האתר והפורומים  ·   מדיה  ·   הספרים  ·   הדמויות  ·   הסרטים  ·   השחקנים  ·   שונות

ברוך הבא, אורח ( התחבר | הירשם )

0 חרמשים
פורומיםפאנפיקיםHPlanetהאנציקלופדיהמערכת הדו-קרבהוגסמיד
מממנים

שנת הלימודים הוירטואלית התחילה!

חוקי הפורום 


(4) [1] 2 3 ... אחרון » קפיצה לעמוד V    ( עבור להודעה החדשה ביותר שלא קראת )
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 טסאו - ጣሳኦ || תהילה
פורסם ב: Jan 3 2018, 04:41 PM
צטט הודעה




בלי גסויות.
************

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 39729
חרמשים: 4329
מין:female
משתמש מספר: 51632
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 27.02.2015


טסאו
שם הסיפור "טסאו" (אמהרית: ጣሳኦ) פירושו לפנות דרך. כל זכויות היוצרים על הסיפור שמורות אך ורק לי, תהילה - מאושרת. אין להעתיק, לצלם, להעביר ולהשתמש תחת שמי או שם אחר.
יש לי קצת בעיה עם סיפורים בהמשכים, אז אני אומרת מראש שאני לא מתחייבת שהוא יחזיק מעמד הרבה זמן. אגב, השם הוא זמני, הוא עלול להשתנות בכל עת.
* הערה נוספת: הפרק הראשון די קצר, בגלל שהוא די הקדמה כזאת.
קריאה מהנה!


פרק 1/አንድ
פרק 2/ሁለት
פרק 3/ ሶስት
פרק 4/አራት
פרק 5 / አምስት
פרק 6/ስድስት
פרק 7/ሰባት
פרק 8/ስምንት
פרק 9/ዘጠኝ
פרק 10/አስር
פרק 11/አስራ አንድ
פרק 12/አስራ ሁለት
פרק 13/አስራ ሶስት
פרק 14/አስራ አራት


פרק 1/አንድ

קוראים לי מיכל. אני יודעת, זה שם נדוש ומעצבן, הוא בטח מעלה לכם עכשיו כל כך הרבה מיכליות שאתם שונאים ובא לכם כבר להפסיק לקרוא. אז זה בסדר - יש פתרון! כמעט כל האנשים שמכירים אותי (וכשאני אומרת כמעט, אני מתכוונת כמובן כולם חוץ מהמורה שלי לספרות) קוראים לי מי. זה אולי אפילו יותר מעצבן, אבל אני מעדיפה את זה. (פעם הייתי צריכה לסובב את הראש בכל פעם שמישהו אחר אומר "מיכל" במסדרון. היום זה רק מי).
יש שני דברים שאתם צריכים לדעת עליי: יש לי שיער מתולתל שמסתבך בכל דבר שהוא רק מתקרב אליו, ואני לא אוהבת פיצה. העדפתי שתדעו את זה עכשיו ממאוחר מדי, כי לא תאמינו כמה קשרים יכולים להתנתק כשמישהו מגלה שאת לא אוהבת פיצה.
ועוד משהו קטן - יש לי חבר. כן, זה מפתיע, איך לבחורה שנראית כמוני ונמצאת במעמד הפופולרי המשגשג שלי יש חבר, אבל זו האמת. קוראים לו רז, והחברים הסתומים שלו קוראים לו גז.
ואחרונה חביבה, כדאי שתכירו את אושר. הבחורה עם הצחוק הכי נוראי בעולם, שירצה לגרום לכם לברוח ברגע שמישהו בסביבתה יספר בדיחה. היא גבוהה ממני לפחות בראש וכנראה שכל סנטימטר מבטא עוד חלק בשיגעון שלה. אבל באופן בלתי מוסבר, היא החברה הכי טובה שלי.
זהו, אני חושבת שסיפרתי מספיק. אם אתם עדיין פה אחרי שגיליתי שאני לא אוהבת פיצה, אני באמת יכולה להתחיל.

זה היה אתמול, כשאני ואושר ישבנו על ספסל בחצר בית הספר, מבריזות משיעור לא חשוב כלשהו. אושר הייתה עסוקה בצילום תמונה מושלמת לסטורי שלה (היה לה איזה רעיון שנון לצלם את הפח ולתייג אותי, או משהו כזה) ואני הייתי עסוקה בבהייה בנערה שישבה בספסל מולנו.
"מי, את בוהה," אושר צחקה, עדיין מחפשת זווית צילום מושלמת.
"אני לא מכירה את הנערה הזאת," הרהרתי בקול, ממשיכה לבחון אותה.
"את מכירה את כל התלמידים בבית ספר?" אושר גלגלה עיניים. היא סוף סוף עזבה את הפלאפון, כנראה התייאשה מהתמונה, והתיישבה לידי בחזרה.
"את רובם," גלגלתי עיניים, "אבל תראי, משהו בה לא נראה לך מוזר?"
"היחידה שנראית לי מוזרה זו את, שבוהה בנערה המסכנה הזאת."
ראיתי את רז מתקרב אלינו ואז מתיישב לידי על הספסל. "היי, בייב," הוא חייך ונתן לי נשיקה קצרה.
חייכתי בחזרה.
"גז," גם אושר אימצה את שם החיבה המפגר, לפחות מאז שאני ורז ביחד, "תגיד לחברה שלך להפסיק לבהות בבחורות חפות משפע."
"מאמי, למה את בוהה בבחורות?" הוא צחק, "את רוצה לספר לי משהו?"
גלגלתי עיניים. "תסתכל עליה, היא לא נראית לך שונה? אני בטוחה שלא ראיתי אותה קודם במסדרון."
"אני לא יודע, כל האתיופיות נראות לי אותו הדבר," הוא משך בכתפיו.
מירפקתי אותו. "תזכיר לי למה אני חברה שלך."
"אני אזכיר לך!" אושר התערבה, "זה היה רעיון שלי."
"איך זה היה רעיון שלך בדיוק?" רז צחק בזלזול, "אני גנבתי למורה לביולוגיה את הדפים ושיניתי את הרשימות רק כדי שאהיה זוג של מי בעבודת חקר."
"וכל זה אחרי שלא הפסקתי לרדת עליו," צחקתי, "לא הספיק לו, הוא רצה מישהי שתוכל לרדת עליו כל הזמן."
"בחרתי את המישהי הכי מקסימה," הוא חייך.
"אתם נוראיים," אושר עיוותה את פניה בגועל, "מזל שאתם לא באותה כיתה."
"דיברתי על זה שוב עם המנהל," רז נזכר, "הוא אמר שהכיתה שלכם כבר מלאה. איך זה יכול להיות? אנחנו תלמיד אחד יותר מכם."
משכתי בכתפיי. "יש לי הרגשה שהמנהל הגרוש פלוס שניים פשוט לא רוצה לראות אהבה."
רז צחק. הוא הסתכל רגע בשעון שלו, שכל כך הרבה פעמים אמרתי לו שהוא מזעזע והוא חייב להחליף אותו, ואז הביט בנו בחזרה. "לי יש שעה פנויה עכשיו, אבל מאיזה שיעור אתן מבריזות הפעם?"
"אין לי מושג," צחקתי.
"מי, את חייבת להתחיל להיכנס לשיעורים," הוא מלמל בדאגה, "אל תדפקי לעצמך את הבגרות."
"אל תדאג לה," אושר זרקה מהצד, "ראית את הציונים של חברה שלך? היא מבריזה בלי סוף ושמה גז לכולנו." היא חשבה לרגע ואז הוסיפה בשעשוע, "תרתי משמע."
"אני לא אדפוק לעצמי את הבגרות," הרגעתי את רז, "מבטיחה."
"יופי," הוא חייך בשביעות רצון, "עכשיו אני חייב ללכת לחפש את המורה להיסטוריה ולדבר איתו על העבודה שלי. נדבר אחר כך." הוא נתן לי נשיקה על הלחי והלך.
"טוב, נראה לי שכדאי שנחזור לכיתה עכשיו," מלמלתי.
"כן, אמור להיות עכשיו שיעור עם מיכאלה. הי, תראי, המוזרה שלך כבר לא שם," היא הצביעה על הספסל ממול.
"מוזר," מלמלתי בשקט ועליתי בעקבותיה של אושר לכיתה.

"אושר, מי, אתן מאחרות," המורה מיכאלה נזפה בנו.
"עזרנו לשרת לנקות את החצר," אושר אמרה מיד.
מיכאלה נעצה בה מבט כמה שניות. "שבו," היא אמרה לבסוף.
"זה לא היה שקר לגמרי, היינו באמת עסוקות עם הפח," אושר לחשה לי בזמן שהלכנו כל אחת למקומה.
התיישבתי במקום הריק שלי, שהתפנה אחרי שליה קרניסט עברה לכיתה י"א 4. רק אחרי שהסבתי את מבטי בחזרה למורה, שמתי לב שלידה עומדת אותה הנערה מהספסל.
"תלמידים," מיכאלה קראה בקול, וקולה השתיק את כל הכיתה, "זו טגאו," המורה הציגה את הנערה.
"טסאו", הנערה תיקנה בשקט.
מיכאלה מלמלה סליחה. "זו טסאו, והיא מצטרפת אלינו לכיתה. טסאו, בואי שבי ליד..." מיכאלה סקרה את המקומות הפנויים בכיתה, אבל אני הקדמתי אותה.
"היא יכולה לשבת פה!" קראתי. כל המבטים בכיתה הופנו אליי, וגם אני הופתעתי מעצמי. משהו בנערה הזאת סיקרן אותי כל כך.
"ובכן, טסאו, את מוזמנת לשבת ליד מיכל," מיכאלה אמרה לבסוף.
"מי," תיקנתי אותה בזעם. היא הייתה קוראת לי בשמי הפרטי רק ליד אנשים אחרים, ובפרט ליד המנהל.
טסאו התיישבה לידי בשקט ומיכאלה התחילה בשיעור.
"תגידי," לחשתי, "מה זה טסאו באמהרית?"
היא הביטה בי כמה שניות ואז ענתה בשקט, "לפנות דרך."


--------------------
שתקנו במשך כמה שניות ואז הוא דיבר פתאום. "אז מה," הוא פתח, "נראה שמשהו מטריד אותך."
הרמתי גבה. "יחסית לאדם שמעולם לא היו לו ילדים אתה קולט יפה בני נוער."
"האמת," הוא לחש, "אמרו לי שזה המשפט הכי טוב להגיד לבני נוער, כי פשוט תמיד יש משהו שמטריד אותם."
צחקתי. "אוקיי, 1-0 לך."
- טסאו

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 3 2018, 09:18 PM
צטט הודעה




בשבילך, אלף פעם ויותר
**********

פרטי משתמש
קבוצה: הנהלת הפורומים
הודעות: 28390
חרמשים: 2147395632
מין:
משתמש מספר: 37223
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 09.01.2012


יתרונות של לדבר עם תהילה: אני יודע מה הכיוון הכללי של הסיפור עכשיו ואני מתמכר
כרגיל אני מת על כל דבר שאת כותבת ואין לי כל כך הערות. בדרך כלל אני לא כזה אוהב הצגה של דמויות כמו שהיה בפסקה הראשונה, כי מי שוברת קיר רביעי כזה וזה לפעמים קצת מוזר לי מגוף ראשון, אבל זה ממש אינדיבידואלי אז זאת לגמרי החלטה שלך. מי ממש חמודה (למרות שהיא לא אוהבת פיצה) ואיכס למה החבר שלה גזען
דרך אגב מה זה הפירוש של השם הזה? לפנות דרך גורם לזה להישמע כמו התחלה של ספר מתח או אימה
בקיצור זה מעולה תמשיכי ואל תנטשי


--------------------

תם - 15 וחצי מסתבר - הנהלת הפורומים - כותב לפעמים
User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 5 2018, 02:18 PM
צטט הודעה




קוסם סטודנט מעולה
********

פרטי משתמש
קבוצה: מנהלי פורומים
הודעות: 17466
חרמשים: 116921
מין:female
משתמש מספר: 55840
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.02.2016


זו התחלה מצוינת, ממש אהבתי אותה ואני כבר מחכה להמשך. אמנם אני עדיין לא יודעת לאן את עומדת לקחת את הסיפור (כי לי לא מגלים דברים) אבל הוא כבר נשמע מאוד מעניין ובהחלט הצלחת לסקרן אותי, אני סומכת עלייך שזה עומד להיות מקורי ולהמשיך לא פחות טוב מאיך שזה התחיל.
מבחינת ההצגה של הדמויות אני כן מסכימה עם תם, אבל את האמת שספיציפית כאן זה יצא לך ממש טוב לדעתי וזה לא הפריע לי בכלל - בעיקר בגלל שאחרי זה גם תיארת סיטואציה ונתת לנו להכיר את הדמויות בעצמינו. באופן כללי הצלחת לתת לנו להכיר את הדמויות בצורה טובה כבר בהתחלה, שזה מצוין לדעתי, והפרק יצא ממש זורם שכזה ובעיקר הדיאלוגים, שאיכשהו הצלחת לגרום להם להישמע ממש אמיתיים וטבעיים.
QUOTE
(פעם הייתי צריכה לסובב את הראש בכל פעם שמישהו אחר אומר "מיכל" במסדרון. היום זה רק מי).

זה ממש שעשע אותי. בכללי אני חושבת שזה היה מצוין שהוספת פרטים קטנים כאלו מסביב, זה מאוד הוסיף לדעתי ועזר להתחבר לדמויות.
QUOTE
"את רובם," גלגלתי עיניים, "אבל תראי, משהו בה לא נראה לך מוזר?"

טיפה הפריע לי שמי גלגלה עיניים ממש אחרי שגם אושר עשתה את זה. זו כמובן החלטה שלך, אבל גם בלי קשר לאושר - אני חושבת שגלגול עיניים לא ממש התאים כאן. אם את בוחרת להשאיר אותו בכל זאת, אני ממליצה לך להוסיף אולי 'גם אני' או משהו כזה, אבל אני באופן אישי חושבת שיהיה הכי טוב אם תחליפי אותו בתנועה אחרת כלשהי שהיא יכולה לעשות.
QUOTE
"גז," גם אושר אימצה את שם החיבה המפגר, לפחות מאז שאני ורז ביחד, "תגיד לחברה שלך להפסיק לבהות בבחורות חפות משפע."

יש לך כאן שגיאת הקלדה קטנה, כתבת 'שפע' במקום 'פשע'.
QUOTE
התיישבתי במקום הריק שלי, שהתפנה אחרי שליה קרניסט עברה לכיתה י"א 4.

הכוונה שלפני שהיא עברה כיתה ליה ישבה לידה? אם כן, אני חושבת שזה יהיה טיפה יותר ברור אם תכתבי 'שולחן' במקום 'מקום', כי כמו שזה עכשיו לקח לי קצת זצן להבין ובהתחלה חשבתי שהתכוונת שליה ישבה במקום שלה ומי החליפה אותה אחרי שהיא עברה כיתה.
דבר אחרון שטיפה הפריע לי, היה המחסור בתיאורים של הסביבה - אמנם כן כתבת שהן יושבות על ספסל בחצר בית הספר (ואת האמת שמשום מה דמיינתי את היסודי שלי), אבל מעבר לזה לא תיארת ממש את המראה של החצר עצמה, וזה קצת הקשה עליי לדמיין את המקום שהן נמצאות בו ואיך הן הגיעו כל כך מהר מהספסל לכיתה. זו יותר המלצה וזו החלטה שלך אם לקחת אותה או לא, אבל אני חושבת שזה בהחלט יוסיף המון אם תתארי קצת את החצר עצמה ואת הדרך מהחצר לכיתה.
בקיצור, זו באמת התחלה ממש ממש טובה ואת כותבת מוכשרת, ניהניתי לקרוא. אני אוהבת את המקוריות שלך והצגת את הדמויות בצורה מצוינת, אני כבר מחכה לפרק הבא (אולי בו אני אצליח להחליט אם אני אוהבת את רז או לא, כי כרגע לא הצלחתי להחליט ממש).
אני ממש מצטערת אם פגעתי ומחכה שתפרסמי את ההמשך - שאני בטוחה שיהיה מצוין - ועוד קטעים בכללי.


--------------------
דלפי היא אחותי הגדולה ורק לה מותר לקרוא לי ליליקה 3>

אני גירית מתנחלת ואני אוהבת את הגיריות 3>
תכירו, זה ליאם והוא שלגון קסום 3>
תראו, הנה אוררו! היא קסומה, תאהבו אותה 3>
תמרי חלק מהמשפחה הקסומה שלנו והיא יצור קסום לחלוטין 3>

אתם מוזמנים לקרוא לה מדהימה או לילי
User Posted ImageUser Posted Image

לילייייי
אני חושבת שהייתי בחתימתך מזמן מזמן, מתי ששתינו היינו נוביות רצח...
אפילו נרשמנו באותו יום! אני כל כך אוהבת אותך ואת מדהימה ובכול שלושת המפגשים שלנו היה מדהים ואני מקווה לישון אצלך עוד מלא פעמים (יש לך בית מגניב ממש) ושמשיך לדבר כי את מדהימה. המילה מדהימה היא בדיוק מה שמתארת אותך וכול דבר טוב שקורה לך מגיעה לך כי את בן אדם טוב, וזה מה שבאמת חשוב בחיים. אה, תשפפו דביבונילי אחרת אני ארצח אותכם כי זה יפגע בלילי.
אוהבת עד קוסטה ריקה, מישהי שאני די בטוחה שאת אוהבת 3>
User Posted ImageUser Posted Image

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 7 2018, 11:28 PM
צטט הודעה




בלי גסויות.
************

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 39729
חרמשים: 4329
מין:female
משתמש מספר: 51632
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 27.02.2015


קודם כל תודה ממש על התגובות, לילי ותם זה ממש עוזר לי ואני חייבת את התגובות האלה כדי לכתוב.
כרגע העלילה עוד לא ממש מתחילה, זה עדיין רקע והכל אבל אני מקווה שזה בכל זאת מעניין. קריאה מהנה!

פרק 2/ሁለት


השיעור עם מיכאלה נגמר די מהר. למרות שהשיעור אחר כך היה ספרות, נשארתי לשבת גם כשהמורה הגיעה. נראה שאפילו היא הופתעה לראות אותי, כי כשהיא נכנסה היא מלמלה לעברי, "מיכל! טוב לראות אותך סוף סוף."
אני בתגובה תיקנתי אותה ביובש, כרגיל. "מי."
היא התחילה ללמד וטסאו מיד הוציאה מחברת וקלמר והתכוננה לכתוב. ניצלתי את ההזדמנות כדי להתחיל בשיחה. "זה בסדר, לא צריך לכתוב בספרות," גיחכתי, "מצלמים אחר כך את הסיכומים של לירון ולומדים הכל יום לפני המבחן."
טסאו לא ענתה, רק הסתכלה עליי בשקט.
"זו לירון," הצבעתי על נערה עם שיער ארוך מאוד שישבה בשורה הראשונה.
טסאו הנהנה, עדיין לא אומרת כלום.
נאנחתי. הבנתי שיהיה קשה לדובב אותה. "אז... מתי עלית?" ניסיתי שוב לפתוח בשיחה.
היא הספיקה בנתיים לחזור למחברת שלה, וכשדיברתי הסבה אליי את מבטה בחזרה. "נולדתי כאן," היא ענתה ביובש.
"מצטערת," מלמלתי במבוכה. אני די בטוחה שהסמקתי לגמרי.
"זה בסדר," היא ענתה, והייתה נראית די משועשעת מהמבוכה שלי.
רציתי להגיד עוד משהו, אבל לא היה לי מה לומר - והרגשתי שכבר עשיתי את הטעות שלי. אז שתקתי עד שהסתיים השיעור.

בסוף היום חיכיתי לאושר והתחלנו ללכת לכיוון הבית שלי, שהיה קרוב יותר לבית הספר.
"את מתנהגת מוזר היום," אושר העירה.
התעסקתי ברצועה של התיק בהיסח דעת. "למה את מתכוונת?"
"את נכנסת לכל השיעורים."
גלגלתי עיניים. "אני לא יודעת, החדשה הזאת," מלמלתי, "היא מסקרנת אותי."
"אז לקחת אותה בתור פרוייקט חקר?" אושר גיחכה.
"משהו בה מוזר," הרהרתי בקול, מתעלמת מאושר, "היא כאילו מסתירה משהו."
"מי," אושר צחקה, "את חייבת להפסיק לראות מתים לרגע."
"לא, נו, אני לא מתכוונת שהיא מסתירה כוח על," רטנתי, "אבל יש לה איזה סיפור. שריטה."
"מי," אושר אמרה, הפעם בעדינות, "את בטוחה שאת לא קצת בורחת לסיפורים של אחרים במקום להתמודד עם שלך?"
"אושר, תעשי לי טובה, תשמרי את השטויות האלה לשיעורי פסיכולוגיה," מלמלתי בעצבים. ידעתי שיש משהו במה שהיא אומרת, אבל העדפתי לומר לעצמי שלא.
היא משכה בכתפיה ולא אמרה כלום.
המשכנו ללכת בשתיקה. "איפה גז?" אושר שאלה פתאום, כנראה מנסה לשבור את הדממה.
"גומר מאוחר היום," גיחכתי, "החננה הזה מגביר כל מקצוע אפשרי."
היא חייכה. "מישהו דואג לעתיד שלכם."
"כן," מלמלתי. הייתה לי תחושה מוזרה ולא ברורה כשהיא דיברה על עתיד משותף לי ולרז. אף פעם לא דמיינתי שנחזיק מעמד ביחד כל כך הרבה זמן, ובטח לא יצא לי לחשוב על העתיד שאחרי התיכון.
נעצרנו ליד הבית שלי. "יש היום יום הולדת לקורל," אושר העירה כדרך אגב, "תבואי?"
"לא הזמינו אותי," עניתי ביובש.
"אני מזמינה אותך," היא התעקשה.
"אושר, אותך אוהבים. אותי לא. זה בסדר. תלכי ליום הולדת, תהני, אני אהיה בסדר גמור."
היא עשתה פרצוף עצוב.
"נו, זה יחסוך לי בזבוז של כסף על מתנה," צחקתי בניסיון לעודד אותה.
"את סתומה."
"גם את. בגלל זה אנחנו חברות."
היא נתנה לי חיבוק קצר - הרגשנית הזאת - והמשיכה לכיוון הבית שלה.
עליתי לבית שלי ופתחתי את הדלת. לא הופתעתי כשמצאתי שם את אמא שלי ואמיר מתנשקים על הספה. השתדלתי לטרוק את הדלת די חזק אחריי, כדי שישימו לב שנכנסתי. הם התנתקו מיד.
"אוי, מתוקה, מתנצלת," אמא שלי מלמלה במבוכה, "לא ידעתי שאת מגיעה עכשיו."
"למה זה לא מפתיע אותי," מלמלתי לעצמי, מספיק בשקט כדי שלא תשמע.
"היי, מי," אמיר חייך בחביבות, "איך היה בבית הספר?"
"אחלה," עניתי ביובש. בלי להסתכל יכולתי להרגיש את הפרצוף של אמא שלי, שמשדר תנסי-להיות-נחמדה-אליו.
"אמיר הכין אורז מדהים, את חייבת לטעום," אמא שלי קמה מהספה וניגשה לכיריים.
"מה אתכם?" שאלתי, "אתם לא אוכלים?"
"אכלנו כבר," היא ענתה בהתנצלות, "והאמת שאנחנו ממש חייבים לזוז, סגרנו פגישה עם האולם ואנחנו מאחרים."
ממש התחשק לי לומר להם "אולי בפעם הבאה תתארגנו במקום להתמזמז לי בסלון", אבל הייתי חייבת להיות נחמדה אז פשוט אמרתי "תהנו" וזייפתי חיוך.
"ביי, מותק," אמא שלי נתנה לי נשיקה על הלחי, שהשאירה סימן של אודם ורוד.
אמיר נופף לי לשלום לפני ששניהם יצאו מהבית.
נאנחתי והתחלתי להתחרט מעט לגבי יום ההולדת.

ישבתי והכנתי את העבודה להגשה בערבית כשרז שלח לי הודעה. 'אוקיי?'
הדייט הראשון שלי ושל רז, אחרי שניצח בהתערבות והייתי חייבת לצאת איתו, היה בסרט אשמת הכוכבים. אף פעם לא אהבתי סרטים קיטשיים ורומנטיים, אבל רז ניצח בהתערבות והייתי חייבת לבוא איתו. באתי בלי חשק או כוח, ובסוף הסרט התנשקנו. ככה זה היה עם רז - הכל מפתיע, לא צפוי. מאז הדייט ההוא אימצנו את ה"אוקיי" בתור ביטוי פרטי שלנו, שמה שהוא בעצם אומר אצלנו זה 'אין לי איך להתחיל שיחה אז כתבתי אוקיי'.
התלבטתי לרגע ואז עניתי לו, 'אמא שלי הלכה עם אמיר, רוצה לבוא אליי?'
תוך כמה שניות הוא כבר ענה להודעה. 'בדרך.' חייכתי לעצמי.
רבע שעה אחר כך, רז כבר נכנס בדלת. הוא אף פעם לא דפק, גם כי היה לו מפתח וגם כי כמעט אף פעם לא היה מישהו בבית חוץ ממני.
"הי, מי," הוא חייך והתיישב על המיטה הסגלגלה שלי, "משתעממת?"
הנהנתי בחיוך. "באת לשעשע אותי?" קמתי מהכיסא שצמוד לשולחן הכתיבה שלי והתיישבתי עליו.
"דיברתי עם המנהל שוב," הוא אמר פתאום, מלטף לי את היד תוך כדי, "הוא אמר שאין לכם מקום בכיתה כי הצטרפה ילדה חדשה. את ראית אותה?"
הזדקפתי קצת כשהוא הזכיר את טסאו. "כן, היא יושבת לידי."
"נהדר, אז אני אוכל לשבת לידך כשיחליפו בינינו," הוא חייך חיוך ענקי.
"מה? מה זאת אומרת יחליפו בניכם?" בלי לשים לב הזזתי את היד שלי ממנו.
"ביקשתי מהמנהל שישים אותה בכיתה שלי. היא ילדה חדשה, היא במילא לא מכירה אף אחד, הוא יכול להגיד לה שהתבלבל והיא שייכת לכיתה אחרת." הוא נשמע כל כך מרוצה מעצמו, ומשום מה זה רק עיצבן אותי יותר.
"רז, אתה לא יכול לעשות את זה!" נזפתי בו.
"מה הבעיה?" הוא שאל, ונשמע קצת נעלב. הוא דיבר כל כך הרבה על היום הזה שנלמד באותה הכיתה, ונשב אחד ליד השני, ופשוט ניסה הכל כדי לגרום לזה לקרות.
קמתי ממנו ונעמדתי מולו, בין המיטה שלי לספרייה. "זה לא הוגן לעשות לה את זה, אי אפשר פשוט להעביר אותה כיתה בלי לשאול אותה!" עניתי בזעם הולך וגובר.
"אז נשאל אותה, מה הסיפור? היא בטוח תסכים."
"לא," פלטתי.
"מה לא?"
"זה לא רעיון טוב, רז."
"לשאול אותה? זו את שרצית שנתחשב -"
"זה לא רעיון טוב שנלמד באותה כיתה."
הוא שתק. "למה?"
"זה... זה יפריע לנו, לשנינו," מלמלתי באי נעימות, "אנחנו נהיה מרוכזים אחד בשני במקום בלימודים, אנחנו נדבר בשיעורים... אני לא רוצה להרוס לך את כל מה שבנית."
הוא חייך. "את מקסימה."
חייכתי בהקלה.
"ואת צודקת," הוא המשיך, "יש לנו את כל אחרי הצהריים וההפסקות להיות ביחד, בשיעורים אנחנו צריכים ללמוד."
הנהנתי להסכמה.
"עכשיו את יכולה לחזור לשבת לידי?" הוא צחק.
חייכתי והתיישבתי לידו, משעינה עליו את הראש.
"מתי אמא שלך ואמיר אמורים לחזור?" רז שאל אחרי מספר דקות של שתיקה.
משכתי בכתפיי. "היא בטח שוב תישאר לישון אצלו."
"אני יכול להישאר לישון פה אם את מפחדת לישון לבד," הוא חייך.
"זה בסדר," צחקתי. "אה," נזכרתי פתאום, "אמא שלי אמרה לי להביא לך הזמנה." קמתי מהמיטה ופתחתי את המגירה הראשונה מתחת לשולחן שלי, מוציאה מעטפה עם השם של רז עליה.
הוא לקח ממני את המעטפה ופתח אותה. "הזמנה יפה," הוא אמר והתבונן בה בעיון.
"כן," מלמלתי ביובש וחזרתי להישען עליו.


--------------------
שתקנו במשך כמה שניות ואז הוא דיבר פתאום. "אז מה," הוא פתח, "נראה שמשהו מטריד אותך."
הרמתי גבה. "יחסית לאדם שמעולם לא היו לו ילדים אתה קולט יפה בני נוער."
"האמת," הוא לחש, "אמרו לי שזה המשפט הכי טוב להגיד לבני נוער, כי פשוט תמיד יש משהו שמטריד אותם."
צחקתי. "אוקיי, 1-0 לך."
- טסאו

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 9 2018, 08:50 PM
צטט הודעה




may we meet again
****************

פרטי משתמש
קבוצה: הפלפאף
הודעות: 74276
חרמשים: 1436
מין:female
משתמש מספר: 43313
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 16.03.2013


אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך!!!
יש בה משהו קליל אבל בו זמנית מסקרן ברמות? כאילו, את כותבת מאוד בקלילות והסיפור מאוד זורם אבל הוא גם לא משעמם. את יודעת איך להעביר רגשות.
באמת שאני אוהבת את הרפרנסים הקטנים שלך לסדרות ישראליות? אני ממש אוהבת את זה שאת מכניסה את זה בשיחה של הדמויות כאילו זה משהו שהם מדברים עליו ביום יום. זה נהדר.
זה באמת נהדר.
אני כל כך רוצה לדעת מה הולך לקרות עם טסאו ומי בהמשך (למרות שאני פחות או יותר יודעת closedeyes.gif) ואני מוצאת את טסאו ממש ממש נהדרת. יש לי הרגשה שהיא הולכת לחייך את החיוך המשועשע הזה שהיא חייכה בפרק מלא כל עוד מי תשב לידה.
בכל אופן פרק 3 יהיה נהדר.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 10 2018, 07:36 PM
צטט הודעה




קוסם סטודנט מעולה
********

פרטי משתמש
קבוצה: מנהלי פורומים
הודעות: 17466
חרמשים: 116921
מין:female
משתמש מספר: 55840
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.02.2016


הפרק מצוין לא פחות מהפרק הראשון, בהחלט לא אכזבת. מאוד ניהניתי לקרוא והכתיבה שלך קלילה וזורמת כרגיל, אני ממש אוהבת את זה.
אהבתי שהכנסת את אמיר ואמא של מי, זה נתן קצת רקע על המשפחה ומאוד הוסיף לדעתי. באופן כללי קורים בפרק הזה כמה דברים שונים, והצלחת לשלב אותם בצורה ממש טובה ככה שזה לא ירגיש כאילו קורים יותר מדי דברים בבת אחת, אבל מצד שני גם לא ירגיש כאילו העלילה לא מתקדמת.
אהבתי מאוד גם את איך שכתבת את השיחה בין אושר למי - היא הרגישה נורא מציאותית ויומיומית כזאת, ואני חושבת שזה מצוין.
לגבי תיאורים של הסביבה ותיאורי מראה בכללי, כמו בפרק הקודם - גם כאן קצת חסרו לי כאלו. כן תיארת את החדר של מי ונתת לנו להבין איפה כל דבר נמצא, ועשית את זה מצוין, אבל אני מאוד אשמח אם תוסיפי בהמשך תיאורים גם של שאר הבית ושל הדרך מבית הספר לבית של מי מבחינת המראה.
QUOTE
"זה בסדר," היא ענתה, והייתה נראית די משועשעת מהמבוכה שלי.

'נראתה' ישמע יותר טוב לדעתי.
QUOTE
נעצרנו ליד הבית שלי. "יש היום יום הולדת לקורל," אושר העירה כדרך אגב, "תבואי?"

אני לא ממש בטוחה, אבל אני חושבת שלרוב כותבים 'כבדרך אגב' ולא 'כדרך אגב' (אופס יצאתי ממש קטנונית).
QUOTE
"אחלה," עניתי ביובש. בלי להסתכל יכולתי להרגיש את הפרצוף של אמא שלי, שמשדר תנסי-להיות-נחמדה-אליו.

שמתי לב שהשתמשת בפרק די הרבה פעמים בביטוי 'עניתי ביובש' או 'אמרתי ביובש'. אמנם זה כן התאים בכל המקרים ויכול להיות סוג דיבור שמאפיין את הדמות, אבל אני באופן אישי קצת פחות אוהבת שחוזרים על אותו הביטוי הרבה פעמים כשאפשר להשתמש במילים אחרות עם אותה המשמעות. זה כנראה די עניין של העדפה אישית וזו כמובן החלטה שלך, אבל אני חושבת שאם יש לך רעיון לביטוי דומה שיכול להחליף את זה בחלק מהפעמים זה יהיה מצוין.
QUOTE
נאנחתי והתחלתי להתחרט מעט לגבי יום ההולדת.

ישבתי והכנתי את העבודה להגשה בערבית כשרז שלח לי הודעה. 'אוקיי?'

יכול להיות שזו רק אני, אבל משהו במעבר הזה הרגיש לי טיפה לא חלק. המעבר הקודם כן זרם לדעתי, אבל לא יודעת - כאן זה פשוט לא ממש הסתדר לי משום מה. יכול להיות שזה יסתדר יותר טוב אם תתחילי את החלק אחרי המעבר כשהיא עולה לחדר במקום כשהיא כבר נמצאת בו, ממליצה לך לנסות את זה.
חוץ מזה, ממש אהבתי שסיפרת על הדייט הראשון של מי ורז, החלק הזה יצא ממש חמוד לדעתי.
QUOTE
מאז הדייט ההוא אימצנו את ה"אוקיי" בתור ביטוי פרטי שלנו, שמה שהוא בעצם אומר אצלנו זה 'אין לי איך להתחיל שיחה אז כתבתי אוקיי'.

הניסוח של המשפט הזה יצא טיפה מסורבל, אני חושבת שיהיה עדיף אם תקצרי קצת ותכתבי פשוט 'מאז הדייט ההוא אימצנו את ה"אוקיי" בתור ביטוי פרטי שלנו, שאומר בעצם 'אין לי כוח להתחיל שיחה אז כתבתי אוקיי'.'
בקיצור, זה פרק ממש נחמד וממש סקרנת אותי לגבי טסאו, אני מחכה כבר לראות לאן תקחי את זה. הכתיבה שלך מצוינת ונורא קל להתחבר אליה, את כותבת מוכשרת. אני מצטערת מאוד אם פגעתי ומקווה שתקחי את ההערות לתשומת לבך. מחכה לפרק הבא.


--------------------
דלפי היא אחותי הגדולה ורק לה מותר לקרוא לי ליליקה 3>

אני גירית מתנחלת ואני אוהבת את הגיריות 3>
תכירו, זה ליאם והוא שלגון קסום 3>
תראו, הנה אוררו! היא קסומה, תאהבו אותה 3>
תמרי חלק מהמשפחה הקסומה שלנו והיא יצור קסום לחלוטין 3>

אתם מוזמנים לקרוא לה מדהימה או לילי
User Posted ImageUser Posted Image

לילייייי
אני חושבת שהייתי בחתימתך מזמן מזמן, מתי ששתינו היינו נוביות רצח...
אפילו נרשמנו באותו יום! אני כל כך אוהבת אותך ואת מדהימה ובכול שלושת המפגשים שלנו היה מדהים ואני מקווה לישון אצלך עוד מלא פעמים (יש לך בית מגניב ממש) ושמשיך לדבר כי את מדהימה. המילה מדהימה היא בדיוק מה שמתארת אותך וכול דבר טוב שקורה לך מגיעה לך כי את בן אדם טוב, וזה מה שבאמת חשוב בחיים. אה, תשפפו דביבונילי אחרת אני ארצח אותכם כי זה יפגע בלילי.
אוהבת עד קוסטה ריקה, מישהי שאני די בטוחה שאת אוהבת 3>
User Posted ImageUser Posted Image

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 18 2018, 03:13 PM
צטט הודעה




בלי גסויות.
************

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 39729
חרמשים: 4329
מין:female
משתמש מספר: 51632
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 27.02.2015


*ממש אשמח לתגובות, זה באמת עוזר לי. ואם אין לכם מה להגיב אני גם ממש אשמח שסתם תכתבו לי בפרטי 'קראתי את הפרק', זה מאוד משמח אותי.

פרק 3/ ሶስት


למחרת בבוקר התעוררתי מאוחר. רק כשקמתי מהמיטה לצחצח שיניים, גיליתי שאני מאחרת לבית הספר ביותר מחצי שעה, בפעם השלישית השבוע. אמא שלי עדיין לא הייתה בבית, מה שאישר את ההשערה שלי - היא אכן נשארה לישון אצל אמיר.
התארגנתי מהר ויצאתי לבית הספר.
כשנכנסתי לכיתה, מנסה להתחמק ממבטה של מיכאלה, כבר ידעתי בדיוק מה היא הולכת לומר לי. "מי," היא פנתה אליי, "את שוב איחרת."
בדרך כלל הייתי מתווכחת עם מורים. תמיד היה לי משהו טוב לענות להם, תירוץ שהם לא יכלו להתנגד אליו, וגם בקשר לאיחורים היה תירוץ. התירוץ היה אמא שלי - או יותר נכון, החוסר באמא שלי. אבל מכיוון שממש לא התחשק לי להתחיל בשיחת נפש עם מיכאלה על איך אני מרגישה עם האירוסים של אמא שלי, פשוט משכתי בכתפיי.
"את יודעת, הרבה מורים התחילו להתלונן שאת גם לא מגיעה לכל השיעורים, מתעסקת בדברים אחרים, מפריעה -" הנאום של מיכאלה נקטע.
"המורה?" טסאו פנתה אליה כל כך בשקט, שתהיתי איך מיכאלה שמעה בכלל, "זו אשמתי, ביקשתי ממי שתביא לי את כל החומר למבחן בהיסטוריה ובגלל זה היא איחרה." מיכאלה העבירה את מבטה בינינו בבלבול, וטסאו פנתה אליי. "הבאת לי?"
לקחו לי כמה שניות כדי להבין את הסיטואציה, אבל לאחר רגע התאפסתי. "כן, בטח, החומר בהיסטוריה."
מיכאלה חייכה. "כל הכבוד לך, מי, שאת עוזרת לטגאו להשלים את החומר. נהדרת."
"טסאו," היא מלמלה, אבל נראה שמיכאלה כבר לא שמעה וחזרה למקומה ליד הלוח.
התיישבתי סוף סוף במקום שלי, עדיין מבולבלת מכל מה שקרה כרגע. "תודה," חייכתי אל טסאו. היא חייכה בחזרה. "ו... אממ... בקשר להיסטוריה," אמרתי במבוכה לא אופיינית לי, "אנחנו יכולות באמת ללמוד ביחד, אם תרצי."
היא חייכה שוב את המבט המשועשע הזה שלה, בדיוק אותו המבט שהיה לה אתמול, ואז ענתה, "בשמחה."
חייכתי אליה, ונתקעתי עם החיוך הדבילי עד סוף השיעור.

בהפסקה מצאתי את אושר על הספסל. "איפה היית בשיעור הראשון?" שאלתי אותה והתיישבתי לצידה.
"הייתי חייבת לצאת לעשן סיגריה," היא מלמלה ושיחקה עם הבדיל בין אצבעותיה, "אבל האמת שאת זו ששוב איחרת."
"את חייבת להפסיק עם זה, אושר."
"ואת חייבת להפסיק לאחר בגלל אמא שלך. בחייאת, מי, אם אמא שלך בוחרת לישון אצל הארוס שלה את יכולה לבוא לישון אצלי. או לבקש ממני לבוא להעיר אותך. או לשים שעון מעורר. אבל את פשוט לא יכולה לאחר יותר." היא לא נשמעה כועסת, היא נשמעה בעיקר דואגת.
"את מתחמקת."
"גם את."
שתקתי למשך כמה שניות. "את באמת חייבת להפסיק עם זה, אושר."
"אני לא יכולה," היא אמרה בפשטות, ובו בזמן הוציאה סיגריה נוספת והדליקה אותה.
"את יכולה," נאנחתי בתסכול, "את לא באמת צריכה את החרא הזה."
היא שתקה. ראיתי במבט שלה שהיא יודעת שאני צודקת, אבל זה לא היה מספיק. "תבואי אליי היום ונלמד למבחן בהיסטוריה?" היא ניסתה להחליף נושא.
"אני לומדת עם טסאו," מלמלתי, ושוב לא הבנתי למה אני נבוכה כל כך.
"החדשה?" אושר שאלה, נושפת עוד שאיפה ארוכה. הריח של העשן תמיד החליא אותי, אבל הייתי רגילה אליו מהסיגריות שסבא שלי היה מעשן בלי סוף.
הנהנתי. אושר עמדה לומר משהו, אבל רז הגיע והתיישב לצידנו. "היי, מי," הוא נתן לי נשיקה חטופה על הלחי, "היי, אושר."
"מה נשמע?" שאלתי אותו.
"נפלא, היה לנו ניסוי ממש מגניב בכימיה," הוא ענה בהתלהבות.
"אלוהים, גז, אתה כזה חנון," אושר צחקה. היא עזבה סוף סוף את הסיגריה וזרקה אותה.
בזמן שהם דיברו, שמתי לב שטסאו יושבת בספסל מולנו. היא לא הסתכלה עלינו, או על מישהו, רק הייתה עסוקה במחברת האדומה שלה. ראיתי את המחברת הזאת הרבה פעמים על השולחן שלנו, אבל היא אף פעם לא פתחה אותה לידי.
"מים, הכל בסדר?" רז נגע קלות בידי.
הסטתי ממנה את מבטי. "כן, כן, בטח." לא יכולתי להתעלם מהמבט החשדני של אושר, ששידר שהיא לחלוטין ראתה מה קרה פה כרגע.
"אז מה את אומרת?" הוא שאל, כנראה ממשיך שיחה שפספסתי כשבהיתי הספסל ממול.
"על מה?"
המבט של אושר נהיה ברור עוד יותר. "רז הציע שנלך לסרט החדש שיצא על אייזיק ניוטון, הוא טוען שזה יעזור לנו בבגרות בפיזיקה."
"אבל אני לא עושה פיזיקה," עניתי בבלבול.
"טוב, אז אפשר שנלך אנחנו," אושר הציעה לרז.
"לא חשוב, אני גם ככה לא בטוח שזה באמת יעזור. בכל אופן, אני חייב ללכת לשיעור," הוא נעמד ונתן לי נשיקה, הפעם על השפתיים, "ניפגש אחר כך."
הנהנתי.
הסתכלתי לרגע על אושר, ואז על הספסל ממול. טסאו כבר לא ישבה שם. "בואי, יש לנו שיעור," לקחתי את היד של אושר וגררתי אותה לכיתה.

בשיעור תנ"ך טסאו שוב התעסקה במחברת האדומה שלה. לא יכולתי לעצור את הסקרנות שלי, אז פזלתי קצת אליה. היא ציירה שם בחורה צעירה, עם תווי פנים מדוייקים כל כך. היא התעסקה בפרטים הקטנים, וזה גרם לי להתהפנט ליד שלה, שלא הורמה לרגע מהמחברת. "את מציירת ממש יפה," אמרתי פתאום. ידעתי שבכלל לא הייתי אמורה לראות, אבל זה נפלט לי.
היא נבהלה ומיהרה לסגור את המחברת, מה שמשך גם את תשומת הלב של המורה, אבל היא החליטה להתעלם מהתלמידה החדשה שלא מוכרת לה.
"סליחה," מלמלתי במבוכה.
"זה בסדר," היא ענתה מיד, "באמת. אני פשוט... זה אישי."
"לא, אני מצטערת, לא הייתי צריכה להסתכל," מלמלתי. הייתי בטוחה שהיא תכעס או תרצה לעבור מקום, אבל היא הייתה נראית יותר מתנצלת מכועסת.
היא פתחה שוב את המחברת והמשיכה לצייר בשקט. זה היה נראה שהיא ממש רוצה לומר משהו, אבל היא לא אמרה כלום. אולי זו רק אני שכל כך רציתי שתאמר.
כדור נייר שפגע בי גרם לי להסתובב. הסתובבתי וראיתי שהכדור הגיע, כמובן, מאושר. פתחתי את הדף בזהירות וקראתי. 'על מה את מדברת שם עם החדשה?'
הסתובבתי וגלגלתי אליה עיניים. הפכתי את הדף המקומט וכתבתי תשובה על הצד השני: 'על דוד המלך ואלישבע'. כיווצ׳צ׳תי בחזרה את הדף וזרקתי לאושר. הסתובבתי בחזרה לכיוון המורה והשתדלתי מאוד לא לפזול לכיוון המחברת של טסאו. המבט שלי נתקע בנתיים על הצמות שלה - שגם הן, ממש כמו בציור שלה, היו נראות מדויקות ומתוכננות עד לפרט הקטן.
כדור נייר נוסף פגע בגב שלי. 'קוראים לה בת שבע, גאון.'
צחקתי ופתחתי את התנ"ך, מנסה להקשיב למורה סוף סוף.
בסוף יום הלימודים התעכבתי קצת כשאספתי את הדברים שלי. "אז... אנחנו לומדות ביחד להיסטוריה, נכון?" שאלתי את טסאו בהיסוס.
היא הנהנה בחיוך.
"אני אשלח לך את הכתובת שלי ותבואי אליי מתי שאת רוצה. את גם לא צריכה להודיע לפני שאת באה, פשוט תדפקי על הדלת ואני אפתח." נשמעתי כל כך מפגרת ולחוצה.
"יש לך את המספר שלי?" היא שאלה בבלבול.
"אה, לא," נזכרתי, צוחקת. היא חיפשה דף כדי לכתוב עליו את המספר, אבל לא מצאה. בסוף היא לקחה את העט שלה, שהיה נראה שהיא לא זזה בלעדיו, ולקחה את היד שלי. "אפשר?" היא שאלה בהיסוס.
"בטח," עניתי מיד.
היא החזיקה את כף היד שלי, ממש בעדינות, וכתבה את המספר שלה.
"היה יותר חכם אם הייתי פשוט כותבת על היד שלך את הכתובת שלי," צחקתי.
"לא היו רואים על העור שלי," היא צחקה, ולפני שהספקתי לענות היא כבר יצאה מהכיתה.

למרות שהדגשתי שוב ושוב שהיא לא צריכה, טסאו התקשרה ושלחה ארבע הודעות לפני שהגיעה אליי לבית בחמש וחצי. היא דפקה בדלת ואני כמעט רצתי כדי לפתוח, והיא נכנסה אוחזת במחברת וספר היסטוריה.
"בואי, נשב בסלון," אמרתי והתיישבתי על הספה, מפנה לה מקום לידי.
"איפה אמא ואבא שלך?" היא שאלה כששמה לב ששקט מדי.
"אמא שלי אצל הארוס שלה, כנראה, ואבא שלי... מי יודע," צחקתי.
היא לא נראתה מאוד נבוכה, אבל כן נראתה מתנצלת. "סליחה, לא ידעתי," היא ענתה די בשקט.
"ברור," עניתי בקלילות. זה לא נושא שאהבתי לדבר עליו, אבל גם לא התקשיתי במיוחד.
"טוב, נתחיל ללמוד?" טסאו שאלה וכבר פתחה את הספר.
התחשק לי יותר לדבר, אבל לא הייתה לי ברירה אלא להנהן. היו כל כך הרבה דברים שרציתי לשאול את טסאו, שסקרנה אותי יותר מרגע לרגע - כמו למה היא הגיעה פתאום לבית הספר שלנו, או מה זאת המחברת האדומה ההיא, או איך עושה את הצמות היפות האלה בשיער, או אם היא כבר חושבת שאני מטומטמת לגמרי - אבל לא היה לי אומץ לשאול, אז התחלנו ללמוד.
"צילמתי את דף השאלות מ... הנערה הזו עם הצמה הארוכה, איך קוראים לה?" טסאו ניסתה להיזכר.
"לירון?"
"כן, לירון. צילמתי ממנה את דף השאלות, אז אני אשאל אותך ואחר כך את תשאלי אותי. בסדר?" הנהנתי. "אוקיי, באיזה שנה היטלר עלה לשלטון?"
הבנתי שכנראה לא היה חכם להבריז מכל כך הרבה שיעורים. "אמ... 1920?" ניסיתי לנחש.
"1934," היא נראתה משועשעת. "נסי עוד אחד. מה הייתה העיר הראשונה שבה הוקם מחנה ריכוז?"
"אושוויץ," עניתי בביטחון.
"דכאו," היא תיקנה אותי. באיזה שהוא מקום התחשק לי לענות עוד תשובות שגויות בשביל שהיא תחייך שוב את החיוך המשועשע הזה.
"טוב, נראה לי שכדאי שאני אשאל אותך עכשיו," צחקתי ולקחתי ממנה את הדף. "אז, הסביר מהו חוק אזרחות הרייך מתוך חוקי נירנברג ותן דוגמה לאחד הסעיפים," הקראתי את השאלה. בחרתי לה בכוונה את אחת מהשאלות הקשות, רק כי לא רציתי להרגיש הסתומה היחידה.
טסאו נראתה מעורערת כמה שניות, ואז התעלמה מהשאלה ופנתה אליי. "תגידי," היא היססה, "את לא חושבת שזה קצת מוזר?"
"מה מוזר?" שאלתי בסקרנות.
"למה אנחנו לומדים רק על השואה?" היא שאלה. חיכיתי שתמשיך. "זה ברור שהיא הייתה נוראית וחייבים ללמוד עליה, אבל מה עם השאר? מה עם חטיפת ילדי תימן, כל מה שהאתיופים עברו כדי לעלות לארץ, ועוד כל כך הרבה דברים נוראיים שקרו בכל העולם?" היא לא נשמעה כועסת. היא פשוט רצתה לדעת. היא באמת רצתה תשובה. "אני מתכוונת," היא המשיכה, "מי קובע מה חשוב ומה לא?"
הסתכלתי עליה במשך כמה שניות, קצת המומה. היא הייתה כל כך שקטה בשיעורים, ולא חשבתי שהיא יודעת להתבטא טוב כל כך.
"סליחה, אני לא התכוונתי ל..." היא מלמלה כששתקתי, אבל מיהרתי לקטוע אותה.
"אני חושבת שאת לגמרי צודקת," אמרתי. לא חשבתי על זה אף פעם לפני כן, ופתאום כשהיא אמרה את זה לא הבנתי איך זה לא העסיק גם אותי. "אני פשוט... באמת לא יודעת מי קובע."
"מה את יודעת בעצם על העבדות של השחורים באמריקה?" היא שאלה בהתעניינות. היא לא נשמעה מטיפה אפילו לרגע.
"כלום," מלמלתי במבוכה, "אבל האמת שהייתי רוצה לדעת."
"בואי נעשה עסק," היא הציעה, "את תספרי לי על השואה, ואני אספר לך על העבדות."
"יש לי עסק יותר טוב," אמרתי, "את תספרי לי גם על השואה וגם על העבדות, ואני אלך לארגן לנו משהו לאכול."
"נשמע לי מצויין," היא חייכה.


--------------------
שתקנו במשך כמה שניות ואז הוא דיבר פתאום. "אז מה," הוא פתח, "נראה שמשהו מטריד אותך."
הרמתי גבה. "יחסית לאדם שמעולם לא היו לו ילדים אתה קולט יפה בני נוער."
"האמת," הוא לחש, "אמרו לי שזה המשפט הכי טוב להגיד לבני נוער, כי פשוט תמיד יש משהו שמטריד אותם."
צחקתי. "אוקיי, 1-0 לך."
- טסאו

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 18 2018, 05:42 PM
צטט הודעה




בשבילך, אלף פעם ויותר
**********

פרטי משתמש
קבוצה: הנהלת הפורומים
הודעות: 28390
חרמשים: 2147395632
מין:
משתמש מספר: 37223
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 09.01.2012


פרק מעולה (אני ממש מצטער שלא הגבתי על הקודם) ואין לי כל כך הערות. מה שכן, רז אמר ״מים״ בשלב כלשהו במקום ״מי״, תוכלי לתקן את זה.
באופן כללי אני ממש אוהב את טסאו בא לי לשמוע עליה יותר!! היא דמות מאוד מעניינת אני רוצה להכיר אותה יותר
סליחה שזאת תגובה גרועה אבל תמשיכי אני נהנה לקרוא את זה


--------------------

תם - 15 וחצי מסתבר - הנהלת הפורומים - כותב לפעמים
User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 18 2018, 06:20 PM
צטט הודעה




may we meet again
****************

פרטי משתמש
קבוצה: הפלפאף
הודעות: 74276
חרמשים: 1436
מין:female
משתמש מספר: 43313
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 16.03.2013


הפרק הזה ככ טוב!! (אבל בכנות, כל פרק של הסיפור הזה הוא נהדר).
אני אצטרף לתם, אני ממש רוצה לדעת עוד על טסאו, היא נשמעת כל כך מעניינת ואני יודעת שהזכרתי את זה בתגובה קודמת, אבל - אני ממש רוצה שכאילו, היא תחייך את החיוך המשועשע שלה לגבי מי יותר, זה באמת מקסים והדרך שאת כותבת את זה זה נהדר!!
אני ממש אוהבת את הסיפור הזה.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 19 2018, 11:34 AM
צטט הודעה




קוסם מצטיין
*******

פרטי משתמש
קבוצה: מנהלי פורומים
הודעות: 13714
חרמשים: 16403
מין:female
משתמש מספר: 55239
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 11.12.2015


באמת שזה אחד הסיפורים הכי טובים שלך שאני קוראת :) הוא מצוין.
יש לי חשד למה עומד לקרות וזה ממש מוצא חן בעיני.
אין לי בדיוק הערות, רק קצת חזרה על עצמי, שימי לב שיש לך משפטים שהם ממש ציון עובדה בלי סיפור, זה סבבה כי זה לא קריטי וקורה על דברים קטנים אבל חלק מהזמן את ממש מאכילה אותנו במה קורה. כל הקטע של הבוקר לדוגמא.
הדיאלוגים כרגיל באמת מצוינים, בעיקר אלו עם טסאו (זה למען האמת מרגיש טיפה כאילו אין לך כוח לדיאלוגים של מי עם דמויות אחרות. כאילו זה לא משהו בולט מדי אבל לפעמים הם טיפה יותר חסרי אופי מהשיחות עם טסאו שמלאות מחשבות של מי) ואני ממש מחבבת את איפיון הדמות של טסאו ואושר (את רז לא בדיוק הבנתי, הוא מחונן? כי אמ, הוא נותן תחושה חסרה קצת, זה מעט בעייתי לבן הזוג של הדמות הראשית).
בקיצור חפרתי טיפה אבל מה שרציתי לומר זה שזה באמת סיפור ממש מגניב עם עלילה מושכת וכמעט מספיק תיאורים בשביל שלא אתלונן (עדיין חסר טיפה מראה של הדמויות והסביבה).
מחכה לפרקים הבאים.
(הא, ובאמת, הן לומדות שואה?)


--------------------
קיפוד אחראית לחתימה הלחלוטין מקסימה שלי||חיבוק לאשלי||שטיח קוראת לי אליסוס וזה הכי שיש
User Posted Image
היי!
אז, טוב, קצת התגייסתי (קורה) אז אני מתחברת פחות אבל אם אתם רוצים אותי אז תשלחו הפ ואני אענה שיהיה לי זמן.
(או תציקו לדייזי וליליקה להציק לי, זאת גם אופציה)
User Posted Image
פיה, חתול פיה! וכנראה אף אחד חוץ מליליקה לא יבין מה אני רוצה.
ליאם הוא החתול שלי והוא מוסר: חתול!
(ושהוא זהבה.)
Captain Americat


תודה.

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 20 2018, 11:40 PM
צטט הודעה




You ok fred?
*****

פרטי משתמש
קבוצה: גריפינדור
הודעות: 3572
חרמשים: 1023
מין:female
משתמש מספר: 48296
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 06.06.2014


אין לי מה להעיר, הכתיבה סוחפת ומדהימה ואני קוראת ופשוט - ליטרלי שוכחת את הסביבה ומרגישה שאני שם.
לא חושבת שהבנתי מה זה כתיבה סוחפת עד לזה.
כן אז זה ככ מקסים, וזה הסיפור הכי טוב שאני קוראת עכשיו.
המשךךך^^


--------------------

אלכס\אלי\עדן
כעיקרון עדיין בפרישה, רק כעיקרון


טוב אז זאת נאלס שלי, היא אוהבת את ביטיאס, וגם את פאניק נראלי
והיא מדהימה, אז תאהבו אותה
אבל לא יותר מדי כע?
והיא נאלס, אבל רק אני קורא לה נאלס, אתם תקראו לה אלכס או איזה כינוי אחר לא אכפת לי
~~
Too Weird To Live, Too Rare To Die

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 25 2018, 06:23 PM
צטט הודעה




קוסם סטודנט מעולה
********

פרטי משתמש
קבוצה: מנהלי פורומים
הודעות: 17466
חרמשים: 116921
מין:female
משתמש מספר: 55840
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 03.02.2016


אוקיי, זה פרק ממש טוב ואני ממש אוהבת את הכיוון שהסיפור הולך אליו, באמת נחמד לקרוא. הכתיבה שלך מצוינת ויש בה משהו נורא זורם ומציאותי כזה - את בונה את הדמויות בצורה אמינה ונותנת לקוראים להתחבר אליהן, והדיאלוגים מרגישים אמיתיים.
אני כן מסכימה עם מה שדלפי אמרה ואני חושבת שעוד קצת תיאורי סביבה ומראה של הדמויות - כמו התיאור של הצמות של טסאו, שהיה מצוין - בהחלט יכולים להוסיף, ואותו הדבר לגבי לתת עוד קצת מקום לדמות של רז.
חוץ מזה ועוד כמה הערות טכניות קטנות שאני כבר אעיר, באמת אין לי הערות. העלילה מעניינת ולא זוחלת או רצה מהר מדי, ועם כל פרק את גורמת לי לרצות להכיר את טסאו יותר ויותר.
ועכשיו להערות הטכניות:
QUOTE
"מי," היא פנתה אליי, "את שוב איחרת."

ה'את' כאן טיפה מיותר לדעתי, אני חושבת שזה ישמע יותר טבעי בלי.
QUOTE
תמיד היה לי משהו טוב לענות להם, תירוץ שהם לא יכלו להתנגד אליו, וגם בקשר לאיחורים היה תירוץ.

משהו בניסוח של המשפט הזה קצת לא הסתדר לי משום מה. קשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק הפריע לי, אבל אני כן ממליצה לך לעבור עליו ולנסות לשנות טיפה את הניסוח אם יש לך רעיון איך.
QUOTE
"טסאו," היא מלמלה, אבל נראה שמיכאלה כבר לא שמעה וחזרה למקומה ליד הלוח.

רק רציתי לציין שהחלק הזה ממש שעשע אותי (בעיקר כי יש מורה שזה קורה לי איתה באופן קבוע).
QUOTE
"הייתי חייבת לצאת לעשן סיגריה," היא מלמלה ושיחקה עם הבדיל בין אצבעותיה, "אבל האמת שאת זו ששוב איחרת."

אמ, לא ממש הבנתי איך אושר ידעה שמי איחרה אם היא לא הייתה בשיעור בכלל. אולי פספסתי כאן משהו, אבל אם לא אז זה כן טיפה לא הגיוני לדעתי.
QUOTE
ראיתי במבט שלה שהיא יודעת שאני צודקת, אבל זה לא היה מספיק.

אני חושבת שכדאי לך אולי לשנות את החלק שאחרי הפסיק ולהוסיף 'אבל זה לא הספיק לה כדי להפסיק' או משהו בסגנון, כי היה טיפה לא ברור למה התכוונת במילים האחרונות.
QUOTE
"החדשה?" אושר שאלה, נושפת עוד שאיפה ארוכה.

רשמת כאן 'נושפת' במקום 'שואפת', שזה די הפוך בעיקרון.
QUOTE
הריח של העשן תמיד החליא אותי, אבל הייתי רגילה אליו מהסיגריות שסבא שלי היה מעשן בלי סוף.

גם כאן אני חושבת שאת יכולה להיפטר מה'הייתי' ולכתוב 'כבר התרגלתי' במקום. בסופו של דבר זו החלטה שלך, אבל אני כן חושבת שיש משהו טיפה מסורבל בשימוש במילה 'היה' (ומילים אחרות מהשורש), אז כשיש איך להתחמק משימוש בה לדעתי זה תמיד עדיף.
QUOTE
"מים, הכל בסדר?" רז נגע קלות בידי.

הנה שגיאת ההקלדה שתם ציין, רשמת כאן 'מים' במקום 'מי'.
QUOTE
"אז מה את אומרת?" הוא שאל, כנראה ממשיך שיחה שפספסתי כשבהיתי הספסל ממול.

גם כאן יש לך שגיאת הקלדה קטנטנה - זה אמור להיות 'בספסל'.
QUOTE
טוב, אז אפשר שנלך אנחנו," אושר הציעה לרז.
"לא חשוב, אני גם ככה לא בטוח שזה באמת יעזור. בכל אופן, אני חייב ללכת לשיעור," הוא נעמד ונתן לי נשיקה, הפעם על השפתיים, "ניפגש אחר כך."

ממש אהבתי את התגובה של רז, היא הרגישה לי מאוד מציאותית ואני לגמרי יכולה לדמיין את הסיטואציה.
QUOTE
הייתי בטוחה שהיא תכעס או תרצה לעבור מקום, אבל היא הייתה נראית יותר מתנצלת מכועסת.

כאן אני לא רואה ממש סיבה לכתוב 'הייתה נראית', את יכולה לכתוב פשוט 'נראתה'.
QUOTE
זה היה נראה שהיא ממש רוצה לומר משהו, אבל היא לא אמרה כלום.

אותו הדבר כאן, את יכולה פשוט להוריד את ה'היה' (או להוריד את ה'זה' ולכתוב 'נראה היה', זה גם יתאים לדעתי).
QUOTE
המבט שלי נתקע בנתיים על הצמות שלה - שגם הן, ממש כמו בציור שלה, היו נראות מדויקות ומתוכננות עד לפרט הקטן.

גם כאן, את יכולה פשוט לכתוב 'נראו'.
QUOTE
כדור נייר נוסף פגע בגב שלי. 'קוראים לה בת שבע, גאון.'

ייאיי, ידעתי! כן, סליחה, בחזרה לת"ב.
QUOTE
היו כל כך הרבה דברים שרציתי לשאול את טסאו, שסקרנה אותי יותר מרגע לרגע - כמו למה היא הגיעה פתאום לבית הספר שלנו, או מה זאת המחברת האדומה ההיא, או איך עושה את הצמות היפות האלה בשיער, או אם היא כבר חושבת שאני מטומטמת לגמרי - אבל לא היה לי אומץ לשאול, אז התחלנו ללמוד.

חסר לך 'היא' בחלק על הצמות.
ואחרי כל החפירה הזאת, אני רק רוצה להוסיף שהסוף מצוין לדעתי. באמת ממש אהבתי אותו והוא סגר את הפרק בצורה ממש טובה, אני מחכה כבר לראות לאן זה ימשיך.
בקיצור, כמו שכבר אמרתי לך הרבה יותר מפעם אחת, את כותבת מוכשרת ואני ניהנית לקרוא את הסיפורים שלך. באופן כללי זה אחד הסיפורים הטובים שלך שיצא לי לקרוא, ואני ממש מצטערת אם פגעתי איפשהו בתגובה - זו בהחלט לא הייתה הכוונה שלי והסיבה היחידה לקטנוניות היא שאני יודעת שאת מסוגלת להפוך את הסיפור למושלם גם מבחינת הפרטים הקטנים. מחכה לפרק הבא ולראות לאן הסיפור מתקדם.


--------------------
דלפי היא אחותי הגדולה ורק לה מותר לקרוא לי ליליקה 3>

אני גירית מתנחלת ואני אוהבת את הגיריות 3>
תכירו, זה ליאם והוא שלגון קסום 3>
תראו, הנה אוררו! היא קסומה, תאהבו אותה 3>
תמרי חלק מהמשפחה הקסומה שלנו והיא יצור קסום לחלוטין 3>

אתם מוזמנים לקרוא לה מדהימה או לילי
User Posted ImageUser Posted Image

לילייייי
אני חושבת שהייתי בחתימתך מזמן מזמן, מתי ששתינו היינו נוביות רצח...
אפילו נרשמנו באותו יום! אני כל כך אוהבת אותך ואת מדהימה ובכול שלושת המפגשים שלנו היה מדהים ואני מקווה לישון אצלך עוד מלא פעמים (יש לך בית מגניב ממש) ושמשיך לדבר כי את מדהימה. המילה מדהימה היא בדיוק מה שמתארת אותך וכול דבר טוב שקורה לך מגיעה לך כי את בן אדם טוב, וזה מה שבאמת חשוב בחיים. אה, תשפפו דביבונילי אחרת אני ארצח אותכם כי זה יפגע בלילי.
אוהבת עד קוסטה ריקה, מישהי שאני די בטוחה שאת אוהבת 3>
User Posted ImageUser Posted Image

User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 29 2018, 04:53 PM
צטט הודעה




בלי גסויות.
************

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 39729
חרמשים: 4329
מין:female
משתמש מספר: 51632
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 27.02.2015


תודה רבה ממש ממש על התגובות, זה פשוט מקסים וממש עוזר לי לכתוב
אני מקווה שלא אאכזב אתכם ;)
קריאה מהנה!

פרק 4/አራት


ישבתי בכיתה והרגשתי את החום מתפשט לי בגוף. בדרך כלל לא הייתי לחוצה ממבחנים, בכלל לא, אבל הפעם הרגשתי שאני חייבת להצליח. טסאו כבר סיימה את המבחן ויצאה החוצה, ואני המשכתי לשבת ולתופף עם העיפרון בניסיון להיזכר בתשובה לאחת השאלות.
אחת הבנות מהשורה הראשונה הסתובבה אליי. "את יכולה להפסיק?" היא שאלה בעצבנות.
עזבתי את העיפרון וניסיתי להתרכז בשאלה. זכרתי שלמדתי את זה, אבל הראש שלי היה מלא בדברים אחרים והתקשה למצוא את פיסת המידע ההיא.
"למי שאין הארכת זמן, חמש דקות אחרונות," המורה להיסטוריה הכריזה בקול המלחיץ שלה.
אחרי עוד דקה של היסוס, החלטתי לכתוב חצי תשובה והגשתי את המבחן.
יצאתי מיד החוצה, לא בטוחה אם אני מחפשת את אושר או בכלל את טסאו, אבל ראיתי את רז יושב על אחד הספסלים והתיישבתי לידו. "היי," הוא חייך אליי מיד.
"היי," חייכתי בחזרה. שתקנו כמה שניות, ואז הוספתי בצחוק, "לא תשאל אותי איך היה במבחן?"
"איזה מבחן?" הוא שאל בבלבול.
"בהיסטוריה. היה לי עכשיו מבחן בהיסטוריה."
"אה," הוא המהם. "איך היה?"
"אני חושבת שהלך לי בסדר," נאנחתי, "הייתה שאלה אחת שאני ממש זוכרת שלמדתי, אבל לא הייתי בטוחה בדיוק מה התשובה וגם -"
"ממתי כל כך אכפת לך ממבחנים?" רז קטע אותי פתאום.
בלי לשים לב, זזתי קצת לכיוון הצד השני של הספסל. "חשבתי שזה מה שאתה רוצה," מלמלתי, "שיהיה לי אכפת."
הוא שתק כמה שניות ופתאום קלט מה הוא אמר. "אני מצטער," הוא מיהר להגיד, "לא התכוונתי לזלזל, פשוט יש לי עבודת חקר להגיש ואני מנסה להתרכז ו..." הוא המשיך למלמל משהו, אבל לא הקשבתי עד הסוף.
"בסדר," קמתי מהספסל, "מצטערת שהפרעתי לך להתרכז בעבודת חקר." הוא עמד לענות, אבל הלכתי משם לפני שהספיק.
לא ידעתי למה זה באמת הפריע לי כל כך, הרי דברים כאלה כבר קרו המון פעמים וחלפו על פניי, אבל הפעם זה הציק לי. משהו הרגיש לי לא בסדר. רציתי ללכת לחפש את אושר ולשתף אותה בזה, אבל אז ראיתי את טסאו יושבת לבד על אחד הספסלים עם המחברת האדומה שלה. זה הרגיש לי לא בסדר לעשות את זה, אבל לא יכולתי שלא להתקדם לכיוונה.
היא הרימה את מבטה אליי. "את יכולה לשבת," היא צחקה. כנראה שנראיתי מאוד מפוחדת.
התיישבתי לידה. "איך הלך לך המבחן?"
"אני חושבת שבסדר," היא אמרה והמשיכה לצייר במחברת ההיא שלה. בדרך כלל היא סגרה אותה כשהתקרבתי, אבל הפעם היא פשוט המשיכה.
"את מהאלה שאומרים שהלך להם רע ומקבלים מאה או מהאלה שאומרים שהלך להם מצויין ונכשלים?" תהיתי בקול.
היא חייכה שוב את החיוך המשועשע הזה, שמפעם לפעם גרם לי להתכווץ במקום מסיבה לא מוסברת. "אני מהאלה שאומרים שהלך להם בסדר והלך להם בסדר."
חייכתי. היא המשיכה לצייר, לא מביטה בי. למרות שהיא לא ניסתה להסתיר אותה ממני, השתדלתי לא להסתכל על המחברת יותר מדי, מה שלא השאיר לי ברירה אלא להסתכל על טסאו.
"מה?" היא הרימה את מבטה אליי. כנראה שהסתכלתי באופן שקוף מדי.
"כלום," הסמקתי.
חשבתי שהיא תמשיך, אבל היא פשוט חייכה חצי חיוך לעצמה וחזרה למחברת שלה.
"היה לי נחמד אתמול," מלמלתי פתאום. הייתי נבוכה כל כך ולא היה דבר שעיצבן אותי יותר.
היא הרימה את מבטה, אבל לא הסתכלה אליי. מבטה נדד גבוה יותר, קצת מעליי, מה שגרם לי להסתובב כדי לראות על מי היא מסתכלת. זה היה רז, שעמד מאחוריי בשקט. "אנחנו יכולים לדבר רגע?" הוא שאל, ואחרי רגע שם לב לקיומה של טסאו והוסיף, "לבד."
טסאו מיהרה לסגור את המחברת שלה ולפני שהספקתי לומר לה שהיא לא צריכה ללכת, היא קמה והסתלקה משם.
רז התיישב במקום שבו ישבה טסאו, והתבונן בי כמה שניות בשתיקה. "אושר מתנהגת מוזר," הוא אמר פתאום.
"מה?" שאלתי בבלבול.
"את זוכרת את הסרט הזה על ניוטון, שהצעתי שנלך אליו?" הוא לא חיכה שאענה, אלא מיד המשיך, "היא הזמינה לנו כרטיסים לסרט ו... את יודעת, את חברה שלה, היא לא אמורה... ללכת לסרט עם חבר שלך."
הסתכלתי עליו במשך כמה שניות, המומה. "תגיד, אתה רציני?" שאלתי בצורה הכי מאופקת שיכולתי, "חשבתי שאתה בא להתנצל. באת לנסות להסיט את הכעס שלי על אושר? בחיי, אני לא יודעת מה קורה איתך," קמתי שוב ועמדתי ללכת.
"נו, מי, תקשיבי רגע," הוא נאנח. נעצרתי במקום, אבל לא התיישבתי בחזרה. "לא התכוונתי," הוא אמר. הוא נשמע מצטער, ונראה שהוא באמת לא התכוון והכל מתבלגן לו ויוצא מסורבל, אבל הרגשתי שבכל זאת משהו לא בסדר.
"אתה אמור להיות חכם, תחשוב יותר בפעם הבאה," סיננתי ועליתי לכיתה.

גם בכיתה לא ראיתי את אושר, וכבר התחלתי להיות מודאגת. שלחתי לה כמה סמסים והתקשרתי פעמיים, אבל היא לא ענתה.
"נחמד החבר שלך," טסאו מלמלה כשהתיישבתי.
הרמתי גבה. "הוא העיף אותך מהספסל, זה מה שגרם לך להחליט שהוא נחמד?"
היא משכה בכתפיה. "הוא לא העיף אותי, הוא רק רצה לדבר איתך."
"את פשוט אומרת שהוא נחמד כי זה מה שתמיד אומרים אחרי שרואים חבר של מישהי," צחקתי.
"טוב, כן," היא הודתה, צוחקת גם.
שיעור ערבית כבר התחיל ואושר עדיין לא הייתה בכיתה. ידעתי שאין מצב שהיא נשארה בבית, כי אמא שלה אף פעם לא נותנת לה להבריז אחרי קצינת המבחן שהצמידו לה בשנה שעברה, אבל היא לא נכנסה לאף שיעור ולא עשתה את המבחן בהיסטוריה.
"את נראית לחוצה," טסאו נעצה בי מבט מודאג. לא היה לי הסבר לזה, אבל ההערה הזאת גרמה לי להתהפכות קלה בבטן. היא שמה לב שהייתי לחוצה.
"קצת," עניתי," אושר, לא ראיתי אותה כל היום."
"אושר?" טסאו שאלה בפליאה, "אני כמעט בטוחה שראיתי אותה יושבת בפינה ההיא מאחורי הקיוסק, איפה שכל ה..." היא לא ידעה איך להמשיך.
"הערסים?" השלמתי אותה, "מה יש לאושר לעשות שם?"
היא משכה בכתפיה. "יכול להיות שהתבלבלתי עם מישהי אחרת, אני עדיין לא טובה כל כך בשמות."
החלטתי בכל זאת ללכת לבדוק, ובלי להגיד למורה קמתי ויצאתי מהכיתה. אני חייבת להודות, אבל הפינה ההיא מאחורי הקיוסק - שנקראת אצלנו בבית הספר "זירת הפשע" - הפחידה אותי מאז ומתמיד. מספיק לשמוע את השם שהדביקו לה כדי לפחד, אבל העובדה שפעם נדקר שם תלמיד בזמן קטטה לא מוסיפה במיוחד.
הגעתי לזירת הפשע וראיתי את הפרצופים שידעתי שאמצא שם, וגם את אושר. הסתכלתי עליה כמה שניות, מתלבטת מה לומר, ואז היא שמה לב אליי. היא נראתה מבוהלת מעט כשראתה אותי.
"היי אושר," אמרתי לה, מספיק בקול כדי שכל מי שישב שם ישמע.
"היי," היא מלמלה. לקחו לה כמה שניות לקלוט שכולם מסתכלים עליה, ואז היא קמה, מעכה את הסיגריה וגררה אותי הצידה.
"מה נסגר איתך?" שאלתי לפני שהיא הספיקה לומר משהו.
"אני בסך הכל יושבת איתם."
"אושר, תעשי לי טובה," נאנחתי. "זה זירת הפשע, עד לפני יומיים היית משקשקת להיכנס לפה, מתי פתאום הפכת להיות החברה הכי טובה של אלי מהשמינית?"
"את החברה הכי טובה שלי," היא אמרה, מה שגרם לי לנשוף בהקלה. "בסך הכל רציתי... את יודעת, לנסות דברים חדשים."
"אושר," לקחתי את היד שלה, "הכל בסדר?" שאלתי בדאגה.
היא הסתכלה רגע אחורה, על הבחורים הגבוהים מהשביעית והשמינית שעד לפני רגע ישבה איתם. ידעתי שהיא עומדת לבכות, תמיד היה לה את אותו הפרצוף לפני שהיא עמדה לבכות, אבל היא לא התכוונה לעשות את זה מולם. המשכתי להחזיק את היד שלה והלכתי איתה רחוק משם.
היא התחילה לבכות ברגע שהגענו למקום ריק יחסית.
"הי, אושר," חיבקתי אותה, "תגידי לי מה קורה."
"אני לא יודעת," היא התייפחה, "הכל... הכל מסתבך לי..." היא ניסתה למלמל מבעד לבכי.
"הכל בסדר," ניסיתי להרגיע אותה, "שום דבר לא מסתבך לך. את רוצה לספר לי מה קרה?"
היא התנתקה מהחיבוק והביטה בי. "אני לא יכולה," היא מלמלה כל כך בשקט שהתקשיתי לפרש מה אמרה.
"את לא יכולה לספר לי?"
היא הנידה בראשה. "אני מצטערת, מי," היא אמרה. היא ניגבה כמה דמעות אחרונות שנזלו לה, קמה והלכה משם.
לא התכוונתי ללכת אחריה, אז פשוט חזרתי לכיתה.
"מצאת אותה?" טסאו שאלה בלחישה.
הנהנתי בעצב.
טסאו היססה לרגע, ואז שאלה ברוך, "הכל בסדר?"
"אני לא יודעת," עניתי בכנות. היא הסתכלה עליי בשתיקה וחיכתה שאמשיך. "היא פשוט מתנהגת ממש מוזר. ורז מתנהג מוזר. זה כאילו כולם פשוט מתנהגים מוזר ולא מוכנים להסביר לי מה עובר עליהם."
"אני מומחית באנשים שמתנהגים מוזר," טסאו חייכה.
"את לא מתנהגת מוזר," הרגשתי צורך לציין.
"תודה, אני חושבת," היא צחקה.
"טסאו," המורה לערבית קראה בשמה, "תוכלי לחזור בבקשה על מה שאמרתי?"
הרגשתי קצת אשמה שטסאו לא הקשיבה בשיעור בגללי, אבל פתאום היא פשוט חזרה מילה במילה אחרי מה שהמורה אמרה רגע קודם.
המורה הסתכלה עליה בפליאה, וגם אני. "איך עשית את זה?" לחשתי. מהרגע הראשון משהו בה היה נראה לי מיוחד, אבל לכמה רגעים ממש חשדתי שהיא קוסמת.
"ככה זה כשאנשים מרכלים עלייך מאחורי הגב," היא גיחכה, "את מתרגלת להקשיב לשני דברים בו זמנית."


--------------------
שתקנו במשך כמה שניות ואז הוא דיבר פתאום. "אז מה," הוא פתח, "נראה שמשהו מטריד אותך."
הרמתי גבה. "יחסית לאדם שמעולם לא היו לו ילדים אתה קולט יפה בני נוער."
"האמת," הוא לחש, "אמרו לי שזה המשפט הכי טוב להגיד לבני נוער, כי פשוט תמיד יש משהו שמטריד אותם."
צחקתי. "אוקיי, 1-0 לך."
- טסאו

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Jan 29 2018, 06:54 PM
צטט הודעה




בשבילך, אלף פעם ויותר
**********

פרטי משתמש
קבוצה: הנהלת הפורומים
הודעות: 28390
חרמשים: 2147395632
מין:
משתמש מספר: 37223
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 09.01.2012


אני! אוהב! את! טסאו!
עדיין לא אמרת לי את מבטאים את השם שלה דרך אגב
פרק מעולה ומעניין אותי לאן דברים הולכים להתקדם מפה עם רז ואושר. מה קורה עם אושר? למה היא פתאום מסובבת עם אנשים שבכלל לא מתאימים לסוג האנשים שהיא הסתובבה איתם בהתחלה? אני קצת צריך הסבר לזה, זה מין שינוי מפתיע בדמות שלה ואני מנסה להבין מאיפה הוא מגיע. רז... לא. פשוט לא. די כועס עליו. אתה מתעצבן על החברה שלך בלי סיבה ואז מנסה לגרום לה לכעוס על חברה שלה במקום? לא. תפסיק עם זה.
טסאו מהממת אוף אני אוהב אותה
מחכה להמשך!!!


--------------------

תם - 15 וחצי מסתבר - הנהלת הפורומים - כותב לפעמים
User Posted Image

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
פורסם ב: Feb 7 2018, 09:37 PM
צטט הודעה




בלי גסויות.
************

פרטי משתמש
קבוצה: מסדר מרלין
הודעות: 39729
חרמשים: 4329
מין:female
משתמש מספר: 51632
חפצי המשתמש: צפה
תאריך הצטרפות: 27.02.2015


הפרק מוקדש לאור המהממת שהפכה היום להיות אזרחית במדינה!
מקווה שתהנו
אגב, קיבלתי הרבה תגובות על הפרק הקודם - גם בינשופים וגם בוואטסאפ וכ'ו. זה היה ממש נחמד, תודה באמת.

פרק 5 / አምስት


בימים שלאחר מכן אושר כבר התנהגה כמעט כרגיל, חוץ מכמה קטעים מוזרים ולא ברורים.
ישבנו בחצר בית הספר, על הספסל הקבוע שלנו. באופן אינסטינקטיבי התרוממתי קצת כדי לראות אם טסאו יושבת בספסל ממול, אבל היא לא ישבה שם.
"...ואז לינוי אמרה לו שהוא חתיכת חרא והיא לא צריכה אותו, והיא העיפה לו סטירה מול כולם, ואז הם נפרדו," אושר סיפרה בהתלהבות, "ואחרי יומיים הם חזרו, את קולטת?"
"קולטת, קולטת," מלמלתי ביובש.
"את לא מקשיבה לי," היא רטנה והשפריצה עליי מפחית הקולה שלה. הייתה לה נטייה לעשות דברים מעצבנים כשהיא רצתה שאנשים יקשיבו לה.
"אני מקשיבה!" התגוננתי, "בדיוק סיפרת לי על לינוי ואדיר."
היא גלגלה עיניים. "מי, לינוי ואדיר נפרדו לפני יותר משנה. אני מדברת על לינוי ורועי."
"סליחה שאני לא עוקבת אחרי מערכות היחסים של כל הפרחות בשכבה," צחקתי.
"טוב, אז אולי נדבר על מערכת יחסים אחרת," אושר אמרה בזהירות ועשתה חצי סיבוב כדי להיות עם כל הגוף לכיווני.
"על מה את מדברת?" שאלתי בחשדנות.
היא נאנחה. "מי, החתונה עוד שבועיים ועדיין לא קנית בגדים."
"אני אלך עם מה שיש לי, כולה חתונה," עניתי בעצבנות. בלי לשים לב התחלתי להקפיץ מעט את הברך שלי.
"זו חתונה של אמא שלך," היא ענתה בעדינות. תמיד כשדיברנו על נושא אמא שלי ואמיר, אושר גילתה רגישות עצומה. היא קיבלה כל התקף עצבים, כל בכי פתאומי וכל היסוס מצידי.
"את יודעת שאין לי חשק לזה בכלל," מלמלתי, "אם יכולתי, לא הייתי באה."
"הי, מי, זה יהיה כיף," אושר חייכה חיוך ענק. הכרתי את החיוך הזה מאז גן חובה. "אני אבוא, נרקוד, נשתה -"
"אסור לנו לשתות."
"נו, בשביל מה יש חתונות?" היא צחקה, "אף אחד לא יסרב לבת של הכלה."
גלגלתי עיניים. "בסדר, נלך לקנות בגדים. רק בתנאי שגם את קונה."
"מבטיחה!" אושר אמרה ברצינות ואחרי רגע צחקה. היא עמדה לומר משהו נוסף, אבל רז הגיע פתאום והתיישב לידי.
"הי," הוא נתן לי נשיקה קטנה על הלחי.
ברגע שרז התיישב, אושר לא חיכתה רגע אחד וקמה. התכוונתי לשאול אותה לאן היא הולכת, אבל היא הסתלקה כל כך מהר שלא הספקתי.
"מה זה היה?" שאלתי את רז בבלבול, "רבתם?"
"לא שידוע לי," הוא מלמל ביובש.
"אני לא יודעת מה הסיפור אבל אושר התנהגה בסדר גמור לפני שבאת," אמרתי, קצת בכעס.
"את מתכוונת להאשים אותי בזה שחברה שלך פסיכית?" הוא ענה באותו הטון שלי.
כל כך כעסתי שלא ידעתי איך לענות לו. "אתה חתיכת מטומטם," סיננתי וקמתי משם.
אושר ישבה בכיתה, אבל החלטתי לא לגשת אליה. היו לה הרבה התנהגויות מוזרות בימים האחרונים, ושמתי לב שבכל פעם שבאתי לבדוק מה קורה היא רק כעסה יותר. העדפתי להתיישב במקום שלי ליד טסאו, שהייתה עסוקה - כרגיל - במחברת האדומה שלה.
היא הרימה אליי את מבטה ברגע שהתיישבתי. אם יש משהו שריגש אותי יותר מהכל, היה שהייתי האדם היחיד בכיתה שטסאו הייתה מתפנה אליו כשהיא עם המחברת. כשאחרים פנו אליה - בדרך כלל כדי לבקש סיכומים, או למסור שהמורה מיכאלה קוראת לה - היא הייתה עונה מבלי להרים את עיניה מהמחברת.
"את נראית עצבנית," היא מלמלה, נזהרת לא להיכנס למקום שלא קשור אליה.
"קצת," עניתי בחצי חיוך. לא אהבתי את זה שאפשר לראות עליי כל כך בקלות מה מצב הרוח שלי.
"אפשר לשאול למה?" עכשיו היא כבר סגרה את המחברת והתפנתה אליי לגמרי.
"זה רז. או אושר. או אמא שלי. כולם ביחד. לא יודעת."
"נשמע שאת פשוט עצבנית," היא חייכה ברוך.
הנהנתי. משהו בטסאו היה כל כך מרגיע, שאפילו אושר - שמכירה אותי יותר טוב מכולם - לא ידעה להרגיע אותי ככה.
"את יודעת מה אני עושה כשאני עצבנית?" טסאו שאלה. עכשיו היה לה את החיוך המשועשע שלה, וכבר ידעתי שזה סימן טוב. חיכיתי בסקרנות שתמשיך. "יש לך בעיה להבריז?" היא לחשה.
"אני? לי יש בעיה לא להבריז," צחקתי, "אבל חשבתי שאצלך זה גבול אדום."
"טוב, לכל כלל יש יוצא מהכלל," היא אמרה ומיהרה להכניס את המחברת לתיק, "את באה?"
"לאן?" שאלתי בסקרנות.
"תכף תראי," היא חייכה במסתוריות.

"לקחת אותי לים?" צחקתי.
טסאו הנהנה, מרוצה מעצמה. "אין מקום מרגיע כמו הים." היא התיישבה על החול והסתכלה בים בהתעמקות.
התיישבתי גם אני על ידה והסתכלתי מסביבי. האוויר הרגיש נקי יותר, והרעש של הגלים הרגיע אותי בבת אחת. רציתי להגיד לטסאו שהיא צדקה, אבל לא רציתי להרוס את השקט המדהים ששרר.
ישבנו שם כמה דקות בשתיקה, מסתכלות על הגלים ונהנות מהשתיקה.
טסאו הרימה צדף וקירבה אותו לאוזן. "את מאמינה שבאמת שומעים את הים דרך הצדפים?" היא שאלה. הקול שלה היה שקט ושלו, כמו התחושה שהייתה לי אז.
"אני בעיקר מאמינה שכרגע אנחנו בים והרעש שאת שומעת הוא מהגלים," צחקתי.
היא חייכה והמשיכה להסתכל על הים. "בואי ניכנס," היא אמרה פתאום.
"ככה? עם הבגדים והכל?"
"כן," היא חייכה, מרוצה מהרעיון שלה. "נו, את גרמת לי להבריז משיעור, אני אגרום לך להיכנס לים עם בגדים."
"זה משהו שאת עושה הרבה?" צחקתי.
"נו, בואי כבר," היא גלגלה עיניים, לקחה את היד שלי ורצה לתוך המים. הסמקתי קצת כשהיא אחזה בידי, אבל לא חשבתי לעזוב אפילו לרגע.
התחושה במים הייתה נעימה עוד יותר. הרטבתי את השיער והרגשתי רעננה. זה היה יום חם, והמים היו קרירים ונעימים.
"צדקת," חייכתי, "באמת אין מקום מרגיע כמו הים." היא לא ענתה, והסתובבתי כדי להסתכל מה קורה איתה. היא צפה מעל המים עם הידיים לצדדים, והייתה נראית מרחפת. חשבתי לרגע שהיא נראית כמו מלאכית.
התקדמתי קצת בתוך המים והכנסתי את הפנים. לא חשבתי על אמא שלי ואמיר או על רז או על אושר, רק הייתי מלאה בתחושה נעימה ושלווה.
הרגשתי זוג ידיים על הכתפיים שלי והסתובבתי בבהלה. "הבהלת אותי," קראתי כשראיתי את טסאו.
"מצטערת," היא חייכה.
לא יכולתי לא לחייך בחזרה כשהיא חייכה.
"אני חושבת שכדאי שנצא עכשיו," היא אמרה, "אנחנו צריכות עוד להתייבש לפני שנחזור לבית ספר."
"לחזור לבית ספר?" שאלתי בפליאה, "את צוחקת."
"יש מתמטיקה!" היא התגוננה ומיהרה לצאת החוצה. צחקתי ויצאתי בעקבותיה.

אחרי שכנועים רבים חזרתי עם טסאו לבית הספר, בדיוק בזמן לשיעור מתמטיקה.
רז חיכה לי ליד הכניסה לכיתה. "את רטובה," הוא קבע.
"כן, בטעות נשפכו עליי מים," מלמלתי. לא הייתה לי שום כוונה לספר על הביקור שלי ושל טסאו בים, לא לו ולא לאף אחד אחר.
"אני... מצטער על מקודם."
הייתי רגועה יותר אחרי הים, מה שגרם לי לענות בצורה שקולה יותר. "אני פשוט לא מבינה מה עובר עליך בזמן האחרון," נאנחתי, "אתה יודע שאני צריכה אותך בתקופה הזאת, ואתה פשוט לא נמצא שם בשבילי."
"אני יודע, ואני מצטער," הוא לקח את היד שלי והחזיק אותה חזק. בלי לשים לב, השוויתי בין האחיזה שלו לזו של טסאו. מיהרתי להסיט את המחשבה המוזרה הזאת. "אני מבטיח לשים לב יותר."
"אני צריכה ללכת לשיעור," מלמלתי.
"אפשר רק חיבוק?"
התלבטתי לרגע ואז נתתי לו חיבוק קצר ונכנסתי. ידעתי שאני מחמירה איתו מדי, אבל לא יכולתי להתווכח עם התחושות שלי.
ניגשתי לשבת במקום הקבוע שלי בשיעורי מתמטיקה, ליד אושר. התפתיתי לא לשאול אותה מה קרה אז בהפסקה, אבל ידעתי שזה רק יגרום לה לרצות לא לספר.
"הי," היא מלמלה, "סליחה ש..." היא ניסתה להשלים את המשפט. לא הייתי רגילה לראות את אושר ככה, פגיעה כל כך.
"זה בסדר," חסכתי לה את אי הנעימות.
היא חייכה.
המורה התחיל את השיעור, וניסיתי להתרכז בחומר החדש שלימד. כל מה שהצלחתי לשמוע היו הקולות של הגלים מהים, והשקט שהשתרר שם. פתאום הרגשתי צורך לספר לאושר הכל, אבל פחדתי מהתגובה שלה. אף פעם לא הסתרתי ממנה שום דבר, אבל שכנעתי את עצמי שזה לא חשוב מספיק.
"מי, תכתבי את התרגיל," אושר לחשה לי.
הרמתי את מבטי אל הלוח והעתקתי את התרגיל.
"הכל בסדר?" אושר שאלה אותי.
הנהנתי. "כן, אני פשוט חושבת איזה בגדים נקנה היום," שיקרתי.
"זוכרת את השמלה שלבשת לחתונה של דוד שלך, האדומה עם הפרחים?" אושר צחקה.
צחקתי. "חשבתי שלא מזכירים אותה יותר!"
"והפרח הזה שאמא שלך תקעה לך בשיער, הייתי נראית כאילו שדדת משתלה," היא המשיכה לצחוק.
"ומה עם הסרפן הירוק שלבשת בבר מצווה של עידו?" החזרתי לה, "אמא שלי רצתה להלוות את זה ממך בתור מפת שולחן."
היא צחקה עוד יותר חזק. "הייתי בת שמונה! חוץ מזה, לעידו אמא שלי קנתה פפיון ירוק. רצינו להיות תואמים."
"מי ואושר!" המורה קרא בקול, "אתן מוזמנות לדבר על פונפונים ירוקים בחוץ."
"זה היה פפיונים, אבל שיהיה," אושר גיחכה בשקט ושתינו יצאנו החוצה, צוחקות.


--------------------
שתקנו במשך כמה שניות ואז הוא דיבר פתאום. "אז מה," הוא פתח, "נראה שמשהו מטריד אותך."
הרמתי גבה. "יחסית לאדם שמעולם לא היו לו ילדים אתה קולט יפה בני נוער."
"האמת," הוא לחש, "אמרו לי שזה המשפט הכי טוב להגיד לבני נוער, כי פשוט תמיד יש משהו שמטריד אותם."
צחקתי. "אוקיי, 1-0 לך."
- טסאו

---------
הארי פוטר - Hportal.co.il
Top
1 משתמשים צופים באשכול זה (1 אורחים ו 0 משתמשים אנונימיים)
0 משתמשים:

אפשרויות נושא (4) [1] 2 3 ... אחרון » קפיצה לעמוד V 
הגב לנושא זה פרסם נושא חדש פרסם סקר

 



  ניקוד הבתים · תיעוד עריכת הנקודות · חדר הגביעים
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית'רין
גריפינדור הפלפאף רייבנקלו סלית
35194 19177 38926 35649


פורטל הארי פוטר הישראלי קיצורי דרך
מיוחדים: הארי פוטר | כיסא פנוי | אודותינו | צור קשר | הפורומים | HPlanet - הסיור הווירטואלי | פאנפיקים | האנציקלופדיה
האנציקלופדיה: אלבוס דמבלדור | לונה לאבגוד | היער האסור | משרד הקסמים | חדר הנחיצות | גילדרוי לוקהרט | קווידיץ' | דראקו מאלפוי | אוכלי המוות | מצנפת המיון | סוורוס סנייפ | סדריק דיגורי | הוגסמיד | סמטת דיאגון | פוטרמור | הקרב על הוגוורטס
טיול לגאורגיה

עוצב על-ידי Design by JBStyle
© כל הזכויות שמורות ל-All rights reserved to HPortal
2016 - 2007