה הייתה במצב טוב יותר מדארינה, מפני שהייתה דמפירית לוחמת, והייתה לה דירה קטנה שבה היא אירחה את אחותה. דארינה אז הייתה בחודש השמיני להריון, ולוסיה מאוד דאגה לה כי היא לא רצתה שאחותה תאבד את התינוק. לאחר פחות מחודש דארינה ילדה בבית, בעזרת מיילדת אנושית, "מאכילה", שהייתה אחת מהמאכילות של המרוי שלוסיה הוצמדה אליו ולוסיה די התיידדה איתה (סיפור ארוך) לכן היא הסכימה לעזור לדארינה ללדת (הם לא רצו ללכת לבית חולים, כי פחדו שאולי מישהו יגלה איכשהו שהן ערפדיות). וכך נולדה הגיבורה שלנו. קראו לה אוגוסטה (הצעתה של לוסיה. היא תמיד אחבה את השם אוגוסט, ואוגוסטה זו הגירסה הנשית של השם הזה) ג'יין (השם שדארינה הכי אהבה) פיי (לוסיה אמרה שהיא דומה לפיה קטנה, לכן דארינה החליטה לקרוא לה כך) סאלומיה (השם האוקראיני האהוב על דארינה, אחרי דארינה כמובן, אבל היא לא רצתה לקרוא לביתה על שם עצמה) גארט (השם משפחה של אביה המורוי)-פופובה (השם משפחה של דארינה), והיא הייתה תינוקת חמדמדה עם שיער בלונדיני ועיניים ירוקות כהות, ושני הצבעים הללו השתנו מעט לאחר מכן, אך זה לא כל-כך חשוב.
לאחר שג'יין (כך אימה קראה לה לרוב, וכך גם הכי נוח לקרוא לה כי זה השם הכי נורמלי) נולדה, היא ודארינה חיו אצל לוסיה כמעט שנתיים. ג'יין כבר ידעה ללכת ולמלמל כל מיני דברים, ולוסיה אמרה לאחותה יום אחד שהיא לא יכולה יותר להשאיר אותן אצלה בבית, להאכיל אותן ולהלביש אותן, כי בקושי יש לה כסף לעצמה. ולמרות שלוסיה לא רצתה שאחותה שוב תצטרך לשוטט ברוחובות ולגנוב, היא באמת הייתה במצב כלכלי קשה, וכך היא גרמה לאחותה בדיוק את הדבר שהיא לא רצתה לגרום - היא שוב שוטטה ברוחובות, גנבה אוכל ושדדה אנשים. היא התחילה גם להשתמש בג'יין כפתיון והסחת דעת. בהתחלה היא פשוט התחילה לבכות ולמלמל משהו כגון "אמא! שם! חולה!", אך כשהיא למדה לדבר יותר טוב היא עשתה הצגות שלמות, שבעזרתן היא ואימה יכלו גם לשדוד אנשים עשירים ולהרוויח מזה הרבה כסף, וגם לשתות קצת דם אנושי. כך הן חיו שלוש שנים, עד שג'יין הייתה בת חמש. היא לא הבינה מה בדיוק היא הייתה עושה, אך היא אהבה את זה. אימה אף פעם לא אמרה לה שלשקר זה רע, לכן היא אף פעם לא חשבה שהיא עושה משהו רע כששיקרה לעוברי האורח התמימים. אך למרות שהן היו זהירות יחסית, השמועה על האם והבת ששודדות אנים התחילו להתפרס בלבוב, ולמרות שעברו שלוש שנים שלמות מאז שהן התחילו בשודים שלהן, הן הגיעו לאמצעי התקשורת השונים ולא יכלו להישאר יותר בלבוב, לכן הן שדדו מישהו בפעם האחרונה ונסעו לאיזה כפר נידח, שכנראה לא היה לו אפילו שם (וגם אם היה, הוא לא עניין את דארינה וג'יין). בכפר כולם התאהבו מיד בג'יין הקטנה, ומפני שהם לא שמעו את החדשות מלבוב הם לא היססו לארח את שתיהן אצלם. כל שבוע הן התארחו אצל בן כפר אחר, ושנתיים שלמות הן חיו בשקט בכפר, בלי לשדוד אף אחד. הן שתו מדי פעם דם מאחד בני הכפר והרגו אותו, ובכמה הם השתמשו כמאכילים, אך אף אחד לא חשד בכלום, גם כי בכפרים באוקראינה תמיד נעלמים אנשים, וגם כי ג'יין הייתה בעלת כושר שיכנוע מיוחד במינו. אך לאחר שעברו השנתיים ג'יין כבר הייתה בת שבע, ובני הכפר התחילו לנדנד לאימה שהיא צריכה לשלוח את ביתה לבית ספר. אך אימה לא רצתה לשלוח את ביתה לבית ספר, לכן הן שדדו את אחד מבני הכפר וברחו. הפעם הן נסעו לאודסה, העיר בה גרה אימה של דארינה, זינה (גם זה קיצור, השם המלא הוא זינאידה), והתארחו אצלה. זינה הייתה דמפירית זקנה (אם ערפדים בכלל יכולים ליהיות זקנים...), ומאוד שמחה שביתה באה אליה והביאה את סאלומיה (היא לא הסכימה לקרוא לה ג'יין בשום פנים ואופן) הקטנה ביחד איתה. אבל אז היא התחילה לגלות על אורח החיים ששתיהם ניהלו, וראתה שג'יין משקרת בלי הפסקה, והיא כעסה מאוד ולימדה את ג'יין שלשקר זה רע. היא לא הבינה למה זה רע, אך מפני שזינה הייתה אישה מאוד כשוחה היא נאלצה להקשיב לה, לכן היא הפסיקה לשקר. הן חיו אצל הסבתא שלוש שנים, שבהן היא לימדה את ג'יין את כל הדברים הנחוצים לדעתה ברמה קרובה לרמת בית ספר. ג'יין למדה לכתוב בכתיב מחובר (היא ידעה לכתוב לפני זה רק בכתב דפוס, כמו בספרים, כי היא ידעה לקרוא ולמדה לכתוב לבד, מהספרים שקראה), את חוקי המתמטיקה הקצת יותר מבסיסיים, ועוד כל מיני שטויות לא מעניינות. בתקופת הלימוד הזאת זינה גילתה שיש לג'יין הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות, בגלל שהיא לא יכלה להתרכז בשיעורים ולשבת במקום לאורך זמן. באותו הזמן דארינה חזרה לעבודתה הקודמת (איף יו נואו וואט איי מין...), והתחילה לקבל שכר יחסית קבוע, לכן היא החליטה שהן יכולות לשכור דירה משלהן. ידיד כלשהו של זינה זייף לה זהות, ליתר הביטחון, והן שכרו דירה באיזה חור חורי באודסה. ג'יין הייתה אז בת עשר, ודארינה החליטה שזה הזמן הנכון בשבילה להתחיל ללמוד דברים שיעזרו לה בעתידה כדמפירית לוחמת, כי היא לא רצתה שביתה תהייה זונת דם כמוהה. היא רשמה אותה לחוג סייף, חוג איגרוף וחוג אייקידו (ועל כל זה היא שילמה בעזרתה של זינה, כמובן), וכל החוגים האלו עזרו לג'יין לשלוט בהיפראקטיביות שלה, שהלכה והחמירה עם כל שנה, אם לא עם כל חודש. כך הן חיו עוד שנה, עד שפעם אחת דארינה ראתה סטריגוי בלילה, בזמן עבודתה, והחליטה שהם חייבות לעזוב. נמאס לדארינה מהחיים באוקראינה, והיו לה כמה מאות דולרים, אז היא השאילה קצת כסף מאימה, ביקשה מהידיד שזייף זהות לזייף גם דרקונים, והן טסו לארצות הברית, לוושינגטון הבירה. הן התכוונו לנסוע מיד מוושינגטון למקום אחר, אך כשהגיעו לשם הן התלהבו מאוד מהעיר הגדולה, מה שגם הם גילו שאין להן מספיק כסף בשביל לנסוע רחוק משם, לכן הן החליטו להישאר שם. הן שוב התחילו באורח חיים של השקרים-הצגות-שודים, למרות שג'יין זכרה את מה שסבתא זינה אמרה על זה ששקרים זה טוב, אך היא לא יכלה ממש להכחיש את זה שהיא באמת אהבה לשקר. הן חיו חיים טובים במשך שנתיים שלמות, ואף שמועה על אם ובת שודדות לא הגיעה לאמצעי התקשורת, מפני שוושינגטון היא עיר ענקית, הרבה יותר מלבוב. ג'יין הייתה אז בת 13, שזה אחד הקטעים הכי מעצבנים בגיל ההתבגרות, וזו הייתה בדיוק התקופה שבה היא התחילה לחשוב על בנים. יום אחד היא פגשה בן מורוי שקראו לו אנטוניו (השם האמיתי שלו הוא אנטון, אך כשהוא עבר לארה"ב הוא שינה אותו לאנטוניו כי זה נשמע פחות רוסי) והאהבה בו. הם יצאו לכמה דייטים, אבל זה לא הפך לשום דבר רציני. בואו נסכם את זה בכך שהוא ניצל אותה וזרק אותה, ושג'יין לא מסכימה שאני אפרט יותר מזה - ואני גם לא רוצה. כשג'יין באה לאימה, שבורה לגמרי, היא סיפרה לה בפעם הראשונה על אביה, רנדאל גארט המורוי. היא חשבה שזה יעודד את ג'יין, אך זה גרם לה רק להסתגר בפני האנשים והערפדים האחרים, ובעיקר זה גרם לה לשנוא גברים שנאה עזה. היא שכנעה את דארינה שהן צריכות לעבור, וביססה את עצמה בכך שמתחיל להיות מסוכן להמשיך בשודים שלהם בוושינגטון, אך באמת היא פשוט לא רצתה לפגוש את אנטוניו שוב. הן עברו לאיזה חור נידח במרילנד, מדינה הגובלת בוושינגטון, ושם המשיכו לחיות כפי שחיו לפני זה. הן חיו שם שנתיים, שבהן ג'יין, שהתחילה להגדיר את עצמה כלסבית מאז אנטוניו, ניסתה ליצור קשר עם בת כלשהי, אך זה אף פעם לא הצליח לה. ואז, כעבור שנתיים, הן פגשו פעם דמפירית אחת שסיפרה להן שבחור אחר קרוב לחור שבו הן חיו ישנה פנימייה לערפדים, ודארינה מיד החליטה לשלוח את ג'יין לשם. הן עברו לגור בחור הזה, אך לא הסכימו לקבל את ג'יין באמצע שנת הלימודים, לכן הן שכרו דירה קטנה נורא, ודארינה שוב חזרה לעבוד כזונת דם, כי היא לא רצתה לשדוד ערפדים אחרים או מאכילים. ג'יין חגגה את יום הולדתה ה-16 במאי, וכששנת הלימודים הסתיימה היא נרשמה לפנימייה.

שניצל-

QUOTE (Sparkly Cakepop @ Jun 15 2013, 03:23 PM)

שם: קטלינה אדריאנה מגדלנה סטלה קלרה קלאודיה לנוטסה טארוס. (אני לא הולכת לכתוב לך הכול באנגלית, אבל תתנחמי בזה שביררתי הכול בביהינד-דה-ניים. לנוטסה קוראים La-Noot-Sah. זה שם מאווד רומני). דרך אגב, בדרך כלל יקראו לה קטלי\קטי. בגלל שהיא כזאת בובה קטנה ילדותית.

גיל: 15.

מראה: לקטלינה יש מראה של מורוי רגילה, אבל כמובן שהיא חייבת להיות לא מושלמת. כי סבתא שלה אומרת שהיא צריכה להיות מושלמת - אבל היא לא. קודם כל, היא לא גבוהה כמו של המורוי. אולי המורוי הם מטר שבעים, אבל קטלינה מטר שישים וחמש. היא נמוכה מהם. וסבתא שלה ממש ממש לא אוהבת את זה. עוד דבר - היא שטוחה יותר מהרגיל. היא שטוחה כמו ילדה בת שש. היא שטוחה מדי, אפילו בשביל מורוי. והיא רזה בצורה טיפה קיצונית מדי, אבל לא אכפת מזה לסבתא שלה. היא רוצה שקטלינה תראה מושלם, ומבחינתה כמה שיותר רזה יותר מושלם. בכל מקרה, קטלינה לא מושלמת.
השיער של קטלינה בהיר ביותר, בצבע בלונד-פלטינה יפהפה. אולי זה הדבר היחיד שקטלינה באמת מתגאה בו. הוא ארוך וגלי בצורה מושלמת - כמו שסבתה רוצה, והוא מסתיים ליד המותן שלה. הוא תמיד יהיה פזור - אלא אם היא רצה\מתאמנת במשהו, ואז הוא יהיה אסוף בצמה סביב ראשה. יש לה נטיה מעצבנת כזאת לתקוע בו המון סיכות של פרפרים\פרחים\וואטאבר נשי-ילדותי שכזה.
יש לה עיניים מדהימות (מכיוון שלא זכור לי עם יש להם עיניים אדומות) בצבע אפור-סערה. למרות שסבתא שלה חושבת שזה דומה לאפור עכבר (תמותי סבתא-של-קטלינה). הן מדהימות. הן גדולות מהרגיל וחמודות, עם ניצוץ ילדותי חמוד תמים שכזה. וול, היא כן תמימה. אבל לא כמו שהיא נראת. יש לה ריסים ארוכים בצבע בלונד מהמם כזה של השיער שלה.
יש לה עור לבן לחלוטין שאנשים תמיד מקשרים לערפדים (מי יודע למה) ונקי לחלוטין, חוץ מאיזה כתם שהיא קיבלה בילדות מזה שהיא שמה על עצמה צבע שאי אפשר היה למחוק (לצערה) מאחורי האוזן. גם על זה סבתא של קטלינה (ה-%&$^*$) כועסת, כמובן.
יש לה שפתים עבות ומרשימות, מדהימות שכאלה. נו, מהסוג שתמיד מקשרים לבנות שכל הזמן מתאפרות כמו לא-יודעת-מה? כאלה, רק טבעיות. היא בהחלט מהממת, אבל היא לא משולמת. לא כמו שסבתא שלה רוצה.

אופי: קטלינה היא כזאת בובה. כאילו, בובה. בובת זכוכית כזאת? הסג שאם נוגעים בהן המוכרים מתחילים לצרוח ולהתקשר למשטרה? כזאת היא. היא כזאת בובה. ממש. ממש. ממש. בובה.
נתחיל בכך, שלא משנה מה קורה, היא תמיד איכשהו תחזור לעניין ה-"אה!!! איפה המראה שלי?" כי היא חייבת להראות מושלם. אם לא שלחתי לך את בוראם וג'יון רבות, אני אשלח לך את זה. היא כמו בוראם. וואטאבר הפנד - "לא השיער שלי איפה המראה?" ולסדר את השיער. כן, אכפת לה מאיך שהיא נראת. הרבה יותר מדי אכפת לה. נו, אמרתי שהיא בובה - אבל היא גם המוכר הרצחני.
אז אחרי שהגענו למסקנה שממש אכפת לה מהמראה שלה, נסביר שהיא לא פרחה. היא לא. כי היא פשוט לא. היא כזאת -"לא אל תגעו בי אני שבירה!" והיא כזאת מותק חמודה ו... טוב, היא כזאת מותק בובתית ילדה בת שש. היא לא מתנהגת כמו שמישהי בגילה צריכה להתנהג. היא פשוט ילדה בת שש. נקודה. היא לא בוכה הרבה למרות שהיא יכולה לעשות פאפי-פייס ואני-עוד-דקה-בוכה-פייס. וזה ממש חמוד. היא הבובה של הבית ספר. היא כזאת... נו טוב, בוראם כזאת?
היא בובה לא מרוכזת שלא חיה בעולם הזה שהיא מעופפת עד שמישהו נוגע בה. והיא מתחילה לצרוח בקול הצווחני המשעשע הילדותי שלה. הייתי משאירה את האופי ככה כי אמרתי כבר המון פעמים שהיא פשוט ילדותית בלי שום דבר אחר, אבל זה לא מושקע ולא טוב וכו'. בכל מקרה, מה עוד אפשר להגיד על קטלינה? היא לא אוהבת את סבתא שלה אבל היא מרגישה מחויבות כלפי סבתא שלה, אז היא מקשיבה לה. היא לא יכולה לסבול שמישהו אומר משהו רק על בן אדם שחשוב לה, אפילו אם זו הסבתא המרושעת שלה שהיא בכלל לא אוהבת.
קטלינה היא כזאת ADHD. ה~~בןאדם~~מורוי לא יכולה להתרכז בשום דבר. בשום דבר. מה שאומר שאם היא עושה משהו היא מיד תראה משהו אחר ו... טוב, זה משאיר לה המון דברים לא גמורים שהיא צריכה לסיים. אבל בשונה ממני, יש לה את המרץ לעשות את כל הדברים שהיא לא סיימה לעשות.

רקע: קטלינה נולדה. למרבה הפלא. כן, היא נולדה. לאבא שלה קראו וירגיליו והוא היה חצי רוסי. והוא לא היה נחמד במיוחד. לעומת זאת, לאמא שלה קראו קלאודיה. וכן, זה שם רומני. בין היתר, לקטלינה הייתה אחות גדולה. כרמן. כן, גם זה שם רומני - לפני ביהיינד.
בכל מקרה, קטלינה הייתה הבת השניה של וירגיליו וקלאודיה - בני טארוס היחיד שחיו ברומניה, כל השאר חיו ברוסיה.
קטלי לא זוכרת את ההורים שלה. כשהיא הייתה בת שנתיים הם נהרגו ע"י סטריגוי. כרמן נהרגה גם כן, בהיותה בת חמש. קטלי לא מתה בגלל ששהתה אצל סבתה, לונטסה, באותו הזמן.
אז אחרי שההורים של קטלינה מתו, היא חיה אצל סבתא שלה. אבל היא לא זכרה את ההורים שלה, ותמיד מאור לה שהם מתו... וזהו. ובכל מקרה, קטלי תמיד חיה עם הסבתא הלא הכי נחמדה שלה. קטלי מעולם לא זכתה לשבחים, מכיוון שלא הייתה ליידי למופת לבית טארוס. היא הייתה היפראקטיבית בילדותה בצורה יוצאת דופן, וסבתה שלה ממש לא אהבה את זה. היא לא התלבשה כמו שצריך, ולונטסה לא אהבה את זה.
בערך כשקטלי הייתה בת חמש סבתה הפסיקה לקרוא לה קטלינה. היא עברה ללונטסה, מכיוון שרצתה שהילדה תלמד משמעת. היא אמרה שהשם מביא איתו התחלה חדשה, והשם שלא היה בשימוש עד אז הפך להיות השם של קטלי. קטלי שנאה את השם הזה. היא גם שנאה את סבתא שלה, שהחריכה אותה להיות שונה מהילדה שהיא רצתה להיות.
וקטלי הייתה מצייתת לה. היא לא אהבה את זה, אבל היא צייתה. ראוי לציין שהיא הייתה בבידוד כל הזמן הזה. וכשהיא הייתה בת שבע, סבתא שלה שלחה אותה לאחוזה של בית טארוס ברוסיה, בשביל שתכיר את בני המשפחה היותר קרובים שלה - מצד אביה. שם היא הכירה את מי שהפכה להיות החברה הכי טובה שלה - אנסטסיה, או נסטיה, או טסי. למרות שטסי זה עיוות מטורף, אבל קטלי קראה לה טסי. וטסי מצידה קראה לקטלי קלי, כמו שאת קוראת לחלי קלי. למה? כי השם החמישי שלה זה קלרה. בכל מקרה, טסי וקטלי היו חברות ממש ממש טובות.
טסי הייתה הבת דודה של קטלי, למעשה, והייתה בת גילה. טסי וקטלי שתיהן היו בעלות ADHD, לא שמישהו ידע ובדק אם יש להן, אבל הן היו באמת דומות. אם לא במראה, אז באופי. שתיהן היו בובות מוזרות כאלה, ובזמן הזה הן לא היו חברותיות במיוחד. קטלי עשתה את השינוי הגדול לבובה, בגיל עשר.
היא שיחה עם טסי בחצר של האחוזה של המשפחה, והייתה מלוכלכת ממש. כל השיער שלה היה פרוע, הפנים שלה היו מרוחות בבוץ. ואז הגיעה סבתא שלה.
קטלי מעולם לא שחכה את הצעקות האיומות, החודשים הבאים שהיא בילתה בבידוד מוחלט בבית של סבתה, היא מעולם לא שחכה. היא כעסה על סבתה שלה. אבל היא לא עשתה כלום נגד סבתה שלה. היא עשתה מה שסבתה של רצתה והפכה להיות בובה. היא הייתה אז בת עשר. אחרי בידוד של שלושה חודשים היא נשלחה בחזרה לאחוזה של בני טאריס, רק שהפעם לאחוזה אחרת ברומניה. היא לא ציפתה שלראות שם את טסי.
אבל עובדה שהיא הייתה שם. הבידוד שלה טרם לכך שהיא נשארה בחיים. התקפה של סטריגוי על האחוזה של טארוס ברוסיה גרמה למותם של עשרות, בכמה התקפות. טסי נשארה בחיים, אבל הוריה, אחותה הצעירה ואחיה הגדול מתו. נשארה רק טסי ואחותה הגדולה, נטליה.
נציין בקצרה שנטליה לא אהבה את קטלי, בגלל שנטליה חשבה שקטלי מלמדת את טסי דברים לא טובים, וחוץ מזה נטליה העריצה את סבתא של קטלי, אז... הן לא הסתדרו יותר מדי טוב. בכל מקרה, נטליה הייתה נטליה וקטלי וטסי היו חברות.
נכון שטסי הייתה ממש ממש בדיכאון והכול, אבל בסדר. בכל מקרה, קטלי לא אהבה את החיים גם בבית הזה, בגלל שלא נתנו לה לעשות מה שהיא רוצה, אבל היא העדיפה את החיים האחוזה ברומניה מאשר אצל סבתא שלה. בכל מקרה, קטלי גדלה.
אין ממש מה להגיד, חוץ מזה שנטליה ניסתה לפגוע בה פעם, ושקטלי נכנסה שוב להסגר של חודשיים אחרי שסבתא שלה מצאה אותה עם מכנסיים משופשפים בברכיים. ואז היא הגיעה לאקדמיה לערפדים במרילנד, אחרי שסבתא שלה החליטה לתקוע אותה שם בשביל להרחיק אותה מטסי.

שושלת : טארוס, כמובן.

התמחות: מים.

שמורים:
אלקסיה סירגייונה בון - קרייזי גירל
~מישהו~ - אור

הבהרה - מדינות מזרח אירופה (לחיץ)

--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

Maggie Greene Rhee

פורסם ב: Jun 15 2013, 14:41 PM

Are You, Are you, Coming to the tree?

פרטי משתמש

קבוצה: הפלפאף
הודעות: 37632
חרמשים: 1654
מגדר: male

משתמש מספר: 43113
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 23.02.2013

--------------------

מייקל

אני אוהב את רדיוהאד והייתי קיים פה פעם

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

Sebastian Michaelis

פורסם ב: Jun 15 2013, 14:45 PM

קוסם בינוני

פרטי משתמש

קבוצה: סלית'רין
הודעות: 3055
חרמשים: 5032
מגדר: female

משתמש מספר: 43957
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 29.04.2013

QUOTE (Violet @ Jun 15 2013, 03:13 PM)

שם: מריה סטרנדובה ( Maria Sternadova)
גיל: 17
מראה:מפורט ומסודר
אופי:כ"נל
רקע:כ"נל
הארות\הערות\רוז האתווי: אעאעאה אקדמיה לערפדים ♥
אני אוהבת אותך ♥
תשמרי? :)

נשמר ^^
תודה <3
דונט וורי, שמור. זה מוצא חן בעיני כרגע - היא נשמעת מגניבה.

חוק מהמראה הכל סבבה (:

--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

So Wonderful

פורסם ב: Jun 15 2013, 14:51 PM

קוסם מתקדם

פרטי משתמש

קבוצה: הפלפאף
הודעות: 5352
חרמשים: 0
מגדר: female

משתמש מספר: 38378
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 21.04.2012

אל תצרחי עליי דרך אורין.

שם: קטלינה אדריאנה מגדלנה סטלה קלרה קלאודיה לנוטסה טארוס. (אני לא הולכת לכתוב לך הכול באנגלית, אבל תתנחמי בזה שביררתי הכול בביהינד-דה-ניים. לנוטסה קוראים La-Noot-Sah. זה שם מאווד רומני). דרך אגב, בדרך כלל יקראו לה קטלי\קטי. בגלל שהיא כזאת בובה קטנה ילדותית.

גיל: 15.

מראה: לקטלינה יש מראה של מורוי רגילה, אבל כמובן שהיא חייבת להיות לא מושלמת. כי סבתא שלה אומרת שהיא צריכה להיות מושלמת - אבל היא לא. קודם כל, היא לא גבוהה כמו של המורוי. אולי המורוי הם מטר שבעים, אבל קטלינה מטר שישים וחמש. היא נמוכה מהם. וסבתא שלה ממש ממש לא אוהבת את זה. עוד דבר - היא שטוחה יותר מהרגיל. היא שטוחה כמו ילדה בת שש. היא שטוחה מדי, אפילו בשביל מורוי. והיא רזה בצורה טיפה קיצונית מדי, אבל לא אכפת מזה לסבתא שלה. היא רוצה שקטלינה תראה מושלם, ומבחינתה כמה שיותר רזה יותר מושלם. בכל מקרה, קטלינה לא מושלמת.
השיער של קטלינה בהיר ביותר, בצבע בלונד-פלטינה יפהפה. אולי זה הדבר היחיד שקטלינה באמת מתגאה בו. הוא ארוך וגלי בצורה מושלמת - כמו שסבתה רוצה, והוא מסתיים ליד המותן שלה. הוא תמיד יהיה פזור - אלא אם היא רצה\מתאמנת במשהו, ואז הוא יהיה אסוף בצמה סביב ראשה. יש לה נטיה מעצבנת כזאת לתקוע בו המון סיכות של פרפרים\פרחים\וואטאבר נשי-ילדותי שכזה.
יש לה עיניים מדהימות (מכיוון שלא זכור לי עם יש להם עיניים אדומות) בצבע אפור-סערה. למרות שסבתא שלה חושבת שזה דומה לאפור עכבר (תמותי סבתא-של-קטלינה). הן מדהימות. הן גדולות מהרגיל וחמודות, עם ניצוץ ילדותי חמוד תמים שכזה. וול, היא כן תמימה. אבל לא כמו שהיא נראת. יש לה ריסים ארוכים בצבע בלונד מהמם כזה של השיער שלה.
יש לה עור לבן לחלוטין שאנשים תמיד מקשרים לערפדים (מי יודע למה) ונקי לחלוטין, חוץ מאיזה כתם שהיא קיבלה בילדות מזה שהיא שמה על עצמה צבע שאי אפשר היה למחוק (לצערה) מאחורי האוזן. גם על זה סבתא של קטלינה (ה-%&$^*$) כועסת, כמובן.
יש לה שפתים עבות ומרשימות, מדהימות שכאלה. נו, מהסוג שתמיד מקשרים לבנות שכל הזמן מתאפרות כמו לא-יודעת-מה? כאלה, רק טבעיות. היא בהחלט מהממת, אבל היא לא משולמת. לא כמו שסבתא שלה רוצה.

אופי: קטלינה היא כזאת בובה. כאילו, בובה. בובת זכוכית כזאת? הסג שאם נוגעים בהן המוכרים מתחילים לצרוח ולהתקשר למשטרה? כזאת היא. היא כזאת בובה. ממש. ממש. ממש. בובה.
נתחיל בכך, שלא משנה מה קורה, היא תמיד איכשהו תחזור לעניין ה-"אה!!! איפה המראה שלי?" כי היא חייבת להראות מושלם. אם לא שלחתי לך את בוראם וג'יון רבות, אני אשלח לך את זה. היא כמו בוראם. וואטאבר הפנד - "לא השיער שלי איפה המראה?" ולסדר את השיער. כן, אכפת לה מאיך שהיא נראת. הרבה יותר מדי אכפת לה. נו, אמרתי שהיא בובה - אבל היא גם המוכר הרצחני.
אז אחרי שהגענו למסקנה שממש אכפת לה מהמראה שלה, נסביר שהיא לא פרחה. היא לא. כי היא פשוט לא. היא כזאת -"לא אל תגעו בי אני שבירה!" והיא כזאת מותק חמודה ו... טוב, היא כזאת מותק בובתית ילדה בת שש. היא לא מתנהגת כמו שמישהי בגילה צריכה להתנהג. היא פשוט ילדה בת שש. נקודה. היא לא בוכה הרבה למרות שהיא יכולה לעשות פאפי-פייס ואני-עוד-דקה-בוכה-פייס. וזה ממש חמוד. היא הבובה של הבית ספר. היא כזאת... נו טוב, בוראם כזאת?
היא בובה לא מרוכזת שלא חיה בעולם הזה שהיא מעופפת עד שמישהו נוגע בה. והיא מתחילה לצרוח בקול הצווחני המשעשע הילדותי שלה. הייתי משאירה את האופי ככה כי אמרתי כבר המון פעמים שהיא פשוט ילדותית בלי שום דבר אחר, אבל זה לא מושקע ולא טוב וכו'. בכל מקרה, מה עוד אפשר להגיד על קטלינה? היא לא אוהבת את סבתא שלה אבל היא מרגישה מחויבות כלפי סבתא שלה, אז היא מקשיבה לה. היא לא יכולה לסבול שמישהו אומר משהו רק על בן אדם שחשוב לה, אפילו אם זו הסבתא המרושעת שלה שהיא בכלל לא אוהבת.
קטלינה היא כזאת ADHD. ה~~בןאדם~~מורוי לא יכולה להתרכז בשום דבר. בשום דבר. מה שאומר שאם היא עושה משהו היא מיד תראה משהו אחר ו... טוב, זה משאיר לה המון דברים לא גמורים שהיא צריכה לסיים. אבל בשונה ממני, יש לה את המרץ לעשות את כל הדברים שהיא לא סיימה לעשות.

רקע: קטלינה נולדה. למרבה הפלא. כן, היא נולדה. לאבא שלה קראו וירגיליו והוא היה חצי רוסי. והוא לא היה נחמד במיוחד. לעומת זאת, לאמא שלה קראו קלאודיה. וכן, זה שם רומני. בין היתר, לקטלינה הייתה אחות גדולה. כרמן. כן, גם זה שם רומני - לפני ביהיינד.
בכל מקרה, קטלינה הייתה הבת השניה של וירגיליו וקלאודיה - בני טארוס היחיד שחיו ברומניה, כל השאר חיו ברוסיה.
קטלי לא זוכרת את ההורים שלה. כשהיא הייתה בת שנתיים הם נהרגו ע"י סטריגוי. כרמן נהרגה גם כן, בהיותה בת חמש. קטלי לא מתה בגלל ששהתה אצל סבתה, לונטסה, באותו הזמן.
אז אחרי שההורים של קטלינה מתו, היא חיה אצל סבתא שלה. אבל היא לא זכרה את ההורים שלה, ותמיד מאור לה שהם מתו... וזהו. ובכל מקרה, קטלי תמיד חיה עם הסבתא הלא הכי נחמדה שלה. קטלי מעולם לא זכתה לשבחים, מכיוון שלא הייתה ליידי למופת לבית טארוס. היא הייתה היפראקטיבית בילדותה בצורה יוצאת דופן, וסבתה שלה ממש לא אהבה את זה. היא לא התלבשה כמו שצריך, ולונטסה לא אהבה את זה.
בערך כשקטלי הייתה בת חמש סבתה הפסיקה לקרוא לה קטלינה. היא עברה ללונטסה, מכיוון שרצתה שהילדה תלמד משמעת. היא אמרה שהשם מביא איתו התחלה חדשה, והשם שלא היה בשימוש עד אז הפך להיות השם של קטלי. קטלי שנאה את השם הזה. היא גם שנאה את סבתא שלה, שהחריכה אותה להיות שונה מהילדה שהיא רצתה להיות.
וקטלי הייתה מצייתת לה. היא לא אהבה את זה, אבל היא צייתה. ראוי לציין שהיא הייתה בבידוד כל הזמן הזה. וכשהיא הייתה בת שבע, סבתא שלה שלחה אותה לאחוזה של בית טארוס ברוסיה, בשביל שתכיר את בני המשפחה היותר קרובים שלה - מצד אביה. שם היא הכירה את מי שהפכה להיות החברה הכי טובה שלה - אנסטסיה, או נסטיה, או טסי. למרות שטסי זה עיוות מטורף, אבל קטלי קראה לה טסי. וטסי מצידה קראה לקטלי קלי, כמו שאת קוראת לחלי קלי. למה? כי השם החמישי שלה זה קלרה. בכל מקרה, טסי וקטלי היו חברות ממש ממש טובות.
טסי הייתה הבת דודה של קטלי, למעשה, והייתה בת גילה. טסי וקטלי שתיהן היו בעלות ADHD, לא שמישהו ידע ובדק אם יש להן, אבל הן היו באמת דומות. אם לא במראה, אז באופי. שתיהן היו בובות מוזרות כאלה, ובזמן הזה הן לא היו חברותיות במיוחד. קטלי עשתה את השינוי הגדול לבובה, בגיל עשר.
היא שיחה עם טסי בחצר של האחוזה של המשפחה, והייתה מלוכלכת ממש. כל השיער שלה היה פרוע, הפנים שלה היו מרוחות בבוץ. ואז הגיעה סבתא שלה.
קטלי מעולם לא שחכה את הצעקות האיומות, החודשים הבאים שהיא בילתה בבידוד מוחלט בבית של סבתה, היא מעולם לא שחכה. היא כעסה על סבתה שלה. אבל היא לא עשתה כלום נגד סבתה שלה. היא עשתה מה שסבתה של רצתה והפכה להיות בובה. היא הייתה אז בת עשר. אחרי בידוד של שלושה חודשים היא נשלחה בחזרה לאחוזה של בני טאריס, רק שהפעם לאחוזה אחרת ברומניה. היא לא ציפתה שלראות שם את טסי.
אבל עובדה שהיא הייתה שם. הבידוד שלה טרם לכך שהיא נשארה בחיים. התקפה של סטריגוי על האחוזה של טארוס ברוסיה גרמה למותם של עשרות, בכמה התקפות. טסי נשארה בחיים, אבל הוריה, אחותה הצעירה ואחיה הגדול מתו. נשארה רק טסי ואחותה הגדולה, נטליה.
נציין בקצרה שנטליה לא אהבה את קטלי, בגלל שנטליה חשבה שקטלי מלמדת את טסי דברים לא טובים, וחוץ מזה נטליה העריצה את סבתא של קטלי, אז... הן לא הסתדרו יותר מדי טוב. בכל מקרה, נטליה הייתה נטליה וקטלי וטסי היו חברות.
נכון שטסי הייתה ממש ממש בדיכאון והכול, אבל בסדר. בכל מקרה, קטלי לא אהבה את החיים גם בבית הזה, בגלל שלא נתנו לה לעשות מה שהיא רוצה, אבל היא העדיפה את החיים האחוזה ברומניה מאשר אצל סבתא שלה. בכל מקרה, קטלי גדלה.
אין ממש מה להגיד, חוץ מזה שנטליה ניסתה לפגוע בה פעם, ושקטלי נכנסה שוב להסגר של חודשיים אחרי שסבתא שלה מצאה אותה עם מכנסיים משופשפים בברכיים. ואז היא הגיעה לאקדמיה לערפדים במרילנד, אחרי שסבתא שלה החליטה לתקוע אותה שם בשביל להרחיק אותה מטסי.

שושלת : טארוס, כמובן.

התמחות: מים.

הארות\הערות\דם:
סייימתי!!!!

--------------------

צונזר כי גם זה עוד דבר שמביך מכדי להיות קיים.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

Sebastian Michaelis

פורסם ב: Jun 15 2013, 14:53 PM

קוסם בינוני

פרטי משתמש

קבוצה: סלית'רין
הודעות: 3055
חרמשים: 5032
מגדר: female

משתמש מספר: 43957
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 29.04.2013

QUOTE (Sparkly Cakepop @ Jun 15 2013, 03:23 PM)

שם: קטלינה אדריאנה מגדלנה סטלה קלרה קלאודיה לנוטסה טארוס. (אני לא הולכת לכתוב לך הכול באנגלית, אבל תתנחמי בזה שביררתי הכול בביהינד-דה-ניים. לנוטסה קוראים La-Noot-Sah. זה שם מאווד רומני).
גיל: 15.
מראה:מפורט ומסודר
אופי: כ"נל
רקע: כ"נל
שושלת : טארוס, כמובן.
התמחות:
הארות\הערות\דם:
תשמרי לי.

שמור ~

--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

טרנוס

פורסם ב: Jun 15 2013, 17:37 PM

סוהרסן

פרטי משתמש

קבוצה: גריפינדור
הודעות: 859
חרמשים: 13645
מגדר: male

משתמש מספר: 41727
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.11.2012

שם: ברנדון ארדום טינרו.
גיל: 17.7
מראה: ב
אופי: כ"נל
רקע: כ"נל
שושלת (אם יש. אולי הם לא אצילים): טינרו.
התמחות: מים.
הארות\הערות\דם:

--------------------

נועם||כמעט 13||ג'יימס בונד||אני משועמם למדי||אלה החיים שלי

"אם אתם מטפסים על הר, תמיד תחשבו מה יהיה בפסגה"

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

Sebastian Michaelis

פורסם ב: Jun 15 2013, 19:52 PM

קוסם בינוני

פרטי משתמש

קבוצה: סלית'רין
הודעות: 3055
חרמשים: 5032
מגדר: female

משתמש מספר: 43957
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 29.04.2013

QUOTE (טרנוס @ Jun 15 2013, 06:09 PM)

שם:אינצוטיוס פורנל.
גיל: 17.7
מראה:
אופי:
רקע:
שושלת (אם יש. אולי הם לא אצילים):שושלת פורנל כמובן.
התמחות:
הארות\הערות\דם:תשמרי לי בבקשה כי את לא כתבת משהו על שמירות בפרטי.וכבדרך אגב אני מצפה להרבה דם.

הא?
דם לא יהיה העיקר במ"ת - יהיו עוד הרבה קטעים... מיוחדים.
שמור וזה.

אינצוטיוס לא התקבל, מצטערת. היו קטעים שמבחינה (לא קשור בכלל לקטע העל טבעי) לא הגיוניים מבחינה פסיכולוגית, אנושית. זה כתוב נוראי (רווח אחרי סימני פיסוק, אנשים!), ואני בקושי מצליחה לקרוא את זה. מצטערת.
וכן, התכוונתי למים.
אצילים לא נישאים לדמפיריות! הם רק מנצלים אותן כזונות דם. אצילים אמורים להינשא למורוי (במיוחד למורוי אצילה)!
מורוי כן יודעים! הם תמיד יודעים כל מה שהם צריכים לדעת על החיים שלהם! (כמעט)
וברצינות, שמות נורמליים! אל תמציא לי פה שמות!
ותסדר את הBB קוד.

--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

הרמיוני בלו

פורסם ב: Jun 15 2013, 20:18 PM

קוסם מתחיל

פרטי משתמש

קבוצה: גריפינדור
הודעות: 1196
חרמשים: 28569
מגדר: female

משתמש מספר: 43299
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 15.03.2013

שם: אליס קלאודה בנור

גיל: אז 15 וחצי

מראה: אליס מוזרה, אפילו בשביל מורוי. יש לה עור בצבע שמנת-חיוור, צבע שערפדים לא מקבלים הרבה. הצבע הזה עוזר לה להטמע בסביבה, אבל לא לגמרי מכפר על המוזרות שלה. יש לה עור דווקא יחסית נורמאלי, כשחושבים על זה. שום דבר מיוחד, עור כמו שיש, מושלם כאילו הוא פוסל בידי אמן. עור חלק, ולמען האמת, די קר. אבל היא מעולם לא קיעקע את עצמה, או משהו בסגנון. יש לה פנים מאד מהורהרות, כאילו כל הזמן היא מתעמקת בבעיה מעניינת, מה שלרוב נכון,למען האמת. אבל, הכוונה היא שיש לה פנים רציניות, ויפות. יש לה סנטר די מעוגל, ועצמות לחיים גבוהות, עם פנים די ארוכות כאלו, אבל בצורה יפה, לא מעוותת. יש לה אף קטן ובובתי, לא משהו מיוחד, גם כן. לא מאד גדול, או דומיננטי, רק אף רגיל באמצע הפנים. יש לה שפתיים מלאות בצורה מסקרנת, לא מעוותת אבל, קיימת... שמים לזה לב. יש לה שפתיים שבניגוד מהמם לעורה מאד אדומות, אף על פי שהיא לא נוהגת למרוח עליהן ליפסטיק, אבל לרוב היא מורחת שפתון מבריק, פשוט כי בגלל הצבע הטיבעי שלה זה ניראה מוזר כשזה לא מבריק. יש לה עיניים עמוקות מאד, בצבע ענבר, זהוב כמעט, כמו זהב מותך. יש לה עיניים די קטנות, שקצת ניראות כאילו היא מתביישת, גם אם היא לא. יש לה ריסים צפופים וארוכים שיוצרים מסגרת עבה לעיניים שלה. הצבע הכהה של הריסים בה בניגוד מושלם לעיניים ולעור שלה, ויוצר הפרדה מדהימה. יש לה גבות דקות, שלעיתים רחוקות מאד מאד היא מסדרת,מ אבל לרוב הן די ישרות, דקות אבל לא מדהימות. יש לה שיער מדהים, שיער בצבע פחם שחור ומבריק, שיוצר וילון עבה סביב הפנים שלה,וממסגר אותם. הוא גלי, מגיעה לה עד סוף הישבן, וניראה תמיד מבריק וחי. הוא רך מאד, נעים למגע וקל לסירוק. היא בדרך כלל נותת לו להיות פזור ומתבדר ברוח, אך לעיתים אוספת אותו לצמה עבה. השיער שלה יוצר ניגוד יפהפה עם העור שמנת שלה ומדגיש את הגוף שלה. היא, כמו כל מורי, דיי גבוהה, אבל יחסית למורוי קצת נמוכה, בערך 1.63. לאליס יש גוף שמתעגל בחן באופן קליל בירכיים ובחזה, ובטן שטוחה לגמרי, וחזקה כמו שיש. אין לה שרירים עגולים של רקדנית, למרות שניראה לפעמים שיש לה. זה מודגש בעיקר בכתפיים ותנועות קלילות, עד כדי הליכה מרחפת. היא פשוט בתת-תזונה נוראית, אבל היא ניראת כמו דוגמנית חולנית. היא לבושה לרוב בסטרפלס שמדגיש את החזה הגדול שלה, או בכתפיות קצרות. היא אוהבת בד קל ואוורירי, או אפילו רשת. לרוב היא לובשת שמלות קיץ, אך לעתים גם חולצה וחצאית, או מכנסיים. קשה לה להבין שהגוף שלה הוא דבר אישי, אבל אבא שלה מחזיק אותה קצר, וברור שסומכים עליו.

אופי:
מוזרה: אין מה לעשות, היא פשוט מיוחדת, שונה, תגדירו את זה איך שאתם רוצים. היא מוזרה. כנראה זה בגלל אבא שלה, שהפך למטורף על כל הראש. אולי זה בגלל שהיא ראתה איך האח הבכור שלה נהרג לה בין הידיים. וגם השני. והשלישית. ואולי זה בגלל שהיא ראתה איך הסטריגוי הורגים את אמא אט אט, או בכללי מחריבים את משפחתה. אולי זה בגלל שדרשו ממנה לעמוד בכל זה בלי להוציא מילה. בלי לבכות, להיות חזקה. עכשיו לעשות רק את הדברים הטכניים. אחר כך אפשר להישבר, לפרוץ בבכי. אולי זה בגלל שהיא ראתה איך אביה אונס, אם קוראים לזה לאנוס, דמפריות אחת אחרי השניה תוך כדי שהוא שותה את דמן. ואולי זה סתם כי היא פריקית. אני מנחה שאותם המניעים גרמו לה להיות שקטה: כנראה בגלל כל מה שעבר עליה, היא הבינה שעדיף להיות בשקט. לסתום עכשיו, לבכות אחר כך... עכשיו, צריך לציית. לעשות מה שאומרים לך בלי לחשוב. באופן אוטומתי, לקרוא לדמפרית הבאה שתעלה על המיטה הלבנה, להושיט יד. להקפיא. להוציא את המיים. לשלוט. להרוג. בלי לחשוב, עדיף פשוט לסתום את הפה.
כן, אפשר לקרוא לזה גם קרת-רוח: היא לא מאבדת עשתונות,לא צורחת בפחד, או משהו כזה. כמו שהיא למדה לסתום את הפה, היא למדה שעדיף לשמור על קור-רוח, ולעשות מה שנכון לעשות.
היא בטח יודעת שעדיף לעשות את זה בגלל שהיא באמת כל כך חכמה: אפשר לומר שזה מתבטא גם בזה שהיא ידעה מה לעשות. או בזה שהיא מוכשרת. היא פשוט גאון קטן. פריקית לגמרי, כן, אבל גאונה. היא פשוט מבינה . היא פשוט סותמת, מסתכלת, מעקלת, ועושה. היא יכולה לצפות בתרגיל הכי מסובך בעולם, ובלי שום הסברים, לעשות. היא לא יודעת שזה מיוחד, או שזה כישרון, לאבחן דברים, פעולות ולדעת להעתיק אותם, היא פשוט עושה את זה. בלי לחשוב, יותר מהר, יותר יעיל, יותר טוב.
אבל למרות הכל, היא עדיין די רגישה: כן, היא חזקה, אבל היא לא עומדת בכל. היא לא עשויה מפלדה, למרות שהיא בהחלט הייתה רוצה. אבל שתבינו, די קשה לשתוק כשאחרון אחיך מת בזרועותיך. עם השנים היא נעשתה לחוצה, כמעט פאנואידית. היא לא ממש מפחדת, אבל... נלחצת. זה כמו שכשלא הכנת שיעורים, אתה לא מפחד, אבל לחוץ. (אני, לפחות...). היא לוקחת דברים ללב, עמוק ללב, והיא לא כועסת עליך, בכלל לא, היא כועסת על עצמה.: כל רגע היא מנצלת להלקיה עצמית, פעם היא ניסתה להתחיל לחתוך, אבל היא גילתה שלערפדים זה קצת קשה. היא יכולה להתחיל לבכות מי "אויש נו..." או משהו בסגנון, פשוט כי במשך 15 שנה היא הדחיקה את זה...
אבל כמובן כדי להיות כל כך יעילה צריך להיות מאד אמיצה: נכון, היא פרנואידית, אבל היא אמיצה. לא מתחבר? אצלה כן. עוד פעם, טכני. היא לא חושבת, לא מרגישה, רק עושה. היא יודעת מה לעשות ברגע הנכון, בזמן הנכון. היא פשוט שומעת, עוברת למצב "חסרת רגשות" ועושה הכל ביעילות מרבית. היא יכולה להפגין אומץ מדהים, בלי להניד עפעף.
בנוסף, היא מאד רצינית: היא לא מתבדחת, לא צוחקת, בקושי מחייכת, כי היא לא יודעת שזה מה שהיא צריכה לעשות. כמובן שזה קשור לזה שהיא בודדה: היא לא פגשה פגשה אף אחד לפני שהגיעה לבית הספר. היא לא למדה מאף אחד שלא חייבים להקשיב בתשומת לב לכל מילה שמישהו מוציא מהפה, ולכן היא קשובה: היא מאד צייתנית, וגם יכולה להקשיב למישהו במשך מלא זמן. חינכו אותה ככה, להיות יעילה, וקשובה.
אבל זה שהיא בודדה גרם לה להיות גם חסרת אמון: אחרי כל הדברים שהיא עברה, לא פלא שקשה לה לסמוך על אחרים. כל"כ הרבה אנשים איכזבו אותה, עזבו אותה, קשה לה לסמוך על אחרים.
היא אולי חסרת אמון, אבל היא כן נאמנה: היא נאמנה לאחרים. לא הייתה לה ממש הזדמנות לבדוק את זה, כי היא כל"כ בודדה, אבל היא ממש נאמנה. אם תרכוש את אמונה, היא לעולם לא תאכזב אותך. היא פשוט רגילה שמאכזבים אותה, ולא סובלת את זה, לכן כל דמעה שתזלוג מעינך, אם היא סומכת עליך, תתן לה תחושה שהיא ניכשלה במשימתה, ותגרום לה ייסורים רבים.
אחד הדברים הנורמליים היחידים אצלה זה שהיא פילוסופית: כמו כל מורוי, היא מתעמקת בכל דבר. אבל לא כמו כל מורוי, היא גם נורא נורא חכמה. ולכן יוצא שלפעמים היא פותחת שיחה עם מישהו, ויכולה להריץ את כל השיחה שתהיה בראש שלה, ולפעמים היא פשוט מדלגת על קטעים משעממים, ומגיעה ישר לעיקר. זה ממש, אבל ממש, מגניב. ובכלל, היא יכולה לשבת שעות, ופשוט לחשוב. להתעמק יותר מדי: זאת היא... וזה גם נובע מזה שמנעו ממנה להתעמק בדברים כל כך הרבה זמן, (כשאבא המשוגע שלה הכריח אותה להילחם, י"ב) אז היא מתעמרת על כל דבר שנים.
אבל למרות כל הדברים הטובים אצלה, היא ממש, אבל ממש, צנועה: טוב, זה לא שהיא ממש צנועה, פשוט, היא לא ממש מכירה ביכולות של. היא לא מבינה שהיא משהו מיוחד, היא אף פעם לא פגשה ערפדים אחרים לפני שהגיעה לבית הספר, אז היא לא יכולה להתפאר במשהו שהיא חושבת שכל אחד עכול לעשות. היא אמנם ממש חזקה: היא יכולה לעשות מלא דברים בעזרת היכולות שלה, אבל היא לא מתפארת בהם או משהו כזה.

רקע:
לאליס קלאודה בנור היו חיים קשים, נוראיים, זוועתיים. היא נולדה לתוך רוע וכאב, במשפחה מוזרה ומעווטת. אבל המשפחה שלה לא הייתה ככה תמיד, הסטריגוי הרסו את משפחתה, ואת חייה. אליס נולדה למשפחה חיה ואוהבת, הילדה הקטנה ביותר לשני אחים גדולים ואחות גדולה, אבא ואמא, כולם מורוי, כמובן. לאביה קוראים טנרוס, ולאמא קראו גרנדה. לשני אחיה קראו אלכס ודייויד, ולאחותה מרינה. היא אהבה אותם, מאד. אבא שלה היה מאושר, אמא שלה מסוחררת משמחה, ואחיה ואחותה ואף היא עצמה, שמחים על פינוקם כיאה לילדים קטנים. היה ברור שהכל טוב מדי, שהסטריגוי יקחו ממנה את זה, אבל אז היא לא ידעה, לא ידעה כלום. היא הרגישה בטוחה, אביה התעקש להצמיד לכל אחד מילדיו שלושה שומרים נועזים, כדי לשמור על בטחונם, אף על פי כי עליו שמר רק דמפר אחד. אבל כמו שכבר אמרתי, הכל נהרס. הסטריגוי לא יכלו להרשות שלאצילים המיוחסים ביותר (אם מה שאביה אמר לה היה נכון) יהיו ילדים חזקים שכאלו, כל אחד מתמחה ביסוד אחר. אמה נלקחה ממנה ראשונה. זה היה לילה קר, כולם היו שלווים בטוחים, ואז זה החל. הסטריגוי פלשו אל האחוזה שלהם, והחלו לתקוף. הדמפרים לא הכזיבו והשיבו במלוא הכח, אך הם לא הצליחו למנוע את הנורא מכל.
אליס הייתה בחוץ, לבושה רק בכותונת, היא באה רק לראות מה קורה בחוץ, מה כל הרעש, אבל במקום זה היא זכתה לראות את משפחתה נלחמת על חייה, ואת אמא צונחת ללא רוח חיים. אמה התמחתה באוויר, כמו אחיה, דייוויד. היא ומשפחתה, וכמובן, השומרים, נלחמו על נפשם, ונצחו. הסטריגויס הסתלקו, אבל לא לתמיד. בשביל אביה זו הייתה מכה קשה מנשוא, והוא השתגע, פשוטו כמשמועו. הוא החל להיות רודף בצע, והרג חפים מפשע על אף שהוא מורוי. הוא החל להעביד את ילדיו, כאילו הוא מאמן צבא. דייויד, שמתמחה באוויר, לו היה הכי קשה; לא רק שהוא מורוי, ככה שזה נוגד את הטבע שלוף הוא גם כשף אוויר ושוכן שלום, ככה שזה נוגד גם אתו. מרינה, שמתמחה באדמה, הייתה האחות הקטנה ביותר מלבד אליס. אלכס, הבן הבכור ומתמחה באש, הוא הוא היה החזק ביותר, הוא החל להרים את המשפחה, גם אם לא הצליח לגאול אותה מאביו, שהעביד את ילדיו בפרך. הסטריגוי שוו לתקוף, ומרינה הלכה לעולמה. היא מתה בזרועותיה של אחותה הקטנה. היא הייתה מאד קשורה אליה, דיברה אליה בלילה, נתנה לה לשכב במיטתה, היא הייתה תחליף לאמא שקלאודיה איבדה בגיל 3. היא זוכרת רק הבזקים, אבל אלו זיכרונות שלעולם לא עזבו אותה. היא החלה להשתגע גם היא, להיות עבד של אביה. רק פרצי רגשות הופיעו אצלה, אבל רק כשהייתה רחוקה מאביה, שסירב לקבל כל רגש כמשהו אחר חוץ מחולשה. הוא אהב, לא, לא אהב, היה מרוצה רק מדברים טכנים. מהרג. מדם. מורי? לא בדיוק. גם לדייוויד היה קשה לאבד את אחותו הקטנה, אבל הוא התמודד עם זה הרב יותר טוב מאיך שהתמודדה עם זה אליס. למשך יומיים תמימים היא לא הסכימה לשתות דם, אך לבסוף היא הסכימה, כי הצמא שבר אותה.
אביה החל לדרוש ממנה למצוא לו דמפריות להביא למיטתו, והיא הייתה רק בת 10. פעם היא הלכה אל חדר השינה של אביה רק כדי להביא אחת נוספת, אבל כנראה שהוא לא גמר עם הקודמת. היא הייתה לבנה עוד יותר ממה שהייתה כשבאה, כנראה בגלל שתיית דמה. היא הייתה עירומה לגמרי, וכך גם אביה. היא נשכבה במיטה למשך שאר היום, חושבת על מה שראתה. ואז הסטריגוי תקפו שוב.היא הייתה בת 12, יכלה להילחם, וזה בדיוק מה שאבא שלה דרש. היא הייתה אמורה לצאת לשדה הקרב ולתקוף אותם, וזה גם מה שאלכס עשה. היא תמיד תזכור את היום הזה כיום שבו אלכס בוגד. זה היה אחד הזכרונות האחרונים שלה ממנו, זיכרון נוראי. אלכס רץ לעבר אחד הסטריגוי ושרף את ראשו באחת, אך דייוויד ייבב. כאב לו לראות את הסטריגוי נהרג, גם אם זה היה סריגוי. אליס רצה לעברו, ותפסה אותו בזרועותיה כשזה קרה; לאף אחד לא היה ברור למה הוא עשה את זה, אבל הוא עשה את זה. פגיון נשלח אל לבו של דייוויד, פגיונו של אלכס.
אחיה השני של אליס מת בזרועותיה, בעוד אביה בורח מהמקום. היא ואחיה נלקחו אל הבית, בידי הסטריגוי. הם לא עינו אותה, אלה את אחיה, כדי גלות היכן אביה כדי להוציא את כולם להורג. הם, כמובן, לא ידעו היכן הוא, וגם אם הייתה יודעת, אליס לא הייצתה מספרת ולו בשביל שיהרגו את אחיה, אחיה שהרג את דיייוויד. את דייוויד האטוב, האוהב, השחצן, את המורוי שכלכך אהבה...
שושלת (אם יש. אולי הם לא אצילים): בנור

התמחות: מיים, קרח.

הארות\הערות\דם: או.קיי, דבר ראשון: תשמרי לי. דבר שני: תשמרי לי את הצבעהזה ודבר שלישי: היא הכי אוהבת O-, אוB+.

אני עוד מעט מסיימת :( אני פשוט חולה כרגע, אז אני אשתדל לסיים כמה שיותר מהר, מצטערת.

הודעה זו נערכה ע"י הרמיוני בלו ב Jul 5 2013, 17:41 PM

--------------------

ענבל~פנגירל~קרמבו~אשמת הכוכבים~שרלוק~דוקטור הו~הכפר הירוק~סיפור

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

Sebastian Michaelis

פורסם ב: Jun 15 2013, 20:23 PM

קוסם בינוני

פרטי משתמש

קבוצה: סלית'רין
הודעות: 3055
חרמשים: 5032
מגדר: female

משתמש מספר: 43957
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 29.04.2013

QUOTE (הרמיוני בלו @ Jun 15 2013, 08:50 PM)

שם: אליס קלאודה בנור
גיל: [בין 15-18] 15 וחצי
מראה:מפורט ומסודר
אופי: כ"נל
רקע: כ"נל
שושלת (אם יש. אולי הם לא אצילים): בנור
התמחות:
הארות\הערות\דם: או.קיי, דבר ראשון: תשמרי לי. דבר שני: תשמרי לי את הצבע הזה ודבר שלישי: היא הכי אוהבת O-, אוB+.

אוקיי. למרות ששני כבר ביקשה ממני... אממ, שמור (:
הצבע הוא של שני, מצטערת .

התקבלת (:
אבל תערכי את החזה!!!

--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

I'm Crazy ,Crazy girl

פורסם ב: Jun 16 2013, 12:49 PM

סוהרסן

פרטי משתמש

קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 815
חרמשים: 9715
מגדר: female

משתמש מספר: 44267
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 24.05.2013

שם: אלקסיה סירגייונה בון, היא מעדיפה שיקראו לה פשוט קס.
גיל: 17
מראה:מפורט ומסודר
אופי: כ"נל
רקע: כ"נל
שושלת (אם יש. אולי הם לא אצילים): בון (נמנמ.. נולדתי בלי מקוריות )
התמחות:
הארות\הערות\דם: תישמרי לי בבקשה

--------------------

אלקסה|| 13||פנימיה ביצ'ס||אני סתם מתה שכל מה שנשאר ממנה זה קליפה ריקה בלי טיפת נשמה וחיים||

זוג כנפיים/מאת אלקסה(אני)

איך הייתי רוצה להצמיח זוג כנפיים,
להתרחק מכולם ולחיות עם פיות.
אבקת הקסמים שלהם תגרום לי לשמוח,
גם כשארצה לבכות.

איך הייתי רוצה להצמיח זוג כנפיים,
להראות לכולם שאני יכולה.
אני הרי כבר לא אותה ילדה,
אני קסומה.

איך הייתי רוצה להצמיח זוג כנפיים,
כאלה שהם לא יתלשו בהזדמנות הראשונה.
ואולי עם הכנפיים אוכל להתרחק לאגדה קטנה,
שם אוכל להיות נסיכה.

איך אני שמחה שהצמחתי זוג כנפיים,
עפתי למעלה בעזרתם.
ועכשיו אני יכולה לחלום על זוג כנפיים,
שיורידו אותי חזרה.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

Sebastian Michaelis

פורסם ב: Jun 16 2013, 15:46 PM

קוסם בינוני

פרטי משתמש

קבוצה: סלית'רין
הודעות: 3055
חרמשים: 5032
מגדר: female

משתמש מספר: 43957
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 29.04.2013

QUOTE (I'm Crazy ,Crazy girl @ Jun 16 2013, 01:21 PM)

שמור (:

--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

Peter Johnson

פורסם ב: Jun 16 2013, 15:51 PM

may we meet again

פרטי משתמש

קבוצה: הפלפאף
הודעות: 74276
חרמשים: 0
מגדר: female

משתמש מספר: 43313
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 16.03.2013

תשמרי לי!

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

Sebastian Michaelis

פורסם ב: Jun 16 2013, 15:59 PM

קוסם בינוני

פרטי משתמש

קבוצה: סלית'רין
הודעות: 3055
חרמשים: 5032
מגדר: female

משתמש מספר: 43957
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 29.04.2013

QUOTE (Red Nose Day @ Jun 16 2013, 04:23 PM)

תשמרי לי!

שמור!
אבל תערכי את ההודעה, אל תגיבי מחדש.

--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

Daffodil

פורסם ב: Jun 17 2013, 16:02 PM

קוסם מצטיין

פרטי משתמש

קבוצה: רייבנקלו
הודעות: 11962
חרמשים: 392
מגדר: female

משתמש מספר: 39849
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 05.08.2012

שם: ורוניקה ג'ורג'יה אנאבל [ורו]
גיל: 18
מראה: ורו יפיפייה, בצורה כמעט מעצבנת. מושלמת. כואבת.
עורה חלק לחלוטין, ללא כל פגם, עדין ורך. חוץ מצווארה - שמלא בצלקות מהמורוי ההם [מפורט ברקע]. בגוון שחום-זהוב די מוזר, אבל אקזוטי. היא גבוהה - 1.78 ודקיקה במיוחד, חטובה מתניה צרים וחזה גדול במיוחד. בטנה שטוה ויש לה פירסינג בטבור. רגליה ארוכות ורזות. אצבעות ידיה ורגליה דקיקות וארוכות. כתפיה עגולות וצווארה דק וארוך. היא מעט שרירית, אבל לא בצורה מכוערת. הפנים שלה ארוכות, מחוטבות בעלות עצמות לחיים גבוהות וסנטר חד ועקשני. העיניים שלה בצורת שקד ובצבע כחול-ירוק-קרח. והן מוקפות במסגרת שחורה של ריסים ארוכים ועבים. גבותיה דקיקות, מעוצבות להפליא וקמורות - מה שגורם לה להיראות ביקורתית וצינית, וזה לא רחוק מהאמת. אפה קטן, בובתי ובו יש פירסינג. שפתיה עבות, אדומות. שיניה מושלמות; ישרות, לבנות ובוהקות. יש לה גומות חן. אזניה קטנות, מעט מחודדות בקצותיהן ומלאות לחלוטין בעגילים. השיער שלה הוא גלים-גלים של שחור-משחור שגולשים בחן עד תחילת ירכיה. אי אפשר לנסות להגיד שהוא רק חום-ממש כהה או עם גוונים חומים. כל כולו אך ורק שחור בוהק. חוץ מפס הטורכיז שצבעה.
יש לה קעקוע מוזר, שמתחיל בכתף הימנית ומתפתל בכל מיני ספירלות עד לפרק כף היד ודרך השכמה הימנית עד תחתית הגב.
לא משנה מה היא תלבש היא לעולם לא תיראה זולה.
אופי: למרות כל החינוך שקיבלה היא דיי... מיוחדת. כן, כך מגדירים אותה המנומסים. הפחות מנומסים משתמשים באוצר נרחב יותר. זונה, מוזרה, מפחידה, ביץ'.
ורו מרדנית, ממש מרדנית, בצורה שתגרום לכם פשוט לדפוק את הראש בקיר עד שהמוח יצא החוצה. היא תמיד תצא נגד מה שלא ימצא חן בעיניה, לא משנה במה יאימו עליה כדי לגרום לה לסתום, היא תצא ותתמרד תמיד. היא גם עקשנית, בצורה מזוויעה שתגרום לכם לתלוש לעצמכם את הראש מהמקום. אם נכנסת איתה לויכוח - אין סיכוי שתצא ממנו חי, ואם יקרה נס ותצא ממנו חי - המוח שלך יפסיק לתפקד. כי היא תעמוד יומיים ולילה ותתעקש ותתווכח עד שהיא תנצח. היא מתרגזת בקלות, אבל ממש בקלות. מצמצת לידה - והיא תוריד לך את הראש, לכן היא לא חביבה במיוחד, בלשון המעטה על הסובבים אותה והם מעדיפים להתרחק ממנה. היא ממש קשוחה, שום דבר לא ישבור אותה, והיא לא תירתע בפני אף אחד, זה גם מה שמוכיח את אומץ ליבה הרב. היא בעלת תושייה ותמיד תמצא רעונות, גם אם הם הכי הזויים שבעולם, ולעולם לא תתיאש כמעט. היא פרלטטנית, זנותית ולא מתביישת להשתמש ביתרונותיה כדי להשיג מה שהיא רוצה. אבל היא בחיים לא תיתן למישהו לנצל אותה, מספיק היא הייתה בעבר זונת דם, היא לא מוכנה למשהו דומה כזה שוב. שהיא תרצה - היא תאמר בפרצוף את מה שבא לה, בלי שום מעצורים והיא גם תשקר, תלוי מה יהיה לה יותר נוח באותו רגע. ושהיא משקרת - אי אפשר לדעת, היא משקרת בצורה מעולה, אמינה כל כך. היא די פזיזה - היא עושה מעשים בלי לחשוב מה יקרה אחר כך, ולכן הרבה פעמים מתחרטת אחר כך. היא עוקצנית, צינית ומסוגלת רק בעזרת מילה אחת לגרום למישהו לחפור לעצמו מחילה ולברוח לשם לתמיד. היא כועסת מאוד על העובדה שדמפרירים חייבים לשרת את המורוי, היא לא מסיכמה עם העובדה הזאת והרצון הכי גדול שלה זה להוציא את כל הדמפירים לחופשי, והיא פועלת למען זה, עד כמה שהיא יכולה.
היא תקפוץ ותגן בחירוף נפש על מי שזקק לכך, לא משנה לאן זה יוביל אותה.
רקע:נולדה לאמא מורוי ואב אנושי. הילדות שלה הייתה נחמדה, אבל היא לא התחברה לדרכם של הוריה, במיוחד אחרי שגילתה שאביה הוא מאכיל. כשהייתה בת שתיים-עשרה באותו ערב שבו עשתה את הקעקוע, סטריגוי התפרצו לדירתם בשעת לילה מאוחרת, אמה נרצחה ואביה נלקח להיות המאכיל שלהם, היא הצליחה לברוח, בקושי. היא חיה ברחוב, בתקיימה מגניבות עד שחברות מורוי זכרים מצאו ואתה, ולקחו אותה כזונת דם. ההיא איבדה את בתוליה עבוריהם, ננשכה וחיה ככה, עד שלא יכלה יותר וברחה, בגיל חמש-עשרה. היא החליטה לצאת מהעיר וחיה כך, הולכת, אוכלת בקושי וממשיכה במנוסתה, יום אחד ראתה לפניה הר. ובלי יותר מידי מחשבה החליטה לטפס עליו. זו הייתה טעות, הטיפוס היה קשה אפילו לה, למרות הזריזות והגמישות שלה. היא טיפסה ימים שלמים, מחליקה ומנסה שוב, עד שלבסוף, סוף סוף הגיעה לפסגה - וגילתה יער. היא נכנסה אליו, גששה את דרכה עד שלבסוף הגיעה למבנה ענקי.
היא נכנסה, זה היה מקום מפואר, מקסים וריק. היא החליטה לשהות שם.
אבל אז היגעה מורוי מבוגרת. חקרה אותה וגילתה שהיא דמפירית והסכימה לה להישאר שם.
הארות\הערות\רוז האתווי: רציתי להיות מורוי. עד הרגע שאמרת שהן שטוחות לחלוטין XDDD
וכמו שאת מכירה אותי, אני לא יודעת לפרט [מה יהיה איתך יובל, מה?] XDD
ואני יודעת שהטופס גרוע

--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il

Sebastian Michaelis

פורסם ב: Jun 17 2013, 19:28 PM

קוסם בינוני

פרטי משתמש

קבוצה: סלית'רין
הודעות: 3055
חרמשים: 5032
מגדר: female

משתמש מספר: 43957
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 29.04.2013

QUOTE (luna_ron @ Jun 17 2013, 04:34 PM)

שם: ורוניקה ג'ורג'יה אנאבל [ורו]
גיל: 18
מראה: ורו יפיפייה, בצורה כמעט מעצבנת. מושלמת. כואבת.
עורה חלק לחלוטין, ללא כל פגם, עדין ורך. חוץ מצווארה - שמלא בצלקות מהמורוי ההם [מפורט ברקע]. בגוון שחום-חיוור די מוזר. היא גבוהה - 1.78 ודקיקה במיוחד, חטובה מתניה צרים וחזה גדול במיוחד. רגליה ארוכות ורזות. אצבעות ידיה ורגליה דקיקות וארוכות. כתפיה עגולות וצווארה דק וארוך. היא מעט שרירית, אבל לא בצורה מכוערת. הפנים שלה ארוכות, מחוטבות בעלות עצמות לחיים גבוהות וסנטר חד ועקשני. העיניים שלה בצורת שקד ובצבע כחול-ירוק-קרח. והן מוקפות במסגרת שחורה של ריסים ארוכים ועבים. אפה קטן, בובתי ובו יש פירסינג. שפתיה עבות, אדומות. שיניה מושלמות; ישרות, לבנות ובוהקות. אזניה קטנות, מעט מחודדות בקצותיהן ומלאות לחלוטין בעגילים. השיער שלה הוא גלים-גלים של שחור-משחור. אי אפשר לנסות להגיד שהוא רק חום-ממש כהה או עם גוונים חומים. כל כולו אך ורק שחור בוהק. חוץ מפס הטורכיז שצבעה.
אופי: למרות כל החינוך שקיבלה היא דיי... מיוחדת. כן, כך מגדירים אותה המנומסים. הפחות מנומסים משתמשים באוצר נרחב יותר. זונה, מוזרה, מפחידה, ביץ'.
ורו מרדנית, ממש מרדנית, בצורה שתגרום לכם פשוט לדפוק את הראש בקיר עד שהמוח יצא החוצה. היא תמיד תצא נגד מה שלא ימצא חן בעיניה, לא משנה במה יאימו עליה כדי לגרום לה לסתום, היא תצא ותתמרד תמיד. היא גם עקשנית, בצורה מזוויעה שתגרום לכם לתלוש לעצמכם את הראש מהמקום. אם נכנסת איתה לויכוח - אין סיכוי שתצא ממנו חי, ואם יקרה נס ותצא ממנו חי - המוח שלך יפסיק לתפקד. כי היא תעמוד יומיים ולילה ותתעקש ותתווכח עד שהיא תנצח. היא מתרגזת בקלות, אבל ממש בקלות. מצמצת לידה - והיא תוריד לך את הראש, לכן היא לא חביבה במיוחד, בלשון המעטה על הסובבים אותה והם מעדיפים להתרחק ממנה. היא ממש קשוחה, שום דבר לא ישבור אותה, והיא לא תירתע בפני אף אחד, זה גם מה שמוכיח את אומץ ליבה הרב. היא בעלת תושייה ותמיד תמצא רעונות, גם אם הם הכי הזויים שבעולם, ולעולם לא תתיאש כמעט. היא פרלטטנית, זנותית ולא מתביישת להשתמש ביתרונותיה כדי להשיג מה שהיא רוצה. אבל היא בחיים לא תיתן למישהו לנצל אותה, מספיק היא הייתה בעבר זונת דם, היא לא מוכנה למשהו דומה כזה שוב. שהיא תרצה - היא תאמר בפרצוף את מה שבא לה, בלי שום מעצורים והיא גם תשקר, תלוי מה יהיה לה יותר נוח באותו רגע. ושהיא משקרת - אי אפשר לדעת, היא משקרת בצורה מעולה, אמינה כל כך. היא די פזיזה - היא עושה מעשים בלי לחשוב מה יקרה אחר כך, ולכן הרבה פעמים צתחרטת אחר כך. היא כועסת מאוד על העובדה שדמפרירים חייבים לשרת את המורוי, היא לא מסיכמה עם העובדה הזאת והרצון הכי גדול שלה זה להוציא את כל הדמפירים לחופשי, והיא פועלת למען זה, עד כמה שהיא יכולה.
היא תקפוץ ותגן בחירוף נפש על מי שזקק לכך, לא משנה לאן זה יוביל אותה.
רקע:נולדה לאמא מורוי ואב אנושי. הילדות שלה הייתה נחמדה, אבל היא לא התחברה לדרכם של הוריה, במיוחד אחרי שגילתה שאביה הוא מאכיל. כשהייתה בת שתיים-עשרה סטריגוי התפרצו לדירתם בשעת לילה מאוחרת, אמה נרצחה ואביה נלקח להיות המאכיל שלהם, היא הצליחה לברוח, בקושי. היא חיה ברחוב, בתקיימה מגניבות עד שחברות מורוי זכרים מצאו ואתה, ולקחו אותה כזונת דם. ההיא איבדה את בתוליה עבוריהם, ננשכה וחיה ככה, עד שלא יכלה יותר וברחה, בגיל חמש-עשרה. היא החליטה לצאת מהעיר וחיה כך, הולכת, אוכלת בקושי וממשיכה במנוסתה, יום אחד ראתה לפניה הר. ובלי יותר מידי מחשבה החליטה לטפס עליו. זו הייתה טעות, הטיפוס היה קשה אפילו לה, למרות הזריזות והגמישות שלה. היא טיפסה ימים שלמים, מחליקה ומנסה שוב, עד שלבסוף, סוף סוף הגיעה לפסגה - וגילתה יער. היא נכנסה אליו, גששה את דרכה עד שלבסוף הגיעה למבנה ענקי.
היא נכנסה, זה היה מקום מפואר, מקסים וריק. היא החליטה לשהות שם.
אבל אז היגעה מורוי מבוגרת. חקרה אותה וגילתה שהיא דמפירית והסכימה לה להישאר שם.
הארות\הערות\רוז האתווי: רציתי להיות מורוי. עד הרגע שאמרת שהן שטוחות לחלוטין XDDD
וכמו שאת מכירה אותי, אני לא יודעת לפרט [מה יהיה איתך יובל, מה?] XDD
ואני יודעת שהטופס גרוע

האמת, המגינים עצמם מחונכים במיוחד להגן על מורוי, לעשות הכל בשביל להגן עליהם. אבל היא לגמרי אחלה. היא קצת כמו רוז. היא דמפירית בסדר, אבל רק שתדעי, אני חושבת שהיא תצטרך לרסן את עצמה שם - מורוי יכולים להיות אכזריים.
חוץ מזה, מושלם! ידעתי שמתאים לך בדיוק דמפירית ^^
התקבלת!

--------------------

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il