אני, עצמי, ומה שביניהם/ רון, סיפור/קטע, לא יודע אם אמשיך

[War]

"אתה יוצא משליטה!" היא צעקה, תופסת את היד שלי ומראה לי את הסימנים האדומים והעדינים שהציפורניים שלי השאירו על פנים כף היד שלי, כתוצאה מאגרוף של היד אחרי כל התקף חרדה, "אני כבר לא עוזרת פה!" בהיתי בה, כבר כמעט שנתיים שהיא ואני במין, און ואוף כזה, מערכת יחסים מוזרה ואפלטונית, "ש', בבקשה, מה אני אעשה בלעדייך?, מי ייתן לי מה שאת נותנת לי?" אמרתי, דמעות עולות לאט לאט, בעוד שרוח חמה להחריד וקיצית נשמעת מלטפת בעדינות את פעמוני הרוח שמחוץ לחלון חדרי, "לך, לך לט', תמיד אהבת אותה." היא עקצה, בקול שגרם לי להרגיש הרגשה דומה לכזו של אדם ששמע גיר נחרט באלימות על לוח, לקחה את התיק הקטן שלה ויצאה מהדלת של החדר, רציתי לרוץ אחריה, לאחוז בידה, אבל קפאתי, נעמד במקום בהרגשה של ילד שאיבד את הוריו בסופר מרקט, שניה לפני הדלת היא הסתובבה, בוהה בי, בעיניים כחולות וירוקות, שני צבעים שהתערבלו בעצלתיים מסביב לאישון שלה, ושיער חום-בלונדיני בהיר, חשבתי על ט', איך היא כולה חיוורת עם שיער ועיניים שחורות מספיק כדי לספק תחליף ויזואלי לפחם, נעלתי את הדלת אחרי ש', "לט' יש מפתח, היא תיכנס לבד" חשבתי, נכנס לחדר ונשכבה על המיטה, מסיים את פחית הרדבול שפתחתי כשש' הגיעה, וזורק את הפחית הריקה לפח בחדר, רק כשהיא לא פגעה במטרה שאליה כיוונתי, הבנתי שידיי רועדות.

וכך, יצאה לה הש'פיות מחיי, ונכנס הט'ירוף.

[Farseer]

אז אהלן!
זה ממש קטע חביב. לא רצת יותר מדי והיו דיאלוג ותיאורים ממש אחלה :) אהבתי את התיאור של התחושה באמצעות דימוי (איבוד ההורים בסופרמרקט), זה טוב כי זה מקל על הקורא להתחבר לרגש שאתה רוצה שירגיש באמצעות סטואציה מוכרת.
רק כמה הערות, שים לב שהמשפטים מאוד ארוכים עם הרבה פסיקים. זה מעייף את העין לקרוא כל כך הרבה מילים בלי הפסקה. אני ממליצה לך לחזור על הקטע ולראות איפה אתה שם נקודות, יש הרבה משפטים שאפשר לחלק (אני נגיד, בעיקר שמתי לב לאורך שהשוות בין ש' לט').
עוד משהו, בכתיבה אחרי שדמות מדברת נהוג לרדת שורה:
דמות א' "מדברת"
-שורה רווח (כאילו אנטר)
דמות ב' "מדברת"
וחוזר חלילה.
זה מרווח את הקריאה, מקל על זיהוי הדובר והופך את הקטע מבלוק אחיד לפיסקאות. פיסקאות זה טוב, באמת, הרבה יותר קל למקד קורא שהוא לא צריך להתמודד עם הכל ביחד ויש לו מנוחה מדי פעם.
דבר ממש אחרון, אם רצית שנבין שזו שפיות וטירוף אני חושבת שאפשר היה להוסיף מקרים שבהם טירוף משתלטת.
קיצר, באמת קטע ממש חמוד ואני מחכה לקרוא קטעים נוספים שלך!