הרגע הזה / שילת, ....

[דנה ברזילאי]

האמת שזה יותר מתאים ליום הזיכרון, אבל פשוט יצא לי...

הרגע הזה:

הרגע הזה, הרגע המתוק הזה. הרגע שהוא חוזר הביתה. ובלי להתקלח, בלי להחליף את המדים , הוא מגיע אליה, אל הפינה שהיא רק שלהם.
והיא מופתעת בכל פעם מחדש, כאילו היא לא יודעת שהוא מגיע, כאילו היא לא שיננה את כל תאריכי החופשות שלו בעל פה.

הרגע הזה שהוא מחבק אותה, והיא טומנת את הפנים בצוואר שלו.
הקפל החד של הצווארון משאיר לה סימן על הלחי, והכומתה הסגולה מדגדגת אותה מאחור.
הרגע הזה שהוא לוחש לה משהו והיא לא שומעת, כי הריח של הדאודורנט והזיעה והקפה שהוא שתה בבוקר , נכנס לה לנחיריים ומערפל לה לגמרי את החושים.

הרגע הזה, שהוא בעצם רק רגע אחד , ויש בתוכו כל כך הרבה תחושות וריחות , מרקמים וצבעי סגול וחאקי.

הרגע הזה שהיא עומדת לייד האבן הקרה וממשת באצבעות שאיבדו תחושה את המילים נפל בעת מילוי תפקידו
הרגע הזה שדמעה אחת עגולה נושרת על המצבה המאובקת במקום להספג בחולצה שלו.
הרגע הזה שהרוח מקפיאה לה את הלחיים, שמשוועות להימעך על הקפל החד של הצווארון.
הרגע הזה שכאב חד מכה ברקות שלה, והכל סביב מיטשטש חוץ מאותיות שמו שחקוקות על המצבה.
הרגע הזה שהיא לבד.


אשמח לתבב！

[Farseer]

עצוב :(
ממש יפה, מאוד אהבתי את התיאורים של הרגע הזה ואיך הצלחת לבנות סיפור בלא הרבה מילים במבנה יחסית נוקשה. אהבתי ממש את האיזכור של הצבע של הכומתה (גולני, נכון?) כי זה מוסיף המון מידע פתאום, כמו זה שהוא קרבי לדוגמא (אפילו שאת זה קצת רמזו החופשות).
הסיום, טוב, הוא היה ממש עצוב, נופלים ומי שנשאר מאחור זה תמיד עצוב, אבל תיארת את זה מצוין, את הגעגועים לדברים הקטנים כמו הקפל של הצווארון.
קיצר, ממש קטע טוב ואני מאוד מחכה לקרוא קטעים נוספים שלך!
אממ, יש לי אתגרון בשבילך, תכתבי קטע שהוא לא בנוסחה (זאת אומרת בלי הרגע הזה בהתחלה לדוגמא) אלא כסיפור.

[דנה ברזילאי]

וואו, תודה שהגבת.
אני אנסה לכתוב, תודה על העצות ועל הכל!!