מקסימום תגמור בגיהינום כי בחרת בחירה נוראית, לי ולגבריאל אגרסט

בס"ד

הנה טופס מגניב:

שם: מיקו
גיל: 13
מראה חיצוני: גובה ממוצע, שיער חום פרוע, עיניים זהובות.
כשפות: אווטאר, מוצאו מאומת האש.
רקע: מיקו בא ממשפחה של אחת עשרה אחים נוספים. ההורים שלו די עשירים, אבל לא יותר מדי - מספיק כדי להצליח לטפל באחת עשרה אחים ולגור בבית יחסית מכובד.
הוא גילה שהוא האווטאר שלוש שנים לפני תקופת ההתרחשות של השירשור. הבעיה העיקרית של מיקו היא שהוא גרוע בכשפות אש, שזה הכשפות שלו. יש לו מורה לכשפות אש שמזלזל בו וכל הזמן מזכיר את זה שהאחים כשפי האש שלו היו הרבה יותר מוצלחים
ממנו - במילים אחרות, היחסים בין מיקו למורה שלו גרועים מאוד.
להורים של מיקו אין כמעט זמן בשביל מיקו, בגלל כל האחים שלו, ולכן הוא לא מקבל מספיק תשומת לב, אלא נשלח למורים שמלמדים אותו להיות האווטאר הכי טוב שהוא יכול להיות.
מיקו שולט בכל היסודות (חוץ מאש) ממש טוב. חברו, אוזי, אוהב לבלות איתו הרבה זמן - הם היו חברים כבר מגיל צעיר...
אופי: מיקו אוהב לעשות חיים, ולא לקחת כל דבר ברצינות. הוא נאמן לחברו, אוזי, ולמשפחתו.
מיקו רוצה להיות כמו אחיו הגדול, שיצא למסע באומת האש.
הוא אוהב להשתמש ביכולות האווטאר שלו כדי לעשות את החיים שלו מעניינים יותר, ולצאת להרפתקאות עם חברו.
הערות/הארות/קיושי לשלטון: אני יותר בכיוון של "מיקו לשלטון!". בהצלחה לך עם אוזי. תשפוך את כל מה שיש לך. בהצלחה!

שם: אוזי
גיל: 13
מראה חיצוני: שיער שחור וקצוץ מאוד מכדי שיתבלגן, קצת גבוה, עור בהיר ועיניים שחורות
כשפות: הוא לא כשף, אבל הוא מאומת האש כנראה.
רקע: אוזי הוא החבר הכי טוב של מיקו. אה, כבר ידעתם את זה? טוב, אז את זה שאוזי הוא קרוב משפחה של שליט האש ידעתם? זה קצת מורכב, תחזיקו חזק. אמא של אשתו של שליט האש היא אחות של סבתא של אוזי, אבל הן לא מדברות בגלל ריב שפרץ ביניהן לפני חמישים שנה, ומאז אוזי גדל וחונך לשנוא את כל המסורת והלאומיות של אומת האש, או לפחות לא להיות כל כך גאה בהיותו בן לאומת האש כמו הרבה אחרים. אותה סבתא, אגב, מגדלת את אוזי לבדה, כי ההורים שלו מתו כשהיה ילד. בגלל שהוא גדל אצל אישה זקנה ועיוורת, הוא די חופשי לעשות כרצונו.
אופי: טוב, אוזי ממש לא לוקח ברצינות את כל העניין הזה של "אנחנו אומת האש ואנחנו פי אלף יותר טובים מהשאר". אם זה היה תלוי בו, אוזי היה מעדיף להיות כשף אדמה, או לפחות נתין של ממלכת האדמה. הוא סרקסטי וציני לחלוטין בכל מה שקשור לאומת האש, ולכל דבר אחר בחיים שלו בערך, והוא מאוד אוהב להתלונן על כל דבר. לפעמים הוא שואל את עצמו איך מיקו נשאר חבר שלו כל השנים האלה, אבל זה בערך הדבר היחיד שהוא לא מתלונן לגביו.
הערות/הארות/קיושי לשלטון: כנראה שזה באמת יהיה מיקו לשלטון בסופו של דבר. יאללה בלאגן....

התעוררתי.
הרוח החזקה שנשבה מחלון חדרי הפתוח פרעה את שיערי, יותר פרוע ממה שהוא באופן טבעי.
"מיקו! למה אתה תמיד חייב לקום אחרון? אתה מאחר לשיעור שלך עם המורה לכשפות אש!"
פלטתי אנחה עמוקה.
עוד שיעור עם המורה השנוא עליי בתולדות ההיסטוריה.
קמתי מהמיטה, ודישדשתי אל חדר המטבח בישנוניות.
"הכנתי מרק," אמרה אימא. "נשאר לך קצת ממה שהאחים שלך לא חיסלו. בתיאבון."
"מתי אני אוכל להתחיל מסע משלי?" שאלתי, תוך כדי דחיפת כף מלאה מרק אל פי.
"מסע משלך? אל מה אתה מדבר?" השיבה אימי.
"את יודעת," אמרתי. "אני האווטאר. מתישהו אני אצטרך לצאת למסע רוחני וכל השטויות האלה."
"בשום פנים ואופן," אמרה אימא. "אתה לא תלך לשום מסע לפני שתלמד כשפות אש. מובן?"

יצאתי מהבית בתחושת אכזבה.
אוזי ישב על חוף הים ובהה בגלים.
"היי, אוזי!" קראתי. "מה קורה?"

טוב לדעת שהוא יושב על החוף ובוהה בגלים
--------------------
הבוקר שעבר עליי היה בוקר מאוד מוזר. אני זכרתי שהלכתי לישון במיטה שלי בבית, אבל משום מה התעוררתי פה בחוף הים, ואני שונא את חוף הים. בבית הספר של אומת האש, היו לוקחים אותנו לחוף, מצביעים על האיים במרחק ואומרים לנו שהאיים האלה הם העקבות של אבותינו, והצעדים שאנחנו צריכים ללכת בעקבותיהם, שהם לכבוש את האיים ואת כל העולם בערך. היו מספרים לנו שיש איזה כוכב שביט שאמור לעבור מעלינו בעוד איזה אלף שנים, שייתן לנו מספיק כוח כדי למחוק את כל כשפי האוויר, אבל עד אז אנחנו אמורים לפנטז על שליטה עולמית או משהו. ועכשיו כל פעם שאני מסתכל על החוף אני נזכר בכל השטויות שאמרו לנו אז.
ואז מיקו הגיע ושאל אותי מה קורה.
"מיקו, מה אתה עושה פה?" שאלתי אותו, "אין לך איזה שיעור אווטאר סופר חשוב להיות בו? ללמוד איזו כשפות חדשה או להתחבר לעולם הרוחות או שטות כזו או אחרת?"

"אני יודע!" אמרתי. "כל מה שמלמדים אותי בינתיים זה את שלב הבסיס. להוציא אש מכף היד שלי. זה שיעמום טוטאלי."
המשכתי להתקדם באטיות על השביל.
קבוצה של אנשים שיחקה עם כדור על החוף.
רציתי להצטרף אליהם, אבל נאבקתי בזה.
הגעתי למבנה המוארך, שסמל אומת האש מתנוסס על גגו בגאון.
אוזי לא התקרב לשום בית שיש עליו את סמל אומת האש.
למזלי, שיכנעתי את אבא שלי שלא יתלה אחד כזה על הבית שלנו - אחרת אוזי לא היה מבקר אצלי אף פעם...

נכנסתי למבנה.
איש עם שיער כסוף ישב בתנוחת מדיטציה על רצפת העץ.
התגנבתי בזהירות לאמצע החדר.
עמדתי להתיישב בתנוחת מדיטציה, כקולו של הזקן הרעים.
"אתה כבר חושב שאני חירש, מיקו?!" קרא המאסטר שלי לכשפות אש.
"סליחה, מר ג'ארו," אמרתי בקןל נוקשה.
"זה מאסטר ג'ארו," תיקן אותי מר ג'ארו. "ואולי תתחיל להתאמן על התגנבות שלא כוללת נעליים שחורקות על רצפת העץ?!"

השיעור המתיש ערך עוד שעתיים שבהן אני והמורה שלי עשינו משחק תפקידים, כשהוא בתפקיד המורה שכל הזמן צועק עליי, ואני בתפקיד התלמיד שכל הזמן צועקים עליו...

אחר כך פגשתי את אוזי.
"אז..." התחלתי להגיד."רוצה לבוא להר הגעש הלא- פעיל?"

הודעה זו נערכה ע"י Gabriel Agreste ב Mar 4 2019, 06:29 AM

משכתי בכתפיי. "אין לי משהו יותר טוב לעשות. תוכל גם להראות לי כשפות בזלת."
הר הגעש הלא פעיל תמיד היה קצת מאיים, אבל אף פעם לא קרה לנו שם משהו מסוכן... עד היום. אז לא הייתה לי בעיה ללכת לשם ולראות מה מיקו יעשה הפעם, וכך קרה שהגענו לשם. אבל הלכנו בדרך הארוכה, כי הדרך הקצרה היא ליד הארמון של שליט האש.

אחרי הליכה ארוכה הגענו להר הגעש.
רקעתי ברגליי על אדמת הבזלת, ופסל שלי, עומד בחיוך לצידו של אוזי הזועף בקע מתוך האדמה.
"אז, מה אתה חושב?"

"אמין מדי," עניתי. אני הזועם באמת היה דומה לי דמיון מושלם, עם הפרטים הכי קטנים. "איך אתה מכשף אדמה בכזה דיוק אבל לא אש?" שאלתי, "אולי זו איזו שטות רוחנית שמונעת את זה ממך?"

"סביר להניח שזאת הסיבה," אמרתי. "אבל למי אכפת. בואו נעלה למעלה יותר. הר הגעש הזה בכל מקרה לא פעיל כבר איזה מיליון ומשהו שנים."
התקדמתי במעלה ההר העתיק, מנתר בכשפות אוויר, ולא הייתי כל- כך בטוח שאוזי הצליח להדביק את הקצב שלי.
בסופו של דבר, הגעתי אל הפתח של לוע הר הגעש.
חייכתי בסיפוק עצמי, ועמדתי להסתובב חזרה לאוזי, כדי לבדוק איפה הוא נמצא, כשלפתע שמעתי קול בעבוע.
דחפתי את הראש שלי אל תוך הפתח של הר הגעש, ועיניי נפערו באימה טהורה.
"אוזי. אני חושב שיש לנו בעיה מאוד רצינית!"

...

סליחה שמלא זמן לא המשכתי את השירשור - אל דאגה, לא נטשתי אותו.
פשוט רציתי להמשיך את הפאנפיקים שלי אז עשיתי קצת הפסקה מהשירשור...

הכל טוב, תקופה עמוסה לכולנו
--------------------
התקדמתי באיטיות בזמן שמיקו דילג לו בקלילות לפסגת הר הגעש. שמעתי אותו צועק משהו לא ברור על בעיה רצינית, אז רציתי לשאול אותו מה קרה, אבל החלקתי על אבן. ניסיתי לאזן את עצמי אבל במקום זה התגלגלתי לתחתית ההר.
מוכשר שכמותי.
כל הגוף שלי כאב והיו לי חתכים בידיים וברגליים, אבל לא נורא. היו לי פציעות חמורות יותר. התחלתי לטפס שוב, בתקווה שעד שאגיע מיקו ישמור על עצמו מהבעיה הרצינית.

הסתכלתי אחורה.
אוזי היה כעת יצור זעיר שעולה במעלה הר הגעש ה- טוב, עכשיו הר הגעש הפעיל...
עד כמה שהצלחתי לראות, החולצה שלו הייתה מלוכלכת בדיו אדום.
רגע, מאיפה דיו אדום הגיע לו לחולצה?
יכול להיות שזה דם?
"אוזי!"
הוא לא ענה.
הוא המשיך לטפס.
הצצתי אל תוך הלוע של הר הגעש.
הלבה המבעבעת החלה לעלות באיטיות.
מה אני עושה?
הבטתי חזרה באוזי, ואז שוב בלבה.
הוא לא יספיק להגיע בזמן.
"אוזי, תברח!" צרחתי מלוא ראותיי. "תזהיר את כולם מפני הר הגעש!"

מיקו צעק לי משהו אבל לא שמעתי מה הוא אמר כי הייתי רחוק, אז המשכתי לטפס. הוא נראה מאוד לחוץ ומודאג. יכול להיות שהוא זקוק לעזרה ממני?
החלטתי לטפס יותר מהר כדי להגיע ולעזור למיקו עם מה שזה לא יהיה.
ההר קצת רעד והשמיע קולות, אבל הפעם לא נפלתי. המשכתי לטפס למרות שזה היה קצת מפחיד, וכבר הייתי קרוב מספיק כדי שאשמע את מיקו וכנראה גם כדי שהוא ישמע אותי. אז שאלתי אותו, "מה קרה?"

נשמתי בהקלה.
"אוזי!" קראתי בקול.
מסיבה מסוימת עדיין צעקתי, למרות שהוא היה מספיק קרוב אליי כדי שאני אדבר אליו בטון הרגיל.
אני מניח שהייתי די לחוץ.
"אוזי, תברח מפה מהר, ותודיע לכולם שהר הגעש פעיל. אני יודע שזה לא הגיוני, אבל אני ראיתי את זה. אתה חייב לעשות את זה בזמן שאני אנסה לעקב את הלבה."

"אה, מה?" שאלתי בבלבול, "פעיל? מה? אני ארוץ להגיד לכולם!"
מיהרתי לתחתית ההר והתחלתי להסתובב בין הבתים. "הר הגעש פעיל!" צעקתי, "הר הגעש פעיל!"
"היי, זה הנכד של הזקנה המשוגעת!" אמר נער אחד והצביע עליי. חבורת נערים שעמדה לידו התחילה לצחוק.
"אני רציני! כולנו בסכנה!" אמרתי.
"ילד, די להלחיץ את כולם," אמר איש אחד עם עגלת כרובים שעבר שם.
"אנחנו חייבים לפנות את הכל!" המשכתי, אבל אף אחד לא לקח אותי ברצינות.