מבחן || לולה, לחודש הכתיבה

[Sophie Foster]

וואו. כל הימים האחרונים שלי, אני לא מספיקה, ו... בכל מקרה, היום בבית ספר כתבתי קטע לאתגר של אתמול, ואז פורסם האתגר של היום, ולמזלי (...) הקטע שכתבתי מתאים גם לקטגוריה הזאת. אני חושבת שאגיב ואכתוב יותר בקרוב. 363 מילים.
זאת לא אני! (בסיפור) וואו. יצא כושל.

^^^^^^^^^^^^^^^^^

"לילה טוב!"
קראתי אל אמי, סגרתי את התריס ברעש מכוון, וטרקתי את הדלת בכדי שאף אחד לא ייכנס.
לאחר מכן התכסתי בשמיכה, וחיכיתי שבע דקות בערך, עד שהורי עלו לקומה למעלה בחדרם.
במהירות הדלקתי את האור בחזרה, והמשכתי להקשיב. אחר כך יצאתי מהמיטה, והשלכתי את השמיכה הצדה.
שלב שלב. הכל בשקט. שלב הבא: פתחתי את המחשב.
מיהרתי לנער את העכבר. להורי לא היה מושג שלא התכוננתי עדיין למבחן.
ואני, סתומה שכמותי, המשכתי לקרוא ולקרוא ושכחתי מזה.
כן, זה היה אמור להעשות על חשבון זמן הקריאה שלי! בכל מקרה, תכננתי לעבוד למבחן עכשיו.
אני יודעת שזה ייקח לי זמן, ואסור שייתפסו אותי, אבל דבר ראשון: אני ממש חייבת להתכונן למבחן הזה.
ודבר שני, קורה לי תמיד ששינה לפני אירוע מלחיץ מרגישה לי כחוסר מעש.
ועוד פרט מדעי קטן: אומרים שאם אני מתכוננת בלילה זה עוזר לי לזכור את זה טוב יותר.

וכן, לפי כושר הסקת המסקנות שלי, הגעתי למסקנה שזה הוא הזמן המשולם להכין שיעורי בית ולהתכונן למבחן.
המחשב שלי הקרין אור חזק מאוד, וקיוותי שלא ישימו לב אליו דרך הדלת.
אמנם זו לא היתה הפעם הראשונה שאני משתמשת בזה, אך אני תמיד ממש מפחדת.
אבל, כמו שאמרתי, זו השיטה המושל-. מחשבותי נקטעו על ידי רעש רגליים שירדו במדרוגות.
לפחות הספקתי לסיים ללמוד. לא חשבתי הרבה ומיהרתי לכבות את האור והמחשב, ולקפוץ למיטה.
התנשמתי במהירות וליבי דפק בקצב.

^^^^^^^^^^^^^^^^^^

השעון המעורר שלי צלצל. בגלל שהלכתי לישון מאוחר, הייתי ממש עייפה.
הושטתי את ידי אל השידה השחורה-כחולה שעמדה ליד המיטה שלי, וכיביתי את השעון.
"אח."
נאנחתי. קיים חיסרון אחד בשיטה המופלאה שלי.
הרמתי את גופי בקושי רב מהמיטה בעייפות קשה, עד שנזכרתי שהיום המבחן.
התארגנתי במהירות ויצאתי לבית הספר. המבחן היה בשפה.
המורה שלי, היתה המחנכת שלי בנוסף, והא ממש לא סבלה אותי.
היא נצלה כל הזדמנות בכדי להפיל אותי, אז הייתי חייבת להיות ממש טובה הפעם, במבחן הזה.
אחותי הגדולה, ג'יין, מלמלה אלי "בייבוקרטוב" במילה אחת, כאשר פתחתי את דלת ביתי והתכוננתי לצאת החוצה.
"הכל סבבה?"
שאלתי אותה, מקווה שתבין את הרמז, ותשאל אותי גם אם הכל בסדר. כי הכל לא בסדר. היא חייכה אלי.
"הכל עשר!"
גלגלתי עיניים. היא היתה סתומה.
יצאתי מהבית, אל מפתן הדלת, והדלת נסגרה בחריקה חזקה.
מתחת לדלת, בחור הדק, שמעתי דפיקה של רוח פרצים, ראייתי הטשטשה, וגופי צנח אחורה.

^^^^^^^^^^^^^^^

סליחה. יצא ממש לא מובן. במצב שלי אני ממש שמחה שבסוף העלתי משהו

[Farseer]

בייבוקרטוב
^^ זה הצחיק אותי :) אני אוהבת שמשתמשים בסלנגים מיוחדים בשביל להעביר דמות ומצב ואני תמיד אוהבת מילים מומצאות.
בכללי זה קטע חמוד והתיאורים שלו כתובים טוב.
שימי לב לשני דברים:
אחד - אנטרים, נדמה לי שכבר כתבתי לך את זה אבל אני אכתוב שוב, אין סיבה לכתוב בבלוק, אנטרים זה ממש נחמד. בנוסף, אחרי שדמות מסיימת לדבר בהכרח יש צורך לרדת שורה אז נגיד בדיאלוכ עם אחותה הצורה הנכונה לכתוב הייתה ככה:
אחותי הגדולה, ג'יין, מלמלה אלי "בייבוקרטוב" במילה אחת, כאשר פתחתי את דלת ביתי והתכוננתי לצאת החוצה.
"הכל סבבה?" שאלתי אותה, מקווה שתבין את הרמז, ותשאל אותי גם אם הכל בסדר. כי הכל לא בסדר. היא חייכה אלי.
"הכל עשר!"
גלגלתי עיניים.
זה מקל על ההבנה של מי מדבר ופחות עושה סלט דוברים מהדיאלוג שזה מועיל.
האמת, מלבד אנטרים הייתי ממליצה לך גם להחליף קצת פסיקים בנקודות (אני לא יכולה להצביע על איפה כי אני בטא די איומה...) כי המשפטים מאוד ארוכים.
שתיים - רציפות עלילה. שימי לב שלא ציינת זמן שהיא יושבת על המחשב, מבחינתי היא התיישבה וכבר הגיעו הצעדים. זאת אומרת היא לא הספיקה ללמוד כלום ובטח שלא להיות ערה המון זמן אז איך היא כל כך עייפה בבוקר? דבר נוסף, אמ, לא ציינת שהיא מרגישה ממש לא טוב, אמרת שהיא עייפה בבוקר אבל בין עייפה להתעלפות (אני מניחה שזה מה שקרה בסוף?) יש הרבה מרחק, הייתי מצפה לתיאור של סחרחורת מסויימת או משהו כזה.
אוקיי, אז עכשיו שסיימנו עם הביקורת הבונה שאני ממש מקווה שלא פגע בך אני אחמיא ואומר שאני ממש רואה את ההשתפרות שלך, כן, רואים טיפה שכתבת את הקטע בזריז אבל הוא כתוב טוב והתיאורים שלו מוצלחים ולא מכבידים מדי ואת מצליחה לאפיין דמויות מהר מאוד ובצורה טובה. אני מחכה לראות קטעים נוספים שלך.